Paul Bennett: Design is in the details

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

Hello. Actually, that's "hello" in Bauer Bodoni

שלום, למען האמת, זה "שלום" בבאואר בודוני

for the typographically hysterical amongst us.

להיסטריים לטיפוגרפיה שבינינו.

One of the threads that seems to have come through

אחד הנושאים שעלו בברור

loud and clear in the last couple of days

בימים האחרונים

is this need to reconcile what the Big wants --

הוא הצורך להשלים עם מה ש"הגדול" רוצה --

the "Big" being the organization, the system, the country --

"הגדול" הוא הארגון, המערכת, המדינה --

and what the "Small" wants -- the individual, the person.

ומה ה"קטן" רוצה -- היחיד, האדם.

And how do you bring those two things together?

ואיך מחברים את שניהם.

Charlie Ledbetter, yesterday, I thought, talked very articulately

צ'ארלי לדבטר, אתמול, דיבר ברהיטות, לדעתי,

about this need to bring consumers, to bring people

על הצורך להביא צרכנים, להביא אנשים

into the process of creating things.

לתוך תהליך היצירה.

And that's what I want to talk about today.

ועל זה אני רוצה לדבר היום.

So, bringing together the Small to help facilitate and create the Big,

אז, לשתף את ה"קטן" כדי לעזור ליצור את ה"גדול",

I think, is something that we believe in -- something I believe in,

זה משהו שאנחנו מאמינים -- משהו שאני מאמין בו,

and something that we kind of bring to life

ומשהו שאנחנו מחיים

through what we do at Ideo.

דרך מה שאנחנו עושים בIDEO.

I call this first chapter -- for the Brits in the room --

אני קורא לפרק הראשון הזה -- לבריטים שבאולם --

the "Blinding Glimpse of the Bleeding Obvious."

המבט החטוף המסנוור של המובן מאליו.

Often, the good ideas are so staring-at-you-right-in-the-face

פעמים רבות, הרעיונות הטובים ממש נמצאים מולכם

that you kind of miss them. And I think, a lot of times,

שאתם מפספסים אותם. ואני חושב, שהרבה פעמים,

what we do is just, sort of, hold the mirror up to our clients, and sort of go,

מה שאנחנו עושים זה רק מחזיקים מראה מול הלקוחות שלנו, ואומרים:

"Duh! You know, look what's really going on."

"דה! אתם יודעים, תראו מה באמת קורה."

And rather than talk about it in the theory,

ובמקום לדבר על זה בתאוריה,

I think I'm just going to show you an example.

אני פשוט אראה לכם דוגמה.

We were asked by a large healthcare system in Minnesota

התבקשנו על ידי מערכת בריאות גדולה במינסוטה

to describe to them what their patient experience was.

לתאר להם מה חווית הפציינט שלהם.

And I think they were expecting --

ואני חושב שהם ציפו --

they'd worked with lots of consultants before --

הם עבדו עם הרבה יועצים לפני כן --

I think they were expecting some kind of hideous org chart

אני חושב שהם ציפו לסוג של טבלה ארגונית נוראית

with thousands of bubbles and systemic this, that and the other,

עם אלפי בועות וזה וההוא סיסטמטיים או אחרים,

and all kinds of mappy stuff.

וכל מיני מפות.

Or even worse, some kind of ghastly death-by-Powerpoint thing

או גרוע יותר, סוג של מוות בפאוורפוינט

with WowCharts and all kinds of, you know, God knows, whatever.

עם דיאגרמות ואו של, אתם יודעים, אלוהים יודע, משהו.

The first thing we actually shared with them was this.

הדבר הראשון שחלקנו איתם בעצם היה זה.

I'll play this until your eyeballs completely dissolve.

אני אנגן את זה עד שגלגלי העיניים שלכם ימסו לחלוטין.

This is 59 seconds into the film.

זה אחרי 59 שניות.

This is a minute 59.

זה דקה ו59.

3:19.

שלוש דקות ו19.

I think something happens. I think a head may appear in a second.

אני חושב שמשהו קורה. אני חושב שראשים יופיעו עוד שנייה.

5:10.

חמש דקות ועשר שניות.

5:58.

