Art in the age of machine intelligence | Refik Anadol

תרגום: Alsa Saal עריכה: Ido Dekkers

Hi, I'm Refik. I'm a media artist.

הי, אני רפיק, אני אמן מדיה.

I use data as a pigment

אני משתמש בנתונים בתור צבען

and paint with a thinking brush

ומצייר באמצעות מברשת חשיבה

that is assisted by artificial intelligence.

שנעזרת בבינה מלאכותית.

Using architectural spaces as canvases,

אני משתמש במרחבים אדריכליים בתור בד ציור,

I collaborate with machines

אני פועל בשיתוף פעולה עם מכונות

to make buildings dream and hallucinate.

כדי לגרום לבניינים לחלום ולהזות.

You may be wondering, what does all this mean?

אתם אולי תוהים מה כל זה אומר?

So let me please take you into my work and my world.

אז הרשו לי בבקשה להכניס אתכם לעבודה שלי ולעולם שלי.

I witnessed the power of imagination when I was eight years old,

הייתי עד לכוחו של הדמיון כשהייתי בן שמונה,

as a child growing up in Istanbul.

בתור ילד שגדל באיסטנבול.

One day, my mom brought home a videocassette

יום אחד אמי הביאה הביתה קלטת וידאו

of the science-fiction movie "Blade Runner."

של סרט המדע הבדיוני ,בלייד ראנר".

I clearly remember being mesmerized

אני זוכר בבירור שהייתי מהופנט

by the stunning architectural vision of the future of Los Angeles,

מהמראה האדריכלי המדהים של לוס אנג'לס העתידית,

a place that I had never seen before.

מקום שלא ראיתי קודם לכן.

That vision became a kind of a staple of my daydreams.

המראה הזה הפך למרכיב בסיסי בחלומות שלי.

When I arrived in LA in 2012

כשהגעתי ל- LA ב- 2012

for a graduate program in Design Media Arts,

לתכנית בוגרים בעיצוב אמנות מדיה,

I rented a car and drove downtown

שכרתי רכב ונסעתי העירה

to see that wonderful world of the near future.

לראות את העולם המופלא של העתיד הקרוב.

I remember a specific line

אני זוכר משפט מסוים

that kept playing over and over in my head:

שהתנגן שוב ושוב בראשי:

the scene when the android Rachael

הסצנה שבה האנדרואיד ראקל

realizes that her memories are actually not hers,

מבינה שהזכרונות שלה הם בעצם לא שלה,

and when Deckard tells her they are someone else's memories.

וכשדקארד אומר לה שאלו הזכרונות של מישהו אחר.

Since that moment,

מאותו הרגע

one of my inspirations has been this question.

אחת ההשראות שלי היתה השאלה הבאה.

What can a machine do with someone else's memories?

מה יכולה לעשות מכונה עם הזיכרונות של מישהו אחר?

Or, to say that in another way,

או, אם לומר זאת בדרך אחרת,

what does it mean to be an AI in the 21st century?

מה המשמעות של להיות בינה מלאכותית (AI) במאה ה- 21?

Any android or AI machine

כל אנדרואיד או מכונת AI

is only intelligent as long as we collaborate with it.

היא חכמה רק כל עוד אנחנו פועלים עימה בשיתוף פעולה.

It can construct things

היא יכולה לייצר דברים

that human intelligence intends to produce

שאינטליגנציה אנושית מתכוונת לייצר

but does not have the capacity to do so.

אבל אין לה את היכולת לעשות זאת.

Think about your activities and social networks, for example.

חישבו על הפעילות שלכם ועל הרשתות החברתיות, למשל.

They get smarter the more you interact with them.

הן הופכות חכמות יותר ככל שאתם נמצאים עימן באינטראקציה רבה יותר.

If machines can learn or process memories,

אם מכונות יכולות ללמוד או לעבד זכרונות,

can they also dream?

האם הן יכולות גם לחלום?

Hallucinate?

להזות?

Involuntarily remember,

לזכור שלא מרצון,

or make connections between multiple people's dreams?

