Inside America's dead shopping malls | Dan Bell

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

In the last couple of years,

בשנתיים האחרונות

I have produced what I call "The Dead Mall Series,"

הפקתי סרטים בשם "סדרות הקניונים המתים".

32 short films and counting about dead malls.

32 סרטים קצרים על קניונים מתים.

Now, for those of you who are not familiar with what a dead mall is,

לאלה מכם שלא יודעים מהו קניון מת,

it's basically a shopping mall

זה בעצם מרכז קניות

that has fallen into hard times.

שנקלע לזמנים קשים.

So it either has few shops and fewer shoppers,

כך שיש בו או מעט חנויות, ופחות קונים

or it's abandoned and crumbling into ruin.

או שהוא שהוא נטוש ומתפורר לעיי חורבות ..

No sale at Penny's.

אין מבצע ב"ג'י סי פני."

(Laughter)

(צחוק)

I started producing this series

התחלתי בהפקת סדרות אלו

in early 2015

בתחילת 2015,

after going through kind of a dark period in my life

לאחר שעברתי תקופה חשוכה בחיי

where I just didn't want to create films anymore.

שבה פשוט לא רציתי יותר ליצור סרטים.

I put my camera away

הינחתי את המצלמה שלי בצד

and I just stopped.

ופשוט הפסקתי

So in 2015, I decided to make a short film about the Owings Mills Mall.

בשנת 2015, החלטתי לעשות סרט קצר על קניון אווינגס מילס.

Owings Mills Mall opened in 1986.

אווינגס מילס נפתח בשנת 1986.

I should know because I was there on opening day.

עלי לדעת כי הייתי שם ביום הפתיחה.

I was there with my family,

הייתי שם עם המשפחה שלי,

along with every other family in Baltimore,

יחד עם כל משפחה אחת בבולטימור,

and you had to drive around

והיה צריך לנסוע מסביב

for 45 minutes

במשך 45 דקות

just to find a parking spot.

רק כדי למצוא מקום חניה.

So if you can imagine,

אז אם אתם יכולים לדמיין,

that's not happening at the malls today.

זה לא קורה בקניונים היום.

My first mall job that I had as a teenager

העבודה הראשונה שלי בקניון היתה כנער

was at a sporting goods store called Herman's World of Sports.

בחנות לציוד ספורט בשם "עולם הספורט של הרמן."

Maybe you remember.

אולי אתם זוכרים.

(Singing) Herman's World of Sports.

(שר) עולם הספורט של הרמן.

You guys remember that?

אתם זוכרים את זה?

(Laughter)

(צחוק)

Yeah, so I worked in a lady's shoe store.

כן, אז עבדתי בחנות נעלי נשים.

I worked in a leather goods store,

עבדתי בחנות למוצרי עור,

and I also worked in a video store,

וגם עבדתי בחנות וידאו,

and not being one who was very fond of the retail arts --

ומבלי שהפגנתי חיבה יתרה לענף הקמעונאות --

(Laughter)

(צחוק)

I got fired from every single job.

פוטרתי מכל מקום עבודה.

(Laughter)

(צחוק)

In between these low-paying retail jobs,

בין המשרות הקמעונאיות האלו, מעוטות השכר

I did what any normal teenager did

עשיתי מה שכל נער נורמלי עשה

in the 1990s.

בשנות התשעים.

I shoplifted.

גנבתי מחנויות.

I'm just kidding.

אני צוחק.

I hung out with my friends at the mall.

הסתובבתי עם חברים בקניון.

(Laughter)

(צחוק)

Everyone's like, "Oh my God, what kind of talk is this?"

כולם היו -- "אלוהים, איזה מין הרצאה זו?"

(Laughter)

(צחוק)

Hanging out at the mall could be fun, but it could be really lame, too,

להסתובב בקניון יכול להיות כיף, אבל גם ממש מבאס,

like sharing a cigarette with a 40-year-old unemployed mall rat

כמו לשתף סיגריה עם נערת קניונים מובטלת בת 40

who has put on black lipstick for the night

שמרחה שפתון שחור ללילה

while you're on your break from your crappy minimum wage job.

כשאתה בזמן הפסקה שלך מהעבודה הדפוקה בשכר מינימום,

As I stand here today,

כשאני עומד כאן היום

Owings Mills has been gutted

אווינגס מילס כבר מחוסל

and it's ready for the wrecking ball.

