The tragic myth of the Sun God's son - Iseult Gillespie

תרגום: Ido Dekkers עריכה: zeeva livshitz

Every morning, Helios harnessed his winged horses,

בכל בוקר, הליוס רתם את סוסיו המכונפים,

unleashed his golden chariot, and set out across the sky.

שיחרר את מרכבת הזהב שלו, ויצא לרחבי השמים.

As the Sun God transformed the rosy dawn into the golden blooms of day,

כשאל השמש הפך את השחר הוורוד לדמדומים מוזהבים של יום,

he thought of those far below.

הוא חשב על אלו שהרחק מתחתיו.

Years ago, he fell in love with a water nymph named Clymene.

לפני שנים, הוא התאהב בנימפת מים בשם קלימנה.

Together, they had seven daughters and one son named Phaethon.

יחד, הם הולידו שבע בנות ובן אחד בשם פייטון.

But Helios had a wandering eye.

אבל להליוס היו עיניים משוטטות.

Clymene eventually left him, taking their children with her

קלימנה עזבה אותו לבסוף, ולקחה את ילדיה איתה

and marrying King Merops of Ethiopia.

ונישאה למלך מרופס מאתיופיה.

When Phaethon was little, Clymene told him tales of his divine father.

כשפייטון היה קטן, קלימינה סיפרה לו סיפורים על אביו האלוהי.

As he grew into a young man,

כשגדל לאיש צעיר,

he took a special pride in knowing he was the Sun God’s child.

הוא התגאה במיוחד בלדעת שהוא בנו של אל השמש.

However, one day, Epaphus, Phaethon’s peer who was himself the son of Zeus,

עם זאת, יום אחד, אפאפוס, חברו של פייטון שבעצמו היה בנו של זאוס,

sought to temper Phaethon’s arrogance,

רצה להפחית את יהירותו של פייטון,

taunting that Helios wasn’t his father after all.

הקניט אותו שהליוס לא היה אביו אחרי הכל.

With no absolute proof to the contrary, the possibility bore into Phaethon’s mind.

בלי הוכחה ברורה להפך, האפשרות נכנסה לראשו של פייטון.

He feared that his mother had lied.

הוא פחד שאימו שיקרה לו.

And who was he if not Helios’ son?

ומי הוא היה אם לא בנו של הליוס?

When Phaethon confronted Clymene,

כשפייטון התעמת עם קלימינה,

she insisted that his father was the powerful Sun God.

היא התעקשה שאביו היה אל השמש החזק.

Nevertheless, Phaethon was seized by doubt.

עם זאת, פייטון היה אכול ספקות.

So, Clymene sent him off to ask Helios directly.

אז, קלימינה שלחה אותו לשאול את הליוס ישירות.

Walking eastward, Phaethon entered the Sun God’s gleaming palace at last.

כשהוא נע מזרחה, פייטון נכנס לבסוף לארמון הזוהר של אל השמש.

Once his eyes adjusted to the brightness,

ברגע שעיניו התרגלו לבוהק,

he saw Helios’ radiant smile and open arms.

הוא ראה את חיוכו הקורן וזרועותיו הפתוחות של הליוס.

When Phaethon expressed his skepticism that Helios was truly his father,

כשפייטון הביע את החשש שלו שהליוס הוא לא באמת אביו,

the Sun God only beamed.

אל השמש רק זרח.

To dispel all doubt, he would grant Phaethon anything he wanted.

כדי להפיג את חששו, הוא יתן לפייטון כל מה שירצה.

Basking in Helios’ glow,

מתענג מהזוהר של הליוס,

Phaethon felt there was but one way to prove their connection to the world—

פייטון הרגיש שיש רק דרך אחת להוכיח את חיבורו לעולם --

and himself.

ולעצמו.

He needed to drive Helios’ chariot for a day.

הוא היה צריך לנהוג במרכבתו של הליוס ליום אחד.

The Sun God’s smile dimmed.

חיוכו של אל השמש התעמעם.

In his daily journey,

במסעו היומי,

he steered his fire-breathing horses through space at top speeds.

הוא נוהג את סוסיו נושפי האש דרך החלל במהירויות אדירות.

