John Maeda: How art, technology and design inform creative leaders

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Orr Schlesinger

I have to say that I'm very glad to be here.

אני חייב לומר שאני שמח להיות כאן.

I understand we have over 80 countries here,

אני מבין שיש לנו יותר מ-80 קהילות כאן,

so that's a whole new paradigm for me to speak

כך שעבורי זו פרדיגמה חדשה לגמרי כדי לדבר עליה

to all of these countries.

לכל המדינות האלו,

In each country, I'm sure you have this thing called

בכל מדינה אני בטוח שיש דבר זה שנקרא

the parent-teacher conference.

אסיפת הורים.

Do you know about the parent-teacher conference?

האם אתם יודעים על אסיפות הורים?

Not the ones for your kids, but the one you had as a child,

לא אלה עבור הילדים שלכם, אבל אלה שהיו לכם כילדים,

where your parents come to school and your teacher

כשהוריכם באים לביה"ס והמורה שלכם

talks to your parents, and it's a little bit awkward.

מדבר עם הוריכם, וזה מעט מביך.

Well, I remember in third grade, I had this moment

טוב, אני זוכר בכיתה גימל, את הרגע הזה

where my father, who never takes off from work,

שאבי, שלעולם לא מפסיד יום עבודה

he's a classical blue collar, a working-class immigrant person,

הוא עובד צוארון כחול קלאסי, מהגר ממעמד הפועלים.

going to school to see his son, how he's doing,

הולך לביה"ס לראות כיצד הבן שלו מצליח בבית הספר

and the teacher said to him, he said, "You know,

והמורה אומר לו, הוא אומר, "אתה יודע

John is good at math and art."

ג'ון טוב במתמטיקה ובאמנות."

And he kind of nodded, you know?

והוא סוג של מהנהן בראשו, אתם יודעים?

The next day I saw him talking to a customer at our

למחרת ראיתי אותו מדבר עם לקוח

tofu store, and he said, "You know, John's good at math."

בחנות הטופו שלנו, והוא אמר, "אתה יודע, ג'ון טוב במתמטיקה."

(Laughter)

(צחוק)

And that always stuck with me all my life.

וזה תמיד דבק בי כל חיי.

Why didn't Dad say art? Why wasn't it okay?

למה אבא לא אמר אמנות? למה זה לא היה טוב?

Why? It became a question my entire life, and

למה? זה הפך להיות שאלה לכל ימי חיי,

that's all right, because being good at math meant

וזה בסדר, מפני שלהיות טוב במתמטיקה אומר

he bought me a computer, and some of you remember

שהוא קנה לי מחשב, ואחדים מכם זוכרים

this computer, this was my first computer.

את המחשב הזה, זה היה המחשב הראשון שלי.

Who had an Apple II? Apple II users, very cool. (Applause)

למי היה אפל? משתמשי אפל II, מאד מדליק. (מחיאות כפיים)

As you remember, the Apple II did nothing at all. (Laughter)

כפי שאתם זוכרים, האפלII לא עשה שום דבר בכלל. (צחוק)

You'd plug it in, you'd type in it and green text would come out.

אתה חיברת אותו, הדפסת בו וטקסט ירוק הופיע.

It would say you're wrong most of the time.

זה היה אומר לך שאתה טועה רוב הזמן.

That was the computer we knew.

זה היה המחשב שהיכרנו.

That computer is a computer that I learned about

זה היה המחשב שלמדתי עליו

going to MIT, my father's dream. And at MIT, however,

כשהלכתי ל-MIT, חלומו של אבי. וב-MIT בכל אופן

I learned about the computer at all levels,

למדתי על מחשב בכל הרמות,

and after, I went to art school to get away from computers,

ולאחר מכן הלכתי לבי"ס לאמנות כדי להתרחק ממחשבים,

and I began to think about the computer as more of

והתחלתי לחשוב על מחשב יותר כעל

a spiritual space of thinking.

מרחב ספיריטואלי של חשיבה.

And I was influenced by performance art --

והייתי מושפע על ידי אמנות המופע

so this is 20 years ago. I made a computer out of people.

כך שזה היה לפני 20 שנה. עשיתי מחשב מאנשים.

It was called the Human Powered Computer Experiment.

זה נקרא אז "ניסוי מחשב שמופעל על ידי אנשים."

I have a power manager, mouse driver, memory, etc.,

יש לי ניהול הספק, עכבר, זיכרון וכו'.,

and I built this in Kyoto, the old capital of Japan.

