Sherwin Nuland: A meditation on hope

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

You know, I am so bad at tech

אתם יודעים, אני כל-כך גרוע בטכנולוגיה,

that my daughter -- who is now 41 --

עד שבתי - היום היא בת 41 -

when she was five, was overheard by me

כשהיתה בת חמש, שמעתי אותה פעם

to say to a friend of hers,

אומרת לאחד מחבריה,

If it doesn't bleed when you cut it,

אם לא יורד לזה דם כשחותכים את זה,

my daddy doesn't understand it.

אבא שלי לא מבין בזה.

(Laughter)

[צחוק]

So, the assignment I've been given

כך שהמשימה שהוטלה עלי

may be an insuperable obstacle for me,

עלולה להיות עבורי מכשול שאין להתגבר עליו,

but I'm certainly going to try.

אך אין ספק שאעשה מאמץ.

What have I heard

מה שמעתי

during these last four days?

במשך ארבעת הימים האחרונים?

This is my third visit to TED.

זהו ביקורי השלישי ב-TED.

One was to TEDMED, and one, as you've heard,

פעם אחת היתה ב-TEDMED, והשניה, כפי ששמעתם,

was a regular TED two years ago.

היתה ב-TED רגיל לפני שנתיים.

I've heard what I consider an extraordinary thing

שמעתי משהו שלדעתי הוא יוצא-דופן,

that I've only heard a little bit in the two previous TEDs,

ושבשני כינוסי TED הקודמים שמעתי ממנו רק מעט,

and what that is is an interweaving

והוא רוח מסוימת ששורה על הכל,

and an interlarding, an intermixing,

שמשתלבת ונשזרת בכל,

of a sense of social responsibility

רוח של אחריות חברתית

in so many of the talks --

שמובעת בהרצאות כה רבות --

global responsibility, in fact,

אחריות גלובלית, למען האמת,

appealing to enlightened self-interest,

הפונה אל האינטרס העצמי הנאור,

but it goes far beyond enlightened self-interest.

אולם מרחיקה מעבר לאינטרס העצמי הנאור.

One of the most impressive things

אחד הדברים המרשימים ביותר

about what some, perhaps 10,

שאחדים - אולי עשרה -

of the speakers have been talking about

מהנואמים דיברו עליו

is the realization, as you listen to them carefully, that they're not saying:

הוא ההבנה, אם הקשבתם היטב, שהם לא אומרים:

Well, this is what we should do; this is what I would like you to do.

"טוב, זה מה שעלינו לעשות, זה מה שאני רוצה שתעשו."

It's: This is what I have done

אלא: "זה מה שעשיתי,

because I'm excited by it,

כי זה מרגש אותי,

because it's a wonderful thing, and it's done something for me

כי זה דבר נהדר וזה עשה לי משהו,

and, of course, it's accomplished a great deal.

וכמובן, זה השיג הרבה מאד."

It's the old concept, the real Greek concept,

זוהי התפישה הישנה, התפישה היוונית הישנה,

of philanthropy in its original sense:

של פילנתרופיה במובנה המקורי:

phil-anthropy, the love of humankind.

"פיל-אנתרופיה": האהבה למין האנושי.

And the only explanation I can have

וההסבר היחיד שיש לי

for some of what you've been hearing in the last four days

לחלק ממה ששמעתם בארבעת הימים האחרונים

is that it arises, in fact, out of a form of love.

הוא שזה בעצם נובע מתוך צורה מסוימת של אהבה.

And this gives me enormous hope.

וזה נוטע בי תקווה עצומה.

And hope, of course, is the topic

ותקווה, כמובן, היא הנושא

that I'm supposed to be speaking about,

שאני אמור לדבר עליו,

which I'd completely forgotten about until I arrived.

ואני שכחתי מכך לגמרי, עד שהגעתי לכאן.

And when I did, I thought,

וכשנזכרתי, חשבתי לעצמי,

well, I'd better look this word up in the dictionary.

כדאי שאחפש את המילה במילון.

