Paul Collier: 4 ways to improve the lives of the "bottom bil

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

So, can we dare to be optimistic?

האם נעיז להיות אופטימיים?

Well, the thesis of "The Bottom Billion"

ההנחה ביסוד "המיליארדון התחתון"

is that a billion people have been stuck living

אומרת שמיליארד בני-אדם נותרו תקועים

in economies that have been stagnant for 40 years,

בכלכלות שקפאו על שמריהן מזה 40 שנה,

and hence diverging from the rest of mankind.

ולפיכך התנתקו משאר המין האנושי.

And so, the real question to pose is not, "Can we be optimistic?"

כך שהשאלה אינה, "האם נוכל להיות אופטימיים?"

It's, "How can we give credible hope to that billion people?"

אלא, "איך נוכל להעניק תקווה מבוססת למיליארד אנשים אלה?"

That, to my mind, is the fundamental challenge now of development.

לדעתי, היום זהו אתגר הפיתוח האמיתי.

What I'm going to offer you is a recipe,

אני עומד להציג כאן מתכון,

a combination of the two forces that changed the world for good,

שילוב של שני הכוחות ששינו את העולם לטובה,

which is the alliance of compassion and enlightened self-interest.

והם ברית החמלה והאינטרס העצמי הנאור.

Compassion, because a billion people are living in societies

חמלה - כי מיליארד בני-אדם חיים בחברות

that have not offered credible hope.

שלא העניקו להם תקווה מבוססת.

That is a human tragedy.

זאת היא טרגדיה אנושית.

Enlightened self-interest, because if that economic divergence

אינטרס עצמי נאור - כי אם השוני הכלכלי הזה

continues for another 40 years,

יימשך עוד 40 שנה,

combined with social integration globally,

הרי שלצד האינטגרציה החברתית הגלובלית

it will build a nightmare for our children.

זה ייצור סיוט עבור ילדינו.

We need compassion to get ourselves started,

אנו זקוקים לחמלה כדי לצאת לדרך,

and enlightened self-interest to get ourselves serious.

ואינטרס עצמי נאור כדי לעשות מעשה.

That's the alliance that changes the world.

זאת היא הברית ששינתה את העולם.

So, what does it mean to get serious about providing hope for the bottom billion?

מה המשמעות של עשיית מעשה מבחינת מתן תקווה למיליארדון התחתון?

What can we actually do?

מה נוכל לעשות בפועל?

Well, a good guide is to think,

כיוון טוב אחד הוא לשאול,

"What did we do last time the rich world got serious

איך נהגנו בפעם האחרונה שהעולם העשיר עשה מעשה

about developing another region of the world?"

ביחס לפיתוחו של אזור אחר בעולם?

That gives us, it turns out, quite a good clue,

מסתבר שזה נותן לנו רמז טוב למדי,

except you have to go back quite a long time.

אבל צריך לחזור הרחק לאחור.

The last time the rich world got serious

הפעם האחרונה שבה העולם העשיר עשה מעשה

about developing another region was in the late 1940s.

לגבי פיתוח אזור אחר בעולם היתה בסוף שנות ה-40.

The rich world was you, America,

העולם העשיר היה אתם, אמריקה,

and the region that needed to be developed was my world, Europe.

והאזור שנזקק לפיתוח היה העולם שלי, אירופה,

That was post-War Europe.

אירופה של אחרי המלחמה.

Why did America get serious?

מדוע אמריקה עשתה מעשה?

It wasn't just compassion for Europe, though there was that.

לא רק מתוך חמלה לאירופה, למרות שהיתה חמלה,

It was that you knew you had to,

אלא משום שידעתם שעליכם לעשות זאת,

because, in the late 1940s, country after country in Central Europe

כי בסוף שנות ה-40, מדינה אחר מדינה במרכז אירופה

was falling into the Soviet bloc, and so you knew you'd no choice.

נפלו לידי הגוש הסובייטי, וידעתם שאין לכם ברירה.

Europe had to be dragged into economic development.

היה הכרח לגרור את אירופה לפיתוח כלכלי.

So, what did you do, last time you got serious?

אז איך נהגתם בפעם האחרונה שעשיתם מעשה?

Well, yes, you had a big aid program. Thank you very much.

נכון. הגיתם תכנית סיוע מעולה. תודה רבה לכם.

That was Marshall aid: we need to do it again. Aid is part of the solution.

