A conservative's plea: Let's work together | Arthur Brooks

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Zeeva Livshitz

I come from one of the most liberal,

אני בא מאחד המקומות הכי ליברלים,

tolerant, progressive places in the United States,

סובלניים, ומתקדמים בארצות הברית,

Seattle, Washington.

סיאטל וושינגטון.

And I grew up with a family of great Seattlites.

וגדלתי עם משפחה של אנשי סיאטל נפלאים.

My mother was an artist, my father was a college professor,

אימי היתה אמנית, אבי היה פרופסור במכללה,

and I am truly grateful for my upbringing,

ואני באמת אסיר תודה על האופן בו גידלו אותי,

because I always felt completely comfortable designing my life

בגלל שתמיד הרגשתי לגמרי נוח בתכנון חיי

exactly as I saw fit.

בדיוק כמו שראיתי לנכון.

And in point of fact,

ולמעשה,

I took a route that was not exactly what my parents had in mind.

לקחתי דרך שלא היתה בדיוק מה שהורי חשבו.

When I was 19, I dropped out of college --

כשהייתי בן 19, נשרתי מהקולג' --

dropped out, kicked out, splitting hairs.

נשרתי, הועפתי, בהרבה רעש.

(Laughter)

(צחוק)

And I went on the road as a professional French horn player,

ויצאתי לדרך כנגן קרן צרפתית מקצועי,

which was my lifelong dream.

מה שהיה חלום חיי.

I played chamber music all over the United States and Europe,

ניגנתי מוזיקה קאמרית בכל רחבי ארצות הברית ואירופה,

and I toured for a couple of years

והייתי בסבב הופעות במשך מספר שנים

with a great jazz guitar player named Charlie Bird.

עם נגן ג'אז גיטרה בשם צ'ארלי בירד.

And by the end of my 20s,

ועד סוף שנות ה 20 שלי,

I wound up as a member of the Barcelona Symphony Orchestra in Spain.

הגעתי להיות חבר של התזמורת הסימפונית של ברצלונה ספרד.

What a great life.

איזה חיים מעולים.

And you know, my parents never complained.

ואתם יודעים, הורי מעולם לא התלוננו.

They supported me all the way through it.

הם תמכו בי לאורך כל הדרך.

It wasn't their dream.

זה לא היה החלום שלהם.

They used to tell their neighbors and friends,

הם היו אומרים לשכנים ולחברים שלהם,

"Our son, he's taking a gap decade."

"הבן שלנו, הוא לוקח הפסקה של עשור."

(Laughter)

(צחוק)

And --

ו --

There was, however, one awkward conversation about my lifestyle

היתה, עם זאת, שיחה מוזרה אחת בנוגע לדרך חיי

that I want to tell you about.

שאני רוצה לספר לכם עליה.

I was 27, and I was home from Barcelona,

הייתי בן 27, והייתי בבית מברצלונה,

and I was visiting my parents for Christmas,

וביקרתי את הורי לחג המולד,

and I was cooking dinner with my mother, and we were alone in the kitchen.

ובישלתי ארוחת ערב עם אימי, והיינו לבד במטבח.

And she was quiet, too quiet.

והיא היתה שקטה, שקטה מדי.

Something was wrong.

משהו לא היה בסדר.

And so I said, "Mom, what's on your mind?"

ואז אמרתי, "אמא, על מה את חושבת?"

And she said, "Your dad and I are really worried about you."

והיא אמרה, "אבא שלך ואני באמת מודאגים בקשר אליך."

And I said, "What?" I mean, what could it be, at this point?

ואמרתי, "מה?" אני מתכוון, מה זה יכול להיות, בנקודה זו?

And she said, "I want you to be completely honest with me:

והיא אמרה, "אני רוצה שתהיה לגמרי כנה איתי:

have you been voting for Republicans?"

האם הצבעת לרפובליקאים?"

(Laughter)

(צחוק)

Now, the truth is,

עכשיו, האמת היא.

I wasn't really political, I was just a French horn player.

לא הייתי פוליטי לגמרי, פשוט הייתי נגן קרן צרפתית.

But I had a bit of an epiphany,

אבל היתה לי התגלות קטנה,

and they had detected it, and it was causing some confusion.

והם זיהו אותה, והיא גרמה קצת בלבול.

You see, I had become an enthusiast for capitalism,

אתם מבינים, הפכתי לחסיד הקפיטליזם,

and I want to tell you why that is.

