What happened when we paired up thousands of strangers to talk politics | Jochen Wegner

תרגום: Neta Lavee עריכה: Allon Sasson

Now, this is Joanna.

זאת ג'ואנה.

Joanna works at a university in Poland.

ג'ואנה עובדת באוניברסיטה בפולין.

And one Saturday morning at 3am,

וביום שבת אחד בשלוש לפנות בוקר,

she got up, packed her rucksack

היא קמה, ארזה את התרמיל שלה

and traveled more than a thousand kilometers,

ונסעה יותר מאלף ק"מ,

only to have a political argument

רק כדי להשתתף בדיון פוליטי

with a stranger.

עם אדם זר.

His name is Christof, and he's a customer manager from Germany.

שמו כריסטוף, והוא מנהל לקוחות מגרמניה.

And the two had never met before.

והשניים מעולם לא נפגשו לפני כן.

They only knew that they were totally at odds over European politics,

הם ידעו רק שהם לגמרי לא מסכימים בנוגע לפוליטיקה אירופית,

over migration, or the relationship to Russia or whatever.

לגבי הגירה, או היחסים עם רוסיה, או דברים כאלה.

And they were arguing for almost one day.

והם התווכחו כמעט יום שלם.

And after that, Joanna sent me a somewhat irritating email.

ואחר כך, ג'ואנה שלחה לי אימייל קצת מרגיז.

"That was really cool, and I enjoyed every single minute of it!"

"זה היה ממש מגניב, ונהניתי מכל רגע!"

(Laughter)

(צחוק)

So these are Tom from the UK and Nils from Germany.

אלה הם טום מבריטניה ונילס מגרמניה.

They also were strangers,

גם הם לא הכירו זה את זה,

and they are both supporters of their local football team,

ושניהם אוהדים של קבוצות הכדורגל המקומיות שלהם,

as you may imagine, Borussia Dortmund and Tottenham Hotspurs.

כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם, בורוסיה דורטמונד וטוטנהאם הוטספר.

And so they met on the very spot where football roots were invented,

אז הם נפגשו בדיוק במקום שבו הומצאו שורשי הכדורגל,

on some field in Cambridge.

בשדה כלשהו בקיימברידג'.

And they didn't argue about football,

והם לא התווכחו על כדורגל,

but about Brexit.

אלא על הברקזיט.

And after talking for many hours about this contentious topic,

ואחרי שהם דיברו במשך שעות רבות על הנושא השנוי במחלוקת הזה,

they also sent a rather unexpected email.

גם הם שלחו לי אימייל בלתי צפוי.

"It was delightful, and we both enjoyed it very much."

"זה היה נפלא, ושנינו נהנינו מזה מאוד."

(Laughter)

(צחוק)

So in spring 2019,

אז באביב 2019,

more than 17,000 Europeans from 33 countries

יותר מ-17,000 אירופאים מ-33 מדינות

signed up to have a political argument.

נרשמו כדי להשתתף בוויכוחים פוליטיים.

Thousands crossed their borders to meet a stranger with a different opinion,

אלפים חצו את הגבול כדי להיפגש עם אדם זר בעל דעה שונה,

and they were all part of a project called "Europe Talks."

והם כולם היו חלק מפרויקט שנקרא "אירופה מדברת."

Now, talking about politics amongst people with different opinions

דיבורים על פוליטיקה בין אנשים בעלי דעות שונות

has become really difficult,

נהפכו לעניין קשה מאוד,

not only in Europe.

לא רק באירופה.

Families are splitting, friends no longer talk to each other.

משפחות מתפצלות, חברים מפסיקים לדבר זה עם זה.

We stay in our bubbles.

כל אחד נשאר בבועה שלו.

And these so-called filter bubbles are amplified by social media,

ובועות הסינון האלה מועצמות בידי הרשתות החברתיות,

but they are not, in the core, a digital product.

אבל במקורן הן אינן תוצר דיגיטלי.

The filter bubble has always been there.

בועת הסינון תמיד היתה שם.

It's in our minds.

היא נמצאת בתוך הראש שלנו.

As many studies repeatedly have shown,

כמו שמחקרים רבים הראו שוב ושוב,

we, for example, ignore effects that contradict our convictions.

אנחנו, למשל, מתעלמים מעובדות שנוגדות את האמונות שלנו.

So correcting fake news is definitely necessary,

אז תיקון פייק ניוז הוא צעד הכרחי,

but it's not sufficient to get a divided society

אבל זה לא מספיק כדי לגרום לחברה מפולגת

to rethink itself.

