How dangerous was it to be a jester? - Beatrice K. Otto

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Avishay Gerczuk

10th century jester Jing Xinmo

ג‘ינג’ שינמו, ליצן החצר מהמאה ה־10

may have overstepped when he got chased by a dog,

אולי חרג מתפקידו כשהוא נרדף על ידי כלב,

then teasingly told the Chinese emperor

ואז אמר באופן קנטרני לקיסר הסיני

that he shouldn’t let his kids go around biting people.

שהוא לא צריך לתת לילדים שלו להסתובב ולנשוך אנשים.

The emperor took offense and trained an arrow on Jing.

הקיסר נעלב ומיקד חץ אל ג’ינג.

But instead of begging for his life, Jing cracked another joke.

אבל במקום להתחנן על חייו, ג’ינג סיפר בדיחה נוספת.

Luckily, this pun landed— so the emperor’s arrow did not.

למרבה המזל, משחק המילים הזה פגע במטרה ולכן החץ של הקיסר לא.

Contrary to common belief,

בניגוד לאמונה הרווחת,

jesters weren't just a medieval European phenomenon,

ליצני חצר הם אינם תופעה אירופית מימי הביניים בלבד,

but flourished in other times and cultures.

אבל פרחו בזמנים ובתרבויות אחרות.

The first reliably recorded jester is thought to be You Shi,

ליצן החצר הראשון שתועד מהימנה הוא יו שי,

of 7th century BCE China.

מסין של המאה ה־7 לפני הספירה.

He declared that, as a jester, his words could not give offense.

הוא הכריז כי בתור ליצן חצר, דבריו לא יוכלו לפגוע.

This privilege was important to the jester’s position—

זכות היתר הזו הייתה משמעותית למעמדו של ליצן החצר –

but was sometimes violated.

אבל לפעמים היא הופרה.

Jesters had unique relationships to power:

לליצני חצר היו יחסים ייחודיים לכוח:

they could be viewed as objects of mockery

אפשר לראות בהם אובייקטים של לעג

and also as entertainers and trusted companions.

וגם כבדרנים ובני לוויה מהימנים.

People became jesters by various routes.

אנשים הפכו לליצני חצר בדרכים שונות.

They could be appointed due to physical or neurological differences,

הם יכלו להתמנות בשל הבדלים פיזיים או נוירולוגיים,

plucked from a pool of entertainers, or recruited by a traveling courtier.

נקטפו מקבוצה של בדרנים, או שגויסו על ידי איש חצר נודד.

Such was the case when a royal servant

כך היה כאשר משרת מלכותי

wrote King Henry VIII’s chief minister in the 1530s.

כתב לשר הראשי של המלך הנרי השמיני ב־1530.

He recommended a young boy to replace the king’s aging jester, Sexten,

הוא המליץ על נער צעיר שיחליף את ליצן החצר המזדקן של המלך, סקסטן,

with the assurance that he’d be much more pleasant than Sexten ever was.

בהבטחה שהוא יהיה הרבה יותר נעים משסקסטן היה אי פעם.

Some jesters boasted unique talents, like Roland the Farter,

כמה ליצני חצר התהדרו בכשרונות ייחודיים, כמו רולנד המפליץ,

of Henry II’s 12th Century court.

מחצרו של הנרי השני מהמאה ה־12.

Every Christmas, he performed a special routine,

כל חג מולד, הוא ביצע תרגיל מיוחד,

the finale of which was a simultaneous jump, whistle, and fart.

שבסיומו קפץ, שרק והפליץ בו זמנית.

Additionally, jesters could influence important decisions.

בנוסף, ליצני חצר יכולים להשפיע על החלטות חשובות.

For example, if the clowns of the Tübatulabal nation

לדוגמה, אם הליצנים של אומת טובתולבל

of the Sierra Nevada mountains

מהרי סיירה נבאדה

thought a chief was leading poorly,

חשבו שהצ’יף הוא מוביל גרוע,

they could apparently get the elders to appoint a new one.

הם יכלו כנראה לגרום לזקני העדה למנות אחד חדש.

And, of course, Jing Xinmo knew how to sway the Chinese emperor.

וכמובן, ג’ינג שינמו ידע איך לסחוף את הקיסר הסיני.

A local magistrate once requested that the emperor stop trampling farmland

פעם אחת ביקש שופט מקומי שהקיסר יפסיק לרמוס אדמות חקלאיות

during his hunting sprees.

במהלך מסעות הציד שלו.

Infuriated, the emperor had the magistrate hauled before him.