So, Sarah and I -- my wife -- walked over to the public library,

אז שרה - אשתי - ואני הלכנו לספריה הציבורית,

which is four blocks away, on Pacific Street, and we got the OED,

ארבעה רחובות מכאן, ברח' פסיפיק, פתחנו את מילון אוקספורד,

and we looked in there, and there are 14 definitions of hope,

הסתכלנו בו, ויש שם 14 הגדרות למילה "תקווה",

none of which really hits you

שאף אחת מהן לא פוגעת

between the eyes as being the appropriate one.

בול במטרה בתור הגדרה קולעת.

And, of course, that makes sense,

וזה, כמובן, הגיוני,

because hope is an abstract phenomenon; it's an abstract idea,

כי התקווה היא תופעה מופשטת; זהו רעיון מופשט,

it's not a concrete word.

ולא מילה מוחשית.

Well, it reminds me a little bit of surgery.

ובכן, זה קצת הזכיר לי ניתוח.

If there's one operation for a disease, you know it works.

אם למחלה כלשהי יש ניתוח אחד, אתה יודע שהוא יצליח.

If there are 15 operations, you know that none of them work.

אם ישנם 15 ניתוחים, אתה יודע שאף לא אחד מהם יצליח.

And that's the way it is with definitions of words.

וככה זה עם הגדרות של מלים.

If you have appendicitis, they take your appendix out, and you're cured.

אם יש לך תוספתן, מוציאים לך אותו, ואתה נרפא.

If you've got reflux oesophagitis, there are 15 procedures,

אם יש לך ריפלוקס בוושט, יש 15 נוהלי-טיפול,

and Joe Schmo does it one way

ודני עושה זאת כך,

and Will Blow does it another way,

ומשה עושה זאת אחרת,

and none of them work, and that's the way it is with this word, hope.

ואף נוהל לא מצליח. כך גם עם המילה הזו, "תקווה".

They all come down to the idea of an expectation

כל ההגדרות מתמצות ברעיון הציפייה

of something good that is due to happen.

למשהו טוב שעתיד שיתרחש.

And you know what I found out?

ואתם יודעים מה גיליתי?

The Indo-European root of the word hope

השורש ההודי-אירופי של המילה "תקווה"

is a stem, K-E-U --

הוא קיי-אי-יו --

we would spell it K-E-U; it's pronounced koy --

כותבים זאת "קיו" אך מבטאים "קוי" --

and it is the same root from which the word curve comes from.

וזה אותו השורש ממנו באה המילה "עיקול".

But what it means in the original Indo-European

אך משמעותו בהודית-אירופית

is a change in direction, going in a different way.

היא שינוי כיוון, פנייה לדרך שונה.

And I find that very interesting and very provocative,

ואני מוצא שזה מאד מעניין ומעורר-מחשבה,

because what you've been hearing in the last couple of days

כי מה ששמעתם בארבעת הימים האחרונים

is the sense of going in different directions:

הוא רוח של פניה לכיוונים שונים:

directions that are specific and unique to problems.

כיוונים ספציפיים וייחודיים לבעיות.

There are different paradigms.

יש פרדיגמות שונות.

You've heard that word several times in the last four days,

שמעתם מילה זו כמה פעמים בארבעת הימים האחרונים,

and everyone's familiar with Kuhnian paradigms.

וכולכם מכירים את "הפרדיגמות של קון" [תומס סמואל].

So, when we think of hope now,

אז כשאנו חושבים כעת על תקווה,

we have to think of looking in other directions

עלינו לחשוב על חיפוש בכיוונים שונים

than we have been looking.

מאלה בהם חיפשנו.

There's another -- not definition, but description, of hope

יש עוד - לא הגדרה, אלא תיאור - של תקווה

that has always appealed to me, and it was one by Václav Havel

שתמיד קסם לי, והוא של וצלאב האוול

in his perfectly spectacular book "Breaking the Peace,"

בספרו הנפלא "בשורת השלום",

in which he says that hope

שבו הוא אומר כי התקווה

does not consist of the expectation that things will

איננה הציפייה שהדברים

come out exactly right,

יסתדרו בצורה הכי טובה,

but the expectation that they will make sense

אלא הציפייה שיהיו הגיוניים,

regardless of how they come out.

ללא קשר לדרך בה יסתדרו.

