Finding happiness in body and soul | Eve Ensler

מתרגם: Yifat Adler מבקר: Amit Lampit

I bet you're worried.

אני בטוחה שאתן מודאגות.

(Laughter)

[צחוק]

I was worried.

אני הייתי מודאגת. ולכן, התחלתי את המופע הזה.

That's why I began this piece.

I was worried about vaginas.

דאגתי בקשר לואגינות. דאגתי בקשר למה שאנחנו חושבות על ואגינות,

I was worried what we think about vaginas

and even more worried that we don't think about them.

ודאגתי אפילו יותר מכך שאנחנו לא חושבות עליהן.

I was worried about my own vagina.

דאגתי בקשר לואגינה שלי.

It needed a context, a culture, a community of other vaginas.

היא היתה זקוקה להקשר, לתרבות, לקהילה של ואגינות אחרות.

There is so much darkness and secrecy surrounding them.

כל כך הרבה חשיכה וסודיות מקיפות אותן.

Like the Bermuda Triangle, nobody ever reports back from there.

כמו משולש ברמודה, מעולם לא התקבלו משם דיווחים.

(Laughter)

In the first place, it's not so easy to even find your vagina.

[צחוק]

דבר ראשון, בכלל לא פשוט אפילו למצוא את הואגינה של עצמך.

Women go days, weeks, months, without looking at it.

נשים מסתובבות ימים, שבועות, חודשים בלי לבחון אותה.

I interviewed a high-powered businesswoman;

ראיינתי אשת עסקים רבת עוצמה.

she told me she didn't have time.

היא אמרה לי שאין לה זמן.

"Looking at your vagina," she said, "is a full day's work."

"לבחון את הואגינה שלך," היא אמרה, "זה יום עבודה מלא."

(Laughter)

[צחוק]

"You've got to get down there on your back, in front of a mirror,

"את צריכה לשכב על הגב, לפני מראה,

full-length preferred.

רצוי באורך מלא. את צריכה למצוא את התנוחה המושלמת,

You've got to get in the perfect position with the perfect light,

עם האור המושלם, שמוחשך ברגע שאת משנה את הזווית שלך.

which then becomes shadowed by the angle you're at.

You're twisting your head up, arching your back, it's exhausting."

את צריכה לעקם את הראש, לקשת את הגב, זה מתיש..."

She was busy; she didn't have time.

היא היתה עסוקה מדי, לא היה לה זמן.

So I decided to talk to women about their vaginas.

אז החלטתי לדבר עם נשים על הואגינות שלהן.

They began as casual vagina interviews,

זה התחיל כראיונות ואגינה אקראיים,

and they turned into vagina monologues.

והם הפכו ל"מונולוגים מהואגינה".

I talked with over 200 women.

דיברתי עם יותר ממאתיים נשים. דיברתי עם נשים מבוגרות יותר,

I talked to older women, younger women,

married women, lesbians, single women.

נשים צעירות יותר, נשים נשואות, לסביות, נשים פנויות.

I talked to corporate professionals, college professors, actors, sex workers.

דיברתי עם נשות עסקים, מרצות בקולג', שחקניות, עובדות בתעשיית המין,

I talked to African-American women, Asian-American women,

דיברתי עם נשים אפרו-אמריקאיות, נשים אסייתיות-אמריקאיות,

Native-American women, Caucasian women, Jewish women.

נשים ילידיות-אמריקאיות, נשים לבנות, נשים יהודיות.

OK, at first women were a little shy, a little reluctant to talk.

אוקי, בהתחלה הנשים קצת התביישו וקצת נרתעו לדבר.

Once they got going, you couldn't stop them.

אבל ברגע שהן התחילו לדבר, זה היה בלתי אפשרי לעצור אותן.

Women love to talk about their vaginas, they do.

נשים אוהבות לדבר על הואגינות שלהן. כן, בהחלט.

Mainly because no one's ever asked them before.

בעיקר בגלל שאף אחד לא ביקש מהן לפני כן.

(Laughter)

Let's just start with the word "vagina" -- vagina, vagina.

[צחוק]

בואו נתחיל עם המילה "ואגינה" -- ואגינה, ואגינה.

It sounds like an infection, at best.

זה נשמע כמו זיהום במקרה הטוב. אולי מכשיר רפואי.

Maybe a medical instrument.

"Hurry, nurse, bring the vagina!"

"מהר, אחות. תני לי את הואגינה."

(Laughter)

Vagina, vagina, vagina.

[צחוק]

ואגינה, ואגינה, ואגינה - לא משנה כמה פעמים

It doesn't matter how many times you say the word,

it never sounds like a word you want to say.

אומרים את המילה, היא אף פעם לא תשמע כמו מילה שרוצים להגיד.

It's a completely ridiculous, totally un-sexy word.

זאת מילה מגוחכת לגמרי, ולגמרי לא סקסית.

If you use it during sex, trying to be politically correct,

אם משתמשים בה תוך כדי קיום יחסי מין, כשמנסים להיות תקינים פוליטית,

"Darling, would you stroke my vagina,"

"יקירי, תוכל ללטף לי את הואגינה?" מחסלים את הפעילות בו במקום.

you kill the act right there.

(Laughter)

[צחוק]

I'm worried what we call them and don't call them.

אני מודאגת מאיך שאנחנו מכנים ולא מכנים אותן.

In Great Neck, New York, they call it a Pussycat.

