Sebastian Seung: I am my connectome

מתרגם: Sigal Tifferet מבקר: Ido Dekkers

We live in in a remarkable time,

אנחנו חיים בעידן יוצא דופן,

the age of genomics.

העידן הגנומי.

Your genome is the entire sequence of your DNA.

הגנום שלכם הוא כל רצף ה DNA שלכם.

Your sequence and mine are slightly different.

הרצף שלכם ושלי מעט שונה זה מזה.

That's why we look different.

לכן אנו נראים אחרת.

I've got brown eyes;

לי יש עינים חומות.

you might have blue or gray.

לכם אולי כחולות או אפורות.

But it's not just skin-deep.

אבל זה לא רק הבדלים חיצוניים.

The headlines tell us

הכותרות מספרות לנו

that genes can give us scary diseases,

שגנים יכולים לגרום למחלות מפחידות,

maybe even shape our personality,

ואולי אף לעצב את אישיותנו,

or give us mental disorders.

או לגרום לנו להפרעות נפשיות.

Our genes seem to have

נראה שלגנים שלנו יש

awesome power over our destinies.

כוח עצום על גורלנו.

And yet, I would like to think

ועדיין, הייתי רוצה לחשוב

that I am more than my genes.

שאני יותר מהגנים שלי.

What do you guys think?

מה אתם חושבים?

Are you more than your genes?

האם אתם יותר מהגנים שלכם?

(Audience: Yes.) Yes?

(קהל: כן.) כן?

I think some people agree with me.

אני חושב שחלק מהאנשים מסכים איתי.

I think we should make a statement.

אני חושב שאנחנו צריכים לצאת בהכרזה.

I think we should say it all together.

אני חושב שאנחנו צריכים לומר זאת יחד.

All right: "I'm more than my genes" -- all together.

קדימה: "אני יותר מהגנים שלי" ביחד.

Everybody: I am more than my genes.

כולם: אני יותר מהגנים שלי.

(Cheering)

(תשואות)

Sebastian Seung: What am I?

סוואנג: מה אני?

(Laughter)

(צחוק)

I am my connectome.

אני הוא הקונקטום שלי.

Now, since you guys are really great,

עכשיו, בגלל שאתם קהל מצוין,

maybe you can humor me and say this all together too.

אולי תעזרו לי ונאמר גם את זה יחד.

(Laughter)

(צחוק)

Right. All together now.

טוב. כולם ביחד.

Everybody: I am my connectome.

כולם: אני הוא הקונקטום שלי.

SS: That sounded great.

סוואנג: זה נשמע מצוין.

You know, you guys are so great, you don't even know what a connectome is,

אתם יודעים, אתם ממש נהדרים, אתם אפילו לא יודעים מה זה קונקטום,

and you're willing to play along with me.

ואתם מוכנים לשתף איתי פעולה.

I could just go home now.

אני יכול ללכת הביתה עכשיו.

Well, so far only one connectome is known,

ובכן, בינתיים רק קונקטום אחד ידוע לנו,

that of this tiny worm.

זה של התולעת הזעירה הזו.

Its modest nervous system

מערכת העצבים הצנועה שלה

consists of just 300 neurons.

מורכבת מ300 נוירונים (תאי עצב) בלבד

And in the 1970s and '80s,

ובשנות ה70 וה80,

a team of scientists

קבוצה של מדענים

mapped all 7,000 connections

מיפתה את כל 7000 הקשרים

between the neurons.

בין הנוירונים.

In this diagram, every node is a neuron,

בתרשים הזה כל צומת הוא נוירון

and every line is a connection.

וכל קו הוא חיבור.

This is the connectome

זה הקונקטום

of the worm C. elegans.

של התולעת C. elegans.

Your connectome is far more complex than this

הקונקטום שלכם הרבה יותר מורכב מזה,

because your brain

כי המוח שלכם

contains 100 billion neurons

מכיל 100 מיליארד נוירונים

and 10,000 times as many connections.

ופי 10,000 קשרים מזה.

There's a diagram like this for your brain,

יש תרשים כזה למוח שלכם,

but there's no way it would fit on this slide.

אבל אין דרך שהוא ייכנס לשקף הזה.

