How fear drives American politics | David Rothkopf | TED Talks

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

What I'd like to do is talk to you a little bit about fear

הייתי רוצה לדבר איתכם מעט על פחד

and the cost of fear

מחיר הפחד

and the age of fear from which we are now emerging.

ועידן הפחד שממנו אנו יוצאים כעת.

I would like you to feel comfortable with my doing that

הייתי רוצה שתרגישו בנוח עם זה שאני עושה זאת

by letting you know that I know something about fear and anxiety.

מכיוון שאני יודע דבר מה על פחד וחרדה

I'm a Jewish guy from New Jersey.

אני בחור יהודי מניו ג'רסי

(Laughter)

(צחוק)

I could worry before I could walk.

למדתי לדאוג לפני שלמדתי ללכת

(Laughter)

(צחוק)

Please, applaud that.

בבקשה, הריעו לזה

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה.

But I also grew up in a time where there was something to fear.

אך אני גם גדלתי בתקופה בה היה ממה לפחד.

We were brought out in the hall when I was a little kid

כשהייתי ילד קטן הכניסו אותנו למסדרון

and taught how to put our coats over our heads

ולימדו אותנו כיצד לשים מעילים על ראשנו

to protect us from global thermonuclear war.

על מנת להגן עלינו מפני מלחמת עולם גרעינית.

Now even my seven-year-old brain knew that wasn't going to work.

אפילו מוחי הקטן, בן השבע, ידע שזה לא יעבוד.

But I also knew

אך גם ידעתי

that global thermonuclear war was something to be concerned with.

כי מלחמת עולם גרעינית היא משהו שצריך לדאוג ממנו.

And yet, despite the fact that we lived for 50 years

ועדיין, למרות העובדה שחיינו במשך 50 שנה

with the threat of such a war,

בצל האיום של מלחמה כזאת,

the response of our government and of our society

תגובת ממשלתנו והחברה שלנו

was to do wonderful things.

היתה לעשות דברים מופלאים.

We created the space program in response to that.

יצרנו את תכנית החלל כתגובה לכך.

We built our highway system in response to that.

בנינו את רשת הכבישים המהירים כתגובה לכך.

We created the Internet in response to that.

יצרנו את האינטרנט כתגובה לכך.

So sometimes fear can produce a constructive response.

לפעמים פחד יכול ליצור תגובה בונה.

But sometimes it can produce an un-constructive response.

אך לפעמים הוא יכול ליצור תגובה לא בונה.

On September 11, 2001,

ב-11 לספטמבר 2001,

19 guys took over four airplanes

19 בחורים השתלטו על ארבעה מטוסים

and flew them into a couple of buildings.

והטיסו אותם אל תוך כמה בניינים.

They exacted a horrible toll.

הם גבו מחיר נורא.

It is not for us to minimize what that toll was.

אל לנו למזער מחיר זה.

But the response that we had was clearly disproportionate --

אך התגובה שלנו היתה חסרת פרופורציות לחלוטין --

disproportionate to the point of verging on the unhinged.

חסרת פרופורציות על גבול הטירוף.

We rearranged the national security apparatus of the United States

ארגננו מחדש את מנגנון הבטחון הלאומי של ארה"ב

and of many governments

ושל ממשלות אחרות

to address a threat that, at the time that those attacks took place,

כדי לטפל באיום, אשר בימים שהתקפות אלה התרחשו

was quite limited.

היה מוגבל למדי.

In fact, according to our intelligence services,

למען האמת, לפי שירותי הביון שלנו

on September 11, 2001,

ב-11 בספטמבר 2001

there were 100 members of core Al-Qaeda.

היו בגרעין של אל קאידה 100 חברים.

There were just a few thousand terrorists.

היו רק כמה אלפי מחבלים.

They posed an existential threat

הם לא היוו איום קיומי

to no one.

לאף אחד.

But we rearranged our entire national security apparatus

אבל, ארגננו מחדש את כל מנגנון הבטחון הלאומי

in the most sweeping way since the end of the Second World War.

