The inside story of the Paris climate agreement | Christiana Figueres

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Zeeva Livshitz

I have one more reason for optimism:

יש לי עוד סיבה אחת טובה לאופטימיות:

climate change.

שינוי האקלים.

Maybe you don't believe it, but here is the fact.

אולי אתם לא מאמינים לזה, אבל הנה העובדה.

On December 12, 2015,

ב12 בדצמבר, 2015,

in Paris, under the United Nations,

בפריז, תחת האומות המאוחדות,

195 governments got together

195 ממשלות התכנסו

and unanimously --

ויחד--

if you've worked with governments, you know how difficult that is --

אם עבדתם עם ממשלות, אתם יודעים כמה זה קשה --

unanimously decided

החליטו פה אחד

to intentionally change the course of the global economy

לשנות בכוונה את הכיוון של הכלכלה הגלובלית

in order to protect the most vulnerable

כדי להגן על הכי פגיעים

and improve the life of all of us.

ולשפר את החיים של כולנו.

Now, that is a remarkable achievement.

עכשיו, זה השג יוצא דופן.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But it is even more remarkable

אבל זה אפילו יותר מדהים

if you consider where we had been just a few years ago.

אם אתם שוקלים איפה היינו רק לפני כמה שנים.

2009, Copenhagen.

2009, קופנהגן.

Who remembers Copenhagen?

מי זוכר את קופנהגן?

Well, after years of working toward a climate agreement,

ובכן, אחרי שנים של עבודה לכיוון הסכם אקלים,

the same governments convened in Copenhagen

אותן ממשלות התכנסו בקופנהגן

and failed miserably.

ונכשלו לגמרי.

Why did it fail miserably?

למה זה נכשל לגמרי?

For many different reasons,

מהרבה סיבות שונות,

but primarily because of the deeply entrenched divide

אבל בעיקר בגלל הפער המושרש העמוק

between the global North and the global South.

בין הצפון הגלובלי והדרום הגלובלי.

So now, six months after this failure,

אז עכשיו, שישה חודשים אחרי הכישלון הזה,

I was called in to assume the responsibility

נקראתי לקחת אחריות

of the global climate change negotiations.

על דיוני שינוי האקלים הגלובליים.

You can imagine, the perfect moment to start this new job.

אתם יכולים לדמיין, הרגע המושלם להתחיל את העבודה החדשה הזו.

The global mood on climate change was in the trash can.

מצב הרוח הגלובלי על שינוי אקלים היה בפח האשפה.

No one believed

אף אחד לא האמין

that a global agreement could ever be possible.

שהסכם גלובלי יוכל אי פעם להיות אפשרי.

In fact, neither did I.

למעשה, גם אני לא.

If you promise not to tell anyone outside of this wonderful TED audience,

אם אתם מבטיחים לא לספר לאף אחד מחוץ קהל TED הנפלא הזה,

I'm going to divulge a secret

אני אגלה לכם סוד

that has been gratefully buried by history.

שהיה קבור בהסטוריה למרבה המזל.

On my first press conference,

בועידת העיתונאים הראשונה שלי,

a journalist asked, "Um, Ms. Figueres,

עיתונאי שאל, "אם, גברת פיגרס,

do you think that a global agreement is ever going to be possible?"

את חושבת שהסכם גלובלי יהיה אפשרי אי פעם?"

And without engaging brain, I heard me utter,

ובלי להפעיל את המוח, שמעתי את עצמי ממלמלת,

"Not in my lifetime."

"לא בזמן חיי."

Well, you can imagine the faces of my press team

ובכן, אתם יכולים לדמיין את הפנים של צוות העיתונות שלי

who were horrified at this crazy Costa Rican woman

שהיה מבועת מהאישה הקוסטה ריקנית המשוגעת הזאת

who was their new boss.

שהיתה הבוס החדש שלהם.

And I was horrified, too.

וגם אני הייתי מבועתת.

Now, I wasn't horrified at me, because I'm kind of used to myself.

עכשיו, לא הייתי מבועתת ממני, בגלל שאני סוג של רגילה לעצמי.

I was actually horrified

הייתי למעשה מבועתת

at the consequences of what I had just said,

מההשלכות של מה שבדיוק אמרתי,

at the consequences for the world

מהתוצאות לעולם

in which all our children are going to have to live.

בו כל ילדנו יצטרכו לחיות.