ובניתי זאת בקיוטו בירתה הישנה של יפן

It's a room broken in two halves.

זהו חדר שבור לשני חצאים.

I've turned the computer on,

הפעלתי את המחשב,

and these assistants are placing a giant floppy disk

ועוזרים אלה שמים דיסקט גמיש ענק

built out of cardboard, and it's put into the computer.

שנבנה מקרטון, לתוך המחשב.

And the floppy disk drive person wears it. (Laughter)

ואדם הדיסק הגמיש לובש אותו. (צחוק)

She finds the first sector on the disk, and

היא מוצאת את הסקטור הראשון על הדיסק,

takes data off the disk and passes it off to, of course, the bus.

ולוקחת מידע מהדיסק ומעבירה אותו, ל--כמובן, לאוטובוס.

So the bus diligently carries the data into the computer

והאוטובוס בחריצות מעביר את המידע לתוך המחשב

to the memory, to the CPU, the VRAM, etc.,

לזיכרון, למעבד, לזיכרון הוידאו, וכו'.

and it's an actual working computer. That's a bus, really. (Laughter)

וזה מחשב שממש פועל. זהו באמת אוטובוס (צחוק)

And it looks kind of fast. That's a mouse driver,

והוא נראה סוג של מהיר. זה התקן העכבר,

where it's XY. (Laughter)

איפוא שה-XY שלו. (צחוק)

It looks like it's happening kind of quickly, but it's actually

זה נראה כאילו שזה קורה מהר, אבל זה למעשה

a very slow computer, and when I realized how slow

מחשב מאד איטי

this computer was compared to how fast a computer is,

מחשב זה הושווה לכמה מהר הוא מחשב,

it made me wonder about computers and technology in general.

זה גרם לי לתהות על מחשבים וטכנולוגיה באופן כללי.

And so I'm going to talk today about four things, really.

אז אני הולך לדבר היום באמת על ארבעה דברים.

The first three things are about how I've been curious

שלושת הראשונים הן על איך נהייתי סקרן

about technology, design and art, and how they intersect,

לגבי טכנולוגיה, עיצוב ואמנות, ואיך הם מצטלבים,

how they overlap, and also a topic that I've taken on

איך הם חופפים, וגם נושא שקיבלתי על עצמי

since four years ago I became the President

מזה 4 שנים שאני מכהן כנשיא

of Rhode Island School of Design: leadership.

בית הספר לעיצוב של רוד איילנד: מנהיגות.

And I'll talk about how I've looked to combine

ואדבר על הדרך שבה בחרתי

these four areas into a kind of a synthesis, a kind of experiment.

לשלב 4 תחומים אלה לסוג של סינתזה, סוג של ניסוי.

So starting from technology,

כך שמתחילים מטכנולוגיה,

technology is a wonderful thing.

טכנולוגיה היא דבר נפלא.

When that Apple II came out, it really could do nothing.

כשיצא אפל II, הוא באמת לא יכול היה לעשות כלום.

It could show text and

הא יכול היה להראות טקסט

after we waited a bit, we had these things called images.

ואחרי שחיכינו מעט, קיבלנו דברים לה שנקראו תמונות.

Remember when images were first possible with a computer,

אתם זוכרים כאשר תמונות התאפשרו לראשונה במחשב,

those gorgeous, full-color images?

תמונות נפלאות צבעוניות אלו?

And then after a few years, we got CD-quality sound.

ואז לאחר כמה שנים, קיבלנו צליל באיכות סי.די.

It was incredible. You could listen to sound on the computer.

זה היה משהו שלא ייאמן. יכולת להקשיב לפסקול במחשב.

And then movies, via CD-ROM. It was amazing.

ואז לסרטים, באמצעות תקליטורים. זה היה מדהים.

Remember that excitement?

אתם זוכרים ארת ההתרגשות?

And then the browser appeared. The browser was great,

ואז הופיע הדפדפן. הדפדפן היה אדיר,

but the browser was very primitive, very narrow bandwidth.

אבל הוא היה מאד פרימיטיבי בעל רוחב פס מאד צר.

Text first, then images, we waited,

קודם טקסט, אחר כך תמונות, חיכינו,

CD-quality sound over the Net,

איכות סי.די ברשת,

then movies over the Internet. Kind of incredible.

ואז סרטים באינטרנט, סוג של לא ייאמן.

And then the mobile phone occurred,

ואז הגיע הטלפון הנייד,

text, images, audio, video. And now we have iPhone,

טקסט, תמונות, אודיו, וידאו. וכעת יש לנו אייפון,

iPad, Android, with text, video, audio, etc.

