Jan Chipchase: The anthropology of mobile phones

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

I live and work from Tokyo, Japan.

אני חי ועובד מטוקיו, יפן.

And I specialize in human behavioral research,

ואני מתמחה במחקר התנהגותי אנושי,

and applying what we learn to think about the future in different ways,

ויישום של ממצאינו לחשיבה על העתיד בדרכים שונות,

and to design for that future.

וכדי לתכנן לעתיד הזה.

And you know, to be honest, I've been doing this for seven years,

ואתם יודעים, להיות כנה, עשיתי זאת במשך שבע שנים,

and I haven't got a clue what the future is going to be like.

ואין לי מושג איך יראה העתיד.

But I've got a pretty good idea

אבל יש לי רעיון די טוב

how people will behave when they get there.

איך אנשים יתנהגו כשהם יגיעו לשם.

This is my office. It's out there.

זה המשרד שלי. הוא שם בחוץ.

It's not in the lab,

הוא לא במעבדה,

and it's increasingly in places like India, China, Brazil, Africa.

והוא יותר ויותר במקומות כמו הודו, סין, ברזיל, אפריקה.

We live on a planet -- 6.3 billion people.

אנחנו חיים על כוכב לכת -- 6.3 מיליארד אנשים.

About three billion people, by the end of this year,

בערך לשלושה מיליארד אנשים, עד סוף השנה,

will have cellular connectivity.

תהיה חיבוריות סלולרית.

And it'll take about another two years to connect the next billion after that.

וזה יקח בערך עוד שנתיים לחבר את המיליארד הבאים אחריהם.

And I mention this because,

ואני מזכיר את זה בגלל,

if we want to design for that future,

שאם אנחנו רוצים לתכנן לעתיד ההוא,

we need to figure out what those people are about.

אנחנו צריכים להבין מי האנשים האלה.

And that's, kind of, where I see what my job is

וזה סוג של, המקום בו אני רואה מה העבודה שלי

and what our team's job is.

ומה העבודה של הצוות שלי.

Our research often starts with a very simple question.

המחקר שלנו מתחיל לרוב עם שאלה ממש פשוטה.

So I'll give you an example. What do you carry?

אז אני אתן לכם דוגמה. מה אתם נושאים?

If you think of everything in your life that you own,

אם אתם חושבים על כל הרכוש בחיים שלכם,

when you walk out that door,

כשאתם יוצאים מהדלת,

what do you consider to take with you?

מה אתם שוקלים לקחת איתכם?

When you're looking around, what do you consider?

כשאתם מביטים מסביב, מה אתם שוקלים?

Of that stuff, what do you carry?

מהדברים האלה, מה אתם לוקחים?

And of that stuff, what do you actually use?

ומהדברים האלה, במה אתם באמת משתמשים?

So this is interesting to us,

אז זה מעניין אותנו,

because the conscious and subconscious decision process

מפני שתהליך קבלת ההחלטות המודע והתת מודע

implies that the stuff that you do take with you and end up using

אומר שהדברים שאתם לוקחים איתכם ובאמת משתמשים בו

has some kind of spiritual, emotional or functional value.

יש לו ערך רוחני, ריגשי או פונקציונלי.

And to put it really bluntly, you know,

ולשים את זה בפרצוף, אתם יודעים,

people are willing to pay for stuff that has value, right?

אנשים מוכנים לשלם עבור דברים בעלי ערך, נכון?

So I've probably done about five years' research

אז עשיתי כנראה חמש שנים של מחקר

looking at what people carry.

על מה שאנשים נושאים איתם.

I go in people's bags. I look in people's pockets, purses.

אני נכנס לתיקים של אנשים, אני מביט בכיסים של אנשים, ארנקים.

I go in their homes. And we do this worldwide,

אני נכנס לבתיהם. ואנחנו עושים את זה מסביב לעולם,

and we follow them around town with video cameras.

ואנחנו עוקבים אחריהם בעיר עם מצלמות וידאו.

