Tierney Thys: Swim with giant sunfish in the open ocean

מתרגם: Shir Ben Asher Kestin מבקר: Ido Dekkers

I'd like to start tonight by something completely different,

הייתי רוצה להתחיל הערב במשהו אחר לגמרי

asking you to join me by stepping off the land

ולבקש מכם להצטרף אלי, לעזוב את היבשה

and jumping into the open ocean for a moment.

ולקפוץ לתוך האוקיינוס הפתוח לרגע.

90 percent of the living space on the planet is in the open ocean,

90 אחוז משטח המחייה על כדור הארץ הוא באוקיינוס הפתוח,

and it's where life -- the title of our seminar tonight -- it's where life began.

וזה המקום בו החיים- הנושא של הסמינר שלנו הערב-- זה המקום בו החיים התחילו.

And it's a lively and a lovely place,

וזה מקום מלא חיות ומקסים,

but we're rapidly changing the oceans with our --

אבל אנחנו משנים את האוקיינוסים בקצב מהיר על ידי --

not only with our overfishing, our irresponsible fishing,

לא רק על ידי דיג יתר, דיג חסר אחריות,

our adding of pollutants like fertilizer from our cropland,

והוספה של מזהמים כמו דשנים מחקלאות

but also, most recently, with climate change,

אלא גם, לאחרונה, על ידי שינויי אקלים,

and Steve Schneider, I'm sure, will be going into greater detail on this.

ואני בטוחה שסטיב שניידר ייכנס ליותר פרטים בנושא הזה.

Now, as we continue to tinker with the oceans,

כעת, בעודנו ממשיכים להתעסק עם האוקיינוסים,

more and more reports are predicting that the kinds of seas that we're creating

יותר ויותר דוחות חוזים כי סוג הימים שאנחנו מייצרים

will be conducive to low-energy type of animals, like jellyfish and bacteria.

יהיו מתאימים ליצורים של אנרגיה נמוכה, כמו מדוזות וחיידקים.

And this might be the kind of seas we're headed for.

ואלה יכולים להיות סוג הימים שאליהם פנינו מועדות.

Now jellyfish are strangely hypnotic and beautiful,

עכשיו, מדוזות הן יפות ומהפנטות באופן מוזר,

and you'll see lots of gorgeous ones at the aquarium on Friday,

ואתם תראו הרבה מדוזות יפהפיות באקווריום ביום שישי,

but they sting like hell, and jellyfish sushi and sashimi

אבל הן צורבות בצורה מטורפת, וסושי וסשימי ממדוזות

is just not going to fill you up.

פשוט לא הולך למלא אתכם.

About 100 grams of jellyfish equals four calories.

בערך 100 גרם של מדוזה שווים לארבע קלוריות.

So it may be good for the waistline,

אז אולי זה טוב לגזרה,

but it probably won't keep you satiated for very long.

אבל כנראה שזה לא ישאיר אתכם מסופקים לאורך זמן.

And a sea that's just filled and teeming with jellyfish

וים שהוא פשוט מלא ושופע במדוזות

isn't very good for all the other creatures that live in the oceans,

הוא לא ממש טוב לכל שאר היצורים שחיים באוקיינוס,

that is, unless you eat jellyfish.

כלומר, אלא אם כן אתה אוכל מדוזות.

And this is this voracious predator launching a sneak attack

וזה הטורף הרעבתני שמתפרץ במתקפת פתע

on this poor little unsuspecting jellyfish there, a by-the-wind sailor.

על המדוזה המסכנה והלא-חושדת הזאת, נסחפת על ידי הרוח.

And that predator is the giant ocean sunfish, the Mola mola,

והטורף הזה הוא דג-השמש האוקייני הענק, המולה-מולה,

whose primary prey are jellyfish.

וטרפו העיקרי הוא מדוזות.

This animal is in "The Guinness World Book of Records"

והחיה הזאת מופיעה בספר השיאים של גינס

for being the world's heaviest bony fish.

בתור דג הגרם הכבד ביותר בעולם.

It reaches up to almost 5,000 pounds -- on a diet of jellyfish, primarily.