ומחכה לכדור ההריסה.

The last time I was there, it was in the evening,

בפעם האחרונה שהייתי שם, זה היה בערב,

and it was about three days before they closed the mall for good.

וזה היה בערך שלושה ימים לפני שסגרו את הקניון לתמיד.

And you kind of felt --

והיתה הרגשה -

they never announced the mall was closing,

הם מעולם לא הודיעו שהקניון עומד להיסגר,

but you had this sort of feeling, this ominous feeling,

אבל היתה הרגשה, מעין תחושה מבשרת רעות,

that something big was going to happen,

שמשהו גדול עומד לקרות,

like it was the end of the road.

כאילו שזה היה סוף הדרך.

It was a very creepy walk through the mall.

זו היתה הליכה מפחידה מאוד דרך הקניון.

Let me show you.

הרשו לי להראות לכם.

(Music)

(מוּסִיקָה)

So when I started producing "The Dead Mall Series,"

כשהתחלתי ליצור את "סדרות הקניונים המתים"

I put the videos up onto YouTube,

העליתי את הסרטונים ליוטיוב,

and while I thought they were interesting,

ובעוד שחשבתי שהם מעניינים,

frankly I didn't think others would share the enthusiasm

לא באמת חשבתי שהאחרים יהיו שותפים להתלהבות

for such a drab and depressing topic.

מנושא כה מדכדך ומדכא.

But apparently I was wrong,

אבל כנראה שטעיתי,

because a lot of people started to comment.

כי הרבה אנשים התחילו להגיב.

And at first the comments were like --

ובתחילה היו תגובות כמו -

basically like, "Oh my God, that's the mall from my childhood.

"אוי אלוהים, זה הקניון של ילדותי.

What happened?"

מה קרה?"

And then I would get comments from people who were like,

ואז הייתי מקבל מאנשים תגובות שהיו כמו,

"There's a dead mall in my town. You should come and film it."

"יש בעיר שלי קניון מת. אתה צריך לבוא ולצלם את זה ".

So I started to travel around the mid-Atlantic region

אז התחלתי לנסוע סביב אזור מרכז החוף האטלנטי

filming these dead malls.

ולצלם את הקניונים המתים.

Some were open.

אחדים היו פתוחים.

Some were abandoned.

אחדים היו נטושים,

It was kind of always hard to get into the ones that were abandoned,

זה היה קשה למדי להיכנס לאלה שהיו נטושים,

but I somehow always found a way in.

אבל איכשהו תמיד מצאתי דרך להיכנס.

(Laughter)

(צחוק)

The malls that are still open,

הקניונים שעדיין פתוחים,

they always do this weird thing -- like the dead malls.

תמיד עושים את הדבר המוזר הזה - כמו הקניונים המתים.

They'll have three stores left,

יהיו להם שלוש חנויות שנותרו,

but they try to spruce it up

אבל הם מנסים לטפח אותן

to make it appear like things are on the up-and-up.

כך שייראה כאילו עסקים מתנהלים כרגיל.

For example,

לדוגמה:

you'll have an empty store

ישנה חנות ריקה

and they bring the gate down.

והם מורידים את השער

So at Owings Mills, for example, they put this tarp over the gate.

כך, למשל, באווינגס מילס, הם פרשו ברזנט מעל השער.

Right?

נכון?

And it's got a stock photo

ויש עליו תמונה ממאגר

of a woman who is so happy

של אשה כל כך מאושרת

and she's holding a blouse,

והיא מחזיקה חולצה,

and she's like --

והיא כזאת --

(Laughter)

(צחוק)

And then there's a guy standing next to her, with, like,

ובחור עומד לצידה כאילו --

an espresso cup, and he's like --

ספל אספרסו, והוא כאילו --

(Laughter)

(צחוק)

And it says, "What brings you today?"

וזה אומר, "מה מביא אותך לכאן היום?"

(Laughter)

(צחוק)

I wanted to be scared and depressed.

רציתי להיות מפוחד ומדוכא.

Thank you.

תודה.

So the comments just kept pouring in

אז ההערות פשוט המשיכו לזרום פנימה

on the videos,

על הסרטונים,

from all over the country, and then all over the world.

מכל רחבי הארץ, ולאחר מכן בכל רחבי העולם.

