History vs. Augustus - Peta Greenfield & Alex Gendler

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

His reign marked the beginning of one of history’s greatest empires

השלטון שלו סימן את ההתחלה של אחת האימפריות הגדולות בהיסטוריה

and the end of one of its first republics.

ואת הסוף של אחת הרפובליקות הראשונות שלה.

Was Rome’s first emperor

האם הקיסר הראשון של רומא

a visionary leader who guaranteed his civilization’s place in history

היה מנהיג בעל חזון שהבטיח לציביליזציה שלו מקום בהיסטוריה

or a tyrant who destroyed its core values?

או עריץ שהחריב את ערכי היסוד שלה?

Find out in History versus Augustus.

גלו בהיסטוריה נגד אוגוסטוס.

Order, order.

סדר, סדר.

The defendant today is Gaius Octavius?

הנאשם היום הוא גאיוס אוקטביוס?

Gaius Julius Caesar/Augustus...

גאיוס יוליוס קיסר/אוגוסטוס...

Do we have the wrong guy?

האם יש לנו את הבחור הלא נכון?

No, your Honor.

לא, כבודו.

Gaius Octavius, born in 63 BCE, was the grand-nephew of Julius Caesar.

גאיוס אוקטביוס, שנולד ב 63 לפני הספירה היה האחיין הקרוב של יוליוס קיסר.

He became Gaius Julius Caesar

הוא הפך לגאיוס יוליוס קיסר

upon being named his great-uncle’s adoptive son and heir.

כשהוכרז כבנו המאומץ וכיורשו של דודו.

And he gained the title Augustus in 27 BCE

והוא זכה בתואר אוגוסטוס ב 27 לפני הספירה

when the Senate granted him additional honors.

כשהסנאט העניק לו כבוד נוסף.

You mean when he established sole authority and became emperor of Rome.

אתם מתכוונים כשהוא תפש את האחריות הבלעדית והפך לקיסר רומא.

Is that bad?

האם זה רע?

Didn’t every place have some king or emperor back then?

האם לא לכל מקום היה מלך או קיסר בזמנו?

Actually, your Honor,

למעשה, כבודו,

the Roman people had overthrown their kings centuries before

הרומאים נפטרו ממלכיהם שנים לפני כן

to establish a republic,

כדי להקים רפובליקה,

a government meant to serve the people, not the privilege of a ruling family.

ממשלה שנועדה לשרת את האנשים, לא זכות של משפחה שלטת.

And it was Octavius who destroyed this tradition.

והיה זה אוקטביוס שהרס את המסורת הזו.

Octavius was a model public servant.

אוקטביוס היה משרת ציבור למופת.

At 16, he was elected to the College of Pontiffs

בגיל 16, היא נבחר לקולג' הפונטיפים

that supervised religious worship.

שפיקח על האמונה הדתית.

He fought for Rome in Hispania alongside his great-uncle Caesar

היא נלחם עבור רומא בהיספניה יחד עם דודו הגדול קיסר

and took up the responsibility of avenging Caesar’s death

ולקח את האחריות לנקום את מות קיסר

when the corrupt oligarchs in the Senate betrayed and murdered him.

כשהאוליגרכים המושחתים בסנאט בגדו בו ורצחו אותו.

Caesar had been a power-hungry tyrant who tried to make himself a king

קיסר היה טיראן רעב לכוח שניסה להפוך את עצמו למלך

while consorting with his Egyptian queen Cleopatra.

בעודו משתף פעולה עם המלכה המצרית קליאופטרה.

After his death,

אחרי מותו,

Octavius joined his general Mark Antony

אוקטביוס הצטרף לגנרל מרקוס אנטוניוס

in starting a civil war that tore Rome apart,

בתחילת מלחמת אזרחים שקרעה את רומא.

then stabbed his ally in the back to increase his own power.

אז הוא דקר את שותפו בגב כדי להגביר את כוחו.

Antony was a fool.

אנטוניוס היה טיפש.

He waged a disastrous campaign in Parthia

הוא החל בקמפיין הרסני מול פרתיה

and plotted to turn Roman territories

וזמם להפוך טריטוריות רומאיות

into personal kingdoms for himself and Cleopatra.

לממלכות אישיות לעצמו ולקליאופטרה.

Isn’t that what Caesar had been accused of?

האין זה מה שקיסר הואשם בו?

Well...

ובכן...

So Octavius destroyed Antony for trying to become a king

אז אוקטביוס השמיד את אנטוניוס בשל נסיונו להיות מלך

and then became one himself?

ואז הפך לאחד בעצמו?

That’s right.

זה נכון.

You can see the megalomania even in his adopted title – "The Illustrious One."

אתם יכולים לראות את המגלומניה אפילו באימוץ התואר -- "המהולל."

That was a religious honorific.

זה היה תואר דתי.

And Augustus didn’t seek power for his own sake.

ואוגוסטוס לא רדף כוח למען עצמו.

As winner of the civil war and commander of the most troops,

כזוכה במלחמת האזרחים ומפקד רוב הכוחות,

it was his duty to restore law and order to Rome

זו היתה חובתו להחזיר את החוק והסדר לרומא

so that other factions didn’t continue fighting.

