The real harm of the global arms trade | Samantha Nutt

מתרגם: Gal Abramovitz מבקר: Zeeva Livshitz

Thank you very much. Good evening.

תודה רבה, ערב טוב.

Some of you may have noticed that my last name is Nutt.

חלקכם בטח שמו לב ששם המשפחה שלי הוא ׳נאט׳.

And if you did, you are forgiven for wondering

אם כן, זה בסדר מבחינתי שחשבתם לעצמכם

how a Nutt managed to end up in a war zone.

איך נאט הצליחה להגיע לאזור מלחמה.

I actually was offered, right out of medical school, and accepted

למעשה, הציעו לי מיד עם סיום בית-ספר לרפואה, וקיבלתי

a volunteer contract to work with UNICEF in war-torn Somalia,

חוזה התנדבות לעבוד עם UNICEF בסומליה מוכת המלחמות,

that was worth one dollar.

שהיה שווה דולר אחד.

And, you see, I had to be paid this dollar

אתם מבינים, הייתי צריכה לשלם את הדולר הזה

in the event that the UN needed to issue an evacuation order,

כדי שבמקרה שהאו״ם יצטרך לארגן פינוי,

so that I would be covered.

אני אהיה מכוסה.

I was, after all, heading into one of the world's most dangerous places.

אחרי הכל, נסעתי לאחד האזורים המסוכנים בעולם.

And by now, some of you may be asking yourselves,

אז עכשיו בטח חלקכם שואלים את עצמם,

and I just want to reassure you,

ואני רוצה להבטיח לכם,

that I did get half the money up front.

שאכן קיבלתי חצי מהכסף מראש.

(Laughter)

(צחוק)

But you see, this is how, with 50 cents in my pocket,

אז אתם מבינים, ככה - עם 50 סנט בכיס,

I ended up in Baidoa, Somalia.

מצאתי את עצמי בעיר באידואה, שבסומליה.

Journalists called it the "city of death."

עיתונאים מכנים אותה ״עיר המוות״.

And they called it the city of death

והם קוראים לה עיר המוות

because 300,000 people had lost their lives there --

כי 300 אלף אנשים איבדו שם את חייהם --

300,000 people,

300 אלף אנשים,

mostly as a result of war-related famine and disease.

רובם כתוצאה מרעב שנגרם ממלחמות, או ממחלות.

I was part of a team that was tasked with trying to figure out

אני הייתי חלק מצוות שהוטל עליו לנסות למצוא את הדרך

how best to respond to this humanitarian catastrophe.

הטובה ביותר להגיב לקטסטרופה ההומניטרית הזו.

It was right on the heels of the Rwandan genocide,

זה היה ממש לאחר רצח העם ברואנדה,

and aid money to the region was drying up.

כספי הסיוע לאזור החלו להיגמר.

Many aid organizations, unfortunately,

למרבה הצער, ארגוני סיוע רבים

had been forced to close their doors.

נאלצו לסגור את דלתותיהם.

And so the question that I was asked to specifically help answer,

והשאלה ששאלו אותי, שנדרשתי לעזור לענות עליה,

which is one that aid workers ask themselves in war zones the world over,

זו שאלה שעובדי סיוע שואלים את עצמם באזורי לחימה בכל העולם:

is: What the hell do we do now?

מה לעזאזל עושים עכשיו?

You know, the security environment in Somalia at that moment in time --

אתם יודעים, הסביבה הבטחונית בסומליה בנקודת הזמן הנוכחית --

and nothing has really changed too much --

ושום דבר לא באמת השתנה יותר מדי --

can best be described as "Mad Max" by way of "A Clockwork Orange."

הכי נכון לתאר אותה בתור ״מקס הזועם״ עם השפעות של ״התפוז המכני״.

And I remember very distinctly a couple of days after my arrival,

אני זוכרת במפורש שכמה ימים לאחר שהגעתי

I went up to a feeding clinic.

הלכתי למרפאת האכלה.

There were dozens of women who were standing in line,

היו כמה עשרות נשים שעמדו בתור,

and they were clutching their infants very close.

והן אחזו את ילדיהן מאד קרוב.

About 20 minutes into this conversation I was having

לאחר כ-20 דקות שיחה

with this one young woman,

עם אחת הנשים הצעירות

I leaned forward

נשענתי קדימה

and tried to put my finger in the palm of her baby's hand.

וניסיתי לשים את האצבע שלי בכף היד של התינוקת שלה.

And when I did this,

כשעשיתי זאת,

I discovered that her baby was already in rigor.

גיליתי שהתינוקת כבר הייתה קשה למגע.

