Julia Dhar: How to have constructive conversations | TED

Transcriber:

תרגום: Roey Perlstein עריכה: Ido Dekkers

שלושה מטוסים, 25 שעות, 16,000 ק“מ

אבא שלי יורד מטיסה מאוסטרליה כשיש לו מחשבה אחת בראש

וזה לא ארוחה קלה, או מקלחת, או תנומה קצרה.

Three planes, 25 hours, 10,000 miles.

הזמן הוא נובמבר 2016

My dad gets off a flight from Australia with one thing in mind

ואבא הגיע לכאן כדי לדבר עם האמריקאים על הבחירות.

and it's not a snack or a shower or a nap.

עכשיו, אבא אמנם מכור לחדשות, אבל עבורו,

It's November 2016

העניין הוא לא רק אדום או כחול, מדינות מפתח או מצעים של מפלגות.

and Dad is here to talk to Americans about the election.

יש לו כמה כוונות ממש ספציפיות.

Now, Dad's a news fiend, but for him,

הוא רוצה להקשיב, שישמעו אותו, ולהבין.

this is not just red or blue, swing states or party platforms.

ועל-פני תקופה של שבועיים הוא מנהל מאות שיחות

He has some really specific intentions.

עם אמריקאים, מניו-המפשייר ועד מיאמי.

He wants to listen, be heard and understand.

חלקן שיחות קשות,

And over two weeks, he has hundreds of conversations

הבדלים תהומיים בין עמדות,

with Americans from New Hampshire to Miami.

השקפות עולם שונות לחלוטין,

Some of them are tough conversations,

חוויות חיים מנוגדות באופן קיצוני.

complete differences of opinions,

אבל בכל האינטראקציות הללו,

אבא עוזב אותן עם חיוך גדול על הפנים

wildly different worldviews,

radically opposite life experiences.

וכך קורה גם לאדם השני.

אתם יכולים לראות אחד מהם כאן.

But in all of those interactions,

ובאינטראקציות הללו

Dad walks away with a big smile on his face

הוא מקיים גירסה של משהו, שנראה שלכולנו יש פחות ממנו,

and so does the other person.

You can see one of them here.

אבל רוצים ממנו יותר --

And in those interactions,

שיחה בונה.

he's having a version of what it seems like we have less of,

יש לנו יותר דרכים להתחבר מאשר אי-פעם.

but want more of --

ועם זאת, מבחינה פוליטית, אידיאולוגית,

a constructive conversation.

נדמה שאנחנו מרוחקים יותר ויותר זה מזה.

We have more ways than ever to connect.

אנחנו אומרים לסוקרים שאנחנו רוצים פוליטיקאים שיש להם ראש פתוח.

And yet, politically, ideologically,

it feels like we are further and further apart.

אבל כאשר הם משנים את נקודת המבט שלהם,

אנחנו אומרים שחסר להם עמוד שדרה.

We tell pollsters that we want politicians who are open-minded.

מבחינתנו, כאשר אנחנו נתקלים במידע

And yet when they change their point of view,

שמאתגר את השקפת העולם הקיימת שלנו,

we say that they lacked conviction.

הנטייה שלנו היא לא להיפתח, אלא דווקא להתבצר בעמדתנו.

For us, when we're confronted with information

אפילו יש לזה מונח בפסיכולוגיה חברתית:

that challenges an existing worldview,

זה נקרא התמדת האמונה.

our tendency is not to open up, it's to double down.

ותשמעו, האמונות של חלק מהאנשים ממש ממש מתמידות.

We even have a term for it in social psychology.

It's called belief perseverance.

שיחות קשות לא זרות לי.

And boy, do some people's beliefs seem to persevere.

התחלתי את דרכי במה שאני קוראת לו היום חוסר הסכמה יוצר

בעימותים בתיכון.

אפילו המשכתי הלאה

I'm no stranger to tough conversations.

וניצחתי שלוש פעמים באליפות העולם למעמתים בתיכון

I got my start in what I now call productive disagreement

הייתי בהמון וויכוחים, זה מה שאני מנסה לומר.

in high school debate.

אבל רק אחרי שצפיתי באבא שלי ברחובות של ארצות-הברית

I even went on to win

the World Schools Debate Championship three times.

הבנתי שאנחנו חייבים לפצח

I've been in a lot of arguments, is what I'm saying,

את האופן שבו אנחנו נכנסים לשיחות.

but it took watching my dad on the streets of the US

לא בחיפוש אחר ניצחון, אלא אחר התקדמות.

to understand that we need to figure out

ולכן, מאז נובמבר 2016, זה מה שאני עושה.

how we go into conversations.