הוא מגיע לכמעט 2,250 ק"ג -- על דיאטה של מדוזות, בעיקר.

And I think it's kind of a nice little cosmological convergence here

ואני חושבת שיש פה צירוף מקרים קוסמולוגי קטן ונחמד

that the Mola mola -- its common name is sunfish --

שהמולה מולה- ששמו הנפוץ הוא דג השמש

that its favorite food is the moon jelly.

והאוכל האהוב עליו הוא ג'לי ירח (כינוי למדוזה).

So it's kind of nice, the sun and the moon getting together this way,

אז זה די נחמד, שהשמש והירח מסתדרים ככה,

even if one is eating the other.

אפילו אם אחד אוכל את השני

Now this is typically how you see sunfish,

זה איך שרואים את דג השמש בדרך כלל

this is where they get their common name.

וזאת הסיבה שקוראים לו ככה.

They like to sunbathe, can't blame them.

הם אוהבים להשתזף בשמש, קשה להאשים אותם.

They just lay out on the surface of the sea

הם פשוט שוכבים על פני הים

and most people think they're sick or lazy, but that's a typical behavior,

ורוב האנשים חושבים שהם חולים או עצלנים, אבל זאת ההתנהגות הטיפוסית שלהם,

they lie out and bask on the surface.

הם שוכבים להם ומתחממים בשמש על פני הים.

Their other name, Mola mola, is -- it sounds Hawaiian,

שמם השני, מולה מולה נשמע הוואי

but it's actually Latin for millstone,

אבל זה בעצם אומר "אבן ריחיים" בלטינית,

and that's attributable to their roundish, very bizarre, cut-off shape.

וזה מתייחס לצורה העגלגלה והמוזרה שלהם.

It's as if, as they were growing, they just forgot the tail part.

זה כאילו בזמן שהם גדלו הם פשוט שכחו את החלק של הזנב.

And that's actually what drew me to the Mola in the first place,

וזה בעצם הדבר שמשך אותי אל המולה מלכתחילה,

was this terribly bizarre shape.

הצורה הביזארית הזאת שלהם.

You know, you look at sharks, and they're streamlined, and they're sleek,

אתם יודעים, כשמסתכלים על כרישים, והם יעילים במים, והם חלקים ומבריקים,

and you look at tuna, and they're like torpedoes --

ומסתכלים על דגי טונה, והם כמו טילי טורפדו

they just give away their agenda. They're about migration and strength,

הם ישר מגלים לך מה האג'נדה שלהם. הם בעניין של נדידה וכח.

and then you look at the sunfish.

ואז אתה מסתכל על דג-השמש.

(Laughter)

(צחוק)

And this is just so elegantly mysterious, it's just --

והוא פשוט כל כך מסתורי באופן אלגנטי, זה פשוט--

it really kind of holds its cards a lot tighter than say, a tuna.

הוא ממש כאילו מחזיק את הקלפים שלו קרוב לחזה מאשר למשל- טונה.

So I was just intrigued with what -- you know, what is this animal's story?

אז הייתי פשוט מסוקרנת ממה -- אתם יודעים, מה הסיפור של החיה הזאת?

Well, as with anything in biology, nothing really makes sense

ובכן, כמו כל דבר בביולוגיה, זה לא ממש נראה הגיוני

except in the light of evolution.

חוץ מאשר לאורה של האבולוציה.

The Mola's no exception.

והמולה אינו יוצא מן הכלל.

They appeared shortly after the dinosaurs disappeared,

הם הופיעו קצת אחרי שהדינוזאורים נעלמו,

65 million years ago, at a time when whales still had legs,

לפני 65 מיליון שנה, כשללוויתנים עדיין היו רגליים,

and they come from a rebellious little puffer fish faction --

והמוצא שלהם הוא מפלג קטן ומרדני בדגי ה"אבו-נפחא" --

oblige me a little Kipling-esque storytelling here.

תרשו לי קצת סיפור- סיפורים בסגנון קיפלינג לרגע.

