Aaron Koblin: Artfully visualizing our humanity

מתרגם: Yael BST מבקר: Ido Dekkers

So I think data can actually make us more human.

אז אני חושב שנתונים יכולים ממש לעשות אותנו יותר אנושיים.

We're collecting and creating all kinds of data about how we're living our lives,

אנחנו אוספים ויוצרים סוגים שונים של נתונים על איך אנחנו חיים את חיינו,

and it's enabling us to tell some amazing stories.

וזה מאפשר לנו לספר סיפורים מדהימים.

Recently, a wise media theorist Tweeted,

לאחרונה, תאורטיקן תקשורת חכם צייץ בטוויטר,

"The 19th century culture was defined by the novel,

"תרבות המאה ה-19 הוגדרה על-ידי הספרות,

the 20th century culture was defined by the cinema,

תרבות המאה ה-20 הוגדרה על-ידי הקולנוע,

and the culture of the 21st century

והתרבות של המאה ה-21

will be defined by the interface."

תוגדר על-ידי הממשק."

And I believe this is going to prove true.

ואני מאמין שזה יתגלה כנכון.

Our lives are being driven by data,

החיים שלנו מונעים ע"י נתונים,

and the presentation of that data is an opportunity

והצגת הנתונים האלה היא הזדמנות

for us to make some amazing interfaces that tell great stories.

בשבילנו ליצור ממשקים מדהימים שמספרים סיפורים אדירים.

So I'm going to show you a few of the projects

אז אני הולך להראות לכם כמה מהפרויקטים

that I've been working on over the last couple years

עליהם עבדתי בשנים האחרונות

that reflect on our lives and our systems.

שמבטאים את החיים שלנו ואת המערכות שלנו.

This is a project called Flight Patterns.

זה פרויקט שנקרא "דפוסי טיסה".

What you're looking at is airplane traffic

מה שאתם רואים זה תנועת מטוסים

over North America for a 24-hour period.

מעל צפון אמריקה בפרק זמן של 24 שעות.

As you see, everything starts to fade to black,

ואתם רואים, איך הכל מתחיל להתעמעם ולהפוך לשחור,

and you see people going to sleep.

ואתם רואים אנשים הולכים לישון.

Followed by that, you see on the West coast

בהמשך לזה, אתם רואים באיזור החוף המערבי

planes moving across, the red-eye flights to the East coast.

מטוסים חוצים את האיזור בטיסות הלילה לחוף המזרחי.

And you'll see everybody waking up on the East coast,

ואתם תראו את כולם מתעוררים בחוף המזרחי,

followed by European flights coming in the upper right-hand corner.

ואז את הטיסות האירופאיות שמתחילות להגיע מהפינה הימנית העליונה.

Everybody's moving from the East coast to the West coast.

כולם נעים מהחוף המזרחי לחוף המערבי.

You see San Francisco and Los Angeles

אתם רואים את סן פרנסיסקו ואת לוס אנג'לס

start to make their journeys down to Hawaii in the lower left-hand corner.

שמתחילות לעשות את דרכן להוואי בפינה השמאלית התחתונה.

I think it's one thing to say there's 140,000 planes

אני חושב שזה דבר אחד להגיד שיש 140,000 מטוסים

being monitored by the federal government at any one time,

שנצפים ע"י הממשל הפדרלי בכל רגע נתון,

and it's another thing to see that system as it ebbs and flows.

וזה דבר אחר לראות את אותה מערכת נכנסת לזמני השיא והשפל שלה.

This is a time-lapse image of that exact same data,

זה צילום מואץ של אותם נתונים בדיוק,

but I've color-coded it by type,

אבל חילקתי אותם לצבעים על-פי הסוג,

so you can see the diversity of aircraft that are in the skies above us.

כך שאפשר לראות את המגוון של כלי הטיס שברקיע מעלינו.

And I started making these, and I put them into Google Maps

והתחלתי ליצור את התמונות האלו, ולהעלות אותן ל"גוגל-מפות"

and allow you to zoom in and see individual airports

ולאפשר לכם להתמקד ולראות שדות תעופה בודדים

and the patterns that are occurring there.

ואת הדפוסים שמתרחשים בהם.

So here we can see the white represents low altitudes,

אז כאן אפשר לראות את הלבן שמייצג גבהים נמוכים,

and the blue are higher altitudes.

והכחול הם הגבהים הגבוהים.

And you can zoom in. This is taking a look at Atlanta.

ואפשר להתמקד. זה מבט על אטלנה.

You can see this is a major shipping airport,

אתם יכולים לראות שזה שדה תעופה גדול,

and there's all kinds of activity there.

ויש כל מיני התרחשויות שם.

You can also toggle between altitude

אתם יכולים גם להחליף בין גבהים

for model and manufacturer.

לפי דגם ויצרן.

See again, the diversity.

שימו לב שוב, למגוון.

And you can scroll around and see

ואתם יכולים להמשיך לגלול ולראות

some of the different airports and the different patterns that they have.

כמה שדות תעופה שונים ואת והדפוסים השונים שלהם.

This is scrolling up the East coast.

פה עלינו כבר לחוף המזרחי.

You can see some of the chaos that's happening in New York

אפשר לראות קצת מהכאוס שמתרחש בניו-יורק

with the air traffic controllers

עם פקחי התעופה

having to deal with all those major airports next to each other.

שצריכים להתמודד עם כל שדות התעופה הגדולים האלו שסמוכים זה לזה.

