Jason McCue: Terrorism is a failed brand

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

We most certainly do talk to terrorists, no question about it.

אנו בהחלט מדברים עם טרוריסטים. אין כל ספק בכך.

We are at war with a new form of terrorism.

אנו נמצאים במלחמה נגד צורת טרור חדשה.

It's sort of the good old, traditional form of terrorism,

זהו אותו טרור מסורתי ישן ומוכר,

but it's sort of been packaged for the 21st century.

אבל באריזה שמתאימה למאה ה-21.

One of the big things about countering terrorism

אחד הדברים העיקריים בתגובה נגד טרור

is, how do you perceive it?

היא, איך תופשים אותו?

Because perception leads to your response to it.

כי התפישה מוליכה לאופן התגובה אליו.

So if you have a traditional perception of terrorism,

אז אם יש לך תפישת טרור מסורתית,

it would be that it's one of criminality, one of war.

היא תהיה שהוא סוג של פשע, אקט של מלחמה.

So how are you going to respond to it?

אם כן איך מגיבים לכך?

Naturally, it would follow that you meet kind with kind.

מטבע הדברים, מגיבים באותה מטבע.

You fight it. If you have a more modernist approach,

לוחמים בו. אם הגישה היא יותר מודרנית,

and your perception of terrorism is almost cause-and-effect,

ואתם תופשים את הטרור כמעט כעניין של סיבה ותוצאה,

then naturally from that, the responses that come out of it

אז באופן טבעי, התגובות הנובעות מכך

are much more asymmetrical.

הן א-סימטריות בהרבה.

We live in a modern, global world.

אנו חיים בעולם מודרני וגלובלי.

Terrorists have actually adapted to it.

המחבלים למעשה הסתגלו אליו.

It's something we have to, too, and that means the people

גם אנו צריכים לעשות זאת, והמשמעות היא שאנשים

who are working on counterterrorism responses

שעובדים על תגובות ללוחמה בטרור

have to start, in effect, putting on

צריכים להתחיל בעצם להרכיב

their Google-tinted glasses, or whatever.

את משקפי הגוגל שלהם, או מה שזה לא יהיה.

For my part, what I wanted us to do was just to look at

מבחינתי, מה שאני רוצה שנעשה הוא שפשוט נסתכל על הטרור

terrorism as though it was a global brand,

כעל מותג גלובלי,

say, Coca-Cola.

למשל כמו "קוקה קולה".

Both are fairly bad for your health. (Laughter)

שניהם לא הכי בריאים. [צחוק]

If you look at it as a brand in those ways,

אם רואים זאת כמותג באופן הזה,

what you'll come to realize is, it's a pretty flawed product.

מבינים שמדובר במוצר די דפוק.

As we've said, it's pretty bad for your health,

כפי שאמרנו, הוא לא טוב לבריאות,

it's bad for those who it affects,

הוא מזיק למי שצורך אותו,

and it's not actually good if you're a suicide bomber either.

והוא לא טוב גם אם אתה מחבל מתאבד.

It doesn't actually do what it says on the tin.

הוא לא עושה את מה שכתוב על הפחית.

You're not really going to get 72 virgins in heaven.

אתה לא באמת הולך לזכות ב-72 הבתולות בגן-עדן.

It's not going to happen, I don't think.

זה לא יקרה. לא נראה לי.

And you're not really going to, in the '80s, end capitalism

ואינך עומד לגמור עם הקפיטליזם בשנות ה-80

by supporting one of these groups. It's a load of nonsense.

בעזרת תמיכה באחת הקבוצות האלה. זה גיבוב של שטויות.

But what you realize, it's got an Achilles' heel.

אבל אז מבינים שיש לזה עקב אכילס.

The brand has an Achilles' heel.

למותג הזה יש עקב אכילס.

We've mentioned the health,

הזכרנו את נושא הבריאות,

but it needs consumers to buy into it.

אבל הוא זקוק לצרכנים שיתפתו לקנות את המוצר.

The consumers it needs are the terrorist constituency.

הצרכנים שהוא מחפש הם מחוז הבחירות הטרוריסטי.

They're the people who buy into the brand, support them,

הם האנשים שמתפתים לרכוש את המותג, לתמוך בהם,

facilitate them, and they're the people

להקל על עבודתם, ואלה האנשים

we've got to reach out to.

