Lemon Andersen performs "Please don't take my Air Jordans"

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

"My Air Jordans cost a hundred with tax.

"ה'אייר-ג'ורדן' שלי עלו מאה עם מע"מ.

My suede Starters jacket says Raiders on the back.

על ז'קט הזמש שלי כתוב 'ריידרז' מאחור.

I'm stylin', smilin', lookin' real mean,

אני מסוגנן, מחייך, נראה רע אמיתי,

because it ain't about being heard, just being seen.

כי העניין הוא לא להישמע. רק להיראות.

My leather Adidas baseball cap matches

כובע ה'אדידס' מעור שלי מתאים

my fake Gucci backpack. (Laughter)

לתרמיל הגוצ'י המזוייף. [צחוק]

Ain't nobody who looks as good as me,

אף אחד לא נראה טוב כמוני,

but this costs money, it sure ain't free,

אבל זה עולה כסף. זה בטח לא חינם,

and I gots no job, no money at all,

ואני אין לי עבודה ולא כסף,

but it's easy to steal all this from the mall.

אבל קל לגנוב הכל מהקניון.

Parents say I shouldn't, but I knows I should.

ההורים אומרים לי 'לא', אבל אני אני יודע שכן.

Got to do what I can to make sure I look good,

צריך לעשות את מה שצריך כדי להיראות טוב,

and the reason I have to look real good, well, to tell you the truth, man,

והסיבה שצריך להיראות טוב, האמת, אחי,

I don't know why. Guess it makes me feel special inside.

שאין לי מושג. אולי כי אני מרגיש מיוחד בפנים.

When I'm wearing fresh gear I don't have to hide,

כשאני לובש דברים חדשים אני לא צריך להתחבא,

and I really must get some new gear soon

ואני מוכרח להשיג כמה דברים חדשים בקרוב

or my ego will pop like a 10-cent balloon.

או שהאגו שלי יתפוצץ כמו בלון זול.

But security is tight at all the shops. Every day there are more and more cops.

אבל יש אבטחה בכל החנויות. בכל יום יותר שוטרים.

My crew is laughing at me because I'm wearing old gear.

החבר'ה שלי צוחקים עלי בגלל הבגדים הישנים.

School's almost over. Summer is near.

תיכף נגמר בצפר ועוד מעט הקיץ.

And I'm sportin' torn Jordans.

ואני מסתובב בג'ורדן קרועים.

I need something new. Only one thing left to do.

אני צריך משהו חדש. אז נשאר רק דבר אחד לעשות.

Cut school Friday, catch the subway downtown,

ברחתי ביום שישי מבצפר, תפסתי את התחתית העירה,

check out my victims hangin' around.

חיפשתי קורבנות בסביבה.

Maybe I'll get lucky and find easy prey.

אולי יהיה לי מזל ואמצא טרף קל.

Got to get some new gear. There's no other way.

צריך דברים חדשים. אין שום ברירה.

I'm ready and willing. I'm packing my gun.

אני מוכן ומזומן. תופס את האקדח.

This is serious business. This ain't no fun.

זה עניין רציני. זה לא משחק.

And I can't have my posse laughin' at me.

לא יכול שהחבר'ה שלי יצחקו עלי.

I'mma cop something dope, just wait, you'll see.

אני יודע לצוד, חכו ותראו.

Come out of the station, West 4th near the park,

יוצא מהתחנה רחוב 4 מערב ליד הפארק,

brothers shooting hoops and someone remarks,

החבר'ה משחקים כדורסל ומישהו אומר,

'Hey homes, where you get them Nik's?'

'היי בחור, מאיפה ה'נייקס'?

I says to myself, 'Yeah. I likes 'em, I likes.'

אני אומר לעצמי: אני אוהב אותם, בחיי.'

They were Q-tip white, bright and blinding my eyes.

החוד לבן, הכל מבריק ומסנוור.

The red emblem of Michael looked as if it could fly.

הסמל האדום של מייקל נראה כאילו הוא יכול לעוף.

Not one spot of dirt. The Airs were brand new.

בלי טיפת לכלוך. ה'אייר" היו חדשים לגמרי.

Had my pistol and knew just what to do.

היה לי ת'אקדח וידעתי מה לעשות.

Waited until it was just the right time, followed him very closely behind.

חיכתי לרגע הנכון, עקבתי אחריו צמוד.

He made a left turn on Houston, I pulled out my gun,

הוא פנה שמאלה בהאוסטון, שלפתי את האקדח,

and I said, 'Gimme them Jordans!'

