4 ways to build a human company in the age of machines | Tim Leberecht

מתרגם: Alsa Saal מבקר: Ido Dekkers

Half of the human workforce is expected to be replaced

מצפים שמחצית מהעבודה האנושית תוחלף

על ידי תוכנות ורובוטים ב- 20 השנים הקרובות.

by software and robots in the next 20 years.

And many corporate leaders welcome that as a chance to increase profits.

ראשי תאגידים רבים רואים בכך הזדמנות להגדיל את רווחיהם.

Machines are more efficient;

מכונות הן יותר יעילות;

humans are complicated and difficult to manage.

בני אדם הם מורכבים יותר וקשים יותר לניהול.

Well, I want our organizations to remain human.

ובכן, אני רוצה שהארגונים שלנו יישארו אנושיים.

In fact, I want them to become beautiful.

למעשה, אני רוצה שהם יהפכו ליפים.

כי כשמכונות ייקחו את עבודותינו ויעשו אותן בצורה יעילה יותר,

Because as machines take our jobs and do them more efficiently,

soon the only work left for us humans will be the kind of work

בקרוב, כל העבודות שישארו לנו, בני האדם, יהיו סוג העבודות

שצריכות להיעשות בצורה יפה ולא בצורה יעילה יותר.

that must be done beautifully rather than efficiently.

To maintain our humanity in the this second Machine Age,

על מנת לשמור על האנושיות שלנו בעידן המכונות השני הזה,

we may have no other choice than to create beauty.

יתכן שאין לנו ברירה מלבד ליצור יופי.

Beauty is an elusive concept.

יופי הוא מושג חמקמק.

For the writer Stendhal it was the promise of happiness.

עבור הסופר סטנדל משמעותו היתה ההבטחה לאושר.

For me it's a goal by Lionel Messi.

עבורי הוא שער של ליונל מסי.

(Laughter)

(צחוק)

So bear with me

אז הישארו עמי

as I am proposing four admittedly very subjective principles

כשאני מציג ארבעה עקרונות מאד סוביקטיביים, אני מודה,

that you can use to build a beautiful organization.

שאתם יכולים להשתמש בהם כדי לבנות ארגון יפה.

First: do the unnecessary.

הראשון: עשו את הלא-נחוץ.

[Do the Unnecessary]

[עשו את הלא-נחוץ]

A few months ago, Hamdi Ulukaya,

לפני מספר חודשים, חמדי אולוקאיה,

the CEO and founder of the yogurt company Chobani,

המנכ"ל והמייסד של חברת היוגורט צ'ובאני,

made headlines when he decided to grant stock to all of his 2,000 employees.

הגיע לכותרות כשהחליט להעניק מניות לכל 2,000 העובדים שלו.

Some called it a PR stunt,

יש המכנים זאת תעלול של יחסי ציבור,

others -- a genuine act of giving back.

אחרים -- מחווה אמיתית של החזרת טובה.

But there is something else that was remarkable about it.

אבל היה משהו אחר יוצא דופן בכך.

זה הגיע לגמרי בהפתעה.

It came completely out of the blue.

לא היה כל לחץ של כוחות השוק או של בעלי המניות

There had been no market or stakeholder pressure,

and employees were so surprised

והעובדים היו כל כך מופתעים

that they burst into tears when they heard the news.

עד שהם פרצו בדמעות כששמעו את החדשות.

Actions like Ulukaya's are beautiful because they catch us off guard.

פעולות כמו זו של אולוקאיה הן יפות מפני שהן תופסות אותנו לא מוכנים.

They create something out of nothing

הן יוצרות יש מאין

מפני שהן לחלוטין לא נחוצות.

because they're completely unnecessary.

פעם עבדתי בחברה

I once worked at a company

שנוצרה כתוצאה ממיזוג

that was the result of a merger

of a large IT outsourcing firm and a small design firm.

בין חברה גדולה למיקור חוץ של IT וחברת עיצוב קטנה.

We were merging 9,000 software engineers

מיזגנו 9,000 מהנדסי תוכנה

with 1,000 creative types.

עם 1,000 טיפוסים יצירתיים.

And to unify these immensely different cultures,

וכדי לאחד את התרבויות השונות בתכלית הללו,

we were going to launch a third, new brand.

עמדנו להשיק מותג שלישי, חדש.

And the new brand color was going to be orange.

והצבע של המותג החדש היה אמור להיות כתום.

