Dalia Mogahed: The attitudes that sparked Arab Spring

Translator: Timothy Covell Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Efrat Danon מבקר: Ido Dekkers

My talk today is about something

ההרצאה שלי היום היא על משהו

maybe a couple of you have already heard about.

אולי חלק מכם כבר שמעו עליו

It's called the Arab Spring.

הוא נקרא האביב הערבי

Anyone heard of it?

מישהו שמע על זה?

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So in 2011, power shifted,

אז ב-2011, כוח הועתק

from the few to the many,

מהמעטים לרבים

from oval offices to central squares,

מחדרים סגלגלים לכיכרות מרכזיות

from carefully guarded airwaves

משידורי טלוויזיה ורדיו מוגנים בקפידה

to open-source networks.

לרשת פתוחה לכל

But before Tahrir was a global symbol of liberation,

אבל לפני שתחריר היתה סמל עולמי של שחרור

there were representative surveys

היו סקרים יצוגיים

already giving people a voice

שכבר נתנו קול לאנשים

in quieter but still powerful ways.

בדרכים שקטות יותר אבל מלאות עוצמה

I study Muslim societies around the world at Gallup.

אני למדתי על חברות מוסלמיות מסביב לעולם בגלאפ

Since 2001,

מאז 2001

we've interviewed hundreds of thousands of people --

ראיינו מאות ואלפי אנשים

young and old, men and women,

צעירים וזקנים, גברים ונשים

educated and illiterate.

משכילים ונבערים

My talk today draws on this research

השיחה שלי היום שואבת מאותם מחקרים

to reveal why Arabs rose up

כדי לגלות מדוע ערבים התעוררו

and what they want now.

ומה הם רוצים כעת

Now this region's very diverse,

עכשיו, האזור הזה הוא מאוד מגוון

and every country is unique.

וכל מדינה היא ייחודית

But those who revolted

אבל אלו שהתקוממו

shared a common set of grievances

חולקים את אותה סדרה נפוצה של תלונות

and have similar demands today.

ויש להן את אותן דרישות היום

I'm going to focus a lot of my talk on Egypt.

אני הולכת למקד את רוב השיחה שלי על מצרים

It has nothing to do with the fact that I was born there, of course.

אין לזה שום קשר לעובדה שנולדתי שם, כמובן

But it's the largest Arab country

אבל זו המדינה הערבית הגדולה ביותר

and it's also one with a great deal of influence.

והיא גם בעלת השפעה רבה

But I'm going to end by widening the lens to the entire region

אבל אני אסיים עם הרחבת המבט אל האזור כולו

to look at the mundane topics

כדי להסתכל על הנושאים השגרתיים

of Arab views of religion and politics

של דעות של ערבים בנושאי דת ופוליטיקה

and how this impacts women,

וכיצד כל זה משפיע על נשים

revealing some surprises along the way.

תוך כדי גילוי כמה הפתעות לאורך הדרך

So after analyzing mounds of data,

אז, אחרי ניתוח ערימות של מידע

what we discovered was this:

מה שגילינו היה

Unemployment and poverty alone

שאבטלה ועוני לבד

did not lead to the Arab revolts of 2011.

לא הובילו להתקוממויות הערביות של 2011

If an act of desperation by a Tunisian fruit vendor

אם מוכר פירות טוניסאי שפעל מתוך ייאוש

sparked these revolutions,

הצית את המהפיכות האלו

it was the difference between what Arabs experienced

היה זה ההבדל בין מה שהערבים חוו

and what they expected

ומה שהם ציפו

that provided the fuel.

שסיפק את הדלק

To tell you what I mean,

כדי להסביר לכם למה אני מתכוונת

consider this trend in Egypt.

חשבו על הטרנד הבא במצרים

On paper the country was doing great.

על הנייר המדינה היתה במצב נהדר

In fact, it attracted accolades

למעשה, היא קיבלה תארי כבוד

from multinational organizations

מארגונים רב-לאומיים

because of its economic growth.

בגלל הצמיחה הכלכלית שלה

But under the surface was a very different reality.

אבל מתחת לפני השטח נחבאה מציאות אחרת לגמרי

In 2010, right before the revolution,

ב-2010 ממש לפני המהפכה

even though GDP per capita

אפילו שהתמ"ג לראש

had been growing at five percent for several years,

צמח בחמישה אחוזים לאורך כמה שנים

Egyptians had never felt worse about their lives.