So zooming back out real quick,

אז שוב נתרחק בזריזות,

we see, again, the U.S. -- you get Florida down in the right-hand corner.

ונראה שוב את ארה"ב - רואים את פלורידה למטה בפינה הימנית.

Moving across to the West coast,

ונעבור לצד השני אל עבר החוף המערבי,

you see San Francisco and Los Angeles --

ונראה את סן פרנסיסקו ולוס אנג'לס -

big low-traffic zones

שני גושים גדולים של תנועה דלילה

across Nevada and Arizona.

לאורך נבאדה ואריזונה.

And that's us down there in L.A. and Long Beach on the bottom.

ופה למטה זה אנחנו באל.איי ולונג ביץ' בתחתית.

I started taking a look as well at different perimeters,

התחלתי לבחון גם פרמטרים נוספים,

because you can choose what you want to pull out from the data.

כי אפשר להחליט מה רוצים לחלץ מתוך הנתונים.

This is looking at ascending versus descending flights.

זו למשל התמקדות בטיסות ממריאות לעומת טיסות נוחתות.

And you can see, over time, the ways the airports change.

ואתם יכולים לראות, לאורך זמן, איך שדות התעופה משתנים.

You see the holding patterns that start to develop

אפשר לראות דפוסי דעיכה שמתחילים להתפתח

in the bottom of the screen.

בתחתית המסך.

And you can see, eventually the airport actually flips directions.

ואתם יכולים לראות, איך בסופו של דבר שדה התעופה ממש הופך כיוון.

So this is another project that I worked on with the Sensible Cities Lab at MIT.

וזה עוד פרוייקט שעבדתי עליו עם Sensible Cities Lab במכון הטכנולוגי של מסצ'וסט.

This is visualizing international communications.

זוהי הצגה ויזואלית של תקשורת בינלאומית.

So it's how New York communicates

רואים בה איך ניו-יורק מתקשרת

with other international cities.

עם ערים בינלאומיות אחרות.

And we set this up as a live globe in the Museum of Modern Art in New York

והצבנו את זה כגלובוס פעיל במוזיאון לאומנות מודרנית בניו-יורק

for the Design the Elastic Mind exhibition.

כחלק מתערוכה של "עיצוב תודעה אלסטית"

And it had a live feed with a 24-hour offset,

והוא הוזן כל הזמן בנתונים אמיתיים, בעיכוב של 24 שעות,

so you could see the changing relationship

כך שניתן היה לראות את היחסים המשתנים

and some demographic info

כמו גם מעט מידע דמוגרפי

coming through AT&T's data and revealing itself.

שזרם מהנתונים של AT&T (חברת הטלפון והטלגרף האמריקנית) וחשף עצמו.

This is another project I worked on with Sensible Cities Lab

זהו פרויקט נוסף עליו עבדתי יחד עם Sensible Cities Lab.

and CurrentCity.org.

ועם CurrentCity.org.

And it's visualizing SMS messages being sent in the city of Amsterdam.

זוהי הצגה ויזואלית של מסרוני SMS שנשלחים בעיר אמסטרדם.

So you're seeing the daily ebb and flow

אז אתם רואים את זמני השיא והשפל היומיים

of people sending SMS messages from different parts of the city,

בהם אנשים שולחים מסרונים מאזורים שונים בעיר,

until we approach New Year's Eve, where everybody says, "Happy New Year!"

עד שאנחנו מגיעים לערב ראש השנה, שאז כולם אומרים "שנה טובה!"

(Laughter)

(צחוק)

So this is an interactive tool

אז זהו כלי אינטראקטיבי

that you can move around and see different parts of the city.

שבו אתם יכולים לטייל ולראות חלקים שונים בעיר.

This is looking at another event. This is called Queen's Day.

וזה מבט על אירוע נוסף, שנקרא Queen's Day ("יום המלכה").

So again, you get this daily ebb and flow

אז שוב, אפשר לראות את זמני השיא והשפל היומיומיים השיגרתיים

of people sending SMS messages from different parts of the city.

של אנשים ששולחים מסרונים מחלקיה השונים של העיר

And then you're going to see people start to gather in the center of the city

ואז תראו אנשים מתחילים להאסף במרכז העיר

to celebrate the night before,

לחגיגות של הערב שלפני

which happens right here.

שקורה בדיוק כאן.

And then you can see people celebrating the next day.

ואז אפשר לראות אנשים חוגגים ביום למחרת.

And you can pause it and step back and forth and see different phases.

ואפשר לעצור וללכת אחורה וקדימה ולראות את השלבים השונים.

So now on to something completely different.

ועכשיו נעבור למשהו שונה לחלוטין.

Some of you may recognize this.

חלקכם אולי יזהה את זה.

This is Baron Wolfgang von Kempelen's mechanical chess playing machine.

זהו "הטורקי" - בובה מכנית משחקת שחמט של הברון וולפגנג פון קמפלן.

And it's this amazing robot that plays chess extremely well,

וזה מין רובוט מדהים כזה שמשחק שחמט ממש טוב,

except for one thing: it's not a robot at all.

למעט עובדה אחת: זה ממש לא רובוט.

There's actually a legless man that sits in that box

האמת היא שיש אדם ללא רגליים שיושב בתוך הקופסה

and controls this chess player.

ומפעיל את שחקן השחמט הזה.

This was the inspiration for a web service by Amazon

זו היתה ההשראה של אמזון לשירות אינטרנטי

called the Mechanical Turk -- named after this guy.

