Yochai Benkler: Open-source economics

מתרגם: Esther Metzger מבקר: Dan Liebeschutz

One of the problems of writing, and working, and looking at the Internet

אחת הבעיות בכתיבה, עבודה וצפייה באינטרנט היא

is that it's very hard to separate fashion from deep change.

שקשה מאוד להפריד בין אופנה לבין שינוי מהותי.

And so, to start helping that, I want to take us back to 1835.

וכדי להבין, ברצוני להחזיר אותנו ל-1835.

In 1835, James Gordon Bennett founded the first mass-circulation newspaper

ב-1835, ייסד ג'ימס גורדון בנט את העיתון רב-התפוצה הראשון

in New York City.

בעיר ניו-יורק.

And it cost about 500 dollars to start it,

להתחיל אותו עלה כ-$500,

which was about the equivalent of 10,000 dollars of today.

ששווים לבערך $10,000 של היום.

By 15 years later, by 1850, doing the same thing

15 שנה אחר כך, ב-1850, לעשות אותו דבר

-- starting what was experienced as a mass--circulation daily paper

- להתחיל מה שנתפס כעיתון יומי רב-תפוצה

-- would come to cost two and a half million dollars.

הגיע ל- ½2 מליון דולר.

10,000, two and a half million, 15 years.

10,000, ½2 מליון, 15 שנה.

That's the critical change that is being inverted by the Net.

האינטרנט הופך את מגמת השינוי החד הזה.

And that's what I want to talk about today,

ועל זה ברצוני לדבר היום,

and how that relates to the emergence of social production.

ועל הקשר של זה להתפתחות ייצור קבוצתי.

Starting with newspapers, what we saw was high cost as an initial requirement

התחלנו בעיתון, וראינו עלות גבוהה כדרישת פתיחה

for making information, knowledge and culture, which led to a stark bifurcation

לייצור מידע, ידע ותרבות, שהוביל לפיצול מוחלט

between producers -- who had to be able to raise financial capital,

בין יצרנים - שהיו צריכים לגייס הון כספי,

just like any other industrial organization --

כמו כל אירגון תעשייתי -

and passive consumers that could choose from a certain set of

לבין צרכנים פסיביים שיכלו לבחור מתוך

things that this industrial model could produce.

קבוצה מסויימת שדגם תעשייתי זה יכל לייצר.

Now, the term "information society," "information economy,"

המושג "חברת מידע" או "כלכלת מידע"

for a very long time has been used as the thing that comes after

שימש זמן רב למה שהגיע אחרי

the industrial revolution. But in fact, for purposes of understanding what's happening

המהפיכה התעשייתית. למעשה, כדי להבין מה קורה כיום

today, that's wrong. Because for 150 years, we've had an information economy.

המונח שגוי. בגלל שמשך 150 שנה היתה לנו כלכלת מידע.

It's just been industrial,

רק שהיא היתה תעשייתית:

which means those who were producing had to have a way of raising money

ייצרנים היו חייבים למצוא דרך לגייס כסף

to pay those two and a half million dollars, and later, more for the telegraph,

כדי לשלם את אותם ½2 מליון דולר, ואח"כ, עוד לטלגרף,

and the radio transmitter, and the television, and eventually the mainframe.

ולמשדר הרדיו, ולטלוויזיה, ולבסוף למחשב המרכזי.

And that meant they were market based, or they were government owned,

זאת אומרת שהיו מבוססי-שוק, או בבעלות הממשלה,

depending on what kind of system they were in. And this characterized and anchored

תלוי באיזו מערכת נמצאו. וזה איפיין וקיבע

the way information and knowledge were produced for the next 150 years.

איך שמידע וידע נוצרו ב-150 השנים הבאות.

Now, let me tell you a different story. Around June 2002,

הרשו לי לספר לכם סיפור אחר. בסביבות יוני 2002,

the world of supercomputers had a bombshell.

בעולם מחשבי-העל היתה פצצה.

The Japanese had, for the first time, created the fastest supercomputer --

לראשונה ייצרו היפנים את מחשב-העל המהיר ביותר -

the NEC Earth Simulator -- taking the primary from the U.S.,

את סימולטור כדור הארץ NEC - והשיגו את ארה"ב,

and about two years later -- this, by the way, is measuring the trillion floating-point

ובערך שנתיים אח"כ - זה, אגב, מודד את טריליון הפלופסים

operations per second that the computer's capable of running --

שהמחשב מסוגל לבצע.

sigh of relief: IBM [Blue Gene] has just edged ahead of the NEC Earth Simulator.