Your connectome contains one million times more connections

הקונקטום שלכם כולל פי מיליון יותר קשרים

than your genome has letters.

מאשר מספר האותיות (בסיסים) בגנום שלכם.

That's a lot of information.

זה המון מידע.

What's in that information?

מה יש במידע הזה?

We don't know for sure, but there are theories.

אנחנו לא בטוחים, אבל יש תיאוריות.

Since the 19th century, neuroscientists have speculated

מאז המאה ה19 חוקרים של מדעי המוח שיערו

that maybe your memories --

שאולי הזכרונות שלכם -

the information that makes you, you --

המידע שהופך אתכם למי שאתם -

maybe your memories are stored

אולי הזכרונות שלכם מאוחסנים

in the connections between your brain's neurons.

בקשרים בין הנוירונים במוח.

And perhaps other aspects of your personal identity --

ואולי היבטים אחרים בזהות האישית שלכם -

maybe your personality and your intellect --

אולי האישיות והאינטלקט -

maybe they're also encoded

אולי גם הם מקודדים

in the connections between your neurons.

בקשרים בין הנוירונים שלכם.

And so now you can see why I proposed this hypothesis:

אז עכשיו אתם מבינים למה הצעתי את ההיפותיזה הזאת:

I am my connectome.

אני הוא הקונקטום שלי.

I didn't ask you to chant it because it's true;

לא ביקשתי מכם לחזור על זה כי זה נכון,

I just want you to remember it.

רציתי שתזכרו את זה.

And in fact, we don't know if this hypothesis is correct,

ולמעשה, אנחנו לא יודעים אם ההיפותיזה הזאת נכונה,

because we have never had technologies

כי אף פעם לא היו לנו טכנולוגיות

powerful enough to test it.

חזקות מספיק כדי לבחון אותה.

Finding that worm connectome

למצוא את הקונקטום של התולעת הזו

took over a dozen years of tedious labor.

לקח יותר מתריסר שנים של מלאכה מייגעת.

And to find the connectomes of brains more like our own,

וכדי למצוא את הקונקטומים של מוחות שדומים לשלנו,

we need more sophisticated technologies, that are automated,

אנו זקוקים לטכנולוגיות ממוכנות, מתוחכמות יותר,

that will speed up the process of finding connectomes.

שיאיצו את תהליך מציאת הקונקטומים.

And in the next few minutes, I'll tell you about some of these technologies,

ובדקות הקרובות אספר לכם על חלק מהטכנולוגית הללו,

which are currently under development

הנמצאות כרגע בפיתוח

in my lab and the labs of my collaborators.

במעבדה שלי ובמעבדות של שותפי.

Now you've probably seen pictures of neurons before.

אז בטח ראיתם כבר תמונות של נוירונים בעבר.

You can recognize them instantly

אפשר לזהות אותם מיד

by their fantastic shapes.

לפי הצורות הפנטסטיות שלהם.

They extend long and delicate branches,

הם שולחים ענפים ארוכים ועדינים,

and in short, they look like trees.

ובקיצור, נראים כמו עצים.

But this is just a single neuron.

אבל זה רק נוירון בודד.

In order to find connectomes,

על מנת למצוא קונקטומים,

we have to see all the neurons at the same time.

אנחנו צריכים לראות את כל הנוירונים בו זמנית.

So let's meet Bobby Kasthuri,

אז בואו נכיר את בובי קסטורי

who works in the laboratory of Jeff Lichtman

שעובד במעבדה של ג'ף ליכטמן

at Harvard University.

באוניברסיטת הרווארד.

Bobby is holding fantastically thin slices

בובי מחזיק פרוסות דקות להפליא

of a mouse brain.

של מוח עכבר.

And we're zooming in by a factor of 100,000 times

ואנחנו מגדילים פי 100,000

to obtain the resolution,

על מנת להגיע לרזולוציה,

so that we can see the branches of neurons all at the same time.

שתאפשר לראות את כל ענפי הנוירון בו זמנית.

Except, you still may not really recognize them,

אבל, יתכן שלא תזהו אותם עדיין

and that's because we have to work in three dimensions.

וזה משום שאנו צריכים לעבוד בתלת-מימד.

