Pankaj Ghemawat: Actually, the world isn't flat

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

I'm here to talk to you about how globalized we are,

אני כאן לדבר על עד כמה אנחנו גלובליים

how globalized we aren't,

וכמה אנחנו לא גלובליים ,

and why it's important to actually be accurate

ומדוע זה חשוב להיות מדוייקים

in making those kinds of assessments.

כשעושים הערכות אלו.

And the leading point of view on this, whether measured

ונקודת המבט המובילה כאן, בין אם היא נמדדת

by number of books sold, mentions in media,

במספר הספרים הנמכרים, איזכורים במדיה,

or surveys that I've run with groups ranging from

או סקרים שניהלתי עם קבוצות החל

my students to delegates to the World Trade Organization,

מהסטודנטים שלי לצירים לארגון הסחר העולמי,

is this view that national borders

היא ההשקפה שגבולות לאומיים

really don't matter very much anymore,

באמת לא מאד נחשבים יותר

cross-border integration is close to complete,

אינטגרציה חוצת גבולות היא כמעט מוחלטת

and we live in one world.

ואנו חיים בעולם אחד.

And what's interesting about this view

ומה שמעניין בהשקפה זו

is, again, it's a view that's held by pro-globalizers

הוא, שוב, זו השקפה שהחזיקו בה תומכי-גלובליזציה

like Tom Friedman, from whose book this quote is obviously excerpted,

כמו תום פרידמן שמובאה זו צוטטה מספרו ללא ספק.

but it's also held by anti-globalizers, who see this giant

אבל מחזיקים בה גם מתנגדי הגלובליזציה, שרואים את

globalization tsunami that's about to wreck all our lives

צונאמי הגלובליזציה הענק הזה שעתיד להרוס את כל חיינו.

if it hasn't already done so.

אם הוא עדיין לא עשה זאת.

The other thing I would add is that this is not a new view.

הדבר האחר שהייתי מוסיף הוא שזו איננה השקפה חדשה.

I'm a little bit of an amateur historian, so I've spent

אני קצת היסטוריון חובב, אז ביליתי

some time going back, trying to see the first mention

זמן מה בללכת אחורה, בנסיון למצוא את האזכור הראשון

of this kind of thing. And the best, earliest quote

של סוג זה של דבר. והציטוט הטוב והמוקדם ביותר,

that I could find was one from David Livingstone,

שיכולתי למצוא היה מפי דייויד ליווינגסטון,

writing in the 1850s about how the railroad, the steam ship,

שכתב ב-1850 על כיצד מסילת הברזל, ספינת הקיטור,

and the telegraph were integrating East Africa perfectly

והטלגרף שילבו את מזרח אפריקה בצורה מושלמת

with the rest of the world.

עם שאר העולם.

Now clearly, David Livingstone

ובכן כמובן, דייויד ליווינגסטון

was a little bit ahead of his time,

הקדים מעט את זמנו.

but it does seem useful to ask ourselves,

אבל זה נראה מועיל לשאול את עצמנו,

"Just how global are we?"

"עד כמה אנחנו ממש גלובלים?"

before we think about where we go from here.

לפני שאנחנו חושבים לאן אנו הולכים מכאן.

So the best way I've found of trying to get people

אז הדרך הטובה ביותר שמצאתי כדי לנסות ולגרום לאנשים

to take seriously the idea that the world may not be flat,

לקחת ברצינות את הרעיון שייתכן והעולם אינו שטוח

may not even be close to flat, is with some data.

אינו אפילו קרוב להיות שטוח, הוא בעזרת מידע כלשהו.

So one of the things I've been doing over the last few years

אז אחד הדברים שעשיתי בכמה השנים האחרונות

is really compiling data on things that could either happen

הוא ממש לאסוף מידע על דברים שעשויים לקרות

within national borders or across national borders,

אם בתוך גבולות מדיניים או מעבר לגבולות מדיניים,

and I've looked at the cross-border component

והסתכלתי במרכיב חוצה הגבולות

as a percentage of the total.

כאחוז מהשלם.