שנקרא "הטורקי המכני" - על שם הבחור זה.

And it's based on the premise that there are certain things

והשירות מבוסס על ההנחה הבסיסית שיש דברים מסוימים

that are easy for people, but really difficult for computers.

שמאוד קלים לבני האדם, אבל ממש מסובכים עבור מחשבים.

So they made this web service and said,

אז הם יצרו את שירות האינטרנט הזה ואמרו,

"Any programmer can write a piece of software

"כל תוכניתן יכול לכתוב קטע תוכנה

and tap into the minds of thousands of people."

ולהתחבר למוח של אלפי אנשים."

The nerdy side of me thought, "Wow, this is amazing.

הצד החנוני שבי חשב "ווואו, זה מדהים.

I can tap into thousands of people's minds."

אני יכול להתחבר למוח של אלפי אנשים."

And the other nerdy side of me thought,

והצד החנוני השני שלי חשב,

"This is horrible. This is completely bizarre.

"זה נורא. זה לגמרי מוזר.

What does this mean for the future of mankind,

מה זה אומר לגבי עתידו של המין האנושי,

where we're all plugged into this borg?"

כשכולנו נהיה מחוברים למכונה הזו?"

I was probably being a little extreme.

כנראה שקצת הגזמתי

But what does this mean when we have no context for what it is that we're working on,

אבל מה המשמעות של מצב שבו כולנו עובדים על משהו מבלי לדעת את ההקשר הרחב,

and we're just doing these little labors?

ואנחנו פשוט סתם עושים כל מיני מטלות קטנות?

So I created this drawing tool.

אז יצרתי את כלי הציור הזה.

I asked people to draw a sheep facing to the left.

וביקשתי מאנשים לצייר כבשה עם הפנים לצד שמאל.

And I said, "I'll pay you two cents for your contribution."

ואמרתי: "אני אשלם שני סנט עבור השתתפותכם."

And I started collecting sheep.

והתחלתי לאסוף כבשים.

And I collected a lot, a lot of different sheep.

ואספתי הרבה, הרבה מאוד כבשים.

Lots of sheep.

המון כבשים.

I took the first 10,000 sheep that I collected,

לקחתי את 10,000 הכבשים הראשונות שאספתי,

and I put them on a website called TheSheepMarket.com

והעלאתי אותם לאתר שנקרא "שוק הכבשים"

where you can actually buy collections of 20 sheep.

שבו אפשר ממש לרכוש קולקציה של 20 כבשים.

You can't pick individual sheep,

אי אפשר לבחור כבשה בודדת,

but you can buy a single plate block of stamps as a commodity.

אבל אפשר לרכוש רצף בולים כמוצר.

And juxtaposed against this grid,

ולצד רצף הבולים,

you see actually, by rolling over each individual one,

אפשר לראות, ע"י הצבעה על כל אחת ואחת,

the humanity behind this hugely mechanical process.

את האנושיות שמסתתרת מאחורי התהליך המאוד מכני הזה.

I think there's something really interesting

אני חושב שיש משהו מאוד מעניין

to watching people as they go through this creative toil --

בלהתלוות לאנשים בזמן שהם עוברים את התהליך המיגע הזה של היצירה -

something we can all relate to,

זה משהו שכולנו יכולים להזדהות איתו,

this creative process of trying to come up with something from nothing.

התהליך היצירתי הזה של לנסות ליצור משהו יש מאין.

I think it was really interesting to juxtapose this humanity

אני חושב שזה היה מאוד מעניין להצמיד את האנושיות הזאת ולהציג אותה

versus this massive distributed grid.

כנגד המאסה הענקית הזו של רשת התמונות.

Kind of amazing what some people did.

די מדהים לראות מה עשו חלק מהאנשים.

So here's a few statistics from the project.

אז הנה כמה סטטיסטיקות על הפרויקט הזה.

Approximate collection rate of 11 sheep per hour,

כ-11 כבשים התווספו לאוסף בכל שעה,

which would make a working wage of 69 cents per hour.

מה שאומר שתיאורטית השכר הממוצע הוא 69 סנט לשעה.

There were 662 rejected sheep

היו 662 כבשים שלא התקבלו

that didn't meet "sheep-like" criteria and were thrown out of the flock.

מפני שלא עמדו בקריטריונים של דמיון לכבשה ונזרקו מהעדר.

(Laughter)

(צחוק)

The amount of time spent drawing ranged from four seconds to 46 minutes.

כמות הזמן שהושקעה בציור נעה בין ארבע שניות ל 46 דקות.

That gives you an idea of the different types of motivations and dedication.

זה נותן לכם מושג לגבי המניעים השונים ומידת המסירות השונה.

And there were 7,599 people that contributed to the project,

והיו 7,599 אנשים שלקחו חלק בפרוייקט,

or were unique IP addresses --

או לפחות זה מספר כתובות ה- IP היחודיות -

so about how many people contributed.

אז זה בערך מספר האנשים שלקחו חלק.

But only one of them out of the 7,599 said this.

אבל רק אחד מכל אותם 7,599 אמר את זה - ("למה? למה אתה עושה את זה?")

(Laughter)

(צחוק)

Which I was pretty surprised by.

שזה די הפתיע אותי.

I expected people to be wondering, "Why did I draw a sheep?"

ציפיתי שאנשים יתהו לגבי "למה ציירתי כבשה?"

And I think it's a pretty valid question.