If we take many images of many slices of the brain

אם מצלמים הרבה תמונות של הרבה פרוסות של המוח

and stack them up,

ועורמים אותם יחד,

we get a three-dimensional image.

אנחנו מקבלים תמונה תלת-מימדית.

And still, you may not see the branches.

ועדיין, אולי לא תראו את הענפים.

So we start at the top,

אז אנחנו מתחילים מלמעלה,

and we color in the cross-section of one branch in red,

וצובעים צומת של ענף אחד באדום,

and we do that for the next slice

ואנחנו עושים זאת בפרוסה הבאה

and for the next slice.

ובפרוסה הבאה.

And we keep on doing that,

ואנחנו ממשיכים לעשות זאת

slice after slice.

פרוסה אחר פרוסה.

If we continue through the entire stack,

אם ממשיכים דרך הערימה כולה

we can reconstruct the three-dimensional shape

אנחנו יכולים לבנות מחדש את המבנה התלת-מימדי

of a small fragment of a branch of a neuron.

של חלק קטן מענף של נוירון.

And we can do that for another neuron in green.

ואנחנו יכולים לעשות את זה לנוירון אחר בירוק.

And you can see that the green neuron touches the red neuron

ואתם יכולים לראות שהנוירון הירוק נוגע בנוירון האדום

at two locations,

בשני מקומות,

and these are what are called synapses.

שלהם אנו קוראים סינפסות.

Let's zoom in on one synapse,

בואו נתמקד בסינפסה אחת.

and keep your eyes on the interior of the green neuron.

ותסתכלו על פנים הנוירון הירוק.

You should see small circles --

אתם אמורים לראות עיגולים קטנים.

these are called vesicles.

אלה נקראים וסיקולות (שלפוחיות.)

They contain a molecule know as a neurotransmitter.

הן מכילות מולקולה הנקראת נוירוטרנסמיטר (מוליך עצבי)

And so when the green neuron wants to communicate,

וכך כשהנוירון הירוק רוצה לתקשר,

it wants to send a message to the red neuron,

רוצה לשלוח הודעה לנוירון האדום,

it spits out neurotransmitter.

הוא פולט את הנוירוטרנסמיטר.

At the synapse, the two neurons

בסינפסה, שני הנוירונים

are said to be connected

מחוברים זה לזה

like two friends talking on the telephone.

כמו שני חברים המדברים בטלפון.

So you see how to find a synapse.

אז אתם רואים איך מוצאים סינפסה.

How can we find an entire connectome?

איך אפשר למצוא קונקטום שלם?

Well, we take this three-dimensional stack of images

אז אנחנו לוקחים את ערימת התמונות התלת-מימדיות הללו

and treat it as a gigantic three-dimensional coloring book.

ומתייחסים אליה כמו אל ספר צביעה תלת-מימדי ענקי.

We color every neuron in, in a different color,

אנחנו צובעים כל נוירון בצבע אחר,

and then we look through all of the images,

ואז אנחנו עוברים על כל התמונות,

find the synapses

מוצאים את הסינפסות

and note the colors of the two neurons involved in each synapse.

ורושמים את הצבעים של שני הנוירונים המעורבים בכל סינפסה.

If we can do that throughout all the images,

אם אנחנו יכולים לעשות זאת בכל התמונות,

we could find a connectome.

אנחנו יכולים למצוא קונקטום.

Now, at this point,

עכשיו, עד כאן

you've learned the basics of neurons and synapses.

למדתם את היסודות של נוירונים וסינפסות.

And so I think we're ready to tackle

אז אני חושב שאנחנו מוכנים להתמודד

one of the most important questions in neuroscience:

עם אחת השאלות החשובות ביותר במדעי המוח:

how are the brains of men and women different?

מהם ההבדלים בין המוחות של נשים וגברים?

(Laughter)

(צחוק)

According to this self-help book,

לפי ספר הייעוץ הזה,

guys brains are like waffles;

המוח של בחורים הוא כמו וופל,

they keep their lives compartmentalized in boxes.

החיים שלהם ממודרים בקופסאות.

Girls' brains are like spaghetti;

המוח של בחורות הוא כמו ספגטי,

everything in their life is connected to everything else.

כל דבר בחיים שלהן קשור לכל השאר.