שאליהם עלינו להגיע.

We've got to attack that brand in front of them.

עלינו לתקוף את המותג שבחזית שלהם.

There's two essential ways of doing that, if we carry on this brand theme.

יש שתי דרכים עיקריות לעשות זאת, אם נמשיך בגישת המותג.

One is reducing their market. What I mean is,

האחת: להקטין את השוק שלהם, כלומר,

it's their brand against our brand. We've got to compete.

מדובר במותג שלהם לעומת המותג שלנו. עלינו להתחרות בו.

We've got to show we're a better product.

עלינו להוכיח שיש לנו מוצר טוב יותר.

If I'm trying to show we're a better product,

אם אני מנסה להוכיח שהמוצר שלנו טוב יותר,

I probably wouldn't do things like Guantanamo Bay.

מן הסתם לא אעשה מעשים כמו מפרץ גואנטנמו.

We've talked there about curtailing the underlying need

דיברנו שם על צמצום הצורך שעליו מתבסס

for the product itself. You could be looking there at

המוצר עצמו. ואפשר לחפש שם

poverty, injustice, all those sorts of things

עוני, אי-צדק, כל אותם דברים

which feed terrorism.

שמזינים את הטרור.

The other thing to do is to knock the product,

הדבר השני הוא לקטול את המוצר,

attack the brand myth, as we've said.

לתקוף את המיתוס שמאחורי המותג, כפי שאמרנו.

You know, there's nothing heroic about killing a young kid.

אתם יודעים, אין שום גבורה בהריגת ילד קטן.

Perhaps we need to focus on that and get that message back across.

אולי עלינו להתמקד בכך ולהעביר את המסר הזה.

We've got to reveal the dangers in the product.

עלינו לחשוף את סכנות המוצר.

Our target audience, it's not just the producers of terrorism,

קהל היעד שלנו איננו רק יצרני הטרור,

as I've said, the terrorists.

כפי שאמרתי, המחבלים,

It's not just the marketeers of terrorism,

זה לא רק משווקי הטרור,

which is those who finance, those who facilitate it,

כלומר אלה שמממנים אותו, שמאפשרים אותו,

but it's the consumers of terrorism.

אלא גם צרכני הטרור.

We've got to get in to those homelands.

עלינו להעביר את המסר לארצות מולדתם.

That's where they recruit from. That's where they get their power and strength.

ששם מגייסים אותם. שמשם הטרור שואב את עוצמתו וכוחו.

That's where their consumers come from.

זה המקום שממנו מגיעים הצרכנים שלו.

And we have to get our messaging in there.

ולשם עלינו להחדיר את המסרים שלנו.

So the essentials are, we've got to have interaction

אז הצורך העיקרי הוא ליצור אינטראקציה

in those areas, with the terrorists, the facilitators, etc.

באזורים האלה, עם המחבלים, עם המסייעים וכו'.

We've got to engage, we've got to educate,

עלינו להיות מעורבים בעניינם, עלינו לחנך,

and we've got to have dialogue.

ועלינו ליצור דו-שיח.

Now, staying on this brand thing for just a few more seconds,

ואם נמשיך ברוח המותג לעוד כמה שניות,

think about delivery mechanisms.

חישבו על מנגנוני העברת המסרים.

How are we going to do these attacks?

איך עלינו ליצור את המתקפות האלו?

Well, reducing the market is really one for governments

טוב, הקטנת השוק היא בעצם משימה של הממשלות

and civil society. We've got to show we're better.

ושל החברה האזרחית. עלינו להוכיח שאנו טובים יותר.

We've got to show our values.

עלינו להפגין את ערכינו.

We've got to practice what we preach.

עלינו לנהוג בהתאם למה שאנו מטיפים.

But when it comes to knocking the brand,

אך כשמדובר בקטילה של המותג,

if the terrorists are Coca-Cola and we're Pepsi,

אם המחבלים הם "קוקה קולה" ואנחנו "פפסי",

I don't think, being Pepsi, anything we say about Coca-Cola,

אני לא חושב שבתור "פפסי" מישהו יאמין

anyone's going to believe us.

למה שנאמר על "קוקה קולה".