היתה זו תכנית מרשל. עלינו לחזור על כך. הסיוע הוא חלק מהפתרון.

But what else did you do?

אך מה עוד עשיתם?

Well, you tore up your trade policy, and totally reversed it.

קרעתם לגזרים את מדיניות הסחר שלכם והפכתם אותה על פניה.

Before the war, America had been highly protectionist.

לפני המלחמה אמריקה היתה מאד מגוננת.

After the war, you opened your markets to Europe,

ואחרי המלחמה פתחתם את שווקיכם לאירופה,

you dragged Europe into the then-global economy, which was your economy,

גררתם את אירופה לכלכלה הגלובלית של אז, שהיתה הכלכלה שלכם,

and you institutionalized that trade liberalization

ועיגנתכם בחוקה את חופש הסחר

through founding the General Agreement on Tariffs and Trade.

ע"י כינון הסכם התעריפים והסחר.

So, total reversal of trade policy.

כלומר, שינוי מוחלט של מדיניות הסחר.

Did you do anything else?

האם עשיתם עוד משהו?

Yes, you totally reversed your security policy.

כן. הפכתם על פניה את מדיניות הבטחון שלכם.

Before the war, your security policy had been isolationist.

לפני המלחמה, מדיניות הבטחון שלכם היתה של בידוד,

After the war, you tear that up, you put 100,000 troops in Europe

ואחרי המלחמה זנחתם אותה והצבתם 100,000 חיילים באירופה

for over 40 years.

למשך יותר מ-40 שנה.

So, total reversal of security policy. Anything else?

כלומר היפוך מוחלט של מדיניות הבטחון. היה עוד משהו?

Yes, you tear up the "Eleventh Commandment" --

כן. קרעתם לגזרים את "הדיבר האחד-עשר"--

national sovereignty.

שהיא הריבונות הלאומית.

Before the war, you treated national sovereignty as so sacrosanct

לפני המלחמה ראיתם בריבונות הלאומית ערך כה מקודש

that you weren't even willing to join the League of Nations.

עד כי לא רציתם להצטרף לחבר הלאומים,

After the war, you found the United Nations,

ואילו אחרי המלחמה ייסדתם את האו"ם,

you found the Organization for Economic Cooperation and Development,

את הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי,

you found the IMF, you encouraged Europe to create the European Community --

את קרן המטבע הלאומית, עודדתם את אירופה להקים את הקהילה האירופית--

all systems for mutual government support.

כל המערכות הנחוצות לתמיכה ממשלתית הדדית.

That is still the waterfront of effective policies:

זו עדיין חוד החנית של כל מדיניות יעילה:

aid, trade, security, governments.

סיוע, סחר, בטחון, ממשל.

Of course, the details of policy are going to be different,

מובן שפרטי המדיניות עתידים להיות שונים,

because the challenge is different.

כי האתגר שונה.

It's not rebuilding Europe, it's reversing the divergence

לא מדובר בשיקומה של אירופה אלא בהיפוך תהליך הניתוק

for the bottom billion, so that they actually catch up.

של המיליארדון התחתון, כדי שיצליחו לגשר על הפער.

Is that easier or harder?

האם זה קל או קשה יותר?

We need to be at least as serious as we were then.

עלינו לעשות מעשה גדול לפחות כמו אז.

Now, today I'm going to take just one of those four.

היום אתייחס רק לאחד מארבעת המרכיבים האלו,

I'm going to take the one that sounds the weakest,

שהוא המרכיב שנראה החלש מכולם,

the one that's just motherhood and apple pie --

זה שמזכיר רק אימהות ועוגות תפוחים--

governments, mutual systems of support for governments --

ממשלים, מערכות של תמיכה הדדית בממשלים--

and I'm going to show you one idea

ואציג בפניכם רעיון אחד,

in how we could do something to strengthen governance,

כיצד נוכל לעשות משהו כדי לחזק את הממשל,

and I'm going to show you that that is enormously important now.

אציג לכם את הרעיון שהיום הוא חשוב מאד.

The opportunity we're going to look to

ההזדמנות שאותה נבחן

is a genuine basis for optimism about the bottom billion,

מהווה בסיס אמיתי לאופטימיות בקרב המיליארדון התחתון,

and that is the commodity booms.

והיא השגשוג בצריכה.