או ליצור קשרים ביו חלומות של אנשים רבים?

Does being an AI in the 21st century simply mean not forgetting anything?

האם להיות AI במאה ה- 21 פירושו רק לא לשכוח דברים?

And, if so,

ואם כן,

isn't it the most revolutionary thing that we have experienced

האם זה לא הדבר הכי מהפכני שחווינו

in our centuries-long effort to capture history across media?

בנסיון שלנו בן מאות השנים לתעד את ההיסטוריה באמצעות מדיה?

In other words,

במילים אחרות,

how far have we come since Ridley Scott's "Blade Runner"?

כמה התקדמנו מאז "בלייד ראנר" של רידלי סקוט?

So I established my studio in 2014

לכן הקמתי את הסטודיו שלי ב- 2014

and invited architects,

והזמנתי אדריכלים,

computer and data scientists, neuroscientists,

מדעני מחשב ומדעני נתונים, מדעני מח,

musicians and even storytellers

מוזיקאים ואפילו מספרי סיפורים

to join me in realizing my dreams.

להצטרף אליי בהפיכת החלומות שלי למציאות.

Can data become a pigment?

האם נתונים יכולים להפוך לצבען?

This was the very first question we asked

זו היתה השאלה הראשונה ששאלנו

when starting our journey to embed media arts into architecture,

כשהתחלנו את המסע להטמיע אמנות מדיה לתוך ארכיטקטורה,

to collide virtual and physical worlds.

ליצור התנגשות בין העולמות הוירטואליים והגשמיים.

So we began to imagine what I would call the poetics of data.

התחלנו לדמיין את מה שאני קורא לו הפואטיקה של הנתונים.

One of our first projects, "Virtual Depictions,"

אחד הפרויקטים הראשונים שלנו, "תיאורים וירטואליים",

was a public data sculpture piece

היתה יצירה של פסל נתונים ציבוריים

commissioned by the city of San Francisco.

שהוזמן על ידי העיר סן פרנסיסקו.

The work invites the audience

העבודה מזמינה את הקהל

to be part of a spectacular aesthetic experience

להיות חלק מחוויה אסתטית מרהיבה

in a living urban space

במרחב חיים עירוני,

by depicting a fluid network of connections of the city itself.

על ידי תיאור רשת נוזלית של קשרי העיר עצמה.

It also stands as a reminder

היא גם משמשת תזכורת

of how invisible data from our everyday lives,

עד כמה מידע בלתי נראה מחיינו היומיומיים

like the Twitter feeds that are represented here,

כמו עדכוני הטוויטר שמיוצגים כאן,

can be made visible

יכול להפוך לנראה

and transformed into sensory knowledge that can be experienced collectively.

ולהפוך לידע חושי שניתן לחוות אותו בצורה קולקטיבית.

In fact, data can only become knowledge when it's experienced,

למעשה, נתונים יכולים להפוך לידע רק כאשר חווים אותם.

and what is knowledge and experience can take many forms.

מה שנחשבים ידע וחוויה יכולים ללבוש צורות רבות.

When exploring such connections

כאשר חקרנו קשרים כאלו

through the vast potential of machine intelligence,

באמצעות הפוטנציאל העצום של בינה מלאכותית,

we also pondered the connection between human senses

הרהרנו גם בקשר בין החושים האנושיים

and the machines' capacity for simulating nature.

לבין היכולת של מכונות לדמות את הטבע.

These inquiries began while working on wind-data paintings.

החקירות האלו החלו כשעבדנו על ציורים של נתוני רוח.

They took the shape of visualized poems

הם לבשו צורה של שירים בעלי צורה

based on hidden data sets that we collected from wind sensors.

המבוססים עם מערכי נתונים נסתרים שאספנו מחיישני רוח.

We then used generative algorithms

אז השתמשנו באלגוריתמים גנרטיביים

to transform wind speed, gust and direction

כדי להפוך את מהירות הרוח, המשבים והכיוון

into an ethereal data pigment.

לצבען אתרי של נתונים.

The result was a meditative yet speculative experience.