באופן סוחף מאז סיומה של מלחמת העולם השניה.

We launched two wars.

יצאנו לשתי מלחמות.

We spent trillions of dollars.

הוצאנו טריליוני דולרים.

We suspended our values.

השהנו את הערכים שלנו.

We violated international law.

הפרנו את החוק הבינלאומי.

We embraced torture.

אימצנו את שיטת העינויים.

We embraced the idea

אימצנו את הרעיון

that if these 19 guys could do this, anybody could do it.

שאם 19 הבחורים הללו יכלו לבצע זאת כל אחד יכול.

And therefore, for the first time in history,

ולכן, בפעם הראשונה בהיסטוריה,

we were seeing everybody as a threat.

התחלנו לראות בכל אחד איום.

And what was the result of that?

ומה היתה התוצאה?

Surveillance programs that listened in on the emails and phone calls

תכניות מעקב שהאזינו למיילים ולשיחות טלפון

of entire countries --

של מדינות שלמות --

hundreds of millions of people --

מאות מליוני בני אדם --

setting aside whether those countries were our allies,

בהתעלם מהאם מדינות אלה היו השותפים שלנו,

setting aside what our interests were.

בהתעלם מהאינטרסים שלנו עצמנו.

I would argue that 15 years later,

אני טוען שלאחר 15 שנה,

since today there are more terrorists,

מכיוון שיש היום יותר מחבלים,

more terrorist attacks, more terrorist casualties --

יותר התקפות טרור, יותר נפגעי טרור --

this by the count of the U.S. State Department --

וזאת לפי ספירה של הממשל בארה"ב --

since today the region from which those attacks emanate

מכיוון שהיום האזור ממנו יוצאות התקפות אלו

is more unstable than at any time in its history,

פחות יציב מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה שלו,

since the Flood, perhaps,

מאז המבול אולי,

we have not succeeded in our response.

אנו לא הצלחנו בתגובה שלנו.

Now you have to ask, where did we go wrong?

עכשיו צריך לשאול, איפה טעינו?

What did we do? What was the mistake that was made?

מה עשינו? מה הטעות שנעשתה?

And you might say, well look, Washington is a dysfunctional place.

ואתם יכולים לומר, טוב תראו, וושינגטון לא מתפקדת.

There are political food fights.

ישנן מלחמות פוליטיות.

We've turned our discourse into a cage match.

הפכנו את הדו-שיח לקרב אגרוף.

And that's true.

וזה נכון.

But there are bigger problems, believe it or not, than that dysfunction,

אך תאמינו או לא, ישנן בעיות גדולות יותר מאשר חוסר התפקוד הזה,

even though I would argue

למרות שאני טוען

that dysfunction that makes it impossible to get anything done

שחוסר תפקוד שמונע כל עשייה

in the richest and most powerful country in the world

במדינה הכי עשירה וחזקה בעולם

is far more dangerous than anything that a group like ISIS could do,

הוא הרבה יותר מסוכן מאשר כל דבר שקבוצות כמו דעא"ש יכולות לעשות,

because it stops us in our tracks and it keeps us from progress.

כי הוא בולם אותנו ומונע מאיתנו כל התקדמות.

But there are other problems.

אך יש בעיות אחרות.

And the other problems

והבעיות האחרות

came from the fact that in Washington and in many capitals right now,

נובעות מהעובדה שבוושינגטון ובהרבה ערי בירה,

we're in a creativity crisis.

אנו נמצאים כעת במשבר יצירתיות.

In Washington, in think tanks,

בוושינגטון, בצוותי חשיבה,

where people are supposed to be thinking of new ideas,

היכן שאנשים אמורים לחשוב על רעיונות חדשים,

you don't get bold new ideas,

אתה לא מקבל רעיונות חדשים ונועזים,

because if you offer up a bold new idea,

משום שאם אתה מציע רעיון חדש ונועז,

not only are you attacked on Twitter,

לא רק שאתה מותקף בטוויטר,

but you will not get confirmed in a government job.