So we've got to find a different mechanism,

לכן אנו זקוקים למנגנון אחר,

and one of the best mechanisms I've ever come across

ואחד המנגנונים הכי טובים שנתקלתי בהם

is the victims of terrorism.

הוא קורבנות הטרור.

They are somebody who can actually stand there and say,

אלה הם מי שבאמת יכולים לקום שם ולומר,

"This product's crap. I had it and I was sick for days.

"זה חרא של מוצר. צרכתי אותו והייתי חולה במשך ימים.

It burnt my hand, whatever." You believe them.

זה שרף לי את היד, שכחו מזה." אתם מאמינים להם.

You can see their scars. You trust them.

אפשר לראות את הצלקות שלהם. אתם מאמינים להם.

But whether it's victims, whether it's governments,

אבל בין אם יהיו אלה הקורבנות, או הממשלות,

NGOs, or even the Queen yesterday, in Northern Ireland,

ארגונים לא-ממשלתיים, או אפילו המלכה, אתמול, בצפון אירנלד,

we have to interact and engage with those different

עלינו ליצור קשר ולהיות מעורבים עם הרבדים השונים

layers of terrorism, and, in effect,

האלה של הטרור, ולמען האמת,

we do have to have a little dance with the devil.

ניאלץ לרקוד קצת עם השטן.

This is my favorite part of my speech.

זה החלק האהוב עלי בהרצאה שלי.

I wanted to blow you all up to try and make a point,

רציתי להפציץ אתכם כדי לנסות להוכיח את טענתי,

but — (Laughter) —

אבל -- [צחוק]--

TED, for health and safety reasons, have told me

טד, מטעמים של בריאות ובטיחות אמרו לי,

I've got to do a countdown, so

שאני חייב לבצע ספירה לאחור, אז

I feel like a bit of an Irish or Jewish terrorist,

אני מרגיש מעט כמו מחבל אירי או יהודי,

sort of a health and safety terrorist, and I — (Laughter) —

מין מחבל של בטיחות וגהות-- [צחוק]

I've got to count 3, 2, 1, and

ואני צריך לספור 3, 2, 1,

it's a bit alarming, so thinking of what my motto would be,

וזה יהיה קצת מפחיד, אז אם חושבים על מה שיהיה המוטו שלי,

and it would be, "Body parts, not heart attacks."

והוא יהיה "חלקי גופות, לא התקפי לב,"

So 3, 2, 1. (Explosion sound)

אז 3, 2 ,1 [קול פיצוץ]

Very good. (Laughter)

טוב מאד.[צחוק]

Now, lady in 15J was a suicide bomber amongst us all.

כעת, הגברת במושב 15 ג'יי היתה המחבלת המתאבדת כאן בינינו,

We're all victims of terrorism.

וכולנו קורבנות טרור.

There's 625 of us in this room. We're going to be scarred for life.

אנחנו באולם 625 איש, יהיו לנו צלקות כל החיים.

There was a father and a son who sat in that seat over there.

במושב שם ישבו אב ובנו.

The son's dead. The father lives.

הבן נהרג. האב שרד.

The father will probably kick himself for years to come

בשנים הבאות האב ודאי יכה על חטא

that he didn't take that seat instead of his kid.

שלא ישב במושב של בנו.

He's going to take to alcohol, and he's probably

הוא יתחיל לשתות, וכנראה

going to kill himself in three years. That's the stats.

שיתאבד תוך 3 שנים. זו הסטטיסטיקה.

There's a very young, attractive lady over here,

יושבת שם גברת צעירה ומושכת מאד,

and she has something which I think's the worst form

ויש לה משהו שאני חושב שהוא הצורה הגרועה ביותר

of psychological, physical injury I've ever seen

של פגיעה פסיכולוגית וגופנית שראיתי מימי

out of a suicide bombing: It's human shrapnel.

כתוצאה מפיגוע התאבדות: זה רסיס אנושי.

What it means is, when she sat in a restaurant

כלומר שכשהיא תשב במסעדה

in years to come, 10 years to come, 15 years to come,

בעוד כמה שנים, 10 או 15 שנים מעכשיו,

or she's on the beach, every so often she's going to start

או כשתהיה בים, מדי פעם היא תתחיל

rubbing her skin, and out of there will come

לשפשף את עורה, ומעורה תצוץ

a piece of that shrapnel.

