Frank Gehry: Nice building. Then what?

מתרגם: Roy Freifeld מבקר: Ido Dekkers

Frank Gehry: I listened to this scientist this morning.

פרנק גהרי: הקשבתי למדען הבוקר.

Dr. Mullis was talking about his experiments,

דר' מוליס דיבר על הניסויים שלו,

and I realized that I almost became a scientist.

והבנתי שכמעט הפכתי למדען.

When I was 14 my parents bought me a chemistry set

כשהייתי בן 14, ההורים שלי קנו לי ערכת כימיה

and I decided to make water.

והחלטתי לייצר מים.

(Laughter)

(צחוק)

So, I made a hydrogen generator and I made an oxygen generator,

אז, הכנתי מחולל מימן והכנתי מחולל חמצן,

and I had the two pipes leading into a beaker

וסידרתי את שני הצינורות שיובילו למבחנה

and I threw a match in.

וזרקתי פנימה גפרור.

(Laughter)

(צחוק)

And the glass -- luckily I turned around --

והזכוכית -- למזלי הסתובבתי --

I had it all in my back

זה היה הכל על הגב שלי

and I was about 15 feet away.

והייתי במרחק 4 מטרים בערך.

The wall was covered with ...

הקיר היה מכוסה ב...

I had an explosion.

היה לי פיצוץ.

Richard Saul Wurman: Really?

ריצ'רד סול וורמן: באמת?

FG: People on the street came and knocked on the door

פ.ג: אנשים מהרחוב באו ודפקו בדלת

to see if I was okay.

לראות אם אני בסדר.

RSW: ... huh. (Laughter)

ר.ס.ו: ...הא (צחוק)

I'd like to start

הייתי רוצה להתחיל

this session again.

את הפגישה הזו שוב.

The gentleman to my left is the very famous, perhaps overly famous,

האדון שלשמאלי הוא מאוד מפורסם, אולי מפורסם מידי,

Frank Gehry.

פרנק גהרי.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And Frank, you've come to a place in your life, which is astonishing.

ופרנק, אתה הגעת למקום מדהים בחיים שלך.

I mean it is astonishing for an artist, for an architect,

אני מתכוון שזה מדהים לאמן, לארכיטקט,

to become actually an icon and a legend in their own time.

להפוך לדמות ואגדה בעודו חי.

I mean you have become, whether you can giggle at it

אני מתכוון שאתה הפכת, אם אתה יכול לצחוק על זה

because it's a funny ... you know, it's a strange thought,

כי זה מצחיק... אתה יודע, זו מחשבה מוזרה,

but your building is an icon --

אבל הבניין שלך הוא סמל --

you can draw a little picture of that building, it can be used in ads --

אפשר לצייר שרטוט קטן של הבניין הזה, זה יכול לשמש בפרסומות --

and you've had not rock star status, but celebrity status

וקיבלת מעמד של לא כוכב רוק, אבל סטטוס של מפורסם

in doing what you wanted to do for most of your life.

בעשייה של מה שרצית לעשות רוב חייך.

And I know the road was extremely difficult.

ואני יודע שהדרך הייתה מאוד קשה.

And it didn't seem, at least, that your sell outs,

וזה לא נראה לפחות, שהבגידות שלך,

whatever they were, were very big.

יהיו מה שיהיו, היו גדולות מאוד.

You kept moving ahead in a life where you're dependent

המשכת להתקדם בחיים בהם אתה תלוי

on working for somebody.

בעבודה עבור מישהו.

But that's an interesting thing for a creative person.

אבל זה דבר מעניין עבור אדם יצירתי.

A lot of us work for people;

רבים מאיתנו עובדים עבור אנשים;

we're in the hands of other people.

אנחנו בידיהם של אנשים אחרים.

And that's one of the great dilemmas -- we're in a creativity session --

וזו אחת הדילמות הכי גדולות -- אנחנו בפגישה על יצירתיות --

it's one of the great dilemmas in creativity:

זו אחת הדילמות הכי גדולות ביצירתיות:

how to do work that's big enough and not sell out.

איך לבצע עבודה גדולה מספיק ולא לבגוד באמנות.

And you've achieved that

ואתה השגת את זה

and that makes your win doubly big, triply big.

וזה הופך את הניצחון שלך לכפול, למשולש.

It's not quite a question but you can comment on it.

זו לא ממש שאלה אבל אתה יכול להגיב על זה.