בגרייט נק, ניו-יורק, מכנים אותן "חתלתולות".

A woman told me there her mother used to tell her,

אישה משם סיפרה לי, שאמא שלה תמיד אמרה לה,

"Don't wear panties, dear, underneath your pajamas.

"אל תלבשי תחתונים, יקירה, מתחת לפיג'מה,

You need to air out your Pussycat."

את צריכה לאוורר את החתלתולה שלך".

(Laughter)

[צחוק]

In Westchester, they call it a Pooki,

בווסטצ'סטר קוראים להן פוקי, בניו-ג'רסי טוואט.

in New Jersey, a twat.

There's Powderbox, derriere, a Pooky, a Poochi, a Poopi,

יש גם פודרייה, דרייר, פוקי, פוצ'י, פופי,

a Poopelu, a Pooninana, a Padepachetchki, a Pal, and a Piche.

פופלו, פוניננה, פדפצ'צ'קי, פאו ואפרסק.

(Laughter)

[צחוק]

There's Toadie, Dee Dee, Nishi, Dignity, Coochi Snorcher,

יש גם טואדי, די-די, נישי, כבוד, קוצ'י סנורצ'ר, קוטר,

Cooter, Labbe, Gladys Seagelman, VA,

לאבי, גלאדיס זיגלמן, וא, ווי-ווי, חור של זונות, מחפורת של חיתולים,

Wee wee, Horsespot, Nappy Dugout,

Mongo, Ghoulie, Powderbox, a Mimi in Miami,

מונגו, גולי, פודרייה, מימי במיאמי,

a Split Knish in Philadelphia ...

ספליט קניש בפילדלפיה, ושמנדי בברונקס.

(Laughter)

and a Schmende in the Bronx.

(Laughter)

I am worried about vaginas.

[צחוק]

אני מודאגת בנוגע לואגינות.

This is how the "Vagina Monologues" begins.

זאת ההתחלה של "מונולוגים מהואגינה".

But it really didn't begin there.

אבל זה לא התחיל משם. זה התחיל משיחה עם אישה.

It began with a conversation with a woman.

We were having a conversation about menopause,

שוחחנו על גיל המעבר,

and we got onto the subject of her vagina,

והגענו לנושא של הואגינה שלה --

which you'll do if you're talking about menopause.

די טבעי אם מדברים על גיל המעבר.

And she said things that really shocked me about her vagina --

והיא אמרה דברים על הואגינה שלה שזעזעו אותי,

that it was dried-up and finished and dead --

שהיא מיובשת וגמורה ומתה, ואני הייתי בשוק.

and I was kind of shocked.

So I said to a friend casually,

ואז אמרתי לחברה בדרך אגב, "תגידי, מה את חושבת על הואגינה שלך?"

"Well, what do you think about your vagina?"

And that woman said something more amazing,

והאישה הזאת אמרה משהו יותר מדהים,

and then the next woman said something more amazing,

והאישה הבאה אמרה משהו עוד יותר מדהים,

and before I knew it, every woman was telling me

ומהר מאוד, כל אישה אמרה לי

I had to talk to somebody about their vagina

שאני חייבת לדבר עם עוד מישהי על הואגינה שלה כי יש לה סיפור מדהים,

because they had an amazing story,

וכך נשאבתי למסלול הואגינות.

and I was sucked down the vagina trail.

(Laughter)

[צחוק]

And I really haven't gotten off of it.

ואני עדיין על המסלול הזה. אני חושבת שאם הייתם אומרים לי

I think if you had told me when I was younger

כשהייתי צעירה יותר שכשאני אגדל אני אכנס לחנויות נעליים

that I was going to grow up, and be in shoe stores,

and people would scream out, "There she is, the Vagina Lady!"

ואנשים יצרחו, "הנה היא, גברת הואגינות,"

I don't know that that would have been my life ambition.

אני לא חושבת שזאת היתה השאיפה שלי לחיים.

(Laughter)

[צחוק]

But I want to talk a little bit about happiness,

אבל אני רוצה לדבר קצת על שמחה ועל הקשר

and the relationship to this whole vagina journey,

לכל מסע הואגינות הזה,

because it has been an extraordinary journey

כי זה מסע מופלא שהתחיל לפני 8 שנים.

that began eight years ago.

I think before I did the "Vagina Monologues,"

אני חושבת שלפני "מונולוגים מהואגינה"

I didn't really believe in happiness.

לא האמנתי באמת בשמחה.

I thought that only idiots were happy, to be honest.

למען האמת, חשבתי שרק אידיוטים יכולים לשמוח.

I remember when I started practicing Buddhism 14 years ago,

אני זוכרת שהתחלתי לעסוק בבודהיזם לפני 14 שנים,

and I was told that the end of this practice was to be happy,

ואמרו לי שמטרת הבודהיזם היא להיות שמחים.

I said, "How could you be happy and live in this world of suffering

אמרתי, "איך אפשר לשמוח ולחיות בעולם הזה של הסבל

and live in this world of pain?"

ולחיות בעולם הזה של הכאב?" חשבתי בטעות ששמחה זה הרבה דברים אחרים,

I mistook happiness for a lot of other things,

like numbness or decadence or selfishness.

כמו קהות חושים, או התנוונות או אנוכיות.