It's kind of like stalking with permission.

זה כמו לעקוב עם רשות.

And we do all this -- and to go back to the original question,

ואנחנו עושים את כל זה -- ולחזור לשאלה המקורית,

what do people carry?

מה אנשים נושאים איתם?

And it turns out that people carry a lot of stuff.

ומסתבר שאנשים נושאים הרבה דברים.

OK, that's fair enough.

אוקי, זה הגיוני.

But if you ask people what the three most important things that they carry are --

אבל אם תשאלו אנשים מה שלושת הדברים החשובים ביותר שהם נושאים

across cultures and across gender and across contexts --

הם חוצים תרבויות, מין והקשר --

most people will say keys, money

רוב האנשים יגידו מפתחות, כסף

and, if they own one, a mobile phone.

ואם יש להם, טלפון סלולרי.

And I'm not saying this is a good thing, but this is a thing, right?

ואני לא אומר שזה דבר טוב, אבל זה דבר, נכון?

I mean, I couldn't take your phones off you if I wanted to.

אני מתכוון, לא יכולתי לקחת את הטלפון שלכם מכם אם הייתי רוצה.

You'd probably kick me out, or something.

מן הסתם הייתם בועטים בי, או משהו.

OK, it might seem like an obvious thing

אוקיי, זה אולי יראה כמשהו ברור

for someone who works for a mobile phone company to ask.

למישהו שעובד עבור חברת טלפונים לשאול.

But really, the question is, why? Right?

אבל באמת, השאלה היא, למה? נכון?

So why are these things so important in our lives?

אז למה הדברים האלה כל כך חשובים בחיינו?

And it turns out, from our research, that it boils down to survival --

ומסתבר, מהמחקר שלנו, שזה נובע מהישרדות --

survival for us and survival for our loved ones.

הישרדות בשבילנו ושל אהובינו.

So, keys provide an access to shelter and warmth --

אז, מפתחות מספקים גישה למחסה וחום --

transport as well, in the U.S. increasingly.

גם תחבורה, יותר ויותר בארצות הברית.

Money is useful for buying food, sustenance,

כסף יעיל לקניית אוכל, מוצרים,

among all its other uses.

בנוסף לכל השימושים שלו.

And a mobile phone, it turns out, is a great recovery tool.

וטלפון סלולרי, מסתבר, זה כלי הצלה טוב.

If you prefer this kind of Maslow's hierarchy of needs,

אם אתם מעדיפים את היררכית הצרכים של מאסלו,

those three objects are very good at supporting

שלושת האובייקטים האלה טובים מאוד בתמיכה

the lowest rungs in Maslow's hierarchy of needs.

בחלק התחתון של היררכית הצרכים של מאסלו.

Yes, they do a whole bunch of other stuff,

כן, הם עושים הרבה דברים אחרים,

but they're very good at this.

אבל הם מאוד טובים בזה.

And in particular, it's the mobile phone's ability

ובייחוד, זו היכולת של הטלפון הנייד

to allow people to transcend space and time.

לאפשר לאנשים להתעלות מעל החלל והזמן.

And what I mean by that is, you know,

ומה שאני מתכוון אליו בזה, אתם יודעים,

you can transcend space by simply making a voice call, right?

אתם יכולים להתעלות על החלל על ידי שיחת טלפון, נכון?

And you can transcend time by sending a message at your convenience,

ואתם יכולים להתעלות על הזמן על ידי שליחת הודעה לפי נוחיותכם,

and someone else can pick it up at their convenience.

ומישהו אחר יכול לקרוא אותה מתי שנוח לו.

And this is fairly universally appreciated, it turns out,

וזה די מוערך אוניברסלית, מסתבר.

which is why we have three billion plus people who have been connected.

וזו הסיבה שיש לנו יותר משלושה מיליארד אנשים מחוברים.

And they value that connectivity.

והם מעריכים את החיבוריות הזו.

But actually, you can do this kind of stuff with PCs.

