How young people join violent extremist groups -- and how to stop them | Erin Marie Saltman

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

So in 2011, I altered my name

ב-2011 שיניתי את שמי

so that I could participate in Far Right youth camp in Hungary.

כדי שאוכל להשתתף במחנה נוער של הימין הקיצוני בהונגריה.

I was doing a PhD looking at youth political socialization --

עשיתי דוקטורט בנושא החיברות הפוליטי --

why young people were developing political ideologies

מדוע צעירים מפתחים אידאולוגיות פוליטיות

in a post-communist setting,

בתנאים פוסט-קומוניסטיים.

and I saw that a lot of young people I was talking to

נוכחתי לדעת שרבים מהצעירים איתם שוחחתי

were joining the Far Right,

מצטרפים לימין הקיצוני,

and this was astounding to me.

וזה הדהים אותי.

So I wanted to enroll in this youth camp

אז החלטתי להירשם למחנה הנוער הזה

to get a better understanding of why people were joining.

כדי להבין טוב יותר את הסיבות שלהם לכך.

So a colleague enrolled me,

אז כשנרשמתי לאחת המכללות,

and my last name sounds a little bit too Jewish.

שם המשפחה שלי נשמע קצת יותר מדי יהודי,

So Erin got turned into Iréna,

אז "ארין" הפכה ל"אירנה",

and Saltman got turned into Sós,

ו"זלצמן" הפך ל"שוש",

which means "salty" in Hungarian.

שבהונגרית פירושו "מלוח",

And in Hungarian, your last name goes first,

ובהונגרית, אומרים קודם את שם המשפחה,

so my James Bond name turned into "Salty Irena,"

אז ה"ג'יימס בונד" שלי היה "אירנה המלוחה"

which is not something I would have naturally chosen for myself.

לא משהו שהייתי בוחרת בו מרצוני החופשי.

But going to this camp,

אבל כשהגעתי למחנה

I was further shocked to realize that it was actually really fun.

הזדעזעתי שוב לגלות שזה ממש כיף.

They talked very little about politics.

דיברו שם מעט מאד פוליטיקה.

It was mostly learning how to ride horses,

בעיקר למדו שם לרכוב על סוסים,

shooting a bow and arrow,

לירות בחץ וקשת,

live music at night,

בערבים היו מופעי מוסיקה,

free food and alcohol,

אוכל ואלכוהול חינם,

also some air-gun target practice

וגם אימון בירי ברובה אוויר

using mainstream politicians' faces as targets.

על מטרות בדמות פרצופיהם של פוליטיקאים מוכרים.

And this seemed like a very, actually, friendly, inclusive group

וזו בעצם נראתה חבורה מאד ידידותית ומקבלת

until you started talking or mentioning anything to do with the Roma population,

עד שמתחילים לדבר ולומר משהו על צוענים, יהודים או מהגרים,

Jewish people or immigrants,

and then the discourse would become very hate-based very quickly.

ואז השיח נעשה מהר מאד מלא שנאה.

So it led me into my work now,

זה מה שהביא אותי לעבודתי כיום,

where we pose the question,

שבה אנו מעלים את השאלה,

"Why do people join violent extremist movements,

"מדוע אנשים מצטרפים לתנועות קיצוניות ואלימות

and how do we effectively counter these processes?"

"ואיך אפשר לפעול בהצלחה נגד התהליכים האלה?"

In the aftermath of horrible atrocities and attacks

בעקבות הזוועות והפיגועים הנוראים

in places like Belgium, France, but all over the world,

במקומות כמו בלגיה, צרפת ובכלל בעולם,

sometimes it's easier for us to think,

לפעמים קל לנו יותר לחשוב,

"Well, these must be sociopaths,

"טוב, מדובר בוודאי בסוציופתים,

these must be naturally violent individuals.

"אלה אנשים אלימים מטבעם.

They must have something wrong with their upbringing."

"הם בטח קיבלו חינוך גרוע."

