The great conspiracy against Julius Caesar - Kathryn Tempest

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

What would you do if you thought your country was on the path to tyranny?

מה הייתם עושים אם חשבתם שהמדינה שלכם בדרך לרודנות?

If you saw one man gaining too much power, would you try to stop him?

אם ראיתם אדם אחד צובר יותר מדי כוח, הייתם מנסים לעצור אותו?

Even if that man was one of your closest friends and allies?

אפילו אם האדם היה אחד החברים הכי קרובים ובן ברית?

These were the questions haunting Roman Senator Marcus Junius Brutus in 44 BCE,

אלה היו השאלות שרדפו את הסנאטור הרומאי מרכוס ג'וניוס ברוטוס ב 44 לפני הספירה,

the year Julius Caesar would be assassinated.

השנה בה התנקשו ביוליוס קיסר.

Opposing unchecked power wasn't just a political matter for Brutus;

התנגדות לכוח פוליטי ללא ביקורת לא היה רק עניין פוליטי לברוטוס:

it was a personal one.

זה היה אישי.

He claimed descent from Lucius Junius Brutus,

הוא טען שהוא צאצא של לוסיוס ג'וניוס ברוטוס,

who had helped overthrow the tyrannical king known as Tarquin the Proud.

שעזר להוריד מכיסאו את המלך הרודני שהיה ידוע כטרקוווין הגאה.

Instead of seizing power himself,

במקום לתפוש את השלטון במקומו,

the elder Brutus led the people in a rousing oath

ברוטוס האב הוביל את האנשים בשבועה מלהיבה

to never again allow a king to rule.

לעולם לא לאפשר למלך לשלוט שוב.

Rome became a republic

רומא הפכה לרפובליקה

based on the principle that no one man should hold too much power.

שמבוססת על העקרון שאף אדם לא יחזיק יותר מדי כוח.

Now, four and a half centuries later, this principle was threatened.

עכשיו, ארבע וחצי מאות מאוחר יותר, העקרון הזה היה בסכנה.

Julius Ceasar's rise to the powerful position of consul

העליה של יוליוס קיסר לעמדה כוחנית של יועץ

had been dramatic.

היתה דרמטית.

Years of military triumphs had made him the wealthiest man in Rome.

שנים של נצחונות צבאיים הפכו אותו לאדם העשיר ברומא.

And after defeating his rival Pompey the Great in a bitter civil war,

ואחרי שהביס את האויב שלו פומפי הגדול במלחמת אזרחים מרה,

his power was at its peak.

הכוח שלו היה בשיאו.

His victories and initiatives, such as distributing lands to the poor,

הנצחונות שלו והיוזמות, כמו לחלק אדמות לעניים,

had made him popular with the public,

הפכו אותו לפופולרי בציבור,

and many senators vied for his favor by showering him with honors.

והרבה סנטורים ביקשו את חסותו בהרעפת כבוד עליו.

Statues were built, temples were dedicated,

פסלים נבנו, מקדשים הוקדשו,

and a whole month was renamed, still called July today.

וחודש שלם קיבל שם חדש, שעד היום נקרא יולי.

More importantly, the title of dictator,

וחשוב יותר, התואר של דיקטטור,

meant to grant temporary emergency powers in wartime,

שיועד לתת לו כוחות חרום בזמן מלחמה,

had been bestowed upon Caesar several times in succession.

הורעף על קיסר מספר פעמים ברציפות.

And in 44 BCE, he was made dictator perpetuo,

וב 44 לפני הספירה, הוא נעשה דיקטטור פרפטואו,

dictator for a potentially unlimited term.

דיקטטור לזמן בלתי מוגבל.

All of this was too much for the senators

כל זה היה יותר מדי לסנטורים

who feared a return to the monarchy their ancestors had fought to abolish,

שפחדו מחזרת המונרכיה שאבותיהם נלחמו לבטל,

as well as those whose own power and ambition

כמו גם אלה שהכוח והאמביציות שלהם

were impeded by Caesar's rule.

עוכבו על ידי שלטון קיסר.

A group of conspirators calling themselves the liberators

קבוצה של קושרים שקראה לעצמה המשחררים

began to secretly discuss plans for assassination.

התחילה לדון בסודיות בתוכניות להתנקשות.

Leading them were the senator Gaius Cassius Longinus

מי שהוביל אותם היה הסנטור גאיוס קסיוס לונגינוס

and his friend and brother-in-law, Brutus.

וחברו וגיסו, ברוטוס.

Joining the conspiracy was not an easy choice for Brutus.

הצטרפות למזימה לא היתה בחירה קלה לברוטוס.

Even though Brutus had sided with Pompey in the ill-fated civil war,

למרות שברוטוס צידד בפומפי במלחמת האזרחים העגומה,

Caesar had personally intervened to save his life,

קיסר התערב אישית כדי להציל את חייו,

not only pardoning him but even accepting him as a close advisor

ולא רק חנן אותו אלא אף קיבל אותו כיועץ קרוב

and elevating him to important posts.

והעלה אותו למשרות רמות.

Brutus was hesitant to conspire against the man who had treated him like a son,

ברוטוס חשש לזמום נגד האדם שהתייחס אליו כמו בן,

but in the end,

אבל לבסוף,

Cassius's insistence and Brutus's own fear of Caesar's ambitions won out.

העקשנות של קסיוס והפחד של ברוטוס עצמו מהאמביציות של קיסר גברו.

The moment they had been waiting for came on March 15.