The commodity booms are pumping unprecedented amounts of money

השגשוג בצריכה דוחף כמויות כסף חסרות-תקדים

into many, though not all, of the countries of the bottom billion.

לרבות - למרות שלא כל - ממדינות המיליארדון התחתון.

Partly, they're pumping money in because commodity prices are high,

חלקית בגלל מחירי המצרכים הגבוהים,

but it's not just that. There's also a range of new discoveries.

אך לא רק בגלל זה. יש גם הרבה תגליות חדשות.

Uganda has just discovered oil, in about the most disastrous location on Earth;

אוגנדה מצאה עכשיו נפט, באחד מאזורי האסון הגרועים בעולם;

Ghana has discovered oil;

גאנה מצאה נפט;

Guinea has got a huge new exploitation of iron ore coming out of the ground.

בגיניאה יש לאחרונה ניצול עצום של מחצבי ברזל.

So, a mass of new discoveries.

כלומר, המון גילויים חדשים.

Between them, these new revenue flows dwarf aid.

ובין כל ההכנסות החדשות האלה, הן מגמדות את הסיוע.

Just to give you one example:

רק כדוגמה אחת:

Angola alone is getting 50 billion dollars a year in oil revenue.

אנגולה לבדה מרוויחה 50 מיליארד דולר בשנה בהכנסות מנפט.

The entire aid flows to the 60 countries of the bottom billion last year were 34 billion.

כל הסיוע ל-60 מדינות המיליארדון התחתון בשנה שעברה היה 34 מיליארד.

So, the flow of resources from the commodity booms

כך שזרימת המשאבים מהשגשוג בצריכה

to the bottom billion are without precedent.

אל המיליארדון התחתון הוא חסר-תקדים,

So there's the optimism.

וזהו הבסיס לאופטימיות.

The question is, how is it going to help their development?

השאלה היא איך זה יעזור לפיתוח שלהם?

It's a huge opportunity for transformational development.

זו הזדמנות כבירה לפיתוח שיהפוך סדרי-עולם.

Will it be taken?

האם היא תנוצל?

So, here comes a bit of science, and this is a bit of science I've done

הנה קצת פרטים מדעיים. זהו מחקר שערכתי

since "The Bottom Billion," so it's new.

מאז "המיליארדון התחתון", כך שזה חדש.

I've looked to see what is the relationship between

בדקתי מה היחסים שבין

higher commodity prices of exports,

מחירי מצרכי היצוא הגבוהים יותר,

and the growth of commodity-exporting countries.

לבין הצמיחה של המדינות המייצאות.

And I've looked globally, I've taken all the countries in the world

בדקתי גלובלית, לקחתי את כל מדינות העולם

for the last 40 years,

ב-40 השנים האחרונות,

and looked to see what the relationship is.

ובדקתי מהם היחסים.

And the short run -- say, the first five to seven years -- is just great.

בטווח הקצר - נניח, 5-7 השנים הראשונות - זה מעולה.

In fact, it's hunky dory: everything goes up.

זה ממש יופי-טופי: הכל בצמיחה.

You get more money because your terms of trade have improved,

נכנס יותר כסף כי תנאי הסחר השתפרו,

but also that drives up output across the board.

אבל זה גם דוחף את התפוקה לכל אורך הקו.

So GDP goes up a lot -- fantastic! That's the short run.

התוצר הלאומי הגולמי עולה מאד. מצוין. זה בטווח הקצר.

And how about the long run?

ומה בטווח הארוך?

Come back 15 years later.

בדקתי מה קורה אחרי 15 שנה.

Well, the short run, it's hunky dory,

אז בטווח הקצר הכל יופי-טופי,

but the long run, it's humpty dumpty.

אבל בטווח הארוך הכל מתחרבש.

You go up in the short run, but then most societies

יש עליה בטווח הקצר, אך רוב החברות

historically have ended up worse than if they'd had no booms at all.

נקלעו לאורך זמן למצב גרוע מאשר אילולא היה שגשוג כלל.

That is not a forecast about how commodity prices go;

זו איננה תחזית לגבי עליית מחירי הסחורות;

it's a forecast of the consequences, the long-term consequences,

זו תחזית של התוצאות, של התוצאות בטווח הארוך,

for growth of an increase in prices.

לגבי צמיחה הקשורה בעליית המחירים.

So, what goes wrong? Why is there this "resource curse," as it's called?