And what's really tragic

אבל מה שבאמת טרגי,

is that oftentimes there's no one profile.

הוא שלעתים קרובות אי-אפשר לסווג אותם.

Many people come from educated backgrounds,

רבים מהם באים מרקע משכיל,

different socioeconomic backgrounds,

מרקע כלכלי-חברתי כזה או אחר,

men and women, different ages,

אלה גברים וגם נשים, הגילאים שונים,

some with families, some single.

לחלקם יש משפחות, חלקם רווקים.

So why? What is this allure?

אז מדוע? מהי המשיכה הזאת?

And this is what I want to talk you through,

ואת זה ברצוני להסביר לכם,

as well as how do we challenge this in a modern era?

וגם לבחון איך נוכל להתמודד עם זה בעידן המודרני.

We do know, through research,

הודות למחקר, ידוע לנו שיש מספר דברים

that there are quite a number of different things

שמשפיעים על תהליך ההקצנה של מישהו,

that affect somebody's process of radicalization,

and we categorize these into push and pull factors.

ואנו מסווגים אותם לפי גורמי דחיפה ומשיכה.

And these are pretty much similar for Far Right, neo-Nazi groups

הם דומים במידה רבה בקבוצות ימין קיצוני, ניאו-נאצים

all the way to Islamist extremist and terrorist groups.

ועד לקבוצות מוסלמיות קיצוניות וטרוריסטים.

And push factors are basically what makes you vulnerable

גורמי דחיפה הם בעקרון מה שהופך אתכם לפגיעים

to a process of radicalization,

לתהליך של הקצנה ולהצטרפות לקבוצה קיצונית אלימה.

to joining a violent extremist group.

And these can be a lot of different things,

אלה יכולים להיות דברים רבים,

but roughly, a sense of alienation, a sense of isolation,

אבל באופן כללי, מדובר בתחושות ניכור, בידוד,

questioning your own identity,

תחושת ספק בזהות שלך,

but also feeling that your in-group is under attack,

וגם ההרגשה שהחוג הקרוב שלך נתון להתקפה,

and your in group might be based on a nationality or an ethnicity

והחוג הקרוב עשוי להיות מבוסס על לאומיות, אתניות

or a religion,

או דת,

and feeling that larger powers around you are doing nothing to help.

כשההרגשה היא שכוחות גדולים יותר סביבך לא עושים דבר כדי לעזור.

Now, push factors alone do not make you a violent extremist,

גורמי דחיפה לבדם לא הופכים אותך לקיצוני אלים,

because if that were the fact,

כי אילו זה היה כך,

those same factors would go towards a group like the Roma population,

הגורמים האלה היו פועלים כך גם בקבוצות כמו האוכלוסיה הצוענית,

and they're not a violently mobilized group.

וזו אינה קבוצה אלימה מאורגנת.

So we have to look at the pull factors.

לכן, עלינו לבחון את גורמי המשיכה.

What are these violent extremist organizations offering

מה מציעים הארגונים הקיצוניים האלימים

that other groups are not offering?

בשונה מקבוצות אחרות?

And actually, this is usually very positive things,

למעשה, מדובר בדברים חיוביים מאד,

very seemingly empowering things,

דברים מעצימים מאד, לכאורה,

such as brotherhood and sisterhood

כמו תחושת אחווה,

and a sense of belonging,

תחושת שייכות,

as well as giving somebody a spiritual purpose,

כמו גם הקניית מטרה רוחנית,

a divine purpose to build a utopian society

מטרה נשגבת של בניית חברה אוטופית

if their goals can be met,

במידה ויושגו יעדי הקבוצה,

but also a sense of empowerment and adventure.

אבל גם תחושת העצמה והרפתקה.

When we look at foreign terrorist fighters,

כשאנו מסתכלים על לוחמי טרור זרים,

we see young men with the wind in their hair

אנו רואים גברים צעירים פרועי בלורית

out in the desert and women going to join them

אי-שם במדבר, ונשים יוצאות להצטרף אליהם

to have nuptials out in the sunset.