אבל למעשה, אתם יכולים לעשות את הדברים האלו עם מחשבים.

And you can do them with phone kiosks.

ואתם יכולים לעשות אותם עם קיוסקים של טלפונים.

And the mobile phone, in addition, is both personal --

והטלפון הסלולרי, בנוסף, הוא גם אישי --

and so it also gives you a degree of privacy -- and it's convenient.

וכך הוא נותן לכם דרגה של פרטיות -- והוא נוח.

You don't need to ask permission from anyone,

אתם לא צריכים לבקש רשות ממישהו,

you can just go ahead and do it, right?

אתם פשוט יכולים לעשות את זה, נכון?

However, for these things to help us survive,

עם זאת, כדי שהדברים האלה יעזרו לנו לשרוד,

it depends on them being carried.

זה תלוי בזה שאפשר יהיה לשאת אותם.

But -- and it's a pretty big but -- we forget.

אבל -- וזה אבל די גדול -- אנחנו שוכחים.

We're human, that's what we do. It's one of our features.

אנחנו אנושיים, זה מה שאנחנו עושים. זו אחת התכונות שלנו.

I think, quite a nice feature.

אני חושב, שזו תכונה די נחמדה.

So we forget, but we're also adaptable,

אז אנחנו שוכחים, אבל אנחנו גם מתאימים את עצמנו,

and we adapt to situations around us pretty well.

ואנחנו מתאימים את עצמנו למצבים סביבנו די טוב.

And so we have these strategies to remember,

אז יש לנו את האסטרטגיות האלה לזכור,

and one of them was mentioned yesterday.

ואחת מהן הוזכרה אתמול.

And it's, quite simply, the point of reflection.

והיא, בפשטות, נקודת השקפה.

And that's that moment when you're walking out of a space,

וזה הרגע בו אתם עוזבים חלל,

and you turn around, and quite often you tap your pockets.

ואתם מסתובבים, ולרוב אתם תופחים על הכיסים שלכם.

Even women who keep stuff in their bags tap their pockets.

אפילו נשים שמחזיקות דברים בתוך התיקים שלהן תופחות על כיסיהן.

And you turn around, and you look back into the space,

ואתם מסתובבים, ואתם מביטים חזרה אל החלל,

and some people talk aloud.

וכמה אנשים מדברים בקול.

And pretty much everyone does it at some point.

ופחות או יותר כולם עושים את זה בנקודה כלשהיא.

OK, the next thing is -- most of you, if you have a stable home life,

אוקיי, הדבר הבא הוא -- רובכם, אם יש לכם חיי בית יציבים,

and what I mean is that you don't travel all the time, and always in hotels,

ומה שאני מתכוון זה שאתם לא נוסעים כל הזמן, וכל הזמן בבתי מלון,

but most people have what we call a center of gravity.

אבל לרוב האנשים יש את מה שאנחנו קוראים לו מרכז הכובד.

And a center of gravity is where you keep these objects.

ומרכז כובד הוא המקום בו אנחנו מחזיקים את הפריטים האלה.

And these things don't stay in the center of gravity,

והפריטים האלה לא נשארים במרכז הכובד,

but over time, they gravitate there.

אבל במשך הזמן, הם נודדים לשם.

It's where you expect to find stuff.

זה המקום בו מצפים למצוא דברים.

And in fact, when you're turning around,

ולמעשה, כשאתם המסתובבים,

and you're looking inside the house,

ואתם מביטים לתוך הבית,

and you're looking for this stuff,

ואתם מחפשים את הדברים האלה,

this is where you look first, right?

זה המקום בוא אתם מחפשים בהתחלה, נכון?

OK, so when we did this research,

אוקיי, אז כשעשינו את המחקר הזה,

we found the absolutely, 100 percent, guaranteed way

מצאנו את הדרך המובטחת, ב100 אחוז,

to never forget anything ever, ever again.

לעולם לא לשכוח שוב שום דבר.

And that is, quite simply, to have nothing to remember.