And I started to think, this could really be something,

והתחלתי לחשוב, שזה באמת יכול להיות משהו,

but I had to get creative, because I'm like,

אבל הייתי צריך להיות יצירתי,

how long are people going to sit and watch me waddling through an empty mall?

כי כמה זמן אנשים ישבו ויצפו בי משוטט בקניון ריק?

(Laughter)

(צחוק)

So the original episodes I filmed with an iPhone.

אז את הפרקים המקוריים צילמתי עם הטלפון.

So I'd walk through the mall with an iPhone, and, you know.

הסתובבתי בקניון עם הטלפון,

Like that.

ככה,

(Laughter)

(צחוק)

And security -- because malls, they don't like photography --

והאבטחה -- משום שקניונים לא אוהבים שמצלמים --

so the security would come up and be like, "Put that away," and I'm like, "OK."

אז האבטחה תופיע ותאמר, "תניח את זה בצד." ואני, כזה, "בסדר."

So I had to get creative and sneaky,

אז היה עלי להיות יצירתי וערמומי,

so I started using a hidden camera and different techniques

והשתמשתי במצלמה נסתרת ובטכניקות שונות,

to get the footage that I needed,

כדי לקבל את אורך הסרט הנחוץ לי,

and basically what I wanted to do

ובעצם מה שרציתי לעשות

was make the video

היה ליצור את הסרטון

like it was a first-person experience,

כאילו היתה זו חוויה בגוף ראשון,

like you are sitting --

כאילו שאתם יושבים --

put your headphones on watching the screen --

שימו את האזניות שלכם כשאתם צופים במסך --

it's like, you're there in the video,

זה כאילו שאתם שם בסרטון,

like a video game, basically.

כמו משחק ווידאו, בעצם.

I also started to use music,

התחלתי גם להשתמש במוזיקה,

collaborating with artists who create music called vaporwave.

לשתף פעולה עם אמנים שיוצרים מוזיקה בשם ווייפורוויב.

And vaporwave is a music genre

וווייפורוויב הוא סגנון מוזיקלי

that emerged in the early 2010s among internet communities.

שהתגבש בתחילת העשור השני של המאה ה-21 בקרב קהילות אינטרנטיות.

Here's an example.

הנה דוגמה.

(Music)

{מוזיקה)

That's by an artist named Disconscious

זו יצירה של אמן בשם דיסקונשיוס

from an album he did called "Hologram Plaza."

מאלבום שכתב שנקרא "הולוגראם פלאזה."

So if you look that up, you can hear more of those tunes.

אם מסתכלים על זה אפשר לשמוע יותר מהמנגינות האלו.

Vaporwave is more than an art form. It's like a movement.

וווייפורוויב הוא יותר מצורה אמנותית. זה כמו תנועה.

It's nihilistic, it's angsty,

זה ניהיליסטי, לא רגוע,

but it's somehow comforting.

אבל זה איכשהו מנחם.

The whole aesthetic is a way of dealing with things you can't do anything about,

האסתטיקה היא דרך להתמודד עם דברים שאי אפשר לשנות,

like no jobs, or sitting in your parents' basement eating ramen noodles.

כמו אבטלה, או ישיבה במרתף ההורים תוך אכילת ראמן.

Vaporwave came out of this generation's desire to express their hopelessness,

וופורווייב יצא מהדור הזה כדרך להביע את חוסר התקווה,

the same way that the pre-internet generation did

באותו אופן שעשה זאת הדור שקדם לאינטרנט

sitting around in the food court.

כשישב במתחם המסעדות.

One of my favorite malls

אחד הקניונים החביבים עלי

I've been to

שהייתי בהם

is in Corpus Christi, and it's called the Sunrise Mall.

הוא ב"קורפוס כריסטי", ונקרא קניון "סאנרייז."

When I was a kid,

כשהייתי ילד,

my favorite thing to do was watch movies,

הכי אהבתי לצפות בסרטים,

and I used to watch movies over and over and over again.

ונהגתי לראות בסרטים שוב, ושוב.

And one of my favorite films was "The Legend of Billie Jean."

ואחד האהובים עלי היה "האגדה של בילי ג'ין".

Now, for those of you who have seen "The Legend of Billie Jean,"

לאלו מכם שראו את האגדה של בילי ג'ין"

you'll know that it's a great film.

ידעו שזה סרט נהדר.