It was frankly a horrible moment for me,

זה היה למעשה רגע נוראי בשבילי,

and I thought, well, no, hang on,

וחשבתי, ובכן, לא, חכו רגע,

hang on.

חכו רגע.

Impossible is not a fact,

בלתי אפשרי זה לא עובדה,

it's an attitude.

זה גישה.

It's only an attitude.

זה רק גישה.

And I decided right then and there that I was going to change my attitude

והחלטתי אז ושם שאני אשנה את הגישה שלי

and I was going to help the world change its attitude on climate change.

ועמדתי לעזור לעולם לשנות את הגישה שלו על שינוי אקלים.

So I don't know --

אז אני לא יודעת --

No, just this? Thanks.

לא, רק זה? תודה.

I don't know --

אני לא יודעת --

what you would do

מה הייתם עושים

if you were told your job is to save the planet.

אם היו אומרים לכם שהעבודה שלכם היא להציל את הפלנטה.

Put that on the job description.

שימו את זה על תאור עבודה.

And you have full responsibility,

ויש לכם אחריות מלאה,

but you have absolutely no authority,

אבל אין לכם סמכות בכלל,

because governments are sovereign in every decision that they take.

בגלל שהממשלות הן ריבוניות בכל החלטה שהן לוקחות.

Well, I would really love to know

ובכן, באמת הייתי רוצה לדעת

what you would do on the first Monday morning,

מה הייתם עושים ביום שני הראשון בבוקר,

but here's what I did: I panicked.

אבל הנה מה שעשיתי: נכנסתי לפאניקה.

(Laughter)

(צחוק)

And then I panicked again,

ואז נכנסתי שוב לפאניקה,

because I realized I have no idea how we're going to solve this problem.

בגלל שהבנתי שאין לי מושג איך אנחנו עומדים לפתור את הבעיה הזו.

And then I realized I have no idea how we're going to solve this problem,

ואז הבנתי שאין לי מושג איך אנחנו עומדים לפתור את הבעיה הזאת,

but I do know one thing:

אבל אני יודעת דבר אחד:

we have got to change the tone of this conversation.

אנחנו חייבים לשנות את הטון של השיחה הזו.

Because there is no way you can deliver victory

בגלל שאין דרך שאתם יכולים לספק ניצחון

without optimism.

בלי אופטימיות.

And here,

ופה,

I use optimism as a very simple word,

אני משתמשת באופטימיות כמילה מאוד פשוטה,

but let's understand it in its broader sense.

אבל בואו נבין את זה במובן הכי הרחב.

Let's understand it as courage,

בואו נבין את זה כאומץ,

hope, trust, solidarity,

תקווה, אמון, סולידריות,

the fundamental belief that we humans can come together

האמונה הבסיסית שאנחנו האנשים יכולים להתאחד

and can help each other to better the fate of mankind.

ויכולים לעזור אחד לשני להטיב את הגורל של האנושות.

Well, you can imagine that I thought that without that,

ובכן, אתם יכולים לדמיין שחשבתי שבלי זה,

there was no way we were going to get out of the paralysis of Copenhagen.

לא היתה דרך שנצא מהשיתוק של קופנהגן.

And for six years,

ובמשך שש שנים,

I have stubbornly, relentlessly injected optimism into the system,

בעקשנות, ללא פשרות הזרקתי אופטימיות לתוך המערכת,

no matter what the questions from the press --

לא משנה מה השאלות מהעיתונות --

and I have gotten better at those --

ונעשיתי טובה יותר בזה --

and no matter what the evidence to the contrary.

ולא משנה מה העדויות המנוגדות.

And believe you me, there has been a lot of contrary evidence.

ותאמינו לי, היה הרבה עדויות כנגד.

But relentless optimism into the system.

אלא אופטימיות בלתי מתפשרת לתוך המערכת.

And pretty soon,

אבל מהר מאוד,

we began to see changes happening in many areas,

התחלנו לראות שינויים שמתרחשים בהרבה תחומים,

precipitated by thousands of people,

מואצים על ידי אלפי אנשים,

including many of you here today,

כולל הרבה מכם פה היום,

and I thank you.

ואני מודה לכם.

And this TED community will not be surprised

וקהילת TED הזו לא תהיה מופתעת

if I tell you the first area

אם אני אגיד לכם שהאזור הראשון

in which we saw remarkable change

בו ראינו שינוי מדהים

was ...

היה ...

technology.

טכנולוגיה.