וזה, בפשטות, שלא יהיה לכם שום דבר לזכור.

(Laughter)

(צחוק)

OK, now, that sounds like something you get on a Chinese fortune cookie, right?

אוקיי, עכשיו, זה נשמע כמו משהו שאתם מקבלים בעוגיית מזל סינית, נכון?

But is, in fact, about the art of delegation.

אבל זה, למעשה, קשור לאמנות ההאצלה.

And from a design perspective,

ומנקודת מבט עיצובית,

it's about understanding what you can delegate to technology

זה נוגע למה שאפשר להעביר לאחריות הטכנולוגיה

and what you can delegate to other people.

ומה אפשר להעביר לאחריות אנשים אחרים.

And it turns out, delegation -- if you want it to be --

ומסתבר, שהאצלת סמכויות -- אם אתם רוצים שתהיה --

can be the solution for pretty much everything,

יכולה להיות הפיתרון לכמעט הכל,

apart from things like bodily functions, going to the toilet.

חוץ מלדברים כמו פעילויות גופניות, הליכה לשרותים.

You can't ask someone to do that on your behalf.

אתם לא יכולים לבקש ממשיהו לעשות את זה בשבילכם.

And apart from things like entertainment,

וחוץ מדברים כמו בידור,

you wouldn't pay for someone to go to the cinema for you and have fun on your behalf,

לא הייתם משלמים למישהו ללכת לקולנוע בשבילכם ולהנות בשבילכם,

or, at least, not yet.

או לפחות, עדיין לא.

Maybe sometime in the future, we will.

אולי מתי שהוא בעתיד, אנחנו כן נעשה את זה.

So, let me give you an example of delegation in practice, right.

אז, אתן לכם דוגמה של האצלת סמכויות למעשה, בסדר.

So this is -- probably the thing I'm most passionate about

אז זה -- כנראה הדבר שאני הכי נלהב לגביו

is the research that we've been doing on illiteracy

במחקר שעשינו על אַנְאַלְפָבֵּיתִיּוּת

and how people who are illiterate communicate.

ואיך אנשים חסרי השכלה מתקשרים.

So, the U.N. estimated -- this is 2004 figures --

אז, האו"ם מעריך -- זה במספרים של 2004 --

that there are almost 800 million people who can't read and write, worldwide.

שיש כמעט 800 מיליון אנשים שלא יודעים לקרוא או לכתוב, בעולם.

So, we've been conducting a lot of research.

אז, ערכנו מחקר נרחב.

And one of the things we were looking at is --

ואחד הדברים שבדקנו --

if you can't read and write,

הוא אם אתם לא יודעים לכתוב או לקרוא,

if you want to communicate over distances,

אם אתם רוצים לתקשר למרחקים,

you need to be able to identify the person

אתם צריכים להיות מסוגלים לזהות את האדם

that you want to communicate with.

שאתם רוצים לתקשר איתו.

It could be a phone number, it could be an e-mail address,

זה יכול להיות מספר טלפון, זו יכולה להיות כתובת אימייל,

it could be a postal address.

זו יכולה להיות כתובת דואר.

Simple question: if you can't read and write,

שאלה פשוטה: אם אתם לא יכולים לקרוא ולכתוב,

how do you manage your contact information?

איך אתם מארגנים את אנשי הקשר שלכם?

And the fact is that millions of people do it.

והעובדה היא שמיליוני אנשים עושים את זה.

Just from a design perspective, we didn't really understand how they did it,

רק מנקודת מבט עיצובית, לא ממש בחנו איך הם עושים את זה,

and so that's just one small example

אז זו רק דוגמה קטנה אחת

of the kind of research that we were doing.

לסוג המחקר שאנחנו עושים.

And it turns out that illiterate people are masters of delegation.

ומסתבר שאנשים חסרי השכלה הם מומחים בהאצלת סמכויות.

So they delegate that part of the task process to other people,

אז הם מאצילים את החלק הזה של התהליך לאנשים אחרים,

the stuff that they can't do themselves.