אמרתי, 'תביא את הג'ורדן!'

And the punk tried to run.

והמניאק ניסה לברוח.

Took off fast, didn't get far. I fired,'Pow!'

התחיל לרוץ, אבל לא הספיק הרבה. יריתי, 'פאו!'

Fool fell between two parked cars.

נפל בין שתי מכוניות חונות.

He was coughing, crying, blood spilled on the street.

הוא משתעל, בוכה, הדם נשפך על הרחוב.

And I snatched them Air Jordans off of his feet.

ואני חטפתי את ה'אייר ג'ורדן' מהרגלייים שלו.

While laying there dying, all he could say

הוא שכב שם גוסס, וכל מה שהצליח להגיד

was, "Please man, don't take my Air Jordans away."

היה, 'אחי, בבקשה אל תיקח לי את האייר ג'ורדן.'

You'd think he'd be worried about staying alive.

הייתם חושבים שיהיה לו יותר איכפת מהחיים שלו.

As I took off with his sneakers, there was tears in his eyes.

כשהסתלקתי משם עם הנעלי ספורט שלו היו לו דמעות בעיניים.

Very next day, I bopped into school

למחרת דפקתי הופעה בבצפר

with my brand new Air Jordans, man, I was cool.

עם האייר ג'ורדן החדשות שלי, איזה מגניב הייתי.

I killed to get 'em, but hey, I don't care,

הרגתי מישהו בשבילן, אבל מה איכפת לי,

because now I needs a new jacket to wear."

כי עכשיו אני צריך ז'קט חדש."

Thank you. (Applause)

תודה רבה. [מחיאות כפיים]

For the last 15 years that I have been performing,

ב-15 השנים האחרונות שבהן אני מופיע,

all I ever wanted to do was transcend poetry to the world.

כל מה שרציתי היה להרים את השירה ולהביא אותה אל העולם.

See, it wasn't enough for me to write a book.

כי לא הספיק לי לכתוב איזה ספר.

It wasn't enough for me to join a slam competition,

לא הספיק לי להשתתף בתחרות שירי רחוב,

and while those things hold weight,

ולמרות שלדברים האלה יש כוח,

it wasn't the driving force that pushes the pen to the pad.

לא זה היה הכוח שדחף את העט אל הנייר.

The hunger and thirst was, and still remains:

הרעב והצמא היו ועודם

How do I get people who hate poetry

איך לגרום לאנשים ששונאים שירה

to love me?

לאהוב אותי.

Because I'm an extension of my work,

כי אני שלוחה של היצירה שלי,

and if they love me, then they will love my work,

ואם הם יאהבו אותי, הם יאהבו את היצירה שלי,

and if they love my work, then they will love poetry,

ואם יאהבו את היצירה שלי, הם יאהבו שירה,

and if they love poetry, then I will have done my job,

ואם יאהבו שירה, עשיתי את העבודה שלי,

which is to transcend it to the world.

שזה להרים את השירה אל העולם.

And in 1996, I found the answer in principles

וב-1996 מצאתי את התשובה בעקרונותיו

in a master spoken-word artist named Reg E. Gaines,

של רב-אמן במילה המדוברת, רג' אי גיינס,

who wrote the famous poem, "Please Don't Take My Air Jordans."

שכתב את השיר הידוע, "בבקשה, אל תיקח לי את האייר ג'ורדן."

And I followed this guy everywhere until I had him in the room,

עקבתי אחרי האיש הזה לכל מקום עד שתפסתי אותו באיזה חדר,

and I read him one of my pieces,

והקראתי לו קטע שלי,

and you know what he told me?

אתם יודעים מה הוא אמר לי?

"Yo' wack.

"חתיכת משוגע.

You know what the problem is with you, homie?

אתה יודע מה הבעיה איתך?

You don't read other people's poetry,

אתה לא קורא שירה של אחרים,

and you don't got any subordination for verbal measures

ואין אצלך הכפפה של משקל המלים

to tonal consideration." (Laughter)

לשיקול הטונאלי." [צחוק]

Now he kept on rambling

הוא המשיך לקשקש

about poetry and styles and Nuyorican Friday nights.

על שירה וסגנונות וערבי שישי ב"נויוריקן".

Now I could have quit. I should have quit.

יכולתי לוותר. הייתי צריך לוותר.

I mean, I thought poetry was just self-expression.

