Underwater farms vs. climate change - Ayana Elizabeth Johnson and Megan Davis

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

For 3 billion people around the world,

עבור 3 מיליארד אנשים בעולם,

seafood provides a significant source of protein and nutrition.

מאכלי ים מספקים מקור משמעותי של חלבון ותזונה.

But recent studies show that 33% of wild fisheries are overfished,

אבל מחקרים אחרונים מראים ש 33% מהדגה בטבע מנוצלת יותר מדי,

while another 60% are fished at their maximum capacity.

בעוד את 60% הנוספים דגים ביכולת המקסימלית שלהם.

In fact, over half the seafood we eat–

למעשה, יותר מחצי ממאכלי הים שאנחנו אוכלים -

from finfish and shellfish to seaweed and algae–

מדגים לרכיכות לאצות --

isn’t caught in the wild.

אינם נתפסים בטבע.

It’s grown through aquaculture, or aquatic farming.

הם מגודלים בחקלאות, או חוואות ימית.

Farmed seafood is one of the fastest-growing food industries,

מזון ימי מחוואות היא אחת מתעשיות המזון הגדלות ביותר,

expanding in volume by 5.8% each year.

וגדלה בנפח ב 5.8% כל שנה.

But different methods of aquaculture come with different advantages and issues–

אבל שיטות שונות של חקלאות ימית מגיעות עם יתרונות ובעיות שונים --

some of which echo the serious problems we’ve seen in industrial agriculture.

כמה מהם מהדהדים את הבעיות החמורות שראינו בחקלאות תעשייתית.

So how can we avoid repeating the mistakes we’ve made on land, at sea?

אז איך אנחנו יכולים להמנע מלחזור על הטעויות שעשינו על האדמה, בים?

What aquaculture approaches are we currently using,

באילו גישות חקלאיות אנחנו משתמשים עכשיו,

and what does a sustainable way to farm the ocean really look like?

ואיך דרך בת קיימא לחקלאות באוקיינוס באמת נראית?

One of the most common aquaculture methods involves large pens made of nets,

אחת משיטות החקלאות הכי נפוצות כוללת מכלאות גדולות שעשויות מרשתות,

where fish are farmed offshore in floating cages roughly 1000 square meters in size.

שם מגדלים דגים קרוב לחוף בכלובים צפים בערך בגודל 1000 מטר רבוע.

Commonly employed off the coast of Chile and in the fjords of Norway,

נפוצים מול חופי צ'ילה ובפיורדים בנורווגיה,

these fish, like many industrially farmed animals,

הדגים האלה, כמו הרבה חיות שמגודלות בחוות,

occupy stressful, overcrowded pens.

מאכלסים מכלאות צפופות מדי ומשרות לחץ.

They produce massive amounts of waste,

הן מייצרות כמויות מסיביות של פסולת,

polluting the surrounding areas

מזהמות את הסביבה

and potentially spreading diseases to wild species.

ופוטנציאלית מפיצות מחלות למינים פראיים.

Worse still, since the antibiotics employed to fight disease

וגרוע מזה, מאחר והאנטיביוטיקה שמפוזרת כדי להלחם במחלות

aren’t fully absorbed by the fish,

לא נספגת לגמרי בדגים,

they get excreted back into the environment.

היא מפוזרת בסביבה.

Net pens are also susceptible to escapes,

מכלאות רשתות רגישות גם לבריחות,

unleashing huge numbers of fish which compete for resources

ומשחררות מספרים גדולים של דגים שמתחרים על משאבים

and weaken the local gene pool with genes adapted for captivity.

ומחלישים את מאגר הגנים המקומי עם גנים שמותאמים לשבי.

Escaped fish can even disrupt local ecosystems as invasive species.

דגים שברחו יכולים אפילו להפריע למערכות מחייה מקומיות כמינים פולשים.

Other techniques,

שיטות אחרות,

such as man-made coastal ponds commonly used for shrimp farming in Southeast Asia,

כמו בריכות מעשה ידי אדם משמשות תדיר לחוואות שרימפס בדרום מזרח אסיה,

create additional environmental problems.

ויוצרות בעיות סביבתיות נוספות.

Just like net pens, these ponds are prone to spreading pollution and disease.

ממש כמו מכלאות רשת, הבריכות האלו מועדות להפצת זיהום ומחלות.

Their construction also frequently destroys important ecosystems

הבניה שלהן פעמים רבות גם משמידה סביבות מחייה חשובות

like mangroves and marshes,

כמו מנגרובים וביצות,

which protect coastal areas from storms,

שמגינות על אזורי חוף מסערות,

provide habitats, and absorb tons of greenhouse gases.