את הדברים שהם לא יכולים לעשות בעצמם.

Let me give you another example of delegation.

תנו לי לתת לכם עוד דוגמה של האצלת סמכויות.

This one's a little bit more sophisticated,

זו מעט יותר מתוחכמת,

and this is from a study that we did in Uganda

וזה ממחקר שעשינו באוגנדה

about how people who are sharing devices, use those devices.

על איך אנשים שחולקים מכשירים, משתמשים במכשירים האלה.

Sente is a word in Uganda that means money.

סנטה היא מילה באוגנדה שמשמעותה כסף.

It has a second meaning, which is to send money as airtime. OK?

יש לה משמעות נוספת, שהיא לשלוח כסף כזמן אויר. אוקיי?

And it works like this.

וזה עובד ככה.

So let's say, June, you're in a village, rural village.

אז זה כמו, ג'ון - את בכפר שלך, באזור הכפרי.

I'm in Kampala and I'm the wage earner.

אני בקמפאלה ואני מרוויח המשכורת.

I'm sending money back, and it works like this.

אני שולח כסף חזרה, וזה עובד ככה.

So, in your village, there's one person in the village with a phone,

אז, בכפר שלך, יש אדם בכפר עם סלולרי,

and that's the phone kiosk operator.

וזה מפעיל קיוסק הטלפון.

And it's quite likely that they'd have a quite simple mobile phone as a phone kiosk.

ורוב הסיכויים שיש להם טלפון די פשוט שפועל כקיוסק.

So what I do is, I buy a prepaid card like this.

אז מה שאני עושה זה, אני קונה כרטיסים משולמים מראש כמו זה.

And instead of using that money to top up my own phone,

ובמקום להשתמש בכסף למלא את הטלפון שלי,

I call up the local village operator.

אני מתקשר למפעיל הטלפון בכפר.

And I read out that number to them, and they use it to top up their phone.

ואני מקריא את המספר בשבילם, והם משתמשים בו כדי למלא את הטלפון שלהם.

So, they're topping up the value from Kampala,

אז, הם ממלאים את הערך מקמפאלה,

and it's now being topped up in the village.

ועכשיו זה מלא בכפר.

You take a 10 or 20 percent commission, and then you --

אתם לוקחים 10 או 20 אחוז עמלה, ואז אתם --

the kiosk operator takes 10 or 20 percent commission,

מפעילי הקיוסק לוקחים 10 או 20 אחוז עמלה,

and passes the rest over to you in cash.

ומעבירים את השאר לך במזומן.

OK, there's two things I like about this.

אוקיי, יש שני דברים שאני אוהב בזה.

So the first is, it turns anyone who has access to a mobile phone --

אז הדבר הראשון הוא, זה הופך כל מי שיש לו גישה לטלפונים ניידים --

anyone who has a mobile phone --

כל מי שיש לו טלפון נייד --

essentially into an ATM machine.

הופך למעשה לכספומט.

It brings rudimentary banking services to places

זה מביא שרותי בנקאות בסיסיים למקומות

where there's no banking infrastructure.

בהם אין תשתית בנקאית.

And even if they could have access to the banking infrastructure,

ואפילו אם היתה להם גישה לתשתית בנקאית,

they wouldn't necessarily be considered viable customers,

הם לא בהכרח יחשבו ללקוחות רלונטיים,

because they're not wealthy enough to have bank accounts.

מפני שהם לא אמידים מספיק להחזיק חשבון בנק.

There's a second thing I like about this.

יש דבר נוסף שאני אוהב בזה.

And that is that despite all the resources at my disposal,

וזה שלמרות כל המשאבים לרשותי,

and despite all our kind of apparent sophistication,

ולמרות כל התחכום הנראה לעין,

I know I could never have designed something as elegant

אני יודע שלעולם לא הייתי יכול לתכנן משהו כל כך אלגנטי

and as totally in tune with the local conditions as this. OK?