And what happened through the course of the "Vagina Monologues"

ותוך כדי המהלך של "מונולוגים מהואגינה"

and this journey is, I think I have come to understand

ושל המסע הזה, אני חושבת שהצלחתי להבין

a little bit more about happiness.

קצת יותר על שמחה.

There are three qualities I want to talk about.

ישנן 3 תכונות שברצוני לדבר עליהן.

One is seeing what's right in front of you,

הראשונה היא לראות את מה שנמצא לנגד עיניכם ולדבר על זה

and talking about it, and stating it.

ולציין את זה. אני חושבת שמה שלמדתי משיחות על הואגינה,

I think what I learned from talking about the vagina

and speaking about the vagina, is it was the most obvious thing --

ומדיבורים על הואגינה זה הדבר הכי מובן מאליו -

it was right in the center of my body and the center of the world --

היא נמצאת במרכז הגוף שלי ובמרכז העולם -

and yet it was the one thing nobody talked about.

ובכל זאת זה משהו שאף אחד לא מדבר עליו.

The second thing is that what talking about the vagina did

דבר שני, השיחות על הואגינה

is it opened this door which allowed me to see

פתחו את הדלת שאיפשרה לי לראות

that there was a way to serve the world to make it better.

שיש דרך לשרת את העולם כדי להפוך אותו לטוב יותר.

And that's where the deepest happiness has actually come from.

וזהו המקום ממנו מגיעה למעשה השמחה העמוקה ביותר.

And the third principle of happiness, which I've realized recently:

ועקרון השמחה השלישי, שאותו הבנתי לאחרונה -

Eight years ago, this momentum and this energy, this "V-wave" started --

לפני 8 שנים, התחילו המומנטום הזה והאנרגיה הזאת של "גל ה-וי" --

and I can only describe it as a "V-wave" because, to be honest,

ואני יכולה לתאר את זה רק בתור "גל-וי", כי במלוא הכנות

I really don't understand it completely; I feel at the service of it.

אני לא לגמרי מבינה אותו. אני מרגישה שאני משרתת אותו.

But this wave started, and if I question the wave,

אבל הגל הזה התחיל. ואם אני מטילה ספק בגל,

or try to stop the wave or look back at the wave,

או מנסה לעצור את הגל או להביט לאחור אל הגל,

I often have the experience of whiplash

אני מרגישה כאילו אני עומדת לשבור את המפרקת

or the potential of my neck breaking.

או לקבל נקע בצוואר. אבל כשאני הולכת עם הגל

But if I go with the wave,

and I trust the wave and I move with the wave,

ובוטחת בגל ונעה עם הגל - אני מתקדמת אל המקום הבא.

I go to the next place, and it happens logically and organically and truthfully.

והתהליך הוא הגיוני ואורגני ואמיתי.

And I started this piece, particularly with stories and narratives,

והתחלתי את המופע הזה, בעיקר עם סיפורים ונראטיבים,

and I was talking to one woman and that led to another woman

ודיברתי עם אישה אחת וזה הוביל לעוד אישה

and that led to another woman.

וזה הוביל לעוד אישה, ואז כתבתי את כל הסיפורים האלה

And then I wrote those stories down,

and I put them out in front of other people.

והצגתי אותם בפני אנשים אחרים.

And every single time I did the show at the beginning,

בכל אחת מההופעות הראשונות שלי -

women would literally line up after the show,

בסיום ההצגה נשים ממש עמדו בתור

because they wanted to tell me their stories.

כדי לספר לי את הסיפורים שלהן.

And at first I thought, "Oh great, I'll hear about wonderful orgasms,

ובהתחלה חשבתי, "נהדר, אני אשמע על אורגזמות מופלאות,

ועל חיי מין נפלאים, ועל נשים שאוהבות את הואגינות שלהן."

and great sex lives, and how women love their vaginas."

But in fact, that's not what women lined up to tell me.

אבל, למעשה, זה לא מה שהנשים עמדו בתור לספר לי.

What women lined up to tell me was how they were raped,

נשים עמדו בתור כדי לספר לי איך אנסו אותן,

and how they were battered, and how they were beaten,

ואיך התעללו בהן, ואיך היכו אותן,

and how they were gang-raped in parking lots,

ואיך הן עברו אונס קבוצתי במגרשי חניה,

and how they were incested by their uncles.

ואיך הן סבלו מגילוי עריות על ידי דודים שלהן.

And I wanted to stop doing the "Vagina Monologues,"

ורציתי להפסיק עם "מונולגים מהואגינה"

because it felt too daunting.

כי זה היה יותר מדי נורא. הרגשתי כמו צלמת מלחמות

I felt like a war photographer who takes pictures of terrible events,

שמצלמת אירועים נוראים, אבל לא מתערבת בהם.

but doesn't intervene on their behalf.

And so in 1997, I said, "Let's get women together.

וכך ב-1997, אמרתי, "בואו נאחד את הנשים.

What could we do with this information

מה אפשר לעשות עם כל המידע הזה על נשים שעברו התעללות?"

that all these women are being violated?"

And it turned out, after thinking and investigating,

ובסופו של דבר, אחרי הרבה מחשבה ומחקר

that I discovered -- and the UN has actually said this recently --

גיליתי -- והאו"ם גם אמר זאת לאחרונה --

that one out of every three women on this planet

שאחת מכל שלוש נשים על פני כדור הארץ

will be beaten or raped in her lifetime.

תוכה או תיאנס במשך חייה.