חתיכת רסיס כזה.

And that is a hard thing for the head to take.

וזה משהו שהשכל מתקשה מאד לשאת.

There's a lady over there as well who lost her legs

יש שם עוד גברת שאיבדה את רגליה

in this bombing.

בפיגוע הזה.

She's going to find out that she gets a pitiful amount

היא תגלה שהיא מקבלת סכום-כסף מעורר רחמים

of money off our government

מהממשלה שלנו,

for looking after what's happened to her.

עבור הטיפול בה אחרי מה שקרה לה.

She had a daughter who was going to go to one of the best

היתה לה בת שעמדה ללכת לאחת האוניברסיטאות

universities. She's going to give up university

הטובות ביותר. היא תצטרך לוותר על האוניברסיטה

to look after Mum.

כדי לטפל באמא.

We're all here, and all of those who watch it

כולנו כאן, וכל מי שצופה בנו

are going to be traumatized by this event,

יסבלו מטראומה בגלל האירוע הזה,

but all of you here who are victims are going to learn

אבל כולכם כאן שאתם קורבנות עומדים ללמוד

some hard truths.

כמה אמיתות כואבות:

That is, our society, we sympathize, but after a while,

החברה שלנו מגלה אהדה, אבל אחרי זמן-מה

we start to ignore. We don't do enough as a society.

אנו מתחילים להתעלם. איננו עושים מספיק כחברה.

We do not look after our victims, and we do not enable them,

איננו דואגים לקורבנות שבתוכנו, ואיננו עוזרים להם,

and what I'm going to try and show is that actually,

ואני עומד לנסות ולהוכיח שלמעשה,

victims are the best weapon we have

הקורבנות הם הנשק הטוב ביותר שיש לנו

against more terrorism.

נגד טרור נוסף.

How would the government at the turn of the millennium

כיצד הממשלה של תחילת המילניום,

approach today? Well, we all know.

מה תהיה גישתה היום? טוב, כולנו יודעים.

What they'd have done then is an invasion.

מה שהם עשו אז הוא שהם הגיבו בפלישה.

If the suicide bomber was from Wales,

אילו המחבל המתאבד היה מגיע מוויילס,

good luck to Wales, I'd say.

הלך על וויילס, הייתי אומר.

Knee-jerk legislation, emergency provision legislation --

חקיקה רפלקסיבית, חקיקת אמצעי חירום--

which hits at the very basis of our society, as we all know --

שפוגעת ביסוד החברה שלנו, כפי שכולנו יודעים--

it's a mistake.

זו טעות.

We're going to drive prejudice throughout Edinburgh,

זה יפיץ חוסר-צדק בכל אדינבורו,

throughout the U.K., for Welsh people.

בכל רחבי בריטניה, כלפי העם הוולשי.

Today's approach, governments have learned from their mistakes.

בגישה של היום, הממשלות למדו משגיאותיהן.

They are looking at what I've started off on,

הן בודקות את מה שאני התחלתי בו,

on these more asymmetrical approaches to it,

בגישות הא-סימטריות יותר לכך,

more modernist views, cause and effect.

ההשקפות המודרניות יותר, סיבה ותוצאה.

But mistakes of the past are inevitable.

אבל טעויות העבר הן בלתי-נמנעות.

It's human nature.

זהו הטבע האנושי.

The fear and the pressure to do something on them

הפחד והלחץ לעשות משהו בתגובה

is going to be immense. They are going to make mistakes.

יהיו תמיד עצומים. הם יעשו עוד טעויות.

They're not just going to be smart.

הן לא תהיינה רק חכמות.

There was a famous Irish terrorist who once summed up

היה פעם טרוריסט אירי ידוע שסיכם

the point very beautifully. He said,

יפה מאד את הנושא. הוא אמר,

"The thing is, about the British government, is, is that it's got

"העניין הוא שהממשלה הבריטית צריכה, היא צריכה

to be lucky all the time, and we only have to be lucky once."

להיות ברת מזל כל הזמן, אבל אנו צריכים להיות ברי מזל רק פעם אחת."

So what we need to do is we have to effect it.

לכן מה שעלינו לעשות הוא להשפיע .

We've got to start thinking about being more proactive.

עלינו להתחיל לחשוב בצורה יותר מניעתית.