מספקות מחייה, וסופגות טונות של גזי חממה.

One way to solve these problems is to farm fish on land

דרך אחת לפתור את הבעיות האלו היא חקלאות דגים יבשתית

in completely contained systems.

במערכות מוכלות לגמרי.

Tanks and raceways can recirculate and filter water to prevent pollution.

מיכלים ומעברים יכולים למחזר ולסנן את המים כדי למנוע זיהום.

But even fully contained facilities still contend with another major hurdle:

אבל אפילו מתקנים מוכלים לגמרי עדיין מתמודדים עם משוכה גדולה נוספת:

fishmeal.

אוכל לדגים.

About 10% of the seafood caught globally is used to feed animals,

בערך 10% ממאכלי הים שנלכדים גלובלית משמשים כדי להאכיל חיות,

including carnivorous farmed fish.

כולל דגים טורפים בחוות.

Researchers are working on fish feed made of insects and plant-based proteins,

חוקרים עובדים על אוכל לדגים שעשוי מחרקים וחלבונים צמחיים,

but for now many inland fish farms are connected to overfishing.

אבל בינתיים הרבה חוות דגים על האדמה קשורות לדיג יתר.

All these obstacles can make sustainable aquaculture feel a long way off,

כל המכשולים האלה יכולים לגרום לחקלאות ימית בת קיימא להיראות רחוקה,

but innovative farmers are finding new ways to responsibly farm the seas.

אבל חקלאים חדשניים מוצאים דרכים חדשות לחוואות ימית אחראית.

The most promising solution of all may be to look lower on the food chain.

הפיתרון המבטיח מכולם יהיה אולי להביט בתחתית שרשרת המזון.

Instead of cramming large, carnivorous fish into pens,

במקום לדחוס דגים טורפים גדולים למכלאות,

we can work with natural ocean systems

אנחנו יכולים לעבוד עם מערכות אוקיאניות טבעיות

to produce huge amounts of shellfish and seaweeds.

כדי לייצר כמויות עצומות של רכיכות ואצות.

These low-maintenance flora and fauna don’t need to be fed at all.

החיות והאצות האלו עם תחזוקה נמוכה לא צריכים להיות מואכלים בכלל.

In fact, they naturally improve water quality,

למעשה, הם משפרים באופן טבעי את איכות המים,

filtering it as they feed off of sunlight and nutrients in the seawater.

מסננים אותם כשהם ניזונים מאור שמש וחומרים מזינים במי הים.

By absorbing carbon through photosynthesis,

על ידי ספיגת פחמן דרך פוטוסינתזה,

these farms help battle climate change,

החוות האלו יכולות לעזור להלחם בשינוי האקלים,

and reduce local ocean acidification

ולהפחית חומציות מים מקומית

while creating habitats for other species to thrive.

בעודן יוצרות סביבות מחיה למינים אחרים שישגשגו.

Shifting to restorative ocean farming

מעבר לחקלאות ימית משקמת

could provide good jobs for coastal communities,

תוכל לספק עבודות טובות לקהילות חופיות,

and support healthy plant and shellfish-based diets

ולתמוך בדיאטות בריאות מבוססות צמחים ורכיכות

that have an incredibly low carbon footprint.

שיש להם טביעת רגל פחמנית קטנה במיוחד.

In just 5 months,

תוך 5 חודשים בלבד,

4,000 square meters of ocean can produce 25 tons of seaweed

4,000 מטרים רבועים של אוקיינוס יכולים ליצר 25 טונות של אצות

and 250,000 of shellfish.

ו- 250,000 של רכיכות.

With the right distribution network,

עם רשתות ההפצה המתאימות,

a series of small farms, collectively the size of Washington State

סדרה של חוות קטנות, שגודלן הכולל כשל מדינת וושינגטון

could feed the planet.

יכולות להאכיל את כל הפלנטה.

Farms like these are already popping up around the globe,

חוואים כמו אלו כבר צצים מסביב לעולם,

and a new generation of farmers is stepping up

ודורות חדשים של חוואים מגיעים

to pursue a more sustainable future.

ליצור עתיד שהוא יותר בר קיימא.

Done properly,

אם עושים את זאת נכון,

regenerative ocean farming could play a vital role in helping our oceans,

חוואות ימית משקמת יכולה למלא תפקיד חיוני בעזרה לאוקיינוסים,

our climate, and ourselves.

לאקלים, ולנו.