אלא שלא יתנו לך משרה ממשלתית.

Because we are reactive to the heightened venom of the political debate,

כיוון שאנו מושפעים מהארסיות הרבה שנמצאת בוויכוח הפוליטי,

you get governments that have an us-versus-them mentality,

יש לכם ממשלות שדוגלות במנטליות של "אנו-לעומתם",

tiny groups of people making decisions.

קבוצות זעירות של אנשים שמקבלים החלטות.

When you sit in a room with a small group of people making decisions,

כאשר אתם יושבים בחדר עם קבוצה קטנה של אנשים שמקבלים החלטות,

what do you get?

מה אתם מקבלים?

You get groupthink.

אתם מקבלים חשיבה קבוצתית.

Everybody has the same worldview,

לכולם יש אותה השקפת עולם,

and any view from outside of the group is seen as a threat.

וכל השקפה מחוץ לקבוצה נתפסת כאיום.

That's a danger.

זאת סכנה.

You also have processes that become reactive to news cycles.

יש גם תהליכים שמושפעים מחדשות.

And so the parts of the U.S. government that do foresight, that look forward,

ולכן חלקים בממשלת ארה"ב שעוסקים בחזון, שמביטים קדימה,

that do strategy --

שעוסקים באסטרטגיה --

the parts in other governments that do this -- can't do it,

חלקים שממשלות אחרות שעוסקים בזה - לא מסוגלים לעשות זאת,

because they're reacting to the news cycle.

משום שהם מושפעים מהחדשות.

And so we're not looking ahead.

וכך אין אנו מסתכלים קדימה.

On 9/11, we had a crisis because we were looking the wrong way.

ב-9.11 היה לנו משבר כי הסתכלנו בכיוון הלא נכון.

Today we have a crisis because, because of 9/11,

היום יש לנו משבר כי בגלל ה-9.11,

we are still looking in the wrong direction,

אנו עדיין מסתכלים בכיוון הלא נכון,

and we know because we see transformational trends on the horizon

ואנו יודעים זאת כי אנו רואים מגמות מהפכניות באופק

that are far more important than what we saw on 9/11;

אשר הרבה יותר חשובות ממה שראינו ב-11.9;

far more important than the threat posed by these terrorists;

הרבה יותר חשובות מאשר האיום של מחבלים אלה;

far more important even than the instability that we've got

הרבה יותר חשובות אפילו מחוסר היציבות שיש

in some areas of the world that are racked by instability today.

בכמה אזורים בעולם אשר סובלים מחוסר יציבות כיום.

In fact, the things that we are seeing in those parts of the world

למעשה, ייתכן שהדברים שאנו רואים בחלקים אלה של העולם

may be symptoms.

עשויים להיות סימפטומים.

They may be a reaction to bigger trends.

ייתכן שהם תגובות למגמות יותר רחבות.

And if we are treating the symptom and ignoring the bigger trend,

ואם אנו מטפלים בסימפטומים ומתעלמים ממגמות רחבות יותר,

then we've got far bigger problems to deal with.

אז יש לנו בעיות גדולות יותר להתמודד איתן.

And so what are those trends?

אם כן, מהן המגמות הללו?

Well, to a group like you,

ובכן, לאנשים כמוכם,

the trends are apparent.

המגמות ברורות.

We are living at a moment in which the very fabric of human society

אנו חיים בתקופה שבה המארג של החברה האנושית

is being rewoven.

נארג מחדש.

If you saw the cover of The Economist a couple of days ago --

אם ראיתם את שער האקונומיסט לפני מספר ימים -

it said that 80 percent of the people on the planet,

נאמר בו ש-80 אחוז מאנשים בעולם,

by the year 2020, would have a smartphone.

עד שנת 2020 יהיו בעלי סמארטפון.

They would have a small computer connected to the Internet in their pocket.

יהיה להם מחשב קטן המחובר לאינטרנט בכיסם.