We began to see that clean technologies,

התחלנו לראות שטכנולוגיות נקיות,

in particular renewable energy technologies,

בעיקר טכנולוגיות אנרגיה מתחדשת,

began to drop price and increase in capacity,

התחילו לרדת במחיר ולעלות בכמות,

to the point where today we are already building

לנקודה בה היום אנחנו כבר בונים

concentrated solar power plants

תחנות סולריות מרוכזות

that have the capacity to power entire cities,

שיש להן את היכולת לתת כוח לערים שלמות,

to say nothing of the fact of what we are doing on mobility

שלא לדבר על מה אנחנו עושים בנושא הניידות

and intelligent buildings.

ובניינים חכמים.

And with this shift in technologies,

ועם השינוי הזה בטכנולוגיות,

we were able to begin to understand

היינו מסוגלים להתחיל להבין

that there was a shift in the economic equation,

שיש שינוי במשוואה הכלכלית,

because we were able to recognize

בגלל שהיינו מסוגלים להבחין

that yes, there are huge costs to climate change,

שכן, יש עלות גבוהה לשינוי האקלים,

and yes, there are compounded risks.

וכן, יש סיכונים מורכבים.

But there also are economic advantages

אבל יש גם יתרונות כלכליים

and intrinsic benefits,

ויתרונות מובנים,

because the dissemination of the clean technologies

בגלל שההטמעה של טכנולוגיות נקיות

is going to bring us cleaner air,

עומדת להביא לנו אויר נקי יותר,

better health,

בריאות טובה יותר,

better transportation, more livable cities,

תחבורה טובה יותר, וערים יותר ברות מחיה,

more energy security,

יותר ביטחון אנרגטי,

more energy access to the developing world.

יותר גישה לאנרגיה לעולם המתפתח.

In sum, a better world than what we have now.

לסיכום, עולם טוב יותר ממה שיש לנו עכשיו.

And with that understanding,

ועם ההבנה הזו,

you should have witnessed, in fact, part of you were,

אתם הייתם צריכים לצפות למעשה, כמה מכם ראיתם,

the spread of ingenuity and excitement

את ההתפשטות של המצאתיות והתרגשות

that went through, first through nonnational governments,

שהתרחשו ראשית דרך ממשלות לא לאומיות,

the private sector, captains of industry, insurance companies,

המגזר הפרטי, ראשי התעשייה, חברות ביטוח,

investors, city leaders, faith communities,

משקיעים, ראשי ערים, קהילות אמונה,

because they all began to understand, this actually can be in their interest.

בגלל שכולם התחילו להבין, זה יכול למעשה להיות לתועלתם.

This can actually improve their bottom line.

זה יכול למעשה לשפר את השורה התחתונה שלהם.

And it wasn't just the usual suspects.

וזה לא היו רק החשודים המיידיים.

I have to tell you I had the CEO of a major, major oil and gas company

אני צריכה לספר לכם שהיה לי מנכ"ל של חברת גז ונפט גדולה מאוד

come to me at the beginning of last year

שהגיע אלי בתחילת השנה שעברה

and say --

ואמר --

privately, of course --

בפרטיות, כמובן --

he did not know how he was going to change his company,

הוא לא ידע איך לשנות את החברה שלו,

but he is going to change it,

אבל הוא עומד לשנות אותה,

because he's interested in long-term viability.

בגלל שהוא מעוניין בקיימות לטווח ארוך.

Well, now we have a shift in the economic equation,

ובכן, עכשיו יש לנו שינוי במשוואה הכלכלית,

and with that, with broader support from everyone,

ואיתה, עם תמיכה רחבה יותר מכולם,

it did not take very long before we saw that national governments

זה לא לקח הרבה זמן עד שראינו את הממשלות הלאומיות

woke up to the fact that this is in their national interest.

שהתעוררו לעובדה שזה לטובתם הלאומית.

And when we asked countries to begin to identify

וכשביקשנו ממדינות להתחיל לזהות

how they could contribute to global efforts

איך הן יכולות לתרום למאמצים עולמיים

but based on their national interest,

אבל בהתבסס על האינטרסטים הלאומיים,

189 countries out of 195,

189 מדינות מתוך 195,

189 countries sent their comprehensive climate change plans,

189 מדינות שלחו את תוכניות שינוי האקלים המקיפות שלהם,

based on their national interest,

בהתבסס על האינטרסים הלאומיים שלהם,

concurrent with their priorities,

במקביל לעדיפויות שלהם,

consistent with their national sustainable development plans.