חמש דקות 58.

6:20.

שש דקות 20.

We showed them the whole cut,

הראנו להם את כל הסרט,

and they were all completely, what is this?

והם היו כאילו, מה זה?

And the point is when you lie in a hospital bed all day,

והנקודה היא שכשאתה שוכב במיטת בית חולים כל היום,

all you do is look at the roof, and it's a really shitty experience.

כל מה שאתם עושים זה להסתכל על הגג, וזה חוויה מחורבנת.

And just putting yourself in the position of the patient --

ורק לשים את עצמך בנקודת המבט של החולה.

this is Christian, who works with us at Ideo.

זה כריסטיאן, שעובד איתנו באידאו.

He just lay in the hospital bed,

הוא רק שכב במיטת בית החולים,

and, kind of, stared at the polystyrene ceiling tiles

ובהה באריחי התקרה מפוליסטירן

for a really long time.

לזמן ארוך מאוד.

That's what it's like to be a patient in the hospital.

ככה זה להיות חולה בבית החולים.

And they were sort, you know, blinding glimpse of bleeding obvious.

והם היו, אתם יודעים, מבטים חטופים מסנוורים של המובן מאליו.

Oh, my goodness. So, looking at the situation

אוה, אלוהים. אז, להסתכל על המצב

from the point of view of the person out --

מנקודת המבט של האדם החוצה --

as opposed to the traditional position of the organization in --

בניגוד לעמדה המסורתית של הארגון פנימה --

was, for these guys, quite a revelation.

היתה, לאנשים האלה, גילוי מרעיש.

And so, that was a really catalytic thing for them.

וכך, זה היה להם זרז חזק.

So they snapped into action.

אז הם קפצו לפעולה.

They said, OK, it's not about systemic change.

הם אמרו, אוקיי, זה לא קשור לשינוי ארגוני.

It's not about huge, ridiculous things that we need to do.

זה לא על דברים ענקיים, מגוחכים שאנחנו צריכים לעשות.

It's about tiny things that can make a huge amount of difference.

זה על דברים קטנים שיכולים ליצור שינוי גדול.

So we started with them prototyping some really little things

אז התחלנו איתם ועשינו פרוטוטיפים של דברים ממש קטנים

that we could do to have a huge amount of impact.

שיכולנו לעשות כדי לקבל שינוי גדול.

The first thing we did was we took a little bicycle mirror

הדבר הראשון שעשינו היה לקחת מראה של אופניים

and we Band-Aided it here, onto a gurney, a hospital trolley,

וחיברנו אותה עם פלסטר פה, על מיטה, מיטת בית חולים,

so that when you were wheeled around by a nurse or by a doctor,

כך שכשמגלגלים אותך אחות או רופא,

you could actually have a conversation with them.

אתה ממש יכול לשוחח איתם.

You could, kind of, see them in your rear-view mirror,

תוכלו לראות אותם במראה האחורית שלכם,

so it created a tiny human interaction.

אז זה יצר אינטראקציה קטנה.

Very small example of something that they could do.

דוגמה קטנטנה למשהו שיכולנו לעשות.

Interestingly, the nurses themselves, sort of, snapped into action --

ומעניין שהאחיות עצמן קפצו לפעולה --

said, OK, we embrace this. What can we do?

ואמרו, אוקיי, אנחנו מאמצות את זה. מה אנחנו יכולות לעשות?

The first thing they do is they decorated the ceiling.

הדבר הראשון שהן עשו היה לקשט את התקרות.

Which I thought was really -- I showed this to my mother recently.

שחשבתי שזה ממש - הראתי את זה לאמי לאחרונה.

I think my mother now thinks that I'm some sort of interior decorator.

אני חושב שאמא שלי חושבת שאני סוג של מעצב פנים עכשיו.

It's what I do for a living, sort of Laurence Llewelyn-Bowen.

זה מה שאני עושה למחייתי, סוג של לורנס לואלן-בווון (מעצב פנים בריטי).

Not particularly the world's best design solution

לא הפיתרון העיצובי הכי טוב בעולם

for those of us who are real, sort of, hard-core designers,

לאלה מאיתנו שהם מעצבים בנשמה.

but nonetheless, a fabulous empathic solution for people.