עובדת עם ממשלות, עם קרנות, תאגידים, משפחות,

Not looking for the victory, but the progress.

כדי לחשוף את הכלים והשיטות

And so since November 2016, that's what I've been doing.

שמאפשרים לנו לשוחח כאשר נראה שהפער אינו ניתן לגישור

Working with governments, foundations, corporations, families,

לשיחות בונות, שבאמת מקדמות את הדיאלוג,

to uncover the tools and techniques

that allow us to talk when it feels like the divide is unbridgeable.

יש את אותם שלושה מאפייני מפתח.

And constructive conversations that really move the dialogue forward

ראשית, לפחות צד אחד בשיחה

מוכן לבחור בסקרנות על-פני התנגשות.

have these same three essential features.

First, at least one party in the conversation

הם פתוחים לרעיון, שהדיון הוא קיר טיפוס,

is willing to choose curiosity over clash.

ולא כלוב היאבקות,

ושהם ישיגו התקדמות עם הזמן.

They're open to the idea that the discussion is a climbing wall,

והם מסוגלים לעגן את כל זה במטרה היסודית של השיחה.

not a cage fight,

that they'll make progress over time

כמישהי שההכשרה שלה היא בעימות פורמלי,

and are able to anchor all of that in purpose of the discussion.

זה כל-כך מפתה לרוץ היישר אל אי-ההסכמה.

למעשה, אנחנו קוראים לזה התנגשות,

For someone trained in formal debate,

ובהתדיינות פורמלית

it is so tempting to run headlong at the disagreement.

זו עבירה שניתן להיענש עליה, אם לא עושים את זה מספיק.

אבל אני הבחנתי, וגם אתם כנראה הבחנתם בזה,

In fact, we call that clash

שבחיים האמיתיים יש לזה נטייה לגרום לאנשים להיסגר,

and in formal argumentation,

it's a punishable offense if there's not enough of it.

לא רק מפני השיחה,

But I've noticed, you've probably noticed, too,

אלא אפילו מפני היחסים עצמם.

that in real life that tends to make people shut down,

זו למעשה אחת הסיבות לביטול חברות, ברשת ומחוץ לה.

not just from the conversation,

but even from the relationship.

במקום זאת, אתם עשויים לרצות לשקול טכניקה

It's actually one of the causes of unfriending, online and off.

שהפכה לפופולרית על-ידי המפיק ההוליוודי בריאן גרייזר

שיחת הסקרנות.

So instead, you might consider a technique

וכל העניין בשיחת סקרנות

made popular by the Hollywood producer Brian Grazer,

הוא להבין את נקודת המבט של האדם האחר,

the curiosity conversation.

לראות מה יש בצד שלהם של הגדר.

And the whole point of a curiosity conversation

וכך בפעם הבאה

is to understand the other person's perspective,

שמישהו אומר משהו שאתם לא מסכימים איתו באופן אינסטינקטיבי,

to see what's on their side of the fence.

שאתם מגיבים אליו באופן חריף,

And so the next time

that someone says something you instinctively disagree with,

אתם זקוקים רק למשפט אחד ולשאלה אחת:

“אף פעם לא חשבתי על זה בדיוק כך.

that you react violently to,

מה אתה יכול לחלוק איתי, שיעזור לי לראות את מה שאתה רואה?”

you only need one sentence and one question:

“I never thought about it exactly that way before.

מה שמיוחד בשיחות סקרנות

What can you share that would help me see what you see?”

הוא שאנשים שאתם מבטאים לגביהם סקרנות נוטים להיעשות סקרנים לגביכם.

What's remarkable about curiosity conversations

בין אם זה אדון אוסטרלי חביב,

יריב פוליטי או יריב מסחרי,

is that the people you are curious about tend to become curious about you.

הם מתחילים לתהות מהו הדבר הזה שאתם רואים

Whether it's a friendly Australian gentleman,

והאם הם יכולים לראות את זה גם כן.

a political foe or a corporate rival,

שיחות בונות אינן סיפור חד-פעמי.

they begin to wonder what it is that you see

אם תיכנסו למפגש בציפייה שכולם ייצאו ממנו

and whether they could see it to.

Constructive conversations aren't a one-shot deal.

עם אותה נקודת מבט שאיתה אתם נכנסתם אליו,

אז באמת שאין כל סיכוי להתקדמות.

If you go into an encounter expecting everyone to walk out

במקום זה, עלינו לחשוב על השיחה בתור קיר טיפוס,

with the same point of view that you walked in with,

there's really no chance for progress.