In most of Africa, the cell phone penetration rate is 80 percent.

ברוב חלקי אפריקה החדירה של טלפונים סלולריים היא 80 אחוזים.

We passed the point last October

באוקטובר האחרון חצינו את הנקודה

when there were more mobile cellular devices, SIM cards,

שבה בעולם יש יותר מכשירי טלפון סלולריים וכרטיסי סים

out in the world than there were people.

מאשר אנשים.

We are within years of a profound moment in our history,

אנו נמצאים במרחק של מספר שנים מרגע משמעותי בהיסטוריה שלנו,

when effectively every single human being on the planet

שבו למעשה כל בן אנוש על פני כדור הארץ

is going to be part of a man-made system for the first time,

יהיה בפעם הראשונה חלק ממערכת מעשה ידי אדם,

able to touch anyone else --

המסוגל לגעת בכל באחד אחר -

touch them for good, touch them for ill.

לגעת בהם לטובה, לגעת בהם לרעה.

And the changes associated with that are changing the very nature

והשינוייים הקשורים לכך משנים את טבעו

of every aspect of governance and life on the planet

של כל היבט של מינהל וחיים בעולם

in ways that our leaders ought to be thinking about,

באופן שמנהיגינו חייבים להתייחס אליהם,

when they're thinking about these immediate threats.

כאשר הם חושבים על איומים מידיים אלה.

On the security side,

בהיבט הבטחוני,

we've come out of a Cold War in which it was too costly to fight a nuclear war,

יצאנו מ"המלחמה הקרה", שבה היה יקר מדי להילחם מלחמה גרעינית,

and so we didn't,

ולכן לא נלחמנו,

to a period that I call Cool War, cyber war,

אל התקופה שאני קורא לה "המלחמה הצוננת", מלחמת הסייבר,

where the costs of conflict are actually so low, that we may never stop.

שבה העלויות של עימות הם למעשה כל כך נמוכים,שייתכן שלא נפסיק לעולם.

We may enter a period of constant warfare,

אנו עלולים להיכנס לתקופה של מלחמה מתמשכת,

and we know this because we've been in it for several years.

ואנו יודעים זאת כי אנו נמצאים בה כבר מספר שנים.

And yet, we don't have the basic doctrines to guide us in this regard.

ועדיין, אין לנו את הדוקטרינות הבסיסיות שינחו אותנו בהיבט זה.

We don't have the basic ideas formulated.

טרם ניסחנו את הרעיונות הבסיסיים.

If someone attacks us with a cyber attack,

אם מישהו יתקיף אותנו במתקפת סייבר,

do have the ability to respond with a kinetic attack?

האם יש לנו יכולת להגיב במתקפה קינטית?

We don't know.

אנו לא יודעים.

If somebody launches a cyber attack, how do we deter them?

אם מישהו משגר מתקפת סייבר, איך נוכל להרתיע אותו?

When China launched a series of cyber attacks,

כאשר סין שיגרה סדרת מתקפות סייבר,

what did the U.S. government do?

מה עשתה ממשלת ארה"ב?

It said, we're going to indict a few of these Chinese guys,

הי אמרה: אנו הולכים לתבוע כמה מהחבר'ה הסינים הללו,

who are never coming to America.

שלעולם לא מגיעים לאמריקה.

They're never going to be anywhere near a law enforcement officer

הם לעולם לא יימצאו בקרבתו של שוטר

who's going to take them into custody.

שיעצור אותם.

It's a gesture -- it's not a deterrent.

זו מחווה - זו לא אמירה מרתיעה.

Special forces operators out there in the field today

אנשי יחידות מיוחדות שנמצאים בשטח

discover that small groups of insurgents with cell phones

מגלים כעת שלקבוצות קטנות של מורדים עם טלפונים סלולריים

have access to satellite imagery that once only superpowers had.

יש גישה לתמונות לווין שבעבר היו נגישות רק למעצמות על.