Of course evolution is somewhat random, and you know,

כמובן שהאבולוציה היא אקראית באופן מסויים, ואתם יודעים,

about 55 million years ago there was this rebellious little puffer fish faction

בערך לפני 55 מיליון שנה היה את הפלג המרדני הזה בדגי האבו-נפחא

that said, oh, the heck with the coral reefs --

שאמרו "הו, לעזאזל עם שוניות האלמוגים --

we're going to head to the high seas.

אנחנו הולכים לים העמוק."

And lots of generations, lots of tweaking and torquing,

והמון דורות, והמון כיוונונים והתאמות,

and we turn our puffer into the Mola.

והאבו-נפחא שלנו הופך למולה.

You know, if you give Mother Nature enough time, that is what she will produce.

אתם יודעים , אם תתנו לאמא טבע מספיק זמן, זה מה שהיא תייצר.

They look -- maybe they look

הם נראים -- אולי הם נראים

kind of prehistoric and unfinished, abridged perhaps,

קצת פרה-היסטוריים ולא גמורים, חתוכים אולי,

but in fact, in fact they are the --

אבל למעשה, למעשה הם ה --

they vie for the top position of the most evolutionarily-derived fish in the sea,

הם שואפים לעמדה הנעלה של הדגים הכי מונעים מכח האבולוציה באוקיינוס,

right up there with flat fish.

יחד עם דגי משה רבנו.

They're -- every single thing about that fish has been changed.

הם -- כל דבר קטן בקשר לדג הזה השתנה.

And in terms of fishes --

ובמונחים של דגים --

fishes appeared 500 million years ago, and they're pretty modern,

דגים הופיעו לפני 500 מיליון שנה, והם די מודרניים,

just 50 million years ago, so --

רק מלפני 50 מיליון שנה, אז

so interestingly, they give away their ancestry as they develop.

אז באופן מעניין, הם מגלים לנו על האב הקדמון שלהם במהלך ההתפתחות שלהם.

They start as little eggs,

הם מתחילים כביצים קטנות,

and they're in "The Guinness World Book of Records" again

והם מופיעים בספר השיאים של גינס עוד פעם

for having the most number of eggs of any vertebrate on the planet.

בגלל שיש להם את מספר הביצים הגדול ביותר מכל החולייתנים בכדור הארץ.

A single four-foot female had 300 million eggs,

לנקבה יחידה באורך 1.2 מטר היו 300 מיליון ביצים,

can carry 300 million eggs in her ovaries -- imagine --

היא יכולה לסחוב 300 מיליון ביצים בשחלה שלה -- תארו לעצמכם --

and they get to be over 10 feet long. Imagine what a 10 foot one has.

והם יכולים להגיע עד אורך של 3 מטר. דמיינו כמה ביצים יש לנקבה באורך 3 מטר.

And from that little egg,

ומהביצה הקטנה הזאת,

they pass through this spiky little porcupine fish stage, reminiscent of their ancestry,

הם עוברים שלב קוצני-קיפודי קצר, שמזכיר את האב הקדמון שלהם,

and develop -- this is their little adolescent stage.

ומתפתחים-- זה גיל ההתבגרות שלהם.

They school as adolescents, and become behemoth loners as adults.

הם מתקבצים ללהקות כמתבגרים, והופכים לענקים מתבודדים כבוגרים.

That's a little diver up there in the corner.

זה צוללן קטן שם למעלה בפינה.

They're in "The Guinness World Book of Records" again

הם מופיעים פעם נוספת בספר השיאים של גינס

for being the vertebrate growth champion of the world.

בתור אלופי הגדילה החוליינתנים בעולם.

From their little hatching size of their egg, into their little larval stage

מהבקיעה מהביצה הקטנה שלהם, דרך השלב הלארוואלי

till they reach adulthood, they put on 600 million times an increase in weight.

עד שהם מגיעים לבגרות, הם מכפילים את משקלם פי 600 מיליון.

600 million. Now imagine if you gave birth to a little baby,

600 מיליון. עכשיו דמיינו שנולד לכם ילד קטן,

and you had to feed this thing.

והייתם צריכים להאכיל את הדבר הזה.

That would mean that your child, you would expect it to gain the weight of six Titanics.