(Laughter)

(צחוק)

You guys are laughing,

הגברים כאן צוחקים,

but you know, this book changed my life.

אבל, אתם יודעים, הספר הזה שינה את חיי!

(Laughter)

(צחוק)

But seriously, what's wrong with this?

אבל ברצינות, מה שגוי בזה?

You already know enough to tell me -- what's wrong with this statement?

אתם כבר יודעים מספיק כדי לומר. מה שגוי בהצהרה הזו?

It doesn't matter whether you're a guy or girl,

זה לא משנה אם אתה בחור או בחורה,

everyone's brains are like spaghetti.

המוחות של כולם נראים כמו ספגטי.

Or maybe really, really fine capellini with branches.

או אולי, אולי קפליני עדין עם ענפים.

Just as one strand of spaghetti

כמו שחתיכת ספגטי אחת

contacts many other strands on your plate,

נוגעת בחתיכות אחרות בצלחת שלכם,

one neuron touches many other neurons

כך נוירון אחד נוגע בהרבה נוירונים אחרים

through their entangled branches.

באמצעות הענפים הסבוכים שלהם.

One neuron can be connected to so many other neurons,

נוירון אחד יכול להיות קשור לכ"כ הרבה נוירונים אחרים,

because there can be synapses

כי יכולות להיות סינפסות

at these points of contact.

בנקודות המגע האלה.

By now, you might have sort of lost perspective

עד עכשיו אולי איבדתם פרספקטיבה

on how large this cube of brain tissue actually is.

על גודלה האמיתי של קוביית המוח הזו.

And so let's do a series of comparisons to show you.

אז בואו נערוך סדרה של השוואות כדי להראות לכם.

I assure you, this is very tiny. It's just six microns on a side.

אני אראה לכם. זה זעיר ביותר. זה רק 6 מיקרונים מהצד.

So, here's how it stacks up against an entire neuron.

אז כך זה נבנה לנוירון שלם.

And you can tell that, really, only the smallest fragments of branches

ואפשר לראות שבאמת רק שברי הענפים הקטנים ביותר

are contained inside this cube.

נכנסים לקוביה הזו.

And a neuron, well, that's smaller than brain.

ונוירון, טוב, הוא יותר קטן ממוח שלם.

And that's just a mouse brain --

וזה רק מוח של עכבר.

it's a lot smaller than a human brain.

הוא הרבה יותר קטן ממוח אנושי.

So when show my friends this,

אז כשאני מראה את זה לחברים שלי,

sometimes they've told me,

לפעמים הם אומרים לי

"You know, Sebastian, you should just give up.

"אתה יודע, סבסטיאן, אתה צריך לוותר.

Neuroscience is hopeless."

"מדעי המוח הם עסק אבוד."

Because if you look at a brain with your naked eye,

כי אם אתם מסתכלים על המוח בעין בלתי מזויינת,

you don't really see how complex it is,

אתם באמת לא תראו עד כמה הוא מורכב,

but when you use a microscope,

אבל כשמשתמשים במיקרוסקופ,

finally the hidden complexity is revealed.

המורכבות החבוייה סוף סוף נגלית.

In the 17th century,

במאה ה 17

the mathematician and philosopher, Blaise Pascal,

המתמטיקאי והפילוסוף בלייז פסקל

wrote of his dread of the infinite,

כתב על חרדתו מפני האינסוף,

his feeling of insignificance

על תחושת חוסר החשיבות שלו

at contemplating the vast reaches of outer space.

כשהוא חושב על המרחבים העצומים של החלל.

And, as a scientist,

ובתור מדען

I'm not supposed to talk about my feelings --

אני לא אמור לדבר על הרגשות שלי.

too much information, professor.

יותר מדי מידע, פרופסור.

(Laughter)

(צחוק)

But may I?

אבל אפשר?

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I feel curiosity,

אני חש סקרנות,

and I feel wonder,

ואני חש פליאה,

but at times I have also felt despair.

אבל לעיתים אני חש גם ייאוש.

Why did I choose to study

למה בחרתי לחקור

this organ that is so awesome in its complexity

את האיבר הזה שכה מדהים במורכבותו

that it might well be infinite?

שאפשר כבר לומר שהוא אינסופי?

It's absurd.