כשעברנו על התקציב עבור ההשקה,

And as we were going through the budget for the rollouts,

we decided last minute

החלטנו ברגע האחרון

to cut the purchase of 10,000 orange balloons,

לקצץ את הרכישה של 10,000 בלונים כתומים,

which we had meant to distribute to all staff worldwide.

שהתכוונו לחלק לכל העובדים ברחבי העולם.

They just seemed unnecessary and cute in the end.

הם פשוט נראו לא נחוצים וחמודים.

I didn't know back then

לא ידעתי באותו זמן

that our decision marked the beginning of the end --

שההחלטה שלנו סימנה את תחילתו של הסוף --

that these two organizations would never become one.

ששני הארגונים הללו לעולם לא יהפכו לאחד.

And sure enough, the merger eventually failed.

ובאמת, המיזוג בסופו של דבר נכשל.

Now, was it because there weren't any orange balloons?

האם זה קרה בגלל שלא היו בלונים כתומים?

No, of course not.

לא, כמובן שלא.

But the kill-the-orange-balloons mentality permeated everything else.

אבל המנטליות של קיצוץ הבלונים הכתומים חלחלה לכל מקום.

לא תמיד אתם שמים לב לכך, אך כשאתם מקצצים את הלא-נחוץ,

You might not always realize it, but when you cut the unnecessary,

you cut everything.

אתם מקצצים את הכל.

Leading with beauty means rising above what is merely necessary.

להנהיג באמצעות יופי משמעותו להתעלות מעל מה שנחוץ בלבד.

So do not kill your orange balloons.

אז אל תהרגו את הבלונים הכתומים.

העקרון השני:

The second principle:

create intimacy.

צרו אינטימיות

[צרו אינטימיות]

[Create Intimacy]

Studies show that how we feel about our workplace

מחקרים מראים שהאופן שבו אנו חשים כלפי מקום העבודה שלנו

very much depends on the relationships with our coworkers.

תלוי מאד ביחסים שלנו עם עמיתינו.

And what are relationships other than a string of microinteractions?

ומה הם יחסים, אם לא שרשרת של אינטראקציות קטנות?

יש מאות כאלו מדי יום בארגונים שלנו

There are hundreds of these every day in our organizations

that have the potential to distinguish a good life from a beautiful one.

שיכולות ליצור את ההבדל בין חיים טובים לבין חיים יפים.

The marriage researcher John Gottman says

חוקר הנישואין ג'ון גוטמן אומר

that the secret of a healthy relationship

שהסוד של יחסים בריאים

אינו המחווה הגדולה או ההבטחה הנעלה,

is not the great gesture or the lofty promise,

it's small moments of attachment.

אלא רגעים קטנים של חיבור.

In other words, intimacy.

במילים אחרות, אינטימיות.

בארגונים המרושתים שלנו

In our networked organizations,

we tout the strength of weak ties

אנו רודפים אחרי חוזקם של הקשרים החלשים

but we underestimate the strength of strong ones.

אבל אנו מפחיתים בחשיבותם של קשרים חזקים.

We forget the words of the writer Richard Bach who once said,

אנו שוכחים את מילותיו של הסופר ריצ'רד באך, שאמר פעם:

"אינטימיות --

"Intimacy --

not connectedness --

לא חיבוריות --

intimacy is the opposite of loneliness."

אינטימיות היא ההיפך מבדידות."

So how do we design for organizational intimacy?

אז איך אנחנו מעצבים כדי ליצור אינטימיות ארגונית?

The humanitarian organization CARE

הארגון ההומניטרי CARE

wanted to launch a campaign on gender equality

רצה להשיק קמפיין בנושא שיוויון מגדרי

in villages in northern India.

בכפרים בצפון הודו.

אבל הם הבינו במהרה

But it realized quickly

that it had to have this conversation first with its own staff.

שהם צריכים לקיים את השיח הזה קודם כל עם העובדים שלהם.

So it invited all 36 team members and their partners

הם הזמינו את כל 36 חברי הצוות עם בני ובנות הזוג שלהם

לאחד ממקדשי ח'אג'וראהו,

to one of the Khajuraho Temples,

known for their famous erotic sculptures.

הידועים בפסלים האירוטיים המפורסמים שלהם.

And there they openly discussed their personal relationships --

ושם הם דיברו בפתיחות על היחסים האישיים שלהם --

החוויות שלהם בנושא שיוויון מגדרי

their own experiences of gender equality

with the coworkers and the partners.

