Jennifer Granholm: A clean energy proposal -- race to the top!

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

Well, I was introduced as

הציגו אותי כאן

the former Governor of Michigan,

כמושלת-לשעבר של מישיגן,

but actually I'm a scientist.

אך למען האמת, אני מדענית.

All right, a political scientist, it doesn't really count,

בסדר. מדעי המדינה. זה לא באמת נחשב,

but my laboratory was the laboratory of democracy

אך המעבדה שלי היתה מעבדת הדמוקרטיה

that is Michigan, and, like any good scientist,

שהיא מישיגן, וכמו כל מדען טוב,

I was experimenting with policy

ערכתי ניסויים בנושאי מדיניות

about what would achieve the greatest good

כדי לראות מה ישיג את התועלת הרבה ביותר

for the greatest number.

עבור רוב האנשים.

But there were three problems, three enigmas

אבל היו 3 בעיות, 3 חידות

that I could not solve,

שלא הצלחתי לפתור.

and I want to share with you those problems,

ואני רוצה לשתף אתכם בבעיות אלה,

but most importantly,

וחשוב יותר,

I think I figured out a proposal for a solution.

נראה לי שגיבשתי הצעה לפתרון.

The first problem

הבעיה הראשונה

that not just Michigan, but every state, faces is,

שלא רק מישיגן, אלא כל מדינה מתחבטת בה:

how do you create good jobs in America

איך יוצרים מקומות עבודה טובים באמריקה

in a global economy?

בכלכלה גלובלית?

So let me share with you some empirical data from my lab.

אשתף אתכם בכמה נתונים אמפיריים מן המעבדה שלי.

I was elected in 2002 and, at the end of my first year in office in 2003,

נבחרתי ב-2002, וב-2003, בתום שנת הכהונה הראשונה שלי,

I got a call from one of my staff members, who said,

קיבלתי שיחה מאחד מחברי הסגל שלי, שאמר,

"Gov, we have a big problem.

"מושלת, יש לנו בעיה רצינית.

We have a little tiny community called Greenville, Michigan,

יש לנו קהילה קטנטונת בשם גרינוויל, מישיגן,

population 8,000,

אוכלוסיה: 8,000,

and they are about to lose their major employer,

והם עומדים לאבד את המעסיק העיקרי שלהם:

which is a refrigerator factory that's operated by Electrolux."

חברה לייצור מקררים שמופעלת ע"י 'אלקטרולוקס',"

And I said, "Well, how many people work at Electrolux?"

שאלתי, "כמה אנשים מועסקים ע"י 'אלקטרולוקס'?"

And he said, "3,000 of the 8,000 people in Greenville."

הוא ענה, "3,000 מתוך 8,000 תושבי גרינוויל."

So it is a one-company town.

כלומר, עיירה של חברה אחת.

And Electrolux was going to go to Mexico.

ו"אלקטרולוקס" עמדה לעבור למקסיקו.

So I said, "Forget that. I'm the new Governor.

אז אמרתי לו, "שישכחו מזה. אני המושלת.

We can fix this. We're going to go to Greenville

אנו יכולים לסדר את זה. נלך לגרינוויל

with my whole cabinet and we will just

יחד עם כל הקבינט שלי

make Electrolux an offer they can't refuse."

ונציע ל'אלקטרולוקס' הצעה שהיא לא תוכל לסרב לה."

So I brought my whole cabinet,

אז הבאתי את כל הקבינט שלי,

and we met with all of the pooh-bahs of little Greenville --

ונפגשנו עם כל התותחים של גרינוויל הקטנה--

the mayor, the city manager, the head of the community college --

ראש העיר, המנהל האדמינסטרטיבי של העיר, ראש הקולג' הקהילתי--

and we basically emptied our pockets

ולמעשה רוקנו את כיסינו

and put all of our chips on the table,

והנחנו את כל האסימונים שלנו על השולחן,

incentives, you name it, to convince Electrolux to stay,

תמריצים, מה שתרצו, כדי לשכנע את "אלקטרולוקס" להישאר,

and as we made our pile of chips,

וכשערמנו את ערימת האסימונים שלנו,

we slid them across the table to the management of Electrolux.