ומתחתנות איתם על רקע השקיעה.

It's very romantic, and you become a hero.

זה מאד רומנטי, אתה הופך לגיבור.

For both men and women, that's the propaganda being given.

גם לגברים וגם לנשים, זאת היא התעמולה.

So what extremist groups are very good at

אז הקבוצות הקיצוניות טובות מאד

is taking a very complicated, confusing, nuanced world

בהפיכת עולם מורכב מאד, מבלבל ומלא בדקויות

and simplifying that world into black and white,

לעולם פשוט של שחור-לבן,

good and evil.

טוב ורע.

And you become what is good,

אתה הופך לחלק מהטוב

challenging what is evil.

ונאבק ברע.

So I want to talk a little bit about ISIS, Daesh,

אני רוצה לדבר קצת על דאע"ש,

because they have been a game changer in how we look at these processes,

כי הם מילאו תפקיד מרכזי בגישה שלנו לתהליכים אלה,

and through a lot of the material and their tactics.

ומבחינת הרבה מהחומר והשיטות שלהם

They're very much a modern movement.

הם תנועה מודרנית מאד.

One of the aspects is the internet and the usage of social media,

אחד ההיבטים הוא האינטרנט וניצול המדיה החברתית,

as we've all seen in headlines tweeting and videos of beheadings.

כולנו ראינו את עריפות הראשים בכותרות, בציוצים ובסרטונים.

But the internet alone does not radicalize you.

אבל השימוש באינטרנט כשלעצמו אינו גורם להקצנה.

The internet is a tool.

האינטרנט הוא כלי.

You don't go online shopping for shoes

אתה לא מחפש באינטרנט איפה מוכרים נעליים,

and accidentally become a jihadist.

ובמקרה הופך לג'יהאדיסט.

However, what the Internet does do is it is a catalyst.

עם זאת, האינטרנט בהחלט מזרז תהליכים.

It provides tools and scale and rapidity

הוא נותן כלים, היקפים ומהירות

that doesn't exist elsewhere.

שאינם קיימים במקומות אחרים.

And with ISIS, all of a sudden,

ודאע"ש, לפתע פתאום,

this idea of a cloaked, dark figure of a jihadist changed for us.

שינתה אצלנו את דימוי לוחם הג'יהאד עוטה הגלימה והאפל.

All of a sudden, we were in their kitchens.

לפתע פתאום נכנסנו למטבח שלהם. ראינו מה הם אוכלים.

We saw what they were eating for dinner.

They were tweeting.

ראינו שהם מצייצים. ראינו טרוריסטים זרים מצייצים בשפות שלהם.

We had foreign terrorist fighters tweeting in their own languages.

We had women going out there talking about their wedding day,

ראינו נשים שיצאו לשם מדברות על יום חתונתן,

על הולדת ילדיהם.

about the births of their children.

We had gaming culture, all of a sudden,

פתאום קיבלנו תרבות של משחקי מחשב,

and references to Grand Theft Auto being made.

התייחסויות ל"גרנד ת'פת אוטו".

So all of a sudden, they were homey.

פתאום הם נעשו מוכרים.

They became human.

הם נעשו אנושיים.

And the problem is that trying to counter it,

והבעיה היא שבנסיון להיאבק בכך,

lots of governments and social media companies

הרבה ממשלות וארגוני מדיה חברתית

just tried to censor.

רק ניסו לצנזר אותם.

How do we get rid of terrorist content?

איך נפטרים מתוכן טרוריסטי?

And it became a cat-and-mouse game

וזה הפך למשחק חתול-ועכבר

where we would see accounts taken down and they'd just come back up,

עם הסרת חשבונות שאחר-כך חוזרים

and an arrogance around somebody having a 25th account

וביטויי שחצנות סביב מישהו שפתח חשבון בפעם ה-25

and material that was disseminated everywhere.