להרגע: ג'ין בלו של IBM בדיוק עברה את סימולטור כדור הארץ NEC.

All of this completely ignores the fact that throughout this period,

כל הנ"ל מתעלם לחלוטין מהעובדה שכל אותו זמן

there's another supercomputer running in the world -- SETI@home.

פועל בעולם מחשב-על נוסף: SETI@Home

Four and a half million users around the world, contributing their

- ¼4 מליון משתמשים סביב העולם, תורמים

leftover computer cycles, whenever their computer isn't working,

כוח חישוב מיותר, כשהמחשב לא פועל,

by running a screen saver, and together sharing their resources to create

ע"י הרצת שומר-מסך, ומצרפים את משאביהם ליצור

a massive supercomputer that NASA harnesses to analyze the data

מחשב-על עצום שנאסא רותמת לנתח את הנתונים

coming from radio telescopes.

שמגיעים מטלסקופי רדיו.

What this picture suggests to us is that we've got a radical change in the way

תמונת מצב זו מצביעה על השינוי הקיצוני באופן

information production and exchange is capitalized. Not that it's become

בו הופכים ייצור והחלפת מידע, להון. לא שנהיו

less capital intensive -- that there's less money that's required

פחות תובעניים מבחינת ההון - שנדרש פחות כסף

-- but that the ownership of this capital, the way the capitalization happens,

- אלא שהבעלות על הון זה, התהוותו,

is radically distributed. Each of us, in these advanced economies,

מבוזרים ביותר. לכל אחד מאיתנו, בכלכלה מתקדמת שכזו,

has one of these, or something rather like it -- a computer.

יש דבר שכזה - מחשב.

They're not radically different from routers inside the middle of the network.

הוא אינו שונה ביותר מנתבים שבמרכז הרשת.

And computation, storage and communications capacity are in the hands of

ויכולת חישוב, איחסון ותקשורת נמצאים למעשה בידי

practically every connected person -- and these are the basic physical

כל מי שמחובר - ואלה הם האמצעים הכלכליים

capital means necessary for producing information, knowledge and culture,

הפיזיים הבסיסיים ההכרחיים לייצור מידע, ידע ותרבות,

in the hands of something like 600 million to a billion people around the planet.

בידי כ-600 מליון עד בליון אנשים סביב העולם.

What this means is that for the first time since the industrial revolution,

כלומר, לראשונה מאז המהפיכה התעשייתית,

the most important means, the most important components of the core

האמצעים החשובים ביותר - המרכיבים של גרעין

economic activities -- remember, we are in an information economy

הפעילויות הכלכליות - זיכרו, אנו בכלכלת מידע

-- of the most advanced economies, and there more than anywhere else,

- של הכלכלות המתקדמות ביותר, ושם יותר מכול,

are in the hands of the population at large. This is completely different than what we've

נמצאים בידי האוכלוסיה בכללותה. זה שונה לחלוטין מכל

seen since the industrial revolution. So we've got communications and computation

שראינו מאז המהפיכה התעשייתית. כך שישנה יכולת לתקשורת

capacity in the hands of the entire population,

ולמיחשוב בידי האוכלוסיה כולה,

and we've got human creativity, human wisdom, human experience

וגם יצירתיות אנושית, תבונה אנושית, ניסיון אנושי

-- the other major experience, the other major input --

- הניסיון העיקרי הנוסף, הנכס העיקרי הנוסף.

which unlike simple labor -- stand here turning this lever all day long --

שבשונה מעבודה פשוטה - לעמוד כאן ולסובב מנוף כל היום -

is not something that's the same or fungible among people.

אינו אחיד או בר-תחליף בין אנשים.

Any one of you who has taken someone else's job, or tried to give yours

כל מי שניסה להחליף מישהו בעבודה או ניסה להעביר את שלו

to someone else, no matter how detailed the manual, you cannot transmit

למישהו אחר, בלי קשר לרמת הפירוט בספר ההוראות, לא יכול למסור

what you know, what you will intuit under a certain set of circumstances.

מה שהוא יודע, מה שיעלה בדעתו בנסיבות מסויימות.