That's essentially a gender;

זהו המגדר שמהווה משאב מהותי ביותר של כדור הארץ - הנשים.

that's essentially the resource of the planet, which is women.

So in 1997 we got all these incredible women together and we said,

וכך ב-1997 כינסנו את כל הנשים המדהימות האלה ואמרנו,

"How can we use the play, this energy, to stop violence against women?"

"איך נוכל להשתמש במחזה, באנרגיה הזאת, כדי לעצור אלימות נגד נשים?"

And we put on one event in New York City, in the theater,

ואירגנו אירוע בעיר ניו-יורק, באולם תיאטרון,

and all these great actors came -- from Susan Sarandon,

וכל השחקניות הגדולות הגיעו - החל מסוזן סרנדון

to Glenn Close, to Whoopi Goldberg --

ועד לגלן קלוז ולוופי גולדברג - וערכנו הופעה אחת

and we did one performance on one evening,

בערב אחד והיא הניעה את הגל הזה, את האנרגיה הזאת.

and that catalyzed this wave, this energy.

And within five years,

ותוך 5 שנים, הדבר המדהים הזה התחיל לקרות.

this extraordinary thing began to happen.

One woman took that energy and she said, "I want to bring this wave,

אישה אחת לקחה את האנרגיה הזאת ואמרה, "אני רוצה להביא את הגל הזה,

this energy, to college campuses,"

את האנרגיה הזאת לקולג'ים," וכך היא לקחה את המחזה

and so she took the play and she said,

"Let's use the play and have performances once a year,

ואמרה, "בואו נשתמש במחזה ונופיע איתו פעם בשנה,

where we can raise money to stop violence against women

כדי לגייס כספים לעצירת האלימות נגד נשים

in local communities all around the world."

בקהילות מקומיות בכל רחבי העולם."

And in one year, it went to 50 colleges, and then it expanded.

ותוך שנה אחת, זה הגיע ל-50 קולג'ים, ואז זה התרחב.

And over the course of the last six years,

ובמשך 6 השנים האחרות, זה התפשט

it's spread and it's spread and it's spread around the world.

והתפשט והתפשט והתפשט בכל רחבי העולם.

What I have learned is two things:

למדתי שני דברים. הראשון הוא שהמגיפה של אלימות

one, that the epidemic of violence towards women is shocking; it's global;

נגד נשים היא מזעזעת, היא גלובלית,

it is so profound and it is so devastating,

היא כל כך נפוצה וכל כך הרסנית,

and it is so in every little pocket of every little crater,

וזה כך בכל כיס קטן של כל חור קטן

of every little society that we don't even recognize it,

של כל קהילה קטנה, שאנחנו אפילו לא מזהים אותה

because it's become ordinary.

כי היא כל כך שכיחה. המסע הזה הביא אותי לאפגניסטן,

This journey has taken me to Afghanistan,

where I had the extraordinary honor and privilege

שם היה לי כבוד גדול וזכות גדולה להגיע לאיזורים

to go into parts of Afghanistan under the Taliban.

שנמצאים תחת שילטון הטאליבן - לבשתי בורקה

I was dressed in a burqa and I went in with an extraordinary group,

ונכנסתי עם קבוצה מדהימה שנקראת

called the Revolutionary Association of the Women of Afghanistan.

האיגוד המהפכני של נשות אפגניסטן,

And I saw firsthand how women had been stripped

וראיתי ממקור ראשין איך נשים נושלו

of every single right that was possible to strip women of --

מכל זכות שהיה ניתן לנשל אותן ממנה.

from being educated, to being employed,

זכות לחינוך, לתעסוקה,

to being actually allowed to eat ice cream.

ואפילו לאכילת גלידה.

For those of you who don't know,

למי שלא יודע, זה היה בלתי חוקי לאכול גלידה תחת הטאליבן.

it was illegal to eat ice cream under the Taliban.

And I actually saw and met women who had been flogged

ראיתי ופגשתי נשים שספגו מלקות

for being caught eating vanilla ice cream.

כי תפסו אותן אוכלות גלידת וניל.

I was taken to the secret ice cream-eating place in a little town,

לקחו אותי למקום הסודי של הגלידות בעיר קטנה,

where we went to a back room, and women were seated

שם נכנסנו לחדר אחורי בו נשים ישבו

and a curtain was pulled around us, and they were served vanilla ice cream.

והקיפו אותנו בוילון, והגישו לנו גלידת וניל.

And women lifted their burqas and ate this ice cream.

ונשים הרימו את הבורקות שלהן ואכלו את הגלידה הזאת,

And I don't think I ever understood pleasure until that moment,

ואני לא חושבת שהבנתי מה זה תענוג עד לרגע הזה,

and how women have found a way to keep their pleasure alive.

ואיך נשים מצאו דרך לשמור את ההנאה שלהן חיה.

It has taken me, this journey, to Islamabad,

המסע הזה הביא אותי לאיסלמאבד,

where I have witnessed and met women with their faces melted off.

שם ראיתי ופגשתי נשים שהפנים שלהן הותכו.

It has taken me to Juarez, Mexico, where I was a week ago,

הוא הביא אותי לחוארס, מקסיקו, שם הייתי לפני שבוע

where I have literally been there in parking lots,

והגעתי למגרשי חניה

where bones of women have washed up

בהם היו עצמות של נשים שנשטפו והושלכו

and been dumped next to Coca-Cola bottles.