I'm not going to present all the data that I have here today,

אני לא הולך להציג את כל הנתונים שיש לי כאן היום,

but let me just give you a few data points.

אך הבה ואתן לכם כמה נקודות נתונים.

I'm going to talk a little bit about one kind of information flow,

אני עומד לדבר קצת על סוג אחד של זרימת מידע,

one kind of flow of people, one kind of flow of capital,

סוג אחד של זרימה של אנשים, סוג אחד של זרימת הון,

and, of course, trade in products and services.

וכמובן, סחר במוצרים ובשירותים.

So let's start off with plain old telephone service.

אז בוא נתחיל עם השירות הטלפוני הפשוט והותיק.

Of all the voice-calling minutes in the world last year,

מכל הדקות של השיחות הקוליות בעולם בשנה שעברה,

what percentage do you think were accounted for

איזה אחוז לדעתכם התייחס

by cross-border phone calls?

לשיחות טלפון בינלאומיות?

Pick a percentage in your own mind.

בחרו באחוז הנכון לפי דעתכם.

The answer turns out to be two percent.

מתברר שהתשובה היא שני אחוזים.

If you include Internet telephony, you might be able

אם אתה כולל אינטרנט טלפוניה, ייתכן שתוכל

to push this number up to six or seven percent,

להעלות מספר זה עד שישה או שבעה אחוזים,

but it's nowhere near what people tend to estimate.

אבל זה לא קרוב בכלל למה שאנשים נוטים להעריך.

Or let's turn to people moving across borders.

או בואו ונפנה לאנשים שחוצים גבולות.

One particular thing we might look at, in terms of

ייתכן ונבחין בדבר אחד מסוים, במונחים של

long-term flows of people, is what percentage

זרימת אנשים לטווח ארוך, הוא איזה אחוז

of the world's population is accounted for

מאוכלוסיית העולם מתייחס

by first-generation immigrants?

לדור ראשון של מהגרים?

Again, please pick a percentage.

שוב, אנא בחרו אחוז.

Turns out to be a little bit higher.

מתברר שזה קצת גבוה יותר.

It's actually about three percent.

זה למעשה כשלושה אחוזים.

Or think of investment. Take all the real investment

או חישבו על השקעה. קחו את כל ההשקעה הממשית

that went on in the world in 2010.

שנעשתה בעולם בשנת 2010.

What percentage of that was accounted for

איזה אחוז ממנה התייחס

by foreign direct investment?

להשקעות זרות ישירות?

Not quite ten percent.

אפילו לא עשרה אחוזים.

And then finally, the one statistic

ואז לבסוף, הסטטיסטיקה האחת

that I suspect many of the people in this room have seen:

שאני חושד שהרבה אנשים בחדר הזה ראו:

the export-to-GDP ratio.

היחס בין הייצוא לתל"ג.

If you look at the official statistics, they typically indicate

אם תסתכלו על סטטיסטיקות רשמיות, הן מצביעות, בדרך כלל

a little bit above 30 percent.

על קצת מעל 30 אחוז.

However, there's a big problem with the official statistics,

עם זאת, יש בעיה גדולה עם הסטטיסטיקות הרשמיות,

in that if, for instance, a Japanese component supplier

בכך שאם, למשל, ספקית רכיבים יפנית

ships something to China to be put into an iPod,

שולחת משהו לסין כדי להכניס לאייפוד,

and then the iPod gets shipped to the U.S.,

ולאחר מכן האייפוד נשלח לארה"ב,

that component ends up getting counted multiple times.

הרכיב נספר בסופו של דבר מספר פעמים.

So nobody knows how bad this bias

כך שאף אחד לא יודע עד כמה סטייה זו

with the official statistics actually is, so I thought I would

למעשה גרועה בסטטיסטיקות רשמיות , אז חשבתי שהייתי

ask the person who's spearheading the effort

שואל את האדם שמוליך את המאמץ

to generate data on this, Pascal Lamy,

להפקת נתונים על כך, פסקל לאמי,

the Director of the World Trade Organization,

מנהל ארגון הסחר העולמי,

what his best guess would be

מה יהיה הניחוש המיטבי שלו

of exports as a percentage of GDP,

ליצוא כאחוז מהתל"ג,

without the double- and triple-counting,

ללא הספירה הכפולה והמשולשת.

and it's actually probably a bit under 20 percent, rather than

וזה למעשה כנראה קצת מתחת ל- 20 אחוז, במקום

the 30 percent-plus numbers that we're talking about.