התוצאה היתה חוויה מהפנטת ועם זאת מעוררת חשיבה.

This kinetic data sculpture, titled "Bosphorus,"

פסל הנתונים הקינטי הזה, שמכונה "בוספורוס",

was a similar attempt to question our capacity to reimagine

היה נסיון דומה לבחון את היכולת שלנו לדמיין

natural occurrences.

אירועים טבעיים.

Using high-frequency radar collections of the Marmara Sea,

באמצעות אוסף נתוני מכ"מ בתדר גבוה של ים מרמרה,

we collected sea-surface data

אספנו נתונים על פני הים

and projected its dynamic movement with machine intelligence.

וחזינו את התנועה הדינמית שלו באמצעות בינה מלאכותית.

We create a sense of immersion

יצרנו תחושה של טבילה

in a calm yet constantly changing synthetic sea view.

בנוף של ים סינטטי רגוע אך משתנה.

Seeing with the brain is often called imagination,

ראייה באמצעות המח מכונה לעתים קרובות דמיון.

and, for me, imagining architecture

ועבורי, לדמיין אדריכלות

goes beyond just glass, metal or concrete,

זה הרבה יותר מאשר זכוכית, מתכת ובטון.

instead experimenting with the furthermost possibilities of immersion

במקום זאת, פירושו להתנסות באפשרויות הרחוקות ביותר של טבילה

and ways of augmenting our perception in built environments.

ובדרכים לריבוד התפיסה שלנו בסביבה בנויה.

Research in artificial intelligence is growing every day,

המחקר בבינה מלאכותית גדל מדי יום,

leaving us with the feeling of being plugged into a system

ומשאיר אותנו בתחושה שאנחנו מחוברים לתוך מערכת

that is bigger and more knowledgeable

שהיא גדולה ורבת ידע

than ourselves.

מאתנו.

In 2017, we discovered an open-source library

ב- 2017, גילינו ספריית קוד פתוח

of cultural documents in Istanbul

של מסמכים תרבותיים באיסטנבול

and began working on "Archive Dreaming,"

והתחלנו לעבוד על "חלומות ארכיון",

one of the first AI-driven public installations in the world,

אחת מהיצירות הציבוריות מבוססות ה- AI הראשונות בעולם,

an AI exploring approximately 1.7 million documents that span 270 years.

AI שחוקר בערך 1.7 מיליון מסמכים שנפרסים על פני 270 שנים.

One of our inspirations during this process

אחת ההשראות הגדולות שלנו במהלך התהליך הזה

was a short story called "The Library of Babel"

היה סיפור קצר שמכונה "הספריה של בבל"

by the Argentine writer Jorge Luis Borges.

מאת הסופר הארגנטינאי חורחה לואיז בורחס.

In the story, the author conceives a universe in the form of a vast library

בסיפור, הסופר מתאר עולם בצורה של ספריה עצומה

containing all possible 410-page books of a certain format and character set.

המכילה את כל הספרים האפשריים בני 410 עמודים בעלי פורמט וסט תוים אחד.

Through this inspiring image,

דרך הדימוי מעורר ההשראה הזה,

we imagine a way to physically explore the vast archives of knowledge

אנחנו מדמיינים דרך לחקור פיזית את הארכיון העצום של הידע

in the age of machine intelligence.

בעידן של בינה מלאכותית.

The resulting work, as you can see,

התוצאה, כפי שאתם יכולים לראות,

was a user-driven immersive space.

היתה מרחב סוחף מוכוון-משתמש.

"Archive Dreaming" profoundly transformed the experience of a library

"חלומות ארכיון" שינה עמוקות את החוויה של ספריה

in the age of machine intelligence.

בעידן של בינה מלאכותית.

"Machine Hallucination" is an exploration of time and space

"הזיית מכונה" הוא חקירה של זמן ומרחב

experienced through New York City's public photographic archives.

שנחווה באמצעות ארכיוני הצילום הציבוריים של העיר ניו יורק.