וחומרים שהופצו בכל מקום.

But we also saw a dangerous trend --

וראינו גם מגמה מסוכנת --

violent extremists know the rules and regulations of social media, too.

גם הקיצוניים האלימים מכירים את החוקים והתקנות של המדיה החברתית.

So we would see a banal conversation with a recruiter

ואז רואים למשל שיחה רגילה עם גורם מגייס

start on a mainstream platform,

שמתחילה באיזו מדיה רגילה,

and at the point at which that conversation

ובשלב שבו השיחה עומדת להפוך לבלתי-חוקית,

was going to become illegal,

they would jump to a smaller, less regulated,

הם עוברים לפלטפורמה קטנה יותר עם פחות השגחה ויותר הצפנה.

more encrypted platform.

So all of a sudden, we couldn't track where that conversation went.

ולפתע איננו יכולים לעקוב אחרי השיחה.

So this is a problem with censorship,

זאת הבעיה עם צנזורה,

which is why we need to develop alternatives to censorship.

ולכן עלינו לפתח חלופות לצנזורה.

ISIS is also a game-changer because it's state-building.

דאע"ש משנה את כללי המשחק גם משום שבכוונתה להקים מדינה.

It's not just recruiting combatants;

היא לא רק מגייסת לוחמים,

it's trying to build a state.

אלא מנסה להקים מדינה.

And what that means is all of a sudden,

וזה אומר שלפתע פתאום,

your recruitment model is much more broad.

מודל הגיוס הוא רחב בהרבה.

You're not just trying to get fighters --

לא מנסים למצוא לוחמים בלבד,

now you need architects, engineers, accountants, hackers and women.

אלא גם אדריכלים, מהנדסים, מנהלי חשבונות, פצחנים ונשים.

We've actually seen a huge increase of women going

היינו עדים לעליה עצומה במספר הנשים המתגייסות

in the last 24, but especially 12 months.

בשנתיים האחרונות, אך במיוחד בשנה האחרונה.

Some countries, one in four of the people going over to join

יש ארצות שבהן אחת מכל ארבעה מתגייסים

are now women.

היא כיום אישה.

And so, this really changes

ולכן זה ממש משנה מבחינת יעדי המאבק שלנו.

who we're trying to counter this process with.

Now, not all doom and gloom.

אבל לא הכל קודר.

So the rest I'd like to talk about some of the positive things

בשאר הזמן ברצוני לדבר על כמה מהדברים החיוביים

and the new innovation in trying to prevent and counter violent extremism.

והחידושים האחרונים במסגרת הנסיון למנוע קיצוניות אלימה ולהיאבק בה.

Preventing is very different than countering,

מניעה שונה מאד ממאבק,

and actually, you can think of it in medical terms.

ואפשר בעצם לחשוב על כך במונחים רפואיים.

So preventative medicine is,

כאן, רפואה מונעת פירושה

how do we make it so you are naturally resilient

לפתח עמידות טבעית

to this process of radicalization,

לתהליך ההקצנה הזה.

whereas that is going to be different

בעוד שזה אחרת אם מישהו כבר מפגין תסמינים או סימנים

if somebody is already showing a symptom or a sign

of belonging to a violent extremist ideology.

לכך שהוא מצדד באידאולוגיה קיצונית ואלימה.

And so in preventative measures,

אז מבחינת אמצעי מניעה,

we're talking more about really broad groups of people

אנו מדברים יותר על קבוצות גדולות מאד

and exposure to ideas

ועל חשיפתן לרעיונות

to make them resilient.

שיפתחו אצלן עמידות.

Whereas it's very different

וזה שונה מאד

if somebody is starting to question and agree with certain things online,

אם מישהו מתחיל לחקור ולהסכים עם דברים מסוימים באינטרנט,

and it's also very different if somebody already has a swastika tattoo

וזה שונה מאד גם אם למישהו יש כבר קעקוע צלב קרס

and is very much embedded within a group.