She was stiff,

היא הייתה נוקשה,

and her little, lifeless hand was curled into itself.

והיד הקטנה וחסרת החיים שלה הייתה מקופלת בתוך עצמה.

She had died hours before

היא נפטרה כמה שעות קודם

of malnutrition and dehydration.

מתת-תזונה ומהתייבשות.

I later learned that as her baby was dying,

מאוחר יותר גיליתי שתוך כדי שהתינוקת שלה גססה,

this young woman had been held for two days

האישה הצעירה הזו הוחזקה במשך יומיים

by some teenage boys who were armed with Kalashnikov rifles,

בידי נערים שהיו חמושים ברובי קלצ׳ניקוב,

and they were trying to shake her down for more money,

והם ניסו להוציא ממנה עוד כסף,

money she very clearly did not have.

כסף שבקלות מאד היה ניתן לראות שאין לה.

And this is a scene that I have confronted

וזו התמונה בה נתקלתי

in war zones the world over;

באזורי לחימה מסביב לעולם.

places where kids, some as young as eight -- they are this big --

מקומות בהם ילדים, חלקם רק בני 8 -- הם בכזה גובה --

and those kids, they have never been to school.

הילדים האלה מעולם לא ביקרו בבית-ספר.

But they have fought and they have killed with automatic rifles.

אבל הם כן נלחמו והרגו עם נשק אוטומטי.

Is this just the way the world is?

האם זו פשוט הדרך בה העולם עובד?

Some will you tell you that war is unavoidably human.

יהיו שיגידו שמלחמה היא דחף אנושי בלתי נמנע.

After all, it is as old as existence itself.

אחרי הכל, היא קיימת מאז ומעולם.

We say never again, and yet it happens again and again and again.

אנחנו אומרים ״לעולם לא עוד״, ובכל זאת זה קורה שוב - ושוב - ושוב.

But I will tell you that I have seen the absolute worst

אבל אני אומרת לכם שראיתי את הרוע המוחלט

of what we as human beings are capable of doing to one another,

של מה שאנחנו, בני אדם, מסוגלים לעשות אחד לשני,

and yet I still believe a different outcome is possible.

ואני עדיין מאמינה שיכול להיות אחרת.

Do you want to know why?

רוצים לדעת למה?

Because over 20 years of doing this work,

כי במשך 20 שנים שאני עושה את העבודה הזו,

going in and out of war zones around the world,

נכנסת ויוצאת מאזורי לחימה מסביב לעולם,

I have come to understand

הגעתי לתובנה

that there are aspects of this problem

שיש צדדים של הבעיה הזו

that we, all of us, as people occupying this shared space,

שכולנו, כבני אדם שמיישבים את החלל המשותף הזה,

that we can change --

שאנחנו יכולים לשנות --

not through force or coercion or invasion,

לא באמצעות כח, כפיה או פלישה,

but by simply looking at all of the options available to us

אלא פשוט בכך שנתבונן בכל האפשרויות העומדות לרשותנו

and choosing the ones that favor peace at the expense of war,

ונבחר את אלו שנותנות עדיפות לשלום על פני מלחמה,

instead of war at the expense of peace.

במקום מלחמה על חשבון השלום.

How so?

איך זה אפשרי?

Well, I want you to consider this:

אני רוצה שתשקלו זאת:

there are at least 800 million small arms and light weapons

יש לפחות 800 מיליון אמצעי לחימה ונשקים קלים

in circulation in the world today.

שמחליפים ידיים כיום בעולם.

The vast majority of civilians, like that young baby,

רובם המוחלט של האזרחים, כמו התינוקת הקטנה הזאת,

who are dying in war zones around the world,

שמתים באזורי לחימה מסביב לעולם,

are dying at the hands of various armed groups

מתים בידיהם של קבוצות מזוינות שונות

who rely on a near-infinite supply of cheap, easy and efficient weapons

שנסמכות על אספקה כמעט אינסופית של כלי נשק זולים, קלים ויעילים

to rape, threaten, intimidate and brutalize those civilians

כדי לאנוס, לאיים, להפחיד ולהתאכזר לאזרחים האלה

at every turn.

בכל הזדמנות.

How cheap?

כמה זול?

Well, in some parts of the world,

במקומות מסויימים בעולם

you can buy an AK-47 for as little as 10 dollars.

אתם יכולים לקנות AK-47 עבור 10 דולרים בלבד

In many places in which I have worked,

במקומות רבים בהם עבדתי,

it is easier to get access to an automatic rifle

קל יותר להשיג גישה לרובה אוטומטי

than it is to get access to clean drinking water.