לצד בקבוקי קוקה-קולה.

It has taken me to universities all over this country,

הוא הביא אותי לאוניברסיטאות

where girls are date-raped and drugged.

בכל רחבי המדינה הזאת בהן בנות נאנסות בדייטים ומסוממות.

I have seen terrible, terrible, terrible violence.

ראיתי אלימות נוראה, נוראה, נוראה.

But I have also recognized, in the course of seeing that violence,

אבל גם זיהיתי, תוך כדי כך שראיתי את האלימות הזאת,

that being in the face of things and seeing actually what's in front of us

שהתעמתות עם הנתונים

והתבוננות במה שעומד לפנינו הן תרופה נוגדת לדיכאון

is the antidote to depression,

and to a feeling that one is worthless and has no value.

ולתחושת חוסר חשיבות וחוסר ערך.

Because before the "Vagina Monologues,"

מכיוון שלפני "מונולוגים מהואגינה",

I will say that 80 percent of my consciousness was closed off

הייתי אומרת ש-80 אחוזים מההכרה שלי היו חסומים

to what was really going on in this reality,

בפני מה שבאמת קרה במציאות.

and that closing-off closed off my vitality and my life energy.

והחסימה הזאת חסמה את החיות שלי ואת אנרגית החיים שלי.

What has also happened is in the course of these travels --

דבר נוסף שקרה במהלך הנסיעות האלה -

and it's been an extraordinary thing --

וזה היה דבר מדהים - בכל מקום אליו הגעתי

is that every single place that I have gone to in the world,

ברחבי העולם, פגשתי זן חדש.

I have met a new species.

And I really love hearing about all these species at the bottom of the sea.

ואני מאוד אוהבת לשמוע על כל הזנים האלה בתחתית הים.

And I was thinking about how being with these extraordinary people

וחשבתי לעצמי איך עצם זה שאני נמצאת

עם האנשים יוצאי-הדופן האלה בפאנל המסויים הזה

on this particular panel,

that it's beneath, beyond and between,

של מתחת, מעבר ובין,

and the vagina kind of fits into all those categories.

והואגינה די מתאימה לכל הקטגוריות האלה.

(Laughter)

[צחוק]

But one of the things I've seen is this species --

אבל אחד הדברים שהבחנתי בהם בזן הזה --

and it is a species, and it is a new paradigm,

וזהו זן חדש, וזוהי פרדיגמה חדשה,

and it doesn't get reported in the press or in the media

ולא מדווחים עליו בעיתונות או באמצעי התקשורת האחרים

because I don't think good news ever is news,

כי אני לא חושבת שחדשות טובות הן אי פעם חדשות,

and I don't think people who are transforming the planet

ואני לא חושבת שאנשים שמשנים את פני כדור הארץ

are what gets the ratings on TV shows.

זוכים לרייטינג גבוה בתוכניות הטלוויזיה.

But every single country I have been to --

אבל בכל מדינה שהגעתי אליה - ובשש השנים האחרונות

and in the last six years, I've been to about 45 countries,

ביקרתי בכ-45 מדינות, ובהמוני כפרים קטנטנים וערים ועיירות --

and many tiny little villages and cities and towns --

I have seen something what I've come to call "vagina warriors."

ראיתי משהו שאני מכנה "לוחמי הואגינה".

A "vagina warrior" is a woman, or a vagina-friendly man,

לוחם ואגינה הוא אישה, או גבר ידידותי-לואגינות,

who has witnessed incredible violence or suffered it,

שהיו עדים לאלימות נוראית, או סבלו ממנה,

and rather than getting an AK-47 or a weapon of mass destruction

ובמקום לקחת קלשניקוב או נשק להשמדה המונית

or a machete,

או מצ'טה, שומרים את האלימות בתוך גופם.

they hold the violence in their bodies;

they grieve it; they experience it; and then they go out

הם מתאבלים עליה, הם חווים אותה, ואז הם יוצאים ומקדישים

and devote their lives to making sure it doesn't happen to anybody else.

את חייהם כדי להבטיח שזה לא יקרה לאף אחד אחר.

I have met these women everywhere on the planet,

פגשתי את הנשים האלה בכל מקום על פני כדור הארץ.

and I want to tell a few stories,

ואני רוצה לספר לכם כמה סיפורים, כי אני מאמינה

because I believe that stories are the way that we transmit information,

שסיפורים הם הדרך בה אנו יכולים להעביר מידע

where it goes into our bodies.

כך שהוא נכנס אל גופנו. ואני חושבת שאחד הדברים

And I think one of the things about being at TED that's been very interesting

המעניינים בהשתתפות שלי ב-TED הוא

is that I live in my body a lot,

שאני חיה די הרבה בתוך הגוף שלי, אבל אני כבר לא חיה הרבה בתוך הראש שלי,

and I don't live in my head very much anymore.

And this is a very heady place.

וכאן זהו מקום שמאוד עובד דרך הראש.

And it's been really interesting to be in my head

וזה היה לי מאוד מעניין להיות בתוך הראש שלי.

for the last two days; I've been very disoriented --

במשך היומיים האחרונים, די יצאתי מאיפוס --

(Laughter)

[צחוק]

because I think the world, the V-world, is very much in your body.

כי אני חושבת שהעולם, עולם ה-וי נמצא מאוד בתוך הגוף שלנו.

It's a body world, and the species really exists in the body.