כך שפלגים אחרים לא ימשיכו להלחם.

He didn’t restore the law - he made it subordinate to him!

הוא לא החזיר את החוק -- הוא הפך אותו כפוף לו!

Not true.

לא נכון.

Augustus worked to restore the Senate’s prestige,

אוגוסטוס עבד להחזיר את תהילת הסנאט,

improved food security for the lower classes,

שיפר את הבטחון התזונתי למעמדות הנמוכים יותר,

and relinquished control of the army when he resigned his consul post.

וויתר על השליטה בצבא כשהתפטר ממשרתו כקונסול.

Mere optics.

למראית עין בלבד.

He used his military influence and personal wealth

הוא השתמש בהשפעה הצבאית ובעושר האישי שלו

to stack the Senate in his favor,

כדי להטות את הסנאט לטובתו,

while retaining the powers of a tribune

בעודו שומר על הכוחות של הטריביון

and the right to celebrate military triumphs.

ועל הזכות לחגוג נצחונות צבאיים.

He kept control of provinces with the most legions.

הוא שמר על שליטה בפרובינציות עם רוב הלגיונות.

And if that wasn’t enough,

ואם זה לא היה מספיק,

he assumed the consul position twice more to promote his grandchildren.

הוא לקח שליטה על מעמד הקונסול פעמיים נוספות כדי לקדם את נכדיו.

He was clearly trying to establish a dynasty.

הוא ניסה בברור להקים שושלת.

But what did he do with all that power?

אבל מה הוא עשה עם כל הכוח הזה?

Glad you asked, your Honor.

אני שמח ששאלת כבודו.

Augustus’s accomplishments were almost too many to name.

ההשגים של אוגוסטוס כמעט רבים מדי לאזכור.

He established consistent taxation for all provinces,

הוא קבע מיסוי קבוע לכל הפרובינציות,

ending private exploitation by local tax officials.

שם סוף לניצול אישי על ידי פקידים מקומיים.

He personally financed a network of roads and employed couriers

הוא מימן אישית רשת של דרכים והעסיק שליחים

so news and troops could travel easily throughout the realm.

כך שכוחות וחדשות יוכלו לנוע בקלות בממלכה.

And it was under Augustus

וזה היה תחת שלטונו של אוגוסטוס

that many of Rome’s famous public buildings were constructed.

שהרבה מבנים ציבוריים רומאיים מפורסמים הוקמו.

The writers of the time were nearly unanimous in praising his rule.

הסופרים של הזמן היו תמימי-דעים לגבי טיב שלטונו.

Did the writers have any other choice?

האם לסופרים היתה ברירה אחרת?

Augustus exiled plenty of people on vague charges,

אוגוסטוס הגלה הרבה אנשים בטיעונים קלושים,

including Ovid, one of Rome’s greatest poets.

כולל אובידיוס, אחד המשוררים הדגולים של רומא.

And you forgot to mention the intrusive laws regarding citizens’ personal lives –

ואתה שוכח להזכיר את החוקים הפולשניים בונגע לחיים הפרטיים של אזרחים --

punishing adultery,

הענשת בגידה,

restricting marriage between social classes,

הגבלת נישואים בין מעמדות חברתיים,

even penalties for remaining unmarried.

אפילו קנסות על מי שנשאר לא נשוי.

He was trying to improve the citizenry and instill discipline.

הוא ניסה לשפר את האזרחות ולהנחיל משמעת.

And he succeeded.

והוא הצליח.

His legacy speaks for itself:

המורשת שלו מדברת בעד עצמה:

40 years of internal stability,

40 שנה של יציבות פנימית,

a professional army that expanded Rome’s frontiers in all directions,

צבא מקצועי שהרחיב את גבולות רומא בכל הכיוונים,

and a government still remembered as a model of civic virtue.

וממשל שעדיין זכור כמודל לערכים אזרחיים.

His legacy was an empire

המורשת שלו היתה אימפריה

that would go on to wage endless conquest until it collapsed,

שתמשיך בכיבוש אין סופי עד שתתמוטט.

and a tradition of military autocracy.

ומסורת של אוטוקרטיה צבאית.

Any time a dictator in a general’s uniform commits atrocities

כל פעם שדיקטטור במדי גנרל מבצע זוועות

while claiming to act on behalf of "the people,"

בעודו טוען לפעולה בשם "האנשים,"

we have Augustus Caesar to thank.

אנחנו צריכים להודות לאוגוסטוס.

So you’re saying Augustus was a good emperor,

אז אתה אומר שאוגוסטוס היה קיסר טוב,

and you’re saying there’s no such thing?

ואתה אומר שאין כזה דבר?

We’re used to celebrating historical leaders

אנחנו רגילים להלל מנהיגים היסטוריים

for their achievements and victories.

על ההשגים והנצחונות שלהם.

But to ask whether an individual should have such power in the first place

אבל לשאול האם לאדם צריך להיות כזה כוח מראש

is to put history itself on trial.

זה לשים את ההיסטוריה למשפט.