ואני חושב שזו שאלה לגיטימית.

And there's a lot of reasons why I chose sheep.

וישנן הרבה סיבות למה בחרתי דווקא בכבשה.

Sheep were the first animal

כבשה היתה החיה הראשונה

to be raised from mechanically processed byproducts,

שגודלו לטובת הפקת מוצרי הלוואי מהם ע"י מכונות,

the first to be selectively bred for production traits,

הראשונות שבוצעה בהן רבייה סלקטיבית לטובת השבחת תכונות מסחריות

the first animal to be cloned.

החיה הראשונה ששובטה

Obviously, we think of sheep as followers.

וכמובן, אנחנו רואים בכבשים כ"הולכות כעדר".

And there's this reference to "Le Petit Prince"

ויש את החיבור ל "הנסיך הקטן"

where the narrator asks the prince to draw a sheep.

שבו המספר מתבקש ע"י הנסיך לצייר לו כבשה.

He draws sheep after sheep.

הוא מצייר כבשה אחרי כבשה.

The narrator's only appeased when he draws a box.

ולבסוף הופסה דעתו רק כשצייר לו קופסה.

And he says, "It's not about a scientific rendering of a sheep.

והוא אומר: "העיקר הוא לא לצייר העתק מדוייק של כבשה,

It's about your own interpretation and doing something different."

העיקר הוא הפרשנות האישית שלך, לעשות משהו שונה."

And I like that.

וזה מוצא חן בעיני.

So this is a clip from Charlie Chaplin's "Modern Times."

וזה קליפ מתוך סרט של צ'רלי צ'פלין "זמנים מודרניים"

It's showing Charlie Chaplin dealing with some of the major changes

רואים בו את צ'רלי צ'פלין מתמודד עם כמה מהשינויים האדירים

during the Industrial Revolution.

שהביאה איתה המהפכה התעשיתית.

So there were no longer shoe makers,

אין יותר סנדלרים

but now there are people slapping soles on people's shoes.

אלא אנשים מטיחים סוליות על נעליים של אנשים.

And the whole idea of one's relationship to their work changed a lot.

וכל הרעיון של היחס בין האדם למקום עבודתו השתנה מאוד.

So I thought this was an interesting clip

חשבתי שזה קליפ שיהיה מעניין

to divide into 16 pieces

לחלק אותו ל 16 קטעים

and feed into the Mechanical Turk with a drawing tool.

ולהזין אותו ל"הטורקי המכני" עם כלי הציור.

This basically allowed -- what you see on the left side is the original frame,

בגדול זה מאפשר - מה שאתם רואים בצד שמאל זה הצילום המקורי,

and on the right side you see that frame

ובצד ימין את אותו קטע

as interpreted by 16 people

כפי שפורש על ידי 16 אנשים

who have no idea what it is they're doing.

שאין להם מושג מה זה הדבר הזה שהם עושים.

And this was the inspiration for a project

וזאת היתה ההשראה לפרוייקט

that I worked on with my friend Takashi Kawashima.

עליו עבדתי עם ידידי Takashi Kawashima.

We decided to use the Mechanical Turk for exactly what it was meant for,

החלטנו לעשות שימוש ב"הטורקי המכני" בדיוק למטרה שיועד לה,

which is making money.

כלומר לעשות כסף.

So we took a hundred dollar bill and divided it into 10,000 teeny pieces,

אז לקחנו שטר של מאה דולר וחליקנו אותו ל 10,000 חתיכות קטנטנות.

and we fed those into the Mechanical Turk.

והזנו אותן ל"הטורקי המכני"

We asked people to draw what it was that they saw.

ביקשנו מאנשים לצייר מה שהם רואים.

But here there was no sheep-like criteria.

רק שפה אין כבר קריטריונים של "דימיון לכבשה".

People, if they drew a stick figure or a smiley face,

אנשים, גם אם ציירו דמויות ממקלות או פרצוף סמיילי,

it actually made it into the bill.

הציור שלהם שולב בשטר.

So what you see is actually a representation of how well people did

אז מה שאתם רואים משקף בעצם את מידת ההצלחה של אנשים

what it was they were asked to do.

בלעשות את מה שנתבקשו לעשות.

So we took these hundred dollar bills,

אז לקחנו את השטרות האלו של מאה דולר,

and we put them on a website called TenThousandsCents.com,

והעלנו אותם לאתר שנקרא "עשרת אלפים סנט",

where you can browse through and see all the individual contributions.

שבו אפשר לשוטט ולראות את כל התרומות האינדיוידואליות.

And you can also trade real hundred-dollar bills for fake hundred-dollar bills

ואפשר גם להמיר שטרות אמתיים של מאה דולר בשטרות המזויפים

and make a donation to the Hundred Dollar Laptop Project,

וכך לתת תרומה לפרוייקט "לפטופ במאה דולר",

which is now known as One Laptop Per Child.

שמוכר כיום בשם "לפטופ לכל ילד".

This is again showing all the different contributions.

וזה שוב מראה את כל התרומות השונות.

You see some people did beautiful stipple renderings,

רואים שחלק מהאנשים יצרו העתקים יפהיפיים בטכניקת ציור נקודות,

like this one on top --

כמו זה פה למעלה

spent a long time making realistic versions.

שהקדיש זמן רב ליצירת גרסה ריאליסטית.

And other people would draw stick figures or smiley faces.

ואחרים שציירו דמויות ממקלות ופרצופי סמיילי.