In fact, if you've got a cell phone,

למעשה, אם יש ברשותך טלפון סלולרי,

you've got access to power that a superpower didn't have,

יש לך גישה לעוצמה שלמעצמות על לא היה,

and would have highly classified 10 years ago.

והיו בעלי סיווג בטחוני גבוהה לפני 10 שנים.

In my cell phone, I have an app that tells me

בטלפון שלי יש לי אפליקציה שאומרת לי

where every plane in the world is, and its altitude, and its speed,

היכן נמצא כל מטוס בעולם ומה גובהו ומהירותו,

and what kind of aircraft it is,

ואיזה סוג מטוס זה,

and where it's going and where it's landing.

ולאן הוא טס ואיפה הוא נוחת.

They have apps that allow them to know

יש להם אפליקציות שמאפשרות להם לדעת

what their adversary is about to do.

מה מתכוון האויב שלהם לעשות.

They're using these tools in new ways.

הם משתמשים בכלים אלה בדרכים חדשות.

When a cafe in Sydney was taken over by a terrorist,

כאשר מחבל השתלט על בית קפה בסידני,

he went in with a rifle...

הוא נכנס עם רובה...

and an iPad.

ואייפד.

And the weapon was the iPad.

והנשק היה האייפד.

Because he captured people, he terrorized them,

מכיוון שהוא לכד אנשים, איים עליהם,

he pointed the iPad at them,

כיוון אליהם את האייפד,

and then he took the video and he put it on the Internet,

ואז צילם אותם בוידאו והעלה אותו לאינטרנט,

and he took over the world's media.

וכך השתלט על המדיה העולמית.

But it doesn't just affect the security side.

אבל זה לא רק משפיע על הצד הבטחוני.

The relations between great powers --

היחסים בין מעצמות -

we thought we were past the bipolar era.

חשבנו שכבר עברנו את התקופה הדו-קוטבית.

We thought we were in a unipolar world,

חשבנו שאנו נמצאים בעולם חד-קוטבי,

where all the big issues were resolved.

בו כל הבעיות הגדולות כבר פתורות.

Remember? It was the end of history.

זוכרים? זה היה קץ ההיסטוריה.

But we're not.

אבל לא.

We're now seeing that our basic assumptions about the Internet --

אנו רואים כי ההנחות הבסיסיות שלנו לגבי האינטרנט --

that it was going to connect us, weave society together --

שהוא יחבר בינינו, שהוא יארוג יחדיו את החברה שלנו --

are not necessarily true.

אינן בהכרח נכונות.

In countries like China, you have the Great Firewall of China.

במדינות כמו סין, ישנה "חומת האש הסינית הגדולה"

You've got countries saying no, if the Internet happens within our borders

ישנן מדינות האומרות "לא, אם האינטרנט קורה בגבולותינו

we control it within our borders.

אנו שולטים בו בתוך גבולותינו.

We control the content. We are going to control our security.

"אנו שולטים בתוכן. אנו נשלוט בביטחוננו".

We are going to manage that Internet.

"אנו ננהל את האינטרנט הזה".

We are going to say what can be on it.

"אנו נחליט מה יהיה בו".

We're going to set a different set of rules.

"אנו נקבע מערכת חוקים שונה".

Now you might think, well, that's just China.

אתם עשויים לחשוב, טוב, זה רק סין.

But it's not just China.

אבל זה לא רק סין.

It's China, India, Russia.

זה סין, הודו, רוסיה.

It's Saudi Arabia, it's Singapore, it's Brazil.

זה ערב הסעודית, זה סינגפור, זה ברזיל.

After the NSA scandal, the Russians, the Chinese, the Indians, the Brazilians,

אחרי שערוריית הסוכנות לביטחון לאומי, הרוסים, הסינים, ההודים, הברזילאים,

they said, let's create a new Internet backbone,

הם אמרו: בואו ניצור תשתית חדשה לאינטרנט,

because we can't be dependent on this other one.

כי איננו יכולים להיות תלויים בזאת האחרת.

And so all of a sudden, what do you have?

ולפתע, מה קיבלתם?

