How science fiction can help predict the future - Roey Tzezana

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Would you like to know what's in our future?

האם הייתם רוצים לדעת מה עתידנו?

What's going to happen tomorrow, next year, or even a millennium from now?

מה יתרחש מחר, בשנה הבאה, או אפילו בעוד מילניום?

Well, you're not alone.

ובכן, אתם לא לבד.

Everyone from governments to militaries to industry leaders do, as well,

כולם החל ממשלות לצבאות למובילי תעשיה רוצים גם הם,

and they all employ people called futurists

והם מעסיקים אנשים שנקראים עתידנים

who attempt to forecast the future.

שמנסים לחזות את העתיד.

Some are able to do this with surprising accuracy.

כמה מסוגלים לעשות זאת עם דיוק מפתיע.

In the middle of the 20th century,

באמצע המאה ה 20,

a think tank known as the RAND Corporation

חדר מחשבה שידוע כתאגיד ראנד

consulted dozens of scientists and futurists

התייעץ בתריסר מדענים ועתידנים

who together forecast many of the technologies

שיחד חזו הרבה מהטכנולוגיות

we take for granted today,

שאנחנו לוקחים כמובנות מאליהן היום,

including artificial organs,

כולל אברים מלאכותיים,

the use of birth control pills,

השימוש בגלולות למניעת הריון,

and libraries able to look up research material for the reader.

וספריות שמסוגלות לחפש ולאחזר חומר מחקר עבור הקורא.

One way futurists arrive at their predictions

דרך אחת שעתידנים מגיעים לתחזיות שלהם

is by analyzing movements and trends in society,

היא על ידי ניתוח תנועות ומגמות בחברה,

and charting the paths they are likely to follow into the future

ושרטוט הדרכים שהן צפויות לעבור לעתיד

with varying degrees of probability.

עם דרגות שונות של הסתברות.

Their work informs the decisions of policymakers and world leaders,

העבודה שלהם מיידעת את ההחלטות של קובעי מדיניות ומנהיגים עולמיים,

enabling them to weigh options for the future

ומאפשרת להם לשקול אופציות לעתיד

that otherwise could not have been imagined in such depth or detail.

שאחרת אי אפשר היה לדמיין אותן בכזה עומק ופרוט.

Of course, there are obvious limits to how certain anyone can be about the future.

כמובן, יש מגבלות ברורות לכמה בטוח אפשר להיות בנוגע לעתיד.

There are always unimaginable discoveries that arise

תמיד יש טכנולוגיות שלא ניתן לדמיין שעולות

which would make no sense to anyone in the present.

שלא היו הגיוניות למישהו בהווה.

Imagine, for example,

דמיינו, לדוגמה,

transporting a physicist from the middle of the 19th century

להעביר פיזיקאי מאמצע המאה ה 19

into the 21st.

למאה ה 21.

You explain to him that a strange material exists, Uranium 235,

אתם יכולים להסביר לו שקיים חומר מוזר, אורניום 235,

that of its own accord can produce enough energy to power an entire city,

שבעצמו יכול לייצר מספיק אנרגיה לתת כוח לעיר שלמה,

or destroy it one fell swoop.

או להשמיד אחת במחי יד.

"How can such energy come from nowhere?" he would demand to know.

"איך אנרגיה כזו יכולה להגיע משום מקום?" הוא היה דורש לדעת.

"That's not science, that's magic."

"זה לא מדע, זה קסם."

And for all intents and purposes, he would be right.

ולכל עניין, הוא היה צודק.

His 19th century grasp of science

התפיסה מהמאה ה 19 שלו של המדע

includes no knowledge of radioactivity or nuclear physics.

לא כוללת ידע על רדיואקטיביות או פיזיקה גרעינית.

In his day, no forecast of the future could have predicted X-rays,

בימיו, אף תחזית של העתיד לא היתה יכולה לצפות את קרני ה X,

or the atom bomb,

או את פצצת האטום,

let alone the theory of relativity

שלא לדבר על תורת היחסות

or quantum mechanics.

או מכאניקה קוואנטית.

As Arthur C. Clarke has said,

כמו שארתור קלארק אמר,

"Any sufficiently advanced technology is indistinguishable from magic."

"כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק לא מובדלת מקסם."

How can we prepare, then, for a future that will be as magical to us

איך אנחנו יכולים להתכונן, אז, לעתיד שיהיה כל כך קסום לנו

as our present would appear to someone from the 19th century?

כמו שההווה קסום למישהו מהמאה ה 19?

We may think our modern technology and advanced data analysis techniques

אנחנו אולי נחשוב שהטכנולוגיה המודרנית שלנו וטכנולוגית אנליזת המידע המתקדמת שלנו

might allow us to predict the future with much more accuracy

אולי יאפשרו לנו לחזות את העתיד עם דיוק רב בהרבה

than our 19th century counterpart,

מדומינו במאה ה 19,

and rightly so.

ובצדק.