Here on the right-hand side in the middle

פה בצד הימני באמצע

you see this one guy writing, "$0.01!!! Really?"

רואים בחור שכותב "$0.01!!! באמת?"

That's all I'm getting paid for this?

זה כול מה שמשלמים לי על זה?

(Laughter)

(צחוק)

So the last Mechanical Turk project I'm going to talk to you about

ופרוייקט "הטורקי המכני" האחרון שאני אדבר עליו

is called Bicycle Built for 2000.

נקרא "אופניים שנבנו ל 2000"

This is a collaboration with my friend Daniel Massey.

מדובר בשיתוף פעולה שלי עם חברי Daniel Massey.

You may recognize these two guys.

אולי אתם מזהים את שני החבר'ה האלו

This is Max Mathews and John Kelly from Bell Labs in the '60s,

זהו Max Mathews ו John Kelly ממעבדת Bell בשנות ה-60.

where they created the song "Daisy Bell,"

שם יצרו את השיר שנקא "דייזי בל",

which was the world's first singing computer.

שהיה המחשב המזמר הראשון בעולם.

You may recognize it from "2001: A Space Odyssey."

אולי אתם מזהים אותו מ "2011: אודיסיאה בחלל".

When HAL's dying at the end of the film he starts singing this song,

לקראת סוף הסרט כשהאל גוסס, הוא מתחיל לשיר את השיר הזה,

as a reference to when computers became human.

כמעין נקודת ציון לרגע שבו מחשבים הפכו אנושיים.

So we resynthesized this song.

אז הכנסו את השיר לסינטיסיזר.

This is what that sounded like.

ככה זה נשמע

We broke down all the individual notes

פיצלנו אותו לתווים בודדים

in the singing as well as the phonemes in the singing.

בשירה כמו גם בהגייה שבשירה

Daisy Bell: ♫ Daisy, Daisy ... ♫

דייזי בל: ♫ דייזי, דייזי...♫

Aaron Koblin: And we took all of those individual pieces,

ולקחנו את כל הפיסות הבודדות האלו,

and we fed them into another Turk request.

והזנו אותן לעוד בקשה ב"הטורקי המכני".

This is what it would look like if you went to the site.

זה מה שתראו אם תכנסו לאתר.

You type in your code,

אתם מקלידים את הקוד שלכם,

but you first test your mic.

אבל קודם בודקים את המיקרופון שלכם.

You'd be fed a simple audio clip.

יוגש לכם קטע אודיו פשוט.

(Honk)

(צפירה)

And then you'd do your best to recreate that with your own voice.

ואז אתם תעשו כמיטב יכולתכם כדי לשחזר את הקטע בקולכם.

After previewing it and confirming it's what you submitted,

אחרי השמעה ואישור שזה אכן מה שהקלטתם,

you could submit it into the Mechanical Turk with no other context.

תוכלו לשלוח את זה ל"הטורקי המכני" מבלי לדעת שום פרט נוסף.

And this is what we first got back from the very first set of submissions.

וזה מה שהתקבל בחזרה, בסט הראשון שהוגש לנו.

Recording: ♫ Daisy, Daisy ♫

הקלטה: ♫ דייזי, דייזי ♫

♫ give me your answer do ♫

♫ תני לי תשובה חיובית ♫

♫ I'm half crazy ♫

♫ אני כמעט משתגע ♫

♫ all for the love of you ♫

♫ הכול בגלל האהבה אליך ♫

♫ It can't be a stylish marriage ♫

♫ זו לא תהיה חתונת יוקרה ♫

♫ I can't afford a carriage ♫

♫ אין לי כסף לכרכרה ♫

♫ But you'll look sweet upon the seat ♫

♫ אבל את תיראי מתוקה על המושב ♫

♫ of a bicycle built for two ♫

♫ של האופניים שנבנו לשניים ♫

AK: So James Surowieki has this idea of the wisdom of crowds,

ל- James Surowieki יש תפיסה לגבי חוכמת ההמון,

that says that a whole bunch of people are smarter than any individual.

שאומרת שחבורה של אנשים היא לעולם חכמה יותר מכל אדם בודד.

We wanted to see how this applies to collaborative, distributed music making,

רצינו לראות איך זה תופס לגבי עשיית מוזיקה בצורה מבוזרת עם שיתופי פעולה,

where nobody has any idea what it is they're working on.

כשלאף אחד אין מושג על מה הוא עובד.

So if you go to the BicycleBuiltforTwoThousand.com

אז אם תגלשו לאתר "אופניים שנבנו לאלפיים"

you can actually hear what all this sounds like together.

תוכלו ממש להאזין לאיך כל זה נשמע יחד.

I'm sorry for this.

אני מתנצל.

(Noise)

(רעש)

Chorus: ♫ Daisy, Daisy ♫

פזמון: ♫ דייזי, דייזי ♫

♫ Give me your answer do ♫

♫ תני לי תשובה חיובית ♫

♫ I'm half crazy ♫

♫ אני כמעט משתגע ♫

♫ all for the love of you ♫

♫ הכול בגלל האהבה אליך ♫

♫ It can't be a stylish marriage ♫

♫ זו לא תהיה חתונת יוקרה ♫

♫ I can't afford a carriage ♫

♫ אין לי כסף לכרכרה ♫

♫ But you'd look sweet upon the seat ♫

♫ אבל את תיראי מתוקה על המושב ♫

♫ of a bicycle built for two ♫

♫ של האופניים שנבנו לשניים ♫

AK: So stepping back for a quick second,

אז נחזור אחורה לרגע,

when I was at UCLA going to grad school,

כשלמדתי באוניברסיטת קליפורניה בפקולטה לבוגרים,

I was also working at a place called the Center for Embedded Network Sensing.