לעשות גירסה מסוימת של מה שאבא שלי עשה במהלך הנסיעה שלו,

Instead, we need to think about conversations as a climbing wall

כשהוא מאמץ פיסת מידע קטנה כאן,

מתאים את הגישה שלו במקום אחר.

to do a variant of what my dad did during this trip,

זוהי למעשה טכניקה שהושאלה ממעמתים פורמליים

pocketing a little nugget of information here,

שבהם אתם מציגים רעיון,

הצד השני מתקיף אותו, ואתם מתאימים את עצמכם ומסבירים מחדש,

adapting his approach there.

That's actually a technique borrowed from formal debate

הוא מותקף שוב,

אתם מתאימים את עצמכם ומסבירים מחדש.

where you present an idea,

הציפייה כולה היא שהרעיונות שלכם משתפרים

it's attacked and you adapt and re-explain,

it's attacked again,

באמצעות הצבת אתגרים וביקורת.

you adapt and re-explain.

למעשה, הראיות ממשאים-ומתנים בינלאומיים ברמות הגבוהות ביותר

The whole expectation is that your idea gets better

through challenge and criticism.

מצביעות על כך, שזה גם מה שנושאים ונותנים מוצלחים עושים.

And the evidence from really high-stakes international negotiations

הם נכנסים לשיחות

כשהם מצפים ללמוד מן האתגרים שיוצבו בפניהם

suggests that that's what successful negotiators do as well.

להשתמש בהתנגדויות כדי להפוך את הרעיונות וההצעות שלהם לטובים יותר.

They go into conversations

expecting to learn from the challenges that they will receive

התפתחות היא במובן מסוים שירות שאנחנו יכולים להציע עבור אחרים

to use objections to make their ideas and proposals better.

ושאחרים יכולים להציע לנו.

Development is in some way a service that we can do for others

זה הופך את הרעיונות לחדים יותר,

אך את מערכות היחסים לחמות יותר.

סקרנות יכולה להיות קסם עבור מערכות יחסים

and that others can do for us.

It makes the ideas sharper,

והתפתחות יכולה להיות דלק סילוני לרעיונות שלכם.

but the relationships warmer.

אך ישנם מצבים

Curiosity can be relationship magic

בהם זה פשוט מרגיש, שזה לא שווה את הטירחה.

and development can be rocket fuel for your ideas.

But there are some situations

ובמקרים האלו

זה עשוי להיות משום שמטרת השיחה לא ברורה.

where it just feels like it's not worth the bother.

אני נזכרת כיצד אבא שלי נכנס לשיחות הללו

And in those cases

עם תחושה ממש ברורה של מטרה.

it can be because the purpose of the discussion isn't clear.

הוא היה שם כדי ללמוד, להקשיב, לחלוק את נקודת המבט שלו.

I think back to how my dad went into those conversations

וברגע שהמטרה הזו מובנת על-ידי שני הצדדים,

with a really clear sense of purpose.

He was there to learn, to listen, to share his point of view.

אז אתם באמת יכולים להתחיל להתקדם.

להניח את החזון שלנו לעתיד.

And once that purpose is understood by both parties,

לקבל החלטה.

להשיג מימון.

אז אפשר לעבור הלאה, לעקרונות.

then you can begin to move on.

Lay out our vision for the future.

כאשר אנשים חלקו עם אבא שלי את התקוות שלהם עבור אמריקה,

Make a decision.

Get funding.

Then you can move on to principles.

זה מה שהם התחילו איתו - עם התמונה הגדולה,

When people shared with my dad their hopes for America,

לא עם אישיות, או עם פוליטיקה, או קווי מדיניות.

that's where they started with the big picture,

משום שמבלי להתכוון, הם עשו משהו

not with personality or politics or policies.

שאנחנו עושים באופן טבעי עם אנשים מבחוץ

ומתקשים מאד, לפעמים, לעשות עם אנשים מבפנים.

Because inadvertently they were doing something

that we do naturally with outsiders

הם ציירו בקווים כלליים

לפני שנכנסו לפרטים הקטנים.

and find it really difficult sometimes to do with insiders.

אבל אולי אתם חיים באותו איזור מיקוד או באותו הבית

They painted in broad strokes

וזה מרגיש כאילו שאין שם קרקע משותפת כלל היום.

before digging into the details.

But maybe you live in the same zip code or the same house

במקרה כזה אתם עשויים לרצות לשקול גירסה של מסע בזמן אל אי-ההסכמה,

and it feels like none of that common ground is there today.

כשאתם מבקשים מהשותפים שלכם לנסח איזו מין שכונה, מדינה,

Then you might consider a version of disagreement time travel,

עולם, קהילה,

asking your counterpart to articulate what kind of neighborhood, country,

הם היו רוצים שיתקיים שנה מהיום,

עשור מהיום.

