Why was the Rosetta Stone so important? - Franziska Naether

תרגום: zeeva livshitz עריכה: Ido Dekkers

For centuries, scholars puzzled over the hieroglyphs

במשך מאות שנים חוקרים תמהו על כתב החרטומים

they found carved onto ancient Egyptian ruins, tablets, and papyri.

שמצאו חצובים על חורבות מצריות קדומות, לוחות ופפירוס.

But a unique discovery would finally help unlock their meaning.

אבל תגלית ייחודית תסייע סוף סוף לפענח את משמעותם.

In 1799, as the French military invaded Egypt,

בשנת 1799, כשפלש הצבא הצרפתי למצרים,

an officer encountered a curious stone on the outskirts of Rashid, or Rosetta.

נתקל קצין באבן מוזרה בפאתי ראשיד, או רוזטה.

It was inscribed with three different portions of text:

עליה נכתבו שלושה חלקים שונים של טקסט:

Egyptian hieroglyphs, which is the oldest Egyptian script,

הירוגליפים מצריים, שהוא הכתב המצרי העתיק ביותר,

dating back some 5,000 years;

מלפני כ-5,000 שנה;

Demotic Egyptian, which is a later derivative of Egyptian;

מצרית דמוטית שהיא נגזרת מאוחרת יותר של מצרית;

and Ancient Greek.

ויוונית עתיקה.

It seemed that each section was a rough translation of the others,

נראה שכל קטע הוא תרגום גס של האחרות,

meaning the stone presented an unprecedented key

כלומר האבן הציגה מפתח חסר תקדים

to unlocking hieroglyphs.

לפיענוח כתב החרטומים.

English troops soon intercepted the stone

חיילים אנגלים יירטו עד במהרה את האבן

and brought it to the British Museum in 1802,

והביאו אותה למוזיאון הבריטי בשנת 1802,

where it became one of the most popular displays.

שם היא הפכה לאחד המוצגים הפופולריים ביותר.

Various European scholars—

חוקרים אירופאים שונים -

including Johan Åkerblad, Thomas Young, and Jean-François Champollion—

כולל יוהאן אקרבלד, תומאס יאנג וז’אן פרנסואה שמפוליון -

worked to decode the Egyptian scripts.

פעלו לפענוח הכתבים המצריים.

There were some crucial initial clues.

היו כמה רמזים ראשוניים מכריעים.

The Greek section included the names of royal figures,

החלק היווני כלל שמות של דמויות מלכותיות,

while certain areas in the Demotic section had bracket-like forms

בעוד שבחלקים מסוימים בחלק הדמוטי היו צורות דמויות סוגריים

and some hieroglyphic sections were encircled.

וכמה קטעים הירוגליפיים היו מכותרים.

Could these portions encode the same royal names?

האם חלקים אלה יכולים לקודד את אותם שמות מלכותיים?

Åkerblad matched some characters up and, in 1802,

אקרבלד התאים כמה תווים, ובשנת 1802

successfully decoded the royal names and some simple words,

פענח בהצלחה את השמות המלכותיים וכמה מילים פשוטות

like “much” and “temples” in the Demotic script.

כמו “הרבה” ו“מקדשים” בכתב הדמוטי.

This led Åkerblad to believe that all Demotic signs were alphabetic,

זה הוביל את אקרבלד להאמין שכל הסימנים הדמוטיים הם אלפביתיים,

meaning each letter represented a discrete sound—

כלומר כל אות מייצגת צליל נפרד -

much like in English.

בדומה לאנגלית.

Thomas Young, in contrast, suspected that some of the Demotic signs were logograms—

תומאס יאנג, לעומת זאת, חשד שחלק מהסימנים הדמוטיים הם לוגוגרמות -

that is, symbols encoding entire words or phrases.

כלומר סמלים המקודדים מילים או ביטויים שלמים.

For example, he believed a sun disk with a stroke indicated the sun or sun god.

לדוגמה, הוא האמין שדיסק שמש עם קו מצביע על השמש או אל-השמש.

Around 1814, he deciphered some recurring Demotic words like “pharaoh” and “Egypt.”

בסביבות 1814 הוא פענח כמה מילים דמוטיות חוזרות ונשנות כמו "פרעה" ו"מצרים".

Young also had the critical insight

ליאנג הייתה גם התובנה הביקורתית

that Demotic was a later iteration of hieroglyphs.

שדמוטיק היא איטרציה מאוחרת יותר של הירוגליפים.

And, studying the hieroglyphic text,

ובלימוד הטקסט ההירוגליפי,

Young successfully decoded the royal name “Ptolemy.”

יאנג פענח בהצלחה את השם המלכותי “תלמי“.

But he still believed the prevailing misconception

אבל הוא עדיין האמין בתפיסה השגויה הרווחת

that most hieroglyphs were logograms representing ideas— not sounds.

שרוב ההירוגליפים הם לוגוגרמות המייצגות רעיונות - לא צלילים.

Using his knowledge of other scripts and languages,

באמצעות הידע שלו של כתבים ושפות אחרות,

like the Egyptian Coptic he’d learned from a Coptic Christian priest,

כמו הקופטית המצרית שלמד מכומר נוצרי קופטי,

Champollion realized that most encircled hieroglyphs were phonetic.