It's a big issue.

זה נושא גדול.

FG: Well, I've always just ...

פ.ג: ובכן, תמיד הייתי...

I've never really gone out looking for work.

אף פעם לא ממש הלכתי לחפש עבודה.

I always waited for it to sort of hit me on the head.

תמיד חיכיתי שהיא פשוט תיפול עליי.

And when I started out,

וכשרק התחלתי,

I thought that architecture was a service business

חשבתי שארכיטקטורה היא שירות

and that you had to please the clients and stuff.

ושאתה צריך לרצות את הלקוח וכאלה.

And I realized when I'd come into the meetings

והבנתי כשהייתי נכנס לפגישות

with these corrugated metal and chain link stuff,

עם המתכות המקומטות ושרשראות הברזל,

and people would just look at me

ואנשים היו פשוט מסתכלים עליי

like I'd just landed from Mars.

כאילו בדיוק נחתתי ממאדים,

But I couldn't do anything else.

אבל לא יכולתי לעשות שום דבר אחר.

That was my response to the people in the time.

זו הייתה התגובה שלי לאנשים בזמנו.

And actually, it was responding to clients that I had

והאמת, זו הייתה תגובה ללקוחות שהיו לי

who didn't have very much money, so they couldn't afford very much.

שלא היה להם הרבה כסף, אז הם לא יכלו להרשות לעצמם הרבה.

I think it was circumstantial.

אני חושב שזה היה נסיבתי.

Until I got to my house, where the client was my wife.

עד שהגעתי לבית שלי, שבו הלקוח היה אשתי.

We bought this tiny little bungalow in Santa Monica

קנינו ביתן קטנטן בסנטה מוניקה

and for like 50 grand I built a house around it.

ועבור בערך 50 אלף בניתי בית סביב זה.

And a few people got excited about it.

וכמה אנשים התרגשו מזה.

I was visiting with an artist, Michael Heizer,

ביקרתי עם חבר, מייקל הייזר,

out in the desert near Las Vegas somewhere.

במדבר איפה שהוא ליד לאס-וגאס.

He's building this huge concrete place.

הוא בונה מקום ענק מבטון.

And it was late in the evening. We'd had a lot to drink.

זה היה מאוחר בערב. שתינו הרבה.

We were standing out in the desert all alone and,

עמדנו בחוץ במדבר לגמרי לבד,

thinking about my house, he said,

וכשהוא חושב על הבית שלי, הוא אמר,

"Did it ever occur to you if you built stuff more permanent,

"עבר לך פעם בראש שאם תבנה דברים יותר קבועים,

somewhere in 2000 years somebody's going to like it?"

מתישהו בעוד 2000 שנה מישהו כנראה יאהב את זה?"

(Laughter)

(צחוק)

So, I thought, "Yeah, that's probably a good idea."

אז חשבתי, "כן, זה כנראה רעיון טוב."

Luckily I started to get some clients that had a little more money,

למזלי התחלתי לקבל כמה לקוחות שהיה להם קצת יותר כסף,

so the stuff was a little more permanent.

אז הדברים היו יותר קבועים.

But I just found out the world ain't going to last that long,

אבל בדיוק הבנתי שהעולם לא ישרוד כל כך הרבה זמן,

this guy was telling us the other day.

הבחור סיפר לנו אתמול.

So where do we go now?

אז לאן אנחנו הולכים עכשיו?

Back to -- everything's so temporary.

בחזרה ל -- הכל כל כך זמני.

I don't see it the way you characterized it.

אני לא רואה את זה כמו שאתה מציג את זה.

For me, every day is a new thing.

בשבילי, כל יום הוא דבר חדש.

I approach each project with a new insecurity,

אני ניגש לכל פרויקט עם חוסר ביטחון מחדש,

almost like the first project I ever did,

כמעט כמו הפרויקט הראשון שעשיתי,

and I get the sweats,

ואני נלחץ,

I go in and start working, I'm not sure where I'm going --

אני נכנס ומתחיל לעבוד, אני לא בטוח לאן אני הולך --

if I knew where I was going, I wouldn't do it.

אם הייתי יודע לאן אני הולך, לא הייתי עושה את זה.

When I can predict or plan it, I don't do it.

כשאני יכול לחזות את זה או לתכנן את זה, אני לא עושה את זה.

I discard it.

אני מבטל את זה.

So I approach it with the same trepidation.

