Ravin Agrawal: 10 young Indian artists to watch

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

Right now is the most exciting time

עכשיו זה הזמן הכי מלהיב

to see new Indian art.

לראות אמנות הודית חדשה.

Contemporary artists in India are having a conversation with the world

אמנים עכשויים בהודו מנהלים שיחה עם העולם

like never before.

כמו שלא עשו מעולם.

I thought it might be interesting, even for the many long-time

חשבתי שזה יכול להיות מעניין, אפילו לאספנים

collectors here with us at TED, local collectors,

הותיקים שאיתנו פה בTED, אספנים מקומיים.

to have an outside view of 10 young Indian artists

לקבל מבט מבחוץ של 10 אמנים הודים צעירים

I wish everyone at TED to know.

שהייתי רוצה שכולם בTED יכירו.

The first is Bharti Kher.

הראשונה היא בהרטי קהר.

The central motif of Bharti's practice

המוטיב המרכזי באמנות של בהרטי

is the ready-made store-bought bindi

הוא הבינדי התעשייתי שנקנה בחנויות

that untold millions of Indian women apply to their foreheads,

שמיליוני נשים הודיות שמות על מצחן,

every day, in an act closely associated with

כל יום, באקט שקשור

the institution of marriage.

למוסד הנישואים.

But originally the significance of the bindi

אבל במקור החשיבות של הבינדי

is to symbolize the third eye

היא לסמן את העין השלישית

between the spiritual world and the religious world.

בין העולם הרוחני והעולם הדתי.

Bharti seeks to liberate this everyday cliche, as she calls it,

בהרטי מחפשת לשחרר את הקלישאה היום יומית הזו, כמו שהיא קוראת לה,

by exploding it into something spectacular.

על ידי הגדלתה למשהו מהמם.

She also creates life-size fiberglass sculptures, often of animals,

היא גם יוצרת פסלים בגודל אמיתי, לעיתים קרובות של בעלי חיים,

which she then completely covers in bindis,

שהיא מכסה לגמרי בבינדי.

often with potent symbolism.

לרוב עם סימליות רבת עוצמה.

She says she first got started with

היא אומרת שהיא התחילה עם

10 packets of bindis,

10 חפיסות של בינדי,

and then wondered what she could do with 10 thousand.

ואז חשבה מה היא תוכל לעשות עם עשרת אלפים.

Our next artist, Balasubramaniam,

האמן הבא שלנו, בלסוברמניאם,

really stands at the crossroads of sculpture, painting and installation,

עומד בצומת הדרכים של פיסול, ציור ומיצבים,

working wonders with fiberglass.

עושה פלאים עם פיברגלאס.

Since Bala himself will be speaking at TED

מאחר ובלה עצמו ידבר בTED

I won't spend too much time on him here today,

אני לא אדבר עליו הרבה זמן היום,

except to say that he really succeeds

ורק אומר שהוא באמת מצליח

at making the invisible visible.

להפוך את הבלתי נראה לנראה.

Brooklyn-based Chitra Ganesh

צ'טרה גאנש מברוקלין

is known for her digital collages,

ידועה בקולאג'ים הדיגיטליים שלה,

using Indian comic books called amar chitra kathas

ומשתמשת בקומיקס הודי שנקרא אמאר צ'יטרה קטהס

as her primary source material.

כחומר העיקרי לעבודות שלה.

These comics are a fundamental way

הקומיקס האלה הם דרך בסיסית

that children, especially in the diaspora,

בה הילדים, בעיקר בתפוצה

learn their religious and mythological folk tales.

לומדים את הסיפורים הדתיים והמיתולוגיים העממיים שלהם.

I, for one, was steeped in these.

אני, לדוגמה, נספגתי בזה.

Chitra basically remixes and re-titles

צ'יטרה בעיקרון מערבבת מחדש ונותנת שם חדש

these iconic images

לדמויות האיקוניות האלה

to tease out some of the sexual and gender politics

כדי להקניט עם הפוליטיקות המגדריות והסקסואליות

embedded in these deeply influential comics.