וכל כך מותאם עם התנאים המקומיים כמו זה, אוקיי?

And, yes, there are things like Grameen Bank and micro-lending.

וכן, יש דברים כמו בנק גרמין ומיקרו הלוואות.

But the difference between this and that

אבל ההבדל בין אלה

is, there's no central authority trying to control this.

הוא, שאין סמכות יחידה שמנסה לשלוט בזה.

This is just street-up innovation.

זו פשוט חוכמת רחוב.

So, it turns out the street is a never-ending source of

אז, מסתבר שהרחוב הוא מקור בלתי נדלה

inspiration for us.

להשראה בשבילנו.

And OK, if you break one of these things here, you return it to the carrier.

ובסדר, אם אתם שוברים אחד מהדברים האלה פה, אתם מחזירים אותו לספק התקשורת.

They'll give you a new one.

והם יתנו לכם אחד חדש.

They'll probably give you three new ones, right?

הם כנראה יתנו לכם שלושה מכשירים חדשים, נכון?

I mean, that's buy three, get one free. That kind of thing.

אני מתכוון, זה קנו שלושה קבלו אחד חינם. סוג כזה של מבצע.

If you go on the streets of India and China, you see this kind of stuff.

אם אתם הולכים ברחובות סין או הודו, אתם רואים דברים כאלה.

And this is where they take the stuff that breaks,

ולכאן הם לוקחים את הדברים שמתקלקלים,

and they fix it, and they put it back into circulation.

ומתקנים אותם, והם מחזירים אותם בחזרה למחזור.

This is from a workbench in Jilin City, in China,

זה משולחן עבודה בעיר ג'ילין בסין,

and you can see people taking down a phone

ואתם יכולים לראות אנשים מפרקים טלפון

and putting it back together.

ומרכיבים אותו בחזרה.

They reverse-engineer manuals.

הם מהנדסים אחורה ספרי הפעלה.

This is a kind of hacker's manual,

זה סוג של מדריך להאקר,

and it's written in Chinese and English.

והוא נכתב בסינית ואנגלית.

They also write them in Hindi.

הם גם כותבים אותם בהינדי.

You can subscribe to these.

אתם יכולים להירשם לאלה.

There are training institutes where they're churning out people

יש מכוני הדרכה בהם מכינים אנשים כאלה

for fixing these things as well.

גם לתיקון הדברים האלה.

But what I like about this is,

אבל מה שאני אוהב בזה הוא,

it boils down to someone on the street with a small, flat surface,

זה מגיע בסופו של דבר לאדם ברחוב עם משטח קטן ושטוח,

a screwdriver, a toothbrush for cleaning the contact heads --

מברג, מברשת שיניים לניקוי המגעים --

because they often get dust on the contact heads -- and knowledge.

מפני שהרבה פעמים המגעים מלאים אבק -- וידע.

And it's all about the social network of the knowledge, floating around.

וזה הכל ברשת החברתית של הידע, שצפה מסביב.

And I like this because it challenges the way that we design stuff,

ואני אוהב את זה מפני שזה מאתגר את הדרך בה אנחנו מעצבים דברים,

and build stuff, and potentially distribute stuff.

ובונים דברים, ואולי גם מפיצים אותם.

It challenges the norms.

זה מאתגר את הנורמות.

OK, for me the street just raises so many different questions.

אוקיי, בשבילי הרחוב פשוט מעלה כל כך הרבה שאלות שונות.

Like, this is Viagra that I bought from a backstreet sex shop in China.

כאילו, זו ויאגרה שקניתי מחנות סקס ברחוב צדדי בסין.

And China is a country where you get a lot of fakes.

וסין היא מדינה בה יש הרבה זיופים.

And I know what you're asking -- did I test it?

ואני יודע מה אתם שואלים -- האם ניסיתי את זה?

I'm not going to answer that, OK.

אני לא אענה על זה, אוקיי?

But I look at something like this, and I consider the implications

אבל אני מביט במשהו כזה, ואני חושב על ההשלכות

of trust and confidence in the purchase process.