אז אני ניגש לזה עם אותו פחד.

Obviously, over time I have a lot more confidence

כמובן, עם הזמן יש לי הרבה יותר ביטחון

that it's going to be OK.

שזה הולך להיות בסדר.

I do run a kind of a business --

אני כן מנהל סוג של עסק --

I've got 120 people

יש לי 120 אנשים

and you've got to pay them,

ואני צריך לשלם להם,

so there's a lot of responsibility involved --

אז מעורבת הרבה אחריות --

but the actual work on the project is with,

אבל העבודה ממש על הפרויקט היא עם,

I think, a healthy insecurity.

אני חושב, חוסר ביטחון בריא.

And like the playwright said the other day -- I could relate to him:

וכמו שכותב המחזות אמר אותו היום -- אני יכול להזדהות איתו:

you're not sure.

אתה לא בטוח.

When Bilbao was finished and I looked at it,

כשבילבאו היה גמור והסתכלתי עליו,

I saw all the mistakes, I saw ...

ראיתי את כל הטעויות, ראיתי...

They weren't mistakes;

הן לא היו טעויות;

I saw everything that I would have changed

ראיתי את כל מה שהייתי משנה

and I was embarrassed by it.

וזה הביך אותי.

I felt an embarrassment -- "How could I have done that?

הרגשתי מבוכה -- "איך יכולתי לעשות את זה?

How could I have made shapes like that or done stuff like that?"

איך יכולתי לעשות צורות כאלה או דברים כאלה?"

It's taken several years to now look at it detached and say --

זה לקח כמה שנים כדי שאסתכל על זה מבחוץ ואומר --

as you walk around the corner and a piece of it works with the road

כשאתה מגיע מאחורי צומת וחלק ממנו מתחבר על הכביש

and the street, and it appears to have a relationship --

והרחוב, ונראה שיש לזה מערכת יחסים --

that I started to like it.

שהתחלתי לאהוב את זה.

RSW: What's the status of the New York project?

ר.ס.ו: מה המצב של פרויקט ניו יורק?

FG: I don't really know.

פ.ג: אני לא ממש יודע.

Tom Krens came to me with Bilbao and explained it all to me,

טום קרנס בא אליי עם בילבאו והסביר לי את הכל,

and I thought he was nuts.

וחשבתי שהוא משוגע.

I didn't think he knew what he was doing,

לא חשבתי שהוא יודע מה הוא עושה,

and he pulled it off.

והוא הצליח לעשות את זה.

So, I think he's Icarus and Phoenix all in one guy.

אז אני חושב שהוא איקרוס ופיניקס בעת ובעונה אחת.

(Laughter)

(צחוק)

He gets up there and then he ... comes back up.

הוא עולה שם למעלה... ואז הוא עולה שוב.

They're still talking about it.

הם עדיין מדברים על זה.

September 11 generated some interest

ה-11 בספטמבר עורר קצת עניין

in moving it over to Ground Zero,

בהעברה של זה לגראונד זירו,

and I'm totally against that.

ואני לחלוטין נגד זה.

I just feel uncomfortable talking about or building anything on Ground Zero

אני מרגיש לא נוח לדבר או לבנות משהו בשטח של גראונד זירו

I think for a long time.

לדעתי להרבה זמן.

RSW: The picture on the screen,

ר.ס.ו: התמונה על המסך,

is that Disney?

זה דיסני?

FG: Yeah.

פ.ג: כן.

RSW: How much further along is it than that,

ר.ס.ו: כמה זה התקדם מאז,

and when will that be finished?

ומתי זה יהיה גמור?

FG: That will be finished in 2003 -- September, October --

פ.ג: זה יהיה גמור ב-2003 -- ספטמבר, אוקטובר --

and I'm hoping Kyu, and Herbie, and Yo-Yo and all those guys

ואני מקווה שקיו, והרבי, ויו-יו וכל החבר'ה האלה

come play with us at that place.

יבואו לנגן איתנו במקום הזה.

Luckily, today most of the people I'm working with are people I really like.

למזלי, היום רוב האנשים שאני עובד איתם הם אנשים שאני מאוד אוהב.

Richard Koshalek is probably one of the main reasons

ריצ'רד קושלק הוא כנראה אחת הסיבות העיקריות

that Disney Hall came to me.

ש"אולם דיסני" הגיעו אליי.

He's been a cheerleader for quite a long time.