We need to build an arsenal of noncombative weapons

עלינו להתחיל לבנות מאגר של נשק לא מלחמתי

in this war on terrorism.

במלחמה הזו נגד הטרור.

But of course, it's ideas -- is not something that governments do very well.

אבל כמובן, מדובר ברעיונות, וממשלות אינן הכי טובות בכך.

I want to go back just to before the bang, to this idea of

ברצוני לחזור לרגע שלפני הפיצוץ, לרעיון של,

brand, and I was talking about Coke and Pepsi, etc.

המותג, ודיברתי על "קוקה קולה" ועל "פפסי", וכו'.

We see it as terrorism versus democracy in that brand war.

אנו רואים זאת כמלחמת מותגים של הטרור נגד הדמוקרטיה.

They'll see it as freedom fighters and truth

הם רואים זאת כמלחמה של לוחמי צדק ואמת

against injustice, imperialism, etc.

נגד חוסר צדק, אימפריאליזם וכו'.

We do have to see this as a deadly battlefield.

חשוב שנראה זאת כקרב לחיים ולמוות.

It's not just [our] flesh and blood they want.

לא רק את בשרנו ודמנו הם רוצים,

They actually want our cultural souls, and that's why

אלא גם את נשמתנו התרבותית, ולכן

the brand analogy is a very interesting way of looking at this.

אנלוגיית המותג היא דרך מעניינת מאד לראות את זה.

If we look at al Qaeda. Al Qaeda was essentially

למשל, אל-קעידה. אל-קעידה היתה למעשה

a product on a shelf in a souk somewhere

מוצר מדף בשוק היכן שהוא

which not many people had heard of.

שלא הרבה אנשים שמעו עליו.

9/11 launched it. It was its big marketing day,

ה-11/9 נתן לו תנופה. זה היה יום השיווק הגדול שלו,

and it was packaged for the 21st century. They knew what they were doing.

והוא היה ארוז עבור המאה ה-21. הם ידעו מה הם עושים.

They were effectively [doing] something in this brand image

הם עשו משהו ביעילות עם הדימוי של המותג הזה

of creating a brand which can be franchised around

בכך שיצרו מותג שהם יכולים למכור עליו זכיונות

the world, where there's poverty, ignorance and injustice.

בכל העולם, בכל מקום עם עוני, בערות ואי-צדק.

We, as I've said, have got to hit that market,

וכפי שאמרתי, אנחנו צריכים לפגוע בשוק הזה,

but we've got to use our heads rather than our might.

אבל עלינו להשתמש בראש ולא בכוח שלנו.

If we perceive it in this way as a brand, or other ways of thinking at it like this,

אם נתייחס אליו כך כאל מותג, או בצורות חשיבה דומות,

we will not resolve or counter terrorism.

לא נפתור את בעיית הטרור או נילחם בו.

What I'd like to do is just briefly go through a few examples

ואני רוצה לעבור בקצרה על כמה דוגמאות

from my work on areas where we try and approach these things differently.

מעבודתי באזורים בהם אנו מנסים לגשת לדברים האלה אחרת.

The first one has been dubbed "lawfare,"

הראשון זכה לכינוי "לוחמה משפטית",

for want of a better word.

מהעדר מילה טובה יותר.

When we originally looked at bringing civil actions against terrorists,

כשהתחלנו לבדוק את נושא הגשת תביעות אזרחיות נגד טרוריסטים,

everyone thought we were a bit mad and mavericks

כולם חשבו שאנו קצת מטורפים משונים

and crackpots. Now it's got a title. Everyone's doing it.

ומשוגעים. היום יש לזה כותרת. כולם עושים את זה.

There's a bomb, people start suing.

יש פיגוע. אנשים מתחילים להגיש תביעות.

But one of the first early cases on this was the Omagh Bombing.

ואחד המקרים הראשונים האלה היה הפיגוע ב"אומה".

A civil action was brought from 1998.

ב-1998 הוגשה תביעה אזרחית.

In Omagh, bomb went off, Real IRA,

ב"אומה" התפוצצה פצצה של המחתרת האירית,

middle of a peace process.

באמצע תהליך השלום.