שמוטבעות בקומיקס המשפיע הזה.

And she uses this vocabulary in her installation work as well.

והיא משתמשת במילון הזה במיצבים האלה.

Jitish Kallat successfully practices across photography,

ג'יטיש קלת מצליח בצילום,

sculpture, painting and installation.

פיסול, ציור ומיצבים.

As you can see, he's heavily influenced

כמו שאתם יכולים לראות, הוא מושפע מאוד

by graffiti and street art,

מגרפיטי ואמנות רחוב,

and his home city of Mumbai is an ever-present element in his work.

ועיר מוצאו מומבאי היא אלמנט קבוע בעבודתו.

He really captures that sense of density

הוא ממש תופס את תחושת הדוחק

and energy which really characterizes modern urban Bombay.

והאנרגיה שמאפיינת את בומבאי האורבנית המודרנית.

He also creates phantasmagoric sculptures

הוא גם יוצר פסלים של חזיונות תעתועים

made of bones from cast resin.

עשויים מעצמות שרף יצוק.

Here he envisions the carcass

פה הוא מציג את הגוויה

of an autorickshaw he once witnessed burning in a riot.

של ריקשה שהוא ראה בוערת פעם במהומה.

This next artist, N.S. Harsha,

לאמן הבא, נ.ס. הרשה

actually has a studio right here in Mysore.

יש למען האמת סטודיו פה במייסור.

He's putting a contemporary spin on the miniature tradition.

הוא מוסיף ספין עכשווי למיניאטורות מסורתיות.

He creates these fine, delicate images

הוא יוצר את הדמויות המעודנות והעדינות האלה

which he then repeats on a massive scale.

שלאחר מכן הוא משכפל בקנה מידה ענק.

He uses scale to more and more spectacular effect,

הוא משתמש בקנה מידה לאפקטים מרהיבים יותר ויותר,

whether on the roof of a temple in Singapore,

אם זה על גג מקדש בסינגפור,

or in his increasingly ambitious installation work,

או במיצב שאפתני,

here with 192 functioning sewing machines,

פה עם 192 מכונות תפירה פעילות,

fabricating the flags of every member of the United Nations.

מייצר את הדגל של כל אחת מחברות האו"ם.

Mumbai-based Dhruvi Acharya

דהרובי אכריה ממומבאי

builds on her love of comic books and street art

בונה על האהבה שלה לספרי קומיקס ואומנות רחוב

to comment on the roles and expectations

כדי לבקר על מעמדן והצפיות

of modern Indian women.

מנשות הודו המודרניות.

She too mines the rich source material of amar chitra kathas,

גם היא כורה מהמקורות העשירים של אמר צ'טרה קהטה,

but in a very different way than Chitra Ganesh.

אבל בדרך שונה לגמרי מצ'יטרה גנש.

In this particular work, she actually strips out the images

בעבודה הספציפית הזו, היא מסירה את הדמויות

and leaves the actual text

ומשאירה את הטקסט המקורי

to reveal something previously unseen, and provocative.

כדי לגלות משהו פרובוקטיבי שלא נראה לפני כן.

Raqib Shaw is Kolkata-born,

רקיב שאו יליד כולכתה,

Kashmir-raised,

גדל בקשמיר,

and London-trained.

ולמד בלונדון.

He too is reinventing the miniature tradition.

גם הוא ממציא מחדש את המיניאטורות המסורתיות.

He creates these opulent tableaus inspired by Hieronymus Bosch,

הוא יוצר את הטבלאות העשירות האלה בהשראת הירונימוס בוש,

but also by the Kashmiri textiles of his youth.

אבל גם בהשראת בדי הקשמיר מילדותו.

He actually applies metallic industrial paints to his work

הוא בעצם מיישם צבעים מטאליים תעשייתיים בעבודתו

using porcupine quills to get this rich detailed effect.

עם שימוש בקוצי דורבן כדי לקבל את המרקם העשיר.

I'm kind of cheating with this next artist

אני די מרמה עם האמן הבא

since Raqs Media Collective are really

מאחר וקולקטיב המדיה של ראק הם בעצם

three artists working together.