זהו עולם גופני, והזן נמצא למעשה בתוך הגוף,

And I think there's a real significance in us attaching our bodies to our heads,

ואני חושבת שיש בתוכנו משמעות אמיתית

שמחברת את הגוף שלנו עם הראש שלנו -- שההפרדה הזאת

that that separation has created a divide

יצרה חלוקה שהרבה פעמים מפרידה בין מטרה לבין כוונה.

that is often separating purpose from intent.

And the connection between body and head

ולעיתים קרובות, הקשר בין גוף וראש מאחד את הדברים האלה.

often brings those things into union.

I want to talk about three particular people that I've met,

אני רוצה לדבר על שלושה אנשים שפגשתי,

vagina warriors, who really transformed my understanding

לוחמי ואגינה ששינו את ההבנה שלי

of this whole principle and species,

לגבי כל העיקרון הזה והזן הזה.

and one is a woman named Marsha Lopez.

הראשונה היא אישה בשם מרשה לופז.

Marsha Lopez was a woman I met in Guatemala.

מרשה לופז היא אישה שפגשתי בגואטמלה.

She was 14 years old, and she was in a marriage

מאז גיל 14 היא היתה נשואה,

and her husband was beating her on a regular basis.

ובעלה היכה אותה על בסיס קבוע,

And she couldn't get out,

והיא לא יכלה לצאת משם כי היא היתה מכורה לקשר

because she was addicted to the relationship,

and she had no money.

וכי לא היה לה כסף. היתה לה אחות יותר צעירה

Her sister was younger than her, and she applied --

we had a "Stop Rape" contest a few years ago in New York --

שנרשמה -- היתה לנו תחרות "עיצרו את האונס" לפני כמה שנים בניו-יורק --

and she applied, hoping that she would become a finalist

והיא נרשמה אליה וקיוותה שהיא תגיע לגמר

and she could bring her sister.

ותוכל להביא את אחותה.

She did become a finalist; she brought Marsha to New York.

היא אכן הגיעה לגמר, והיא הביאה את מרשה לניו-יורק.

And at that time,

ובאותו זמן היה לנו וי-דיי מדהים

we did this extraordinary V-Day at Madison Square Garden,

במדיסון סקוור גרדן ומכרנו את כל המקומות בהיכל מלא-הטסטוסטרון הזה,

where we sold out the entire testosterone-filled dome --

18,000 people standing up to say "Yes" to vaginas,

18,000 אנשים עמדו כדי לומר

"כן" לואגינות. מהפך לא ייאמן.

which was really a pretty incredible transformation.

And she came, and she witnessed this,

והיא הגיעה, והיא היתה עדה לכך, והיא החליטה

and she decided that she would go back and leave her husband,

שהיא תחזור ותעזוב את בעלה,

and that she would bring V-Day to Guatemala.

ותביא את וי-דיי לגואטמלה.

She was 21 years old.

היא היתה בת 21. הגעתי לגואטמלה והיא מכרה

I went to Guatemala and she had sold out the National Theater of Guatemala.

את כל התיאטרון הלאומי של גואטמלה.

And I watched her walk up on stage in her red short dress and high heels,

וראיתי אותה עולה על הבמה בשמלה האדומה והקצרה שלה ובעקבים הגבוהים,

and she stood there and said, "My name is Marsha.

והיא עמדה שם ואמרה, "קוראים לי מרשה.

בעלי היכה אותי במשך 5 שנים.

I was beaten by my husband for five years. He almost murdered me.

הוא כמעט רצח אותי. אני עזבתי. גם אתן יכולות."

I left and you can, too."

And the entire 2,000 people went absolutely crazy.

וכל 2,000 האנשים השתגעו לגמרי.

There's a woman named Esther Chávez who I met in Juarez, Mexico.

יש אישה בשם אסתר שבז.

פגשתי אותה בחוארס במקסיקו. אסתר שבז

And Esther Chávez was a brilliant accountant in Mexico City.

היתה רואת-חשבון מבריקה במקסיקו סיטי. היא היתה בת 72

She was 72 years old and she was planning to retire.

ותיכננה לצאת לפנסיה.

She went to Juarez to take care of an ailing aunt,

היא נסעה לחוארס כדי לטפל בדודה חולה, ובמשך הזמן

and in the course of it, she began to discover what was happening

היא התחילה לגלות מה קרה לנשים

to the murdered and disappeared women of Juarez.

שנרצחו ונעלמו בחוארס.

She gave up her life; she moved to Juarez.

היא ויתרה על חייה, עברה לחוארס,

She started to write the stories which documented the disappeared women.

והתחילה לכתוב את הסיפורים שתיעדו את הנשים שנעלמו.

300 women have disappeared in a border town because they're brown and poor.

300 נשים נעלמו בעיירת גבול

כי צבע עורן הוא חום וכי הן עניות.

There has been no response to the disappearance,

לא היתה כל תגובה להעלמויות,

and not one person has been held accountable.

ואף אדם לא הוכרז כאחראי על כך.

She began to document it.

היא התחילה לתעד את העניין ופתחה מרכז שנקרא "קזה אמיגה",

She opened a center called Casa Amiga, and in six years,

she has literally brought this to the consciousness of the world.

ותוך 6 שנים היא הביאה את העניין

למודעות של העולם.

We were there a week ago,

היינו שם לפני שבוע. 7,000 אנשים היו ברחוב

when there were 7,000 people in the street, and it was truly a miracle.