The task required masterful control

המשימה דורשת שליטת מומחה

to ensure that the chariot raced along its precise celestial trajectory,

כדי להבטיח שהמרכבה תנוע לאורך מסלול שמימי מדוייק,

with a thin margin separating stability from catastrophe.

עם מרווח דק לטעות שמבדיל בין יציבות לאסון.

Even Zeus wasn’t confident in driving his chariot.

אפילו זאוס לא היה בטוח לנהוג במרכבה שלו.

Helios begged his son to reconsider,

הליוס התחנן שבנו ישקול מחדש,

but Phaethon was steadfast, so the god prepared him for the journey.

אבל פייטון היה נחוש, אז האל הכין אותו למסע.

With a crack of the reins, he was off.

עם צליפה במושכות, הוא יצא.

In flight, Phaethon’s mortal insecurities fell away.

בטיסה, חוסר הבטחון האנושי של פייטון נעלם.

But soon, the reins slackened in his hands.

אבל במהרה, המושכות נרפו בידיו.

Unaccustomed to the feathery weight of a mortal,

לא מורגלים למשקל הקליל של בן האנוש,

the radiant horses climbed higher and higher.

הסוסים הבוהקים טיפסו גבוה יותר ויותר.

The chariot whirled past constellations,

המרכבה הסתחררה מעבר לקבוצות הכוכבים,

narrowly missing the pincers of Scorpio and the arrow of Sagittarius.

בקושי מפספסים את הצבתות של עקרב והחיצים של קשת.

With the Sun so far away, the Earth darkened,

עם השמש כל כך רחוקה, כדור הארץ החשיך,

and the seas began to crackle and freeze.

והימים החלו לפצפץ ולקפוא.

Startled, Phaethon sharply pulled the reins.

מבוהל, פייטון משך בחוזקה במושכות.

The horses lurched and the chariot plunged towards the Earth's surface.

הסוסים נטו הצידה והמרכבה צללה לפני כדור הארץ.

Lakes boiled and forests burned as Phaethon struggled to pull the chariot up,

אגמים רתחו ויערות בערו כשפייטון נאבק למשוך את המרכבה למעלה,

leaving deserts in his wake.

משאירים מדבריות אחריהם.

Back on Mount Olympus, the Gods were panicking.

חזרה על הר אולימפוס, האלים נכנסו לפאניקה.

Zeus saw that Phaethon was destined for a crash that would set the Earth ablaze.

זאוס ראה שפייטון עמד בפני התרסקות שתצית את כדור הארץ.

So, he hurled one of his mighty thunderbolts at the boy.

אז, הוא השליך את אחד מברקיו העצומים על הנער.

The horses tore away,

הסוסים השתחררו,

leaving Phaethon suspended in the heavens for just one moment,

משאירים את פיייטון תלוי בשמיים לרגע אחד,

before he plummeted to the Earth, into the river Eridanus,

לפני שהוא צנח לאדמה, לתוך הנהר ארידאנוס,

never to resurface.

לעולם לא לעלות יותר.

Phaethon’s sisters gathered on the riverbank to weep,

אחיותיו של פייטון התאספו על שפת הנהר כדי ליבב,

gradually metamorphosing into poplar trees that leaked precious amber into the water.

לבסוף הופכות לעצי צפצפה שדולפים ענבר יקר לתוך המים.

Zeus repaired the Earth and created an everlasting memorial,

זאוס תיקן את כדור הארץ ויצר מצבת עד,

strewing Phaethon’s likeness in the stars.

מפזר את דמותו של פייטון בכוכבים.

Overcome by grief, Helios had hidden himself from the sky.

אפוף צער, הליוס החביא את עצמו מהשמים.

But he soon returned, and every day from then on,

אבל במהרה חזר, וכל יום מאז,

as he raced through the heavens, he greeted his son.

כשהוא טס בשמיים, הוא מברך את בנו.

The constellation, known as “Auriga,” or “the charioteer,”

קבוצות הכוכבים, שידועות כ ”אוריגה,” או “רוכב המרכבה,”

stands as a reminder of a lost young man,

נשארות כתזכורת לאובדן האיש הצעיר,

and his bid to harness powers far greater than himself.

ורצונו לרתום כוח גדול בהרבה מעצמו.