חשבתי הרי ששירה זה פשוט עניין של ביטוי עצמי.

I didn't know you actually have to have creative control.

לא ידעתי שצריכים שליטה יצירתית.

So instead of quitting, I followed him everywhere.

אז במקום לוותר, הלכתי אחריו לכל מקום.

When he was writing a Broadway show, I would be outside of the door.

כשהוא כתב מחזה לברודוויי, הייתי מחכה בחוץ.

I would wake him up at, like, 6:30 in the morning

הייתי מעיר אותו בשש בבוקר

to ask him who's the best poet.

לשאול אותו מי המשורר הכי טוב.

I remember eating the eyes of a fish right out of the sea

אני זוכר שאכלתי עיניים של דג חי

because he told me it was brain food.

כי הוא אמר לי שזה טוב למוח.

Then one day I told him,

ויום אחד אמרתי לו,

"Reg E., what is subordination for verbal measures to tonal consideration?" (Laughter)

"רג' אי, מה זה הכפפה של משקל המלים לשיקול הטונאלי?" [צחוק]

And he handed me a black-and-white printed out thesis

אז הוא נתן לי תזה מודפסת בשחור-לבן

on a poet named Etheridge Knight

על משורר בשם אתרידג' נייט

and the oral nature of poetry,

ועל אופי הדיבור החופשי של שירתו,

and from that point,

ומאותו שלב,

Reggie stopped becoming the best to me,

רג'י הפסיק מבחינתי להיות הכי טוב,

because what Etheridge Knight taught me

כי מה שאתרידג' נייט לימד אותי

was that I could make my words sound like music,

היה שאני יכול לגרום למלים שלי להישמע כמו מוסיקה,

even my small ones, the monosyllables,

אפילו המלים הקטנות, עם ההברה הבודדת,

the ifs, ands, buts, whats,

אם, ו-, אך, מה,

the gangsta in my slang could fall right on the ear,

סלנג הפושעים שלי יוכל ליפול ישר לאוזן,

and from then on, I started chasing Etheridge Knight.

ומאותו רגע, התחלתי לרדוף אחרי אתרידג' נייט.

I wanted to know which poet he read,

רציתי לדעת איזה משורר הוא קרא,

and I landed on a poem called ["Dark Prophecy: Sing of Shine"],

ונפלתי על שיר בשם "נבואה אפלה: שיר זריחה."

a toast signifying that got me on the biggest stage

וזה הביא אותי לבמה הכי גדולה

a poet could ever be:

שמשורר יכול לחלום עליה:

Broadway, baby.

ברודוויי, חבר'ה!

And from that point, I learned how to pull the mic away

ומאותו רגע, למדתי להזיז הצידה את המיקרופון

and attack the poetry with my body.

ולתקוף את השירה עם הגוף שלי.

But that wasn't the biggest lesson I ever learned.

אבל לא זה היה הלקח הכי גדול שלמדתי.

The biggest lesson I learned was many years later

את הלקח הכי גדול למדתי אחרי הרבה שנים

when I went to Beverly Hills and I ran into a talent agent

כשהלכתי לבוורלי הילס ונתקלתי בסוכן אמנים

who looked at me up and down

שמדד אותי מלמעלה עד למטה

and said I don't look like I have any experience

ואמר שאני לא נראה כאילו יש לי בכלל נסיון

to be working in this business.

כדי שאוכל לעבוד בעסק הזה.

And I said to him, "Listen, punk fool,

אמרתי לו, "תקשיב, חתיכת מניאק,

you're a failed actor who became an agent,

אתה שחקן כושל שנהיה סוכן,

and you know why you failed as an actor?

ואתה יודע למה נכשלת כשחקן?

Because people like me took your job.

כי אנשים כמוני לקחו לך את העבודה.

I've traveled all the way from Cleveland and Essex

עברתי את כל הדרך מקליבלנד ואסקס

in East New York, took the local 6 line up to the hookers of Hunt's Point

עד מזרח ניו-יורק, לקחתי את קו 6 עד הזונות בהנטס פוינט

who were in my way on my way to master the art of space,

שעמדו בדרכי לשלוט באמנות האולם,

and the one-to-infinite amount of man, woman and child

ובכמות מ-1 ועד אינסוף של גברים, נשים וילדים

you can fit in there only so I can push them

שאפשר להכניס לאולם רק כדי שאוכל להעיף אותם

to the back of the wall with my experience.

עד הקיר האחורי עם החווייה שלי.