הדפנו אותה על השולחן אל הנהלת "אלקטרולוקס".

And in the pile were things like zero taxes for 20 years,

ובערימה היו דברים כמו אפס מיסוי לעשרים שנה,

or that we'd help to build a new factory for the company,

או שנעזור לבנות מפעל חדש עבור החברה,

we'd help to finance it. The UAW, who represented the workers,

נעזור לממן אותו. ארגון עובדי הרכב, שייצג את הפועלים,

said they would offer unprecedented concessions,

אמר שיציע ויתורים חסרי-תקדים,

sacrifices to just keep those jobs in Greenville.

ויקריב המון, רק כדי לשמור על מקומות העבודה האלה בגרינוויל.

So the management of Electrolux took our pile,

אז הנהלת "אלקטרולוקס" לקחה את הערימה שלנו,

our list of incentives, and they went outside the room

את רשימת התמריצים שלנו, הם יצאו מהחדר,

for 17 minutes,

למשך 17 דקות,

and they came back in and they said,

ואז חזרו ואמרו,

"Wow, this is the most generous

"וואו, אלו ההצעות הכי נדיבות

any community has ever been to try to keep jobs here.

שקהילה כלשהי אי-פעם הציעה לנו במאמץ לשמור על מקומות העבודה.

But there's nothing you can do

אבל אתם לא יכולים לעשות שום דבר

to compensate for the fact that we can pay $1.57 an hour

מול העובדה שאנו יכולים לשלם 1.57 דולר לשעה

in Juarez, Mexico. So we're leaving."

בחוארז שבמקסיקו. אז אנו הולכים."

And they did. And when they did, it was like

וזה מה שהם עשו. וכשהם הסתלקו, זה היה כאילו

a nuclear bomb went off in little Greenville.

שבגרינוויל נפלה פצצה גרעינית.

In fact, they did implode the factory.

ולמען האמת, הם באמת פוצצו את המפעל.

That's a guy that is walking on his last day of work.

הבחור הזה כאן עוזב בסוף יום העבודה האחרון שלו.

And on the month that the last refrigerator rolled off the assembly line,

ובחודש שבו ירד המקרר האחרון מקו הייצור,

the employees of Electrolux in Greenville, Michigan,

עובדי "אלקטרולוקס" בגרינוויל שבמישיגן

had a gathering for themselves that they called the last supper.

ארגנו אסיפה עצמאית שאותה כינו "הסעודה האחרונה".

It was in a big pavilion in Greenville, an indoor pavilion,

זה היה באוהל ארועים גדול בגרינוויל,

and I went to it because I was so frustrated as Governor

ואני באתי לשם כי הייתי כל-כך מתוסכלת, כמושלת,

that I couldn't stop the outflow of these jobs,

שלא הצלחתי למנוע את בריחת מקומות העבודה האלה,

and I wanted to grieve with them,

ורציתי להתאבל יחד איתם,

and as I went into the room-- there's thousands of people there.

וכשנכנסתי לאולם, היו שם אלפי אנשים,

It was a just big thing. People were eating boxed lunches

זה היה אירוע רציני מאד. אנשים אכלו ארוחות שהביאו מהבית

on roundtop tables, and there was a sad band playing music,

ליד שולחנות עגולים, ולהקה עצובה נינגה מוסיקה,

or a band playing sad music, probably both. (Laughter)

או להקה ניגנה מוסיקה עצובה. ודאי גם וגם. [צחוק]

And this guy comes up to me,

וניגש אלי גבר אחד,

and he's got tattoos and his ponytail and his baseball cap on,

מקועקע, עם זנב סוס וכובע מצחיה,

and he had his two daughters with him,

ואיתו שתי הבנות שלו,

and he said, "Gov, these are my two daughters."