ואני רוצה לספר לכם למה זה.

It stems from a lifelong interest of mine

זה מגיע מעניין שנמשך לאורך כל חיי

in, believe it or not, poverty.

ב, תאמינו או לא, עוני.

See, when I was a kid growing up in Seattle,

הבינו, כשהייתי ילד וגדלתי בסיאטל,

I remember the first time I saw real poverty.

אני זוכר את הפעם הראשונה שראיתי עוני אמיתי.

We were a lower middle class family, but that's of course not real poverty.

היינו משפחה של המעמד הנמוך בינוני, אבל זה כמובן לא עוני אמיתי.

That's not even close.

זה אפילו לא קרוב.

The first time I saw poverty, and poverty's face,

הפעם הראשונה שראיתי עוני, ואת פני העוני,

was when I was six or seven years old, early 1970s.

היתה כשהייתי בן שש או שבע, תחילת שנות ה 70.

And it was like a lot of you, kind of a prosaic example, kind of trite.

וזה היה כמו הרבה מכם, סוג של דוגמה פרוזאית, סוג של כותרת.

It was a picture in the National Geographic Magazine

זו היתה תמונה במגזין נשיונל גאוגרפיק

of a kid who was my age in East Africa,

של ילד שהיה בן גילי במזרח אפריקה,

and there were flies on his face and a distended belly.

והיו זבובים על פניו ובטן מנופחת.

And he wasn't going to make it, and I knew that, and I was helpless.

והוא לא היה שורד, וידעתי את זה, והייתי חסר תקווה.

Some of you remember that picture,

כמה מכם זוכרים את התמונה הזו,

not exactly that picture, one just like it.

לא בדיוק התמונה הזו, אבל אחת ממש כמוה.

It introduced the West to grinding poverty around the world.

היא הציגה למערב את העוני הקשה מסביב לעולם.

Well, that vision kind of haunted me as I grew up and I went to school

ובכן, החזון הזה סוג של רדף אותי כשגדלתי והלכתי לבית הספר

and I dropped out and dropped in

ונשרתי וחזרתי

and started my family.

והתחלתי להקים את משפחתי.

And I wondered, what happened to that kid?

ותהיתי, מה קרה לילד ההוא?

Or to people just like him all over the world?

או לאנשים ממש כמוהו מסביב לעולם?

And so I started to study, even though I wasn't in college,

וכך התחלתי לחקור, אפילו שלא הייתי במכללה,

I was looking for the answer:

חיפשתי את התשובה:

what happened to the world's poorest people?

מה קרה לאנשים העניים בעולם?

Has it gotten worse? Has it gotten better? What?

האם זה נעשה גרוע יותר? האם זה נעשה טוב יותר? מה?

And I found the answer, and it changed my life,

וגיליתי את התשובה, והיא שינתה את חיי,

and I want to share it with you.

ואני רוצה לחלוק את זה איתכם.

See --

הבינו --

most Americans believe that poverty has gotten worse

רוב האמריקאים מאמינים שהעוני נעשה גרוע יותר

since we were children, since they saw that vision.

מאז שהיינו ילדים, מאז הם ראו את זה.

If you ask Americans, "Has poverty gotten worse or better around the world?",

אם תשאלו אמריקאים, "האם העוני נעשה גרוע או טוב יותר בעולם?",

70 percent will say that hunger has gotten worse since the early 1970s.

70 אחוז יגידו שהרעב נעשה גרוע יותר משנות ה 70,

But here's the truth.

אבל הנה האמת.

Here's the epiphany that I had that changed my thinking.

הנה ההתגלות שהייתה לי ששינתה את החשיבה שלי.

From 1970 until today,

מ 1970 עד היום,

the percentage of the world's population

אחוז האוכלוסיה בעולם

living in starvation levels,

שחי ברמות של רעב,

living on a dollar a day or less, obviously adjusted for inflation,

חי על דולר ליום או פחות, כמובן מותאם לאינפלציה,

that percentage has declined

האחוזים האלה ירדו

by 80 percent.

ב 80 אחוז.

There's been an 80 percent decline in the world's worst poverty

היתה ירידה של 80 אחוז בעוני הכי חמור בעולם

since I was a kid.

מאז שהייתי ילד.

And I didn't even know about it.

ואפילו לא ידעתי על זה.

This, my friends, that's a miracle.

זה, חברי, זה נס.

That's something we ought to celebrate.

זה משהו שאנחו צריכים לחגוג.