עבדתי גם במקום שנקרא "המכרז לרשתות מוטמעות חישה"

And I was writing software to visualize laser scanners.

וכתבתי תוכנה שמדמה סורקי לייזר.

So basically motion through 3D space.

בגדול - תנועה בחלל תלת-מימדי.

And this was seen by a director in L.A. named James Frost

ובמאי מאל.אי בשם James Frost ראה את זה

who said, "Wait a minute.

ואמר "רגע.

You mean we can shoot a music video without actually using any video?"

אתה רוצה להגיד שאנחנו יכולים לצלם סרט וידאו בלי להשתמש בוידיאו?"

So we did exactly that.

אז זה בדיוק מה שעשינו.

We made a music video for one of my favorite bands, Radiohead.

עשינו סרטון וידאו מוזיקלי לאחת מהלהקות האהובות עלי, רדיוהד.

And I think one of my favorite parts of this project

ואני חושב שהחלק האהוב עלי ביותר בפרוייקט הזה

was not just shooting a video with lasers,

לא היה רק שיצלמנו וידאו עם לייזרים,

but we also open sourced it,

אלא שגם עבדנו בקוד פתוח,

and we made it released as a Google Code project,

ושחררנו אותו כפרוייקט ב"גוגל קוד",

where people could download a bunch of the data and some source code

כך שאנשים יכולים להוריד גם חלק מהנתונים וגם חלק מקוד המקור

to build their own versions of it.

ולבנות גירסה משלהם לדבר הזה.

And people were making some amazing things.

ואנשים עשו דברים מדהימים.

This is actually two of my favorites:

אלו שניים שאהבתי במיוחד:

the pin-board Thom Yorke and a LEGO Thom Yorke.

Thom Yorke במשטח סיכות ו Thom Yorke בלגו.

A whole YouTube channel of people submitting really interesting content.

ערוץ שלם ביו-טיוב התמלא באנשים שהגישו רעיונות מאוד מעניינים.

More recently, somebody even 3D-printed Thom Yorke's head,

לאחרונה מישהו אפילו יצר הדפסה תלת ממדית של ראשו של Thom Yorke.

which is a little creepy, but pretty cool.

שזה קצת מפחיד, אבל גם די מגניב.

So with everybody making so much amazing stuff

אז עם כל כך הרבה אנשים שעושים דברים כאלו מדהימים

and actually understanding what it was they were working on,

וגם מבינים בדיוק על מה הם עובדים,

I was really interested in trying to make a collaborative project

מאוד סיקרן אותי להתחיל בפרויקט משותף

where people were working together to build something.

שבו אנשים יעבדו כדי לבנות משהו ביחד.

And I met a music video director named Chris Milk.

ונפגשתי עם במאי קליפים בשם Chris Milk.

And we started bouncing around ideas

והתחלנו לזרוק רעיונות

to make a collaborative music video project.

להקים פרויקט ליצירת קליפ בדרך של שיתוף פעולה

But we knew we really needed the right person

אבל ידענו שאנחנו ממש חייבים את האדם הנכון

to kind of rally behind and build something for.

שאנשים ממש יסחפו אחריו וירצו ליצור בשבילו.

So we put the idea on the back burner for a few months.

אז ככה שמנו את הרעיון הזה על אש קטנה לכמה חודשים.

And he ended up talking to Rick Rubin,

ובסופו של דבר הוא דיבר עם Rick Rubin,

who was finishing up Johnny Cash's final album

שבדיוק היה בשלבי סיום העבודה על אלבומו האחרון של Johnny Cash

called "Ain't No Grave."

שנקרא "אין שום קבר".

The lyrics to the leading track are "Ain't no grave can hold my body down."

מילות השיר ממנו לקוח שמו "אין שום קבר שיוכל להחזיק אותי למטה"

So we thought this was the perfect

לכן חשבנו שזה יהיה מושלם

project to build a collaborative memorial

להקים פרוייקט משותף כהנצחה

and a virtual resurrection for Johnny Cash.

ובאופן ויזואלי להחיות מחדש את Johnny Cash.

So I teamed up with my good friend Ricardo Cabello, also known as Mr. doob,

אז חברתי לידידי הטוב Ricardo Cabello שידוע גם כ Mr. doob,

who's a much better programmer than I am,

שהוא תוכניתן הרבה יותר מוצלח ממני,

and he made this amazing Flash drawing tool.

והוא יצר כלי מדהים לציור בפלאש.

As you know,

כמו שאתם יודעים,

an animation is a series of images.

אנימציה היא אוסף של תמונות.

So what we did was cross-cut a bunch of archival footage of Johnny Cash,

אז מה שעשינו היה לחתוך ערימה של צילומים של Johnny Cash,

and at eight frames a second,

ובקצב של 8 פריימים לשניה,

we allowed individuals to draw a single frame

אפשרנו לכל אחד לצייר פריים בודד

that would get woven into

שיישזר

this dynamically changing music video.

בתוך מין קליפ דינאמי.

So I don't have time to play the entire thing for you,

אין לנו זמן להציג את כל הקליפ,

but I want to show you two short clips.