זה היה אומר שהייתם מצפים שהילד שלכם יגדל למשקל של שש פעמים הטיטאניק.

Now I don't know how you'd feed a child like that but --

עכשיו, אני לא יודעת איך הייתם מאכילים ילד כזה אבל --

we don't know how fast the Molas grow in the wild,

אנחנו לא יודעים כמה מהר המולות גדלות בטבע

but captive growth studies at the Monterey Bay Aquarium --

אבל במחקרים שנעשו בשבי באקווריום במפרץ מונטריי --

one of the first places to have them in captivity --

שהוא אחד מהמקומות הראשונים בהם גידלו אותם בשבי --

they had one that gained 800 lbs in 14 months.

היה דג אחד שהעלה בערך 360 ק"ג ב-14 חודשים.

I said, now, that's a true American.

עכשיו, זה אמריקאי אמיתי.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So being a loner is a great thing, especially in today's seas,

אז להיות מתבודד זה דבר מעולה, במיוחד בים של היום,

because schooling used to be salvation for fishes,

בגלל שהתלהקות פעם הייתה הישועה של הדגים,

but it's suicide for fishes now.

אבל כיום משמעותה התאבדות עבורם.

But unfortunately Molas, even though they don't school,

אבל לצערנו מולות, אפילו שהם לא מתלהקים,

they still get caught in nets as by-catch.

עדיין נתפסים ברשתות דיג לא בכוונה כדיג-לוואי.

If we're going to save the world from total jellyfish domination,

אם אנחנו רוצים להציל את העולם משליטה מוחלטת של מדוזות ,

then we've got to figure out what the jellyfish predators --

אז אנחנו חייבים להבין מה הטורפים של המדוזות --

how they live their lives, like the Mola.

איך הם חיים את חייהם, כמו המולה.

And unfortunately, they make up a large portion of the California by-catch --

ולצערנו, הם מהווים חלק גדול מדיג הלוואי בקליפורניה --

up to 26 percent of the drift net.

עד כ-26 אחוז.

And in the Mediterranean, in the swordfish net fisheries,

ובים התיכון, ברשתות הדיג של דגי החרב,

they make up up to 90 percent.

הם מהווים 90 אחוז.

So we've got to figure out how they're living their lives.

אז אנחנו חייבים להבין איך הם חיים את חייהם.

And how do you do that?

ואיך עושים את זה?

How do you do that with an animal -- very few places in the world.

איך עושים את זה עם חיה -- מעט מאוד מקומות בעולם.

This is an open ocean creature. It knows no boundaries -- it doesn't go to land.

זה יצור של האוקיינוס הפתוח. הוא לא יודע גבולות -- הוא לא עולה ליבשה.

How do you get insight?

איך משיגים מבט פנימה?

How do you seduce an open ocean creature like that to spill its secrets?

איך מפתים יצור כזה של האוקיינוס הפתוח לגלות לנו את סודו?

Well, there's some great new technology

ובכן, יש טכנולוגיה חדשה ונהדרת

that has just recently become available,

שנהייתה זמינה רק ממש לאחרונה,

and it's just a boon for getting insight into open ocean animals.

והיא פשוט ברכה למי שמנסה לקבל מבט לתוך חייהם של יצורים באוקיינוס הפתוח.

And it's pictured right here, that little tag up there.

וזה מצולם ממש פה, התג הקטן הזה שם.

That little tag can record temperature, depth and light intensity,

התוג הקטן הזה שם יכול לתעד טמפרטורה, עומק ועצמת אור,

which is correlated with time, and from that we can get locations.

שמתואמים עם השעה, ומזה אנחנו יכולים לגלות מיקום.

And it can record this data for up to two years,

וזה יכול לתעד את המידע הזה במשך עד כשנתיים,

and keep it in that tag, release at a pre-programmed time,

ולשמור אותו בתג, שמשוחרר בזמן שתוכנת מראש,

float to the surface, upload all that data, that whole travelogue,

צף לפני המים, ומעלה את כל המידע הזה, את כל יומן המסע הזה,

to satellite, which relays it directly to our computers,

אל לווין, שמעביר את זה ישר למחשבים שלנו

and we've got that whole dataset. And we didn't even have --

ויש לנו את כל סט הנתונים הזה. ואפילו לא היינו צריכים --

we just had to tag the animal and then we went home and you know, sat at our desks.