It's the greatest antipoverty achievement in the history of mankind,

זה ההישג הכי גדול נגד עוני בהיסטוריה של האנושות,

and it happened in our lifetimes.

וזה קרה במהלך חיינו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So when I learned this, I asked, what did that? What made it possible?

אז כשגיליתי את זה, שאלתי, מה עשה את זה? מה עשה את זה אפשרי?

Because if you don't know why, you can't do it again.

בגלל שאם אתם לא ידעים למה, אתם לא יכולים לעשות זאת שוב.

If you want to replicate it

אם אתם רוצים לשכפל את זה

and get the next two billion people out of poverty,

ולהוציא את שני מיליארד האנשים הבאים מהעוני,

because that's what we're talking about: since I was a kid,

בגלל שזה מה שאנחנו מדברים עליו: מאז שהייתי ילד,

two billion of the least of these, our brothers and sisters,

שני מיליארד אנשים מהעניים, אחינו ואחיותינו,

have been pulled out of poverty.

נמשכו מהעוני.

I want the next two billion, so I've got to know why.

אני רוצה את שני המיליארד הבאים, אז אני חייב לדעת למה.

And I went in search of an answer.

ויצאתי בחיפוש אחר תשובה.

And it wasn't a political answer, because I didn't care.

והיא לא היתה תשובה פוליטית, בגלל שלא היה לי איכפת.

You know what, I still don't care.

אתם יודעים מה, עדיין לא איכפת לי.

I wanted the best answer from mainstream economists

רציתי את התשובה הטובה ביותר מהכלכלה של הזרם המרכזי

left, right and center.

שמאל, ימין ומרכז.

And here it is.

והנה היא.

Here are the reasons.

הנה הסיבות.

There are five reasons that two billion of our brothers and sisters

יש חמש סיבות ששני מיליארד אנשים מאחינו ואחיותינו

have been pulled out of poverty since I was a kid.

נמשכו החוצה מהעוני מאז שהייתי ילד.

Number one: globalization.

מספר אחת: גלובליזציה.

Number two: free trade.

מספר שתיים: סחר חופשי.

Number three: property rights.

מספר שלוש: זכויות נכסים.

Number four: rule of law.

מספר ארבע: שלטון החוק.

Number five: entrepreneurship.

מספר חמש: יזמות.

It was the free enterprise system spreading around the world

זו היתה מערכת העסקים החופשית שהתפשטה מסביב לעולם

after 1970 that did that.

אחרי 1970 שעשתה את זה.

Now, I'm not naive.

עכשיו, אני לא נאיבי.

I know that free enterprise isn't perfect,

אני יודע שעסקים חופשיים הם לא מושלמים,

and I know that free enterprise isn't everything we need

ואני יודע שעסקים חופשיים הם לא כל מה שאנחנו צריכים

to build a better world.

כדי לבנות עולם טוב יותר.

But that is great.

אבל זה מעולה.

And that's beyond politics.

וזה מעבר לפוליטיקה.

Here's what I learned. This is the epiphany.

הנה מה שלמדתי. זו ההתגלות.

Capitalism is not just about accumulation.

קפיטליזם לא נוגע רק לצבירה.

At its best, it's about aspiration,

במקרה הטוב, הוא נוגע לשאיפות,

which is what so many people on this stage talk about,

שזה מה שכל כך הרבה אנשים על הבמה מדברים עליו,

is the aspiration that comes from dreams

זו השאיפה שמגיעה מחלומות

that are embedded in the free enterprise system.

שמוטמעים במערכת הסחר החופשי.

And we've got to share it with more people.

ואנחנו חייבים לחלוק את זה עם יותר אנשים.

Now, I want to tell you about a second epiphany

עכשיו, אני רוצה להגיד לכם בנוגע להתגלות שניה

that's related to that first one

שקשורה לראשונה

that I think can bring us progress, not just around the world,

שאני חושב שיכולה להביא לנו קידמה, לא רק מסביב לעולם,

but right here at home.

אלא ממש פה בבית.

The best quote I've ever heard

הציטטה הטובה יותר ששמעתי עליה

to summarize the thoughts that I've just given you

כדי לסכם את המחשבות שנתתי לכם כרגע

about pulling people out of poverty

בנוגע להוצאת אנשים מהעוני

is as follows:

היא זו:

"Free markets have created more wealth than any system in history.

"שווקים חופשיים יצרו יותר עושר מכל מערכת בהסטוריה.

They have lifted billions out of poverty."