אייפד, אנדרואיד, עם טקסט, וידאו, אודיו וכו'.

You see this little pattern here?

אתם רואים את התבנית הקטנה כאן?

We're kind of stuck in a loop, perhaps, and this sense

אנו תקועים בסוג של לולאה, אולי, ותחושה זו

of possibility from computing is something I've been

של אפשרות ממיחשוב היא משהו

questioning for the last 10 or so years,

שאני שואל עת עצמי בעשר השנים האחרונות בערך,

and have looked to design, as we understand most things,

והסתכלתי בעיצוב, כפי שאנחנו מבינים את רוב הדברים,

and to understand design with our technology has been a passion of mine.

ולהבין עיצוב יחד עם הטכולוגיה שלנו הוא משהו שהשתוקקתי אליו.

And I have a small experiment to give you a quick design lesson.

ויש לי ניסוי קטן כדי לתת לכם שיעור מהיר בעיצוב.

Designers talk about the relationship between form

מעצבים מדברים על יחסים בין צורה

and content, content and form. Now what does that mean?

ותוכן, תוכן וצורה. כעת, מה זה אומר?

Well, content is the word up there: fear.

טוב, תוכן היא המילה שם: פחד.

It's a four-letter word. It's a kind of a bad feeling word, fear.

זו מילה בת 3 אותיות. זו מילה עם סוג של תחושה לא טובה, פחד.

Fear is set in Light Helvetica, so it's not too stressful,

"פחד" שעשוי ב"לייט הלווטיקה", כך שזה לא כל כך מלחיץ.

and if you set it in Ultra Light Helvetica,

ואם אתה שם אותו ב"אולטרה לייט הלווטיקה",

it's like, "Oh, fear, who cares?" Right? (Laughter)

זה כמו, "הו, פחד, למי אכפת?" נכון? (צחוק)

You take the same Ultra Light Helvetica and make it big,

אתה לוקח את אותו "אולטרה לייט הלווטיקה" מגדיל אותו,

and like, whoa, that hurts. Fear.

וכמו, עצור!, זה מכאיב. "פחד."

So you can see how you change the scale, you change

כך שאתה יכול לראות כיצד משנים את הסקאלה, אתה משנה

the form. Content is the same, but you feel differently.

את הצורה. התוכן הוא אותו תוכן, אבל אתה חש אחרת.

You change the typeface to, like, this typeface,

אתה משנה את צורת הגופן ל--, כמו, גופן זה,

and it's kind of funny. It's like pirate typeface,

וזה סוג של מצחיק. זה כמו צורת פירט.

like Captain Jack Sparrow typeface. Arr! Fear!

צורה כמו של קפטן ג'ק ספארו. אוי! "פחד"

Like, aww, that's not fearful. That's actually funny.

כמו אה, זה לא מפחיד. זה בעצם מצחיק.

Or fear like this, kind of a nightclub typeface. (Laughter)

או פחד כמו זה, סוג של גופן מועדון לילה (צחוק)

Like, we gotta go to Fear. (Laughter)

כאילו, אנחנו צריכים את ה"פחד". (צחוק)

It's, like, amazing, right? (Laughter) (Applause)

זה, כזה משעשע, נכון? (צחוק) (מחיאות כפיים)

It just changes the same content.

זה פשוט משנה את התוכן.

Or you make it -- The letters are separated apart,

או שאתה יכול לעשות זאת -- האותיות מופרדות,

they're huddled together like on the deck of the Titanic,

הן מצופפות יחד כמו על סיפון הטיטאניק,

and you feel sorry for the letters, like, I feel the fear.

ואתה מרחם על האותיות, כאילו, אני מרגיש את הפחד.

You feel for them.

אתה מרגיש בשבילם.

Or you change the typeface to something like this.

או שאתה מה את גופן למשהו כמו זה.

It's very classy. It's like that expensive restaurant, Fear.

זה מאד קלאסי. זה כמו מסעדה מפוארת, "פחד".

I can never get in there. (Laughter)

אני אף פעם לא אוכל להיכנס לשם. (צחוק)

It's just amazing, Fear. But that's form, content.

זה פשוט מדהים, "פחד". אבל זוהי צורה, תוכן.

If you just change one letter in that content,

אם אתה משנה אות אחת בתוכן זה,

you get a much better word, much better content: free.

אתה מקבל מילה טובה יותר, תוכן טוב יותר: חופש.