זה אבסורד.

How could we even dare to think

איך יכולנו להעז ולחשוב

that we might ever understand this?

שאי פעם אולי נבין אותו?

And yet, I persist in this quixotic endeavor.

ועדיין אני מתמיד במאמץ הדון-קיחוטי הזה.

And indeed, these days I harbor new hopes.

ולמעשה, בימים אלה אני מפתח תקוות חדשות.

Someday,

יום אחד,

a fleet of microscopes will capture

צי של מיקרוסקופים יילכדו

every neuron and every synapse

כל נוירון וכל סינפסה

in a vast database of images.

במאגר מידע עצום של תמונות.

And some day, artificially intelligent supercomputers

ויום אחד, מחשבי על בעלי בינה מלאכותית

will analyze the images without human assistance

ינתחו את התמונות הללו ללא סיוע אנושי

to summarize them in a connectome.

ויסכמו אותם לקונקטום.

I do not know, but I hope that I will live to see that day,

אני לא יודע, אבל אני מקווה שאחיה לראות את היום הזה.

because finding an entire human connectome

כי מציאת קונקטום אנושי שלם

is one of the greatest technological challenges of all time.

היא אחד האתגרים הטכנולוגיים הגדולים של כל הזמנים.

It will take the work of generations to succeed.

הוא ידרוש עבודה של דורות על מנת שיצליח.

At the present time, my collaborators and I,

כרגע שותפי ואני,

what we're aiming for is much more modest --

אנחנו מכוונים למשהו הרבה יותר צנוע -

just to find partial connectomes

רק למצוא קונקטומים חלקיים

of tiny chunks of mouse and human brain.

של גושי מוח זעירים בעכבר ובאדם.

But even that will be enough for the first tests of this hypothesis

אבל גם זה יספק כדי לבצע בחינות ראשונית של ההיפותיזה הזו

that I am my connectome.

שאני הוא הקונקטום שלי.

For now, let me try to convince you of the plausibility of this hypothesis,

כרגע תנו לי לנסות ולשכנע אתכם בסבירות של ההיפותיזה הזו,

that it's actually worth taking seriously.

ששווה לקחת אותה ברצינות.

As you grow during childhood

כשאתם גדלים במהלך הילדות

and age during adulthood,

ומתבגרים בבגרות,

your personal identity changes slowly.

הזהות האישית שלכם משתנה באיטיות.

Likewise, every connectome

כך גם כל קונקטום

changes over time.

משתנה עם הזמן.

What kinds of changes happen?

איזה סוג של שינויים מתרחשים?

Well, neurons, like trees,

ובכן, נוירונים, כמו עצים,

can grow new branches,

יכולים להצמיח ענפים חדשים,

and they can lose old ones.

והם יכולים לאבד ענפים ישנים.

Synapses can be created,

סינפסות יכולות להיווצר,

and they can be eliminated.

והן יכולות להימחק.

And synapses can grow larger,

וסינפסות יכולות לגדול

and they can grow smaller.

והן יכולות לקטון.

Second question:

שאלה שנייה:

what causes these changes?

מה גורם לשינויים הללו?

Well, it's true.

ובכן, זה נכון,

To some extent, they are programmed by your genes.

במידה מסויימת הם מתוכנתים ע"י הגנים שלכם.

But that's not the whole story,

אבל זה לא כל הסיפור,

because there are signals, electrical signals,

כי ישנם אותות, אותות חשמליים,

that travel along the branches of neurons

הנודדים לאורך ענפי הנוירונים

and chemical signals

ושדרים כימיים

that jump across from branch to branch.

העוברים מענף לענף.

These signals are called neural activity.

האותות האלה נקראים פעילות עצבית.

And there's a lot of evidence

ויש עדויות רבות

that neural activity

שפעילות עצבית

is encoding our thoughts, feelings and perceptions,

מקודדת את המחשבות, הרגשות והתפיסות שלנו,

our mental experiences.

החוויות המנטליות שלנו.

And there's a lot of evidence that neural activity

ויש עדויות רבות שפעילות עצבית

can cause your connections to change.

יכולה לגרום לשינויים בחיבורים שלכם.