לחשוב על עצמה מחדש.

Fortunately, according to at least some research,

למרבה המזל, לפחות לפי חלק מהמחקרים,

there may be a simple way to get a new perspective:

ייתכן שיש דרך פשוטה לקבל נקודת מבט חדשה:

a personal one-on-one discussion

דיון אחד-על-אחד

with someone who doesn't have your opinion.

עם מישהו שדעתו שונה משלכם.

It enables you to see the world in a new way,

הדבר מאפשר לכם לראות את העולם באופן אחר,

through someone else's eyes.

דרך העיניים של מישהו אחר.

Now, I'm the editor of "ZEIT ONLINE,"

אני העורך של Zeit Online,

one of the major digital news organizations in Germany.

אחד מארגוני החדשות המקוונות הגדולים בגרמניה.

And we started what became "Europe Talks" as a really modest editorial exercise.

ואנחנו יזמנו את מה שהפך ל"אירופה מדברת" בתור תרגיל מערכת צנוע.

As many journalists,

כמו הרבה עיתונאים,

we were impressed by Trump and by Brexit,

הושפענו מטראמפ ומהברקזיט,

and Germany was getting divided, too, especially over the issue of migration.

וגם גרמניה הלכה ונעשתה מפולגת, במיוחד בנושא של הגירה.

So the arrival of more than a million refugees in 2015 and 2016

אז הגעתם של יותר ממיליון פליטים ב-2015 ו-2016

dominated somewhat the debate.

שלטה בדיון במידת מה.

And when we were thinking about our own upcoming election in 2017,

וכשחשבנו על הבחירות המתקרבות אצלנו ב-2017

we definitely knew that we had to reinvent the way we were dealing with politics.

ידענו בוודאות שעלינו להמציא מחדש את האופן שבו אנחנו עוסקים בפוליטיקה.

So digital nerds that we are,

אז כיאה לחנונים דיגיטליים,

we came up with obviously many very strange digital product ideas,

חשבנו מן הסתם על הרבה רעיונות מוזרים למוצרים דיגיטליים,

one of them being a Tinder for politics --

אחד מהם הוא טינדר לפוליטיקה --

(Laughter)

(צחוק)

a dating platform for political opposites,

פלטפורמת דייטים לניגודים פוליטיים,

a tool that could help get people together with different opinions.

כלי שיעזור להפגיש אנשים בעלי דעות שונות.

And we decided to test it

והחלטנו לבדוק את זה

and launched what techies would call a "minimum viable product."

והשקנו את מה שאנשי היי-טק מכנים "מוצר בר-קיימא מינימלי".

So it was really simple.

זה היה ממש פשוט.

We called it "Deutschland spricht" -- "Germany Talks" --

קראנו לזה "גרמניה מדברת" --

and we started with that in May 2017.

והתחלנו את זה במאי 2017.

And it was really simple.

וזה היה ממש פשוט.

We used mainly Google Forms,

השתמשנו בעיקר בטפסים של גוגל,

a tool that each and every one of us here can use to make surveys online.

כלי שכל אחד יכול להשתמש בו כדי לעשות סקרים מקוונים.

And everywhere in our content, we embedded simple questions like this:

והטמענו בתוכן שלנו שאלות פשוטות כמו זו:

"Did Germany take in too many refugees?"

"האם גרמניה הכניסה יותר מדי פליטים?"

You click yes or no.

אם הקלקתם כן או לא,

We asked you more questions, like, "Does the West treat Russia fairly?"

שאלנו אתכם עוד שאלות, כמו, "האם המערב מתייחס לרוסיה באופן הוגן?"

or, "Should gay couples be allowed to marry?"

או, "האם יש להתיר לזוגות הומוסקסואליים להינשא?"

And if you answered all these questions, we asked one more question:

ואם עניתם על כל השאלות האלה, שאלנו אתכם עוד שאלה אחת:

"Hey, would you like to meet a neighbor who totally disagrees with you?"

"האם תרצו לפגוש שכן שממש לא מסכים איתכם?"

(Laughter)

(צחוק)

So this was a really simple experiment with no budget whatsoever.

זה היה ניסוי ממש פשוט בלי שום תקציב.

We expected some hundred-ish people to register,

אז ציפינו שבערך 100 אנשים יירשמו,

and we planned to match them by hand, the pairs.

ותכננו לשדך את הזוגות באופן ידני.

And after one day, 1,000 people had registered.

ואחרי יום אחד, נרשמו 1000 אנשים.

