Can you still feel a limb that's gone? - Joshua W. Pate

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

The vast majority of people who’ve lost a limb can still feel it—

רוב האנשים שאיבדו גפים עדיין מרגישים אותן --

not as a memory or vague shape, but in complete lifelike detail.

לא כזיכרון או צורה עמומה, אלא בפרוט דמוי חיים.

They can flex their phantom fingers

הם יכולים לקפל את אצבעות הפאנטום שלהם

and sometimes even feel the chafe of a watchband

ולפעמים אפילו להרגיש את השפשוף של רצועות שעון

or the throb of an ingrown toenail.

או הכאב של ציפרון חודרנית.

And astonishingly enough,

ולמרבה הפלא,

occasionally even people born without a limb can feel a phantom.

ולפעמים אפילו אנשים שנולדים בלי גפיים יכולים להרגיש את גפי הפנטום.

So what causes phantom limb sensations?

אז מה גורם לתחושות גפי פנטום?

The accuracy of these apparitions

הדיוק של התחושות האלו

suggests that we have a map of the body in our brains.

מרמז שיש לנו מפה של הגוף בתוך המוח.

And the fact that it’s possible

והעובדה שזה אפשרי

for someone who’s never had a limb to feel one

למישהו שמעולם לה היה לו גף להרגיש אותו

implies we are born with at least the beginnings of this map.

מעלה את האפשרות שאנחנו נולדים לפחות עם ההתחלה של המפה הזו.

But one thing sets the phantoms that appear after amputation

אבל דבר אחד מבדיל גפי פנטום שמופיעים אחרי כריתה

apart from their flesh and blood predecessors:

מקודמיהם בעלי הבשר ודם:

the vast majority of them are painful.

רובם כואבים.

To fully understand phantom limbs and phantom pain,

כדי להבין לגמרי גפי פנטום וכאב פנטום,

we have to consider the entire pathway from limb to brain.

אנחנו צריכים לשקול את כל הדרך מהגפה למוח.

Our limbs are full of sensory neurons responsible for everything

הגפיים שלנו מלאות ניורונים תחושתיים שאחראים להכל

from the textures we feel with our fingertips

מהמרקמים שאנחנו מרגישים בקצות אצבעותינו

to our understanding of where our bodies are in space.

עד להבנה שלנו של איפה הגוף שלנו נמצא בחלל.

Neural pathways carry this sensory input through the spinal cord

דרכים עצביות נושאות את הקלט התחושתי דרך חוט השדרה

and up to the brain.

ולמעלה למוח.

Since so much of this path lies outside the limb itself,

מאחר וכל כך הרבה מהדרך הזו נמצאת מחוץ לגף עצמו,

most of it remains behind after an amputation.

רובה נשארת אחרי כריתה,

But the loss of a limb

אבל אובדן גף

alters the way signals travel at every step of the pathway.

משנה את הדרך בה האות עובר בכל צעד של הדרך.

At the site of an amputation,

באתר הקטיעה,

severed nerve endings can thicken and become more sensitive,

קצוות עצבים חתוכים יכולים להתעבות ולהפוך לרגישים יותר,

transmitting distress signals even in response to mild pressure.

משגרים אותות לחץ אפילו בתגובה ללחץ קל.

Under normal circumstances,

תחת נסיבות רגילות,

these signals would be curtailed in the dorsal horn of the spinal cord.

האותות האלו מופחתים בקרן הדורסלית בחוט השדרה.

For reasons we don’t fully understand, after an amputation,

מסיבות שאנחנו לא לגמרי מבינים, אחרי קטיעה,

there is a loss of this inhibitory control in the dorsal horn,

יש אובדן של ההשתקה הזו בקרן הדורסלית,

and signals can intensify.

ואותות יכולים להתגבר.

Once they pass through the spinal cord, sensory signals reach the brain.

ברגע שהם עוברים בחוט השדרה, האותות התחושתיים מגיעים למוח.

There, the somatosensory cortex processes them.

שם, הקורטקס התחושתי מעבד אותם.

The entire body is mapped in this cortex.

כל הגוף ממופה בקורטקס הזה.

Sensitive body parts with many nerve endings,

אברי גוף רגישים עם הרבה קצוות עצבים,

like the lips and hands,

כמו השפתיים והידים,

are represented by the largest areas.

מיוצגים על ידי האזורים הכי גדולים.