אז מה משתבש? מה הסיבה ל"קללת המשאבים" הזו, כפי שהיא מכונה?

And again, I've looked at that, and it turns out

ושוב, בדקתי את זה, והסתבר

that the critical issue is the level of governance,

שהסוגיה המכרעת היא רמת הממשל,

the initial level of economic governance,

רמת הממשל הכלכלי בהתחלה,

when the resource booms accrue.

כשמתרחש שגשוג המשאבים.

In fact, if you've got good enough governance,

למעשה, כשהממשל טוב דיו,

there is no resource boom.

אין שום שגשוג משאבים.

You go up in the short term, and then you go up even more in the long term.

יש עליה בטווח הקצר, ואחר עליה גדולה יותר בטווח הארוך.

That's Norway, the richest country in Europe. It's Australia. It's Canada.

כך בנורווגיה, הארץ העשירה באירופה. באוסטרליה. בקנדה.

The resource curse is entirely confined to countries

קללת המשאבים מוגבלת כולה למדינות

below a threshold of governance.

שמתחת לסף מסוים של ממשל.

They still go up in the short run.

גם בהן יש עליה בטווח הקצר.

That's what we're seeing across the bottom billion at the moment.

זה מה שאנו מוצאים כיום אצל המיליארדון התחתון.

The best growth rates they've had -- ever.

שיעורי הצמיחה הטובים ביותר שלהם - אי-פעם.

And the question is whether the short run will persist.

והשאלה היא האם מגמת הטווח הקצר תימשך.

And with bad governance historically, over the last 40 years, it hasn't.

היכן שהממשל היה כבר גרוע, ב-40 השנה האחרונות, זה לא קרה.

It's countries like Nigeria, which are worse off than if they'd never had oil.

מדובר בארצות כמו ניגריה, שמצבן היה טוב אילולא הנפט.

So, there's a threshold level above which you go up in the long term,

כך שיש סף מסוים שמעבר לו תיתכן צמיחה בטווח הארוך.

and below which you go down.

ומתחתיו - יש ירידה.

Just to benchmark that threshold,

רק כאמת-מידה לסף הזה,

it's about the governance level of Portugal in the mid 1980s.

זו בערך רמת הממשל בפורטוגל באמצע שנות ה-80.

So, the question is, are the bottom billion above or below that threshold?

השאלה היא האם המיליארדון התחתון נמצא מעל או מתחת לסף הזה?

Now, there's one big change since the commodity booms of the 1970s,

יש שינוי אחד מאז השגשוג הצרכני של שנות ה-70,

and that is the spread of democracy.

והוא התפשטות הדמורקטיה.

So I thought, well, maybe that is the thing

אז חשבתי לעצמי שאולי זה הדבר

which has transformed governance in the bottom billion.

ששינה את הממשל במיליארדון התחתון.

Maybe we can be more optimistic because of the spread of democracy.

אולי נוכל להיות יותר אופטימיים הודות להתפשטות הדמוקרטיה.

So, I looked. Democracy does have significant effects --

אז בדקתי. לדמוקרטיה יש אכן השפעות משמעותיות --

and unfortunately, they're adverse.

ולמרבה הצער הן שליליות.

Democracies make even more of a mess of these resource booms than autocracies.

הדמוקרטיות עשו עוד יותר בלגן מהאוטוקרטיות בשגשוג המשאבים הזה.

At that stage I just wanted to abandon the research, but --

וכעת כבר רציתי לנטוש את כל המחקר, אבל --

(Laughter)

[צחוק]

-- it turns out that democracy is a little bit more complicated than that.

מתברר שהדמוקרטיה קצת יותר מורכבת מכך,

Because there are two distinct aspects of democracy:

כי יש לדמוקרטיה שני היבטים מובהקים:

there's electoral competition, which determines how you acquire power,

יש התמודדות בבחירות, שקובעת איך משיגים כוח,

and there are checks and balances, which determine how you use power.

ויש בלמים ואיזונים, שוקבעים איך משתמשים בכוח.

It turns out that electoral competition is the thing

מתברר שהבחירות הן הדבר

that's doing the damage with democracy,

שגורם נזק בדמוקרטיה,

whereas strong checks and balances make resource booms good.

בעוד שבלמים ואיזונים טובים מיטיבים עם שגשוג המשאבים.

And so, what the countries of the bottom billion need

כך שמה שארצות המיליארדון התחתון זקוקות לו

is very strong checks and balances.