"Free" is a great word. You can serve it almost any way.

"חופש" היא מילה נפלאה. אתה יכול להגיש אתה כמעט בכל דרך.

Free bold feels like Mandela free.

חופש באותיות גדולות מרגיש כמו חופש בנוסח "מנדלה".

It's like, yes, I can be free.

זה כמו, כן, אני יכול להיות חופשי.

Free even light feels kind of like, ah, I can breathe in free.

חופשי אפילו לייט מרגיש סוג של, הו, אני יכול לנשום את החופש.

It feels great. Or even free spread out,

זה מרגיש נפלא. או אפילו משתרע,

it's like, ah, I can breathe in free, so easily.

זה כמו, אה, אני יכול לנשום בחופשיות, בקלות.

And I can add in a blue gradient and a dove,

ואני יכול להוסיף בשיפוע כחול ויונה,

and I have, like, Don Draper free. (Laughter)

ויש לי, כזה דון דרייפר חופשי. (צחוק)

So you see that -- form, content, design, it works that way.

כך שאתם רואים ש-- צורה, תוכן, עיצוב, זה עובד ככה.

It's a powerful thing. It's like magic, almost,

זה דבר רב עוצמה. זה כמו קסם, כמעט,

like the magicians we've seen at TED. It's magic.

כמו הקוסמים שראינו ב TED. זה קסם.

Design does that.

העיצוב עושה זאת.

And I've been curious about how design and technology intersect,

והייתי סקרן כיצד העיצוב והטכנולוגיה מצטלבים,

and I'm going to show you some old work I never really

ואני עומד להראות לכם איזושהי עבודה ישנה שאני לא באמת מראה

show anymore, to give you a sense of what I used to do.

יותר, כדי לתת לכם תחושה של מה שנהגתי לעשות.

So -- yeah.

כך -- כן.

So I made a lot of work in the '90s.

כך שעשיתי הרבה עבודה בשנות ה-90.

This was a square that responds to sound.

זה הה מרובע שהגיב לצליל.

People ask me why I made that. It's not clear. (Laughter)

אנשים שואלים אותי מדוע עשיתי זאת. זה לא ברור. (צחוק)

But I thought it'd be neat for the square

אבל חשבתי שזה יהיה נהדר לריבוע

to respond to me, and my kids were small then,

להגיב אלי, וילדיי היו אז קטנים,

and my kids would play with these things, like, "Aaah,"

והילדים שלי שיחקו עם הדברים האלן, כזה, "אה"

you know, they would say, "Daddy, aaah, aaah." You know, like that.

אתם יודעים, הם היו אומרים, "אבא, אאאה, אאאה" אתם יודעים, ככה.

We'd go to a computer store, and they'd do the same thing.

היינו הולכים לחנות מחשבים, והם היו עושים את אותו דבר.

And they'd say, "Daddy, why doesn't the computer respond to sound?"

והיו אומרים: "אבא, למה המחשב לא מגיב לקול?"

And it was really at the time I was wondering why doesn't the computer respond to sound?

וזה היה באמת בזמן שתהיתי מדוע המחשב לא מגיב לקול?

So I made this as a kind of an experiment at the time.

כך שעשיתי זאת כסוג של ניסוי בזמנו.

And then I spent a lot of time in the space of

ואז ביליתי הרבה זמן במרחב של

interactive graphics and things like this, and I stopped doing it because

גרפיקה אינטראקטיבית ודברים כאלה, והפסקתי לעשות זאת כי

my students at MIT got so much better than myself,

הסטודנטים שלי ב-MIT נעשו יותר טובים ממני

so I had to hang up my mouse.

כך שהייתי צריך לתלות את העכבר שלי

But in '96, I made my last piece. It was in black and white,

אבל ב-96 עשיתי את הקטע האחרון שלי.זה היה בשחור ולבן.

monochrome, fully monochrome, all in integer mathematics.

מונוכרום, לגמרי מונוכרום, הכל במתמטיקה שלמה

It's called "Tap, Type, Write."

זה נקרא "הקש, הדפס, כתוב."

It's paying a tribute to the wonderful typewriter

זוהי מחווה למכונת הכתיבה הנפלאה

that my mother used to type on all the time as a legal secretary.

שעליה אמא שלי נהגה להדפיס כל הזמן כמזכירה משפטית.

It has 10 variations. (Typing noise)

היו לזה 10 וריאציות (צליל הדפסה)

(Typing noise)

(צליל הדפסה)

There's a shift.