עם עמיתיהם לעבודה ועם בני הזוג.

זה היה מאיר עיניים עבור המשתתפים.

It was eye-opening for the participants.

Not only did it allow them to relate to the communities they serve,

זה איפשר להם לא רק להיקשר לקהילות שאותן הם משרתים,

it also broke down invisible barriers

זה גם הסיר מחסומים בלתי נראים

and created a lasting bond amongst themselves.

ויצר קשר מתמשך בינם לבין עצמם.

Not a single team member quit in the next four years.

אף לא חבר צוות אחד עזב בארבע השנים לאחר מכן.

So this is how you create intimacy.

אז כך יוצרים אינטימיות.

No masks ...

בלי מסכות...

or lots of masks.

או הרבה מסכות.

(Laughter)

(צחוק)

When Danone, the food company,

כשדנונה, חברת המזון,

wanted to translate its new company manifesto into product initiatives,

רצתה לתרגם את מדיניות החברה החדשה שלה ליוזמות מוצרים

it gathered the management team

היא כינסה את צוות ההנהלה

and 100 employees from across different departments,

ו- 100 עובדים ממחלקות שונות,

seniority levels and regions

בעלי ותק שונה ומאיזורים שונים

לשלושה ימים של חשיבה אסטרטגית.

for a three-day strategy retreat.

And it asked everybody to wear costumes for the entire meeting:

הם ביקשו מכולם ללבוש תחפושות לאורך כל הכינוס:

wigs, crazy hats, feather boas,

פאות, כובעים מטורפים, צעיפי נוצות,

huge glasses and so on.

משקפיים ענקיים וכן הלאה.

And they left with concrete outcomes

הם סיימו עם תוצאות קונקרטיות

and full of enthusiasm.

ומלאי התלהבות.

כששאלתי את האישה שתכננה את החוויה הזו

And when I asked the woman who had designed this experience

למה זה עבד,

why it worked,

she simply said, "Never underestimate the power of a ridiculous wig."

היא פשוט אמרה: "לעולם אל תמעיט בחשיבותה של פאה מגוחכת".

(צחוק)

(Laughter)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Because wigs erase hierarchy,

מפני שפאות מבטלות היררכיה,

והיררכיה הורגת אינטימיות --

and hierarchy kills intimacy --

both ways,

בשני הכיוונים,

for the CEO and the intern.

עבור המנכ"ל ועבור המתמחה.

Wigs allow us to use the disguise of the false

פאות עוזרות לנו להשתמש במסווה של השקרי

to show something true about ourselves.

כדי להראות משהו אמיתי על עצמנו.

וזה לא פשוט בחיי העבודה היומיומיים,

And that's not easy in our everyday work lives,

because the relationship with our organizations

בגלל שהיחסים שלנו עם הארגונים שלנו

is often like that of a married couple that has grown apart,

דומים לעתים קרובות לאלו של זוג נשוי שהתרחק,

suffered betrayals and disappointments,

סבל בגידות ואכזבות,

and is now desperate to be beautiful for one another once again.

והם עכשיו נחושים להיות שוב יפים זה עבור זו.

And for either of us the first step towards beauty involves a huge risk.

עבור כל אחד מאיתנו הצעד הראשון בדרך להיות יפה כרוך בסיכון עצום.

The risk to be ugly.

הסיכון להיות מכוער.

[Be Ugly]

[היו מכוערים]

כל כך הרבה ארגונים בימינו להוטים לעצב מקומות עבודה יפים

So many organizations these days are keen on designing beautiful workplaces

that look like anything but work:

שנראים כמו הכל מלבד עבודה:

אתרי נופש, בתי קפה, מגרשי משחקים או קמפוס של קולג' --

vacation resorts, coffee shops, playgrounds or college campuses --

(צחוק)

(Laughter)

Based on the promises of positive psychology,

על בסיס ההבטחות של הפסיכולוגיה החיובית,

we speak of play and gamification,

אנחנו מדברים על משחק ו"משחקיזציה"

and one start-up even says that when someone gets fired,

ובסטארט-אפ אחד אומרים שכשמישהו מפוטר,

they have graduated.

שהוא סיים את הלימודים.

(Laughter)

(צחוק)

That kind of beautiful language only goes "skin deep,

סוג כזה של שפה הוא "יופי שחודר מתחת לעור

but ugly cuts clean to the bone,"

אבל כיעור חותך עד העצם",

as the writer Dorothy Parker once put it.