And after some weeks, 12,000 Germans had signed up

אחרי כמה שבועות, נרשמו 12,000 גרמנים

to meet someone else with a different opinion.

כדי לפגוש מישהו בעל דעה שונה.

So we had a problem.

אז היתה לנו בעיה.

(Laughter)

(צחוק)

We hacked a quick and dirty algorithm

אלתרנו אלגוריתם מהיר ומכוער

that would find the perfect Tinder matches,

שימצא את את השידוך המושלם,

like people living as close as possible having answered the questions

כמו אנשים שגרים כמה שיותר קרוב זה לזה שענו על השאלות

as differently as possible.

באופן הכי שונה.

We introduced them via email.

הכרנו ביניהם באמצעות אימייל.

And, as you may imagine, we had many concerns.

וכמו שאתם יכולים לדמיין, היו לנו הרבה חששות.

Maybe no one would show up in real life.

אולי אף אחד לא יבוא.

Maybe all the discussions in real life would be awful.

אולי כל הדיונים יהיו איומים.

Or maybe we had an axe murderer in our database.

או אולי יש לנו במאגר רוצח סדרתי.

(Laughter)

(צחוק)

But then, on a Sunday in June 2017,

אבל אז, ביום ראשון אחד ביוני 2017,

something beautiful happened.

קרה משהו נפלא.

Thousands of Germans met in pairs and talked about politics peacefully.

אלפי גרמנים נפגשו בזוגות ודברו בנחת על פוליטיקה.

Like Anno.

כמו אנו.

He's a former policeman who's against -- or was against -- gay marriage,

הוא שוטר לשעבר שמתנגד -- או התנגד -- לנישואי הומוסקסואלים,

and Anne, she's an engineer who lives in a domestic partnership

ואן, מהנדסת שגרה בשותפות ביתית

with another woman.

עם אישה אחרת.

And they were talking for hours about all the topics

והם דיברו במשך שעות על כל הנושאים

where they had different opinions.

שבהם דעותיהם היו חלוקות.

At one point, Anno told us later,

בנקודה כלשהי, אנו סיפר לנו לאחר מכן,

he realized that Anne was hurt by his statements about gay marriage,

הוא הבין שאן נפגעה מדבריו בנוגע לנישואי הומוסקסואלים,

and he started to question his own assumptions.

והוא התחיל להטיל ספק בהנחות שלו עצמו.

And after talking for three hours,

ואחרי שהם דיברו במשך שלוש שעות,

Anne invited Anno to her summer party,

אן הזמינה את אנו למסיבת הקיץ שלה,

and today, years later,

והיום, שנים לאחר מכן,

they still meet from time to time and are friends.

הם עדיין נפגשים מדי פעם והם חברים.

So our algorithm matched, for example, this court bailiff.

האלגוריתם שלנו שידך, לדוגמה, את פקיד בית המשפט הזה.

He's also a spokesperson of the right-wing populist party AfD in Germany,

הוא גם דובר של המפלגה הפופוליסטית הימנית AfD בגרמניה,

and this counselor for pregnant women.

ואת היועצת הזאת לנשים בהריון.

She used to be an active member of the Green Party.

היא היתה בעבר חברה פעילה במפלגה הירוקה.

We even matched this professor and his student.

אפילו שידכנו את המרצה הזה עם הסטודנט שלו.

(Laughter)

(צחוק)

It's an algorithm.

זה אלגוריתם.

(Laughter)

(צחוק)

We also matched a father-in-law and his very own daughter-in-law,

שידכנו גם חם עם כלתו,

because, obviously, they live close by but have really different opinions.

כי מן הסתם, הם גרים קרוב זה לזה, אבל הדעות שלהם שונות מאוד.

So as a general rule,

אז ככלל בסיסי,

we did not observe, record, document the discussions,

לא צפינו, הקלטנו או תיעדנו את השיחות,

because we didn't want people to perform in any way.

כי לא רצינו שאנשים יעמידו פנים בדרך כלשהי.

But I made an exception.

אבל במקרה אחד חרגתי מהכלל.

I took part myself.

אני השתתפתי בעצמי.

And so I met in my trendy Berlin neighborhood called Prenzlauer Berg,

וכך, בשכונה האופנתית שלי בברלין, שנקראת פרנצלאואר ברג,

I met Mirko.

פגשתי את מירקו.

This is me talking to Mirko. Mirko didn't want to be in the picture.

הנה אני מדבר עם מירקו. מירקו לא רצה להיות בתמונה.