יש פה הזזה

Ten variations. This is, like, spin the letter around.

10 וריאציות. זה כמו, סובב את האות.

(Typing noises)

(צלילי הדפסה)

This is, like, a ring of letters. (Typing noises)

זה כמו, צלצול של אותיות. (צלילי הדפסה)

This is 20 years old, so it's kind of a --

זה בן 20 שנה, כך שזה סוג של --

Let's see, this is —

בואו ונראה, זהו --

I love the French film "The Red Balloon."

אני אוהב את הסרט הצרפתי "הבלון האדום."

Great movie, right? I love that movie. So,

סרט מצוין, נכון? אני אוהב את הסרט ההוא, כך,

this is sort of like a play on that. (Typing noises) (Typewriter bell)

שזה סוג של משחק עליו. ((צלילי הדפסה)(צלצול פעמון של מכונת כתיבה)

It's peaceful, like that. (Laughter)

זה רגוע, כמו זה. (צחוק)

I'll show this last one. This is about balance, you know.

אני אראה את זה האחרון. זה על שיווי משקל, אתם יודעים.

It's kind of stressful typing out, so if you

זה סוג של הקלדה מלחיצה, כך שאם אתם

type on this keyboard, you can, like, balance it out.

מדפיסם על לוח מקשים זה, אתם יכולים, כזה, לאזן את זה.

(Laughter)

(צחוק)

If you hit G, life's okay, so I always say,

אם תקישו G, החיים בסדר, כך אני תמיד אומר,

"Hit G, and it's going to be all right.

הקישו G, ויהיה בסדר.

Thank you. (Applause)

תודה (מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

So that was 20 years ago, and

כך שזה היה לפני 20 שנה,

I was always on the periphery of art.

והייתי תמיד על הפריפריה של האמנות.

By being President of RISD I've gone deep into art,

על ידי זה שהייתי נשיא ביה"ס לעיצוב של רוד איילנד, נכנסתי עמוק לתוך האמנות,

and art is a wonderful thing, fine art, pure art.

ואמנות היא דבר נפלא, אמנות יפה, אמנות טהורה.

You know, when people say, "I don't get art.

אתם יודעים, כשאנשים אומרים, "אני לא מבין אמנות.

I don't get it at all." That means art is working, you know?

אני לגמרי לא מבין אותה." זה אומר שאמנות פועלת, אתם יודעים? .

It's like, art is supposed to be enigmatic, so when you say,

זה כמו, אמנות אמורה להיות אניגמטית, כך שכאשר אתם אומרים,

like, "I don't get it," like, oh, that's great. (Laughter)

כמו, "אני לא מבין את זה,"כמו, או, זה נפלא. (צחוק)

Art does that, because art is about asking questions,

אמנות עושה זאת, משום שאמנות שואלת שאלות.

questions that may not be answerable.

שאלות שייתכן ולא ניתן להשיב עליהן.

At RISD, we have this amazing facility called

ב - RISD (ביה"ס לעיצוב של רוד אילנד) היה לנו את המתקן המדהים הזה שנקרא

the Edna Lawrence Nature Lab. It has 80,000 samples

"מעבדת הטבע של עדנה לורנס" יש בה 80,000 דגימות

of animal, bone, mineral, plants.

של חיות, עצמות, מינרלים, צמחים.

You know, in Rhode Island, if an animal gets hit on the road,

אתם יודעים, ברוד איילנד, אם חיה נדרסת בכביש,

they call us up and we pick it up and stuff it.

הם קוראים לנו ואנחנו לוקחים את ומפחלצים אותה.

And why do we have this facility?

ומדיע יש לנו את המתקן?

Because at RISD, you have to look at the actual animal,

משום שב- RISD אתה צריך להסתכל על החיה האמיתית.

the object, to understand its volume, to perceive it.

האובייקט, כדי להבין את הנפח שלו, לתפוס זאת.

At RISD, you're not allowed to draw from an image.

ב-RISD , אינך רשאי לצייר מתמונה.

And many people ask me, John, couldn't you just

והרבה אנשים שואלים אותי, ג'ון, אינך יכול פשוט

digitize all this? Make it all digital? Wouldn't it be better?

לספרת את כל זה? להפוך את כל זה לדיגיטלי? האם זה ל יהיה יותר טוב?

And I often say, well, there's something good to how things

ואני אומר לעיתים קרובות, יש משהו טוב באיך שהדברים

used to be done. There's something very different about it,

היו פעם. יש בכך משהו שונה בהרבה

something we should figure out what is good about

משהו שאנחנו צריכים להבין מה היה טוב בדרך

how we did it, even in this new era.