I can't tell you how reassured I was

איני יכול לומר לכם כמה נרגעתי

by the very last sentence

מן המשפט הממש-אחרון

in that glorious presentation by Dean Kamen a few days ago.

במצגת הנהדרת של דין קיימן מלפני כמה ימים.

I wasn't sure I heard it right,

חשבתי שאוזני הטעו אותי,

so I found him in one of the inter-sessions.

אז תפסתי אותו באחד המפגשים הפנימיים.

He was talking to a very large man, but I didn't care.

הוא שוחח עם גבר מגודל מאד, אבל לא היה לי איכפת.

I interrupted, and I said, "Did you say this?"

הפרעתי להם, ושאלתי, "באמת אמרת את זה?"

He said, "I think so."

הוא ענה, "אני חושב שכן."

So, here's what it is: I'll repeat it.

אז הנה מה שהוא אמר. אחזור על כך:

"The world will not be saved by the Internet."

"העולם לא יינצל בידי האינטרנט."

It's wonderful. Do you know what the world will be saved by?

זה נפלא. אתם יודעים בידי מה יינצל העולם?

I'll tell you. It'll be saved by the human spirit.

אגיד לכם. הוא יינצל בידי הרוח האנושית.

And by the human spirit, I don't mean anything divine,

ובאומרי "הרוח האנושית" אינני מתכוון למשהו מקודש.

I don't mean anything supernatural --

אינני מתכוון למשהו על-טבעי --

certainly not coming from this skeptic.

את זה ודאי שלא תשמעו מפי הספקן הזה.

What I mean is this ability

כוונתי ליכולת הזו

that each of us has

שיש לכל אחת ואחד מאיתנו

to be something greater than herself or himself;

להיות מישהו גדול מעצמה או מעצמו.

to arise out of our ordinary selves and achieve something

להתעלות מעל עצמנו הרגילים ולהשיג משהו

that at the beginning we thought perhaps we were not capable of.

שבתחילה חשבנו שלא נהיה מסוגלים להשיג.

On an elemental level, we have all felt

ברמה הבסיסית, כולנו זכינו לחוש

that spirituality at the time of childbirth.

את היבט הרוחני של רגע לידתו של ילד.

Some of you have felt it in laboratories;

כמה מכם חשו זאת במעבדה;

some of you have felt it at the workbench.

כמה מכם חשו זאת ליד שולחן העבודה.

We feel it at concerts.

אנו חשים זאת בקונצרטים.

I've felt it in the operating room, at the bedside.

אני חשתי זאת בחדר הניתוח, ליד מיטת החולה.

It is an elevation of us beyond ourselves.

זוהי התעלות אל מחוץ ומעבר לעצמנו

And I think that it's going to be, in time,

ואני חושב שאלה יהיו, עם הזמן,

the elements of the human spirit that we've been hearing about

איתני הרוח האנושית עליהם שמענו

bit by bit by bit from so many of the speakers in the last few days.

מעט פה, מעט שם, מפי כה רבים מהדוברים בימים האחרונים.

And if there's anything that has permeated this room,

ואם יש איזה דבר שחדר והתפשט בחלל האולם הזה,

it is precisely that.

הרי שזהו בדיוק הדבר.

I'm intrigued by

מסקרנת אותי

a concept that was brought to life

תפישה שהוחזרה לחיים

in the early part of the 19th century --

בתחילת המאה ה-19 --

actually, in the second decade of the 19th century --

למעשה, בעשור השני של המאה ה-19 --

by a 27-year-old poet

ע"י משורר בן 27

whose name was Percy Shelley.

ששמו היה פרסי שלי.

Now, we all think that Shelley

כולנו רואים בשלי

obviously is the great romantic poet that he was;

את המשורר הרומנטי הדגול, והוא אכן היה כזה;

many of us tend to forget that he wrote

רבים מאיתנו נוטים לשכוח שהוא כתב

some perfectly wonderful essays, too,

גם כמה חיבורים מושלמים ונפלאים,

and the most well-remembered essay

והחיבור הזכור ביותר

is one called "A Defence of Poetry."

קרוי "בזכות השירה."