הם הוציאו מיליארדים מהעוני."

Who said it?

מי אמר את זה?

It sounds like Milton Friedman or Ronald Reagan.

זה נשמע כמו מילטון פרידמן או רונלד רייגן.

Wrong.

טעות.

President Barack Obama said that.

הנשיא ברק אובמה אמר את זה.

Why do I know it by heart?

למה אני יודע את זה בעל פה?

Because he said it to me.

בגלל שהוא אמר את זה לי.

Crazy.

מטורף.

And I said, "Hallelujah."

ואמרתי. "הללויה."

But more than that, I said,

אבל יותר מזה, אמרתי,

"What an opportunity."

"איזו הזדמנות."

You know what I was thinking?

אתם יודעים מה חשבתי?

It was at an event that we were doing on the subject

זה היה ארוע שעשינו על הנושא

at Georgetown University in May of 2015.

באוניברסיטת ג'ורג'טאון במאי 2015.

And I thought, this is the solution

וחשבתי, זה הפתרון

to the biggest problem facing America today. What?

לבעיה הכי גדולה שעומדת בפני אמריקה היום, מה?

It's coming together around these ideas,

היא סובבת סביב הרעיונות האלו,

liberals and conservatives,

ליברלים ושמרנים,

to help people who need us the most.

לעזור לאנשים שצריכים אותנו הכי הרבה.

Now, I don't have to tell anybody in this room that we're in a crisis,

עכשיו, אני לא צריך להגיד לאף אחד בחדר שאנחנו במשבר,

in America and many countries around the world with political polarization.

באמריקה ובהרבה מדינות מסביב לעולם עם קיטוב פוליטי.

It's risen to critical, crisis levels.

הוא עלה לרמה קריטית, לרמת משבר.

It's unpleasant. It's not right.

זה לא נעים. זה לא נכון.

There was an article last year

היה מאמר בשנה שעברה

in the Proceedings of the National Academy of Sciences,

במאמרי אקדמיית המדע העולמית,

which is one of the most prestigious scientific journals

שהוא אחד המגזינים המדעיים הכי יוקרתיים

published in the West.

שמפורסמים במערב.

And it was an article in 2014

וזה היה מאמר ב 2014

on political motive asymmetry.

על חוסר סימטריות של מוטיבים פוליטיים.

What's that? That's what psychologists call the phenomenon

מה הם? זה מה שפסיכולוגים קוראים לו התופעה

of assuming that your ideology is based in love

של להניח שהאידיאולוגיה שלכם מבוססת על אהבה

but your opponents' ideology is based in hate.

אבל האידיאולוגיה של המתנגדים שלכם מבוססת על שנאה.

It's common in world conflict.

זה נפוץ בקונפליקטים בעולם.

You expect to see this between Palestinians and Israelis, for example.

אתם מצפים לראות את זה בין פלסטינים לישראלים, לדוגמה.

What the authors of this article found

מה שהכותבים של המאמר גילו

was that in America today, a majority of Republicans and Democrats

היה שבאמריקה היום, רוב של רפובליקאים ודמוקרטים

suffer from political motive asymmetry.

סובלים מחוסר סימטריות במוטיבים פולטיים.

A majority of people in our country today who are politically active believe

רוב של אנשים במדינה שלנו כיום שפעילים פוליטית מאמינים

that they are motivated by love but the other side is motivated by hate.

שהם מונעים על ידי אהבה אבל הצד השני מונע על ידי שנאה.

Think about it. Think about it.

חשבו על זה. חשבו על זה.

Most people are walking around saying,

רוב האנשים אומרים,

"You know, my ideology is based on basic benevolence,

"אתם יודעים, האידיאולוגיה שלי מבוססת על נדיבות בסיסית,

I want to help people,

אני רוצה לעזור לאנשים,

but the other guys, they're evil and out to get me."

אבל האנשים האחרים, הם מרושעים ויוצאים לתפוש אותי."

You can't progress as a society when you have this kind of asymmetry.

אתם לא יכולים להתקדם כחברה כשיש לכם סוג זה של חוסר סימטריות.

It's impossible.

זה בלתי אפשרי.

How do we solve it?

איך אתם פותרים את זה?

Well, first, let's be honest: there are differences.

ובכן, ראשית, בואו נהיה כנים: יש הבדלים.

Let's not minimize the differences. That would be really naïve.

בואו לא נקטין את ההבדלים. זה יהיה באמת נאיבי.