שעשינו זאת, אפילו בעידן חדש זה.

And I have a good friend, he's a new media artist named

ויש לי חבר טוב, הוא אמן מדיה חדשה בשם

Tota Hasegawa. He's based in London, no, actually it's in Tokyo,

טוטה הסגוואה. הוא יושב בלונדון, לא, בעצם זה בטוקיו,

but when he was based in London, he had a game

אבל כאשר הוא ישב בלונדון, היה לו משחק

with his wife. He would go to antique shops,

עם אשתו. הוא היה הולך לחנויות של עתיקות,

and the game was as such:

והמשחק היה כזה:

When we look at an antique we want,

כשהסתכלנו על פריט עתיק שרצינו,

we'll ask the shopkeeper for the story behind the antique,

היינו שואלים את בעל החנות על הסיפור שמאחורי הפריט,

and if it's a good story, we'll buy it.

ואם זה סיפור טוב היינו קונים אותו.

So they'd go to an antique shop, and they'd look at this cup,

כך שהם הלכו לחנות עתיקות, והם הסתכלו על הפריט הזה,

and they'd say, "Tell us about this cup."

ואמרו, "ספר לנו על הפריט הזה."

And the shopkeeper would say, "It's old." (Laughter)

ובעל החנות היה אומר, "הוא עתיק." (צחוק)

"Tell us more." "Oh, it's really old." (Laughter)

"ספר לנו עוד." "הו זה באמת עתיק." (צחוק)

And he saw, over and over, the antique's value

והוא ראה שוב ושוב , כל עניין הערך של הפריט העתיק

was all about it being old.

היה בכך שהוא היה עתיק.

And as a new media artist, he reflected, and said,

וכאמן מדיה חדש, הוא הרהר, ואמר,

you know, I've spent my whole career making new media art.

אתם יודעים, ביליתי את כל הקריירה שלי בייצור אמנות מדיה חדשה.

People say, "Wow, your art, what is it?" It's new media.

אנשים אומרים, "וואו האמנות שלך, מה היא?" זו מדיה חדשה.

And he realized, it isn't about old or new.

והוא הבין שזה לא היה על ישן או חדש.

It's about something in between.

זה על משהו באמצע.

It isn't about "old," the dirt, "new," the cloud. It's about what is good.

זה לא על "ישן" העפר", "חדש," הענן. זה על מה שטוב.

A combination of the cloud and the dirt is where the action is at.

שילוב של הענן והעפר הוא המקום שבו הפעולה קורית.

You see it in all interesting art today, in all

אתם רואים זאת בכל אמנות מעניינת היום,

interesting businesses today. How we combine

עסקים מעניינים היום. כיצד אנו משלבים

those two together to make good is very interesting.

את שני אלה יחד כדי לעשות משהו טוב, זה מאד מעניין.

So art makes questions, and

אז אמנות שואלת שאלות,

leadership is something that is asking a lot of questions.

ומנהיגות היא משהו ששואל הרבה שאלות.

We aren't functioning so easily anymore.

אנחנו לא מתפקדים יותר כל כך בקלות.

We aren't a simple authoritarian regime anymore.

אנחנו לא עוד משטר רודני פשוט.

As an example of authoritarianism, I was in Russia one time

כדוגמא לרודנות, הייתי פעם ברוסיה

traveling in St. Petersburg, at a national monument,

טיילתי בסט. פטרסבורג, באתר לאומי,

and I saw this sign that says, "Do Not Walk On The Grass,"

וראיתי שלט שאומר, "אל תדרכו על הדשא,"

and I thought, oh, I mean, I speak English,

וחשבתי, הו, אני מתכוון, אני מדבר אנגלית,

and you're trying to single me out. That's not fair.

ואתם מנסים לבודד אותי.

But I found a sign for Russian-speaking people,

אבל מצאתי שלט עבור דוברי רוסית

and it was the best sign ever to say no.

וזה היה השלט הטוב בותר שראיתי מעודי שאומר לא.

It was like, "No swimming, no hiking, no anything."

זה היה כמו, "לא לשחות, לא לצעוד, לא שום דבר."

My favorite ones are "no plants." Why would you bring a plant to a national monument? I'm not sure.

המועדפים עלי הם: "לא צמחים." מדוע שתביא צמחים לאתר לאומי? אני לא בטוח.

