The world's first crowdsourced space traffic monitoring system | Moriba Jah

תרגום: Allon Sasson עריכה: Ido Dekkers

I am an astrodynamicist --

אני אסטרודינמיקאי --

you know, like that guy Rich Purnell in the movie "The Martian."

אתם יודעים, כמו הבחור הזה, ריץ' פארנל, בסרט "להציל את טוראי וואטני".

And it's my job to study and predict motion of objects in space.

והתפקיד שלי הוא לחקור ולחזות תנועה של עצמים בחלל.

Currently we track about one percent of hazardous objects on orbit --

כיום אנחנו עוקבים אחרי כאחוז אחד מהעצמים המסוכנים שנמצאים במסלול --

hazardous to services like location,

מסוכנים לשירותים כמו מיקום,

agriculture, banking,

חקלאות, בנקאות,

television and communications,

טלוויזיה ותקשורת,

and soon -- very soon --

ובקרוב -- בקרוב מאד --

even the internet itself.

גם לאינטרנט עצמו.

Now these services are not protected from, roughly, half a million objects

השירותים הללו אינם מוגנים מפני, בערך, חצי מיליון עצמים

the size of a speck of paint

בגדלים החל מכתם של צבע

all the way to a school bus in size.

ועד לגודל של אוטובוס בית-ספר.

A speck of paint,

כתם צבע,

traveling at the right speed,

שטס במהירות הנכונה,

impacting one of these objects,

ופוגע באחד מהעצמים הללו,

could render it absolutely useless.

עלול להפוך אותו לחסר תועלת לחלוטין.

But we can't track things as small as a speck of paint.

אבל אנחנו לא מסוגלים לעקוב אחרי דברים קטנים כמו כתם צבע.

We can only track things as small as say, a smartphone.

אנחנו יכולים לעקוב רק אחרי דברים בגודל של סמארטפון.

So of this half million objects that we should be concerned about,

כך שמתוך חצי מיליון העצמים שאנחנו צריכים להיות מודאגים בגללם,

we can only track about 26,000 of these objects.

אנחנו מסוגלים לעקוב אחרי בערך 26,000 עצמים בלבד.

And of these 26,000, only 2,000 actually work.

ומתוך ה- 26,000 האלו, רק 2,000 באמת עובדים.

Everything else

כל השאר

is garbage.

הם זבל.

That's a lot of garbage.

זה המון זבל.

To make things a little bit worse,

כדי להחמיר מעט את המצב,

most of what we launch into orbit never comes back.

רוב מה שאנחנו משגרים למסלול אינו חוזר לעולם.

We send the satellite in orbit,

אנחנו משגרים לוויין למסלול,

it stops working, it runs out of fuel,

הוא מפסיק לעבוד, נגמר לו הדלק,

and we send something else up ...

ואנחנו משגרים משהו אחר...

and then we send up something else ...

ואז אנחנו משגרים משהו אחר...

and then something else.

ואז משהו אחר.

And every once in a while,

ואחת לפרק זמן מסוים,

two of these things will collide with each other

שניים מהעצמים האלו יתנגשו האחד בשני

or one of these things will explode,

או שאחד מהם יתפוצץ,

or even worse,

או גרוע מכך,

somebody might just happen to destroy one of their satellites on orbit,

מישהו עלול להשמיד את אחד הלוויינים במסלול

and this generates many, many more pieces,

וזה יוצר הרבה מאד חתיכות נוספות,

most of which also never come back.

שרובן לעולם לא יחזרו.

Now these things are not just randomly scattered in orbit.

הדברים האלו לא רק מפוזרים באופן אקראי במסלול.

It turns out that given the curvature of space-time,

מסתבר שבגלל עיקום המרחב והזמן,

there are ideal locations

ישנם מיקומים אידיאליים

where we put some of these satellites --

שבהם אנחנו ממקמים את הלוויינים האלו --

think of these as space highways.

תחשבו עליהם כמו על כבישים מהירים בחלל.

Very much like highways on earth,

בדומה מאד לכבישים מהירים על כדור הארץ,

these space highways can only take up a maximum capacity of traffic

הכבישים המהירים בחלל יכולים להכיל כמות מירבית של תנועה

to sustain space-safe operations.

על מנת להבטיח פעילות חלל בטוחה.