ה- 30 אחוזים פלוס שאנחנו מדברים עליהם.

So it's very clear that if you look at these numbers

כך שזה מאוד ברור שאם מסתכלים על מספרים אלה

or all the other numbers that I talk about in my book,

או כל המספרים האחרים שאני מדבר עליהם בספר שלי,

"World 3.0," that we're very, very far from

"העולם-3.0," שאנחנו מאוד, מאוד רחוקים מלהיות

the no-border effect benchmark, which would imply

אמת מידת ההשפעה ללא גבול, שמרמזת

internationalization levels of the order of 85, 90, 95 percent.

לרמות בינאום בסדר גודל של 85, 90, 95 אחוז.

So clearly, apocalyptically-minded authors

אז כמובן, שמחברים בעלי נטייה אפוקליפטית

have overstated the case.

הפריזו בנושא.

But it's not just the apocalyptics, as I think of them,

אבל זה לא רק האפוקליפטים, כפי שחשבתי עליהם

who are prone to this kind of overstatement.

שנוטים להגזמה מעין זו .

I've also spent some time surveying audiences

גם ביליתי קצת זמן בסיקור קהל

in different parts of the world

בחלקים שונים של העולם

on what they actually guess these numbers to be.

על מה שהם למעשה מניחים שמספרים אלה עשויים להיות.

Let me share with you the results of a survey

הרשו לי לחלוק איתכם את תוצאות סקר

that Harvard Business Review was kind enough to run

שערך בטובו "הרווארד ביזנס ריוויו"

of its readership as to what people's guesses

על ציבור קוראיו כדי לגלות מה באמת היו הניחושים של

along these dimensions actually were.

האנשים בממדים האלה.

So a couple of observations stand out for me from this slide.

אז כמה תצפיות מתבלטות בפני בשקופית זו.

First of all, there is a suggestion of some error.

קודם כל, יש מצג של שגיאה כלשהי.

Okay. (Laughter)

ניחא. (צחוק)

Second, these are pretty large errors. For four quantities

שנית, אלו שגיאות גדולות למדי. עבור ארבע כמויות

whose average value is less than 10 percent,

שהערך הממוצע שלהן הוא פחות מ 10 אחוז,

you have people guessing three, four times that level.

יש אנשים שמנחשים שלוש, ארבע פעמים את הרמה זו.

Even though I'm an economist, I find that

אף-על-פי שאני כלכלן, אני מוצא שזו

a pretty large error.

שגיאה גדולה למדי.

And third, this is not just confined to the readers

ושלישית, זה לא מתייחס רק לקוראים

of the Harvard Business Review.

בסקר של "הרווארד ביזנס ריוויו".

I've run several dozen such surveys in different parts

קימתיי כמה עשרות סקרים כאלה בחלקים שונים

of the world, and in all cases except one,

של העולם, ובכל המקרים למעט אחד,

where a group actually underestimated

שבו קבוצה למעשה המעיטה

the trade-to-GDP ratio, people have this tendency

ביחס סחר-תל"ג, לאנשים יש נטייה זו

towards overestimation, and so I thought it important

להערכה מופרזת, אז חשבתי שזה חשוב

to give a name to this, and that's what I refer to

לתת לכך שם , וזה מה שאני מתייחס אליו

as globaloney, the difference between the dark blue bars

כאל "גלובלוני", ההבדל בין עמודות בצבע כחול כהה

and the light gray bars.

והעמודות באפור בהיר.