מאשר להשיג גישה למי שתיה נקיים.

And so now the important part:

עכשיו לחלק החשוב:

Can anything be done about this?

האם אפשר לעשות משהו בנדון?

To answer that question,

כדי לענות על השאלה,

let's take a look at this map of the world.

בואו נעיף מבט במפה של העולם.

And now, let's add in all of the countries that are currently at war,

ועכשיו נסמן את כל המדינות שכרגע במלחמה,

and the number of people who have either died

ואת מספר האנשים שמתו,

or have been displaced as a result of that violence.

או שנעקרו מבתיהם כתוצאה מאלימות.

It is a staggering number --

זה נתון מזעזע --

more than 40 million people.

יותר מ-40 מיליון בני אדם.

But you will also notice something else about this map.

אבל אתם יכולים לראות עוד משהו במפה הזאת.

You will notice that most of those countries

והוא שרוב המדינות האלה

are in the Global South.

הן מדינות עולם שלישי (Global South).

Now, let's look at the countries

עכשיו, בואו נעיף מבט ב-20 המדינות

that are the world's top 20 exporters of small arms in the world.

המובילות בייצוא אמצעי לחימה קלים בעולם.

And what do we notice?

ומה אנו רואים?

Well, you see them in green.

אנחנו רואים אותן בירוק.

You will notice that those are mostly countries in the Global North,

אתם יכולים לראות שרובן מדינות מפותחות (Global North),

primarily Western countries.

בעיקר מדינות מערביות.

What does this tell us?

מה זה אומר לנו?

This tells us that most of the people who are dying in war

זה אומר שרוב האנשים שמתים במלחמות

are living in poor countries,

חיים במדינות עניות,

and yet most of the people who are profiting from war

ולמרות זאת, רוב האנשים שמרוויחים ממלחמות

are living in rich countries -- people like you and me.

חיים במדינות עשירות -- אנשים כמוני וכמוכם.

And then what if we go beyond small arms for a second.

ומה אם לרגע נתקדם מעבר לאמצעי לחימה קלים -

What if we look at all weapons in circulation in the world?

מה אם נביט בכל אמצעי הלחימה שמשונעים בעולם?

Who does the biggest business?

מי עושה הכי הרבה עסקים?

Well, roughly 80 percent of those weapons

אז כ-80 אחוזים מאמצעי הלחימה

come from none other than the five permanent members

מגיעים מלא אחרות מחמש החברות הקבועות

of the United Nations Security Council,

במועצת הבטחון של האו״ם,

plus Germany.

בתוספת גרמניה.

It's shocking, isn't it?

זה מדהים, לא?

Now, some of you might be saying at this moment in time,

עכשיו חלקכם בטח יגידו שזה נכון לנקודת זמן ספציפית,

"Oh yeah, but OK, hang on a second there ... Nutt."

״כן, בטח, אבל חכי רגע... נאט״

(Laughter)

(צחוק)

Grade school was spectacular for me.

בית הספר היה מדהים בעיניי.

It was, really, a wonderful experience.

זו באמת הייתה חוויה מקסימה.

(Laughter)

(צחוק)

But you might be saying to yourselves,

אבל אתם בטח אומרים לעצמכם,

You know, all of these weapons in war zones -- they're not a cause,

אתם יודעים, כל כלי הנשק האלה באזורי לחימה -- הם לא גורם,

but an effect of the violence that plagues them

אלא תוצאה של האלימות שדובקת בהם

each and every single day.

בכל יום ביומו.

You know, places like Iraq and Afghanistan,

אתם יודעים, מקומות כמו עיראק ואפגניסטן,

where they need these weapons to be able to maintain law and order,

בהם הם צריכים את כלי הנשק האלה כדי לשמור חוק וסדר,

promote peace and security, to combat terror groups --

להפיץ שלום ובטחון, להילחם בארגוני טרור --

surely this is a good thing.

מובן שזה דבר טוב.

Let's take a look at that assumption for just one moment,

בואו נתבונן בהנחה הזו לרגע אחד,

because you see there has been a boom in the small-arms trade

כי, אתם מבינים, היה שיא בסחר באמצעי לחימה קלים

since the start of the War on Terror.

מאז תחילת המלחמה בטרור.

In fact, it is a business that has grown threefold

למעשה, זה עסק ששילש את עצמו

over the past 15 years.

במהלך 15 השנים האחרונות.

And now let's compare that to the number of people

ועכשיו בואו נשווה זאת למספר האנשים

who have directly died in armed conflict around the world

שמתו ישירות מעימותים מזוינים מסביב לעולם

in that same period.