הוא בלמים ואיזונים חזקים מאד.

They haven't got them.

ואין שם כאלה.

They got instant democracy in the 1990s:

הם קיבלו דמוקרטיה מן המוכן בשנות ה-90

elections without checks and balances.

בחירות ללא בלמים ואיזונים.

How can we help improve governance and introduce checks and balances?

איך נוכל אנו לעזור בשיפור הממשל ובכינון בלמים ואיזונים?

In all the societies of the bottom billion,

בכל חברות המיליארדון התחתון

there are intense struggles to do just that.

מתחוללים מאבקים עזים בדיוק סביב זה.

The simple proposal is that we should have some international standards,

ההצעה הפשוטה היא שניצור תקנים בינ"ל מסוימים,

which will be voluntary, but which would spell out the key decision points

שלא יהיו בגדר חובה, אך ינסחו את צמתי ההחלטה העיקריות

that need to be taken in order

שיש לנקוט בהן על מנת

to harness these resource revenues.

לרתום את אותן הכנסות מהמשאבים.

We know these international standards work

אנו יודעים שלתקנים הבינ"ל יש כוח

because we've already got one.

כי כבר יש לנו תקן כזה.

It's called the Extractive Industries Transparency Initiative.

הוא קרוי "היוזמה לשקיפות בתעשיית הכרייה".

That is the very simple idea that governments should report

זהו רעיון פשוט מאד, האומר שממשלות צריכות לדווח

to their citizens what revenues they have.

לאזרחים מה ההכנסות שלהן.

No sooner was it proposed

מיד שרעיון זה הוצע

than reformers in Nigeria adopted it, pushed it and published the revenues in the paper.

הרפורמטורים בניגריה אימצו וקידמו אותו, ופירסמו את ההכנסות בעיתון.

Nigerian newspapers circulations spiked.

מכירות העיתונים בניגריה זינקו.

People wanted to know what their government was getting

אנשים רצו לדעת מה הממשלה שלהם מפיקה

in terms of revenue.

במונחי רווחים מהכנסות.

So, we know it works. What would the content be of these international standards?

כך שידוע לנו שזה פועל. מה יהיה תוכן התקנים הבינ"ל האלה?

I can't go through all of them, but I'll give you an example.

לא אוכל לעבור על כולם, אך אתן לכם דוגמה.

The first is how to take the resources out of the ground --

קודם כל, לגבי הפקת המשאבים מן האדמה--

the economic processes, taking the resources out of the ground

התהליכים הכלכליים, הוצאת המשאבים מן האדמה

and putting assets on top of the ground.

והצבת נכסים על פני האדמה.

And the first step in that is selling the rights to resource extraction.

והצעד הראשון הוא מכירת הזכויות להפקת המשאבים.

You know how rights to resource extraction are being sold at the moment,

הרי ידוע לכם איך מוכרים היום זכויות להפקת משאבים.

how they've been sold over the last 40 years?

ואיך מכרו אותן ב-40 השנים האחרונות.

A company flies in, does a deal with a minister.

החברה טסה לשם, סוגרת עיסקה עם איזה שר,

And that's great for the company,

ובשביל החברה זה מצוין,

and it's quite often great for the minister --

ולעתים קרובות גם בשביל השר --

(Laughter)

[צחוק]

-- and it's not great for their country.

אבל זה לא כל-כך מצוין מבחינת הארץ.

There's a very simple institutional technology

יש טכנולוגיה ממסדית פשוטה מאד

which can transform that,

שיכולה לשנות זאת,

and it's called verified auctions.

והיא קרויה מכירות פומביות מאומתות.

The public agency with the greatest expertise on Earth

הסוכנות הציבורית המומחית ביותר עלי-אדמות

is of course the treasury -- that is, the British Treasury.

היא כמובן משרד האוצר, משרד האוצר הבריטי.

And the British Treasury decided that it would sell the rights

ומשרד האוצר הבריטי החליט למכור את הזכויות

to third-generation mobile phones

לטלפונים ניידים מהדור השלישי

by working out what those rights were worth.

ע"י חישוב ערכן של זכויות אלה.

They worked out they were worth two billion pounds.

לפי החישוב שלהם, ערכן היה 2 מיליארד ליש"ט.