מצרים מעולם לא הרגישו רע כל כך לגבי חייהם

Now this is very unusual,

עכשיו, זה מאוד יוצא דופן

because globally we find that, not surprisingly,

מפני שמבחינה עולמית אנו מוצאים, באופן לא מפתיע

people feel better as their country gets richer.

שאנשים מרגישים טוב יותר ככל שהמדינה שלהם מתעשרת

And that's because they have better job opportunities

וזה בגלל שיש להם אפשרויות תעסוקה טובות יותר

and their state offers better social services.

והמדינה מציעה שירותי רווחה טובים יותר

But it was exactly the opposite in Egypt.

אבל זה היה בדיוק להיפך במצרים

As the country got more well-off,

ככל שהמדינה התעשרה

unemployment actually rose

האבטלה צמחה

and people's satisfaction

והסיפוק של האנשים

with things like housing and education plummeted.

מדברים כמו דיור וחינוך, צנח

But it wasn't just anger at economic injustice.

אבל זה לא היה רק כעס על חוסר צדק כלכלי

It was also people's deep longing for freedom.

זאת גם היתה כמיהה עמוקה של אנשים לחופש

Contrary to the clash of civilizations theory,

בניגוד לתיאוריה על התנגשות המעצמות

Arabs didn't despise Western liberty,

ערבים לא תיעבו את החירות המערבית

they desired it.

הם חשקו בה

As early as 2001,

כבר ב-2001

we asked Arabs, and Muslims in general around the world,

שאלנו ערבים, ומוסלמים באופן כללי, מסביב לעולם

what they admired most about the West.

מה הם העריצו ביותר במערב

Among the most frequent responses

בין התגובות הנפוצות ביותר

was liberty and justice.

היו חירות וצדק

In their own words to an open-ended question

בתשובותיהם לשאלות פתוחות

we heard, "Their political system is transparent

הם כתבו - השיטה הפוליטית שלהם שקופה

and it's following democracy in its true sense."

ונוהגת באופן דמוקרטי במובן האמיתי שלה

Another said it was "liberty and freedom

אחרים אמרו - חירות וחופש

and being open-minded with each other."

והעובדה שהמערבים פתוחים לגבי דעות של אחרים

Majorities as high as 90 percent and greater

כמעט 90 אחוזים ויותר

in Egypt, Indonesia and Iran

במצרים, אינדונזיה ואירן

told us in 2005

אמרו לנו ב-2005

that if they were to write a new constitution

שאם היו יכולים לכתוב חוקה חדשה

for a theoretical new country

בשביל מדינה תיאורטית חדשה

that they would guarantee freedom of speech

היו מעניקים חופש ביטוי

as a fundamental right,

כזכות בסיסית

especially in Egypt.

במיוחד במצרים

Eighty-eight percent said moving toward greater democracy

שמונים ושמונה אחוזים אמרו שתזוזה אל עבר דמוקרטיה חזקה יותר

would help Muslims progress --

תעזור למוסלמים להתפתח

the highest percentage of any country we surveyed.

האחוז הגבוה ביותר בכל מדינה שבה ראיינו

But pressed up against these democratic aspirations

אבל בניגוד לשאיפות הדמוקרטיות האלה

was a very different day-to-day experience,

היתה חוויית החיים היומיומית

especially in Egypt.

בעיקר במצרים

While aspiring to democracy the most,

בעוד שהם שואפים לדמוקרטיה בכל ליבם

they were the least likely population in the world

הם היו האוכלוסיה עם הסיכויים הפחותים ביותר בעולם

to say that they had actually voiced their opinion

שתגיד שהיא באמת השמיעה את קולה

to a public official in the last month --

לנציג ממשלתי בחודש האחרון

at only four percent.

רק ארבעה אחוזים

So while economic development made a few people rich,

אז, בעוד שהתפתחות כלכלית הפכה מעט אנשים לעשירים

it left many more worse off.

היא הותירה רבים במצב גרוע יותר

As people felt less and less free,

כאשר אנשים הרגישו פחות ופחות חופשיים

they also felt less and less provided for.