הוא מעודד אותי כבר די הרבה זמן.

There aren't many people around that are really involved

אין כל כך הרבה אנשים שממש מעורבים

with architecture as clients.

בארכיטקטורה כלקוחות.

If you think about the world,

אם אתה חושב על העולם,

and even just in this audience,

ואפילו רק פה בקהל,

most of us are involved with buildings.

רובנו מעורבים בבניינים.

Nothing that you would call architecture, right?

שום דבר שתקרא לו ארכיטקטורה, נכון?

And so to find one, a guy like that,

אז למצוא אחד, בחור כזה,

you hang on to him.

אתה שומר עליו.

He's become the head of Art Center,

הוא הפך לראש המרכז לאומנות,

and there's a building by Craig Ellwood there.

ויש בניין של קרייג אלווד שם.

I knew Craig and respected him.

הכרתי את קרייג וכיבדתי אותו.

They want to add to it

הם רוצים להוסיף לבניין

and it's hard to add to a building like that --

וזה קשה להוסיף לבניין כזה --

it's a beautiful, minimalist, black steel building --

זה בניין יפיהפה, מינימליסטי, מפלדה שחורה --

and Richard wants to add a library and more student stuff

וריצ'רד רוצה להוסיף ספרייה ועוד כמה דברים של סטודנטים

and it's a lot of acreage.

וזה שטח גדול.

I convinced him to let me bring in another architect

שכנעתי אותו שיתן לי להכניס עוד ארכיטקט

from Portugal: Alvaro Siza.

מפורטוגל: אלוורו סיזה.

RSW: Why did you want that?

ר.ס.ו: למה רצית את זה?

FG: I knew you'd ask that question.

פ.ג: ידעתי שתשאל את השאלה הזאת.

It was intuitive.

היא הייתה אינטואיטיבית.

(Laughter)

(צחוק)

Alvaro Siza grew up and lived in Portugal

אלוורו סיזה גדל וחי בפורטוגל

and is probably considered the Portuguese main guy in architecture.

והוא כנראה נחשב הדמות המובילה בארכיטקטורה פורטוגזית.

I visited with him a few years ago

ביקרתי אותו לפני כמה שנים

and he showed me his early work,

והוא הראה לי את העבודות הראשונות שלו,

and his early work had a resemblance to my early work.

ולתחילת העבודה שלו היה דמיון לעבודות הראשונות שלי.

When I came out of college,

כשסיימתי את המכללה,

I started to try to do things contextually in Southern California,

התחלתי לנסות לעשות דברים לפי ההקשר של דרום קליפורניה,

and you got into the logic of Spanish colonial tile roofs

ואתה נכנס להיגיון של גגות רעפים קולוניאלים ספרדיים

and things like that.

ודברים כאלה.

I tried to understand that language as a beginning,

ניסיתי להבין את השפה הזו בתור התחלה,

as a place to jump off,

כנקודת זינוק,

and there was so much of it being done by spec builders

וכל כך הרבה מזה נבנה בקבלנות

and it was trivialized so much that it wasn't ...

וזה היה כל כך טריוויאלי שזה לא היה...

I just stopped.

פשוט הפסקתי.

I mean, Charlie Moore did a bunch of it,

אני מתכוון, צ'רלי מור כזה הרבה מזה,

but it didn't feel good to me.

אבל זה לא הרגיש לי טוב.

Siza, on the other hand, continued in Portugal

סיזה, מצד שני, המשיך בפורטוגל

where the real stuff was

איפה שהיו הדברים האמיתיים

and evolved a modern language that relates to that historic language.

ופיתח שפה מודרנית שמתקשרת לשפה ההיסטורית הזו.

And I always felt that he should come to Southern California

ותמיד הרגשתי שהוא צריך להגיע לדרום קליפורניה

and do a building.

ולעשות בניין.

I tried to get him a couple of jobs and they didn't pan out.

ניסיתי להשיג לו כמה עבודות אבל הן לא יצאו.

I like the idea of collaboration with people like that

אני אוהב את הרעיון של שיתוף פעולה עם אנשים כאלה

because it pushes you.

כי זה דוחף אותך.

I've done it with Claes Oldenburg and with Richard Serra,

עשיתי את זה עם קלאס אולדנבורג ועם ריצ'רד סרה,

who doesn't think architecture is art.

שלא חושב שארכיטקטורה היא אמנות.