בדיוק באותה תקופה.

What do you notice?

מה אתם רואים?

Well, you notice that, in fact, that also goes up

אז בעצם אתם רואים שגם זה עולה

roughly three- to fourfold.

בין פי שלוש לפי ארבע.

They basically go up and end at the same point.

הם בעצם עולים ומסתיימים באותה נקודה.

Now, we can have a circular argument here

אנחנו יכולים לנהל ויכוח אינסופי

about whether this increase in fatalities is a response

אם העלייה במספר הקורבנות היא תגובה

to the increase of small arms, or the other way around.

לעלייה בכמות כלי הנשק הקלים, או להפך.

But here's what we should really take away from this.

אבל זה מה שאנחנו באמת צריכים להבין מזה.

What we should take away from this

מה שאנחנו צריכים להבין מזה

is that this is a relationship worth scrutinizing,

הוא שזו מערכת יחסים ששווה לחקור.

especially when you consider that small arms that were shipped to Iraq

במיוחד כשלוקחים בחשבון שכלי נשק קלים שנשלחו לעיראק,

for use by the Iraqi Army,

לשימוש בידי צבא עיראק,

or to Syria for so-called moderate opposition fighters,

או לסוריה, לאלה המכונים ״לוחמי אופוזיציה״,

that those arms, many of them, are now in the hands of ISIS;

שרבים מכלי הנשק האלה כעת בידי דאעש.

or when you consider that arms that were shipped to Libya

או כשלוקחים בחשבון שכלי הנשק שנשלחו ללוב

are now actively drifting across the Sahel,

נודדים באופן אקטיבי כעת לאורך חבל הסאהל,

and ending up with groups like Boko Haram and al Qaeda

ומוצאים את עצמם בארגונים כמו בוקו חראם, אלקאעדה

and other militant groups.

וארגוני מיליציה אחרים.

And therein lies the problem.

ופה קבור הכלב.

Because, you see,

כי, אתם מבינים,

small arms anywhere are a menace everywhere,

כלי נשק קלים בכל מקום מהווים איום בכל מקום,

because their first stop is rarely their last.

כי נדיר שהתחנה הראשונה שלהם היא גם האחרונה.

Spending on war per person per year

ההוצאות על מלחמות, לאדם, לשנה,

now amounts to about 249 dollars --

עומדות כיום על כ-249 דולרים --

249 dollars per person,

249 דולרים לאדם,

which is roughly 12 times what we spend on foreign aid,

שהם בערך פי 12 ממה שאנו משקיעים בסיוע חוץ,

money that is used to educate and vaccinate children

כסף המשמש כדי לחנך ולחסן ילדים

and combat malnutrition in the Global South.

ולהילחם בתת-תזונה במדינות עולם שלישי.

But we can shift that balance.

אנחנו יכולים לשנות את האיזון הזה.

How do we do this?

איך עושים את זה?

Well, it is essentially a problem of both supply and demand,

למעשה זו בעיה של היצע וביקוש,

so we can tackle it from both sides.

אז אנחנו יכולים להתמודד איתה בשתי חזיתות

On the supply side,

בצד ההיצע,

we can push our governments

אנחנו יכולים להפעיל לחץ על הממשלות שלנו

to adopt international arms transparency mechanisms

לאמץ מנגנוני שקיפות בינלאומיים בנושא אמצעי לחימה

like the Arms Trade Treaty,

כמו אמנת הסחר בנשק,

which makes it so that rich countries have to be more accountable

שנועדו כדי שמדינות עשירות יהיו יותר אחראיות

for where their arms are going

לאן כלי הנשק שלהם הולכים

and what their arms might be used for.

ולמה הם משמשים.

Here in the United States,

כאן, בארצות הברית,

the largest arms-exporting country in the world by far,

יצואנית הנשק הגדולה ביותר בעולם,

President Obama has rightly signed the Arms Trade Treaty,

הנשיא אובמה חתם, בצדק, על אמנת הסחר בנשק.

but none of it takes effect, it isn't binding,

אבל שום דבר מזה לא משפיע, זה לא מחייב,

until it is approved and ratified by the Senate.

עד שזה מאושרר על-ידי הסנאט.

This is where we need to make our voices heard.

שם אנחנו צריכים שישמעו את הקול שלנו.

You know, the curbing of small arms --

אתם יודעים, הריסון של כלי הנשק הקלים --

it's not going to solve the problem of war.

לא יפתור את בעיית המלחמות.

Increased control mechanisms won't solve that problem.