Especially because, I suspect, some of you may still be

בעיקר כי אני חושד, שיתכן שאחדים מכם עדיין

a little bit skeptical of the claims, I think it's important

יהיו קצת ספקנים בקשר לטענות, אני חושב שזה חשוב

to just spend a little bit of time thinking about

לבלות רק מעט זמן ולחשוב

why we might be prone to globaloney.

מדוע אנחנו נוטים ל"גלובלוני."

A couple of different reasons come to mind.

כמה סיבות שונות עולות על הדעת.

First of all, there's a real dearth of data in the debate.

קודם כל, יש מחסור אמיתי של נתונים בדיון.

Let me give you an example. When I first published

הבה ואתן לכם דוגמא. כאשר פירסמתי לראשונה

some of these data a few years ago

כמה מנתונים אלה לפני כמה שנים

in a magazine called Foreign Policy,

במגזין שנקרא "מדיניות חוץ",

one of the people who wrote in, not entirely in agreement,

אחד האנשים שכתב, לא לחלוטין בהסכמה,

was Tom Friedman. And since my article was titled

היה טום פרידמן.ומאחר וכותרת המאמר שלי היתה

"Why the World Isn't Flat," that wasn't too surprising. (Laughter)

"מדוע העולם אינו שטוח," זה לא היה מפתיע מדי. (צחוק)

What was very surprising to me was Tom's critique,

מה שמאוד הפתיע אותי היה הביקורת של טום,

which was, "Ghemawat's data are narrow."

שהיתה, "הנתונים של גהמוואט הם צרים".

And this caused me to scratch my head, because

זה גרם לי לתהות, כי

as I went back through his several-hundred-page book,

כשעברתי שוב על ספרו בן מאות העמודים,

I couldn't find a single figure, chart, table,

לא הצלחתי למצוא ספרה יחידה, תרשים, טבלה,

reference or footnote.

אזכור או הערת שוליים.

So my point is, I haven't presented a lot of data here

אז הנקודה שלי היא, לא הצגתי הרבה מאוד נתונים כאן

to convince you that I'm right, but I would urge you

כדי לשכנע אותכם שאני צודק, אבל אני דוחק בכם

to go away and look for your own data

ללכת ולחפש נתונים משלכם

to try and actually assess whether some of these

כדי לנסות ולהעריך בפועל אם חלק

hand-me-down insights that we've been bombarded with

מתובנות מיד שנייה כמו אלו שאנחנו כבר מופצצים בהן

actually are correct.

הן למעשה נכונות.

So dearth of data in the debate is one reason.

לכן מחסור של נתונים בדיון הוא סיבה אחת.

A second reason has to do with peer pressure.

הסיבה השנייה קשורה בלחץ חברתי.

I remember, I decided to write my

זכור לי, שהחלטתי לכתוב את

"Why the World Isn't Flat" article, because

המאמר שלי "מדוע העולם אינו שטוח" מכיוון

I was being interviewed on TV in Mumbai,

שרואיינתי בטלוויזיה במומבאי,

and the interviewer's first question to me was,

השאלה הראשונה של המראיינת אלי היתה,

"Professor Ghemawat, why do you still believe

"פרופסור גמאוואט, מדוע אתה עדיין מאמין

that the world is round?" And I started laughing,

שהעולם הוא עגול?" והתחלתי לצחוק,

because I hadn't come across that formulation before. (Laughter)

מפני שלא נתקלתי בניסוח כזה לפני כן. (צחוק)

And as I was laughing, I was thinking,

ובעודי צוחק, חשבתי,

I really need a more coherent response, especially

אני באמת צריך תגובה עיקבית יותר, במיוחד

on national TV. I'd better write something about this. (Laughter)

בטלוויזיה הלאומית. מוטב שאכתוב על זה משהו . (צחוק)

But what I can't quite capture for you

אבל מה שאינני יכול לגמרי להעביר אליכם

was the pity and disbelief

היו הרחמים ואי האמון

with which the interviewer asked her question.

שבהן המראיינת שאלה את השאלה שלה.

The perspective was, here is this poor professor.

נקודת המבט היתה, הנה פרופסור מסכן זה .

He's clearly been in a cave for the last 20,000 years.