Did you see that thing?

ראית את הדבר הזה?

RSW: No. What did he say?

ר.ס.ו: לא. מה הוא אמר?

FG: He calls architecture "plumbing."

פ.ג: הוא קורא לארכיטקטורה "שרברבות".

(Laughter)

(צחוק)

FG: Anyway, the Siza thing.

פ.ג: בכל מקרה, העניין עם סיזה.

It's a richer experience.

זו חוויה עשירה יותר.

It must be like that for Kyu doing things with musicians --

זה בטח ככה לקיו שעושה דברים מוסיקאים --

it's similar to that I would imagine --

זה דומה לכך נדמה לי --

where you ... huh?

האם אתה... הא?

Audience: Liquid architecture.

קהל: ארכיטקטורה נוזלית.

FG: Liquid architecture.

פ.ג: ארכיטקטורה נוזלית.

(Laughter)

(צחוק)

Where you ... It's like jazz: you improvise, you work together,

האם אתה... זה כמו ג'ז: אתם מאלתרים, אתם עובדים ביחד,

you play off each other, you make something,

אתם מנגנים ביחס אחד לשני, אתם עושים משהו,

they make something.

הם עושים משהו.

And I think

ואני חושב

for me, it's a way of trying to understand the city

בשבילי, זו דרך לנסות להבין את העיר

and what might happen in the city.

ומה יכול לקרות בעיר.

RSW: Is it going to be near the current campus?

ר.ס.ו: זה הולך להיות ליד הקמפוס הנוכחי?

Or is it going to be down near ...

או שזה הולך להיות למטה ליד...

FG: No, it's near the current campus.

פ.ג: לא, זה ליד הקמפוס הנוכחי.

Anyway, he's that kind of patron.

בכל מקרה, הוא לקוח כזה.

It's not his money, of course.

זה לא הכסף שלו, כמובן.

(Laughter)

(צחוק)

RSW: What's his schedule on that?

ר.ס.ו: מה לוח הזמנים שלו עבור זה?

FG: I don't know.

פ.ג: אני לא יודע.

What's the schedule, Richard?

מה הלו"ז, ריצ'רד?

Richard Koshalek: [Unclear] starts from 2004.

ריצ'רד קושלק: [לא ברור] מתחיל מ-2004.

FG: 2004.

פ.ג: 2004.

You can come to the opening. I'll invite you.

אתה יכול לבוא לפתיחה. אני אזמין אותך.

No, but the issue of city building in democracy is interesting

לא, אבל העניין של בניית בניינים בדמוקרטיה הוא מעניין

because it creates chaos, right?

כי זה יוצר כאוס, נכון?

Everybody doing their thing makes a very chaotic environment,

כל אחד עושה מה שבא לו יוצר סביבה מאות כאותית,

and if you can figure out how to work off each other --

ואם אתם יכולים להבין איך לבנות אחד ביחס לשני --

if you can get a bunch of people

אם אתה יכול לקחת קבוצת אנשים

who respect each other's work and play off each other,

שמכבדים את העבודה אחד של השני ועובדים ביחד אחד לשני,

you might be able to create models for

אולי תצליח ליצור מודלים עבור

how to build sections of the city without resorting to the one architect.

איך לבנות חלקים של העיר בלי לפנות לארכיטקט בודד.

Like the Rockefeller Center model,

כמו מודל מרכז רוקפלר,

which is kind of from another era.

שהוא קצת מעידן אחר.

RSW: I found the most remarkable thing.

ר.ס.ו: מצאתי את הדבר המדהים ביותר.

My preconception of Bilbao was this wonderful building,

הדעה המוקדמת שלי על ביבאו הייתה בניין נהדר,

you go inside and there'd be extraordinary spaces.

אתה נכנס ויש שם מרחבים יצאי דופן.

I'd seen drawings you had presented here at TED.

ראיתי שרטוטים שהצגת פה ב-TED.

The surprise of Bilbao was in its context to the city.

ההפתעה של בילבאו הייתה בהקשר שלו לעיר.

That was the surprise of going across the river,

זו הייתה ההפתעה של לחצות את הנהר,

of going on the highway around it,

של נסיעה על הכביש המהיר סביבו,

of walking down the street and finding it.

של ללכת במורד הרחוב ולמצוא אותו.

That was the real surprise of Bilbao.

זו הייתה ההפתעה האמיתית של בילבאו.