In that we're unique, and each of us holds this critical input

בזה אנו ייחודיים, וכל אחד מאיתנו אוחז בתרומה הבלעדית הזו

into production as we hold this machine.

לייצור כשהוא אוחז במכונה הזו.

What's the effect of this? So, the story that most people know

מה ההשפעה של זה? הסיפור שרוב האנשים מכירים

is the story of free or open source software.

הוא של תוכנת קוד-מקור פתוח או תוכנה חופשית.

This is market share of Apache Web server

זהו נתח השוק של שרת הרשת אפאצ'י

-- one of the critical applications in Web-based communications.

- אחד היישומים החיוניים בתקשורת מבוססת-רשת.

In 1995, two groups of people said,

ב-1995, אנשים משתי קבוצות טענו,

"Wow, this is really important, the Web! We need a much better Web server!"

"הרשת ממש חשובה! צריך שרת טוב יותר!"

One was a motley collection of volunteers who just decided,

בקבוצה אחת היו מתנדבים רבגוניים שפשוט החליטו,

you know, we really need this, we should write one,

ממש צריך את זה, כדאי שנכתוב כזה,

and what are we going to do with what --

ומה נעשה בזה -

well, we're gonna share it! And other people will be able to develop it.

נשתף! ואחרים יוכלו לפתח.

The other was Microsoft.

השנייה היתה מיקרוסופט.

Now, if I told you that 10 years later, the motley crew of people, who didn't control

לו הייתי אומר לכם ש-10 שנים אח"כ, החבורה הרבגונית שלא שלטה

anything that they produced, acquired 20 percent of the market

על דבר ממה שייצרה, כבשה 20% מהשוק

and was the red line, it would be amazing! Right?

ומיוצגת בקו האדום, זה היה מדהים!

Think of it in minivans. A group of automobile

חישבו במיניוואן. קבוצת מהנדסי רכב

engineers on their weekends are competing with Toyota. Right?

בסופי שבוע מתחרה בטויוטה.

But, in fact, of course, the story is it's the 70 percent,

אך למעשה, כמובן, הסיפור הוא שאלו 70%,

including the major e-commerce site -- 70 percent of a critical application

כולל האתר העיקרי למיסחר אלקטרוני - 70% של יישום חיוני

on which Web-based communications and applications work is produced in this form, in

עליהם מיוצרות תקשורת ועבודה יישומית מבוססות-רשת

direct competition with Microsoft. Not in a side issue --

בתחרות ישירה למיקרוסופט, לא כעניין צדדי

in a central strategic decision to try to capture a component of the Net.

- בהחלטה אסטרטגית מרכזית לנסות ולתפוס חלק מהאינטרנט.

Software has done this in a way that's been very visible, because

בתוכנות ניתן במיוחד להבחין בכך, כי

it's measurable. But the thing to see is that this actually happens throughout the Web.

זה מדיד. אך החכמה היא לראות שזה קורה בכל הרשת.

So, NASA, at some point, did an experiment where they took images of Mars

בשלב כלשהו, נאסא עשתה ניסוי עם תמונות של המאדים

that they were mapping, and they said, instead of having three or four

שאותו רצו למפות. הם אמרו: במקום ש3 - 4 בעלי תואר שלישי

fully trained Ph.D.s doing this all the time, let's break it up into small components,

והכשרה יעסקו בכך כל הזמן, נפרק זאת למרכיבים קטנים,

put it up on the Web, and see if people, using a very simple interface,

נעלה זאת לאינטרנט, ונראה אם אנשים, בשימוש בממשק קל,

will actually spend five minutes here,

אכן ישקיעו 5 דק' פה,

10 minutes there, clicking. After six months,

10 דק' שם, בהקלקה. לאחר 6 חודשים,

85,000 people used this to generate mapping at a

85,000 אנשים השתמשו בזה כדי לחולל מיפוי

faster rate than the images were coming in, which was, quote,

בקצב מהיר יותר מאשר הקצב בו הגיעו התמונות ושהיה,

"practically indistinguishable from the markings of a fully-trained Ph.D.,"

"למעשה לא ניתן להבחנה מהסימון של דוקטור עם הכשרה מלאה",

once you showed it to a number of people and computed the average.

לאחר שמראים את זה למספר אנשים ומחשבים את הממוצע.