He's a young plant operator,

הוא מפקח במפעל,

and he looked like all the hipsters in our area,

והוא נראה כמו כל ההיפסטרים באזור שלנו,

like with a beard and a beanie.

עם זקן וכובע צמר.

We were talking for hours, and I found him to be a wonderful person.

דיברנו במשך שעות, וגיליתי שהוא אדם נפלא.

And despite the fact that we had really different opinions

ועל אף שהיו לנו דעות שונות מאוד

about most of the topics --

בקשר לרוב הנושאים --

maybe with the exception of women's rights,

אולי חוץ מזכויות נשים,

where I couldn't comprehend his thoughts --

נושא שבו לא הצלחתי להבין את מחשבותיו --

it was really nice.

זה היה ממש נחמד.

After our discussion, I Googled Mirko.

אחרי הדיון שלנו, חיפשתי את מירקו בגוגל.

And I found out that in his teenage years, he used to be a neo-Nazi.

וגיליתי שבנעוריו הוא היה ניאו-נאצי.

So I called him and asked,

אז התקשרתי אליו ושאלתי,

"Hey, why didn't you tell me?"

"למה לא סיפרת לי?"

And he said, "You know, I didn't tell you because I want to get over it.

והוא אמר, "אתה יודע, לא סיפרתי לך כי אני רוצה לשים את זה מאחורי.

I just don't want to talk about it anymore."

אני לא רוצה לדבר על זה יותר."

I thought that people with a history like that could never change,

אני חשבתי שאנשים עם עבר כזה לעולם לא יוכלו להשתנות,

and I had to rethink my assumptions,

והייתי צריך לשקול מחדש את ההנחות שלי,

as did many of the participants who sent us thousands of emails

כמו רבים מהמשתתפים ששלחו לנו אלפי אימיילים

and also selfies.

וגם צילומי סלפי.

No violence was recorded whatsoever.

לא תועדה שום אלימות.

(Laughter)

(צחוק)

And we just don't know if some of the pairs got married.

ואנחנו לא יודעים אם חלק מהזוגות התחתנו.

(Laughter)

(צחוק)

But, at least, we were really excited and wanted to do it again,

אבל אנחנו, לפחות, התלהבנו מאוד ורצינו לעשות את זה שוב,

especially in version 2.0,

במיוחד בגרסה 2.0,

wanted to expand the diversity of the participants,

רצינו להגדיל את מגוון המשתתפים,

because obviously in the first round, they were mainly our readers.

כי מן הסתם בפעם הראשונה הם היו בעיקר קוראים שלנו.

And so we embraced our competition

וכך שיתפנו את המתחרים שלנו

and asked other media outlets to join.

וביקשנו מכלי תקשורת אחרים להצטרף.

We coordinated via Slack.

תקשרנו באמצעות התוכנה סלאק.

And this live collaboration among 11 major German media houses

ושיתוף הפעולה החי הזה בין 11 כלי תקשורת גרמניים מובילים

was definitely a first in Germany.

היה בהחלט עניין חסר תקדים בגרמניה.

The numbers more than doubled: 28,000 people applied this time.

מספר המשתתפים היה יותר מכפול: הפעם נרשמו 28,000 אנשים.

And the German president --

ונשיא גרמניה --

you see him here in the center of the picture --

אפשר לראות אותו פה במרכז התמונה --

became our patron.

הפך לפטרון שלנו.

And so, thousands of Germans met again in the summer of 2018

וכך, אלפי גרמנים נפגשו שוב בקיץ 2018

to talk to someone else with a different opinion.

כדי לדבר עם אדם אחר שיש לו דעה שונה.

Some of the pairs we invited to Berlin to a special event.

הזמנו חלק מהזוגות לאירוע מיוחד בברלין.

And there, this picture was taken,

ושם צולמה התמונה הזו,

until today my favorite symbol for "Germany Talks."

שעד היום היא הסמל האהוב עליי של "גרמניה מדברת."

You see Henrik, a bus driver and boxing trainer,

רואים פה את הנריק, נהג אוטובוס ומאמן אגרוף,

and Engelbert, the director of a children's help center.

ואת אנגלברט, מנהל מרכז סיוע לילדים.

They answered all of the seven questions we asked differently.

הם ענו לכל שבע השאלות ששאלנו באופן שונה.

They had never met before this day,

הם מעולם לא נפגשו לפני היום הזה,

and they had a really intensive discussion

והיה להם דיון אינטנסיבי מאוד

and seemed to get along anyway

ונראה שהם בכל זאת מסתדרים

with each other.