הם הרגישו שפחות ופחות דואגים להם

So rather than viewing their former regimes

כך שבמקום לתפוש את השלטונות הקודמים שלהם

as generous if overprotective fathers,

כאבות נדיבים אם כי מעט מגוננים יתר על המידה

they viewed them as essentially prison wardens.

הם ראו אותם כסוהרים בבית כלא

So now that Egyptians have ended Mubarak's 30-year rule,

אז עכשיו שהמצרים הפילו את שלטון מובארק בן 30 השנים

they potentially could be

הם יכולים פוטנציאלית

an example for the region.

להוות דוגמה לכל האזור

If Egypt is to succeed

אם מצרים תצליח

at building a society based on the rule of law,

לבנות חברה שתתבסס על שלטון החוק

it could be a model.

היא יכולה להוות דוגמה

If, however,

אם, לעומת זאת

the core issues that propelled the revolution aren't addressed,

הנושאים הבסיסיים שהניעו את המהפכה לא יטופלו

the consequences could be catastrophic --

התוצאות עלולות להיות הרות אסון

not just for Egypt,

לא רק למצרים

but for the entire region.

אלא לכל האזור

The signs don't look good, some have said.

הסימנים לא נראים טוב, יש מי שאמרו

Islamists, not the young liberals that sparked the revolution,

מוסלמים, לא הצעירים הליברלים שהציתו את המהפכה

won the majority in Parliament.

השיגו רוב בפרלמנט

The military council

המועצה הצבאית

has cracked down on civil society and protests

הגבילה את החברה האזרחית ואת ההפגנות

and the country's economy continues to suffer.

והכלכלה של המדינה ממשיכה להתדרדר

Evaluating Egypt on this basis alone, however,

אבל להעריך את מצרים על בסיס נתונים אלה בלבד

ignores the real revolution.

משמעו להתעלם מהמהפכה האמיתית

Because Egyptians are more optimistic

בגלל שהמצרים יותר אופטימיים

than they have been in years,

מאשר היו במשך שנים

far less divided on religious-secular lines

הם הרבה פחות מפורדים בנוגע לשאלות של דת וחילוניות

than we would think

מאשר אנו נוטים לחשוב

and poised for the demands of democracy.

ויציבים בדרישותיהם לדמוקרטיה

Whether they support Islamists or liberals,

בין שהם תומכים במוסלמים או בליברלים

Egyptians' priorities for this government are identical,

סדרי העדיפויות של המצרים לגבי הממשלה הזו הם זהים

and they are jobs, stability and education,

והם - עבודה, יציבות וחינוך

not moral policing.

לא שיטור מוסרי

But most of all,

אבל יותר מכל

for the first time in decades,

לראשונה מזה עשורים

they expect to be active participants, not spectators,

הם מצפים להיות משתתפים פעילים, לא צופים

in the affairs of their country.

בענייני המדינה שלהם

I was meeting with a group of newly-elected parliamentarians

נפגשתי עם קבוצה של חברי פרלמנט שרק נבחרו

from Egypt and Tunisia

ממצרים ותוניסיה

a couple of weeks ago.

לפני שבועיים

And what really struck me about them

ומה שבאמת הדהים אותי לגביהם

was that they weren't only optimistic,

הוא שהם לא היו רק אופטימיים

but they kind of struck me as nervous,

אלא הם גם נראו לי לחוצים

for lack of a better word.

זו הדרך הטובה ביותר לתאר זאת

One said to me,

אחד מהם אמר לי

"Our people used to gather in cafes to watch football" --

במדינה שלנו אנשים נהגו להיאסף יחד בבתי קפה ולצפות בכדורגל

or soccer, as we say in America --

או כדור-רגל כמו שאנו אומרים באמריקה

"and now they gather to watch Parliament."

ועכשיו הם נאספים יחד כדי לראות את הפרלמנט

(Laughter)

(צחוק)

"They're really watching us,

הם באמת צופים בנו

and we can't help but worry

ואנחנו לא יכולים שלא לדאוג

that we're not going to live up to their expectations."

מכך שלא נעמוד בציפיותיהם

And what really struck me

ומה שממש הפתיע אותי

is that less than 24 months ago,

הוא שרק לפני פחות מ-24 חודשים

it was the people that were nervous

אלה היו האנשים שהיו לחוצים

about being watched by their government.