ברור שהוא חי במערה ב- 20,000 השנים האחרונות.

He really has no idea

באמת אין לו מושג

as to what's actually going on in the world.

לגבי מה שבאמת קורה בעולם.

So try this out with your friends and acquaintances,

אז נסו את זה עם חברים ומכרים שלכם,

if you like. You'll find that it's very cool

אם אתם רוצים. תמצאו שזה מגניב מאוד

to talk about the world being one, etc.

לדבר על העולם כעל דבר אחד, וכו '.

If you raise questions about that formulation,

אם אתם מעלים שאלות לגבי הניסוח הזה,

you really are considered a bit of an antique.

אתם באמת נחשבים קצת עתיקים.

And then the final reason, which I mention,

ואז, הסיבה המסכמת , שאני מזכיר,

especially to a TED audience, with some trepidation,

במיוחד לקהל של TED , בחיל ורעדה מסוימים,

has to do with what I call "techno-trances."

קשורה עם מה שאני מכנה "טכנו-טראנסים."

If you listen to techno music for long periods of time,

אם תקשיבו למוסיקה אלקטרונית לאורך הרבה זמן,

it does things to your brainwave activity. (Laughter)

היא משפיעה על פעילות גלי המוח שלכם. (צחוק)

Something similar seems to happen

משהו דומה כנראה קורה

with exaggerated conceptions of how technology

עם תפיסות מוגזמות על איך הטכנולוגיה

is going to overpower in the very immediate run

עשויה להשתלט בטווח המיידי מאוד

all cultural barriers, all political barriers,

על כל מחסומי התרבות, כל המחסומים הפוליטיים,

all geographic barriers, because at this point

כל המחסומים הגיאוגרפים, כי בשלב זה

I know you aren't allowed to ask me questions,

אני יודע שאינכם מורשים לשאול אותי שאלות,

but when I get to this point in my lecture with my students,

אבל כאשר אני מגיע לנקודה זו בהרצאה בפני הסטודנטים שלי,

hands go up, and people ask me,

מורמות ידיים, ואנשים שואלים אותי,

"Yeah, but what about Facebook?"

"כן, אבל מה לגבי פייסבוק?"

And I got this question often enough that I thought

ואני נשאלתי שאלה זו לעיתים קרובות מספיק שחשבתי

I'd better do some research on Facebook.

שמוטב שאעשה קצת מחקר על פייסבוק.

Because, in some sense, it's the ideal kind of technology

כי, במובן מסוים, זה הסוג האידיאלי של טכנולוגיה

to think about. Theoretically, it makes it

לחשוב עליה. תיאורטית, קל יותר בעזרתה

as easy to form friendships halfway around the world

ליצור חברויות ברחבי העולם

as opposed to right next door.

מאשר בדלת הסמוכה.

What percentage of people's friends on Facebook

איזה אחוז של חברים של אנשים בפייסבוק

are actually located in countries other than where

למעשה נמצאים במדינות שאינן כאלה

people we're analyzing are based?

שהאנשים שאנחנו סוקרים מתגוררים בהן?

The answer is probably somewhere between

התשובה היא כנראה איפשהו בין

10 to 15 percent.

10 עד 15 אחוז.

Non-negligible, so we don't live in an entirely local

לא-זניח, אז אנחנו לא חיים בעולם מקומי לחלוטין,

or national world, but very, very far from the 95 percent level

או בעולם לאומי, אבל מאוד, מאוד רחוק מרמה של 95 אחוזים

that you would expect, and the reason's very simple.

שהייתם מצפים , והסיבה פשוטה מאוד.

We don't, or I hope we don't, form friendships at random

אנחנו לא, או אני מקווה שאנחנו לא, יוצרים חברויות באופן אקראי

on Facebook. The technology is overlaid

בפייסבוק. הטכנולוגיה מונחת

on a pre-existing matrix of relationships that we have,

על מטריצת יחסים קיימת מראש שיש לנו,

and those relationships are what the technology

וקשרי גומלין אלה הם מה שהטכנולוגיה

doesn't quite displace. Those relationships are why

לא לגמרי מחליפה. קשרי גומלין אלה הם הסיבה לכך

we get far fewer than 95 percent of our friends

שאחוז החברים שלנו הממוקמים

being located in countries other than where we are.