And if you put those two facts together,

ואם תחברו יחד את שתי העובדות האלה,

it means that your experiences

זה אומר שהחוויות שלכם

can change your connectome.

יכולות לשנות את הקונקטום שלכם.

And that's why every connectome is unique,

ולכן הקונקטום הוא ייחודי,

even those of genetically identical twins.

אפילו בין שני תאומים זהים גנטית.

The connectome is where nature meets nurture.

הקונקטום הוא המקום בו התורשה פוגשת את הסביבה.

And it might true

ויתכן שזה נכון

that just the mere act of thinking

שעצם פעולת המחשבה

can change your connectome --

יכולה לשנות את הקונקטום שלכם -

an idea that you may find empowering.

רעיון שיכול להיות מעצים.

What's in this picture?

מה רואים כאן?

A cool and refreshing stream of water, you say.

נחל קריר ומרענן, אתם אומרים.

What else is in this picture?

מה עוד יש בתמונה?

Do not forget that groove in the Earth

על תשכחו את החריץ הזה באדמה

called the stream bed.

שנקרא אפיק.

Without it, the water would not know in which direction to flow.

בלעדיו המים לא ידעו באיזה כיוון לזרום.

And with the stream,

ובעזרת הנחל

I would like to propose a metaphor

אני רוצה להציע מטאפורה

for the relationship between neural activity

על הקשר בין פעילות חשמלית

and connectivity.

וקישוריות.

Neural activity is constantly changing.

פעילות חשמלית משתנה כל הזמן.

It's like the water of the stream; it never sits still.

זה כמו המים בנחל, הם אף פעם לא שקטים.

The connections

הקשרים

of the brain's neural network

ברשת העצבית במוח

determines the pathways

קובעים את הנתיבים

along which neural activity flows.

בהם תזרום הפעילות החשמלית.

And so the connectome is like bed of the stream;

והקונקטום הוא כמו אפיק הנחל.

but the metaphor is richer than that,

אבל המטאפורה עשירה יותר מזה.

because it's true that the stream bed

כי זה נכון שאפיק הנחל

guides the flow of the water,

מנחה את זרימת המים,

but over long timescales,

אבל לאורך זמן,

the water also reshapes the bed of the stream.

המים גם מעצבים מחדש את אפיק הנחל.

And as I told you just now,

וכפי שאמרתי לכם קודם,

neural activity can change the connectome.

פעילות עצבית יכולה לשנות את הקונקטום.

And if you'll allow me to ascend

ואם תרשו לי לטפס

to metaphorical heights,

לגבהים מטאפוריים,

I will remind you that neural activity

אזכיר לכם שפעילות עצבית

is the physical basis -- or so neuroscientists think --

היא הבסיס הפיזיקלי - או כך חושבים מדעני המוח -

of thoughts, feelings and perceptions.

של מחשבות, רגשות ותפיסות.

And so we might even speak of

ואפשר אפילו לדבר על

the stream of consciousness.

זרם התודעה.

Neural activity is its water,

פעילות עצבית היא המים,

and the connectome is its bed.

והקונקטום הוא האפיק.

So let's return from the heights of metaphor

אז בואו נחזור מגבהי המטאפורה

and return to science.

ונחזור למדע.

Suppose our technologies for finding connectomes

נניח שהטכנולוגיות למציאת קונקטומים

actually work.

היו באמת עובדות.

How will we go about testing the hypothesis

איך נבחן את ההיפותיזה

"I am my connectome?"

"אני הוא הקונקטום שלי"?

Well, I propose a direct test.

ובכן, אני מציע בדיקה ישירה.

Let us attempt

בואו ננסה

to read out memories from connectomes.

לקרוא את הזכרונות שלנו מתוך הקונקטומים.

Consider the memory

קחו למשל זכרון

of long temporal sequences of movements,

של רצפי תנועה במשך זמן ארוך,

like a pianist playing a Beethoven sonata.

כמו נגינה של סונטה של בטהובן.

According to a theory that dates back to the 19th century,

לפי תיאוריה שתחילתה במאה ה 19,

such memories are stored

זכרונות שכאלה שמורים

as chains of synaptic connections inside your brain.

כשרשראות של קשרים סינפטיים בתוך המוח שלכם.