רק היינו צריכים לתייג את החייה ואז הלכנו הביתה ואתם יודעים, לשבת ליד השולחן.

So the great thing about the Mola

אז הדבר הנהדר בקשר למולה

is that when we put the tag on them -- if you look up here --

הוא שכשאנחנו מתייגים אותם-- אם תביטו לכאן--

that's streaming off, that's right where we put the tag.

זה זורם, זה בדיוק איפה שאנחנו שמים את התג.

And it just so happens that's a parasite hanging off the Mola.

ובמקרה זה טפיל שנתלה על המולה.

Molas are infamous for carrying tons of parasites.

מולות ידועים כדגים שסוחבים עליהם המון טפילים.

They're just parasite hotels; even their parasites have parasites.

הם ממש מלונות לטפילים; אפילו לטפילים שלהם יש טפילים.

I think Donne wrote a poem about that.

אני חושבת שדאן כתב שיר על זה.

But they have 40 genera of parasites,

אבל יש להם 40 סוגים של טפילים,

and so we figured just one more parasite won't be too much of a problem.

אז חשבנו שעוד טפיל אחד לא יהיה בעיה.

And they happen to be a very good vehicle for carrying oceanographic equipment.

ובמקרה הם רכבים מאוד טובים לסחיבת ציוד אוקיינוגרפי.

They don't seem to mind, so far.

לא נראה שאכפת להם, בינתיים.

So what are we trying to find out? We're focusing on the Pacific.

אז מה אנחנו מנסים לגלות? אנחנו מתמקדים על האוקיינוס השקט.

We're tagging on the California coast, and we're tagging over in Taiwan and Japan.

אתחנו מתייגים בחופי קליפורניה, ואנחנו מתייגים בטייוואן ויפן.

And we're interested in how these animals are using the currents,

ומעניין אותנו איך החיות האלה משתמשות בזרמים,

using temperature, using the open ocean, to live their lives.

משתמשות בטמפרטורות, באוקיינוס הפתוח כדי לחיות את חייהן.

We'd love to tag in Monterey.

היינו שמחים לתייג במונטריי

Monterey is one of the few places in the world where Molas come in large numbers.

מונטריי הוא אחד מהמקומות הבודדים בעולם שבהם יש מולות במספרים גדולים.

Not this time of year -- it's more around October.

לא בעונה הזאת, יותר בסביבות אוקטובר.

And we'd love to tag here -- this is an aerial shot of Monterey --

והיינו שמחים לתייג פה -- זה מרחק אווירי קצר ממונטריי --

but unfortunately, the Molas here end up looking like this

אבל לצערנו, המולות פה מסיימות את דרכן כשהן נראות ככה

because another one of our locals really likes Molas but in the wrong way.

בגלל שעוד אחד מהמקומיים שלנו אוהב מולות, אבל לא במובן טוב.

The California sea lion takes the Molas as soon as they come into the bay,

אריה הים הקליפורני לוקח את המולות ברגע שהן מגיעות למפרץ,

rips off their fins, fashions them into the ultimate Frisbee, Mola style,

תולש את הסנפירים שלהן, מעצב אותן לצורת הפריזבי המושלם, בסגנון מולה,

and then tosses them back and forth.

ואז מעיף אותן הלוך ושוב.

And I'm not exaggerating, it is just --

ואני לא מגזימה, זה פשוט --

and sometimes they don't eat them, it's just spiteful.

ולפעמים הם אפילו לא אוכלים אותם, הם סתם עושים דווקא.

And you know, the locals think it's terrible behavior,

ואתם יודעים, המקומיים חושבים שזאת התנהגות נוראית,

it's just horrible watching this happen, day after day.

זה פשוט נורא לראות את זה קורה, יום אחר יום.

