Why should you read James Joyce's "Ulysses"? - Sam Slote

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

James Joyce's "Ulysses" is widely considered to be both a literary masterpiece

"יוליסס" של ג'יימס ג'וייס נחשבת גם יצירת מופת ספרותית

and one of the hardest works of literature to read.

ואחת היצירות הכי קשות בספרות לקריאה.

It inspires such devotion that once a year on a day called Bloomsday,

היא נותנת השראה לכזאת מסירות שפעם בשנה ביום שנקרא בלומסדיי,

thousands of people all over the world dress up like the characters,

אלפי אנשים בכל העולם מתלבשים כמו הדמויות,

take to the streets,

יוצאים לרחובות,

and read the book aloud.

וקוראים את הספר בקול.

And some even make a pilgrimage to Dublin

וכמה אפילו עולים לרגל לדאבלין

just to visit the places so vividly depicted in Joyce's opus.

רק כדי לבקר את המקומות שתוארו כל כך בפרוט באופוס של ג'וייס.

So what is it about this famously difficult novel

אז מה בנובלה הקשה והמפורסמת הזו

that inspires so many people?

נותן השראה לכל כך הרבה אנשים?

There's no one simple answer to that question,

אין תשובה פשוטה לשאלה הזו,

but there are a few remarkable things about the book

אבל יש כמה דברים יוצאי דופן בנוגע לספר

that keep people coming back.

שגורמים לאנשים לחזור.

The plot, which transpires over the course of a single day,

העלילה, שמתמשכת לאורך יום בודד.

is a story of three characters:

היא סיפור על שלוש דמויות:

Stephen Dedalus, reprised from Joyce's earlier novel,

סטפן דדלוס, שהגיע מנובלה מוקדמת של ג'וייס,

"A Portrait of the Artist as a Young Man";

"דיוקן האמן כאיש צעיר":

Leopold Bloom, a half-Jewish advertising canvasser for a Dublin newspaper;

לאופולד בלום, איש פרסום חצי יהודי של עיתון בדאבלין

and Bloom's wife Molly, who is about to embark on an affair.

ואשתו של בלום מולי, שעומדת לפתוח ברומן.

Stephen is depressed because of his mother's recent death.

סטפן מדוכא בגלל מותה הטרי של אמו.

Meanwhile, Bloom wanders throughout the city.

בינתים, בלום מתהלך בעיר.

He goes to a funeral,

הוא הולך ללוויה,

his work,

לעבודה שלו,

a pub,

פאב,

and so on,

וכך הלאה,

avoiding going home because Molly is about to begin her affair.

נמנע מהבית בגלל שמולי עומדת לפתוח ברומן שלה.

Where it really starts to get interesting, though,

עם זאת המקום בו זה באמת מתחיל להיות מעניין,

is how the story's told.

הוא איך הסיפור מסופר.

Each chapter is written in a different style.

כל פרק נכתב בסגנון אחר.

15 is a play,

15 הוא מחזה,

13 is like a cheesy romance novel,

13 הוא כמו סיפור רומנטי קלישאתי,

12 is a story with bizarre, exaggerated interruptions,

12 הוא סיפור עם הפרעות מוזרות ומוגזמות,

11 uses techniques, like onomatopoeia, repetitions, and alliteration

11 משתמש בשיטות כמו אונומטופאה, חזרות, ואליטרציה

to imitate music,

כדי לחקות מוזיקה,

and 14 reproduces the evolution of English literary prose style,

ו 14 משחזר את ההתפתחות של סגנון הפרוזה הספרותי האנגלי,

from its beginnings in Anglo-Saxon right up to the 20th century.

מתחילתו באנגלו סאקסונים ממש עד המאה ה 20.

That all culminates in the final chapter

כל זה מגיע לשיא בפרק האחרון

which follows Molly's stream of consciousness

שעוקב אחרי זרם המודעות של מולי

as it spools out in just eight long paragraphs

כשהוא מתגלה בשמונה פסקאות ארוכות בלבד

with almost no punctuation.

כמעט ללא סימני פיסוק בכלל.

The range of styles Joyce uses in "Ulysses"

מנעד הסגנונות בהם ג'וייס משתמש ב"יוליסס"

is one of the things that makes it so difficult,

הוא אחד הדברים שהופך אותו לכל כך קשה,

but it also helps make it enjoyable.

אבל גם עוזר להפוך אותו למהנה.

And it's one of the reasons that the book is held up

וזו אחת הסיבות שהספר החזיק

as one of the key texts of literary modernism,

כאחד מספרי המפתח של המודרניזם הספרותי,

a movement characterized by overturning traditional modes of writing.

תנועה שמאופיינת בהפיכת המודל המסורתי של הכתיבה.

Joyce fills his narrative gymnastic routines

ג'וייס ממלא את שגרות הנרטיבים הגמישים שלו

with some of the most imaginative use of language you'll find anywhere.

בכמה מהשימושים מלאי הדמיון בשפה שאי פעם תמצאו במקום כלשהו.

Take, for instance,

קחו לדוגמה,

"The figure seated on a large boulder at the foot of a round tower

"הצורה הישובה על סלע גדול למרגלות מגדל עגול

was that of a broadshouldered deepchested stronglimbed frankeyed redhaired

היתה של גיבור אדום שיער רחב כתפיים וחזה עם זרועות חסונות

freelyfreckled shaggybearded widemouthed largenosed longheaded deepvoiced

מלא נמשים עם זקן מדובלל פה רחב אף גדול ראש ארוך קול עמוק

barekneed brawnyhanded hairlegged ruddyfaced sinewyarmed hero."

