Can stereotypes ever be good? - Sheila Marie Orfano and Densho

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Jenny Rublevsky

In 2007, researchers surveyed over 180 teachers

ב 2007, חוקרים סקרו יותר מ 180 מורים

to understand if they held stereotypes about students from three racial groups.

כדי להבין אם הם בעלי סטראוטיפים בנוגע לתלמידים משלוש קבוצות גזע.

The results surfaced several negative stereotypes,

התוצאות הציפו מספר סטראוטיפים שליליים,

labeling Black students as aggressive and stubborn,

כשמיתגו תלמידים שחורים כאגרסיביים ועקשנים,

white students as selfish and materialistic,

תלמידים לבנים כאנוכיים וחומרניים,

and Asian students as shy and meek.

ותלמידים אסיאתים כביישנים וצנועים.

But regardless of the teachers’ other biases,

אבל בלי קשר להטיות האחרות של המורים

the most commonly held opinion was that Asian students

הדעה הכי נפוצה היתה שתלמידים אסיאתים

were significantly more industrious, intelligent, and gentle than their peers.

היו הרבה יותר חרוצים, אינטיליגנטים ועדינים מעמיתייהם.

On the surface, this might seem like a good thing,

על פני השטח, זה אולי נראה דבר טוב,

or at least better than other, negative characterizations.

או לפחות טוב מהגדרות שליליות אחרות.

But treating this seemingly favorable stereotype as reality

אבל התייחסות לסטראוטיפ שנראה חיובי כמציאות

can actually cause a surprising amount of harm—

יכול למעשה לגרום לכמות מפתיעה של פגיעה --

to those it describes, those it doesn’t, and even those who believe it to be true.

לאלה שהוא מתאר, לאלה שלא, ואפילו לאלה שמאמינים שזו האמת.

This image of humble, hard-working Asians is actually well-known

התמונה הזו של אסיאתים צנועים שעובדים קשה למעשה ידועה מאוד

as the “model minority” stereotype.

כסטראוטיפ “מודל המיעוט.”

Versions of this stereotype emerged in the mid-20th century

גרסאות של הסטראוטיפ הזה עלו באמצע המאה ה 20

to describe Chinese Americans.

כדי לתאר סינים אמריקאים.

But following World War II,

אבל אחרי מלחמת העולם השניה,

the label became commonly used to claim that Japanese Americans

התיוג הפך להיות בשימוש נפוץ כדי לטעון שיפנים אמריקאים

had overcome their mistreatment in US incarceration camps,

התגברו על הטיפול הפגום של ארצות הברית במחנות המאסר,

and successfully integrated into American society.

והשתלבו בהצלחה בחברה האמריקאית.

Former incarcerees were praised as compliant, diligent,

אסורים לשעבר שובחו כצייתנים,שקדנים,

and respectful of authority.

ומכבדי מרות.

In the following decades, “model minority” became a label

בעשורים הבאים, “מודל מיעוט” הפך לתגית

for many Asian populations in the US.

להרבה קהילות אסיאתיות אמריקאיות.

But the truth behind this story of thriving Asian Americans

אבל האמת מאחורי הסיפור של האסיאתים האמריקאים המשגשגים

is much more complicated.

הוא הרבה יותר מורכב.

During World War II,

במהלך מלחמת העולם השניה,

the US government tried to “Americanize” incarcerated Japanese Americans.

הממשל האמריקאי ניסה “להפוך לאמריקאי” את היפנים האמריקאים האסורים.

They did this through English language classes, patriotic exercises,

הם עשו זאת דרך שיעורי אנגלית, תרגילים פטריוטיים,

and lessons on how to behave in white American society.

ושיעורים באיך להתנהג בחברה הלבנה האמריקאית.

When incarcerees were released,

כשהאסורים שוחררו,

they were instructed to avoid returning to their own communities

הם הונחו להמנע מלחזור לקהילות שלהם

and cultural practices,

ולמנהגים התרבותיים,

and instead, integrate into white society.

ובמקום, להשתלב בחברה הלבנה.

But after decades of anti-Asian policies and propaganda,

אבל אחרי עשורים של מדיניות אנטי אסיאתית ותעמולה,

white Americans had to be persuaded that Japanese Americans

אמריקאים לבנים היו צריכים להיות משוכנעים שאמריקאים יפנים

were no longer a threat.

כבר לא היו סיכון.

So the government organized media coverage to transform the public perception

אז הממשל ארגן כיסוי מדיה כדי לשנות את התפישה הציבורית

of Japanese Americans from suspected traitors to an American success story.

של יפנים אמריקאים מחשודים בבגידה לסיפור הצלחה אמריקאי.

In fact, the phrase “model minority” was coined by one such article from 1966.

למעשה, המונח “מיעוט לדוגמה” נטבע על ידי מאמר כזה מ 1966.

But this article, and others like it,

אבל המאמר הזה, ואחרים כמוהו,

didn’t just cast Asian Americans as an obedient and respectful “model minority."

לא רק תייגו אסיאתים אמריקאים כ“מודל מיעוט” ממושמע ומכבד.

They also criticized so-called “problem minorities,”

הם גם העבירו ביקורת על מה שנקרא “מיעוטים בעייתיים,”

primarily Black Americans.

בעיקר אמריקאים שחורים.

Politicians who were threatened by the rising Civil Rights movement

פוליטיקאים שאויימו על ידי תנועת זכויות האזרח העולה

used this rhetoric to discredit Black Americans’ demands

השתמשו ברטוריקה הזו כדי להטיל פגם בדרישות האמריקאים השחורים

for justice and equality.