Because, if the first neurons in the chain are activated,

כי אם הנוירונים הראשונים בשרשרת מופעלים,

through their synapses they send messages to the second neurons, which are activated,

דרך הסינפסות שלהם הם שולחים מסרים לנוירונים הבאים, שגם מופעלים,

and so on down the line,

וכך הלאה במורד השרשרת,

like a chain of falling dominoes.

כמו רצף של אבני דומינו נופלות.

And this sequence of neural activation

ומשוער שרצף הפעילות העצבית הזה

is hypothesized to be the neural basis

מהווה את הבסיס העצבי

of those sequence of movements.

של אותו רצף תנועות.

So one way of trying to test the theory

אז דרך אחת לנסות לבחון את התיאוריה

is to look for such chains

היא לחפש שרשראות כאלה

inside connectomes.

בתוך קונקטומים.

But it won't be easy, because they're not going to look like this.

אבל זה לא יהיה קל, כי הם לא ייראו כך.

They're going to be scrambled up.

הם יהיו מעורבלים.

So we'll have to use our computers

אז נהיה חייבים להשתמש במחשבים שלנו

to try to unscramble the chain.

כדי לפענח את השרשרת.

And if we can do that,

ואם נוכל לעשות זאת,

the sequence of the neurons we recover from that unscrambling

רצף הנוירונים שנגלה בפענוח הזה

will be a prediction of the pattern of neural activity

יהיה ניבוי לדפוס פעילות עצבית

that is replayed in the brain during memory recall.

המופעל במוח במהלך שחזור זיכרון.

And if that were successful,

ואם זה יצליח,

that would be the first example of reading a memory from a connectome.

זאת תהיה הדוגמא הראשונה של קריאת זיכרון מתוך קונקטום.

(Laughter)

(צחוק)

What a mess --

איזה בלגן.

have you ever tried to wire up a system

ניסיתם פעם לחבר מערכת חשמלית

as complex as this?

מורכבת כמו זו?

I hope not.

אני מקווה שלא.

But if you have, you know it's very easy to make a mistake.

אבל אם כן, אתם יודעים שמאוד קל לטעות.

The branches of neurons are like the wires of the brain.

ענפי הנוירונים הם כמו חוטי החשמל של המוח.

Can anyone guess: what's the total length of wires in your brain?

מישהו יכול לנחש: מהו האורך הכולל של החוטים במוח שלכם?

I'll give you a hint. It's a big number.

אתן לכם רמז. זה מספר גדול.

(Laughter)

(צחוק)

I estimate, millions of miles,

אני מעריך, מיליוני מיילים.

all packed in your skull.

הכל ארוז בתוך הגולגולת.

And if you appreciate that number,

ואם אתם מעריכים את המספר הזה,

you can easily see

אתם יכולים לראות בקלות

there is huge potential for mis-wiring of the brain.

שיש פוטנציאל עצום לטעויות בקישורים בתוך המוח.

And indeed, the popular press loves headlines like,

ואכן העיתונות אוהבת כותרות כמו:

"Anorexic brains are wired differently,"

"המוח האנורקטי מקושר בצורה אחרת."

or "Autistic brains are wired differently."

או "מוחות אוטיסטיים מקושרים אחרת."

These are plausible claims,

אלה טענות סבירות,

but in truth,

אבל האמת היא

we can't see the brain's wiring clearly enough

שאנחנו לא יכולים לראות את הקשרים העצביים בצורה בהירה מספיק

to tell if these are really true.

כדי לדעת אם הן באמת נכונות.

And so the technologies for seeing connectomes

אז הטכנולוגיות לזיהוי קונקטומים

will allow us to finally

יאפשרו לנו סוף סוף

read mis-wiring of the brain,

לקרוא קישורים שגויים במוח,

to see mental disorders in connectomes.

לראות הפרעות מנטליות בקונקטומים.

Sometimes the best way to test a hypothesis

לפעמים הדרך הטובה ביותר לבחון היפותיזה

is to consider its most extreme implication.

היא לשקול את ההשלכה הקיצונית ביותר שלה.

Philosophers know this game very well.

פילוסופים מכירים את המשחק הזה היטב.