מכך שהממשלה שלהם צופה בהם

And the reason that they're expecting a lot

והסיבה שהם מצפים להרבה

is because they have a new-found hope for the future.

היא בגלל שיש להם תקווה מחודשת לגבי העתיד

So right before the revolution

כך שממש לפני המהפכה

we said that Egyptians had never felt worse about their lives,

אמרנו שהמצרים מעולם לא הרגישו רע כל כך לגבי חייהם

but not only that, they thought their future would be no better.

אבל לא רק זה, הם חשבו שהעתיד שלהם לעולם לא ישתפר

What really changed after the ouster of Mubarak

מה שבאמת השתנה אחרי הסילוק של מובארק

wasn't that life got easier.

הוא לא שהחיים נהיו קלים יותר

It actually got harder.

הם בעצם הפכו קשים יותר

But people's expectations for their future

אבל הציפיות של האנשים לגבי העתיד

went up significantly.

השתפרו מאוד

And this hope, this optimism,

והתקווה הזו, האופטימיות הזו

endured a year of turbulent transition.

הגיעה אחרי שנה של שינויים סוערים

One reason that there's this optimism

סיבה אחת לאופטימיות זו

is because, contrary to what many people have said,

היא, בניגוד למה שאנשים אמרו

most Egyptians think things really have changed in many ways.

רוב המצרים חושבים שדברים באמת השתנו מהרבה בחינות

So while Egyptians were known

כך שבזמן שהמצרים היו ידועים

for their single-digit turnout

במספר הנמוך של האנשים

in elections before the revolution,

שהצביעו בבחירות לפני המהפכה

the last election had around 70 percent voter turnout --

בבחירות האחרונות היו 70 אחוזי הצבעה

men and women.

נשים וגברים

Where scarcely a quarter believed in the honesty of elections in 2010 --

בזמן שפחות מרבע מהאנשים האמינו בכנות הבחירות ב-2010

I'm surprised it was a quarter --

אני מופתעת שזה היה רבע

90 percent thought that this last election was honest.

תשעים אחוזים חשבו שהבחירות האחרונות היו כנות

Now why this matters

עכשיו, זה חשוב כי

is because we discovered a link

אנחנו גילינו קשר

between people's faith in their democratic process

בין האמונה של האנשים בתהליך הדמוקרטי

and their faith that oppressed people

ובין האמונה שאנשים מדוכאים

can change their situation

יכולים לשנות את הסיטואציה שלהם

through peaceful means alone.

דרך אמצעים לא אלימים בלבד

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now I know what some of you are thinking.

עכשיו, אני יודעת מה חלק מכם חושבים

The Egyptian people,

המצרים

and many other Arabs who've revolted and are in transition,

וערבים רבים אחרים שהתקוממו ונמצאים במצב של שינוי

have very high expectations of the government.

יש להם ציפיות גבוהות מהממשלה

They're just victims of a long-time autocracy,

הם רק קורבנות של אוטוקרטיה ארוכת שנים

expecting a paternal state

מצפים ממדינה פטריארכלית

to solve all their problems.

שתפתור להם את כל הבעיות

But this conclusion would ignore

אבל מסקנה כזו תתעלם

a tectonic shift taking place in Egypt

מתזוזה טקטונית שהתרחשה במצרים

far from the cameras in Tahrir Square.

הרחק מהמצלמות בכיכר תחריר

And that is Egyptians' elevated expectations

והיא שהציפיות הגבוהות של המצרים

are placed first on themselves.

מכוונות קודם כל כלפי עצמם

In the country once known for its passive resignation,

במדינה שהיתה ידועה בהשלמה הפסיבית שלה

where, as bad as things got,

היכן שלא חשוב כמה רע היה המצב

only four percent expressed their opinion to a public official,

רק ארבעה אחוזים הביעו את דעתם לנציג ממשלתי

today 90 percent tell us

היום 90 אחוזים אומרים לנו

that if there's a problem in their community,

שאם יש בעיה בקהילה שלהם

it's up to them to fix it.

החובה מוטלת עליהם לתקן זאת

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And three-fourths

ושלושה רבעים

believe they not only have the responsibility,

מאמינים שלא רק שיש להם את האחריות

but the power to make change.