You have a new bipolar world

קיבלתם עולם דו-קוטבי חדש

in which cyber-internationalism,

שבו בינלאומיות אינטרנטית,

our belief,

האמונה שלנו,

is challenged by cyber-nationalism,

מאותגרת על ידי לאומיות אינטרנטית,

another belief.

אמונה אחרת.

We are seeing these changes everywhere we look.

אנו רואים שינויים אלה בכל אשר נפנה.

We are seeing the advent of mobile money.

אנו עדים להופעה של כסף נייד.

It's happening in the places you wouldn't expect.

זה קורה במקומות בלתי צפויים.

It's happening in Kenya and Tanzania,

זה קורה בקניה וטנזניה,

where millions of people who haven't had access to financial services

מקום שבו למיליוני אנשים לא היתה להם גישה לשירותים פיננסיים

now conduct all those services on their phones.

מתנהלים כעת מול שירותים אלה מהטלפון שלהם.

There are 2.5 million people who don't have financial service access

ישנם 2.5 מיליון אנשים שאין להם גישה לשירותים פיננסיים

that are going to get it soon.

אשר ישיגו גישה זו בקרוב.

A billion of them are going to have the ability to access it

מיליארד מהם הולכים לקבל יכולת גישה כזאת

on their cell phone soon.

מהטלפונים שלהם בקרוב.

It's not just going to give them the ability to bank.

זה לא רק ייתן להם יכולת להפקיד כסף.

It's going to change what monetary policy is.

זה הולך לשנות את ההגדרה של מדיניות מונטרית.

It's going to change what money is.

זה הולך לשנות את ההגדרה של כסף.

Education is changing in the same way.

מערכת החינוך משתנה באותו האופן.

Healthcare is changing in the same way.

מערכת הבריאות משתנה באותו האופן

How government services are delivered is changing in the same way.

הדרך בה ניתנים שירותים ציבוריים משתנה באותו האופן.

And yet, in Washington, we are debating

ועדיין, בוושינגטון, אנו מתווכחים

whether to call the terrorist group that has taken over Syria and Iraq

אם לקרוא לקבוצת הטרור שהשתלטה על סוריה ועירק --

ISIS or ISIL or Islamic State.

ISIS או ISIL או המדינה האיסלאמית.

We are trying to determine

אנו מנסים לקבוע

how much we want to give in a negotiation with the Iranians

עד כמה אנו רוצים לוותר במשא ומתן עם האירנים בעיסקת הגרעין

on a nuclear deal which deals with the technologies of 50 years ago,

אשר עוסקת בטכנולוגיות מלפני 50 שנה,

when in fact, we know that the Iranians right now are engaged in cyber war with us

כאשר בפועל אנו יודעים שהאיראנים, ממש כעת עוסקים במלחמת סייבר איתנו

and we're ignoring it, partially because businesses are not willing

ואנו מתעלמים מכך, גם בגלל שעסקים רבים לא מוכנים

to talk about the attacks that are being waged on them.

לדבר על התקפות עליהם.

And that gets us to another breakdown

וזה מביא אותנו

that's crucial,

לקילקול קריטי נוסף,

and another breakdown that couldn't be more important to a group like this,

לקילקול מאד חשוב עבור קבוצה כזו,

because the growth of America and real American national security

כי הצמיחה של אמריקה וביטחון לאומי אמיתי של אמריקה

and all of the things that drove progress even during the Cold War,

וכל הדברים שהניעו את הקידמה אפילו בזמן המלחמה הקרה,

was a public-private partnership between science, technology and government

קרו הודות לשותפות ציבורית-פרטית בין מדע, טכנולוגיה וממשל

that began when Thomas Jefferson sat alone in his laboratory

אשר החלה כאשר תומאס ג'פרסון ישב לבדו במעבדה שלו

inventing new things.

והמציא דברים חדשים.

But it was the canals and railroads and telegraph;

אך אלה היו התעלות ומסילות הברזל והטלגרף;

it was radar and the Internet.