ואמר, "מושלת, אלו שתי בנותי."

He said, "I'm 48 years old,

הוא אמר, "אני בן 48,

and I have worked at this factory for 30 years.

עבדתי במפעל הזה 30 שנה.

I went from high school to factory.

עברתי מהתיכון ישר למפעל.

My father worked at this factory," he said.

אבי עבד במפעל הזה," הוא אמר.

"My grandfather worked at this factory.

"סבי עבד במפעל הזה.

All I know is how to make refrigerators."

כל מה שאני יודע זה לייצר מקררים."

And he looked at his daughters,

והוא הביט בבנותיו,

and he puts his hand on his chest,

הניח יד אחת על חזהו,

and he says, "So, Gov, tell me,

ואמר, "אז תגידי לי, מושלת,

who is ever going to hire me?

מי בכלל יקבל אותי לעבודה?

Who is ever going to hire me?"

מי בכלל יקבל אותי לעבודה?"

And that was asked not just by that guy

ולא רק הוא שאל את השאלה הזו

but by everyone in the pavilion,

אלא כל מי שהיה באוהל,

and frankly, by every worker at one of the 50,000 factories

ולמען האמת, גם כל פועל בכל אחד מ-50,000 המפעלים

that closed in the first decade of this century.

שנסגרו בעשור הראשון של המאה הנוכחית.

Enigma number one: How do you create jobs

חידה מס' 1: איך יוצרים מקומות עבודה

in America in a global economy?

באמריקה, בכלכלה גלובלית?

Number two, very quickly:

מס' 2, בקיצור:

How do you solve global climate change

איך פותרים את בעיית שינויי האקלים הגלובליים

when we don't even have a national energy policy in this country

כשאין לנו בארץ הזאת אפילו מדיניות אנרגיה לאומית

and when gridlock in Congress seems to be the norm?

וכשנראה שהנורמה בקונגרס היא לחסום הצעות חוק?

In fact, there was a poll that was done recently

למעשה, נערך לאחרונה משאל

and the pollster compared Congress's approval ratings

שערך השוואה בין שיעור אישורי הקונגרס

to a number of other unpleasant things,

לבין מספר נושאים לא-נעימים נוספים,

and it was found, in fact, that Congress's approval rating

ונמצא ששיעור אישורי הקונגרס

is worse than cockroaches,

גרוע ממקקים,

lice, Nickelback the band, root canals and Donald Trump. (Laughter)

כינים, להקת "ניקלבק", טיפול שורש ודונלד טראמפ. [צחוק]

But wait, the good news is it's at least better

אבל רגע, הבשורות הטובות הן שהוא לפחות טוב יותר

than meth labs and gonorrhea. (Laughter)

ממעבדות סמים ומחלת הזיבה. [צחוק]

We got a problem, folks.

יש לנו בעיה, חבר'ה.

So it got me thinking, what is it?

אז זה גרם לי לחשוב, מה קורה פה?

What in the laboratory that I see out there,

מה במעבדה הזו שיש לי בשטח,

the laboratories of democracy, what has happened?

במעבדות הדמוקרטיה, מה קרה?

What policy prescriptions have happened

מהם מרשמי המדיניות

that actually cause changes to occur

שגרמו לשינויים האלה,

and that have been accepted in a bipartisan way?

והתקבלו על דעת שתי המפלגות?

So if I asked you, for example,

אם אשאל אתכם, למשל,

what was the Obama Administration policy

מה היתה המדיניות של ממשל אובמה

that caused massive changes across the country,

שגרמה לשינויים מסיביים בכל הארץ,

what would you say?

מה הייתם אומרים?

You might say Obamacare, except for those were not voluntary changes.