That meant that the culprits couldn't really be prosecuted

כלומר שאי-אפשר היה להעמיד לדין את האשמים

for lots of reasons, mostly to do with the peace process

מסיבות רבות שרובן קשורות לתהליך השלום

and what was going on, the greater good.

ומה שנחשב אז, טובת הכלל.

It also meant, then, if you can imagine this,

המשמעות היתה גם, אם תוכלו לדמיין זאת,

that the people who bombed your children

שהאנשים שפוצצו את הילדים שלכם

and your husbands were walking around the supermarket

ואת הבעלים שלכן, הסתובבו בסופרמרקט

that you lived in.

השכונתי שלכם.

Some of those victims said enough is enough.

חלק מהקורבנות האלה אמרו, עד כאן.

We brought a private action, and thank God, 10 years later,

הגשנו תביעה אזרחית, ותודה לאל, אחרי 10 שנים,

we actually won it. There is a slight appeal on

זכינו בה. מוגש כרגע ערעור קטן

at the moment so I have to be a bit careful,

לכן עלי להיזהר מעט,

but I'm fairly confident.

אבל יש לי בטחון רב.

Why was it effective?

מדוע זה היה אפקטיבי?

It was effective not just because justice was seen to be done

זה היה אפקטיבי לא רק בגלל שראו שנעשה צדק

where there was a huge void.

במקום שבו היה קודם חלל עצום.

It was because the Real IRA and other terrorist groups,

אלא כי המחתרת האירית וקבוצות טרור נוספות,

their whole strength is from the fact that they are

כל הכוח שלהם נבע מעובדת היותם

an underdog. When we put the victims as the underdog

ה"אנדרדוג". כשהצגנו את הקורבנות כ"אנדרדוג"

and flipped it, they didn't know what to do.

והפכנו את היוצרות, הם לא ידעו מה לעשות.

They were embarrassed. Their recruitment went down.

זה הביך אותם. שיעור המתגייסים שלהם ירד.

The bombs actually stopped -- fact -- because of this action.

הפיגועים למעשה נפסקו -- עובדה -- בעקבות התביעה הזו.

We became, or those victims became, more importantly,

אנחנו, או הקורבנות האלה, נעשינו, וזה חשוב יותר,

a ghost that haunted the terrorist organization.

לשד שרדף את ארגון הטרור.

There's other examples. We have a case called Almog

יש דוגמאות נוספות. יש לנו מקרה בשם "אלמוג",

which is to do with a bank that was,

שקשור לבנק מסוים,

allegedly, from our point of view,

שלכאורה, מנקודת מבטנו,

giving rewards to suicide bombers.

העניק פרסים למחבלים מתאבדים.

Just by bringing the very action,

רק על ידי כך שהגשנו תביעה,

that bank has stopped doing it, and indeed,

הבנק הפסיק לעשות זאת, ואכן,

the powers that be around the world, which for real politic

הכוחות העולמיים, שמסיבות פוליטיות ממשיות

reasons before, couldn't actually deal with this issue,

לא יכלו לפני-כן להתמודד עם הבעיה הזו,

because there was lots of competing interests,

בגלל המון אינטרסים מנוגדים,

have actually closed down those loopholes in the banking system.

סגרו למעשה את הפרצות האלה במערכת הבנקאית.

There's another case called the McDonald case,

יש מקרה נוסף בשם "תיק מקדונלד",

where some victims of Semtex, of the Provisional IRA bombings,

שבו כמה קורבנות מפיצוץ של "סמטקס" שבו השתמשה המתחרת האירית,

which were supplied by Gaddafi, sued,

שקיבלה אותו מקדאפי, הגישו תביעה,

and that action has led to amazing things for new Libya.

ותביעה זו חוללה דברים מדהימים בלוב החדשה.

New Libya has been compassionate towards those victims,

לוב החדשה גילתה אהדה לקורבנות האלה,

and started taking it -- so it started a whole new dialogue there.

והם החלו לקבל את זה -- אז זה פתח דו-שיח חדש לגמרי.

But the problem is, we need more and more support

אך הבעיה היא שאנו זקוקים ליותר ויותר תמיכה

for these ideas and cases.

ברעיונות ובמקרים כאלה.

Civil affairs and civil society initiatives.

עניינים אזרחיים ויוזמות חברתיות.

A good one is in Somalia. There's a war on piracy.

דוגמה טובה היא סומליה. יש שם מלחמה בפירטיות.