חשוף ברך ידים יבשות שעיר רגליים ואדום פנים."

Here, Joyce exaggerates the description of a mangy old man in a pub

פה, ג'וייס מגזים בתאור של אדם זקן בפאב

to make him seem like an improbably gigantesque hero.

כדי לגרום לו להראות כמו גיבור לא סביר.

It's true that some sections are impenetrably dense at first glance,

זה נכון שכמה חלקים דחוסים ביותר במבט ראשון,

but it's up to the reader to let their eyes skim over them

אבל זה תלוי בקורא לתת לעיניים שלו לרחף עליהם

or break out a shovel and dig in.

או להוציא את חפירה ולחפור.

And once you start excavating the text,

וברגע שאתם מתחילים לחפור בטקסט,

you'll find the book to be an encyclopedic treasure trove.

תגלו שהספר הוא אוצר אנציקלופדי.

It's filled with all manner of references and allusions

הוא מלא בכל סוגי האזכורים והרמיזות

from medieval philosophy to the symbolism of tattoos,

מהפילוסופיה של ימי הביניים לסימבוליות של קעקועים,

and from Dante to Dublin slang.

ומדאנטה לסלנג של דאבלין.

As suggested by the title, some of these allusions revolve around Homer's "Odyssey."

כמו שמתואר בשם, כמה מהרמיזות סובבות סביב האודיסאה של הומר.

Each chapter is named after a character or episode from the "Odyssey,"

כל פרק נקרא על שם דמות או פרק באודיסאה,

but the literary references are often coy, debatable, sarcastic, or disguised.

אבל הקישורים הספרותיים הרבה פעמים מתחמקים, נתונים לוויכוח, סרקסטים או מסווים.

For example, Homer's Odysseus, after an epic 20-year-long journey,

לדוגמה, אודיסאוס של הומר, אחרי מסע אפי בן 20 שנה,

returns home to Ithaca and reunites with his faithful wife.

חוזר הביתה לאית'קה ומתאחד עם אשתו הנאמנה.

In contrast, Joyce's Bloom wanders around Dublin for a day

בניגוד, בלום של ג'וייס מסתובב בדאבלין ליום

and returns home to his unfaithful wife.

וחוזר הביתה לאשתו הבוגדנית.

It's a very funny book.

זה ספר מאוד מצחיק.

It has highbrow intellectual humor,

יש לו הומור גבוה,

if you have the patience to track down Joyce's references,

אם יש לכם את סבלנות לעקוב אחרי ההקשרים שלו ג'וייס,

and more lowbrow dirty jokes.

ובדיחות ברמה יותר נמוכה.

Those, and other sexual references, were too much for some.

אלה, ואזכורים מיניים אחרים, היו יותר מדי לכמה.

In the U.S., the book was put on trial, banned, and censored

בארצות הברית, הספר עלה למשפט, נאסר, וצונזר

before it had even been completed

לפני שהוא אפילו הושלם

because it was originally published as a serial novel.

בגלל שהוא פורסם במקור כנובלה סדרתית.

Readers of "Ulysses" aren't just led through a variety of literary styles.

קוראים של "יוליסס" מובלים לא רק דרך מגוון של סגנונות ספרותיים.

They're also given a rich and shockingly accurate tour

ניתן להם גם סיור עשיר ומדויק באופן מפתיע

of a specific place at a time:

של המיקום הספציפי בזמן:

Dublin in 1904.

דאבלין של 1904,

Joyce claimed that if Dublin were to be destroyed,

ג'וייס טען שאם דאבלין היתה משומדת,

it could be recreated from the pages of this book.

היא היתה יכולה להווצר מחדש מהדפים של הספר הזה.

While such a claim is not exactly true,

בעוד טענה כזאת היא לא בדיוק נכונה,

it does show the great care that Joyce took in precisely representing details,

היא מראה שג'וייס התייחס ברצינות לייצג במדוייק את הפרטים,

both large and small, of his home city.

גם גדולים וגם קטנים, של עיר הולדתו.

No small feat considering he wrote the entire novel

לא מעשה פשוט בהתחשב בכך שהוא כתב את כל הנובלה

while living outside of his native Ireland.

בעודו חי מחוץ לאירלנד מולדתו.

It's a testament to Joyce's genius that "Ulysses" is a difficult book.

זו עדות לגאונות של ג'וייס ש"יוליסס" הוא ספר מורכב.

Some people find it impenetrable without a full book of annotations

כמה אנשים מוצאים אותו בלתי חדיר בלי ספר שלם של פרושים

to help them understand what Joyce is even talking about.

כדי לעזור להם להבין מה שג'וייס אפילו מדבר עליו.

But there's a lot of joy to be found in reading it,

אבל יש הרבה שמחה שנמצאת בקריאתו,

more than just unpacking allusions and solving puzzles.

יותר מרק לפרק את האלוזיות ולפתור חידות.

And if it's difficult, or frustrating, or funny,

ואם זה מורכב, או מתסכל, או מצחיק,

that's because life is all that, and more.

זה בגלל שהחיים הם כל זה, ויותר.

Responding to some criticism of "Ulysses,"

בתגובה לביקורת על "יוליסס",

and there was a lot when it was first published,

והיתה הרבה כשהוא פורסם,

Joyce said that if "Ulysses" isn't worth reading,

ג'וייס אמר שאם "יוליסס" לא שווה קריאה,

then life isn't worth living.

אז החים לא שווים לחיות אותם.