אבל עדיין, פיתרון אמפתי נפלא לאנשים.

Things that they started doing themselves --

דברים שהם החלו לעשות בעצמם --

like changing the floor going into the patient's room

כמו לשנות את הרצפה בכניסה לחדרי החולים

so that it signified, "This is my room. This is my personal space" --

כך שזה מראה, "זה החדר שלי. זה החלל האישי שלי," --

was a really interesting sort of design solution to the problem.

היה פיתרון עיצובי ממש מעניין לבעיה.

So you went from public space to private space.

כך שעברתם מחלל ציבורי לחלל פרטי.

And another idea, again, that came from one of the nurses -- which I love --

רעיון אחר היה, שוב, שהגיע מהאחיות -- מה שאני אוהב --

was they took traditional, sort of, corporate white boards,

שהם לקחו לוחות לבנים רגילים,

then they put them on one wall of the patient's room,

ושמו אותם על קיר אחד של חדר החולה,

and they put this sticker there.

ושמו שם מדבקה - "תכתבו".

So that what you could actually do was go into the room

אז מה שבעצם יכולתם לעשות זה להכנס לחדר

and write messages to the person who was sick in that room,

ולכתוב מסרים לחולה שהיה בחדר,

which was lovely.

שהיה נפלא.

So, tiny, tiny, tiny solutions that made a huge amount of impact.

אז, דברים קטנים, קטנטנים עשו שינוי גדול.

I thought that was a really, really nice example.

אני חושב שזו היתה דוגמה ממש ממש נחמדה.

So this is not particularly a new idea,

אז זה לא ממש רעיון חדש,

kind of, seeing opportunities in things that are around you

לראות הזדמנויות בדברים שמסביבנו

and snapping and turning them into a solution.

ולהפוך אותם לפתרון.

It's a history of invention based around this.

יש היסטוריה של המצאה מסביב לרעיון הזה.

I'm going to read this because I want to get these names right.

אני אקריא מפני שאני רוצה להגיד את השמות האלה נכון.

Joan Ganz Cooney saw her daughter -- came down on a Saturday morning,

ג'ואן גאנז קוני ראתה את בתה -- בשבת בבוקר,

saw her daughter watching the test card,

ראתה את בתה מסתכלת על מסך הבדיקה,

waiting for programs to come on one morning

מחכה שהתוכניות יתחילו,

and from that came Sesame Street.

ומזה התחיל רחוב סומסום.

Malcolm McLean was moving from one country to another

מלקולם מק'לין עבר מארץ אחת לאחרת

and was wondering why it took these guys so long

ותהה למה לקח לאנשים כל כך הרבה זמן

to get the boxes onto the ship.

להכניס את הארגזים לאניה.

And he invented the shipping container.

והמציא את המכולה.

George de Mestral -- this is not bugs all over a Birkenstock --

ג'ורג' דה מסטרל -- אלה לא חרקים על הבירקנשטוק--

was walking his dog in a field and got covered in burrs,

לקח את הכלב שלו לטיול בשדה והתכסה בקוצים,

sort of little prickly things, and from that came Velcro.

קוצים דוקרניים, ומזה הגיע הוולקרו.

And finally, for the Brits, Percy Shaw -- this is a big British invention --

ולבסוף, לבריטים, פרסי שאו -- זו המצאה בריטית --

saw the cat's eyes at the side of the road,

ראה את עיני החתולים בצד הכביש,

when he was driving home one night and from that came the Catseye.

כשהוא נסע לילה אחד הביתה ומזה הגיעו עיני החתול.

So there's a whole series of just using your eyes,

אז יש סידרה שלמה שקשורה להסתכלות,

seeing things for the first time, seeing things afresh

לראות דברים בפעם הראשונה, לראות דברים מחדש

and using them as an opportunity to create new possibilities.

ולהשתמש בהם כאפשרויות ליצור הזדמנויות חדשות.

Second one, without sounding overly Zen,

והשני, בלי להשמע יותר מדי זן,

and this is a quote from the Buddha:

וזה ציטוט מבודהה:

"Finding yourself in the margins, looking to the edges of things,

"למצוא את עצמך בשוליים, להסתכל על הקצוות של הדברים

is often a really interesting place to start."