I love it.

אני אוהב אותו.

And Helen Slater and Christian Slater --

והלן סלייטר וכריסטיאן סלייטר -

and if you didn't know, they are not related.

ואם לא ידעתם, הם אינם קרובי משפחה.

Many people thought that they were brother and sister. They're not.

רבים חשבו שהם אח ואחות, הם לא.

But anyway, Sunrise Mall was used in the film as a filming location.

קניון סאנרייז שימש כאתר הצילומים.

The mall is exactly the same as it was in 1984.

הקניון הוא בדיוק כפי שהיה בשנת 1984.

We're talking 32 years later. Let me show you.

אנחנו מדברים 32 שנים מאוחר יותר.

(Video) Dan Bell: And here's Billie Jean running across the fountain,

(וידאו) דן בל: בילי ג 'ין חוצה את המזרקה,

being chased by Hubie Pyatt's friends.

כשהוא נרדף על ידי חבריו של הובי פיאט

And she jumps over here.

והיא קופצת לכאן.

And you can see the shot right here is what it looks like today.

ותוכלו לראות את הצילום ממש כאן, כך זה נראה היום.

It's pretty incredible.

זה ממש לא ייאמן.

I mean, honestly, it's exactly the same.

כלומר, בכנות, זה ממש אותו דבר.

And there they are falling in the fountain,

ושם הם, נופלים לתוך המזרקה,

and she runs up the stairs.

והיא רצה במעלה המדרגות.

This is a nice shot of the whole thing here.

זה צילום יפה של כל הדבר כאן.

Dan Bell: I love that so much.

דן בל: אני כל כך אוהב את זה.

(Laughter)

(צחוק)

I always think in my head, if I owned a dead mall --

אני תמיד חושב, אם היה לי קניון מת --

why don't they embrace their vintage look?

למה הם לא מחבקים את מראה ה"ווינטג'" שלהם?

Put in a bar,

פותחים שם בר,

like, put vegan food in the food court

כזה שמציע אוכל צמחוני במתחם האוכל

and invite millennials and hipsters

ולהזמין מילניאלים והיפסטרים

to come and drink and eat,

לבוא לשתות ולאכול,

and I guarantee you within three weeks

ואני מבטיח לכם שבתוך שלושה שבועות

H&M and Levi's will be banging on the door trying to get space.

H&M ו- Levi's יתדפקו על דלתותיהם בנסיון להשיג מקום.

I don't know why they don't do this,

איני יודע למה הם לא עושים את זה,

but apparently,

אבל כנראה,

it's only in my mind, it goes all day.

זה רק בראש שלי, מסתובב כל היום.

(Laughter)

(צחוק)

Anyway, in closing --

בכל אופן, לסיכום --

(Laughter)

(צחוק)

When they first asked me to do this talk,

כאשר ביקשו ממני לראשונה לעשות את ההרצאה הזו,

I said,

אמרתי,

"Do you have the right person?"

"האם יש לכם את האדם הנכון?"

(Laughter)

(צחוק)

These talks are supposed to be kind of inspiring and --

השיחות האלה אמורות לעורר השראה כלשהי --

(Laughter)

(צחוק)

I remembered something, though.

אבל נזכרתי במשהו.

I put my camera down three or four years ago,

הפסקתי לצלם לפני 3 או 4 שנים,

and it took going to these malls

והייתי צריך ללכת לקניונים האלה

for me to be inspired again.

כדי לשוב ולקבל השראה.

And to see my audience

ולראות את הקהל שלי

and people from all over the world writing me and saying,

ואנשים מכל רחבי העולם כותבים לי ואומרים,

"God, I love your videos,"

"אלוהים אנחנו אוהבים את סרטי הווידאו שלך."

is incredible.

זה מדהים.

I don't know how to even explain it,

אני אפילו לא יודע איך להסביר את זה,

as an artist,

כאמן,

how fulfilling that is.

עד כמה זה גורם לי סיפוק.

If you would have told me a year ago

לו הייתם אומרים לי לפני שנה

that I would be standing on this stage

שאעמוד על הבמה הזאת

talking to all of you wonderful people,

מדבר אל אנשים נפלאים שכמותכם,

I would have never believed it.

לעולם לא הייתי מאמין בכך.

I am humbled

בענווה

and so appreciative.

ובהכרת תודה כה רבה

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)