אולי תאמרו, רפורמת הבריאות של אובמה, פרט לכך שאלה לא היו שינויים מבחירה.

As we know, only half the states have opted in.

כידוע, רק חצי מהמדינות הצטרפו לכך.

We might say the Recovery Act, but those didn't require policy changes.

אולי נאמר "חוק ההשבחה הירוקה", אבל אלה לא דרשו שינויים במדיניות.

The thing that caused massive policy changes to occur

מה שגרם לשינויי מדיניות מסיביים

was Race to the Top for education.

היה "המירוץ לפסגה" בתחום החינוך.

Why? The government put a $4.5 billion pot

מדוע? הממשל הציג דלי עם 4.5 מיליארד דולר

and said to the governors across the country, compete for it.

ואמר למושלים בכל הארץ: "תתחרו על זה."

Forty-eight governors competed,

ארבעים ושמונה מושלים השתתפו בתחרות,

convincing 48 state legislatures to essentially

שכנעו מחוקקים ב-48 מדינות

raise standards for high schoolers

להעלות למעשה את התקנים עבור תלמידי תיכון

so that they all take a college prep curriculum.

כדי שכולם יצטרכו לעשות מכינות לקולג'.

Forty-eight states opted in, creating a national [education] policy from the bottom up.

הצטרפו 48 מדינות, ויצרו מדיניות חינוך לאומית כעובדה בשטח.

So I thought, well, why can't we do something like that

אז חשבתי לעצמי, למה שלא נוכל לעשות משהו כזה,

and create a clean energy jobs race to the top?

"מירוץ לפסגה" של משרות בתחום האנרגיה הנקיה?

Because after all, if you look at the context,

כי אחרי הכל, כשמסתכלים על ההקשר,

1.6 trillion dollars has been invested in the past eight years

1.6 טריליון דולר הושקעו ב-8 השנים האחרונות

from the private sector globally,

ע"י המגזר הפרטי, גלובלית,

and every dollar represents a job,

וכל דולר מייצג מקום עבודה,

and where are those jobs going?

לאן הולכים מקומות העבודה האלה?

Well, they're going to places that have policy, like China.

הם הולכים למקומות עם מדיניות, כמו סין.

In fact, I was in China to see what they were doing,

למעשה, ביקרתי בסין כדי לראות מה הם עושים,

and they were putting on a dog-and-pony show for the group that I was with,

הם העלו מופע נוצץ ומושקע לכבוד הקבוצה בה הייתי,

and I was standing in the back of the room during one of the demonstrations

עמדתי בירכתי האולם במהלך אחת ההדגמות

and standing next to one of the Chinese officials,

ליד אחד הפקידים הבכירים הסיניים,

and we were watching, and he says,

ובעוד אנו צופים, הוא אומר,

"So, Gov, when do you think the U.S. is going to get national energy policy?"

"נו, מושלת. מתי לדעתך ממשל ארה"ב יגיע למדיניות אנרגיה לאומית?"

And I said, "Oh my God -- Congress, gridlock, who knows?"

אמרתי, "אוי, אלוהים-- קונגרס, חסימות, מי יודע?"

And this is what he did, he goes, he says,

וזה מה שהוא עשה. הוא הסתובב ואמר,

"Take your time."

"אל תמהרו."

Because they see our passivity as their opportunity.

כי הם רואים בפסיביות שלנו הזדמנות עבורם.

So what if we decided to create

אז מה אם היינו מחליטים ליצור

a challenge to the governors of the country,

אתגר עבור המושלים בארץ הזו,

and the price to entry into this competition

והמחיר להשתתפות בתחרות

used the same amount that the bipartisan group approved in Congress

הוא אותו סכום שהקבוצה הדו-מפלגתית אישרה בקונגרס

for the Race to the Top for education, 4.5 billion,

עבור "המירוץ לפסגה" בחינוך. 4.5 מיליארד,

which sounds like a lot, but actually it's less than

זה נשמע הרבה, אבל בעצם זה פחות

one tenth of one percent of federal spending.

