How to make your writing suspenseful - Victoria Smith

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

"המתח נוראי. אני מקווה שהוא יימשך." אוסקר וויילד

מה יוצר סיפור אימה טוב?

What makes a good horror story?

Sure, you could throw in some hideous monsters,

בטח, אפשר לזרוק פנימה כמה מפלצות מחרידות,

fountains of blood,

מזרקות של דם,

and things jumping out from every corner,

ודברים שקופצים מכל פינה,

but as classic horror author H.P. Lovecraft wrote,

אבל כמו שסופר האימה הקלאסי ה.פ. לאבקראפט כתב,

"The oldest and strongest kind of fear is fear of the unknown."

"הפחד הכי עתיק וחזק, הוא הפחד מהלא נודע."

And writers harness that fear not by revealing horrors,

וסופרים רתמו את הפחד הזה לא על ידי גילוי זוועות,

but by leaving the audience hanging in anticipation of them.

אלא על ידי החזקת הקהל שהוא מצפה להם.

That is, in a state of suspense.

כלומר, במצב של מתח.

The most familiar examples of suspense come from horror films and mystery novels.

הדוגמה הכי מוכרת למתח מגיעה מסרטי אימה וספרי מסתורין.

What's inside the haunted mansion?

מה נמצא בתוך האחוזה הרדופה?

Which of the dinner guests is the murderer?

איזה מאורחי הארוחה הוא הרוצח?

But suspense exists beyond these genres.

אבל מתח קיים מעבר לז'אנרים האלה.

Will the hero save the day?

האם הגיבור יציל את היום?

Will the couple get together in the end?

האם הזוג יתאחדו בסוף?

And what is the dark secret that causes the main character so much pain?

ומה הוא הסוד האפל שגורם לגיבור כל כך הרבה כאב?

The key to suspense is that it sets up a question, or several,

המפתח למתח הוא שהוא מעלה שאלה, או כמה,

that the audience hopes to get an answer to

שהקהל מקווה לקבל עליה תשובה,

and delays that answer while maintaining their interest and keeping them guessing.

ודוחה את התשובה בעודו מתחזק את הסקרנות ומקשה על הניחושים.

So what are some techniques you can use to achieve this in your own writing?

אז מה הן כמה מהשיטות בהן תוכלו להשתמש כדי להשיג את זה בכתיבה שלכם?

Limit the point of view.

הגבילו את נקודת המבט.

Instead of an omniscient narrator who can see and relay everything that happens,

במקום מספר יודע-כל,

tell the story from the perspective of the characters.

ספרו את הסיפור מנקודת המבט של הדמויות.

They may start off knowing just as little as the audience does,

אולי הם יתחילו כשהם יודעים רק מה שהקהל יודע,

and as they learn more, so do we.

וכשהם ילמדו יותר, כך גם אנחנו.

Classic novels, like "Dracula," for example, are told through letters and diary entries

סיפורים קלאסיים, כמו "דראקולה," לדוגמה, מסופרים דרך מכתבים ורישומים ביומן

where characters relate what they've experienced

בהם הדמויות מעבירות מה שהן חוו

and fear what's to come.

ופוחדות ממה שעתיד לבוא.

Next, choose the right setting and imagery.

אחר כך, בחרו את המקום והדימויים המתאימים.

Old mansions or castles with winding halls and secret passageways

אחוזות ישנות או טירות עם מסדרונות ארוכים ומעברים סודיים

suggest that disturbing things are being concealed.

מרמזים על הסתרה של דברים מטרידים.

Nighttime, fog, and storms all play similar roles in limiting visibility

לילה, ערפל, וסופות משחקים תפקיד דומה בהגבלת הראות

and restricting characters' movements.

והגבלת תנועת הדמויות.

That's why Victorian London is such a popular setting.

לכן לונדון הוויקטוריאנית היא תפאורה כל כך פופולרית.