הקיסר זעם והביא את השופט לפניו.

Jing facetiously suggested that the magistrate be put to death immediately

בבדיחות הדעת, ג’ינג הציע שהשופט יומת מיד

and that the emperor let the peasants starve

ושהקיסר ייתן לאיכרים לגווע ברעב

instead of harvesting the land and paying taxes,

במקום לקצור את האדמה ותשלום מיסים,

all so he could gallop about freely.

הכל כדי שיוכל לדהור בחופשיות.

Presumably seeing the absurdity of his own behavior,

כנראה כשראה את האבסורד של ההתנהגות שלו,

the emperor laughed and pardoned the magistrate.

הקיסר צחק ונתן חנינה לשופט.

In 1596, a French man was condemned to death.

בשנת 1596, גבר צרפתי נידון למוות.

But Mathurine, one of the relatively few female jesters on record,

אבל מת’ורין, אחת ליצניות החצר הבודדות יחסית המתועדות;

intervened in return for payment.

התערבה בתמורה לתשלום.

With her help, the man’s wife successfully pleaded with King Henry IV

בעזרתה, אשתו של האיש התחננה בהצלחה בפני המלך הנרי הרביעי

for her husband’s life.

לחיי בעלה.

Although rare, jesters were sometimes fired or even killed

אם כי נדיר, ליצני חצר לפעמים פוטרו או אפילו נהרגו

for taking their mockery or criticism too far.

כי הגזימו בלעג או הביקורת שלהם.

In 1638, Scottish jester Archy Armstrong

בשנת 1638, ליצן החצר הסקוטי ארצ’י ארמסטרונג

worsened his already contentious relationship

החמיר את מערכת היחסים שלו, שכבר אופיינה בסכסוכים,

with the Archbishop of Canterbury.

עם הארכיבישוף מקנטרברי.

The Archbishop had recently revised the Scottish Book of Common Prayer—

הארכיבישוף עידכן לאחרונה את ספר התפילה הסקוטי -

an act that garnered strong opposition and incited riots.

מעשה שזכה להתנגדות עזה והסית להתפרעויות.

Taking the opportunity to further humiliate him,

הוא ניצל את ההזדמנות להשפיל אותו עוד יותר,

Archy asked the Archbishop, “Who’s the fool now?”

ארצ’י שאל את הארכיבישוף, “מי השוטה עכשיו?”

For which he was banished from the court.

בשל כך גורש מחצר המלך.

Three years later, after the Archbishop’s arrest,

שלוש שנים לאחר מכן, לאחר מעצרו של הארכיבישוף,

a pamphlet began circulating that ridiculed him,

חוברת החלה להסתובב שלעגה לו,

which was said to be the work of none other than Archy.

שנאמר שהיא העבודה של לא אחר מאשר ארצ’י.

Meanwhile, some jesters openly mocked their royal bosses without consequence.

בינתיים, כמה ליצני חצר לעגו בגלוי לבוסים המלכותיים שלהם ללא תוצאות.

11th century Persian jester Talhak suggested the sultan was a cuckold,

ליצן החצר הפרסי טלחאק, בן המאה ה־11 טען שהסולטן היה מקורנן,

implying his wife was unfaithful to him.

ורמז שאשתו אינה נאמנה לו.

One day, as the sultan rested his head on Talhak’s knee,

יום אחד, כשהסולטן הניח את ראשו על ברכו של טלחק,

he is said to have inquired, “What is your relation to cuckolds?”

אומרים שהוא שאל, “מה הקשר שלך למקורננים?”

To which Talhak replied, “I am their pillow.”

על כך ענה טלהק “אני הכרית שלהם.”

And when 19th century Persian shah asked whether there was a food shortage,

וכאשר שאה הפרסי מהמאה ה־19 שאל האם היה מחסור במזון,

jester Karim Shir’ei joked,

ליצן החצר קארים שירעי התלוצץ,

“Yes, I see Your Majesty is eating only five times a day.”

“כן, אני רואה שהוד מלכותך אוכל רק חמש פעמים ביום.”

Even when rulers were considered divinely appointed,

גם כאשר השליטים נתפסו כבחירי האל,

some jesters managed to speak truth directly to power,

כמה ליצני הצליחו לדבר אמת ישירות לשלטון,

and reveal— in so many riddles, jokes, or skits—

ולחשוף, תוך שימוש בכל כך הרבה חידות, בדיחות, או מערכונים-

who the real fools were.

מי היו השוטים האמיתיים.