הבין שמפוליון שרוב ההירוגליפים המוקפים הם פונטיים.

They represented sounds: the Egyptian vulture, an “a”;

הם ייצגו צלילים: הנשר המצרי, “a”;

the three fox skins, “m-s”, and so on.

שלושת עורות השועל, “m-s” וכן הלאה.

This finally allowed him to read the Egyptian names “Ramses” and “Thutmose.”

זה איפשר לו לבסוף לקרוא את השמות המצריים “רעמסס” ו“תותמוס“.

Cross-referencing other hieroglyphic texts,

כשהצליב טקסטים הירוגליפיים אחרים,

Champollion confirmed that many hieroglyphs

אישר שמפוליון כי הירוגליפים רבים

beyond the encircled names were phonetic.

מעבר לשמות המוקפים היו פונטיים.

And on September 14th, 1822,

וב- 14 בספטמבר 1822,

he ran to his brother’s house and declared the breakthrough.

הוא רץ לבית של אחיו והכריז על פריצת הדרך.

Later, Champollion determined that beyond alphabetic and logographic hieroglyphs,

מאוחר יותר, קבע שמפוליון שמעבר להירוגליפים אלפביתיים ולוגוגרפיים,

some were classifiers that sorted words into categories,

חלקם היו מסווגים שמיינו מילים לקטגוריות,

like occupations, plants, and abstract concepts.

כמו עיסוקים, צמחים ומושגים מופשטים.

The first complete translation of the Rosetta Stone

התרגום המלא הראשון של אבן רוזטה

was finally published in the early 1850s.

פורסם לבסוף בתחילת שנות ה-50 של המאה ה -19.

So, what did it actually say?

אז, מה זה בעצם אומר?

The inscription was marked 196 BCE.

הרישום נכתב ב- 196 לפנה“ס.

It honored the first anniversary

הוא כיבד את יום השנה הראשון

of 13-year-old Pharaoh Ptolemy V’s coronation

של הכתרת פרעה תלמי החמישי בן ה -13

and outlined a series of benefits for the Egyptian priesthood.

ותיאר שורה של יתרונות לכהונה המצרית.

The inscriptions described laws for maintaining temples

הרישומים תיארו חוקים לתחזוקת מקדשים

and performing rituals,

וביצוע טקסים,

like the burial of sacred animals.

כמו קבורה של בעלי חיים קדושים.

At the time, Egypt was a multicultural society.

מצרים הייתה באותה תקופה חברה רב תרבותית.

Two main languages were spoken:

דוברו בה שתי שפות עיקריות:

Ancient Greek, brought by Egypt’s conquerors,

יוונית עתיקה, שהובאה על ידי כובשי מצרים,

and Demotic Egyptian, the native language.

ומצרית דמוטית, שפת האם.

Hieroglyphs represented Middle Egyptian,

הירוגליפים ייצגו את המצרית התיכונה,

a language that was already antiquated but may have been included

שפה שכבר הייתה מיושנת אך אולי נכללה

to convey a sense of authority.

כדי להעביר תחושת סמכות.

The decree was copied onto many stones and erected in temples.

הצו הועתק על אבנים רבות ונבנה במקדשים.

However, as regimes shifted,

עם זאת, ככל שהמשטרים השתנו,

edifices were deconstructed and reconstructed.

מבנים פורקו ושוחזרו.

Some scholars think the Rosetta Stone was originally placed in a temple in Sais.

יש חוקרים שחושבים שאבן הרוזטה הונחה במקור במקדש בסאיס.

It’s unclear how it ended up 80 kilometers away,

לא ברור כיצד היא הגיעה למרחק של 80 ק“מ משם,

but it may have been transported up the Nile after the late 15th century.

אך יתכן שהיא הועברה במעלה הנילוס לאחר סוף המאה ה -15.

Once deciphered, hieroglyphs helped overturn misconceptions.

לאחר פענוחם, הירוגליפים עזרו לבטל תפיסות מוטעות.

Subterranean chambers within Egyptian pyramids

תאים תת קרקעיים בתוך הפירמידות המצריות

were once thought to be secret sites of priestly initiation and study.

נחשבו בעבר כאתרים סודיים של חניכה ולימוד כוהנים.

But it was finally confirmed that pyramids were tombs

אך לבסוף אושר כי פירמידות הן קברים

housing sacred preparations for the afterlife.

המאכלסים הכנות קדושות לחיים שלאחר המוות.

Soon, entire texts could be translated that showcased

עד מהרה ניתן היה לתרגם טקסטים שלמים שהציגו

the complexity of ancient Egyptian religious compositions.

את המורכבות של יצירות דתיות מצריות קדומות.

Experts are still decoding new hieroglyphs as they arise

מומחים עדיין מפענחים הירוגליפים חדשים כשהם מופיעים

and untangling instances of tricky grammar and wordplay.

ופותרים מקרים של דקדוק ומשחקי מילים מסובכים.

The Rosetta Stone helped illuminate one of the world’s oldest written languages

אבן הרוזטה סייעה להאיר את אחת השפות הכתובות הוותיקות בעולם

and the vibrant history it emerged from.

ואת ההיסטוריה התוססת ממנה יצאה.

And yet, the pillaged artifact remains far from its provenance today.

ובכל זאת, החפץ שנבזז נותר רחוק ממקורו כיום.