במדינות אחרות משלנו, הוא נמוך בהרבה מ-95%.

So does all this matter? Or is globaloney

אז האם כל העניין הזה חשוב? או שמא "גלובאלוני" היא

just a harmless way of getting people to pay more attention

פשוט דרך בלתי מזיקה לגרום לאנשים להקדיש יותר תשומת לב

to globalization-related issues?

לנושאים שקשורים בגלובליזציה?

I want to suggest that actually,

אני רוצה להציע שלמעשה,

globaloney can be very harmful to your health.

"גלובאלוני" יכול להזיק מאוד לבריאות שלך.

First of all, recognizing that the glass

ראשית, ההכרה בכך שהכוס

is only 10 to 20 percent full is critical to seeing

היא רק עשרה עד עשרים אחוזים מלאה היא קריטית כדי לראות

that there might be potential for additional gains

שייתכן שיש פוטנציאל לרווחים נוספים

from additional integration,

מאינטגרציה נוספת.

whereas if we thought we were already there,

בעוד שלו חשבנו שאנחנו כבר נמצאים שם,

there would be no particular point to pushing harder.

לא יהיה טעם מיוחד לדחוף חזק יותר.

It's a little bit like, we wouldn't be having a conference

זה דומה קצת, לא היה יכול להיות לנו כנס

on radical openness if we already thought we were totally open

על פתיחות רדיקלית אם כבר חשבנו שאנחנו פתוחים לגמרי

to all the kinds of influences that are being talked about

לכל סוגי ההשפעות שמדברים עליהן

at this conference.

בכנס זה.

So being accurate about how limited globalization levels are

אז כדי להיות מדויק עד כמה רמות הגלובליזציה מוגבלות

is critical to even being able to notice

חיוני גם להיות מסוגלים להבחין

that there might be room for something more,

שייתכן שיש מקום למשהו נוסף,

something that would contribute further to global welfare.

משהו שיתרום ליותר רווחה כלכלית גלובלית.

Which brings me to my second point.

מה שמביא אותי לנקודה השנייה שלי.

Avoiding overstatement is also very helpful

הימנעות מתיאור מוגזם גם הוא מועיל מאוד

because it reduces and in some cases even reverses

משום שזה מפחית ובחלק מהמקרים אפילו מבטל

some of the fears that people have about globalization.

חלק מהפחדים שיש לאנשים בנושא הגלובליזציה.

So I actually spend most of my "World 3.0" book

כך שאני למעשה מקדיש את רוב הספר שלי-"עולם-3.0"

working through a litany of market failures and fears

לרשימה ארוכה של כשלי שוק ופחדים

that people have that they worry globalization is going to exacerbate.

שיש לאנשים שדואגים שהגלובליזציה תלך ותחמיר.

I'm obviously not going to be able to do that for you today,

אני כמובן לא אהיה מסוגל לעשות את זה עבורכם היום,

so let me just present to you two headlines

אז הרשו לי להציג לכם רק שתי כותרות

as an illustration of what I have in mind.

כאילוסטרציה של מה שאני חושב.

Think of France and the current debate about immigration.

חשבו על צרפת ועל הדיון הנוכחי אודות ההגירה.

When you ask people in France what percentage

כאשר אתה שואל אנשים בצרפת, איזה אחוז

of the French population is immigrants,

מהאוכלוסייה הצרפתית הוא מהגרים,

the answer is about 24 percent. That's their guess.

התשובה היא בערך 24 אחוז. זהו הניחוש שלהם.

Maybe realizing that the number is just eight percent

אולי ההבנה שהמספר הוא רק שמונה אחוזים

might help cool some of the superheated rhetoric

עשוי לעזור לצנן חלק מהרטוריקה הלוהטת

that we see around the immigration issue.

שאנו מוצאים סביב בעיית ההגירה.