The poor little Molas coming in, getting ripped to shreds,

המולות המסכנות הקטנות נכנסות למפרץ, נקרעות לגזרים,

so we head down south, to San Diego.

אז הלכנו דרומה, לסן-דייגו.

Not so many California sea lions down there.

אין כל כך הרבה אריות ים קליפורניים שם.

And the Molas there, you can find them with a spotter plane very easily,

והמולות שם, אפשר למצוא אותן ממטוס איתור בקלות רבה.

and they like to hang out under floating rafts of kelp.

והן אוהבות לבלות להן מתחת לרפסודות צפות של אצות.

And under those kelps -- this is why the Molas come there

ומתחת לאצות האלה -- זאת הסיבה שהמולות באות לשם

because it's spa time for the Molas there.

כי זאת שעת הספא עבור המולות שם.

As soon as they get under those rafts of kelp, the exfoliating cleaner fish come.

ברגע שהן נכנסות אל מתחת לרפסודת האצות, דגי הנקאי מגיעים.

And they come and give the Molas --

והם באים ומעניקים למולה --

you can see they strike this funny little position that says,

אתם יכולים לראות שהם עומדים בתנוחה מצחיקה כזאת שאומרת,

"I'm not threatening, but I need a massage."

"אני לא מאיים, אבל אני צריך מסאג'".

(Laughter)

(צחוק)

And they'll put their fins out and their eyes go in the back of their head,

והם פורשים את סנפיריהם והעיניים שלהם מתגלגלות אחורה,

and the fish come up and they just clean, clean, clean --

והדגים באים ופשוט מנקים, מנקים , מנקים --

because the Molas, you know, there's just a smorgasbord of parasites.

כי המולות, אתם יודעים, הם פשוט כמו מזנון ענק של טפילים.

And it's also a great place to go down south

וזה גם מקום מעולה להדרים אליו

because the water's warmer, and the Molas are kind of friendly down there.

כי המים חמימים יותר, והמולות די ידידותיות שם.

I mean what other kind of fish, if you approach it right,

זאת אומרת, איזה עוד סוג של דג, אם אתה ניגש אליו כמו שצריך,

will say, "Okay, scratch me right there."

אומר "אוקיי, תגרד לי פה."

You truly can swim up to a Mola -- they're very gentle --

אפשר ממש לשחות אל המולה -- הם מאוד עדינים --

and if you approach them right, you can give them a scratch and they enjoy it.

ואם ניגשים אליהם כמו שצריך, אפשר לגרד להם והם יהנו מזה.

So we've also tagged one part of the Pacific;

אז תייגנו גם חלק אחד מהאוקיינוס השקט;

we've gone over to another part of the Pacific,

הלכנו לחלק אחר של האוקיינוס השקט,

and we've tagged in Taiwan, and we tagged in Japan.

ותייגנו בטייוואן ותייגנו ביפן.

And over in these places, the Molas are caught in set nets that line these countries.

ובמקומות האלה, המולות נתפסות ברשתות קבועות שמקיפות את הארצות האלה.

And they're not thrown back as by-catch, they're eaten.

והן לא נזרקות בחזרה כדיג-לוואי, הן נאכלות.

We were served a nine-course meal of Mola after we tagged.

הוגשה לנו ארוחה של 9 מנות של מולה אחרי שתייגנו.

Well, not the one we tagged!

ובכן, לא המולה שתייגנו!

And everything from the kidney, to the testes, to the back bone,

והכל החל מהכליה, לאשכים, לעמוד השדרה,

to the fin muscle to -- I think that ís pretty much the whole fish -- is eaten.

לשריר הסנפיר ל -- אני חושבת שזה בערך כל הדג -- נאכל.

So the hardest part of tagging, now, is

אז החלק הכי קשה בתיוג, עכשיו, הוא

after you put that tag on, you have to wait, months.

אחרי ששמים את התג, צריך לחכות, חודשים.

And you're just wondering, oh, I hope the fish is safe,

ואתה תוהה "הו, אני מקווה שהדג בטוח,

I hope, I hope it's going to be able to actually live its life out

אני מקווה, אני מקווה שהוא יהיה מסוגל ממש לחיות את חייו במלואם

during the course that the tag is recording.