There's a lot of good research on this.

יש הרבה מחקרים טובים על זה.

A veteran of the TED stage is my friend Jonathan Haidt.

חברי ג'ונתן היידט הוא ותיק על במת TED.

He's a psychology professor at New York University.

הוא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ניו יורק.

He does work on the ideology and values and morals of different people

הוא עובד על האידיאולוגיה והערכים של מורליות של אנשים שונים

to see how they differ.

כדי לראות איך הם שונים.

And he's shown, for example, that conservatives and liberals

והוא הראה, לדוגמה, שלשמרנים וליברלים

have a very different emphasis on what they think is important.

יש הדגשה מאוד שונה על מה שהם חושבים שחשוב.

For example, Jon Haidt has shown

לדוגמה, ג'ון היידט הראה

that liberals care about poverty

שלליברלים אכפת מעוני

59 percent more than they care about economic liberty.

59 אחוז יותר משאכפת להם מחרות כלכלית.

And conservatives care about economic liberty

ולשמרנים אכפת מחופש כלכלי

28 percent more than they care about poverty.

28 אחוז יותר משאכפת להם מעוני.

Irreconcilable differences, right?

הבדל בלתי ניתן לגישור, נכון?

We'll never come together. Wrong.

לעולם לא נסתדר יחד. טעות.

That is diversity in which lies our strength.

זה הגיוון בו נמצא הכוח שלנו.

Remember what pulled up the poor.

זכרו מה העלה את העניים.

It was the obsession with poverty,

זה היה האובססיה עם העוני,

accompanied by the method of economic freedom

יחד עם השיטה לחרות כלכלית

spreading around the world.

שהתפשטה סביב העולם.

We need each other, in other words,

אנחנו צריכים אחד את השני, במילים אחרות,

if we want to help people and get the next two billion people out of poverty.

אם אנחנו רוצים לעזור לאנשים ולהוציא את שני המיליארד הבאים מעוני.

There's no other way.

איך דרך אחרת.

Hmm.

המממ.

How are we going to get that?

איך נעשה את זה?

It's a tricky thing, isn't it.

זה דבר טריקי, לא?

We need innovative thinking.

אנחנו צריכים חשיבה יצירתית.

A lot of it's on this stage.

הרבה ממנה על הבמה.

Social entrepreneurship. Yeah. Absolutely. Phenomenal.

יזמות מברתית. כן, לגמרי, פנומנלי.

We need investment overseas

אנחנו צריכים השקעות מעבר לים

in a sustainable, responsible, ethical and moral way. Yes. Yes.

בדרך מקיימת, אחראית, אתית ומורלית. כן. כן.

But you know what we really need?

אבל אתם יודעים מה אנחנו באמת צריכים?

We need a new day in flexible ideology.

אנחנו צריכים דרך חדשה באידיאולוגיה גמישה.

We need to be less predictable.

אנחנו צריכים להיות פחות צפויים.

Don't we?

לא?

Do you ever feel like your own ideology is starting to get predictable?

האם אתם מרגישים לפעמים כאילו האידיאולוגיה שלכם מתחילה להיות צפויה מראש?

Kinda conventional?

סוג של קונבנציונלית?

Do you ever feel like you're always listening to people who agree with you?

האם אתם מרגישים לפעמים כאילו אתם תמיד מקשיבים לאנשים שמסכימים איתכם?

Why is that dangerous?

למה זה מסוכן?

Because when we talk in this country about economics,

בגלל שכשאנחנו מדברים במדינה הזו על כלכלה,

on the right, conservatives,

מימין, שמרנים,

you're always talking about taxes and regulations and big government.

אתם תמיד מדברים על מיסים ורגולציות וממשל גדול.

And on the left, liberals, you're talking about economics,

ומשמאל, ליברלים, אתם מדברים על כלכלה,

it's always about income inequality.

זה תמיד על חוסר שוויון בהכנסה.

Right? Now those are important things,

נכון? עכשיו אלה דברים חשובים,

really important to me, really important to you.

באמת חשובים בשבילי, באמת חשובים בשבילכם.

But when it comes to lifting people up

אבל כשזה מגיע להרמת אנשים

who are starving and need us today, those are distractions.

שגוועים וצריכים אותנו כיום, אלה הסחות דעת.