כפי שהסופרת דורות'י פרקר ניסחה זאת פעם.

To be authentic is to be ugly.

להיות אותנטי זה להיות מכוער.

It doesn't mean that you can't have fun or must give in to the vulgar or cynical,

אין זה אומר שאתם לא יכולים להנות או שאתם חייבים להיכנע לוולגרי או לציני,

but it does mean that you speak the actual ugly truth.

אבל זה אומר שאתם צריכים לומר את האמת המכוערת.

Like this manufacturer

כמו חברת הייצור הזו

שרצתה לבצע שינויים באחת מהיחידות העסקיות המתקשות שלה.

that wanted to transform one of its struggling business units.

It identified, named and pinned on large boards all the issues --

הם זיהו, נתנו שמות ותלו על לוחות גדולים את כל הנושאים --

and there were hundreds of them --

והיו מאות כאלה --

that had become obstacles to better performance.

שהפכו למכשולים בדרך לביצועים טובים יותר.

They put them on boards, moved them all into one room,

הם תלו אותם על לוחות, הכניסו את כולם לתוך חדר אחד,

which they called "the ugly room."

שאותו הם כינו "החדר המכוער".

המכוער הפך להיות גלוי לכולם --

The ugly became visible for everyone to see --

it was celebrated.

חגגו אותו.

And the ugly room served as a mix of mirror exhibition and operating room --

החדר המכוער שימש כשילוב בין תצוגת מראה לבין חדר ניתוח --

a biopsy on the living flesh to cut out all the bureaucracy.

ביופסיה של הבשר החי כדי לעקור את כל הבירוקרטיה.

The ugliest part of our body is our brain.

החלק המכוער ביותר בגוף שלנו הוא המוח.

Literally and neurologically.

באופן מילולי ונוירולוגי.

Our brain renders ugly what is unfamiliar ...

המוח שלנו הופך למכוער את מה שאינו מוכר...

modern art, atonal music,

אמנות מודרנית, מוסיקה אטונלית,

jazz, maybe --

אולי ג'ז...

VR goggles for that matter --

משקפי מציאות מדומה לצורך העניין --

strange objects, sounds and people.

חפצים, קולות ואנשים לא מוכרים.

But we've all been ugly once.

אבל כולנו היינו פעם מכוערים.

We were a weird-looking baby,

היינו תינוק מוזר-למראה,

a new kid on the block, a foreigner.

הנער החדש בשכונה, זר.

And we will be ugly again when we don't belong.

ונהיה שוב מכוערים כשלא נהיה שייכים.

The Center for Political Beauty,

המרכז ליופי פוליטי,

an activist collective in Berlin,

קולקטיב של פעילים בברלין,

recently staged an extreme artistic intervention.

הציג לאחרונה התערבות אמנותית קיצונית.

With the permission of relatives,

באישורם של קרובי משפחה,

הם הוציאו מהקבר גופות של פליטים שטבעו בתחומה של אירופה,

it exhumed the corpses of refugees who had drowned at Europe's borders,

transported them all the way to Berlin,

העבירו אותם עד לברלין,

and then reburied them at the heart of the German capital.

ואז קברו אותם מחדש בליבה של הבירה הגרמנית.

The idea was to allow them to reach their desired destination,

הרעיון היה לאפשר להם להגיע ליעד המבוקש שלהם,

גם אם לאחר מותם.

if only after their death.

Such acts of beautification may not be pretty,

פעולות כאלו של ייפוי אולי אינן יפות מראה,

אך הן נחוצות מאד.

but they are much needed.

Because things tend to get ugly when there's only one meaning, one truth,

מפני שדברים נוטים להפוך מכוערים כשיש רק משמעות אחת, אמת אחת.

only answers and no questions.

רק תשובות, ללא שאלות.

Beautiful organizations keep asking questions.

ארגונים יפים ממשיכים לשאול שאלות.

They remain incomplete,

הם נשארים לא מושלמים,

which is the fourth and the last of the principles.

וזהו העקרון הרביעי והאחרון.

[Remain Incomplete]

[הישארו לא מושלמים]

Recently I was in Paris,

לאחרונה הייתי בפריס,

and a friend of mine took me to Nuit Debout,

וחבר שלי לקח אותי ל- Nuit Debout,

which stands for "up all night,"

שמשמעותו "ערים כל הלילה"

the self-organized protest movement

תנועת מחאה ספונטנית

that had formed in response to the proposed labor laws in France.

שהתארגנה בתגובה לחוקי העבודה שהוצעו בצרפת.