בעקביות עם תוכניות הקיימות הלאומיות שלהם.

Well,

ובכן,

once you protect the core interests of nations,

ברגע שאתם מגינים על האינטרסטים הליבתיים של המדינות,

then you can understand that nations were ready

אז אתם יכולים להבין שאומות היו מוכנות

to begin to converge onto a common path,

להתחיל להתאחד למסלול משותף,

onto a common direction of travel

לכיוון תנועה משותף

that is going to take us probably several decades,

שעומד לקחת אותנו למשך כמה עשורים כנראה,

but over those several decades is going to take us

אבל במשך מספר העשורים האלה הוא יקח אותנו

into the new economy,

לכלכלה חדשה,

into a decarbonized, highly resilient economy,

לכלכלה נטולת פחמן וגמישה מאוד.

And the national contributions that are currently on the table

והתרומות הלאומיות שכרגע על השולחן

on behalf of national governments

מטעם ממשלות לאומיות

are insufficient to get us to a stabilized climate,

לא מספיקות לקחת אותנו לאקלים מייוצב,

but they are only the first step,

אבל הן רק הצעד הראשון,

and they will improve over time.

והם ישתפרו במשך הזמן.

And the measurement, reporting and verification of all of those efforts

והמדידות, הדיווח והאימות של כל המאמצים האלה

is legally binding.

מחייבים משפטית.

And the checkpoints that we're going to have every five years

ונקודות הביקורת שיהיו לנו כל חמש שנים

to assess collective progress towards our goal are legally binding,

כדי להעריך התקדמות קולקטיבית לכיוון המטרות שלנו מחייבות משפטית,

and the path itself toward a decarbonized and more resilient economy

והדרך עצמה לכלכלה נטולת הפחמן והעמידה יותר

is legally binding.

מחייבת משפטית.

And here's the more important part:

והנה חלק הרבה יותר חשוב:

What did we have before?

מה היה לנו לפני כן?

A very small handful of countries

מספר קטן של מדינות

who had undertaken very reduced,

שלקחו התחייבויות מופחתות,

short-term emission reduction commitments

לטווח קצר להפחתת פליטות

that were completely insufficient

שהיו לגמרי לא מספיקות

and furthermore, largely perceived as a burden.

ויותר מזה, נתפסו באופן כולל כמעמסה.

Now what do we have?

עכשיו מה יש לנו?

Now we have all countries of the world contributing with different intensities

עכשיו יש לנו את כל מדינות העולם שתורמות ברמות שונות

from different approaches in different sectors,

בגישות שונות במגזרים שונים,

but all of them contributing to a common goal

אבל כולם תורמים למטרה משותפת

and along a path

ובמקביל למסלול

with environmental integrity.

עם יושרה סביבתית.

Well, once you have all of this in place

ובכן, ברגע שיש לכם את כל זה במקום

and you have shifted this understanding,

והעברתם את ההבנה הזו,

then you see that governments were able to go to Paris

ואז אתם רואים שממשלות היו מסוגלות ללכת לפריז

and adopt the Paris agreement.

ולאמץ את הסכם פריז.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So,

אז,

as I look back

כשאני מביטה אחורנית

over the past six years,

על שש השנים האחרונות,

first I remember

ראשית אני זוכרת

the day the Paris agreement was adopted.

את היום שהסכם פריז אומץ.

I cannot tell you the euphoria in the room.

אני לא יכולה לספר לכם על האופוריה בחדר.

5,000 people jumping out of their seats,

5,000 אנשים קופצים מהכיסאות שלהם,

crying, clapping, screaming, yelling,

בוכים, מוחאים כפיים, צועקים, מיללים,

torn between euphoria and still disbelief at what they had just seen,

קרועים בין אופוריה ועדיין חוסר אמונה ממה שהם בדיוק ראו,

because so many people

בגלל שכל כך הרבה אנשים

had worked for years towards this, and this was finally their reality.

עבדו במשך שנים לכיוון זה, וזו היתה המציאות שלהם לבסוף.

And it wasn't just those who had participated directly.

וזה לא היו רק אלה שהשתתפו ישירות.

A few weeks ago, I was with a colleague

לפני כמה שבועות, הייתי עם קולגה

who was trying to decide

שניסה להחליט

on a Tahitian pearl that he wanted to give to his wonderful wife Natasha.

על פנינה מטהיטי שהוא רצה לתת לאישה הנפלאה שלו נטאשה.