אלא גם את הכוח לחולל שינוי

And this empowerment

וההעצמה הזו

also applies to women,

מיוחסת גם לנשים

whose role in the revolts

שלא ניתן להפריז

cannot be underestimated.

בתפקידן בהתקוממות

They were doctors and dissidents,

הן היו רופאות ומתנגדות למשטר

artists and organizers.

אמניות ומארגנות

A full third of those who braved tanks and tear gas

כשליש מאלה שהתריסו כנגד טנקים וגז מדמיע

to ask or to demand liberty and justice in Egypt

כדי לבקש או לדרוש חירות וצדק במצרים

were women.

היו נשים

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now people have raised some real concerns

עכשיו, אנשים העלו חששות אמיתיים

about what the rise of Islamist parties means for women.

לגבי המשמעות של עליית מפלגות מוסלמיות לגבי נשים

What we've found about the role of religion in law

מה שמצאנו לגבי התפקיד של דת בחוק

and the role of religion in society

והתפקיד של דת בחברה

is that there's no female consensus.

הוא שאין הסכמה נשית

We found that women in one country

מצאנו שנשים במדינה אחת

look more like the men in that country

דמו יותר לגברים באותה מדינה

than their female counterparts across the border.

מאשר לעמיתותיהן הנשיות מעבר לגבול

Now what this suggests

עכשיו, זה מרמז

is that how women view religion's role in society

שהדרך שבה נשים תופשות את התפקיד של הדת בחברה

is shaped more by their own country's culture and context

מעוצבת יותר על ידי התרבות וההקשר של המדינה שלהן

than one monolithic view

מאשר על ידי תפישה אחידה

that religion is simply bad for women.

שטוענת שדת היא פשוט רעה לנשים

Where women agree, however,

נשים מסכימות, לעומת זאת

is on their own role,

לגבי התפקיד שלהן

and that it must be central and active.

ועל כך שהוא חייב להיות מרכזי ואקטיבי

And here is where we see the greatest gender difference within a country --

ופה אנו רואים את ההבדל המגדרי הגדול ביותר בתוך מדינה

on the issue of women's rights.

כשמדובר על זכויות נשים

Now how men feel about women's rights

עכשיו, לתחושות של גברים לגבי זכויות נשים

matters to the future of this region.

יש משמעות לגבי העתיד של האזור הזה

Because we discovered a link

מפני שגילינו קשר

between men's support for women's employment

בין התמיכה של גברים בתעסוקה של נשים

and how many women are actually employed

וכמה נשים מועסקות בפועל

in professional fields in that country.

בתחומים מקצועיים במדינה זו

So the question becomes,

כך שהשאלה היא

What drives men's support for women's rights?

מה מושך גברים לתמוך בזכויות נשים?

What about men's views of religion and law?

מה לגבי תפישות גבריות של דת וחוק?

[Does] a man's opinion

האם דעה של גבר

of the role of religion in politics

לגבי תפקידה של הדת בפוליטיקה

shape their view of women's rights?

מעצבת את דעתו לגבי זכויות נשים?

The answer is no.

התשובה היא לא

We found absolutely no correlation,

מצאנו שאין שום קשר

no impact whatsoever,

שום השפעה

between these two variables.

בין שני המשתנים הללו

What drives men's support for women's employment

מה שמושך את תמיכת הגברים בתעסוקה נשית

is men's employment,

הוא תעסוקה גברית

their level of education

רמת ההשכלה שלהם

as well as a high score

וכמו כן ציון גבוה של מדינתם

on their country's U.N. Human Development Index.

באינדקס המדינות המתפתחות של האו"ם

What this means

משמעות הדבר היא

is that human development,

שהתפתחות אנושית

not secularization,

לא חילון

is what's key to women's empowerment

היא המפתח להעצמה נשית

in the transforming Middle East.

במזרח התיכון המשתנה

And the transformation continues.

והשינוי ממשיך

From Wall Street to Mohammed Mahmoud Street,

מוול סטריט למוחמד מחמוד סטריט

it has never been more important

מעולם לא היה חשוב כל כך

to understand the aspirations

להבין את השאיפות

of ordinary people.

של אנשים פשוטים

Thank you.

תודה רבה

(Applause)

(מחיאות כפיים)