Now, it's about five, six, seven, eight pages long,

אורכו הוא כחמישה, שישה, שבעה, שמונה עמודים,

and it gets kind of deep and difficult after about the third page,

והוא נעשה מעמיק וקשה אחרי העמוד השלישי בערך,

but somewhere on the second page

אך היכנשהו בעמוד השני,

he begins talking about the notion

הוא מתחיל לדבר על הרעיון

that he calls "moral imagination."

אותו הוא מכנה "דמיון מוסרי."

And here's what he says, roughly translated:

וזה מה שהוא אומר שם, בתרגום חופשי:

A man -- generic man --

אדם -- אדם באופן כללי --

a man, to be greatly good,

אדם, כדי שיהיה טוב לאין-שיעור,

must imagine clearly.

חייב לדמיין בבהירות.

He must see himself and the world

עליו לראות את עצמו ואת העולם

through the eyes of another,

דרך עיניו של אחר,

and of many others.

ועיני רבים אחרים.

See himself and the world -- not just the world, but see himself.

לראות עצמו ואת העולם - לא רק את העולם, אלא גם את עצמו.

What is it that is expected of us

מהו שמצופה מאיתנו

by the billions of people

ע"י מיליארדי בני-אדם

who live in what Laurie Garrett the other day

שחיים במה שלורי גארט, לפני כמה ימים,

so appropriately called

כינה באורח כה הולם

despair and disparity?

ייאוש ונבדלות?

What is it that they have every right

מהו הדבר שזכותם המלאה

to ask of us?

לדרוש מאיתנו?

What is it that we have every right to ask of ourselves,

מהו הדבר שזכותנו המלאה לדרוש מעצמנו,

out of our shared humanity and out of the human spirit?

מתוך אנושיותנו המשותפת ומתוך הרוח האנושית?

Well, you know precisely what it is.

ובכן, אתם יודעים בדיוק מה זה.

There's a great deal of argument

יש המון ויכוחים

about whether we, as the great nation that we are,

בשאלה האם אנו, בתור האומה הגדולה הזו,

should be the policeman of the world,

צריכים להיות השוטר של העולם,

the world's constabulary,

תחנת המשטרה של העולם,

but there should be virtually no argument

אך לא צריך להיות בעצם שום ויכוח

about whether we should be the world's healer.

בשאלה האם עלינו להיות מרפאי העולם.

There has certainly been no argument about that

אין ספק שהיתה על כך תמימות-דעים גמורה,

in this room in the past four days.

באולם זה, בארבעת הימים האחרונים.

So, if we are to be the world's healer,

כך שאם בדעתנו להיות מרפאי העולם,

every disadvantaged person in this world --

הרי שכל אדם מקופח בעולם הזה --

including in the United States -- becomes our patient.

כולל בארה"ב -- הופך להיות פציינט שלנו.

Every disadvantaged nation, and perhaps our own nation,

כל אומה מקופחת, ואולי גם האומה שלנו,

becomes our patient.

הופכות להיות הפציינטיות שלנו.

So, it's fun to think about the etymology of the word "patient."

ונחמד לבחון את שורשי המילה "פציינט".

It comes initially from the Latin patior, to endure, or to suffer.

מקורה במילה הלטינית "פטיור": לשאת או לסבול.

So, you go back to the old Indo-European root again,

אז אם נחזור לשורש ההודי-אירופי,

and what do you find? The Indo-European stem is pronounced payen --

נמצא שהשורש ההודי-אירופי מבוטא "פאיין" --

we would spell it P-A-E-N -- and, lo and behold, mirabile dictu,

היינו מאייתים זאת פי-איי-אי-אן, והנה פלא דקדוקי,

it is the same root as the word compassion comes from, P-A-E-N.

זהו אותו שורש ממנו באה המילה חמלה.

So, the lesson is very clear. The lesson is that our patient --

כך שהלקח ברור מאד. הלקח הוא שהפציינט שלנו --

the world, and the disadvantaged of the world --

העולם ומקופחי העולם --

that patient deserves our compassion.

הפציינט הזה ראוי לחמלה שלנו.