ומחובר מאד לקבוצה כלשהי.

How do you reach them?

איך מגיעים אליהם?

So I'd like to go through three examples of each one of those levels

אני רוצה לעבור על שלוש דוגמאות לכל אחת מהרמות האלה

and talk you through

ולתאר לכם

what some of the new ways of engaging with people are becoming.

כמה מהדרכים החדשות ליצירת קשר עם אנשים.

One is "Extreme Dialogue,"

האחת היא "דו-שיח קיצוני",

and it's an educational program that we helped develop.

זאת תכנית חינוכית שעזרנו לפתח.

This one is from Canada,

התכנית הזאת מקורה בקנדה,

and it's meant to create dialogues within a classroom setting,

ומטרתה ליצור דו-שיח בכיתה,

using storytelling,

באמצעות סיפורים,

because violent extremism can be very hard to try to explain,

כי הקיצוניות האלימה עלולה להיות קשה מאד להסבר,

especially to younger individuals.

במיוחד לצעירים.

So we have a network of former extremists and survivors of extremism

יש לנו רשת של קיצוניים לשעבר ושל שורדי קיצוניות

that tell their stories through video and create question-giving to classrooms,

שמספרים את סיפוריהם בסרטונים ומנסחים שאלות לכיתה

to start a conversation about the topic.

כדי לפתוח בשיחה בנושא הזה.

These two examples show Christianne,

בשתי הדוגמאות האלה רואים את כריסטיאן,

who lost her son,

שאיבדה את בנה,

who radicalized and died fighting for ISIS,

שפנה לקיצוניות ונהרג בשורות דאע"ש,

and Daniel is a former neo-Nazi

ואת דניאל, ניאו-נאצי לשעבר,

who was an extremely violent neo-Nazi,

שהיה ניאו-נאצי קיצוני אלים,

and they pose questions about their lives and where they're at and regret,

והם מעלים שאלות על חייהם ועל מצבם ומביעים חרטה,

and force a classroom to have a dialogue around it.

ומאלצים את הכיתה לפתח שיחה בנושא.

Now, looking at that middle range of individuals,

כשמתייחסים לקבוצות בגודל בינוני,

actually, we need a lot of civil society voices.

נחוצים לנו הרבה קולות של החברה האזרחית.

How do you interact with people that are looking for information online,

איך יוצרים מגע עם אנשים שמחפשים מידע ברשת,

that are starting to toy with an ideology,

שמתחילים להשתעשע באיזו אידאולוגיה,

that are doing those searching identity questions?

שמחפשים את זהותם ברשת?

How do we provide alternatives for that?

איך מספקים להם חלופות?

And that's when we combine large groups of civil society voices

כאן אנו משלבים קבוצות גדולות של קולות מהחברה האזרחית -

with creatives, techies, app developers, artists, comedians,

בעזרת אנשים יצירתיים, טכנולוגיים, מפתחי יישומים, אמנים, קומיקאים,

and we can create really specified content

ואנו יכולים ליצור תוכן ייעודי מאד

and actually, online, disseminate it to very strategic audiences.

ולהפיצו ברשת לקהלי מטרה ספציפיים.

So one example would be creating a satirical video

דוגמה אחת היא סרטון סטירי

which makes fun of Islamophobia,

שלועג לאיסלמופוביה,

and targeting it to 15- to 20-year-olds online

והוא מכוון לבני 15 עד 20 באינטרנט

that have an interest in white power music

שמתעניינים במוסיקה של הכוח הלבן,

and live specifically in Manchester.

במיוחד כאלה שמתגוררים במנצ'סטר.

We can use these marketing tools to be very specific,

אנו יכולים להשתמש בכלי השיווק האלה באופן ספציפי ביותר,

so that we know when somebody's viewing, watching

וכך אנו יודעים מתי מישהו נכנס וצופה

and engaging with that content,

ומתעניין בתוכן הזה.

it's not just the average person, it's not me or you --

זה איננו האדם הממוצע, לא כמוני וכמוכם --

it's a very specific audience that we are looking to engage with.