Just in time, a set of economists got there and said,

מערך של כלכלנים התערב בדיוק בזמן והציע,

"Why not try an auction? It'll reveal the value."

"בואו ננסה מכירה פומבית. זה מה שיראה את הערך."

It went for 20 billion pounds through auction.

הזכויות נמכרו במכירה פומבית ב-20 מיליארד ליש"ט.

If the British Treasury can be out by a factor of 10,

אם משרד האוצר הבריטי יכול לטעות בפי 10,

think what the ministry of finance in Sierra Leone is going to be like.

חישבו איך יתפקד משרד האוצר של סיירה לאונה.

(Laughter)

[צחוק]

When I put that to the President of Sierra Leone,

כשהצגתי זאת לנשיא סיירה לאונה,

the next day he asked the World Bank to send him a team

הוא ביקש למחרת מהבנק העולמי לשלוח אליו צוות

to give expertise on how to conduct auctions.

שייעץ לו בנושא ניהול מכירות פומביות.

There are five such decision points;

יש חמש צמתי החלטה כאלה;

each one needs an international standard.

כל אחת מהן זקוקה לתקינה בינלאומית.

If we could do it, we would change the world.

אם נוכל לעשות זאת, נשנה את העולם.

We would be helping the reformers in these societies,

נעזור לרפורמטורים באותן חברות,

who are struggling for change.

הנאבקים לשינוי.

That's our modest role. We cannot change these societies,

זהו תפקידנו הצנוע. לא נוכל לשנות חברות אלה,

but we can help the people in these societies

אך נוכל לעזור לבני האדם באותן חברות

who are struggling and usually failing,

שנאבקים ובדרך-כלל נכשלים,

because the odds are so stacked against them.

כי הסיכויים נגדם כה עצומים.

And yet, we've not got these rules.

ושוב, אין לנו החוקים האלה.

If you think about it, the cost of promulgating international rules

אם תחשבו על כך, המחיר של הפצת חוקים בינ"ל,

is zilch -- nothing.

הוא אפס - כלום.

Why on Earth are they not there?

מדוע בשם אלוהים אין חוקים כאלה?

I realized that the reason they're not there

הבנתי שהסיבה לכך שאין כאלה היא,

is that until we have a critical mass of informed citizens in our own societies,

שעד שתהיה לנו מסה קריטית של אזרחים מיודעים בחברות שלנו,

politicians will get away with gestures.

הפוליטיקאים יוכלו להתחמק ע"י כל מיני מחוות.

That unless we have an informed society,

ואם לא תהיה לנו חברה מיודעת,

what politicians do, especially in relation to Africa, is gestures:

הפוליטיקאים, בפרט ביחס לאפריקה, ימשיכו לעשות רק מחוות:

things that look good, but don't work.

דברים שנראים טוב, אבל לא עובדים.

And so I realized we had to go through the business

ולכן הבנתי שעלינו להשקיע

of building an informed citizenry.

ביצירתו של ציבור אזרחי מיודע.

That's why I broke all the professional rules of conduct for an economist,

ולכן הפרתי את כל כללי המקצוע של הכלכלנים,

and I wrote an economics book that you could read on a beach.

וכתבתי ספר כלכלה שאפשר לקרוא בחופשה.

(Laughter).

[צחוק]

However, I have to say, the process of communication

אך עלי להודות שתהליך מסירת המידע

does not come naturally to me.

אינו טבעי לי.

This is why I'm on this stage, but it's alarming.

ולכן אני עומד על הבמה הזאת. אבל זה מבהיל.

I grew up in a culture of self-effacement.

גדלתי בתרבות של ביטול-עצמי.

My wife showed me a blog comment on one of my last talks,

אשתי הראתה לי הערת-בלוג על אחת מהרצאותי האחרונות,

and the blog comment said, "Collier is not charismatic --

וההערה אמרה, "קולייר איננו כריזמטי --

(Laughter)

[צחוק]

-- but his arguments are compelling."

"-- אך טיעוניו כובשים."

(Laughter)

[צחוק]

(Applause)

[מחיאות כפיים]

If you agree with that sentiment,

אם אתם מסכימים עם דעה זו,

and if you agree that we need a critical mass of informed citizenry,

ועל כך שנחוצה לנו מסה קריטית של ציבור מיודע,

you will realize that I need you.

תבינו שאני זקוק לכם.

Please, become ambassadors.

בבקשה, היעשו לשגרירים.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]