וזה היה נס אמיתי, וכשהסתובבנו ברחובות,

And as we walked through the streets,

the people of Juarez, who normally don't even come into the streets,

האנשים של חוארס, שבדרך כלל בכלל לא יוצאים לרחובות,

because the streets are so dangerous,

כי הרחובות שם כל כך מסוכנים, פשוט עמדו שם ובכו

literally stood there and wept,

to see that other people from the world had showed up

כשהם ראו שאנשים ממקומות אחרים בעולם הגיעו

for that particular community.

במיוחד למען הקהילה שלהם.

There's another woman, named Agnes.

יש אישה נוספת בשם אגנס. ואגנס, עבורי, מגלמת,

And Agnes, for me, epitomizes what a vagina warrior is.

מגלמת את מהותם של לוחמי הואגינה.

I met her three years ago in Kenya.

פגשתי אותה לפני 3 שנים בקניה. כשאגנס היתה ילדה קטנה הטילו בה מום,

And Agnes was mutilated as a little girl;

she was circumcised against her will when she was 10 years old,

ומלו אותה נגד רצונה

כשהיא היתה בת 10. והיא החליטה החלטה נחושה

and she really made a decision

that she didn't want this practice to continue anymore in her community.

שהיא לא רוצה שהמנהג הזה ימשיך להתקיים בקהילה שלה.

So when she got older, she created this incredible thing:

כשהיא גדלה היא יצרה את הדבר הנפלא הזה.

it's an anatomical sculpture of a woman's body, half a woman's body.

זהו פסל אנטומי של גוף של אישה. זהו חצי גוף של אישה.

And she walked through the Rift Valley,

היא הסתובבה בעמק ריפט,

and she had vagina and vagina replacement parts,

והיו לה ואגינה וחלקי חילוף לואגינה במקומות בהם

where she would teach girls and parents and boys and girls

היא יכלה ללמד ילדות והורים וילדים וילדות איך נראית ואגינה בריאה,

what a healthy vagina looks like, and what a mutilated vagina looks like.

ואיך נראית ואגינה שהטילו בה מום. ובמהלך המסעות שלה

And in the course of her travel --

she walked literally for eight years through the Rift Valley,

היא הסתובבה במשך 8 שנים בעמק הריפט,

through dust, through sleeping on the ground,

בתוך אבק, תוך שינה על האדמה -- כי המסאים הם נוודים,

because the Maasai are nomads,

and she would have to find them, and they would move,

והיא היתה ממש צריכה לחפש אותם, ואז הם היו עוברים למקום אחר,

and she would find them again --

והיא היתה צריכה לחפש אותם מחדש -- היא הצילה 1,500 ילדות מחיתוך.

she saved 1,500 girls from being cut.

And in that time, she created an alternative ritual,

ובאותו הזמן היא יצרה טקס חילופי בו

which involved girls coming of age without the cut.

ילדות חגגו את התבגרותן בלי שיחתכו אותן.

When we met her three years ago,

כשפגשנו אותה לפני 3 שנים,

we said, "What could V-Day do for you?"

שאלנו, "מה וי-דיי יכול לעשות עבורך?"

And she said, "Well, if you got me a jeep, I could get around a lot faster."

והיא אמרה, "אם תשיגו לי ג'יפ, אני אוכל לנסוע ממקום למקום הרבה יותר מהר."

(Laughter)

[צחוק]

So we bought her a jeep.

אז קנינו לה ג'יפ. ובשנה בה היתה לה את הג'יפ,

And in the year that she had the jeep, she saved 4,500 girls from being cut.

היא הצילה 4,500 ילדות ממילה. ואז שאלנו אותה,

So we said to her, "What else could we do for you?"

"אגנס, מה עוד נוכל לעשות בשבילך?" והיא אמרה,

She said, "Well, Eve, if you gave me some money,

"איב, את יודעת, אם היית נותנת לי כסף,

I could open a house and girls could run away,

הייתי יכולה להקים בית, וילדות היו יכולות לברוח והיה אפשר להציל אותן."

and they could be saved."

And I want to tell this little story about my own beginnings,

ואני רוצה לספר את הסיפור הקטן הזה על ההתחלות שלי

because it's very interrelated to happiness and Agnes.

כי הוא מאוד קשור לשמחה ולאגנס.

When I was a little girl -- I grew up in a wealthy community;

כשהייתי ילדה קטנה

גדלתי בקהילה עשירה. זאת היתה קהילה לבנה מהמעמד הבינוני-עליון.

it was an upper-middle class white community,

and it had all the trappings and the looks

והיו שם כל הסממנים

והחזות של חיים נעימים, נפלאים ונהדרים.

of a perfectly nice, wonderful, great life.

And everyone was supposed to be happy in that community,

וכולם היו אמורים להיות שמחים בקהילה הזאת

and, in fact, my life was hell.

ולמעשה החיים שלי היו גיהנום. אבא שלי היה אלכוהוליסט

I lived with an alcoholic father

who beat me and molested me, and it was all inside that.

שהיכה אותי והתעלל בי, וזה היה בתוך כל זה.

And always as a child I had this fantasy that somebody would come and rescue me.

ותמיד כילדה היתה לי פנטזיה שמישהו יגיע ויציל אותי.

And I actually made up a little character whose name was Mr. Alligator.