הרגע לו חיכו הגיע ב 15 במרץ.

At a senate meeting

בפגישת סנאט

held shortly before Caesar was to depart on his next military campaign,

שנערכה מעט לפני שקיסר עמד לצאת למערכה הצבאית הבאה שלו,

as many as 60 conspirators surrounded him,

כ 60 שותפים למזימה הקיפו אותו,

unsheathing daggers from their togas and stabbing at him from all sides.

חשפו פגיונות מהטוגות שלהם ודקרו אותו מכל הכיוונים.

As the story goes,

כמו שהסיפור הולך,

Caesar struggled fiercely until he saw Brutus.

קיסר נאבק בעוצמה עד שראה את ברוטוס.

Despite the famous line, "Et tu, Brute?" written by Shakespeare,

למרות המשפט המפורסם "אה טו, ברוטוס?" שנכתב על ידי שייקספיר,

we don't know Caesar's actual dying words.

אנחנו לא יודעים את מילותיו האחרונות של קיסר.

Some ancient sources claim he said nothing,

כמה מקורות עתיקים טוענים שהוא לא אמר כלום.

while others record the phrase, "And you, child?",

בעוד אחרים תיעדו את המשפט, "ואתה, ילד?",

fueling speculation that Brutus may have actually been Caesar's illegitimate son.

מה שהעלה השערות שברוטוס אולי היה למעשה בנו הלא לגיטימי של קיסר.

But all agree that when Caesar saw Brutus among his attackers,

אבל כולם מסכימים שכשקיסר ראה את ברוטוס בין התוקפים,

he covered his face and gave up the fight,

הוא כיסה את פניו והפסיק להלחם,

falling to the ground after being stabbed 23 times.

נפל לקרקע אחרי שנדקר 23 פעמים.

Unfortunately for Brutus,

למרבה הצער לברוטוס,

he and the other conspirators had underestimated Caesar's popularity

הוא והקושרים האחרים לא העריכו נכון את הפופולריות של קיסר

among the Roman public,

בציבור הרומאי,

many of whom saw him as an effective leader,

רבים מהם ראו אותו כמנהיג אפקטיבי,

and the senate as a corrupt aristocracy.

והסנאט כאריסטוקרטיה משוחתת.

Within moments of Caesar's assassination, Rome was in a state of panic.

תוך דקות מההתנקשות בקיסר, רומא היתה במצב של פניקה.

Most of the other senators had fled,

רוב הסנטורים האחרים ברחו,

while the assassins barricaded themselves on the Capitoline Hill.

בעוד המתנקשים ביצרו את עצמם על גבעת הקפיטול.

Mark Antony, Caesar's friend and co-consul,

מארק אנטוני, חברו ויועצו של קיסר,

was swift to seize the upper hand,

מיהר לתפוש את עמדת הכוח,

delivering a passionate speech at Caesar's funeral days later

ונשא נאום מלא תשוקה בלוויה של קיסר כמה ימים מאוחר יותר

that whipped the crowd into a frenzy of grief and anger.

שהכניס את הקהל לטרוף של צער וזעם.

As a result, the liberators were forced out of Rome.

כתוצאה, המשחררים אולצו לעזוב את רומא.

The ensuing power vacuum led to a series of civil wars,

ואקום הכוח שנוצר הוביל לסדרה של מלחמות אזרחים,

during which Brutus, facing certain defeat, took his own life.

במהלכן ברוטוס, כשעמד מול תבוסה וודאית, התאבד.

Ironically, the ultimate result

למרבה האירוניה, התוצאה הסופית

would be the opposite of what the conspirators had hoped to accomplish:

היתה ההפך ממה שהקושרים קיוו להשיג:

the end of the Republic

סוף הרפובליקה

and the concentration of power under the office of Emperor.

וריכוז הכוח תחת הקיסר.

Opinions over the assassination of Caesar were divided from the start

דעות בנוגע להתנקשות בקיסר התחלקו מההתחלה

and have remained so.

ונשארו כך.

As for Brutus himself,

ובאשר לברוטוס בעצמו,

few historical figures have inspired such a conflicting legacy.

מעט דמויות הסטוריות נתנו השראה לכזו מורשת מפולגת.

In Dante's "Inferno," he was placed in the very center of Hell

באינפרנו של דנטה, הוא היה ממוקם במרכז הגהנום

and eternally chewed by Satan himself for his crime of betrayal.

ונלעס לתמיד על ידי השטן עצמו על פשע בגידתו.

But Swift's "Gulliver's Travels"

אבל "מסעי גוליבר" של סוויפט

described him as one of the most virtuous and benevolent people to have lived.

מתארים אותו כאחד האנשים הכי מוסריים וטובי לב שחיו אי פעם.

The interpretation of Brutus as either a selfless fighter against dictatorship

הפירוש של ברוטוס כלוחם חסר אנוכיות נגד הדיקטטורה

or an opportunistic traitor

או כבוגד אופורטוניסט

has shifted with the tides of history and politics.

נעה עם הגאות של ההסטוריה והפוליטיקה.

But even today, over 2000 years later,

אבל אפילו היום, יותר מ 2000 שנה מאוחר יותר,

questions about the price of liberty,

שאלות בנוגע למחירים של החרות,

the conflict between personal loyalties and universal ideals,

הקונפליקט בין נאמנויות אישיות ואידיאלים אוניברסליים,

and unintended consequences remain more relevant than ever.

ותוצאות לא מכוונות נשארות יותר רלוונטיות מתמיד.