FG: But you know, Richard,

פ.ג: אבל אתה יודע, ריצ'רד,

most architects when they present their work --

רוב הארכיטקטים כשהם מציגים את העבודה שלהם --

most of the people we know,

רוב האנשים שאנחנו מכירים,

you get up and you talk about your work,

אתה קם ומדבר על העבודה שלך,

and it's almost like you tell everybody you're a good guy

וזה כמעט כאילו אתה מספר לכולם שאתה בחור טוב

by saying, "Look, I'm worried about the context,

כשאתה אומר, "תראו, אני מודאג מההקשר,

I'm worried about the city,

אני מודאג מהעיר,

I'm worried about my client,

אני מודאג מהלקוח,

I worry about budget, that I'm on time."

אני דואג לתקציב, ושאני עומד בזמנים."

Blah, blah, blah and all that stuff.

בלה בלה בלה וכל הדברים האלה.

And it's like cleansing yourself so that you can ...

וזה כמו לטהר את עצמך כדי שתוכל...

by saying all that, it means your work is good somehow.

כשאתה אומר את כל זה, זה אומר שהעבודה שלך טובה איכשהו.

And I think everybody --

ואני חושב שכולם --

I mean that should be a matter of fact, like gravity.

אני מתכוון שזה צריך להיות עובדה, כמו כוח המשיכה.

You're not going to defy gravity.

אתה לא הולך להילחם נגד הכבידה.

You've got to work with the building department.

אתה תעבוד מול מחלקת הבנייה.

If you don't meet the budgets, you're not going to get much work.

אם לא תעמוד בתקציב, אתה לא תקבל הרבה עבודה.

If it leaks --

אם זה דולף --

Bilbao did not leak.

בילבאו לא דלף.

I was so proud.

הייתי כל כך גאה.

(Laughter)

(צחוק)

The MIT project -- they were interviewing me for MIT

פרויקט MIT, הם ראיינו אותי ל-MIT

and they sent their facilities people to Bilbao.

והם שלחו את אחראי המתקנים שלהם לבילבאו.

I met them in Bilbao.

פגשתי אותם בבילבאו.

They came for three days.

הם באו לשלושה ימים.

RSW: This is the computer building?

ר.ס.ו: זה בניין המחשבים?

FG: Yeah, the computer building.

פ.ג: כן, בניין במחשבים.

They were there three days and it rained every day

הם היו שם שלושה ימים וירד גשם כל יום

and they kept walking around --

והם כל הזמן הסתובבו --

I noticed they were looking under things

שמתי לב שהם מסתכלים מתחת לדברים

and looking for things,

ומחפשים דברים,

and they wanted to know where the buckets were hidden, you know?

והם רצו לדעת איפה מוחבאים הדליים, אתה יודע?

People put buckets out ...

אנשים שמים דליים...

I was clean. There wasn't a bloody leak in the place,

הייתי נקי, לא הייתה נזילה מסריחה אחת במקום,

it was just fantastic.

זה היה פשוט נהדר.

But you've got to --

אבל אתה חייב ל --

yeah, well up until then every building leaked, so this ...

כן, עד אותו זמן כל הבניינים דלפו, אז זה...

(Laughter)

(צחוק)

RSW: Frank had a sort of ...

ר.ס.ו: לפרנק הייתה סוג של...

FG: Ask Miriam!

פ.ג: תשאל את מרים!

RW: ... sort of had a fame. His fame was built on that in L.A. for a while.

ר.ס.ו: ...סוג של תהילה. התהילה שלו הייתה בנויה על זה בלוס אנג'לס לתקופה.

(Laughter)

(צחוק)

FG: You've all heard the Frank Lloyd Wright story,

פ.ג: כולכם שמעתם את הסיפור על פרנק לויד רייט,

when the woman called and said,

שאישה התקשרה ואמרה

"Mr. Wright, I'm sitting on the couch

"מר רייט, אני יושבת על הספה

and the water's pouring in on my head."

והמים מטפטפים לי על הראש."

And he said, "Madam, move your chair."

והוא אמר, "גבירתי, תזיזי את הכיסא."

(Laughter)

(צחוק)

So, some years later I was doing a building,

אז, כמה שנים אחר כך עשיתי בניין,

a little house on the beach for Norton Simon,

בית קטן על החוף עבור נורטון סימון,

and his secretary, who was kind of a hell on wheels type lady,

והמזכירה שלו, שהייתה סוג של אשת השטן,

called me and said,

התקשרה אליי ואמרה,

"Mr. Simon's sitting at his desk

"מר סימון יושב מול השולחן שלו

and the water's coming in on his head."