זה היה הרדאר והאינטרנט.

It was Tang, the breakfast drink --

זה היה טאנג, משקה הבוקר --

probably not the most important of those developments.

כנראה לא החשוב שבפיתוחים אלה.

But what you had was a partnership and a dialogue,

אבל מה שקיבלנו היה שותפות ודו-שיח,

and the dialogue has broken down.

והדו-שיח התקלקל.

It's broken down because in Washington,

הוא התקלקל מכיוון שבוושינגטון,

less government is considered more.

פחות ממשל נחשב לטוב יותר .

It's broken down because there is, believe it or not,

הוא התקלקל מכיוון שבוושינגטון מתקיימת, תאמינו או לא,

in Washington, a war on science --

מלחמה במדע --

despite the fact that in all of human history,

למרות העובדה שבכל ההיסטוריה האנושית,

every time anyone has waged a war on science,

בכל פעם שמישהו הכריז מלחמה על המדע,

science has won.

המדע ניצח.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But we have a government that doesn't want to listen,

אבל לנו יש ממשלה שלא רוצה להקשיב,

that doesn't have people at the highest levels

שאין לה אנשים בדרגים הגבוהים

that understand this.

שמבינים את זה.

In the nuclear age,

בעידן הגרעיני,

when there were people in senior national security jobs,

כאשר היו אנשים בעמדות בכירות של הביטחון הלאומי,

they were expected to speak throw-weight.

היה מצופה מהם להבין מושגים בתחום הטילים הבין יבשתיים.

They were expected to know the lingo, the vocabulary.

היה מצופה מהם לדעת את העגה, את מילון המונחים.

If you went to the highest level of the U.S. government now

לו ניגשתם היום לנושאי משרות בכירות בממשלת ארה"ב

and said, "Talk to me about cyber, about neuroscience,

והייתם אומרים: "דברו איתי על סייבר, על מדעי המוח,

about the things that are going to change the world of tomorrow,"

על הדברים שהולכים לשנות את עולם המחר",

you'd get a blank stare.

הייתם מקבלים מבט מזוגג.

I know, because when I wrote this book,

אני יודע זאת, כי כשכתבתי את הספר הזה

I talked to 150 people, many from the science and tech side,

דיברתי עם 150 אנשים, רבים מהם מתחום המדע והטכנולוגיה,

who felt like they were being shunted off to the kids' table.

שחשו שהושיבו אותם בשולחן של הילדים.

Meanwhile, on the tech side,

בינתיים, בצד הטכנולוגי,

we have lots of wonderful people creating wonderful things,

ישנם המון אנשים נפלאים שיוצרים דברים נפלאים,

but they started in garages and they didn't need the government

אבל הם התחילו במחסנים ולא הזדקקו לממשלה

and they don't want the government.

והם לא רוצים את הממשלה.

Many of them have a political view that's somewhere between

רבים מהם בעלי השקפה פוליטית שהיא משהו בין

libertarian and anarchic:

ליברטריאנית לאנארכית:

leave me alone.

תעזבו אותי במנוחה.

But the world's coming apart.

אבל העולם מתפרק.

All of a sudden, there are going to be massive regulatory changes

פתאום, הולכים להיכנס שינויים רגולטורים כבדים

and massive issues associated with conflict

ונושאים כבדים הקשורים לקונפליקט

and massive issues associated with security and privacy.

ונושאים כבדים הקשורים לביטחון ופרטיות.

And we haven't even gotten to the next set of issues,

ואפילו לא הגענו לסדרה נוספת של נושאים,

which are philosophical issues.

שהם נושאים פילוסופיים.

If you can't vote, if you can't have a job,

אם אינך יכול להצביע בבחירות, אם אינך יכול למצוא עבודה,

if you can't bank, if you can't get health care,

אם אינך יכול להפקיד כסף בבנק, אם אינך יכול להשיג טיפול רפואי,

if you can't be educated without Internet access,

אם אינך יכול לקבל חינוך ללא גישה לאינטרנט,

is Internet access a fundamental right that should be written into constitutions?