And also "no love." (Laughter)

וגם "לא אהבה." (צחוק)

So that is authoritarianism.

אז זהו משטר אוטוריטרי.

And what is that, structurally?

ומה זה מבחינה מבנית?

It's a hierarchy. We all know that a hierarchy is how we run

זוהי הירארכיה. כולנו יודעים שהירארכיה היא הדרך שבה

many systems today, but as we know, it's been disrupted.

אנו מנהלים הרבה מערכות היום, אבל כפי שאנו יודעים, זה השתבש.

It is now a network instead of a perfect tree.

כעת זו רשת במקום עץ מושלם.

It's a heterarchy instead of a hierarchy. And that's kind of awkward.

זוהי הטרארכיה במקום הירארכיה. וזה מביך.

And so today, leaders are faced

וכך היום, מנהיגים עומדים בפני השאלה

with how to lead differently, I believe.

כיצד להנהיג אחרת, אני מאמין.

This is work I did with my colleague Becky Bermont

זוהי עבודה שעשיתי עם עמיתתי בקי ברמונט

on creative leadership. What can we learn

על מנהיגות יצירתית. מה אנחנו יכולים ללמוד

from artists and designers for how to lead?

מאמנים ומעצבים על כיצד להנהיג?

Because in many senses, a regular leader loves to avoid mistakes.

משום שבמובנים רבים, מנהיג רגיל אוהב להימנע מטעויות.

Someone who's creative actually loves to learn from mistakes.

מישהו יצירתי באמת אוהב ללמוד מטעויות.

A traditional leader is always wanting to be right,

מנהיג מסורתי תמיד רוצה להיות צודק,

whereas a creative leader hopes to be right.

בעוד שמנהיג יצירתי מקווה להיות צודק.

And this frame is important today, in this complex,

ומסגרת זו היא חשובה היום, בחלל

ambiguous space, and artists and designers have a lot to teach us, I believe.

מורכב ומעורפל זה, ולאמנים יש הרבה מה ללמד אותנו, אני חושב.

And I had a show in London recently where my friends

והיתה לי לאחרונה תערוכה בלונדון שחברי

invited me to come to London for four days

הזמינו אותי לבוא ללונדון לארבעה ימים

to sit in a sandbox, and I said great.

לשבת בארגז חול, ואמרתי יופי.

And so I sat in a sandbox for four days straight,

וכך ישבתי בארגז חול 4 ימים שלמים,

six hours every day, six-minute appointments with anyone in London,

6 שעות כל יום, פגישות של 6 דקות עם כל מי שלא יהיה בלונדון,

and that was really bad.

וזה היה באמת גרוע.

But I would listen to people, hear their issues,

אבל הקשבתי לאנשים, שמעתי על הבעיות שלהם,

draw in the sand, try to figure things out,

משרטטים בחול, מנסים להביע דברים,

and it was kind of hard to figure out what I was doing.

וזה היה קשה משהו, להבין מה אני עושה.

You know? It's all these one-on-one meetings for like four days.

אתם יודעים? אלו כל הפגישות האלו של אחד על אחד במשך 4 ימים.

And it felt kind of like being president, actually.

וזה הרגיש מעין, להית נשיא, למעשה,

I was like, "Oh, this my job. President. I do a lot of meetings, you know?"

היתי כמו, "הו זה התפקיד שלי. נשיא. אני עורך הרבה מפגשים, אתם יודעים?"

And by the end of the experience,

ובסופה של החוויה,

I realized why I was doing this.

הבנתי למה אני עושה את זה.

It's because leaders, what we do is we connect

זה משום שמנהיגים, מה שאנו עושים זה לקשור

improbable connections and hope something will happen,

קשרים בלתי סבירים בתקווה שיקרה משהו,

and in that room I found so many connections

ובחדר ההוא מצאתי כלכך הרבה קשרים

between people across all of London, and so leadership,

בין אנשים מכל רחבי לונדון, וכך מנהיגות

connecting people, is the great question today.

שמחברת בין אנשים, זו השאלה הגדולה היום.

Whether you're in the hierarchy or the heterarchy,

בין אם אתה בהירארכיה או בהטרארכיה,

it's a wonderful design challenge.

זה אתגר עיצובי נפלא.

And one thing I've been doing is doing some research

ודבר אחד שעשיתי הוא מחקר

on systems that can combine technology and leadership

על שיטות שיכולות לשלב טכנולוגיה ומנהיגות

with an art and design perspective.

עם נקודות מבט של אמנות ועיצוב.