והמים מטפטפים לו על הראש."

And I told her the Frank Lloyd Wright story.

וסיפרתי לה את הסיפור על פרנט לויד רייט.

RSW: Didn't get a laugh.

ר.ס.ו: לא קיבלת צחוק.

FG: No. Not now either.

פ.ג: לא. גם לא עכשיו.

(Laughter)

(צחוק)

But my point is that ... and I call it the "then what?"

אבל הנקודה שלי היא... ואני קורא וזה ה"ומה אז?"

OK, you solved all the problems,

בסדר, פתרת את כל הבעיות,

you did all the stuff, you made nice,

עשית את כל הדברים, היית נחמד,

you loved your clients,

אהבת את הלקוחות שלך,

you loved the city,

אהבת את העיר,

you're a good guy, you're a good person ...

אתה בחור טוב, אתה בן אדם טוב...

and then what?

ואז מה?

What do you bring to it?

מה אתה מביא לזה?

And I think that's what I've always been interested in,

ואני חושב שזה מה שתמיד עניין אותי,

is that -- which is a personal kind of expression.

הוא זה -- וזה ביטוי אישי שכזה.

Bilbao, I think, shows that you can have

בילבאו, לדעתי, מראה שיכול להיות לך

that kind of personal expression

ביטוי אישי שכזה

and still touch all the bases that are necessary

ועדיין לגעת בכל התחומים ההכרחיים

of fitting into the city.

כדי להתאים לעיר.

That's what reminded me of it.

זה מה שהזכיר לי.

And I think that's the issue, you know;

ואני חושב שהעניין, אתה יודע;

it's the "then what" that most clients who hire architects --

הוא שה-"ואז מה" שרוב הלקוחות שמעסיקים ארכיטקטים --

most clients aren't hiring architects for that.

רוב הלקוחות לא מעסיקים ארכיטקטים בשביל זה.

They're hiring them to get it done, get it on budget,

הם מעסיקים אותם כדי שיגרמו לזה לקרות, יעשו את זה בתקציב,

be polite,

יהיו מנומסים,

and they're missing out on the real value of an architect.

והם מפספסים את הערך האמיתי של ארכיטקט.

RSW: At a certain point a number of years ago, people --

ר.ס.ו: בנקודה מסויים לפני כמה שנים, אנשים --

when Michael Graves was a fashion, before teapots ...

כשמייקל גרייבס היה אופנה, לפני ספלי תה

FG: I did a teapot and nobody bought it.

פ.ג: עשיתי ספל תה ואף אחד לא קנה אותו.

(Laughter)

(צחוק)

RSW: Did it leak?

ר.ס.ו: הוא נזל?

FG: No.

פ.ג: לא.

(Laughter)

(צחוק)

RSW: ... people wanted a Michael Graves building.

ר.ס.ו: ... אנשים רצו בניין מייקל גרייבס.

Is that a curse, that people want a Bilbao building?

האם זו קללה, שאנשים רוצים בניין בילבאו?

FG: Yeah.

פ.ג: אהא.

Since Bilbao opened, which is now four, five years,

מאז שבילבאו נפתח, שזה כבר ארבע, חמש שנים,

both Krens and I have been called

גם קרנס וגם אני נקראנו

with at least 100 opportunities --

בלפחות 100 הזדמנויות --

China, Brazil, other parts of Spain --

סין, ברזיל, חלקים אחרים של ספרד --

to come in and do the Bilbao effect.

לבוא ולעשות את אפקט בילבאו.

And I've met with some of these people.

ונפגשתי עם כמה מהאנשים האלה.

Usually I say no right away,

בדרך כלל אני מסרב מיד,

but some of them come with pedigree

אבל חלקם מגיעים עם ייחוס

and they sound well-intentioned

והם נשמעים כבעלי כוונות טובות

and they get you for at least one or two meetings.

והם מביאים אותך ללפחות פגישה או שתיים.

In one case, I flew all the way to Malaga with a team

באחד המקרים, טסתי עד מלגה עם צוות

because the thing was signed with seals and various

בגלל שההזמנה הייתה חתומה עם חותם וכל מיני

very official seals from the city,

חותמים מאוד רישמיים מהעיר,

and that they wanted me to come and do a building in their port.