זה לרוב מקום מעניין להתחיל."

Blinkered vision tends to produce, I think, blinkered solutions.

ראיה חסומה נוטה ליצור, אני חושב, פיתרונות חסומים.

So, looking wide, using your peripheral vision,

אז, להסתכל רחב, שימוש בראיה הפריפרלית שלנו,

is a really interesting place to look for opportunity.

זה מקום מעניין לחפש הזדמנות.

Again, another medical example here.

שוב, עוד דוגמה רפואית פה.

We were asked by a device producer --

התבקשנו על ידי יצרן מכשירים --

we did the Palm Pilot and the Treo.

עשינו את הפאלם פיילוט וטראו.

We did a lot of sexy tech at Ideo --

עשינו הרבה טכנולוגיה סקסית באידאו --

they'd seen this and they wanted a sexy piece of technology

הם ראו את זה והם רצו טכנולוגיה סקסית

for medical diagnostics.

לאבחון רפואי.

This was a device that a nurse uses

זה היה מכשיר שאחות משתמשת בו

when they're doing a spinal procedure in hospital.

כשהם עושים טיפול בעמוד השדרה בבית החולים.

They'll ask the nurses to input data.

הם ביקשו מהאחות להכניס מידע.

And they had this vision of the nurse, kind of, clicking away

והיה להם את החזון הזה של אחות מקליקה

on this aluminum device

על המכשיר הזה מאלומיניום

and it all being incredibly, sort of, gadget-lustish.

וכל זה היה גאדג'טי להפליא.

When we actually went and watched this procedure taking place --

כשהלכנו לראות איך ההליך הזה מבוצע --

and I'll explain this in a second --

ואני אסביר את זה עוד שניה --

it became very obvious that there was a human dimension to this

זה נעשה מאוד ברור שהיה מימד אנושי לזה

that they really weren't recognizing.

שהם ממש לא הכירו.

When you're having a four-inch needle inserted into your spine --

כשמוחדרת לכם מחט של 10 סנטימטר לעמוד השדרה --

which was the procedure that this device's data was about;

שזה מה שקורה בפרוצדורה הזו --

it was for pain management -- you're shit scared; you're freaking out.

זו פרוצדורה לניהול כאב. אתה מפוחד למוות -- אתה מתחרפן.

And so the first thing that pretty much every nurse did,

אז הדבר הראשון שכל אחות עשתה,

was hold the patient's hand to comfort them. Human gesture --

היה להחזיק את היד של החולה לנחמה. מחווה אנושית --

which made the fabulous two-handed data input completely impossible.

מה שהפך את הקלדת המידע הנפלאה בשתי ידיים לבלתי אפשרית.

So, the thing that we designed, much less sexy

אז, מה שאנחנו עיצבנו, הרבה פחות סקסי

but much more human and practical, was this.

אבל הרבה יותר אנושי ופרקטי, היה זה.

So, it's not a Palm Pilot by any stretch of the imagination,

אז, זה לא פאלם פיילוט בשום צורה בדימיון,

but it has a thumb-scroll so you can do everything with one hand.

אבל יש לו גלילת אגודל כך שאפשר לעשות הכל ביד אחת.

So, again, going back to this -- the idea that a tiny human gesture

אז, שוב, חוזרים לזה -- הרעיון שמחווה אנושית קטנה

dictated the design of this product.

הכתיבה את העיצוב של המכשיר.

And I think that's really, really important.

ואני חושב שזה ממש ממש חשוב.

So, again, this idea of workarounds.

אז, שוב, הרעיון של מעקפים .

We use this phrase "workarounds" a lot,

אנחנו משתמשים במושג הזה "מעקפים" הרבה,

sort of, looking around us. I was actually looking around the TED

כשאנחנו מסתכלים סביבנו. למען האמת הבטתי מסביב בTED

and just watching all of these kind of things happen

וראיתי את כל הדברים הקטנים האלה קורים

while I've been here.

בזמן שהייתי פה.