Unlike highways on earth,

בשונה מכבישים מהירים על כדור הארץ,

there are actually no space traffic rules.

אין למעשה כללים לתנועה בחלל.

None whatsoever, OK?

אין בכלל, אוקיי?

Wow.

וואו.

What could possibly go wrong with that?

מה יכול להשתבש במצב הזה?

(Laughter)

(צחוק)

Now, what would be really nice

יהיה באמת נחמד

is if we had something like a space traffic map,

אם יהיה לנו משהו כמו מפת תנועה בחלל,

like a Waze for space that I could look up

כמו "ווייז" לחלל שאוכל להביט בו

and see what the current traffic conditions are in space,

ולראות מה תנאי הנסיעה הנוכחיים בחלל.

maybe even predict these.

אולי אפילו לחזות אותם.

The problem with that, however,

אבל הבעיה עם זה,

is that ask five different people,

היא שאם תשאלו חמישה אנשים שונים,

"What's going on in orbit?

"מה קורה במסלול?

Where are things going?"

לאן זה מתקדם?"

and you're probably going to get 10 different answers.

תקבלו כנראה עשר תשובות שונות.

Why is that?

למה זה המצב?

It's because information about things on orbit is not commonly shared either.

זה מפני שהמידע על עצמים במסלול בדרך כלל אינו משותף.

So what if we had a globally accessible,

אז מה אם תהיה לנו מערכת מידע נגישה עולמית,

open and transparent space traffic information system

פתוחה ושקופה על תנועה בחלל

that can inform the public of where everything is located

שיכולה לעדכן את הציבור היכן כל דבר ממוקם

to try to keep space safe and sustainable?

כדי להפוך את החלל לבטוח ובר-קיימא?

And what if the system could be used

ומה אם ניתן יהיה להשתמש במערכת

to form evidence-based norms of behavior --

כדי ליצור כללי התנהגות מבוססי-הוכחות --

these space traffic rules?

אותם כללי תנועה בחלל?

So I developed ASTRIAGraph,

לכן פיתחתי את ASTRIAGraph,

the world's first crowdsourced, space traffic monitoring system

מערכת ניטור התנועה בחלל הראשונה שמבוססת על מיקור המונים,

at the University of Texas at Austin.

באוניברסיטת טקסס באוסטין.

ASTRIAGraph combines multiple sources of information from around the globe --

ASTRIAGraph משלבת מקורות מידע שונים מרחבי העולם --

government, industry and academia --

ממשלה, תעשייה ואקדמיה --

and represents this in a common framework that anybody can access today.

ומציגה אותו על תשתית משותפת שכל אחד יכול לגשת אליה היום.

Here, you can see 26,000 objects orbiting the earth,

כאן אתם יכולים לראות 26,000 עצמים שמקיפים את כדור הארץ,

multiple opinions,

בשיטות שונות,

and it gets updated in near real time.

והנתונים מתעדכנים קרוב לזמן אמת.

But back to my problem of space traffic map:

אבל, בחזרה לבעיה שלי של מפת תנועת חלל:

What if you only had information from the US government?

מה אם היו לנו נתונים רק מממשלת ארצות הברית?

Well, in that case, that's what your space traffic map would look like.

ובכן, במקרה כזה כך היתה נראית מפת התנועה בחלל.

But what do the Russians think?

אבל מה הרוסים חושבים?

That looks significantly different.

זה נראה שונה מאד.

Who's right? Who's wrong?

מי צודק? מי טועה?

What should I believe?

למה אני צריך להאמין?

What could I trust?

במה אני יכול לבטוח?

This is part of the issue.

זה חלק מהעניין.

In the absence of this framework to monitor space-actor behavior,

בהיעדר תשתית כזו לניטור התנהגות של שחקנים בחלל,

to monitor activity in space --

לניטור פעילות בחלל --

where these objects are located --

היכן העצמים האלו ממוקמים --

to reconcile these inconsistencies

להסדיר את חוסר העקביות הזו

and make this knowledge commonplace,

ולהפוך את הידע הזה לנפוץ,

we actually risk losing the ability

אנחנו למעשה מסתכנים באיבוד היכולת

to use space for humanity's benefit.

להשתמש בחלל לתועלת האנושות.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause and cheers)

(מחיאות כפיים ותשואות)