זהו קהל ספציפי מאד שאיתו אנו מעוניינים ליצור מגע.

Even more downstream, we developed a pilot program called "One to One,"

בטווח הרחוק יותר, פיחתנו תכנית נסיונית בשם "אחד על אחד",

where we took former extremists

שבה לקחנו קיצוניים לשעבר

and we had them reach out directly to a group of labeled neofascists

שייצרו קשר ישיר עם קבוצות שמתוייגות כניאו-פשיסטיות

as well as Islamist extremists,

וקבוצות של קיצוניים מוסלמים,

and put direct messages through Facebook Messenger into their inbox, saying,

ויעבירו מסרים ישירים באמצעות "פייסבוק" אל תיבות הדוא"ל שלהם, כמו,

"Hey, I see where you're going. I've been there.

"היי, אני רואה לאן מועדות פניך. אני כבר הייתי שם.

If you want to talk, I'm here."

"אם תרצו לדבר, אני כאן."

Now, we kind of expected death threats from this sort of interaction.

אנו די מצפים לאיומים ברצח מסוג אינטראקציה כזה.

It's a little alarming to have a former neo-Nazi say, "Hey, how are you?"

קצת מבהיל כשניאו-נאצי לשעבר שואל, "היי, מה שלומך?"

But actually, we found that around 60 percent

אבל למעשה גילינו שכ-60% מהאנשים שקיבלו פניות

of the people reached out to responded,

הגיבו,

and of that, around another 60 percent had sustained engagement,

וש-60% מאלה המשיכו לשמור על קשר,

meaning that they were having conversations

כלומר שנוהלו שיחות

with the hardest people to reach about what they were going through,

עם האנשים שהכי קשה להגיע אליהם על מה שעובר עליהם,

נזרעו זרעים של ספק

planting seeds of doubt

and giving them alternatives for talking about these subjects,

והם קיבלו חלופות לשיחות סביב הנושאים האלה,

and that's really important.

וזה חשוב מאד.

So what we're trying to do

אז מה שאנו מנסים לעשות

is actually bring unlikely sectors to the table.

הוא להביא לשולחן הדיונים מגזרים לא צפויים.

We have amazing activists all over the world,

יש לנו פעילים מדהימים בכל רחבי העולם,

but oftentimes, their messages are not strategic

אבל לעתים, המסרים שלהם אינם קולעים

or they don't actually reach the audiences they want to reach.

או שהם לא מצליחים להגיע אל הקהלים המבוקשים.

So we work with networks of former extremists.

לכן אנו עובדים עם רשתות של קיצוניים לשעבר.

We work with networks of young people in different parts of the world.

אנו עובדים עם רשתות של צעירים במקומות שונים בעולם.

ואנו עובדים איתם כדי לגייס את המגזר הטכני,

And we work with them to bring the tech sector to the table

with artists and creatives and marketing expertise

בעזרת אמנים, יוצרים ומומחי שיווק

so that we can actually have a more robust and challenging of extremism

כדי שנוכל לאתגר בעוצמה רבה יותר את הקיצוניות בעזרת עבודה משולבת.

that works together.

So I would say that if you are in the audience

אז אם יש ביניכם בקהל

and you happen to be a graphic designer,

מעצבים גרפיים, משוררים, מומחי שיווק,

a poet, a marketing expert,

somebody that works in PR,

אנשים שעובדים ביחסי ציבור,

a comedian --

קומיקאים --

you might not think that this is your sector,

אולי אינכם חושבים שזה התחום שלכם,

but actually, the skills that you have right now

אבל למעשה, הכישורים שיש לכם כרגע

might be exactly what is needed

עשויים להיות בדיוק מה שנחוץ

to help challenge extremism effectively.

כדי להיאבק ביעילות נגד הקיצוניות.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)