However, it's also true that our technological progress

עם זאת, זה גם נכון שההתקדמות הטכנולוגית שלנו

has brought with it new increasingly complex and unpredictable challenges.

הביאה איתה אתגרים חדשים לא צפויים ומורכבים בהרבה.

The stakes for future generations to be able to imagine the unimaginable

הסיכויים לדורות העתיד להיות מסוגלים לדמיין את הבלתי ניתן לדמיון

are higher than ever before.

הם גבוהים בהרבה מאי פעם.

So the question remains:

אז השאלה נשארת:

how do we do that?

איך אנחנו עושים זאת?

One promising answer has actually been with us since the 19th century

תשובה מבטיחה אחת היתה למעשה איתנו מאז המאה ה 19

and the Industrial Revolution

והמהפכה התעשייתית

that laid the foundation for our modern world.

שהובילה ליסודות של העולם המודרני.

During this time of explosive development and invention,

במהלך הזמנים האלה של התפתחות מתפשטת והמצאה,

a new form of literature, science fiction, also emerged.

צורה חדשה של ספרות, מדע בדיוני, גם הופיעה.

Inspired by the innovations of the day, Jules Verne, H.G. Wells,

עם השראה של המצאות של אותו זמן, ג'ולס וורן, ה.ג. וולס,

and other prolific thinkers explored fantastic scenarios,

והוגים פורים אחרים חקרו מצבים פנטסטיים,

depicting new frontiers of human endeavor.

שהראו גבולות חדשים של החקר האנושי.

And throughout the 20th century and into the 21st,

ובמהלך המאה ה 20 ולתוך המאה ה 21,

storytellers have continued to share their visions of the future

מספרי סיפורים המשיכו לחלוק את החזון שלהם על העתיד

and correctly predicted many aspects of the world we inhabit decades later.

וחזו במדוייק הרבה פנים של העולם אותו אכלסנו עשורים מאוחר יותר.

In "Brave New World,"

ב"עולם אמיץ חדש,"

Aldous Huxley foretold the use of antidepressants in 1932,

אלדוס האקסלי חזה את השימוש בנוגדי הדיכאון ב 1932,

long before such medication became popular.

הרבה לפני שתרופה כזו הפכה לפופולרית.

In 1953, Ray Bradbury's "Fahrenheit 451," forecast earbuds,

ב 1953, "פרנהייט 451" של ריי בראדבורי חזה את האוזניות בתוך האוזן,

"thimble radios," in his words.

"רדיו אצבעון," במילותיו.

And in "2001: A Space Odyssey,"

וב "2001: אודיסאה בחלל,"

Arthur C. Clarke described a portable, flat-screen news pad in 1968.

ארתור סי קלארק תאר לוחות מסך ניידים לחדשות ב 1968.

In works that often combine entertainment and social commentary,

בעבודות שהרבה פעמים משלבות בידור ופרשנות חברתית,

we are invited to suspend our disbelief and consider the consequences

אנחנו מוזמנים לתלות את חוסר האמונה שלנו ולשקול את התוצאות

of radical shifts in familiar and deeply engrained institutions.

של שינויים רדיקליים במוסדות מוכרים ומושרשים בצורה עמוקה.

In this sense,

במובן הזה,

the best science fiction fulfills the words of philosopher Michel Foucault,

המדע הבדיוני הכי טוב ממלא את המילים של הפילוסוף מישל פוקו,

"I'm no prophet. My job is making windows where there were once walls."

"אני לא נביא, העבודה שלי יוצרת חלונות במקום בהם היו פעם קירות."

Free from the constraints of the present and our assumptions of what's impossible,

חופשיים מהמגבלות של ההווה וההנחות שלנו למה בלתי אפשרי,

science fiction serves as a useful tool for thinking outside of the box.

מדע בדיוני משרת ככלי מועיל לחשוב מחוץ לקופסה.

Many futurists recognize this,

הרבה עתידנים מכירים בזה,

and some are beginning to employ science fictions writers in their teams.

וכמה מתחילים להעסיק כותבי מדע בדיוני בצוותים שלהם.

Just recently, a project called iKnow proposed scenarios

ממש לאחרונה, פרוייקט שנקרא iKnow הציע תרחישים

that look much like science fiction stories.

שנראים מאוד כמו סיפורי מדע בדיוני.

They include the discovery of an alien civilization,

הם כללו את הגילוי של ציביליזציות חייזריות,

development of a way for humans and animals to communicate flawlessly,

פיתוח דרך לאנשים וחיות לתקשר באופן שוטף,

and radical life extension.

והארכת חיים רדיקלית.

So, what does the future hold?

אז, מה העתיד יביא?

Of course, we can't know for certain,

כמובן, אנחנו לא יכולם לדעת בוודאות,

but science fiction shows us many possibilities.

אבל מדע בדיוני מראה לנו הרבה אפשרויות.

Ultimately, it is our responsibility

בסופו של דבר, זו האחריות שלנו

to determine which we will work towards making a reality.

לקבוע איזה יעבוד ליצירת מציאות.