Now, if you have a little girl, and she goes and writes to

אם יש למישהו ילדה קטנה, והיא כותבת ל-

-- well, not so little, medium little -- tries to do research on Barbie.

טוב, לא מאוד קטנה, בינונית - שעורכת מחקר על בארבי.

And she'll come to Encarta, one of the main online encyclopedias.

והיא מגיעה לאנקארטה, אחת האנציקלופדיות המקוונות הראשיות,

This is what you'll find out about Barbie. This is it, there's nothing more to the definition,

זה מה שמגלים על בארבי. זה מה שיש, אין דבר מעבר להגדרה,

including, "manufacturers" -- plural -- "now more commonly produce

כולל "עכשיו יותר מצוי שתעשיינים - לשון רבים - מיצרים

ethnically diverse dolls, like this black Barbie." Which is vastly better

בובות ממגוון אתני, כמו הבארבי השחורה הזו." שזה טוב בהרבה

than what you'll find in the encyclopedia.com,

ממה שתמצאו באנציקלופדיה נקודה com,

which is Barbie, Klaus. (Laughter)

שזה בארבי, קלאוס. (צחוק)

On the other hand, if they go to Wikipedia, they'll find a genuine article

מצד שני, אם פונים לוויקיפדיה, מוצאים כתבה אמיתית

-- and I won't talk a lot about Wikipedia, because Jimmy Wales is here --

- ולא ארחיב על וויקיפדיה כי ג'ימי וולס כאן -

but roughly equivalent to what you would find in the Britannica, differently written,

אבל בערך מקביל למה שניתן למצוא בבריטניקה, כתוב אחרת,

including the controversies over body image and commercialization,

כולל חילוקי הדעות על תדמית גוף ומיסחור,

the claims about the way in which she's a good role model, etc.

הטענות שהיא דמות לדוגמה, וכו'.

Another portion is not only how content is produced, but how relevance is produced.

ועוד, לא רק איך מיוצר תוכן, אלא איך מיוצרת רלוונטיות.

The claim to fame of Yahoo! was, we hire people to look -- originally, not anymore

!Yahoo התפרסם כי העסיק עובדים - במקור, עכשיו לא

-- we hire people to look at websites and tell you --

- העסיק עובדים כדי לבדוק אתרים ולומר -

if they're in the index, they're good. This, on the other hand, is what 60,000

אם הם באינדקס, הם מוצלחים. מצד שני, זה מה ש-60,000

passionate volunteers produce in the Open Directory Project,

מתנדבים מסורים מייצרים ב"פרוייקט המדריך הפתוח."

each one willing to spend an hour or two on something they really care about,

כל אחד מהם מוכן להשקיע שעה - שעתיים במשהו שחשוב לו,

to say, this is good. So, this is the Open Directory Project, with 60,000 volunteers,

ולומר, זה טוב. זהו "פרוייקט המדריך הפתוח," עם 60,000 מתנדבים,

each one spending a little bit of time, as opposed to a few hundred

וכל אחד משקיע זמן מועט, לעומת מאות

fully paid employees. No one owns it, no one owns the output,

שכירים. זה לא שייך אף לאחד, וגם לא התפוקה,

it's free for anyone to use and it's the output of people acting out of social

היא בחינם לכל דורש וזו תוצרת של אנשים הפועלים ממניעים

and psychological motivations to do something interesting.

חברתיים ופסיכולוגיים לעשות משהו מעניין.

This is not only outside of businesses. When you think of what is the critical innovation

ולא רק מחוץ לביזנס. מהו החידוש המהותי בגוגל?

of Google, the critical innovation is outsourcing the one most important thing --

להעביר את החשוב ביותר לביצוע של גופים חיצוניים;

the decision about what's relevant -- to the community of the Web as a whole,

את ההחלטה על רלוונטיות, לידי ציבור הגולשים,

doing whatever they want to do: so, page rank.

שעושה ככל העולה על רוחו. מכאן - לדירוג עמוד.

The critical innovation here is instead of our engineers, or our people saying

החידוש המהפכני: במקום מהנדסים ומומחים שיאמרו

which is the most relevant, we're going to go out and count what you,

מה רלוונטי ביותר, נצא אנו ונספור מה שאתם

people out there on the Web, for whatever reason -- vanity, pleasure --

הגולשים, מכל סיבה שהיא - שטותיות, תענוג -

produced links, and tied to each other. We're going to count those, and count them up.