של ביטחון ואמינות בתהליך הקניה.

And we look at this and we think, well, how does that apply,

ואנחנו מסתכלים על זה וחושבים, ובכן, איך זה עובד,

for example, for the design of -- the lessons from this --

לדוגמה, לעיצוב של -- השיעור מזה --

apply to the design of online services, future services in these markets?

תיישמו אותו לעיצוב של שרותי אונליין, שרותים עתידיים בשווקים האלה?

This is a pair of underpants from --

זה זוג תחתונים --

(Laughter) --

(צחוק) --

from Tibet.

מטיבט.

And I look at something like this, and honestly, you know,

ואני מביט במשהו כמו זה, ובכנות, אתם יודעים,

why would someone design underpants with a pocket, right?

למה שמישהו יתכנן תחתונים עם כיס, נכון?

And I look at something like this and it makes me question,

ואני מביט במשהו כזה וזה גורם לי לשאול,

if we were to take all the functionality in things like this,

אם ניקח את כל הפונקציונליות בדברים כאלה,

and redistribute them around the body

ונחלק אותה מסביב לגוף

in some kind of personal area network,

בסוג של רשת גוף פרטית,

how would we prioritize where to put stuff?

איך היינו מתעדפים איפה לשים דברים?

And yes, this is quite trivial, but actually the lessons from this can apply to that

וכן, זה די טריויאלי, אבל למעשה השיעור מזה יכול להתאים

kind of personal area networks.

לסוג כזה של רשתות גוף.

And what you see here is a couple of phone numbers

ומה שאתם רואים פה זה זה מספרי טלפון

written above the shack in rural Uganda.

שנכתבו מעל ביקתה כפרית באוגנדה.

This doesn't have house numbers. This has phone numbers.

שם אין מספרי בתים. יש מספרי טלפון.

So what does it mean when people's identity is mobile?

אז מה זה אומר כשהזהות של אנשים היא ניידת?

When those extra three billion people's identity is mobile, it isn't fixed?

כשהזהות של שלושה מיליארד האנשים הנוספים היא ניידת, היא לא מקובעת?

Your notion of identity is out-of-date already, OK,

המושג שלכם על זהות הוא מיושן כבר, אוקיי,

for those extra three billion people.

לשלושת מיליארדי האנשים הנוספים.

This is how it's shifting.

כך זה זז.

And then I go to this picture here, which is the one that I started with.

ואז אני הולך לתמונה הזו פה, שהיא זו שהתחלתי איתה.

And this is from Delhi.

וזה מדלהי.

It's from a study we did into illiteracy,

זה ממחקר שעשינו על אַנְאַלְפָבֵּיתִיּוּת,

and it's a guy in a teashop.

וזה בחור בחנות תה.

You can see the chai being poured in the background.

אתם יכולים לראות את הצ'אי נמזג ברקע.

And he's a, you know, incredibly poor teashop worker,

והוא, אתם יודעים, עובד חנות תה עני מאוד,

on the lowest rungs in the society.

ברבדים הנמוכים ביותר של החברה.

And he, somehow, has the appreciation

ולו, איכשהוא, יש את ההערכה

of the values of Livestrong.

לערכים של Livestrong.

And it's not necessarily the same values,

וזה לא בהכרח אותם ערכים,

but some kind of values of Livestrong,

אבל סוג מסויים של ערכים של Livestrong.

to actually go out and purchase them,

ללכת ממש ולרכוש אותם,

and actually display them.

ולמעשה להציג אותם.

For me, this kind of personifies this connected world,

בשבילי, זה מייחד את העולם המחובר הזה,

where everything is intertwined, and the dots are --

בו הכל מקושר, והנקודות --

it's all about the dots joining together.

זה הכל בנקודות שמתחברות ביחד.