But beyond our compassion, and far greater than compassion,

אך מעבר לחמלה שלנו, וגדול בהרבה מן החמלה,

is our moral imagination

קיים דמיוננו המוסרי

and our identification with each individual

וההזדהות שלנו עם כל אדם

who lives in that world,

שחי בעולם זה,

not to think of them as a huge forest,

לא לחשוב עליהם כעל יער ענק,

but as individual trees.

אלא כעל עצים נפרדים.

Of course, in this day and age, the trick is not to let each tree

בימינו, כמובן, החוכמה היא למנוע מכך שכל עץ ועץ

be obscured by that Bush in Washington that can get --

יוסתר ע"י השיח (בוש) שיושב בוושינגטון ועלול -

can get in the way.

עלול להפריע.

(Laughter)

[צחוק]

So, here we are.

אז הרי לכם.

We are, should be,

אנו הננו, וצריכים להיות,

morally committed to

מחוייבים מבחינה מוסרית

being the healer of the world.

להיות מרפאי העולם.

And we have had examples over and over and over again --

וראינו עוד ועוד ועוד דוגמאות --

you've just heard one in the last 15 minutes --

זה עתה שמעתם דוגמה כזו, ב-15 הדקות האחרונות --

of people who have not only had that commitment,

על אנשים שלא רק נטלו על עצמם מחוייבות זו,

but had the charisma, the brilliance --

אלא היתה להם גם הכריזמה, הגאונות --

and I think in this room it's easy to use the word brilliant, my God --

וחושבני שבאולם זה קל להשתמש במילה "גאונות", אלוהים אדירים --

the brilliance to succeed at least at the beginning

הגאונות להצליח, לפחות בתחילתה

of their quest,

של שליחותם,

and who no doubt will continue to succeed,

ואין ספק שימשיכו להצליח,

as long as more and more of us enlist ourselves in their cause.

ככל שעוד ועוד מאיתנו יתגייסו למען מטרתם.

Now, if we're talking

ואם אנו מדברים

about medicine,

על רפואה,

and we're talking about healing,

ועל ריפוי,

I'd like to quote someone who hasn't been quoted.

ברצוני לצטט מישהו שלא זכה שיצטטו אותו.

It seems to me everybody in the world's been quoted here:

נראה לי שכל אחד בעולם זכה שיצטטו אותו כאן:

Pogo's been quoted;

ציטטו את פוגו;

Shakespeare's been quoted backwards, forwards, inside out.

את שייקספיר ציטטו קדימה, אחורה ובכל הכיוונים.

I would like to quote one of my own household gods.

הייתי רוצה לצטט אחד מן האלים האישיים שלי.

I suspect he never really said this,

אני חושד שהוא מעולם לא אמר זאת,

because we don't know what Hippocrates really said,

מפני שאיננו יודעים מה באמת אמר היפוקרטס,

but we do know for sure that one of the great Greek physicians

אך אנו יודעים לבטח שאחד הרופאים היווניים הדגולים

said the following,

אמר כדלקמן,

and it has been recorded in one of the books attributed to Hippocrates,

וזה תועד באחד הספרים המיוחסים להיפוקרטס,

and the book is called "Precepts."

הספר קרוי "פתגמים."

And I'll read you what it is.

אקריא לכם זאת.

Remember, I have been talking about,

זיכרו שדיברתי

essentially philanthropy:

על פילנתרופיה מהותית:

the love of humankind, the individual humankind

אהבת המין האנושי, המין האנושי כאינדיבידואלים,

and the individual humankind

המין האנושי כאינדיבידואלים

that can bring that kind of love

שמסוגלים לסוג זה של אהבה

translated into action,

כשהיא מיתרגמת לפעולה,

translated, in some cases, into enlightened self-interest.

מיתרגמת, במקרים מסוימים, לאינטרס עצמי נאור.

And here he is, 2,400 years ago:

והנה זה, מלפני 2,400 שנה:

"Where there is love of humankind,

"במקום בו קיימת אהבת המין האנושי,

there is love of healing."

קיימת האהבה המרפאת."

We have seen that here today

נוכחנו בכך כאן, היום

with the sense,

בהרגשה,

with the sensitivity --

ברגישות -

and in the last three days,

ובשלושת הימים האחרונים,

and with the power of the indomitable human spirit.

גם בכוחה העשוי ללא-חת של הרוח האנושית.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]