If you believe that I am my connectome,

אם אתה מאמין שאתה הוא הקונקטום שלך,

I think you must also accept the idea

אני חושב שאתה צריך גם לקבל את הרעיון

that death is the destruction

שמוות הוא הרס

of your connectome.

הקונקטום שלך.

I mention this because there are prophets today

אני מזכיר זאת מכיוון שישנם נביאים היום

who claim that technology

הטוענים שטכנולוגיה

will fundamentally alter the human condition

תשנה באופן בסיסי את המצב האנושי

and perhaps even transform the human species.

ואולי אף תשנה את המין האנושי.

One of their most cherished dreams

אחד מחלומותיהם הכמוסים

is to cheat death

הוא לרמות את המוות

by that practice known as cryonics.

על-ידי תורה הנקראת קריוניקה.

If you pay 100,000 dollars,

אם תשלמו $100,000,

you can arrange to have your body frozen after death

תוכלו לסדר שיקפיאו את גופתכם לאחר המוות

and stored in liquid nitrogen

וישמרו אותה בחנקן נוזלי

in one of these tanks in an Arizona warehouse,

באחד מהמיכלים האלה במחסן באריזונה,

awaiting a future civilization

בציפייה לתרבות עתידית

that is advanced to resurrect you.

שמספיק מתקדמת כדי להקים אתכם לתחייה.

Should we ridicule the modern seekers of immortality,

האם צריך ללעוג לרודפים המודרניים אחר האלמוות,

calling them fools?

ולקרוא להם טפשים?

Or will they someday chuckle

או שאולי יום אחד הם יצחקו

over our graves?

מעל הקברים שלנו?

I don't know --

אני לא יודע.

I prefer to test their beliefs, scientifically.

אני מעדיף לבחון את האמונות שלהם באופן מדעי.

I propose that we attempt to find a connectome

אני מציע שננסה למצוא קונקטום

of a frozen brain.

במוח קפוא.

We know that damage to the brain

אנחנו יודעים שנזק למוח

occurs after death and during freezing.

מתרחש לאחר המוות ובמהלך ההקפאה.

The question is: has that damage erased the connectome?

השאלה היא: האם הנזק מחק את הקונקטום?

If it has, there is no way that any future civilization

אם כן, אין שום דרך שאף תרבות עתידית

will be able to recover the memories of these frozen brains.

תהיה מסוגלת לשחזר זיכרונות מתוך אותם מוחות קפואים.

Resurrection might succeed for the body,

תחייה מחודשת יכולה להצליח עבור הגוף,

but not for the mind.

אך לא עבור הדעת.

On the other hand, if the connectome is still intact,

מצד שני, אם הקונקטום עדיין שלם,

we cannot ridicule the claims of cryonics so easily.

לא נוכל ללעוג לטענות הקריוניקה בקלות כה רבה.

I've described a quest

אני תיארתי מסע

that begins in the world of the very small,

המתחיל בעולמם של הקטנים מאוד,

and propels us to the world of the far future.

ומניע אותנו לעולם העתיד הרחוק.

Connectomes will mark a turning point in human history.

קונקטומים יסמנו נקודת מפנה בהיסטוריה האנושית.

As we evolved from our ape-like ancestors

כשאנחנו התפתחנו מאבותינו דמויי הקוף

on the African savanna,

בסוואנה האפריקאית,

what distinguished us was our larger brains.

מה שהבחין בינינו לבינם היה מוחנו הגדול.

We have used our brains to fashion

השתמשנו במוחנו כדי לעצב

ever more amazing technologies.

טכנולוגיות מדהימות עוד יותר.

Eventually, these technologies will become so powerful

בסופו של דבר, הטכנולוגיות האלה יהיו כה חזקות

that we will use them to know ourselves

שנשתמש בהם כדי להכיר את עצמנו

by deconstructing and reconstructing

על-ידי פירוק והרכבה מחדש

our own brains.

של המוחות שלנו.

I believe that this voyage of self-discovery

אני מאמין שמסע זה של גילוי עצמי

is not just for scientists,

מיועד לא רק למדענים

but for all of us.

אלא לכולנו.

And I'm grateful for the opportunity to share this voyage with you today.

ואני מעריך את ההזדמנות לשתף אתכם במסע הזה היום.

Thank you.

תודה

(Applause)

(מחיאות כפיים)