Every night, hundreds gathered at the Place de la République.

מדי לילה מתקבצים מאות ליד ארמון הרפובליקה.

Every night they set up a small, temporary village

מדי לילה הם מקימים כפר זמני קטן

to deliberate their own vision of the French Republic.

כדי להבהיר את החזון שלהם לגבי הרפובליקה הצרפתית.

הליבה של האדוקרטיה הזו

And at the core of this adhocracy

was a general assembly where anybody could speak

היתה אסיפה כללית שבה כל אחד יכול היה לדבר

באמצעות שפת סימנים שעוצבה במיוחד.

using a specially designed sign language.

Like Occupy Wall Street and other protest movements,

כמו Occupy Wall Street ותנועות מחאה אחרות,

Nuit Debout was born in the face of crisis.

Nuit Debout נולדה לנוכח משבר.

היא היתה מבולגנת --

It was messy --

full of controversies and contradictions.

מלאה בחילוקי דעות ובסתירות,

But whether you agreed with the movement's goals or not,

אבל בין אם הסכמת עם יעדי התנועה או לא,

every gathering was a beautiful lesson in raw humanity.

כל מפגש היה שיעור יפה באנושיות טהורה.

And how fitting that Paris --

וכמה מתאים שפריס --

the city of ideals, the city of beauty --

עיר האידאלים, עיר היופי --

was it's stage.

היתה הבמה שלה.

It reminds us that like great cities,

זה מזכיר לנו שכמו ערים גדולות,

the most beautiful organizations are ideas worth fighting for --

הארגונים היפים ביותר הם רעיונות שראוי להלחם עליהם --

even and especially when their outcome is uncertain.

אפילו ובמיוחד כשהתוצאה שלהם אינה בטוחה.

They are movements;

הם תנועות;

they are always imperfect, never fully organized,

הם תמיד לא מושלמים, לעולם אינם מאורגנים לגמרי,

כך שהם נמנעים מלהפוך לבנליים.

so they avoid ever becoming banal.

They have something but we don't know what it is.

יש בהם משהו אבל אינו יודעים מה הוא.

They remain mysterious; we can't take our eyes off them.

הם נשארים מיסתוריים; אנחנו לא יכולים להסיר מהם את העיניים.

We find them beautiful.

אנחנו מוצאים אותם יפים.

So to do the unnecessary,

אם כך, כדי לעשות את הלא-נחוץ,

כדי ליצור אינטימיות,

to create intimacy,

to be ugly,

כדי להיות מכוער,

to remain incomplete --

כדי להשאר לא-מושלמים --

these are not only the qualities of beautiful organizations,

אלו לא רק התכונות של ארגונים יפים,

these are inherently human characteristics.

אלו תכונות אנושיות מטבען.

And these are also the qualities of what we call home.

ואלו גם התכונות של מה שאנו מכנים "בית".

And as we disrupt, and are disrupted,

כשאנחנו מערערים או מעורערים,

the least we can do is to ensure

המעט שאנו יכולים לעשות הוא להבטיח

that we still feel at home in our organizations,

שאנחנו עדין מרגישים בבית בארגונים שלנו,

and that we use our organizations to create that feeling for others.

ושאנו משתמשים בארגונים שלנו כדי ליצור את ההרגשה הזו עבור אחרים.

Beauty can save the world when we embrace these principles

יופי יוכל להציל את העולם אם נאמץ את העקרונות האלה

and design for them.

ונתכנן לפיהם.

לנוכח הבינה המלאכותית ולמידת המכונה,

In the face of artificial intelligence and machine learning,

we need a new radical humanism.

אנו זקוקים להומניזם רדיקלי חדש.

We must acquire and promote a new aesthetic and sentimental education.

אנחנו חייבים לרכוש ולקדם חינוך אסתטי וסנטימנטלי חדש.

Because if we don't,

מפני שאם לא נעשה זאת,

we might end up feeling like aliens

אנו עלולים בסופו של דבר לחוש כמו זרים

in organizations and societies that are full of smart machines

בארגונים ובחברות המלאים במכונות חכמות

that have no appreciation whatsoever

אבל אין להם כלל הערכה

for the unnecessary,

לבלתי-נחוץ,

the intimate,

לאינטימי,

the incomplete

ללא-מושלם

and definitely not for the ugly.

ובוודאי שלא למכוער.

Thank you.

תודה רבה.

(מחיאות כפיים)

(Applause)