Or to take an even more striking example,

או אם לקחת דוגמה מרשימה עוד יותר,

when the Chicago Council on Foreign Relations

כאשר מועצת שיקגו ליחסי חוץ

did a survey of Americans, asking them to guess

עשתה סקר על אמריקאים, שמבקש מהם לנחש

what percentage of the federal budget went to foreign aid,

איזה אחוז מהתקציב הפדרלי הלך לסיוע זר,

the guess was 30 percent, which is

הניחוש היה 30 אחוזים, שזה

slightly in excess of the actual level — ("actually about ... 1%") (Laughter) —

מעט מעל הרמה בפועל — ("למעשה כ... 1% ") (צחוק) —

of U.S. governmental commitments to federal aid.

של התחייבויות ממשלתיות של ארה"ב לסיוע פדרלי.

The reassuring thing about this particular survey was,

הדבר המעודד בסקר מסוים זה היה,

when it was pointed out to people how far

כאשר הראו לאנשים כמה רחוקות היו

their estimates were from the actual data,

ההערכות שלהם מהנתונים בפועל,

some of them — not all of them — seemed to become

חלק מהם — לא כולם — נראה שנעשו

more willing to consider increases in foreign aid.

מוכנים יותר לשקול הגדלות בסיוע החוץ.

So foreign aid is actually a great way

אז סיוע חוץ הוא למעשה דרך נהדרת

of sort of wrapping up here, because

של סוג של קשירת קצוות כאן, מאחר

if you think about it, what I've been talking about today

שאם אתם חושבים על זה, מה שדיברתי עליו היום

is this notion -- very uncontroversial amongst economists --

הוא הרעיון הזה -- שהוא מאד בלתי שנוי במחלוקת בקרב כלכלנים --

that most things are very home-biased.

שרוב הדברים הם מאד מוטי-בית.

"Foreign aid is the most aid to poor people,"

"סיוע זר הוא רובו של הסיוע לעניים"

is about the most home-biased thing you can find.

הוא הדבר הכי מוטה-בית שתוכלו למצוא.

If you look at the OECD countries and how much

אם תסתכלו על מדינות ה-OECD ועד כמה

they spend per domestic poor person,

הם מוציאים על אדם עני מקומי,

and compare it with how much they spend

ולהשוות זאת עם כמה הם מוציאים

per poor person in poor countries,

על אדם עני במדינות עניות

the ratio — Branko Milanovic at the World Bank did the calculations —

היחס -- בראנקו מילנוביץ' עשה את החישובים --

turns out to be about 30,000 to one.

מתברר שהוא בערך 30,000 לאחד.

Now of course, some of us, if we truly are cosmopolitan,

עכשיו כמובן, חלק מאיתנו, אם אנחנו באמת קוסמופוליטנים,

would like to see that ratio being brought down

ירצו לראות את היחס הזה יורד

to one-is-to-one.

לאחד-הוא-ל-אחד.

I'd like to make the suggestion that we don't need to aim

אני רוצה להפוך את ההצעה שאנחנו לא צריכים לשאוף

for that to make substantial progress from where we are.

שזה יתקדם משמעותית מאיפה שאנחנו נמצאים.

If we simply brought that ratio down to 15,000 to one,

אם אנחנו פשוט מורידים יחס זה עד 15,000 לאחד,

we would be meeting those aid targets that were agreed

נענה על מטרות הסיוע שעליהם הוסכם

at the Rio Summit 20 years ago that the summit

בפסגת ריו לפני 20 שנה שהפסגה

that ended last week made no further progress on.

שהסתיימה בשבוע שעבר לא הראתה כל התקדמות נוספת.

So in summary, while radical openness is great,

כך לסיכום, בעוד ישנה פתיחות רדיקלית גדולה,

given how closed we are,

בהתחשב עד כמה אנחנו קרובים,

even incremental openness could make things

אפילו פתיחות מצטברת יכולה לעשות דברים

dramatically better. Thank you very much. (Applause)

טוב יותר באופן דרמטי. תודה רבה. (מחיאות כפיים)

(Applause)

(מחיאות כפיים)