If anyone thinks you can have a war on piracy

מי שחושב שאפשר לנהל מלחמה בפירטיות

like a war on terrorism and beat it, you're wrong.

כמו בטרור ולנצח, טועה.

What we're trying to do there is turn pirates to fisherman.

מה שאנו מנסים זה להפוך את הפירטים לדייגים.

They used to be fisherman, of course,

הם היו פעם דייגים, כמובן,

but we stole their fish and dumped a load of toxic waste

אבל אנו גנבנו להם את הדגים ושפכנו המון פסולת רעילה

in their water, so what we're trying to do is create

למים שלהם, אז כעת אנו מנסים ליצור

security and employment by bringing a coastguard

ביטחון ותעסוקה על ידי הצבת משמר חופים

along with the fisheries industry, and I can guarantee you,

יחד עם תעשיית הדייג, ואני יכול להבטיח לכם,

as that builds, al Shabaab and such likes will not have

שכשזה נבנה, ל"אל שבאב" ולשכמותו לא יהיה

the poverty and injustice any longer to prey on those people.

את העוני והאי-הצדק כדי לצוד בעזרתו את האנשים האלה.

These initiatives cost less than a missile,

יוזמות אלו עולות פחות מאשר טיל,

and certainly less than any soldier's life,

וודאי פחות מחיי חיל,

but more importantly, it takes the war to their homelands,

אבל מה שחשוב יותר, זה מחזיר את המלחמה לארצותיהם,

and not onto our shore,

ולא לחופים שלנו

and we're looking at the causes.

ואנו מסתכלים על הסיבות.

The last one I wanted to talk about was dialogue.

האחרונה שרציתי לדבר עליה היא דיאלוג.

The advantages of dialogue are obvious.

יתרונות הדיאלוג הן ברורות.

It self-educates both sides, enables a better understanding,

זהו חינוך עצמי של 2 הצדדים, מאפשר הבנה טובה יותר,

reveals the strengths and weaknesses,

מגלה את הכוח ואת החולשות,

and yes, like some of the speakers before,

וכן, כמו אחדים מהמרצים שקדמו לי,

the shared vulnerability does lead to trust, and

הפגיעות המשותפת מוליכה לאמון,

it does then become, that process, part of normalization.

והופך את התהליך לחלק מהנורמליזציה

But it's not an easy road. After the bomb,

אבל זו אינה דרך קלה. לאחר הפיגוע,

the victims are not into this.

הקורבנות לא בעניין.

There's practical problems.

ישנן בעית מעשיות.

It's politically risky for the protagonists

זה מסוכן פוליטית עבור הפרוטגוניסטים

and for the interlocutors. On one occasion

ועבור בני השיח. במקרה אחד

I was doing it, every time I did a point that they didn't like,

עשיתי זאת, בכל פעם שהעליתי נקודה שהם לא אהבו,

they actually threw stones at me,

הם למעשה רגמו אותי באבנים,

and when I did a point they liked,

כאשר העליתי נקודה שהם אהבו,

they starting shooting in the air, equally not great. (Laughter)

הם החלו לירות באוויר, שזה גם לא משהו. (צחוק)

Whatever the point, it gets to the heart of the problem,

מה שלא היתה הנקודה, זה חודר ללב הבעייה,

you're doing it, you're talking to them.

אתה עושה זאת, אתה מדבר אליהם.

Now, I just want to end with saying, if we follow reason,

כעת, רציתי רק לסיים ולאמר שאם נוהגים בהגיון,

we realize that I think we'd all say that we want to

אנחנו נבין שאני מאמין שכולנו נאמר שאנו רוצים שתהיה

have a perception of terrorism which is not just a pure

לנו תפיסה של טרור שאינה רק

military perception of it.

תפיסה צבאית.

We need to foster more

אנחנו צריכים לעודד

modern and asymmetrical responses to it.

תגובות יותר מודרניות וא-סימטריות כנגדו.

This isn't about being soft on terrorism.

זה לא אומר שיש לנהוג בטרור ברכות.

It's about fighting them on contemporary battlefields.

זה על מלחמה בהם בזירות קרב עכשוויות.

We must foster innovation, as I've said.

עלינו לטפח חדשנות, כפי שאמרתי.