בזמן שהתג מתעד נתונים."

The tags cost 3500 dollars each, and then satellite time is another 500 dollars,

התגים עולים 3500 דולר כל אחד, ואז הזמן לווין הוא עוד 500 דולר,

so you're like, oh, I hope the tag is okay.

אז אתה חושב "הו, אני מקווה שהתג בסדר."

And so the waiting is really the hardest part.

אז הציפייה היא באמת החלק הכי קשה.

I'm going to show you our latest dataset.

אני הולכת להראות לכם את סט הנתונים הכי עדכני שלנו.

And it hasn't been published, so it's totally privy information just for TED.

וזה לא פורסם, אז זה לגמרי מידע סודי רק בשביל TED.

And in showing you this, you know, when we're looking at this data,

וכשאני מראה לכם את זה, אתם יודעים, כשאנחנו מסתכלים על הנתונים,

we're thinking, oh do these animals, do they cross the equator?

אנחנו חושבים "הו החיות האלה, האם הן חוצות את קו המשווה?"

Do they go from one side of the Pacific to the other?

"האם הן עוברות מצד אחד של האוקיינוס השקט לצד השני?"

And we found that they kind of are homebodies.

וגילינו שהן סוג של יצורים אוהבי בית.

They're not big migrators. This is their track:

הם לא נודדים גדולים. זה המסלול שלהם:

we deployed the tag off of Tokyo, and the Mola in one month

שמנו את התג בטוקיו, והמולה בחודש אחד

kind of got into the Kuroshio Current off of Japan and foraged there.

סוג של נכנסה לזרם קורושיו ליד יפן ורעתה שם.

And after four months, went up, you know, off of the north part of Japan.

אחרי ארבעה חודשים, היא עלתה, אתם יודעים, מהחלק הצפוני של יפן.

And that's kind of their home range.

וזה בערך הטווח שלהם.

Now that's important, though, because if there's a lot of fishing pressure,

עכשיו זה חשוב דווקא, כי אם יש לחץ דיג גדול,

that population doesn't get replenished.

האוכלוסיה לא יכולה להתחדש.

So that's a very important piece of data.

אז זה מידע מאוד חשוב.

But also what's important is that they're not slacker, lazy fish.

אבל מה שעוד חשוב זה שהם לא דגים עצלנים.

They're super industrious.

הם סופר-חרוצים.

And this is a day in the life of a Mola, and if we --

וזה יום בחיי המולה, ואם אנחנו --

they're up and down, and up and down, and up and down, and up

הם שוחים למעלה-למטה,למעלה-למטה,למעלה-למטה, ולמעלה

and up and down, up to 40 times a day.

ולמעלה ולמטה, עד 40 פעמים ביום.

As the sun comes up, you see in the blue, they start their dive.

כשהשהמש יוצאת, אתם רואים בכחול, הם מתחילים את הצלילה שלהם.

Down -- and as the sun gets brighter they go a little deeper, little deeper.

למטה -- וככל שהשמש מעשית בהירה יותר הם צוללים עוד יותר ועוד יותר לעומק.

They plumb the depths down to 600 meters, in temperatures to one degree centigrade,

הם חוקרים את המעמקים עד לעומק של 600 מטרים, בטמפרטורה של מעלה אחת (צלזיוס),

and this is why you see them on the surface -- it's so cold down there.

וזאת הסיבה שרואים אותם על פני השטח -- כל כך קר שם למטה.

They've got to come up, warm, get that solar power,

הם חייבים לעלות למעלה, להתחמם, להשיג קצת כח סולארי,

and then plunge back into the depths, and go up and down and up and down.

ואז לצלול שוב למעמקים, ולשחות למעלה למטה ולמעלה ולמטה.

And they're hitting a layer down there; it's called the deep scattering layer --

והם מגיעים לשכבה שם למטה, שנקראת "שכבת הפיזור העמוקה" --

which a whole variety of food's in that layer.

ויש מבחר שלם של מזון בשכבה הזאת.