לצדק ושוויון.

They presented a fabricated story of Asian American success

הם יצגו סיפור ממוצא של הצלחה אסיאתית אמריקאית

to paint struggling Black communities as inferior.

כדי להראות את הקהילות השחורות כנחותות.

This narrative put a wedge between Black and Asian Americans.

הנרטיב הזה תקע יתד בין אמריקאים אסיאתים ושחורים.

It erased their shared history of fighting oppression

הוא מחק את ההסטוריה המשותפת של מלחמה בדיכוי

alongside other marginalized groups,

ביחד עם קהילות אחרות מודרות חברתית,

and pit the two communities against each other.

ושם את שתי הקהילות האלו אחת נגד השניה.

In doing so, the model minority myth also enforced a racial hierarchy,

בכך, המיתוס של מודל המיעוט גם כפה היררכיה גזעית,

with white Americans on top and everyone else underneath.

עם אמריקאים לבנים למעלה וכל השאר מתחת.

Certainly, many people who still believe the model minority stereotype,

בברור, הרבה אנשים שעדיין מאמינים בסטראוטיפ מודל המיעוטים,

either consciously or unconsciously, might not agree with that idea.

במודע או שלא, אולי לא מסכימים עם הרעיון הזה.

But comparing the imagined strengths and weaknesses of racial groups

אבל השוואת החוזקות והחולשות הדמיוניות של קבוצות גזעיות

places value on how well those groups meet certain standards—

שמה ערך על כמה הקבוצות האלו עומדות בסטנדרטים מסויימים --

typically, standards set by a white majority.

באופן טיפוסי, סטנדרטים שהוצבו על ידי הרוב הלבן.

In this case, the model minority stereotype

במקרה הזה, סטראוטיפ מודל המיעוט

suggests that marginalized groups who are compliant, gentle, and respectful

מציע שקבוצות מודרות חברתית שמצייתות, עדינות ומכבדות

of white authority are deserving of tolerance,

למרות הלבנה זכאות לסובלנות,

while groups that challenge the status quo are not.

בזמן שקבוצות שמאתגרות את הסטטוס קוו לא.

This stereotype also negatively impacts the Asian individuals it describes.

הסטראוטיפ הזה גם משפיע באופן שלילי על האנשים האסיאתים אותם הוא מתאר.

According to a psychological phenomenon known as stereotype threat,

לפי תופעה פסיכולוגית שידועה כאיום הסטראוטיפ,

members of a group often place pressure on their individual actions

חברים בקבוצה הרבה פעמים שמים לחץ על פעולות אישיות

to avoid encouraging negative group stereotypes.

כדי להמנע מלעודד סטראוטיפים קבוצתיים שליליים.

But this phenomenon can occur around seemingly positive stereotypes as well.

אבל התופעה הזו יכולה להתרחש גם סביב סטראוטיפים שנראים חיוביים.

The pressure associated with living up to impossibly high standards

הלחץ שמשוייך לעמידה בסטנדרטים גבוהים באופן בלתי אפשרי

can lead to poor performance.

יכול להוביל לביצועים גרועים.

And teachers are less likely to notice when Asian students are struggling.

ויש סיכוי נמוך יותר שמורים ישימו לב כשתלמידים אסיאתים מתקשים.

Outside the classroom, social programs catering to Asian communities

מחוץ לכיתה, תוכניות חברתיות שפונות לקהילות אסיאתיות

are frequently overlooked or cut,

הרבה פעמים לא זוכות ליחס או מבוטלות,

because they’re assumed to need less support than other disadvantaged groups.

בגלל שמניחים שהם צריכים פחות תמיכה מקבוצות נזקקות אחרות.

The favorable portrait created by this stereotype

התאור החיובי שנוצר על ידי הסטראוטיפים האלה

can also make it harder to recognize racially motivated violence

יכול גם לעשות את זה לקשה יותר להכיר באלימות שמגיעה מגזענות

and discrimination against Asian Americans.

ואפליה נגד אסיאתים אמריקאים.

And since this stereotype carelessly groups all Asians under the same umbrella,

ומאחר והסטראוטיפ הזה מאחד באופן רשלני את כל האסיאתים תחת אותה מטריה,

it impacts people with various backgrounds and unique histories of discrimination.

הוא משפיע על אנשים עם רקעים שונים והסטוריות יחודיות של אפליה.

So while the model minority label might appear

אז בזמן שמיתוג מודל המיעוטים יכול להראות

to benefit Asian populations at first,

כמועיל לאוכלוסיה האסיאתית בהתחלה,

in practice, it works like every other racial stereotype.

למעשה, זה עובד כמו כל סטראוטיפ גזעני.

It reduces a group of people to a one-dimensional image.

הוא מפחית קבוצה של אנשים לתמונה חד מימדית.

And that single image hinders our ability to understand the history,

והתמונה הבודדת הזו מפריעה ליכולת שלנו להבין את ההסטוריה,

struggles, and triumphs of the individuals within that group.

המאבקים והנצחונות של האנשים הבודדים בתוך הקבוצה.

Acknowledging and challenging these labels is essential for building coalitions

הכרה ואתגור המיתוגים האלה חיוניים לבניית קואליציות

across communities and eliminating harmful stereotypes for good.

לרוחב קהילות וביטול סטראוטיפים מזיקים לתמיד.