זה מפתה מאד להתבוסס במתחים של ההווה

world, community,

they want a year from now,

ולשקוע בביצה של פרטים מעשיים.

a decade from now.

כאשר אנחנו מזמינים אנשים לדמיין אפשרות עתידית

It is very tempting to dwell in present tensions

and get bogged down in practicalities.

אנחנו פותחים פתח לשיחה עם מטרה.

Inviting people to inhabit a future possibility

בשלב מוקדם יותר בקריירה שלי עבדתי עבור סגן ראש ממשלת ניו-זילנד,

opens up the chance of a conversation with purpose.

שעשה שימוש בגרסה מסוימת של השיטה הזו.

המערכת המפלגתית של ניו-זילנד מעוצבת לטובת היצירה של חברויות לא סבירות,

Earlier in my career,

I worked for the deputy prime minister of New Zealand

של קואליציות, בריתות,

who practiced a version of this technique.

מזכרים של הבנה הם כמעט בלתי נמנעים.

New Zealand's electoral system is designed for unlikely friendships,

וצורת הממשל המסוימת הזו כוללת קצת מכל דבר, כמעט -

coalitions, alliances,

memoranda of understanding are almost inevitable.

שמרנים של ממשלה קטנה, ליברלים,

מפלגת העמים הילידיים, המפלגה הירוקה.

And this particular government set-up had some of almost everything --

ואני שאלתי אותו לאחרונה,

מה נדרש כדי לאסוף יחד קבוצה כזו,

small government conservatives, liberals,

אבל גם להחזיק אותם יחד?

the Indigenous people's party, the Green Party.

הוא אמר, “מישהו, אתם, צריך לקחת אחריות

And I recently asked him,

what does it take to bring a group like that together

להזכיר להם את המטרה המשותפת שלהם:

but hold them together?

He said, "Someone, you, has to take responsibility

לדאוג לאנשים.”

אם אנחנו ממוקדים יותר במה שמבדיל בינינו, במקום במה שמאחד,

for reminding them of their shared purpose:

caring for people.”

אז כל דיון הוא מאבק.

If we are more focused on what makes us different than the same,

אם נשים למולנו את האתגרים ואת הבעיות שלנו,

then every debate is a fight.

אז כל בן-ברית אפשרי הופך ליריב.

If we put our challenges and our problems before us,

אבל בעוד אבא שלי ארז את התיקים שלו לשלוש הטיסות, 25 השעות,

then every potential ally becomes an adversary.

ו-16,000 הקילומטרים חזרה לאוסטרליה,

הוא ארז גם אוסף של נקודות מבט חדשות,

But as my dad packed his bags for the three flights, 25 hours,

10,000 miles back to Australia,

דרך חדשה לנווט בשיחות,

he was also packing a collection of new perspectives,

ומערך שלם של סיפורים חדשים ושל ציפיות לחלוק בהם.

a new way of navigating conversations,

אבל הוא גם השאיר את אותם הדברים

מאחוריו, עם כל מי שהוא בא איתו במגע.

and a whole set of new stories and experiences to share.

אנחנו אוהבים חברויות לא סבירות כאלו, כאשר הן נראות כך.

But he was also leaving those behind

with everyone that he'd interacted with.

פשוט שכחנו איך ליצור אותן.

ובתוך כל הרעש של החדשות בכבלים

We love unlikely friendships when they look like this.

וחוסר הנוחות של ארוחות משפחתיות,

We've just forgotten how to make them.

והעוינות של ישיבות תאגידיות,

And amid the cacophony of cable news

לכל אחד מאיתנו יש את זה --

and the awkwardness of family dinners,

את ההזדמנות לצעוד לתוך כל מפגש,

and the hostility of corporate meetings,

כמו שאבא שלי ירד מהמטוס ההוא,

לבחור בסקרנות במקום בהתנגשות,

each of us has this --

the opportunity to walk into every encounter,

לצפות להתפתחות של הרעיונות שלכם באמצעות השיחה,

like my dad walked off that plane,

to choose curiosity over clash,

ולעגן את הכל במטרה משותפת.

זה, למען האמת, מה שעושים משכנעים ברמה עולמית

to expect development of your ideas through discussion

כדי לבנות שיחות בונות

and to anchor in common purpose.

ולהניע אותן קדימה.

זו הדרך שבה גם העולם שלנו ינוע קדימה.

That's what really world-class persuaders do

תודה לכם.

to build constructive conversations

and move them forward.

It's how our world will move forward too.

Thank you.