אבל אני רוצה להראות לכם שני קטעים קצרים.

One is the beginning of the music video.

האחד הוא ההתחלה של הקליפ.

And that's going to be followed by a short clip

ואחריו קטע קצר נוסף

of people who have already contributed to the project

של אנשים שכבר לקחו חלק בפרוייקט

talking about it briefly.

ומדברים עליו בקצרה.

(Music)

(מוזיקה)

(Video) Johnny Cash: ♫ There ain't no grave ♫

(סרט) Johnny Cash: ♫ אין שום קבר ♫

♫ can hold my body down ♫

♫ שיוכל להחזיק אותי למטה ♫

♫ There ain't no grave ♫

♫ אין שום קבר ♫

♫ can hold body down ♫

♫ שיוכל להחזיק אותי למטה ♫

♫ When I hear the trumpet sound ♫

♫ כשאשמע את החצוצרות ♫

♫ I'm going to ride right out of the ground ♫

♫ אצא מתוך האדמה ♫

♫ Ain't no grave ♫

♫ אין שום קבר ♫

♫ can hold my body ... ♫

♫ שיוכל להחזיק אותי למטה ♫

(Applause)

(מחיאות כפיים)

AK: What better way to pay tribute to the man

אין מחווה טובה יותר כלפי אדם

than to make something for one of his songs.

מאשר ליצור משהו עבור אחד מהשירים שלו.

Collaborator: I felt really sad when he died.

משתתף: היה לי מאוד עצוב כשהוא מת.

And I just thought it'd be wonderful,

ופשוט חשבתי שזה יהיה נהדר,

it'd be really nice to contribute something to his memory.

זה יהיה מאוד נחמד לתרום במשהו לזיכרו.

Collaborator Two: It really allows

משתתף שני: זה ממש נותן

this last recording of his

להקלטה האחרונה שלו

to be a living, breathing memorial.

להפוך למפעל הנצחה חי ונושם.

Collaborator Three: For all of the frames to be drawn by fans,

משתתף שלישי: העבודה שכל הפריימים צויירו ע"י מעריצים,

each individual frame,

כל פריים,

it's got a very powerful feeling to it.

נותנת לזה תחושה מאוד עוצמתית.

Collaborator Four: I've seen everybody

משתתף רביעי: ראיתי את כולם,

from Japan, Venezuela, to the States,

מיפן, ונצואלה, ארה"ב,

to Knoxville, Tennessee.

ועד נוקסוויל שבטנסי.

Collaborator Five: As much as is different from frame to frame,

משתתף חמישי: כמה שכל פריים ופריים שונים זה מזה,

it really is personal.

כך זה באמת מאוד אישי.

Collaborator Six: Watching the video in my room,

משתתף שישי: כשצפיתי בקליפ בחדר שלי,

I could see me not understanding at the beginning of it.

יכולתי לראות לראות איך שבהתחלה לא הבנתי.

And I just worked and worked through problems,

ופשוט המשכתי לעבוד ולעבוד על הבעיות,

until my little wee battles that I was fighting within the picture

עד שכל הקרבות הקטנים שנלחמתי בהם בתמונה

all began to resolve themselves.

מצאו את פתרונם.

You can actually see the point when I know what I'm doing,

אז אפשר ממש לראות את הנקודה שבה אני יודע מה אני עושה,

and a lot of light and dark comes into it.

והרבה אור וחושך נכנסים לתמונה.

And in a weird way,

ובאופן מוזר,

that's what I actually like about Johnny Cash's music as well.

זה בעצם גם מה שאני אוהב במוזיקה של Johnny Cash.

It's the sum total of his life,

זה הסיכום הסופי של החיים שלו.

all the things that had happened --

כל הדברים שקרו לו -

the bad things, the good things.

הדברים הרעים, הדברים הטובים.

You're hearing a person's life.

אתה שומע את החיים של הבן אדם.

AK: So if you go to the website JohnnyCashProject.com,

אז אם תגלשו לאתר JohnnyCashProject.com,

what you'll see is the video playing above.

מה שתראו זה את קליפ המוזיקה שמתנגן פה למעלה.

And below it are all the individual frames

ומתחתיו כל הפריימים הבודדים

that people have been submitting to the project.

שאנשים תרמו לפרוייקט.

So this isn't finished at all,

זה לגמרי לא גמור עדיין,

but it's an ongoing project where people can continue to collaborate.

אבל זה פרוייקט מתמשך שאנשים יכולים להמשיך ולקחת בו חלק.

If you roll over any one of those individual thumbnails,

אם תצביעו על כל אחת מהתמונות הממוזערות הללו,

you can see the person who drew that individual thumbnail

תוכלו לראות את האדם שצייר אותן

and where they were located.

ואת מיקומן.

And if you find one that you're interested in,

ואם אתם מוצאים תמונה שמעניינת אתכם,

you can actually click on it and open up an information panel

לחיצה עליה תפתח עמודת מידע

where you're able to rate that frame,

שבו תוכלו לדרג את הפריים,

which helps it bubble up to the top.

מה שיעזור לה לצוף למעלה.

And you can also see the way that it was drawn.

ותוכלו גם לראות את הדרך שבה ציירו אותה.

Again, you can get the playback and personal contribution.

שוב, אפשר לראות את הפליבק והתרומה האישית.

In addition to that, it's listed, the artist's name, the location,

בנוסף, מצויין שמו של האמן, מיקומו,

how long they spent drawing it.

כמה זמן ארך הציור.