Governments are receptive. It won't come from those dusty corridors.

ממשלות פתוחות לרעיונות. זה לא יגיע ממסדרונות מאובקים.

The private sector has a role.

למגזר הפרטי יש תפקיד.

The role we could do right now is going away

התפקיד שנוכל למלא כעת הוא ללכת

and looking at how we can support victims around the world

ולמצוא כיצד אנו יכולים לתמוך בקורבנות סביב העולם

to bring initiatives.

להביא יוזמות,

If I was to leave you with some big questions here which

אם הייתי צריך להשאיר אתכם עם כמה שאלות פתוחות כאן

may change one's perception to it, and who knows what

שיוכלו אולי לשנות את התפיסות לגבי כך, ומי יודע אלו

thoughts and responses will come out of it,

מחשבות ותגובות יגיעו כתוצאה מכך,

but did myself and my terrorist group actually need

אבל היה עלי ועל קבוצת הטרור שלי באמת

to blow you up to make our point?

להפציץ אתכם כדי להבהיר את הנקודה?

We have to ask ourselves these questions, however unpalatable.

אנו צריכים לשאול את עצמנו שאלות אלו, ככל שתהיינה בלתי ערבות לחך.

Have we been ignoring an injustice or a humanitarian

האם התעלמנו מאי-צדק או ממאבק

struggle somewhere in the world?

הומניטרי במקום שהוא בעולם?

What if, actually, engagement on poverty and injustice

מה אם, למעשה, מעורבות בנושאי עוני ואי-צדק

is exactly what the terrorists wanted us to do?

היא בדיוק מה שהטרוריסטים מבקשים שנעשה?

What if the bombs are just simply wake-up calls for us?

מה אם הפצצות אינן אלה צלצולי השכמה בשבילנו?

What happens if that bomb went off

מה קורה אם הפצצה מתפוצצת

because we didn't have any thoughts and things in place

כי לא הקדשנו לכך מחשבות ודברים

to allow dialogue to deal with these things and interaction?

שיאפשרו דיאלוג ואינטרקציה כדי לטפל בדברים האלה?

What is definitely uncontroversial

מה שלחלוטין אינו מעורר מחלוקת

is that, as I've said, we've got to stop being reactive,

הוא שכפי שאמרתי, עלינו להפסיק להיות תגובתיים,

and more proactive, and I just want to leave you

ולהיות יותר מניעתיים, ואני רק רוצה לעזוב אתכם

with one idea, which is that

עם הרעיון, שזוהי

it's a provocative question for you to think about,

שאלה פרובוקטיבית עבורכם כדי לחשוב עליה.

and the answer will require sympathy with the devil.

והתשובה תזדקק לחוש סימפטיה לשטן.

It's a question that's been tackled by many great thinkers

זו שאלה שטופלה על ידי הרבה הוגי דעות

and writers: What if society actually needs crisis to change?

וסופרים: מה אם החברה זקוקה למשבר כדי להשתנות?

What if society actually needs terrorism

מה אם החברה למעשה זקוקה לטרור

to change and adapt for the better?

כדי להשתנות ולהיות טובה יותר?

It's those Bulgakov themes, it's that picture of Jesus

אלה המוטיבים האלה של בולגקוב, זו התמונה של ישו

and the Devil hand in hand in Gethsemane

והשטן הולכים יד ביד בגת-שמנים

walking into the moonlight.

צועדים אל עבר אור הירח.

What it would mean is that humans,

המשמעות תהיה שבני אדם,

in order to survive in development,

במטרה לשרוד בהתפתחות,

quite Darwinian spirit here,

מעט רוח דרוויניסטית כאן,

inherently must dance with the devil.

ביסודם חייבים לרקוד עם השטן.

A lot of people say that communism was defeated

הרבה אנשים גורסים שהקומוניזם הובס

by the Rolling Stones. It's a good theory.

על ידי "האבנים המתגלגלות", זו תאוריה טובה.

Maybe the Rolling Stones has a place in this.

אולי "לאבנים המתגלגלות" יש מקום כאן.

Thank you.

תודה לכם.

(Music) (Applause)

(מוסיקה) (מחיאות כפיים)

Bruno Giussani: Thank you. (Applause)

ברונו גיוסאני" תודה לך (מחיאות כפיים)