So rather than just being some sunbathing slacker,

אז במקום להיות איזה עצלן שאוהב להשתזף,

they're really very industrious fish that dance this wild dance

הם בעצם דגים ממש חרוצים ופעלתנים שרוקדים את הריקוד הפרוע הזה.

between the surface and the bottom and through temperature.

בין פני הים והקרקעית דרך הטמפרטורות.

We see the same pattern -- now with these tags

אנחנו רואים את אותו דפוס -- עכשיו עם התגים האלה

we're seeing a similar pattern for swordfishes, manta rays, tunas,

אנחנו רואים דפוס דומה בדגי חרב, מנטה ריי, טונה,

a real three-dimensional play.

ממש מהלך תלת מימדי.

This is part of a much larger program called the Census of Marine Life,

זה חלק מתכנית יותר גדולה שנקראת "מפקד האוכלוסין הימי",

where they're going to be tagging all over the world

שבה הולכים לתייג בכל רחבי העולם

and the Mola's going to enter into that.

והמולה הולך להיכנס לתכנית.

And what's exciting -- you all travel, and you know

ומה שמרגש-- כולכם מטיילים, ואתם יודעים

the best thing about traveling is to be able to find the locals,

שהדבר בכי טוב בנסיעות זה להיות מסוגל למצוא את המקומיים,

and to find the great places by getting the local knowledge.

ולמצוא את כל המקומות הכי טובים על ידי הידע המקומי.

Well now with the Census of Marine Life, we'll be able to sidle up to all the locals

עכשיו עם תכנית מפקד האוכלוסין הימי, נהיה מסוגלים להגיע לכל המקומיים

and explore 90 percent of our living space, with local knowledge.

ולחקור 90 אחוז משטח המחייה שלנו, בעזרת ידע מקומי.

It's never -- it's really never been a more exciting, or a vital time, to be a biologist.

זה מעולם -- זה באמת מעולם לא היה זמן מרגש או חיוני יותר, להיות ביולוג.

Which brings me to my last point, and what I think is kind of the most fun.

מה שמביא אותי לנקודה האחרונה שלי, ומה שבעייני הוא סוג של הכי כיף.

I set up a website because I was getting so many questions about Molas and sunfish.

הקמתי אתר אינטרנט כי קיבלתי המון שאלות על המולה ודג השמש.

And so I just figured I'd have the questions answered,

אז פשוט חשבתי שאני אענה על השאלות,

and I'd be able to thank my funders, like National Geographic and Lindbergh.

ואני אוכל להודות למממנים שלי, כמו נשיונל ג'יאוגרפיק ולינדברג.

But people would write into the site with all sorts of,

אבל אנשים התחילו לכתוב באתר כל מיני סוגים של,

all sorts of stories about these animals

כל מיני סוגים של סיפורים על החיות האלה.

and wanting to help me get samples for genetic analysis.

ורצו לעזור לי להשיג דגימות בשביל אנליזה גנטית.

And what I found most exciting is that everyone had a shared --

ומה שמצאתי הכי מרגש הוא שלכולם הייתה אהבה משותפת --

a shared love and an interest in the oceans.

אהבה ועניין משותפים באוקיינוסים.

I was getting reports from Catholic nuns,

קיבלתי דיווחים מנזירות קתוליות,

Jewish Rabbis, Muslims, Christians -- everybody writing in,

רבנים יהודים, מוסלמים, נוצרים -- כל מי שכתבו,

united by their love of life.

מאוחדים על ידי אהבתם לחיים.

And to me that -- I don't think I could say it any better than the immortal Bard himself:

ובשבילי זה-- אני לא חושבת שאפשר לנסח את זה טוב יותר מאשר במילותיו של "המשורר הנודד האלמותי" בעצמו:

"One touch of nature makes the whole world kin."

"נגיעה אחת של הטבע הופכת את העולם כולו למשפחה".

And sure, it may be just one big old silly fish, but it's helping.

וברור, אולי זה סתם דג גדול וטיפשי אחד, אבל זה עוזר.

If it's helping to unite the world, I think it's definitely the fish of the future.

אם זה עוזר לאחד את העולם, אני חושבת שזה בהחלט דג העתיד.