זה עם זה.

So this time we also wanted to know

אז הפעם גם רצינו לדעת

if the discussion would have any impact on the participants.

אם לדיונים תהיה השפעה כלשהי על המשתתפים.

So we asked researchers to survey the participants.

אז ביקשנו מחוקרים לסקור את המשתתפים.

And two-thirds of the participants said that they learned something

ושני שלישים מהמשתתפים אמרו שהם למדו משהו

about their partner's attitudes.

על הגישה של השותף שלהם.

Sixty percent agreed that their viewpoints converged.

שישים אחוזים אמרו שנקודות המבט שלהם הצטלבו.

The level of trust in society seemed also higher after the event,

נראה שגם רמת האמון שלהם בחברה עלתה אחרי האירוע,

according to the researchers.

כך לפי החוקרים.

Ninety percent said that they enjoyed their discussion.

תשעים אחוזים אמרו שהם נהנו מהדיון שלהם.

Ten percent said they didn't enjoy their discussion,

עשרה אחוזים אמרו שהם לא נהנו מהדיון,

eight percent only because, simply, their partner didn't show up.

שמונה אחוזים רק משום שהשותף שלהם לא הגיע.

(Laughter)

(צחוק)

After "Germany Talks," we got approached by many international media outlets,

אחרי "גרמניה מדברת", פנו אלינו הרבה כלי תקשורת בינלאומיים,

and we decided this time to build a serious and secure platform.

והפעם החלטנו לבנות פלטפורמה רצינית ומאובטחת.

We called it "My Country Talks."

קראנו לה "המדינה שלי מדברת".

And in this short period of time, "My Country Talks" has already been used

ובתקופה הקצרה הזו, "המדינה שלי מדברת" כבר שימשה

for more than a dozen local and national events

ליותר מתריסר אירועים מקומיים ולאומיים

like "Het grote gelijk" in Belgium or "Suomi puhuu" in Finland

כמו Het grote gelijk בבלגיה ו-Suomi puhuu בפינלנד

or "Britain Talks" in the UK.

או "בריטניה מדברת" בבריטניה.

And as I mentioned at the beginning, we also launched "Europe Talks,"

וכמו שציינתי בהתחלה, השקנו גם את "אירופה מדברת,"

together with 15 international media partners,

יחד עם 15 כלי תקשורת בינלאומיים,

from the "Financial Times" in the UK to "Helsingin Sanomat" in Finland.

החל מה-Financial Times בבריטניה ועד ל-Helsingin Sanomat בפינלנד.

Thousands of Europeans met with a total stranger

אלפי אירופאים נפגשו עם אדם זר

to argue about politics.

כדי לנהל דיון פוליטי.

So far, we have been approached by more than 150 global media outlets,

עד עכשיו פנו אלינו יותר מ-150 כלי תקשורת גלובליים,

and maybe someday there will be something like "The World Talks,"

ואולי יום אחד יהיה אירוע שייקרא "העולם מדבר,"

with hundreds of thousands of participants.

עם מאות אלפי משתתפים.

But what matters here are not the numbers,

אבל מה שחשוב זה לא המספרים,

obviously.

מן הסתם,

What matters here is ...

מה שחשוב זה...

Whenever two people meet to talk in person for hours

שבכל פעם ששני אנשים נפגשים כדי לדבר פנים אל פנים במשך שעות,

without anyone else listening,

בלי שאף אחד אחר מקשיב,

they change.

הם משתנים.

And so do our societies.

וכך גם החברות שלנו.

They change little by little, discussion by discussion.

הן משתנות לאט לאט, דיון אחר דיון.

What matters here is that we relearn

מה שחשוב זה שאנחנו לומדים מחדש

how to have these face-to-face discussions,

איך לנהל דיונים כאלה פנים אל פנים,

without anyone else listening,

בלי שאף אחד אחר מקשיב,

with a stranger.

עם אדם זר.

Not only with a stranger we are introduced to

לא רק עם אדם זר שהכירו לנו

by a Tinder for politics,

דרך הטינדר של הפוליטיקה,

but also with a stranger in a pub or in a gym or at a conference.

אלא גם עם אדם זר בפאב או בחדר הכושר או בוועידה.

So please meet someone

אז בבקשה תפגשו מישהו

and have an argument

ותנהלו איתו דיון

and enjoy it very much.

ותיהנו מזה מאוד.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Wow!

וואו!

(Applause)

(מחיאות כפיים)