The cortical homunculus is a model of the human body

ההומונקולוס הקורטיקלי הוא מודל של גוף האדם

with proportions based on the size of each body part’s representation in the cortex,

עם פרופורציות שמבוססות על הגודל של כל אבר בגוף כפי שהוא מיוצג בקורטקס,

The amount of cortex devoted to a specific body part can grow or shrink

כמות הקורטקס שמוקדשת לחלק גוף מסויים יכולה לגדול או לקטון

based on how much sensory input the brain receives from that body part.

בהתבסס על כמה קלט תחושתי המוח מקבל מחלקי הגוף.

For example, representation of the left hand is larger in violinists

לדוגמה, היצוג של היד השמאלית גדולה אצל כנרים

than in non-violinists.

מאשר אצל אנשים שלא מנגנים בכינור.

The brain also increases cortical representation

המוח גם מגדיל יצוג קורטיקלי

when a body part is injured

כשחלק גוף נפגע

in order to heighten sensations that alert us to danger.

כדי להגביר את התחושות שמתריעות על סכנה.

This increased representation can lead to phantom pain.

היצוג המוגבר הזה יכול להביל לכאב פנטום.

The cortical map is also most likely responsible

המפה הקורטיקלית כנראה גם אחראית

for the feeling of body parts that are no longer there,

לתחושה של חלקי גוף שלא נמצאים שם יותר,

because they still have representation in the brain.

בגלל שהם עדין מיוצגות במוח.

Over time, this representation may shrink and the phantom limb may shrink with it.

במשך הזמן, היצוגים האלה יכולים להתכווץ וגף הפנטום יכול להתכווץ גם איתם.

But phantom limb sensations don’t necessarily disappear on their own.

אבל תחושות בגפי פנטום לא בהכרח נעלמות בעצמן.

Treatment for phantom pain usually requires

טיפולים לכאב פנטום בדרך כלל דורשים

a combination of physical therapy,

שילוב של פיזיותרפיה,

medications for pain management,

תרופות לטיפול בכאב,

prosthetics,

תותבות,

and time.

וזמן.

A technique called mirror box therapy

שיטה שנקראת תרפיית קופסת מראה

can be very helpful in developing the range of motion

יכולה להיות מאוד מועילה בפיתוח טווח התנועה

and reducing pain in the phantom limb.

והפחתת הכאב בגפי פנטום.

The patient places the phantom limb into a box behind a mirror

החולה שם את איבר הפנטום בקופסה מאחורי מראה

and the intact limb in front of the mirror.

ואת הגף השלם מול המראה.

This tricks the brain into seeing the phantom

זה משטה במוח ללראות את הפנטום

rather than just feeling it.

במקום רק להרגיש אותו.

Scientists are developing virtual reality treatments

מדענים מפתחים טיפולי מציאות מדומה

that make the experience of mirror box therapy even more lifelike.

שהופכים את החוויה של תרפיית קופסת המראה לאפילו יותר מציאותית.

Prosthetics can also create a similar effect—

תותבות יכולות גם ליצור אפקט דומה --

many patients report pain

הרבה חולים מדווחים על כאב

primarily when they remove their prosthetics at night.

בעיקר כשהם מסירים את התותבת בלילה.

And phantom limbs may in turn

וגפי פנטום אולי בתורם

help patients conceptualize prosthetics as extensions of their bodies

יעזרו לחולים לדמיין תותבות כהרחבות של הגוף שלהם

and manipulate them intuitively.

ולהפעיל אותן באופן אינטואיטיבי.

There are still many questions about phantom limbs.

יש עדיין הרבה שאלות בנוגע לגפי פנטום.

We don’t know why some amputees escape the pain

אנחנו לא יודעים למה כמה קטועי גפיים לא חשים כאב

typically associated with these apparitions,

שבדרך כלל משוייך לגפי הפנטום האלה,

or why some don’t have phantoms at all.

או למה לכמה אין פנטומים בכלל.

And further research into phantom limbs

ומחקר נוסף לגפי פנטום

isn’t just applicable to the people who experience them.

אינו שימושי רק עבור אנשים שחווים אותם.

A deeper understanding of these apparitions

הבנה עמוקה יותר של התופעות האלו

will give us insight into the work our brains do every day

תיתן לנו תובנה לעבודה שהמוח שלנו עושה יום יום

to build the world as we perceive it.

כדי לבנות את העולם כמו שאנחנו תופסים אותו.

They’re an important reminder

הם תזכורת חשובה

that the realities we experience are, in fact, subjective.

שהמציאות שאנחנו חווים, היא למעשה סובייקטיבית.