OK, the title of this presentation is "Connections and Consequences,"

אוקיי, הכותרת של ההרצאה הזו היא "קשרים ותוצאות,"

and it's really a kind of summary of five years of trying to figure out

וזה באמת מעיין סיכום של חמש שנים של לנסות להבין

what it's going to be like when everyone on the planet

מה יהיה כשלכולם בכדור הארץ

has the ability to transcend space and time

תהייה היכולת להתעלות מעל החלל והזמן

in a personal and convenient manner, right?

בדרך אישית ונוחה, נכון?

When everyone's connected.

כשכולם יהיו מחוברים.

And there are four things.

ויש ארבעה דברים.

So, the first thing is the immediacy of ideas,

אז, הדבר הראשון הוא המיידיות של רעיונות,

the speed at which ideas go around.

המהירות בה רעיונות עוברים.

And I know TED is about big ideas,

ואני יודע שTED אוהב רעיונות גדולים,

but actually, the benchmark for a big idea is changing.

אבל למעשה, המבחן לרעיון גדול משתנה.

If you want a big idea, you need to embrace everyone on the planet,

אם אתם רוצים רעיון גדול, אתם צריכים לאמץ את כולם על הכוכב,

that's the first thing.

זה הדבר הראשון.

The second thing is the immediacy of objects.

הדבר השני הוא המיידיות של החפצים.

And what I mean by that is, as these become smaller,

ומה שאני מתכוון בזה הוא, ככל שהם נעשים קטנים,

as the functionality that you can access through this becomes greater --

כשהפונקציונליות שנגישה לכם דרך זה גדלה --

things like banking, identity --

דברים כמו בנקאות, זהות --

these things quite simply move very quickly around the world.

הדברים האלה למעשה זזים מהר מסביב לעולם.

And so the speed of the adoption of things

וכך מהירות האימוץ של הדברים האלה

is just going to become that much more rapid,

רק עומד להאיץ מאוד,

in a way that we just totally cannot conceive,

בדרך שאנחנו פשוט לא יכולים לקלוט,

when you get it to 6.3 billion

כשאתם מביאים אותה ל 6.3 מיליארד

and the growth in the world's population.

והגידול באוכלוסיית העולם.

The next thing is that, however we design this stuff --

הדבר הבא הוא זה, שלא משנה איך נעצב את הדברים האלה --

carefully design this stuff --

נעצב אותם בזהירות --

the street will take it, and will figure out ways to innovate,

הרחוב יקח את זה, וימצא דרכים לחדש,

as long as it meets base needs --

כל עוד זה עונה על צרכים בסיסיים --

the ability to transcend space and time, for example.

היכולת להתעלות על המרחב והזמן, לדוגמה.

And it will innovate in ways that we cannot anticipate.

וזה יחדש בדרכים שאנחנו לא יכולים לצפות.

In ways that, despite our resources, they can do it better than us.

בדרכים, שלמרות המשאבים לשנו, הם יכולים לעשות את זה טוב מאיתנו.

That's my feeling.

זו ההרגשה שלי.

And if we're smart, we'll look at this stuff that's going on,

ואם נהיה חכמים, נביט בדברים שקורים,

and we'll figure out a way to enable it to inform and infuse

ונמצא דרך לאפשר לזה להודיע ולהטמיע

both what we design and how we design.

גם את מה שאנחנו מעצבים ואיך שאנחנו מעצבים.

And the last thing is that -- actually, the direction of the conversation.

והדבר האחרון הוא -- שלמעשה, הכיוון של הדיון

With another three billion people connected,

עם עוד שלושה מיליארד אנשים מחוברים,

they want to be part of the conversation.

הם רוצים להיות חלק מהדיון.

And I think our relevance and TED's relevance

ואני חושב שהרלוונטיות שלנו ושל TED

is really about embracing that and learning how to listen, essentially.

היא באמת בלהכיל את זה וללמוד איך להקשיב, בעיקרון.

And we need to learn how to listen.

ואנחנו צריכים ללמוד איך להקשיב.

So thank you very, very much.

אז תודה רבה, רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)