מנגנוני בקרה מפותחים לא יפתרו את הבעיה הזו.

But it's an important step in the right direction.

אבל זה צעד חשוב בכיוון הנכון.

And it's up to all of us who live in those rich countries

וזה באחריותנו, האנשים החיים במדינות העשירות,

to make change here.

להביא לכאן שינוי.

What about on the demand side?

ומה לגבי צד הביקוש?

You know, there are generations around the world

אתם יודעים, דורות שלמים מסביב לעולם

who are being lost to war.

מקפחים את חיים במלחמות.

It is possible to disrupt that cycle of violence

ניתן לקטוע את מעגל האלימות

with investments in education, in strengthening the rule of law

באמצעות השקעה בחינוך, בחיזוק שלטון החוק

and in economic development, especially for women.

ובפיתוח כלכלי, במיוחד עבור נשים.

I have personally seen

ראיתי במו עיניי

just how incredibly powerful those kinds of efforts can be

כמה עצמתיים מאמצים כאלה יכולים להיות

around the world.

בכל העולם.

But here's the thing:

אבל יש עניין אחד:

they take time,

הם דורשים זמן,

which means for you as individuals, if you want to give,

מה שאומר שעבורכם, כבודדים, אם אתם רוצים לתרום,

please, by all means do it.

בבקשה עשו זאת, בכל האמצעים העומדים לרשותכם.

But know that how you give is just as important

אבל דעו שהאופן בו אתם תורמים חשוב לא פחות

as how much you give.

מכמה שאתם תורמים.

Regular contributions like monthly contributions

תרומות סדירות, פעם בחודש למשל,

are a far more effective way of giving,

הן דרך יעילה בהרבה לתרום

because they allow humanitarian organizations

כי הן מאפשרות לארגונים ההומניטרים

to properly plan and be invested over the long term,

לתכנן בצורה נכונה ולהשקיע לטווח הארוך,

and to be present in the lives of families who have been affected by war,

ולהיות חלק מחייהן של משפחות שנפגעו ממלחמות,

wars that many of us, frankly, all too quickly forget.

מלחמות שלמען האמת רובנו שוכחים מהר מדי.

When I first got on that plane for Somalia as a young doctor,

כשרק עליתי על המטוס לסומליה כרופאה צעירה,

I had no idea what it meant to live with war.

לא היה לי מושג מה זה אומר לחיות תחת מלחמה.

But I can tell you that I know what it means now.

אבל היום אני יכולה להגיד שאני יודעת מה זה אומר.

And I know what it means

ואני יודעת מה זה אומר

to lie in bed in the pitch-black night

לשכב במיטה בלילה אפל

and listen to that haunting "pop-pop-pop-pop-pop!"

ולהקשיב לצליל הנורא:

of automatic gunfire,

של ירי אוטומאי,

and wonder with absolute dread

ולתהות באימה מוחלטת

how many minutes I have left until it will be right on top of me.

כמה דקות נותרו לי עד שזה יגיע ממש אליי.

I can tell you that it is a terrifying and agonizing fear,

אני יכולה לספר לכם שזה פחד מזעזע ומייסר,

one that millions of people around the world are forced to confront

פחד שמיליוני אנשים ברחבי העולם נאלצים להתמודד עימו

each and every single day,

בכל יום ביומו,

especially children.

במיוחד ילדים.

Over the years of doing this work,

במהלך השנים בהן עסקתי בעבודה הזו,

unfortunately, war has killed far too many people close to me.

למרבה הצער, המלחמה גבתה הרבה יותר מדי אנשים הקרובים אליי.

And on at least a couple of occasions,

ובמקרים ספורים

war has very nearly killed me as well.

המלחמה כמעט הרגה גם אותי.

But I firmly believe,

אבל אני מאמינה בכל כולי,

which is why I get up and do what I do every single day,

וזו הסיבה שאני קמה ועושה בכל יום את מה שאני עושה,

that we can make different choices here.

שאנחנו יכולים לבחור אחרת.

Because you see, war is ours,

כי, אתם מבינים, המלחמה היא שלנו

as human beings.

כבני אדם.

We buy it, sell it, spread it and wage it.

אנחנו קונים, מוכרים, מפיצים ומממנים אותה.

We are therefore not powerless to solve it.

אם כן, לא מתקבל על הדעת שאיננו יכולים לפתור אותה.

On the contrary,

נהפוך הוא,

we are the only ones who can.

אנחנו היחידים שיכולים.

Thank you very much, and I want to wish you the greatest success.

תודה רבה לכם, אני מאחלת לכם הרבה בהצלחה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)