And even ordinary places and objects can be made sinister

ואפילו מקומות ועצמים רגילים יכולים להפוך לזדוניים

as in the Gothic novel "Rebecca"

כמו בנובלה הגותית "רבקה",

where the flowers at the protagonist's new home are described as blood red.

שם הפרחים בבית החדש של הדמות הראשית מתוארים כאדומים כדם.

Three: play with style and form.

שלוש: שחקו עם הסגנון והמבנה.

You can build suspense by carefully paying attention not just to what happens

אפשר לבנות מתח בשימת לב זהירה לא רק למה שקורה

but how it's conveyed and paced.

אלא גם לדרך ולקצב בהם זה מועבר.

Edgar Allan Poe conveys the mental state of the narrator in "The Tell-Tale Heart"

אדגר אלן פו העביר את המצב הנפשי של המספר ב-"הלב המסגיר"

with fragmented sentences that break off suddenly.

בעזרת משפטים מקוטעים שנפסקים פתאום,

And other short declarative sentences in the story

ומשפטים הצהרתים קצרים אחרים בסיפור

create a mix of breathless speed and weighty pauses.

יוצרים שילוב של מהירות עוצרת נשימה והפסקות כבדות.

On the screen, Alfred Hitchcock's cinematography

על המסך, הסרטים של אלפרד היצ'קוק

is known for its use of extended silences and shots of staircases

ידועים בשימוש שלהם בשקט מתמשך וצילומים של חדרי מדרגות

to create a feeling of discomfort.

היוצרים תחושת אי נוחות.

Four: use dramatic irony.

ארבע: השתמשו באירוניה דרמתית.

You can't just keep the audience in the dark forever.

אי אפשר לשמור את הקהל בחשכה לתמיד.

Sometimes, suspense is best served

לפעמים, מתח מושג הכי טוב

by revealing key parts of the big secret to the audience but not to the characters.

על ידי גילוי חלקי מפתח של סוד גדול לקהל אבל לא לדמויות.

This is a technique known as dramatic irony,

זו שיטה שידועה כאירוניה דרמטית,

where the mystery becomes not what will happen

בה המסתורין מגיע לא ממה שמתרחש

but when and how the characters will learn.

אלא ממתי ואיך הדמויות מגלות אותו.

In the classic play "Oedipus Rex,"

במחזה הקלאסי "אדיפוס רקס,"

the title character is unaware that he has killed his own father

אדיפוס לא מודע לכך שהוא הרג את אביו

and married his mother.

ונישא לאימו.

But the audience knows, and watching Oedipus gradually learn the truth

אבל הקהל יודע, והצפייה באדיפוס שלומד לבסוף את האמת

provides the story with its agonizing climax.

יוצר לסיפור שיא כואב.

And finally, the cliffhanger.

ולבסוף, הסיום המותח.

Beware of overusing this one.

הימנעו משמוש יתר בו.

Some consider it a cheap and easy trick, but it's hard to deny its effectiveness.

יש המחשיבים אותו לטריק זול וקל, אבל קשה להתכחש לאפקטיביות שלו.

This is where a chapter, episode, volume, or season

בסיום מותח, פרק, אפיזודה או עונה

cuts off right before something crucial is revealed,

נחתכים ממש לפני שמשהו חיוני עומד להתגלות,

or in the midst of a dangerous situation with a slim chance of hope.

או באמצע מצב מסוכן עם סיכוי קלוש לתקווה.

The wait, whether moments or years,

ההמתנה, בין אם ברגעים או בשנים,

makes us imagine possibilities about what could happen next,

גורמת לנו לדמיין מה יכול לקרות בהמשך,

building extra suspense.

מה שבונה את המתח.

The awful thing is almost always averted,

הדבר הנורא כמעט תמיד נמנע,

creating a sense of closure and emotional release.

מה שיוצר סגירת מעגל ושחרור רגשי.

But that doesn't stop us from worrying and wondering the next time

אבל זה לא מונע מאיתנו מלדאוג ולתהות

בפעם הבאה בה הגיבור עומד בפני אסון כמעט וודאי.

the protagonists face near-certain disaster.