This idea of the way that people cobble together solutions in our life --

הדרך בה אנשים מאלתרים פתרונות בחיים --

and the things we kind of do in our environment

והדברים שאנחנו עושים בסביבתנו

that are somewhat subconscious but have huge potential --

שהם תת-מודעים אבל יש להם פוטנציאל אדיר --

is something that we look at a lot.

זה משהו שאנחנו מסתכלים עליו הרבה.

We wrote a book recently, I think you might have received it,

כתבנו ספר לאחרונה, אני חושב שאולי קיבלתם אותו,

called "Thoughtless Acts?"

שנקרא" מעשים ללא מחשבה?"

It's been all about these kind of thoughtless things that people do,

הוא כולו על המעשים נטולי המחשבה שאנשים עושים,

which have huge intention and huge opportunity.

שיש בהם כוונות ענקיות והזדמנויות ענקיות.

Why do we all follow the line in the street?

למה כולנו עוקבים אחרי הקו ברחוב?

This is a picture in a Japanese subway.

זו תמונה ברכבת התחתית היפאנית.

People consciously follow things even though, why, we don't know.

אנשים עוקבים במודע אחרי דברים למרות שאנחנו לא יודעים למה.

Why do we line up the square milk carton with the square fence?

למה אנחנו מיישרים את קרטוני החלב עם הגדר?

Because we kind of have to -- we're just compelled to.

מפני שאנחנו חייבים -- אנחנו מאולצים לעשות את זה.

We don't know why, but we do.

אנחנו לא יודעים למה, אבל אנחנו חייבים.

Why do we wrap the teabag string around the cup handle?

למה אנחנו מלפפים את חוט התיון מסביב לידית הכוס?

Again, we're sort of using the world around us

שוב, אנחנו משתמשים בעולם סביבנו

to create our own design solutions.

ליצור את הפתרונות בעצמנו.

And we're always saying to our clients: "You should look at this stuff.

ואנחנו אומרים תמיד ללקוחות שלנו: "אתם צריכים להסתכל על זה.

This stuff is really important. This stuff is really vital."

זה ממש חשוב. זה ממש חיוני."

This is people designing their own experiences.

אלה אנשים שמתכננים את החוויות של עצמם.

You can draw from this.

אתם יכולים להסיק מזה.

We sort of assume that because there's a pole in the street,

אנחנו מניחים שבגלל שיש עמוד ברחוב,

that it's okay to use it, so we park our shopping cart there.

זה בסדר להשתמש בו, אז אנחנו מחנים את עגלת הקניות שלנו שם.

It's there for our use, on some level.

זה שם לשימוש שלנו, ברמה מסויימת.

So, again, we sort of co-opt our environment

אז, שוב, אנחנו משתמשים בסביבה שלנו

to do all these different things.

לעשות כל מיני דברים.

We co-opt other experiences --

אנחנו משתמשים בחוויות אחרות --

we take one item and transfer it to another.

אנחנו לוקחים פריט אחד והופכים אותו לאחר.

And this is my favorite one. My mother used to say to me,

וזה האהוב עלי. אימי הייתה אומרת לי,

"Just because your sister jumps in the lake doesn't mean you have to."

"רק בגלל שאחותך קופצת לאגם לא אומר שגם אתה צריך."

But, of course, we all do. We all follow each other every day.

אבל, כמובן, כולנו עושים את זה. כולנו מחקים אחד את השני כל יום.

So somebody assumes

אז מישהו מניח

that because somebody else has done something,

שבגלל שמישהו אחר עשה משהו,

that's permission for them to do the same thing.

מותר להם לעשות את אותו הדבר.

And there's almost this sort of semaphore around us all the time.

ויש מין שיטת איתות מסביבנו כל הזמן.

I mean, shopping bag equals "parking meter out of order."

כלומר, שקית קניות שווה ל"מדחן חניה לא תקין."

And we all, kind of, know how to read these signals now.

וכולנו יודעים איך לקרוא את הסימנים האלה עכשיו.

We all talk to one another in this highly visual way

כולנו מדברים אחד אל השני בדרך מאוד ויזואלית

without realizing what we're doing.

בלי לדעת מה אנחנו עושים.