ייצרתם לינקים והתחברתם. נספור אותם ונתחשב בהם.

And again, here, you see Barbie.com, but also, very quickly,

ושוב, הנה בארבי נקודה com, אך גם, מייד,

Adiosbarbie.com, the body image for every size. A contested cultural object,

אדיוסבארבי נקודה com, תמונה בכל גודל. חפץ תרבותי שנוי במחלוקת,

which you won't find anywhere soon on Overture, which is the classic

שלא בקלות תמצאו ב"אוברטור", מנגנון

market-based mechanism: whoever pays the most is highest on the list.

מבוסס-שוק טיפוסי. מי שמרבה במחיר נמצא גבוה ביותר ברשימה.

So, all of that is in the creation of content, of relevance, basic human expression.

כל זה חלק מיצירת תוכן, רלוונטיות, ביטוי אנושי בסיסי.

But remember, the computers were also physical. Just physical materials

אך זיכרו, מחשבים הם גם פיזיים. פשוט חומרים פיזיים

-- our PCs -- we share them together. We also see this in wireless.

- המחשבים שלנו, אנו שותפים בהם. רואים זאת גם באלחוט.

It used to be wireless was one person owned the license, they transmitted in an

פעם באלחוט היה אדם אחד בעל רישיון, ושידרו

area, and it had to be decided whether they would be licensed or based on property.

באיזור מסוים, והיה צריך להחליט אם יקבלו רישיון או בעלות.

What we're seeing now is that computers and radios are becoming so sophisticated

אנו עדים עכשיו למחשבים ורדיו כה משוכללים

that we're developing algorithms to let people own machines, like Wi-Fi devices,

שמפתחים אלגוריתמים לאפשר רכישת התקנים כמו wi-fi

and overlay them with a sharing protocol that would allow a community like this

ויוצרים להם פרוטוקול שיתוף נוסף שציבור זה יוכל

to build its own wireless broadband network simply from the simple principle:

לבנות רשת רחבת תדרים משלו לפי העיקרון הפשוט:

When I'm listening, when I'm not using, I can help you transfer your messages;

כשאני מקשיב ולא משתמש, אני יכול לעזור לך להעביר הודעות.

and when you're not using, you'll help me transfer yours.

וכשאתה לא משתמש, אתה תעזור לי להעביר.

And this is not an idealized version. These are working models that at least in some

זו לא גירסה אוטופית. אלו דגמים שלפחות בכמה

places in the United States are being implemented, at least for public security.

מקומות בארה"ב, מיושמים, לפחות לביטחון ציבורי.

If in 1999 I told you, let's build a data storage and retrieval system.

לו אמרתי ב-1999, בואו נבנה מערכת איחסון ושליפת מידע.

It's got to store terabytes. It's got to be available 24 hours a day,

מערכת שתאחסן טרה בייטים, תהיה זמינה 24 שעות,

seven days a week. It's got to be available from anywhere in the world.

7 ימים בשבוע ומכל מקום בעולם.

It has to support over 100 million users at any given moment. It's got to

שתתמוך במעל 100,000,000 משתמשים בכל זמן שהוא ושתהיה

be robust to attack, including closing the main index, injecting malicious files,

עמידה בפני: סגירת האינדקס הראשי, ווירוסים,

armed seizure of some major nodes. You'd say that would take years.

השתלטות על צמתים ראשיים. הייתם מניחים שזה יארך שנים.

It would take millions. But of course, what I'm describing is P2P file sharing.

מליונים. אך כמובן, אני מתאר שיתוף קבצים P2P.

Right? We always think of it as stealing music, but fundamentally,

זה נראה לנו גניבת מוזיקה, אך עקרונית,

it's a distributed data storage and retrieval system, where people,

זו מערכת איחסון ושליפת מידע, שבה, מסיבות

for very obvious reasons, are willing to share their bandwidth and their

ברורות, מוכנים לשתף ברוחב הפס

storage to create something.

ובאיחסון, כדי ליצור.

So, essentially what we're seeing is the emergence of a fourth transactional

מה שאנו בעצם רואים זו עלייתה של מסגרת עיסקית

framework. It used to be that there were two primary dimensions along which

רביעית. פעם היו שני מימדים שעל פיהם

you could divide things. They could be market based, or non-market based;

ניתן לחלק. מבוסס-שוק, או לא מבוסס-שוק;

they could be decentralized, or centralized.