Let me show you something I haven't shown anywhere, actually.

הרשו לי להראות לכם משהו שלא הראיתי לאף אחד, למעשה.

So what this is, is a kind of a sketch, an application sketch

אז מה שזה, זה סוג של סקיצה, סקיצת יישום

I wrote in Python. You know how there's Photoshop?

שכתבתי בפייתון. אתם יודעים איך יש פוטושופ?

This is called Powershop, and the way it works is

זה נקרא פאוארשופ, והאופן שהוא עובד הוא

imagine an organization. You know, the CEO isn't ever

דמיינו ארגון. אתם יודעים המנכ"ל לא תמיד

at the top. The CEO's at the center of the organization.

נמצא בטופ. המנכ"ל במרכז הארגון.

There may be different subdivisions in the organization,

יכולות להיות תת-חלוקות בארגון,

and you might want to look into different areas. For instance,

ואולי תרצו לראות תחומים שונים. לדוגמא:

green are areas doing well, red are areas doing poorly.

ירוק הם האזורים שבו עושים טוב, אדום הם האזורים שבו עושים לא טוב.

You know, how do you, as the leader, scan, connect,

אתם יודעים, איך אתם כמנהיגים, סורקים, מקשרים,

make things happen? So for instance, you might open up

גורמים לדברים לקרות? כך, לדוגמא אתם עשויים לפתוח

a distribution here and find the different subdivisions in there,

הפצה כאן ולמצוא תת חלוקות שונות שם,

and know that you know someone in Eco, over here,

ולדעת שאתם מבינים משהו ב-כלכלה, כאן,

and

ו--

these people here are in Eco, the people you might

ואנשים אלה הם רווחיים, האנשים שאתם עשויים

engage with as CEO, people going across the hierarchy.

להיות בקשר אתם כמנכ"לים, אנשים שחוצים את ההרארכיה.

And part of the challenge of the CEO is to find

וחלק מהאתגר של המנכ"ל הוא למצוא

connections across areas, and so you might look in R&D,

קשרים מעבר לאזורים, וכך אתם יכולים להסתכל על מו"פ,

and here you see one person who crosses the two areas

וכאן אם רואים מישהו שחוצה את 2 תחומי

of interest, and it's a person important to engage.

העניין, וזה אדם שחשוב להעסיק אותו.

So you might want to, for instance, get a heads-up display

כך שאתה עשוי לדוגמא, שתהיה לך תצוגה עילית

on how you're interacting with them.

על איך שאתה פועל איתם הדדית.

How many coffees do you have?

כמה קפה יש לך?

How often are you calling them, emailing them?

כמה פעמים אתה קורא להם, שולח להם מיילים?

What is the tenor of their email? How is it working out?

מהי מגמת המיילים שלהם? איך זה עובד?

Leaders might be able to use these systems to

מנהיגים יכולים להיות מסוגלים להשתמש בשיטות אלו

better regulate how they work inside the heterarchy.

כדי לווסת טוב יותר את דרך העבודה שלהם בתוך ההירארכיה.

You can also imagine using technology like from Luminoso,

אתם גם יכולים לדמיין שימוש בטכנולוגיה מ"לומינוסו",

the guys from Cambridge who were looking at deep

האנשים מקימברידג' שבדקו ניתוח

text analysis. What is the tenor of your communications?

טקסט לעומק. מה רוח הדברים של התקשורות שלכם?

So these kind of systems, I believe, are important.

אז סוג זה של שיטות, אני מאמין , הן חשובות.

They're targeted social media systems around leaders.

הן מיועדות למערכות מדיה חברתית סביב המנהיגים.

And I believe that this kind of perspective will only begin

ואני מאמין שסוג זה של פרספקטיבה רק יתחיל

to grow as more leaders enter the space of art and design,

לגדול ככל שיותר מנהיגים ייכנסו למרחב האמנות והעיצוב,

because art and design lets you think like this,

משום שאמנות ועיצוב גורמים לך לחשוב כך,

find different systems like this,

למצוא שיטות חדשות כך,

and I've just begun thinking like this,

ואני רק התחלתי לחשוב כך,

so I'm glad to share that with you.

כך שאני שמח לחלוק זאת איתכם.

So in closing, I want to thank all of you

אז לסיכום, אני רוצה להודות לכולכם

for your attention. Thanks very much. (Applause)

על תשומת הלב. תודה רבה מאד. (מחיאות כפיים)

(Applause)

(מחיאות כפיים)