For this one-of-a-kind immersive project,

עבור הפרויקט החד פעמי הסוחף הזה,

we deployed machine-learning algorithms

יישמנו אלגוריתמים של למידת מכונה

to find and process over 100 million photographs of the city.

כדי לאתר ולעבד מעל 100 מיליון צילומים של העיר.

We designed an innovative narrative system

עיצבנו מערכת סיפורית חדשנית

to use artificial intelligence to predict or to hallucinate new images,

שעושה שימוש בבינה מלאכותית כדי לחזות או להזות תמונות חדשות,

allowing the viewer to step into a dreamlike fusion

ובכך מאפשרת לצופה להכנס לתוך היתוך דמוי-חלום

of past and future New York.

של ניו יורק של עבר ועתיד.

As our projects delve deeper

ככל שהפרויקטים שלנו נכנסים יותר ויותר

into remembering and transmitting knowledge,

לתוך זכרון והעברה של ידע,

we thought more about how memories were not static recollections

חשבנו על כך שחלומות אינם זיכרונות סטטיים

but ever-changing interpretations of past events.

אלא פרשנות משתנה-תמיד של אירועי עבר.

We pondered how machines

חקרנו כיצד מכונות

could simulate unconscious and subconscious events,

יכולות לדמות אירועים לא מודעים ותת מודעים,

such as dreaming, remembering and hallucinating.

כמו חלומות, זיכרונות והזיות.

Thus, we created "Melting Memories"

כך יצרנו את "זיכרונות נמסים"

to visualize the moment of remembering.

כדי להפוך את רגע ההיזכרות לויזואלי.

The inspiration came from a tragic event,

ההשראה הגיעה מאירוע טראגי,

when I found out that my uncle was diagnosed with Alzheimer's.

כאשר גיליתי שדוד שלי אובחן עם אלצהיימר,

At that time, all I could think about

באותו זמן, כל מה שיכולתי לחשוב עליו

was to find a way to celebrate how and what we remember

היה למצוא דרך לחגוג כיצד ואת מה אנחנו זוכרים

when we are still able to do so.

כל עוד אנחנו מסוגלים לכך.

I began to think of memories not as disappearing

התחלתי לחשוב על זיכרונות לא כעל כאלו שנעלמים

but as melting or changing shape.

אלא נמסים או משנים צורה.

With the help of machine intelligence,

בעזרת בינה מלאכותית,

we worked with the scientists at the Neuroscape Laboratory

עבדנו עם המדענים במעבדת נוירוסקייפ

at the University of California,

באוניברסיטת קליפורניה,

who showed us how to understand brain signals as memories are made.

שהראו לנו כיצד להבין אותות של המח כאשר זיכרונות נוצרים.

Although my own uncle was losing the ability to process memories,

למרות שהדוד שלי איבד את היכולת לעבד זיכרונות,

the artwork generated by EEG data

האמנות שנוצרה על ידי נתוני EEG

explored the materiality of remembering

בחנה את המוחשיות של היזכרות

and stood as a tribute to what my uncle had lost.

והיוותה מחווה למה שדודי איבד.

Almost nothing about contemporary LA

כמעט שום דבר מ- LA הנוכחית

matched my childhood expectation of the city,

לא תאם את ציפיות הילדות שלי מהעיר,

with the exception of one amazing building:

למעט בניין מדהים אחד:

the Walt Disney Concert Hall, designed by Frank Gehry,

אולם הקונצרטים של וולט דיסני, שעוצב על ידי פרנק גהרי.

one of my all-time heroes.

אחד מגיבורי כל הזמנים שלי.

In 2018, I had a call from the LA Philharmonic

ב- 2018 קיבלתי שיחה מהפילהרמונית של LA

who was looking for an installation

שחיפשו יצירה

to help mark the celebrated symphony's hundred-year anniversary.

שתעזור לציין את יום השנה ה- 100 של הסימפוניה.

For this, we decided to ask the question,

לצורך כך, החלטנו לשאול את השאלה,

"Can a building learn? Can it dream?"

"האם בניין יכול ללמוד? האם הוא יכול לחלום?"