Third section is this idea of not knowing,

החלק השלישי הוא הרעיון של לא לדעת,

of consciously putting yourself backwards.

לקחת את עצמכם אחורה במודע.

I talk about unthinking situations all the time.

אני מדבר על אי מחשבה על ארועים כל הזמן.

Sort of having beginner's mind, scraping your mind clean

לחשוב כמו מתחיל, לנקות את המוח

and looking at things afresh.

ולהסתכל על דברים מחדש.

A friend of mine was a designer at IKEA,

חבר שלי היה מעצב באיקאה,

and he was asked by his boss

והוא התבקש על ידי המנהל שלו

to help design a storage system for children.

לעזור לעצב מערכת איחסון לילדים.

This is the Billy bookcase -- it's IKEA's biggest selling product.

זו שידת הבילי -- זה המוצר הכי נמכר של איקאה.

Hammer it together. Hammer it together with a shoe, if you're me,

ממסמרים אותו, ממסמרים אותו עם נעל אם הייתם אני,

because they're impossible to assemble.

מפני שהן בלתי אפשריות להרכבה.

But big selling bookcase. How do we replicate this for children?

אבל נמכרת ביותר. איך אנחנו משכפלים את זה לילדים?

The reality is when you actually watch children,

המציאות היא כשממש מסתכלים על ילדים,

children don't think about things like storage in linear terms.

ילדים לא חושבים על איכסון במונחים לינאריים.

Children assume permission in a very different way.

ילדים לוקחים רשות בדרך שונה לגמרי.

Children live on things. They live under things.

ילדים חיים על דברים. הם חיים מתחת לדברים.

They live around things,

הם חיים מסביב לדברים,

and so their spatial awareness relationship,

אז יחסי המודעות הסביבתית שלהם,

and their thinking around storage is totally different.

והחשיבה שלהם על איכסון היא שונה לגמרי.

So the first thing you have to do -- this is Graham, the designer --

אז הדבר הראשון שצריך לעשות -- זה גרהם, המעצב --

is, sort of, put yourself in their shoes. And so, here he is

זה, מעיין, לשים את עצמך בנעליים שלהם. וככה, הוא

sitting under the table.

יושב מתחת לשולחן.

So, what came out of this?

אז, מה יצא מזה?

This is the storage system that he designed.

זו מערכת האכסון שהוא עיצב.

So what is this? I hear you all ask. No, I don't.

אז מה זה? אני שומע אתכם שואלים. לא, אני לא.

(Laughter)

(צחוק)

It's this, and I think this is a particularly lovely solution.

זה זה, ואני חושב שזה פיתרון מלבב.

So, you know, it's a totally different way of looking at the situation.

אז, אתם יודעים, זו דרך שונה לגמרי להסתכל על המצב.

It's a completely empathic solution --

זה פיתרון אמפתי לגמרי --

apart from the fact that teddy's probably not loving it.

חוץ מהעובדה שטדי כנראה לא אוהב את זה.

(Laughter)

(צחוק)

But a really nice way of re-framing the ordinary,

אבל דרך אחרת לגמרי למסגר את הרגיל,

and I think that's one of the things.

ואני חושב שזה אחד מהדברים.

And putting yourself in the position of the person,

ולשים את עצמכם בעמדה של האדם,

and I think that's one of the threads that I've heard again

ואני חושב שזה אחד הנושאים ששמעתי שוב

from this conference is how do we put ourselves

מהועידה הזאת זה איך לשים את עצמינו

in other peoples' shoes and really feel what they feel?

בנעליים של אחרים ובאמת להרגיש מה שהם מרגישים?

And then use that information to fuel solutions?

ואז להשתמש במידע כדי לתדלק פתרונות ?

And I think that's what this is very much about.

ואני חושב שזה בדיוק זה.

Last section: green armband. We've all got them.

חלק אחרון: רצועת יד ירוקה, לכולנו יש אותן,

It's about this really.

זה בדיוק על זה למעשה.

I mean, it's about picking battles big enough to matter

אני מתכוון, זה על לבחור קרבות גדולים מספיק כדי לשנות

but small enough to win.

אבל קטנים מספיק כדי לנצח.