האם גישה לאינטרנט מהווה זכות בסיסית אותה יש להוסיף לחוקה?

If Internet access is a fundamental right,

אם גישה לאינטרנט היא זכות בסיסית,

is electricity access for the 1.2 billion who don't have access to electricity

האם גישה לחשמל ל- 1.2 מיליארד אנשים שאין להם גישה לחשמל

a fundamental right?

היא זכות בסיסית?

These are fundamental issues. Where are the philosophers?

אלה הם נושאים מהותיים. היכן הפילוסופים?

Where's the dialogue?

היכן הדו-שיח?

And that brings me to the reason that I'm here.

וזה מביא אותי לסיבה שאני כאן.

I live in Washington. Pity me.

אני גר בוושינגטון. רחמו עליי.

(Laughter)

(צחוק)

The dialogue isn't happening there.

הדו-שיח לא קורה שם.

These big issues that will change the world,

נושאים גדולים אלה שישנו את העולם,

change national security, change economics,

שישנו את הביטחון הלאומי, שישנו את הכלכלה,

create hope, create threats,

שיצרו תקוה, שיצרו איומים,

can only be resolved when you bring together

יכולים להיפתר רק כאשר מביאים

groups of people who understand science and technology

קבוצות אנשים שמבינים במדע וטכנולוגיה

back together with government.

לשבת עם הממשלה.

Both sides need each other.

שני הצדדים צריכים זה את זה.

And until we recreate that connection,

ועד שלא ניצור חיבור זה מחדש,

until we do what helped America grow and helped other countries grow,

עד שלא נעשה את מה שעזר לאמריקה לצמוח ועזר למדינות אחרות לצמוח,

then we are going to grow ever more vulnerable.

אנו נהיה עוד יותר פגיעים.

The risks associated with 9/11 will not be measured

הסיכונים הקשורים ל-11/9 לא יימדדו

in terms of lives lost by terror attacks

במונחים של חיי אדם שקופחו במתקפת טרור

or buildings destroyed or trillions of dollars spent.

או בניינים שייהרסו או טריליוני דולרים שיבוזבזו.

They'll be measured in terms of the costs of our distraction from critical issues

הם יימדדו במונחים של עלות של הסחת הדעת שלנו מנושאים קריטיים

and our inability to get together

וחוסר היכולת שלנו לכנס יחדיו

scientists, technologists, government leaders,

מדענים, טכנולוגים, מנהיגי ממשלה,

at a moment of transformation akin to the beginning of the Renaissance,

ברגע של תמורה המשתווה לתחילת תקופת הרנסאנס.

akin to the beginning of the major transformational eras

בדומה לתחילת העידנים המעצבים הגדולים

that have happened on Earth,

שקרו על פני כדור הארץ,

and start coming up with, if not the right answers,

ויתחילו להגיע עם תשובות, שאולי אינן התשובות הנכונות,

then at least the right questions.

הרי שלפחות השאלות הנכונות

We are not there yet,

אנחנו עדיין לא שם,

but discussions like this and groups like you

אבל דיונים כמו דיון זה וקבוצות כמו שלכם

are the places where those questions can be formulated and posed.

הם המקומות שבהם אפשר לנסח ולהציב שאלות כאלה.

And that's why I believe that groups like TED,

לכן אני מאמין שקבוצות כמו TED,

discussions like this around the planet,

דיונים כאלה ברחבי העולם,

are the place where the future of foreign policy, of economic policy,

הם המקום שבו העתיד של מדיניות חוץ, מדיניות כלכלית,

of social policy, of philosophy, will ultimately take place.

של מדיניות חברתית, פילוסופיה, יעוצבו בסופו של דבר.

And that's why it's been a pleasure speaking to you.

וזו הסיבה שנהניתי לדבר אליכם.

Thank you very, very much.

תודה רבה, לכם, רבה מאוד.

(Applause)

(מחיאות כפיים)