And once he had finally decided what he was going to buy,

וברגע שהוא החליט לבסוף מה הוא עומד לקנות,

the jeweler said to him,

הצורף אמר לו,

"You know, you're very lucky that you're buying this now,

"אתה יודע, אתה מאוד בר מזל שאתה קונה את זה עכשיו,

because these pearls could go extinct very soon because of climate change."

בגלל שהפנינים האלו יכולות להכחד בקרוב בגלל שינוי האקלים."

"But," the jeweler said, "have you heard,

"אבל," הצורף אמר, "האם שמעת,

the governments have just come to a decision,

הממשלות בדיוק הגיעו להחלטה,

and Tahiti could have a chance."

ולטהיטי יכול להיות סיכוי."

Well, what a fantastic confirmation

ובכן, איזה הסכמה פנטסטית

that perhaps, perhaps here is hope,

שאולי, אולי הנה התקווה,

here is a possible chance.

הנה סיכוי אפשרי.

I'm the first one to recognize that we have a lot of work still to do.

אני הראשונה להכיר בעובדה שיש לנו עדיין הרבה עבודה לעשות.

We've only just started our work on climate change.

רק התחלנו את העבודה שלנו על שינוי אקלים.

And in fact, we need to make sure that we redouble our efforts

ולמעשה, אנחנו צריכים להבטיח שנכפיל את המאמצים שלנו

over the next five years that are the urgent five years.

במשך חמש השנים הבאות שהן חמש השנים הדחופות.

But I do believe

אבל אני מאמינה

that we have come over the past six years

שהתגברנו במשך שש השנים האחרונות

from the impossible

על הבלתי אפשרי

to the now unstoppable.

לעכשיו בלתי ניתן לעצירה.

And how did we do that? By injecting transformational optimism

ואיך עשינו את זה? על ידי הזרקת אופטימיזם מהפכני

that allowed us to go from confrontation to collaboration,

שמאפשר לנו לעבור מעימות לשיתוף פעולה,

that allowed us to understand that national and local interests

שמאפשר לנו להבין שאינטרסטים לאומיים ומקומיים

are not necessarily at odds with global needs,

לא בהכרח מנוגדים לצרכים הגלובליים,

and that if we understand that, we can bring them together

ושאם נבין את זה, אנחנו יכולים לחבר אותם

and we can merge them harmoniously.

ואנחנו יכולים למזג אותם בהרמוניה.

And as I look forward to other global issues

וכשאנחנו מביטים קדימה לנושאים גלובליים אחרים

that will require our attention this century --

שידרשו את תשומת הלב שלנו במאה הזו --

food security, water security, home security, forced migration --

ביטחון תזונתי, ביטחון מים, ביטחון לאומי, הגירה מאולצת --

I see that we certainly do not know

אני רואה שאנחנו בהחלט לא יודעים

how we are going to solve those problems yet.

איך אנחנו נפתור את הבעיות האלה עדיין.

But we can take a page out of what we have done on climate change

אבל אנחנו יכולים לקחת דף מתוך מה שעשינו בשינוי האקלים

and we can understand

ואנחנו יכולים להבין

that we have got to reinterpret the zero-sum mentality.

שאנחנו צריכים לפרש מחדש את מנטליות סכום האפס.

Because we were trained to believe that there always are winners and losers,

בגלל שאומנו להאמין שתמיד יש מנצחים ומפסידים,

and that your loss is my gain.

ושההפסד שלכם הוא היתרון שלי.

Well, now that we're in a world

ובכן, עכשיו כשאנחנו בעולם

in which we have reached planetary boundaries

בו הגענו לגבולות הפלנטריים

and that we are not just so interconnected,

ושאנחנו לא רק מחוברים,

but increasingly interdependent on each other,

אלא יותר ויותר תלויים אחד בשני,

your loss is no longer my gain.

ההפסד שלכם הוא לא עוד היתרון שלי.

We're either all losers

כולנו או מפסידים

or we all can be winners.

או שכולנו מנצחים.

But we are going to have to decide

אבל אנחנו נצטרך להחליט

between zero and sum.

בין סכום ואפס.

We're going to have to decide between zero benefit for all

אחננו נצטרך להחליט בין אפס תועלות לכולם

or living life as the sum of all of us.

או לחיות את החיים כסכום של כולנו.

We've done it once. We can do it again.

עשינו את זה פעם אחת, אנחנו יכולים לעשות זאת שוב.

Thanks.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)