Again, that's one of the themes

שוב, זה אחד מהנושאים

that I think has come through loud and clear in this conference

שעברו פה בברור בועידה

is: Where do we start? How do we start? What do we do to start?

והוא: איפה אנחנו מתחילים? איך מתחילים? מה עושים כדי להתחיל?

So, again, we were asked to design a water pump

אז, שוב, התבקשנו לתכנן משאבת מים

for a company called ApproTEC, in Kenya.

לחברה שנקראת ApproTEC בקניה.

They're now called KickStart.

עכשיו הם נקראים קיק סטרט.

And, again, as designers,

ושוב, כמעצבים,

we wanted to make this thing incredibly beautiful

רצינו לעשות את הדבר הזה יפה להפליא

and spend a lot of time thinking of the form.

ולהעביר הרבה זמן במחשבה על צורה.

And that was completely irrelevant.

וזה היה לחלוטין לא רלוונטי.

When you put yourself in the position of these people,

כשאתם שמים את עצמכם בעמדה של האנשים האלה,

things like the fact that this has to be able to fold up

דברים כמו העובדה שזה צריך להיות מסוגל להתקפל

and fit on a bicycle, become much more relevant

ולהלקח על אופניים, הופכים להרבה יותר חשובים

than the form of it. The way it's produced,

מאשר הצורה של זה. הדרך בה היא מיוצרת,

it has to be produced with indigenous manufacturing methods

היא צריכה להיות מיוצרת בשיטות עבודה בסיסיות

and indigenous materials.

וחומרים בסיסיים.

So it had to be looked at completely from the point of view of the user.

אז היה צריך להסתכל עליה לחלוטין מנקודת המבט של המשתמש.

We had to completely transfer ourselves over to their world.

הינו צריכים להעביר את עצמינו לגמרי לעולם שלהם.

So what seems like a very clunky product

אז מה שנראה כמוצר מצ'וקמק מאוד,

is, in fact, incredibly useful.

הוא, למעשה, שימושי להפליא.

It's powered a bit like a Stairmaster -- you pump up and down on it.

הוא מופעל בצורה דומה להליכון מדרגות -- אתם צועדים למעלה ולמטה על זה.

Children can use it. Adults can use it. Everybody uses it.

ילדים יכולים להשתמש בזה. מבוגרים יכולים להשתמש בזה. כולם יכולים להשתמש בזה.

It's turning these guys -- again, one of the themes --

זה הופך את האנשים האלה -- שוב, אחד מהנושאים --

it's turning them into entrepreneurs.

זה הופך אותם ליזמים.

These guys are using this very successfully.

החברה האלה משתמשים בזה בהצלחה רבה.

And for us, it's been great

ובשבילנו, זה היה נפלא

because it's won loads of design awards.

מפני שזה זכה בהמון פרסי עיצוב.

So we actually managed to reconcile the needs of the design company,

אז הצלחנו לאחד את הצרכים של חברת העיצוב,

the needs of the individuals in the company,

הצרכים של האנשים בחברה,

to feel good about a product we were actually designing,

להרגיש טוב לגבי מוצר שאנחנו מעצבים,

and the needs of the individuals we were designing it for.

והצורך של האנשים להם עיצבנו.

There it is, pumping water from 30 feet.

והנה היא, שואבת מים מ10 מטר.

So as a final gesture we handed out these bracelets

אז כמחווה אחרונה חילקנו את הצמידים האלו

to all of you this morning.

לכולכם הבוקר.

We've made a donation on everybody's behalf here

נתנו תרומה בשם כולכם כאן

to kick start, no pun intended, their next project.

לקיק סטרט(להתניע), לא משחק מילים, לפרוייקט הבא שלהם.

Because, again, I think, sort of, putting our money where our mouth is, here.

מפני, ששוב, אני חושב, שצריך לשים את הכסף איפה שהפה שלכם נמצא, כאן.

We feel that this is an important gesture.

אנחנו מרגישים שזו מחווה חשובה.

So we've handed out bracelets. Small is the new big.

אז חילקנו את הצמידים האלו. קטן זה הגדול החדש.

I hope you'll all wear them.

אני מקווה שתענדו אותם.

So that's it. Thank you.

אז זהו. תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)