מעשירית האחוז של ההוצאה הפדרלית.

It's a rounding error on the federal side.

זהו עיגול לטובת האוצר.

But price to entry into that competition would be,

אבל המחיר להצטרפות לתחרות יהיה--

you could just, say, use the President's goal.

אפשר פשוט להשתמש ביעד שהציב הנשיא.

He wants Congress to adopt a clean energy standard

הוא רוצה שהקונגרס יאמץ תקן של אנרגיה נקיה

of 80 percent by 2030,

של 80 אחוז עד 2030,

in other words, that you'd have to get 80 percent

במלים אחרות, שצריך להשיג 80%

of your energy from clean sources by the year 2030.

מהאנרגיה ממקורות נקיים עד שנת 2030.

Why not ask all of the states to do that instead?

במקום זאת, מדוע לא לדרוש את זה מכל המדינות?

And imagine what might happen,

תארו לעצמכם מה יכול לקרות,

because every region has something to offer.

כי לכל אזור יש משהו להציע.

You might take states like Iowa and Ohio --

קחו למשל מדינות כמו איווה ואוהיו--

two very important political states, by the way --

שתי מדינות מאד חשובות מבחינה פוליטית, אגב--

those two governors, and they would say,

קחו את שני המושלים האלה, והם יאמרו,

we're going to lead the nation in producing

"אנו ננהיג את האומה בייצור

the wind turbines and the wind energy.

טורבינות רוח ואנרגיית רוח."

You might say the solar states, the sun belt,

או מדינות השמש, חגורת השמש:

we're going to be the states that produce solar energy for the country,

"אנו נהיה המדינות שיפיקו אנרגיה סולארית עבור הארץ."

and maybe Jerry Brown says, "Well, I'm going to create

וג'רי בראון אולי יאמר, "אני אקים

an industry cluster in California

מערך תעשייתי בקליפורניה

to be able to produce the solar panels

שיכול לייצר את הלוחות הסולאריים

so that we're not buying them from China

כדי שלא נקנה אותם מסין

but we're buying them from the U.S."

אלא נקנה אותם מארה"ב."

In fact, every region of the country could do this.

בעצם, כל אזור בארץ יכול לעשות את זה.

You see, you've got solar and wind opportunity all across the nation.

יש הרי הזדמנויות לאנרגיית רוח ושמש בכל רחבי הארץ.

In fact, if you look just at the upper and northern states

למעשה, אם תקחו רק את המדינות הצפוניות

in the West, they could do geothermal,

במערב, הן יכולות לעבוד על הצד הגיאו-תרמי,

or you could look at Texas and say,

או לקחת את טקסס ולומר,

we could lead the nation in the solutions to smart grid.

שהיא תנהיג את האומה בפתרונות של רשת חשמל חכמה.

In the middle eastern states which have access to forests

במדינות שבמזרח התיכון שיש להן גישה ליערות

and to agricultural waste, they might say,

ולפסולת חקלאית, הן יכולות לומר,

we're going to lead the nation in biofuels.

אנו ננהיג את הארץ בתחום הביו-דלקים.

In the upper northeast, we're going to lead the nation

בצפון-מזרח, אנו נוביל את האומה

in energy efficiency solutions.

בפתרונות אנרגיה יעילים.

Along the eastern seaboard, we're going to lead the nation

לאורך החוף המזרחי, אנו נוביל את הארץ

in offshore wind.

בתחום הרוח הימית.

You might look at Michigan and say, we're going to lead the nation

אפשר לקחת את מישיגן ולומר, אנו נוביל את האומה

in producing the guts for the electric vehicle, like the lithium ion battery.

בייצור הקרביים של כלי רכב חשמליים, כמו סוללת הליתיום-יון.