We need to come together around the best ways

אנחנו צריכים להתחבר סביב הדרכים הטובות ביותר

to mitigate poverty using the best tools at our disposal,

למגר את העוני בשימוש בכלים הטובים ביותר שלרשותנו,

and that comes only when conservatives recognize that they need liberals

וזה מגיע רק כשהשמרנים מבינים שהם צריכים ליברלים

and their obsession with poverty,

והאובססיה שלהם עם עוני,

and liberals need conservatives and their obsession with free markets.

וליברלים צריכים שמרנים ואת האובססיה שלהם לשווקים חופשיים.

That's the diversity in which lies the future strength of this country,

זה הגיוון בו נמצא החוזק העתידי של המדינה הזו,

if we choose to take it.

אם נבחר לקחת אותו.

So how are we going to do it? How are we going to do it together?

אז איך נעשה את זה? איך נעשה את זה יחד?

I've got to have some action items, not just for you but for me.

צריכים להיות לנו נקודות פעולה, לא רק לכם אלא בשבילי.

Number one. Action item number one:

מספר אחד. פריט פעולה מספר אחת:

remember, it's not good enough just to tolerate people who disagree.

זכרו, זה לא מספיק טוב רק לסבול אנשים שלא מסכימים.

It's not good enough.

זה לא מספיק טוב.

We have to remember that we need people who disagree with us,

אנחנו צריכים לזכור שאנחנו צריכים אנשים שלא מסכימים איתנו,

because there are people who need all of us

בגלל שיש אנשים שצריכים את כולנו

who are still waiting for these tools.

שעדיין מחכים לכלים האלו.

Now, what are you going to do? How are you going to express that?

עכשיו, מה תעשו? איך תביעו את זה?

Where does this start? It starts here.

איפה זה מתחיל? זה מתחיל פה.

You know, all of us in this room, we're blessed.

אתם יודעים, כולנו בחדר, אנחנו מבורכים.

We're blessed with people who listen to us.

אנחנו מבורכים באנשים שמקשיבים לנו.

We're blessed with prosperity. We're blessed with leadership.

אנחנו מבורכים בשגשוג. אנחנו מבורכים בהנהגה.

When people hear us, with the kind of unpredictable ideology,

כשאנשים שומעים אותנו, עם סוג של אידיאולוגיה לא צפויה,

then maybe people will listen.

אז אולי אנשים יקשיבו.

Maybe progress will start at that point.

אולי התקדמות תתחיל בנקודה זו.

That's number one. Number two.

זה מספר אחת. מספר שתיים.

Number two: I'm asking you and I'm asking me

מספר שתיים: אני מבקש מכם ואני מבקש ממני

to be the person specifically who blurs the lines,

להיות האדם שמטשטש ספציפית את הקווים,

who is ambiguous, who is hard to classify.

שהם דו משמעיים, שקשים להגדרה.

If you're a conservative,

אם אתם שמרנים,

be the conservative who is always going on about poverty

היו השמרנים שתמיד ידברו על עוני

and the moral obligation to be a warrior for the poor.

וההתחייבות האנושית להיות לוחמים עבור העניים.

And if you're a liberal, be a liberal who is always talking

ואם אתם ליברלים, היו ליברלים שתמיד מדברים

about the beauty of free markets to solve our problems

על היופי של השווקים החופשיים כדי לפתור את הבעיות שלנו

when we use them responsibly.

כשאנחנו משתמשים בהם באחריות.

If we do that, we get two things.

אם נעשה את זה, אנחנו נקבל שני דברים.

Number one: we get to start to work on the next two billion

מספר אחד: אנחנו נתחיל לעבוד על שני המיליארד הבאים

and be the solution that we've seen so much of in the past

ולהיות הפתרון שראינו הרבה ממנו בעבר

and we need to see more of in the future. That's what we get.

ואנחנו צריכים לראות יותר ממנו בעתיד. זה מה שאנחנו מקבלים.

And the second is that we might just be able

והשני היא שאנחנו אולי נהיה מסוגלים

to take the ghastly holy war of ideology that we're suffering under in this country

לקחת מלחמה מכוערת וקדושה של אידיאולוגיה שאנחנו סובלים תחתיה במדינה הזו

and turn it into a competition of ideas

ולהפוך אותה לתחרות של רעיונות

based on solidarity and mutual respect.

שמבוססים על סולידריות וכבוד הדדי.

And then maybe, just maybe,

ואז אולי, רק אולי,

we'll all realize that our big differences

כולנו נבין שההבדלים הגדולים שלנו

aren't really that big after all.

לא באמת כאלה גדולים אחרי הכל.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)