ואפילו המצאתי לי דמות קטנה שקראו לה מיסטר אליגטור,

I would call him up when things got really bad,

והייתי מתקשרת אליו כשהדברים היו ממש גרועים,

and say it was time to come and pick me up.

והייתי אומרת לו שהגיע הזמן לבוא ולקחת אותי.

And I would pack a little bag and wait for Mr. Alligator to come.

והייתי אורזת לי תיק קטן ומחכה שמיסטר אליגטור יגיע.

Now, Mr. Alligator never did come,

מיסטר אליגטור אף פעם לא הגיע,

but the idea of Mr. Alligator coming actually saved my sanity

אבל הרעיון שמיסטר אליגטור בדרך הציל את השפיות שלי

and made it OK for me to keep going,

ואיפשר לי להמשיך להחזיק מעמד כי האמנתי

because I believed, in the distance,

שבעתיד הרחוק, מישהו יגיע להציל אותי.

there would be someone coming to rescue me.

Cut to 40-some odd years later,

ונחתוך ל-40 ומשהו שנים אחר כך. אנחנו בקניה

we go to Kenya, and we're walking,

ואנחנו הולכות, ואנחנו מגיעות לפתיחה של הבית הזה --

we arrive at the opening of this house.

And Agnes hadn't let me come to the house for days,

ואגנס לא הרשתה לי להיכנס לבית במשך ימים --

because they were preparing this whole ritual.

כי הן הכינו את כל הטקס הזה.

ואני רוצה לספר לכם סיפור גדול. כשאגנס התחילה להלחם

I want to tell you a great story.

When Agnes first started fighting

כדי לעצור את הטלת המום באברי המין של נשים בקהילה שלה,

to stop female genital mutilation in her community,

she had become an outcast, and she was exiled and slandered,

הטילו עליה חרם, והגלו אותה והשמיצו אותה,

and the whole community turned against her.

וכל הקהילה פנתה נגדה.

But being a vagina warrior, she kept going,

אבל, כלוחמת ואגינה, היא המשיכה להתקדם.

and she kept committing herself to transforming consciousness.

והיא המשיכה להתמסר לשינוי במודעות.

And in the Maasai community,

ובקהילה של המאסאים, העיזים והפרות הן הרכוש בעל הערך הרב ביותר.

goats and cows are the most valued possession.

They're like the Mercedes-Benz of the Rift Valley.

הן כמו המרצדס-בנץ של עמק הריפט.

And she said two days before the house opened,

יומיים לפני שהבית נפתח שני אנשים שונים

two different people arrived to give her a goat each,

הגיעו וכל אחד מהם נתן לה עז, והיא אמרה לי,

and she said to me,

"I knew then that female genital mutilation would end one day in Africa."

"ידעתי שהטלת מום באברי מין נשיים באפריקה תגיע לקיצה יום אחד."

Anyway, we arrived, and when we arrived,

בכל מקרה, הגענו, וכשהגענו,

there were hundreds of girls dressed in red homemade dresses --

היו שם מאות ילדות לבושות בשמלות אדומות תוצרת בית --

which is the color of the Maasai and the color of V-Day --

זהו הצבע של המסאים והצבע של וי-דיי --

and they greeted us.

והן קיבלו את פנינו, והן המציאו שירים

They had made up these songs that they were singing,

ושרו על סוף הסבל,

about the end of suffering and the end of mutilation,

ועל סוף הטלת המום, והן הובילו אותנו לאורך השביל.

and they walked us down the path.

It was a gorgeous day in the African sun,

וזה היה יום נפלא שטוף שמש אפריקאית,

and the dust was flying and the girls were dancing,

והאבק התעופף והילדות רקדו,

and there was this house, and it said, "V-Day Safe House for the Girls."

והיה שם הבית הזה, ועליו היה כתוב, "הבית הבטוח לילדות של וי-דיי".

And it hit me in that moment that it had taken 47 years,

ואז קלטתי שאמנם זה לקח 47 שנים,

but that Mr. Alligator had finally shown up.

אבל מיסטר אליגטור סוף סוף הגיע.

And he had shown up, obviously,

והוא הגיע בצורה כזאת שלקח לי הרבה זמן להבין

in a form that it took me a long time to understand,

which is that when we give in the world what we want the most,

שכשאנחנו נותנים בעולם

את מה שאנחנו הכי רוצים, אנחנו מרפאים את החלק השבור שבתוכנו.

we heal the broken part inside each of us.

And I feel, in the last eight years,

וב-8 השנים האחרונות אני מרגישה

that this journey -- this miraculous vagina journey --

שהמסע הזה, מסע הואגינה המופלא הזה,

has taught me this really simple thing,

לימד אותי את הדבר הפשוט הזה, ששמחה קיימת בפעולה,

which is that happiness exists in action;

it exists in telling the truth and saying what your truth is;

היא קיימת בסיפור האמת ובהצהרה על האמת שלכם,

and it exists in giving away what you want the most.

והיא קיימת בנתינה של מה שאתם הכי רוצים.

And I feel that knowledge and that journey

ואני מרגישה שהידע הזה והמסע הזה

has been an extraordinary privilege,

הינם זכות יוצאת-דופן,

and I feel really blessed

ואני מרגישה מאוד מבורכת שהייתי כאן היום כדי להעביר לכם את המסר הזה.

to have been here today to communicate that to you.

Thank you very much.

[תודה רבה]

(Applause)

[מחיאות כפיים]