Every region has something to offer,

לכל אזור יש משהו להציע,

and if you created a competition,

ואם ניצור תחרות,

it respects the states and it respects federalism.

זה יכבד את המדינות וגם את הממשל הפדרלי.

It's opt-in. You might even get Texas and South Carolina,

תהיה ברירת הצטרפות. אולי נצליח להביא גם את טקסס ואת דרום-קרולינה,

who didn't opt into the education Race to the Top,

שלא הצטרפו ל"מירוץ לפסגה" של החינוך,

you might even get them to opt in. Why?

אולי נצליח לצרף אפילו אותן. ומדוע?

Because Republican and Democratic governors

כי מושלים רפובליקניים וגם דמוקרטיים

love to cut ribbons.

אוהבים לגזור סרטים.

We want to bring jobs. I'm just saying.

אנו רוצים להביא מקומות עבודה. זה מה שאני אומרת.

And it fosters innovation at the state level

וזה מטפח חדשנות ברמת המדינה

in these laboratories of democracy.

באותן מעבדות דמוקרטיה.

Now, any of you who are watching anything about politics lately

כל מי שראה משהו שנוגע למדיניות בזמן האחרון,

might say, "Okay, great idea, but really?

אולי יאמר, "יופי. רעיונות מעולים. אתם רציניים?

Congress putting four and a half billion dollars on the table?

הקונגרס יניח 4 וחצי מיליארד דולר על השולחן?

They can't agree to anything."

הם הרי לא מסכימים על שום דבר."

So you could wait and go through Congress,

אז אפשר לחכות ולהעביר את זה בקונגרס,

although you should be very impatient.

למרות שודאי תהיו מאד חסרי-סבלנות.

Or, you renegades, we could go around Congress.

או, לכל העריקים, אנו יכולים לעקוף את הקונגרס.

Go around Congress.

לעקוף את הקונגרס.

What if we created a private sector challenge to the governors?

מה אם נקים מגזר פרטי שיאתגר את המושלים?

What if several of the high-net worth companies

מה אם כמה מהחברות והפרטיים בעלות הערך-נטו הגדול ביותר

and individuals who are here at TED decided

שנוכחים כאן ב-TED

that they would create, band together, just a couple of them,

יחליטו לעשות יד אחת, רק כמה מכם,

and create a national competition to the governors

וליצור תחרות לאומית של מושלים,

to have a race to the top

לקיים מירוץ לפסגה

and see how the governors respond?

ולראות איך המושלים יגיבו?

What if it all started here at TED?

מה אם הכל יתחיל כאן, ב-TED?

What if you were here

מה אם תהיו האנשים שהיו כאן

when we figured out how to crack the code

כשפיצחנו את סוד

to create good paying jobs in America -- (Applause) --

איך יוצרים מקומות עבודה משתלמים באמריקה-- [מחיאות כפיים]

and get national energy policy

ולהשיג מדיניות אנרגיה לאומית

and we created a national energy strategy from the bottom up?

וליצור אסטרטגיה לאנרגיה לאומית מהשטח כלפי מעלה?

Because, dear TEDsters,

כי, חברי TED יקרים,

if you are impatient like I am,

אם אתם חסרי-סבלנות כמוני,

you know that our economic competitors,

אתם יודעים שהמתחרים הכלכליים שלנו,

our other nations, are in the game

הארצות האחרות, משתתפות גם הן במשחק

and are eating us for lunch.

ואוכלות אותנו לארוחת הבוקר.

And we can get in the game or not.

ויש לנו ברירה: להשתתף במשחק, או לא.

We can be at the table or we can be on the table.

או שנהיה ליד השולחן או שנהיה על השולחן.

And I don't know about you,

אני לא יודעת מה איתכם,

but I prefer to dine.

אבל אני מעדיפה להימנות על אלה שאוכלים.

Thank you all so much. (Applause)

תודה רבה לכולכם. [מחיאות כפיים]