ושהם רצו שאני אבוא ואעשה בניין בנמל שלהם.

I asked them what kind of building it was.

שאלתי אותם באיזה סוג של בניין מדובר.

"When you get here we'll explain it." Blah, blah, blah.

"כשתגיע לפה אנחנו נסביר." בלה בלה בלה.

So four of us went.

אז טסנו ארבעה.

And they took us -- they put us up in a great hotel

והם לקחו אותנו -- הם שמו אותנו במלון נהדר

and we were looking over the bay,

והיה לנו נוף למפרץ,

and then they took us in a boat out in the water

ואז הם לקחו אותנו בסירה אל המים הפתוחים

and showed us all these sights in the harbor.

והראו לנו את כל המראות של הנמל.

Each one was more beautiful than the other.

כל אחד היה יותר יפה מהקודם.

And then we were going to have lunch with the mayor

ואז עמדנו לאכול ארוחת צהריים עם ראש העיר

and we were going to have dinner with

וארוחת ערב עם

the most important people in Malaga.

האנשים החשובים ביותר במלגה.

Just before going to lunch with the mayor,

בדיוק לפני שיצאנו לארוחת צהריים עם ראש העיר,

we went to the harbor commissioner.

הלכתנו לממונה על הנמל.

It was a table as long as this carpet

זה היה שולחן באורך השטיח הזה

and the harbor commissioner was here,

והממונה על הנמל היה פה,

and I was here, and my guys.

ואני הייתי פה, והבחורים שלי.

We sat down, and we had a drink of water

התיישבנו, ושתינו מים

and everybody was quiet.

וכולם היו שקטים.

And the guy looked at me and said,

והבחור הסתכל עליי ואמר,

"Now what can I do for you, Mr. Gehry?"

"מה אני יכול לעשות בשבילך, מר גהרי?"

(Laughter)

(צחוק)

RSW: Oh, my God.

ר.ס.ו: או, אלוהים.

FG: So, I got up.

פ.ג: אז קמתי.

I said to my team,

אמרתי לצוות שלי,

"Let's get out of here."

"בואו נעוף מפה."

We stood up, we walked out.

קמנו, יצאנו החוצה.

They followed -- the guy that dragged us there followed us and he said,

הם באו אחרינו -- הבחור שגרר אותנו לשם יצא אחרינו ואמר,

"You mean you're not going to have lunch with the mayor?"

"אתה מתכוון שאתם לא הולכים לארוחת הצהריים עם ראש העיר?"

I said, "Nope."

אני אמרתי, "לא."

"You're not going to have dinner at all?"

"אתם לא מתכוונים לאכול ארוחת ערב בכלל?"

They just brought us there to hustle this group,

הם פשוט הביאו אותנו לשם כדי לזרז את הקבוצה,

you know, to create a project.

אתה יודע, ליצור פרויקט.

And we get a lot of that.

ואנחנו רואים הרבה מזה.

Luckily, I'm old enough that

למזלי, אני מספיק זקן

I can complain I can't travel.

שאני יכול להתלונן שאני לא יכול להתנייד.

(Laughter)

(צחוק)

I don't have my own plane yet.

אין לי מטוס משלי עדיין.

RSW: Well, I'm going to wind this up and wind up the meeting

ר.ס.ו: ובכן, אני הולך לסיים את זה ולסכם את הפגישה

because it's been very long.

בגלל שהיא הייתה מאוד ארוכה.

But let me just say a couple words.

אבל תנו לי רק להגיד כמה מילים.

FG: Can I say something?

פ.ג: אני יכול להגיד משהו?

Are you going to talk about me or you?

אתה הולך לדבר עליי או עלייך?

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

RSW: Once a shit, always a shit!

ר.ס.ו: פעם חרא, תמיד חרא!

FG: Because I want to get a standing ovation like everybody, so ...

פ.ג: בגלל שאני רוצה לקבל תשואות בעמידה כמו כולם, אז...

RSW: You're going to get one! You're going to get one!

ר.ס.ו: אתה תקבל אותם! אתה תקבל אותם!

(Laughter)

(צחוק)

I'm going to make it for you!

אני הולך לעשות את זה בשבילך!

FG: No, no. Wait a minute!

פ.ג: לא, לא. חכו רגע!

(Applause)

(מחיאות כפיים)