And you can pick a style. So this one was tagged "Abstract."

ואפשר גם לבחור סגנון. זו למשל תוייגה כ"אבסטרקט"

But there's a bunch of different styles.

אבל יש הרבה סגנונות אחרים.

And you can sort the video a number of different ways.

ואפשר למיין את הקליפ בכמה דרכים.

You can say, "I want to see the pointillist version

אפשר להגיד: "אני רוצה לראות את הגירסה של ציור בנקודות

or the sketchy version or the realistic version.

או את הגירסה הלא מעובדת, או הריאליסטית.

And then this is, again, the abstract version,

וזוהי שוב הגירסה האבסטרקטית,

which ends up getting a little bit crazy.

שנהיית בסוף קצת משוגעת.

So the last project I want to talk to you about is another collaboration with Chris Milk.

הפרוייקט האחרון שאני רוצה לדבר עליו אתכם הוא שיתוף פעולה נוסף עם Chris Milk.

And this is called "The Wilderness Downtown."

והוא נקרא "מרחבי העיר התחתית"

It's an online music video for the Arcade Fire.

זה קליפ מוזיקה עבור The Arcade Fire.

Chris and I were really amazed

כריס ואני ממש נדהמנו

by the potential now with modern web browsers,

מהפוטנציאל שבדפדפני האינטרנט של היום,

where you have HTML5 audio and video

שיכולים להריץ שמע ווידאו ב HTML5.

and the power of JavaScript to render amazingly fast.

והכוח של סקריפטים של JAVA לחולל קליפים במהירות מדהימה.

And we wanted to push the idea of the music video that was meant for the Web

ורצינו למתוח את הגבול של סרט וידאו שנועד לצפייה באינטרנט

beyond the four-by-three or sixteen-by-nine window

אל מעבר למסגרת של ארבע על ארבע או חלון של 16/9

and try to make it play out and choreograph throughout the screen.

ולנסות לחולל עלילה וכיאורוגרפיה דרך המסך.

But most importantly, I think,

אבל נדמה לי שמה שהכי חשוב,

we really wanted to make an experience that was unlike the Johnny Cash Project,

היה שרצינו ליצור חוויה הפוכה מזו של הפרוייקט של Johnny Cash,

where you had a small group of people spending a lot of time

שבו היתה קבוצה קטנה של אנשים שהקדישו המון זמן

to contribute something for everyone.

כדי ליצור משהו עבור כולם.

What if we had a very low commitment,

מה יקרה אם תהיה לנו מסירות קטנה הרבה יותר,

but delivered something individually unique to each person who contributed?

אבל שמספקת משהו ייחודי ואינדיווידאולי הרבה יותר עבור כל משתתף שיקח חלק?

So the project starts off by asking you to enter the address

אז הפרוייקט מתחיל בבקשה להזנת הכתובת

of the home where you grew up.

של הבית בו גדלתם.

And you type in the address --

ואתם מקלידים את הכתובת -

it actually creates a music video specifically for you,

וזה מחולל קליפ וידאו ספציפי עבורכם,

pulling in Google maps and Streetview images

ומגייס תמונות מתוך "גוגל מפות" ו"גוגל תמונות רחוב"

into the experience itself.

אל תוך החוויה.

So this should really be seen at home with you typing in your own address,

לכן צריך לראות את זה בבית אחרי שהזנתם את הכתובת שלכם,

but I'm going to give you a little preview of what you can expect.

אבל אני אתן לכם לראות קטע כדי שתדעו למה לצפות.

(Video) Win Butler: ♫ Now our lives are changing fast ♫

(וידאו) Win Butler: ♫ החיים שלנו משתנים במהירות ♫

♫ Now our lives are changing fast ♫

♫ החיים שלנו משתנים במהירות ♫

♫ Hope that something pure can last ♫

♫ מקווה שמה שטהור ישרוד ♫

♫ Hope that something pure can last ♫

♫ מקווה שמה שטהור ישרוד ♫

♫ Ooh we used to wait ♫

♫ או, היינו מחכים ♫

♫ Ooh we used to wait ♫

♫ או, היינו מחכים ♫

♫ Ooh we used to wait ♫

♫ או, היינו מחכים ♫

♫ Sometimes it never came ♫

♫ לפעמים לשווא ♫

♫ Sometimes it never came ♫

♫ לפעמים לשווא ♫

♫ Still moving through the pain ♫

♫ ועדיין נעים בתוך הכאב ♫

♫ We used to wait for it ♫

♫ או, היינו מחכים לו ♫

♫ We used to wait for it ♫

♫ היינו מחכים לזה ♫

♫ We used to wait for it ♫

♫ היינו מחכים לזה ♫

AK: So I think, if there's one thing to take away from my talk today,

אני חושב, אם יש דבר אחד שכדאי לקחת מהשיחה שלי היום,

it's that an interface can be a powerful narrative device.

זה שהממשק יכול להיות כלי עוצמתי שבכוחו לספר סיפור.

And as we collect more and more personally and socially relevant data,

וככל שאנחנו אוספים יותר ויותר נתונים פרטיים וחברתיים,

we have an opportunity, and maybe even an obligation,

כך יש לנו ההזדמנות, ואולי אפילו החובה,

to maintain the humanity and tell some amazing stories

לשמר את האנושיות ולספר סיפורים נפלאים

as we explore and collaborate together.

בעודנו חוקרים ויוצרים ביחד.

Thanks a lot.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)