To answer this question,

כדי לענות על השאלה הזו,

we decided to collect everything recorded in the archives of the LA Phil and WDCH.

החלטנו לאסוף את כל מה שהוקלט בארכיונים של הפילהרמונית ושל WCH.

To be precise, 77 terabytes of digitally archived memories.

אם לדייק, 77 טרה-בייט של זיכרונות שנשמרו בצורה דיגיטלית.

By using machine intelligence,

על ידי שימוש בבינה מלאכותית,

the entire archive, going back 100 years,

כל הארכיון, שנפרס על פני 100 שנים,

became projections on the building's skin,

הפך להקרנות על פני הבניין,

42 projectors to achieve this futuristic public experience

42 מקרנים נדרשו כדי להשיג את החוויה הציבורית העתידנית הזו

in the heart of Los Angeles,

בלב לוס אנג'לס,

getting one step closer to the LA of "Blade Runner."

שקירבה אותנו צעד אחד נוסף לקראת LA של "בלייד ראנר".

If ever a building could dream,

אם בניין יכול היה אי פעם לחלום,

it was in this moment.

זה היה באותו רגע.

Now, I am inviting you to one last journey into the mind of a machine.

עכשיו, אני מזמין אתכם למסע אחד אחרון לתוך מוחה של מכונה.

Right now, we are fully immersed in the data universe

ממש עכשיו, שקענו לגמרי לתוך יקום של נתונים

of every single curated TED Talk from the past 30 years.

של כל הרצאת TED שנשמרה ב- 30 השנים האחרונות.

That means this data set includes 7,705 talks from the TED stage.

זה אומר שמערך הנתונים הזה כולל 7,705 הרצאות מהבמה של TED.

Those talks have been translated into 7.4 million seconds,

ההרצאות הללו תורגמו ל- 7.4 מיליון שניות,

and each second is represented here in this data universe.

וכל שניה מיוצגת כאן בעולם הנתונים הזה.

Every image that you are seeing in here

כל תמונה שאתם רואים כאן

represents unique moments from those talks.

מייצגת דקות מיוחדות מההרצאות האלו.

By using machine intelligence,

על ידי שימוש בבינה מלאכותית,

we processed a total of 487,000 sentences

עיבדנו בסך הכל 487.000 משפטים

into 330 unique clusters of topics like nature, global emissions,

ל- 330 אשכולות ייחודיים של נושאים כמו טבע, פליטות גלובליות,

extinction, race issues, computation,

הכחדה, נושאי גזע, מיחשוב,

trust, emotions, water and refugees.

אמון, רגשות, מים ופליטים.

These clusters are then connected to each other

אחר כך האשכולות האלו מקושרים זה לזה

by an algorithm,

על ידי אלגוריתם,

[that] generated 113 million line segments,

שייצר 113 מיליון קטעי קו,

which reveal new conceptual relationships.

שחושפים קשרים קונספטואליים חדשים.

Wouldn't it be amazing to be able to remember

האם זה לא יהיה נפלא לזכור

all the questions that have ever been asked on the stage?

את כל השאלות שנשאלו אי פעם על הבמה הזו?

Here I am,

הנה אני,

inside the mind of countless great thinkers,

בתוך המח של אינספור חושבים גדולים,

as well as a machine, interacting with various feelings

כמו גם מכונה, מקיים אינטראקציה עם מגוון רגשות

attributed to learning,

שקשורים ללמידה,

remembering, questioning

זכרון, שאלות,

and imagining all at the same time,

ודמיון, כולם באותו זמן,

expanding the power of the mind.

מרחיב את כוחה של המחשבה.

For me, being right here

עבורי, להיות בדיוק כאן

is indeed what it means to be an AI in the 21st century.

הוא בדיוק מה שזה אומר להיות AI במאה ה- 21.

It is in our hands, humans,

זה בידיים שלנו, בני האדם,

to train this mind to learn and remember

לאמן את המח הזה ללמוד ולזכור

what we can only dream of.

את מה שאנחנו יכולים רק לחלום עליו.

Thank you.

תודה רבה.