ומבוזרות או ממוקדות.

The price system was a market-based and decentralized system.

מערכת המחירים היתה מבוזרת ומבוססת-שוק.

If things worked better because you actually had somebody organizing them,

אם אירגון משפר את העניינים,

you had firms, if you wanted to be in the market -- or you had governments

יש חברות למי שרוצה להיכנס לשוק - או ממשלות

or sometimes larger non-profits in the non-market.

ולפעמים ללא-רווח גדולות יותר מאשר בלא מבוססות שוק.

It was too expensive to have decentralized social production,

ייצור קבוצתי מבוזר היה יקר מדיי,

to have decentralized action in society. That was not about society itself.

פעילות מבוזרת בחברה - נוגדת לטבע החברה.

That was, in fact, economic.

זה היה בעצם כלכלי.

But what we're seeing now is the emergence of this fourth system

אך עכשיו מופיעה השיטה הרביעית

of social sharing and exchange.

של שיתוף וחליפין קבוצתיים.

Not that it's the first time that we do nice things to each other, or for each other,

לא שלראשונה עושים דברים נחמדים לאחרים,

as social beings. We do it all the time.

כיצורים חברתיים. זאת עושים כל הזמן.

It's that it's the first time that it's having major economic impact.

אך לראשונה יש לכך השלכה כלכלית מרכזית.

What characterizes them is decentralized authority.

המאפיין הוא סמכות מבוזרת.

You don't have to ask permission, as you do in a property-based system.

מיותר לבקש רשות, כבמערכת קניינית.

May I do this? It's open for anyone to create and innovate and share,

מותר? זה פתוח לכל ליצור ולהמציא ולשתף,

if they want to, by themselves or with others,

אם רוצים, לבד או עם אחרים,

because property is one mechanism of coordination.

משום שקניין הוא מנגנון תיאום אחד.

But it's not the only one.

אך לא היחיד.

Instead, what we see are social frameworks for all of the critical things that we use

במקומו, רואים מסגרות קבוצתיות לכל הדברים החשובים, שבשוק

property and contract in the market: information flows to decide what are

משתמשים בעבורם בקניין ובחוזה. זרימת מידע לקבוע אלו הן

interesting problems; who's available and good for something;

שאלות מעניינות, מי זמין ויעיל למטרה כלשהי,

motivation structures -- remember, money isn't always the best motivator.

מבני מוטיבציה - זיכרו, כסף אינו תמיד המניע היעיל ביותר.

If you leave a $50 check after dinner with friends,

מי שמשאיר שיק של $50 לאחר ארוחה עם חברים,

you don't increase the probability of being invited back.

לא מגביר את הסיכוי שיוזמן שוב.

And if dinner isn't entirely obvious, think of sex. (Laughter)

ואם לא די בזה, חישבו על יחסים אינטימיים. (צחוק)

It also requires certain new organizational approaches.

נדרשות גישות אירגוניות חדשות מסויימות.

And in particular, what we've seen is task organization.

ובמיוחד, מה שרואים בחלוקת משימות.

You have to hire people who know what they're doing.

יש להעסיק עובדים הבקיאים במלאכתם.

You have to hire them to spend a lot of time.

יש להעסיקם לזמן רב.

Now, take the same problem,

עכשיו, את אותה בעייה,

chunk it into little modules, and motivations become trivial.

ניתן לחלק ליחידות, והמוטיבציה מאבדת חשיבות.

Five minutes, instead of watching TV?

5 דקות, במקום לראות טלוויזיה?

Five minutes I'll spend just because it's interesting. Just because it's fun.

5 דקות אשקיע כי זה מעניין. כי זה כיף.

Just because it gives me a certain sense of meaning, or, in places that are more

כי זה מעניק תחושת משמעות, או, במקרה מעורבות

involved, like Wikipedia, gives me a certain set of social relations.

רבה יותר, כמו וויקיפדיה, נותן מסגרת חברתית.

So, a new social phenomenon is emerging.

מתהווה תופעה חברתית חדשה.

It's creating, and it's most visible when we see it as a new form of competition.