People have bought tickets to my experience

אנשים קנו כרטיסים לחווייה שלי

and used them as refrigerator magnets to let them know

והשתמשו בהם כמגנטים למקרר כדי לזכור

that the revolution is near, so stock up.

שהמהפכה קרובה, אז סתום ת'פה.

I'm so experienced that when you went

אני כזה מנוסה, שכשאתה הלכת

to a privileged school to learn a Shakespearean sonnet,

לבית-ספר מיוחס כדי ללמוד סונטות של שייקספיר,

I was getting those beats kicked and shoved into me.

לי הכניסו את הקצב הזה בבעיטות ובמכות.

I can master shock of "The Crying Game" with the awe

אני יודע להדהים עם "משחק הדמעות"

of a child being called an AIDS victim by a bully who didn't know

כמו אימה של ילד ששומע שהוא קורבן איידס, מבריון שלא יודע

that it was his father who gave it to my mother,

שאבא שלו הוא שנתן את זה לאמא שלי,

and that's a double entendre.

וזה כפל משמעות.

I'm so experienced that when you went to the Fell School

אני כזה מנוסה, שכשאתה הלכת לביה"ס "פל"

and all the rich little fairy boys decided to sponsor a child

וכל הילדים ההומואים העשירים החליטו לממן שם איזה ילד,

in it, that was me, but kicked me out when I was caught

זה הייתי אני, אבל העיפו אותי כשנתפסתי

teaching the fairy boys how to rob the PATS off a pair of Lee Jeans

מלמד את הילדים ההומואים איך לגנוב את סמל הנ"י פטריוטס ממכנסי ג'ינס של 'לי'

and bring them to VIM. Let me see Chekhov pull that off.

ולתת את זה לנצרכים. נראה את צ'כוב עושה דבר כזה.

Sanford Meisner was my Uncle Artie yelling silently to himself,

סנפורד מייזנר היה דודי ארטי שצורח בדממה לעצמו,

"Something's always wrong when nothing's always right."

"משהו תמיד לא בסדר כשכלום תמיד בסדר."

Method acting is nothing but a mixture

שיטות משחק הן רק תערובת

of multiple personalities, believing your own lies are reality,

של פיצול אישיות, ולהאמין שאישיותך נמצאת במציאות,

like in high school cool Kenny telling me he wanted to be a cop.

כמו שבתיכון קני המגניב אמר לי שהוא רוצה להיות שוטר.

Dude, you go to Riker's Island Academy.

חביבי, לך לאקדמיית כלא האי רייקרס.

I could make David Mamet

הייתי יכול לגרום לדיוויד מאמט

psychoanalyze my attack on dialogue,

לנתח את ההתקפה שלי בדו-שיח,

Stanislavski be as if he were Bruce Lee

ואיך סטניסלבסקי הופך אצלי לברוס לי

kicking your roster of talentless students up and down Crenshaw.

שבועט בתלמידים חסרי הכשרון שלך בכל רחבי מחוז קרנשו.

So what, your actors studied guerrilla theater at the London Rep?

אז מה, השחקנים שלך למדו תיאטרון מחתרת ב"לונדון רפ"?

Let me tell you an ancient Chinese Saturday afternoon

בוא ואגלה לך סוד שבת בצהריים

kung fu secret.

של קונג-פו סיני.

Boards don't hit back.

קרשי הבמה לא יכולים להחזיר.

You think black entertainers have it hard finding work

נראה לך שלבדרנים שחורים קשה למצוא עבודה

in this business? I'm a suspicious mulatto,

בעסק הזה? אני מולאטי חשדן,

which means I'm too black to be white and too white to be doing it right.

כלומר אני שחור מכדי להיות לבן ולבן מכדי להתנהג נכון.

Forget the American ghetto. I've cracked stages in Soweto,

עזוב את הגטו האמריקאי. אני הרסתי במות בסואטו,

buried abortion babies in potter's field and still managed to keep a smile on my face,

קברתי עוברי הפלות בקברי אחים ובכל זאת הצלחתי לשמור על החיוך,

so whatever you curse at me to your caddyshack

אז אם אתה מקלל אותי לפני נער הגולף שלך

go-for-this, go-for-that assistant when I walk out that door,

ה בוא-לך-תביא שלך, כשאני אצא מכאן,

whatever slander you send my way,

ולא משנה כמה תשמיץ אותי,

your mother.

אמאש'ך!

Thank you. (Applause)

תודה. [מחיאות כפיים]