שלושה אמנים שעובדים ביחד.

Raqs are probably the foremost practitioners

הם כנראה הנחשבים ביותר

of multimedia art in India today,

באמנות מולטימדיה בהודו ביום,

working across photography, video and installation.

בעבודה בצילום, וידאו ומיצבים.

They frequently explore themes of globalization and urbanization,

הם סוקרים רבות נושאים של גלובליזציה ואורבניזציה,

and their home of Delhi is a frequent element in their work.

וביתם בדלהי הוא אלמנט נפוץ בעבודתם.

Here, they invite the viewer to analyze a crime

כאן, הם מזמינים את הצופה לנתח פשע

looking at evidence and clues embedded

לבחון את הראיות ואת הרמזים המוטמעים

in five narratives on these five different screens,

בחמישה נרטיבים על חמשת המסכים האלה,

in which the city itself may have been the culprit.

בהם, העיר עצמה יכלה להיות הנאשמת.

This next artist is probably the alpha male

האמן הבא הוא כנראה זכר האלפא

of contemporary Indian art, Subodh Gupta.

של אמנות הודית מודרנית, סובוד גופטה.

He was first known for creating giant photo-realistic canvases,

הוא היה ידוע לראשונה כיוצר קנבסים פוטו ראליסטים ענקיים,

paintings of everyday objects,

ציורים של חפצים יום יומיים,

the stainless steel kitchen vessels and tiffin containers

קופסאות מתכת אל חלד ומייכלי טיפין

known to every Indian.

שידועים לכל הודי.

He celebrates these local and mundane objects globally,

הוא מהלל את החפצים הלוקאליים והשגרתיים האלה גלובלית,

and on a grander and grander scale,

ובקנה מידה הולך וגדל,

by incorporating them into ever more colossal

על ידי שימוש בהם בפסלים ומיצבים

sculptures and installations.

גדולות וקולוסליות יותר.

And finally number 10, last and certainly not least,

ולבסוף מספר 10, אחרונה חביבה,

Ranjani Shettar,

ראנג'אני שטר,

who lives and works here in the state of Karnataka,

שחיה ועובדת פה במדינת קמטקה,

creates ethereal sculptures and installations

יוצרת פסלים ומיצבים אתריים

that really marry the organic to the industrial,

שממש מחברות את האורגני לתעשייתי,

and brings, like Subodh, the local global.

ומביאות, כמו סובוד, את הלוקאלי לגלובלי.

These are actually wires wrapped in muslin

אלה בעצם חוטים מלופפים במוסלין

and steeped in vegetable dye.

שנטבלו בצבע צמחי.

And she arranges them so that the viewer

והיא מסדרת אותם כך שהצופה

actually has to navigate through the space,

צריך לנווט בחלל,

and interact with the objects.

ולפעול הדדית עם האובייקטים.

And light and shadow are a very important part of her work.

ואור וצל הם חלק חשוב מאוד בעבודתה.

She also explores themes of consumerism,

היא גם חוקרת נושאים של צרכנות,

and the environment, such as in this work,

והסביבה, כמו בעבודה זו,

where these basket-like objects look organic and woven,

בה האובייקטים דמויי הסלים האלה נראים אורגניים וארוגים,

and are woven,

והם באמת ארוגים,

but with the strips of steel, salvaged from cars

אבל עם רצועות פלדה, שחולצו ממכוניות

that she found in a Bangalore junkyard.

שהיא מצאה במזבלת בנגלור.

10 artists, six minutes, I know that was a lot to take in.

10 אמנים, שש דקות, אני יודע שזה היה הרבה לקלוט.

But I can only hope I've whet your appetite

אבל אני רק יכול לקוות שעוררתי את תאבונכם

to go out and see and learn more

לצאת ולראות וללמוד עוד

about the amazing things that are happening in art in India today.

על הדברים המדהימים שקורים באמנות בהודו היום.

Thank you very much for looking and listening.

תודה רבה שהסתכלתם והקשבתם.

(Applause)

(מחיאות כפים)