היא מתגבשת; ובבהירות, כשנתפסת כצורת תחרות:

Peer-to-peer networks assaulting the recording industry;

שיתוף קבצים תוקף את תעשיית ההקלטות,

free and open source software taking market share from Microsoft;

תוכנות חינמיות וקוד פתוח נוגסים נתחי-שוק ממיקרוסופט,

Skype potentially threatening traditional telecoms;

לסקייפ פוטנציאל איום על תקשורת טלפונית,

Wikipedia competing with online encyclopedias.

וויקיפדיה מתחרה עם אנציקלופדיות מקוונות.

But it's also a new source of opportunities for businesses.

אבל זה גם מקור הזדמנויות חדש לעסקים.

As you see a new set of social relations and behaviors emerging,

כשעדים להתהוות מערכת התנהגויות והתיחסות קבוצתית,

you have new opportunities. Some of them are toolmakers.

יש הזדמנויות חדשות. חלקן בונות כלים.

Instead of building well-behaved appliances

במקום לבנות מכשירים שייתנהגו כיאות

-- things that you know what they'll do in advance --

- דברים שניתן לצפות איך ייפעלו -

you begin to build more open tools. There's a new set of values,

בונים כלים פתוחים. יש קבוצת ערכים חדשה.

a new set of things people value.

מערכת חדשה של מה שאנשים מעריכים.

You build platforms for self-expression and collaboration.

מקימים במות לביטוי-עצמי ולשיתוף-פעולה.

Like Wikipedia, like the Open Directory Project,

כמו וויקיפדיה, כמו פרוייקט המדריך הפתוח,

you're beginning to build platforms, and you see that as a model.

במות מוקמות, ומשמשות כדגם.

And you see surfers, people who see this happening, and in some sense

וגולשים, שרואים שזה קורה, יוצרים

build it into a supply chain, which is a very curious one. Right?

מעין שרשרת אספקה, מסקרנת במיוחד.

You have a belief: stuff will flow out of connected human beings.

מאמינים: דברים יינבעו מבני אדם מחוברים.

That'll give me something I can use, and I'm going to contract with someone.

זה ייתן לי משהו שאני צריך, ואני אערוך הסכם עם מישהו.

I will deliver something based on what happens. It's very scary

אשלח לפי התוצאה. זה מפחיד מאוד

-- that's what Google does, essentially.

- זו התמצית של גוגל.

That's what IBM does in software services, and they've done reasonably well.

זה מה ש-IBM עושה בשירותי תוכנה, ודי בהצלחה.

So, social production is a real fact, not a fad.

אז ייצור קבוצתי הוא עובדה, לא שיגעון חולף.

It is the critical long-term shift caused by the Internet.

זה השינוי המהותי שגרם האינטרנט, ולטווח רחוק.

Social relations and exchange become significantly more important than they ever

יחסים וחליפין קבוצתיים צוברים משקל יותר מאי-פעם

were as an economic phenomenon. In some contexts, it's even more efficient

כתופעה כלכלית. לעתים, יעילים אף יותר

because of the quality of the information, the ability to find the best person,

בגלל איכות המידע, מציאת האדם הנכון,

the lower transaction costs. It's sustainable and growing fast.

עלויות העיסקה הנמוכות. זה בר-קיום וגדל מהר.

But -- and this is the dark lining -- it is threatened by

אבל - וזהו הצד האפל - זה מאוים

-- in the same way that it threatens -- the incumbent industrial systems.

- באותו אופן בו מאיים - ע"י השיטות התעשייתיות השולטות.

So next time you open the paper, and you see an intellectual property decision,

כשתפתחו עיתון, ותיראו קביעת קניין אינטלקטואלית,

a telecoms decision, it's not about something small and technical.

קביעה לגבי תקשורת טלפונית, זה לא משהו קטן וטכני.

It is about the future of the freedom to be as social beings with each other,

זה על עתיד החופש להתקיים כיצורים חברתיים.

and the way information, knowledge and culture will be produced.

ועל אופן היווצרות תרבות, ידע ומידע.

Because it is in this context that we see a battle over how easy or hard it will be

בגלל שכאן יש מאבק עד כמה קל או קשה יהיה

for the industrial information economy to simply go on as it goes,

לכלכלת המידע התעשייתי להמשיך בדרכה,

or for the new model of production to begin to develop alongside that industrial model,

או לדגם החדש של ייצור להתפתח לצד הדגם התעשייתי,

and change the way we begin to see the world and report what it is that we see.

ולשנות את האופן בו אנו מביטים ומדווחים על העולם.

Thank you.

תודה.