The dark history of zombies - Christopher M. Moreman

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Jenny Rublevsky

Animated corpses appear in stories all over the world

גופות מונפשות מופיעות בסיפורים בכל העולם

throughout recorded history.

בהיסטוריה המתועדת.

But zombies have a distinct lineage—

אבל לזומבים יש שושלת מובחנת --

one that traces back to Equatorial and Central Africa.

אחת שחוזרת לאפריקה המרכזית והמשוונית.

The first clue is in the word “zombie” itself.

הרמז הראשון הוא במילה זומבי עצמה.

Its exact etymological origins are unknown,

המקורות הלשוניים המדוייקים שלה לא ידועים,

but there are several candidates.

אבל יש מספר מועמדים.

The Mitsogho people of Gabon, for example, use the word “ndzumbi” for corpse.

אנשי המיצוגוהו של גבון, לדוגמה, משתמשים במילה “נדזומבי” לגוויה.

The Kikongo word “nzambi” refers variously to the supreme being,

המילה מקיקונגו “נזמבי” מתייחסת באופן שונה לישות העליונה,

an ancestor with superhuman abilities, or another deity.

המקור ליכולות העל אנושיות, או ישות אלוהית אחרת.

And, in certain languages spoken in Angola and the Congo,

ובשפות מסויימות שמדוברות באנגולה והקונגו,

“zumbi” refers to an object inhabited by a spirit,

“זומבי” מתייחסת לעצם שהשתלטה עליו רוח,

or someone returned from the dead.

או מישהו שחזר מהמתים.

There are also similarities in certain cultural beliefs.

יש גם דמיון באמונות תרבותיות מסויימות.

For example, in Kongo tradition, it’s thought that once someone dies,

לדוגמה, במסורת של קונגו, חושבים שברגע שמישהו מת,

their spirit can be housed in a physical object

הרוח שלהם יכולה להשתכן בעצם פיזי

which might bring protection and good luck.

שאולי יביא הגנה ומזל טוב.

Similar beliefs about what might happen to someone’s soul

אמונות דומות על מה שאולי קורה לרוח של מישהו

after death are held in various parts of Africa.

אחרי מותם קיימות במגוון חלקים באפריקה.

Between 1517 and 1804,

בין 1517 ו 1804,

France and Spain enslaved hundreds of thousands of African people,

צרפת וספרד שיעבדו מאות אלפי אנשים אפריקאים,

taking them to the Caribbean island

ולקחו אותם לאי הקריבי

that now contains Haiti and the Dominican Republic.

שעכשיו מכיל את האיטי והרפובליקה הדומיניקנית.

There, the religious beliefs of enslaved African people

שם, האמונות הדתיות של האנשים האפריקאים המשועבדים

mixed with the Catholic traditions of colonial authorities

התערבבו עם המסורות הקתוליות של הרשויות הקולוניאליות

and a religion known as “vodou” developed.

ודת שידועה כוודו התפתחה.

According to some vodou beliefs, a person’s soul can be captured and stored,

לפי כמה אמונות של הוודו, רוח של אדם יכולה להלכד ולהשמר,

becoming a body-less “zombi.”

ולהפוך ל“זומבי” נטול גוף.

Alternatively, if a body isn’t properly attended to soon after death,

ובאופן אלטרנטיבי, אם גוף לא מטופל נכון בקרבת המוות,

a sorcerer called a “bokor” can capture a corpse

מכשף בשם “בוקור” יכול ללכוד את הגופה

and turn it into a soulless zombi that will perform their bidding.

ולהפוך אותה לזומבי נטול רוח שיבצע את מבוקשו.

Historically, these zombis were said to be put to work as laborers

היסטורית, נאמר שהזומבים האלה הופעלו כעובדים

who needed neither food nor rest and would enrich their captor’s fortune.

שלא היו צריכים אוכל או מנוחה והעשירו את לוכדיהם.

In other words, zombification seemed to represent the horrors of enslavement

במילים אחרות, זומביפיקציה נראית כמייצגת את הזוועות של השעבוד

that many Haitian people experienced.

שהרבה אנשי האיטי חוו.

It was the worst possible fate:

זה היה הגורל הכי גרוע האפשרי:

a form of enslavement that not even death could free you from.

צורה של שיעבוד שאפילו המוות לא יכול לשחרר אתכם ממנה.

The zombi was deprived of an afterlife and trapped in eternal subjugation.

הזומבי נושל מהחיים שאחרי ונלכד בשיעבוד אין סופי.

Because of this, in Haitian culture,

בגלל זה, בתרבות של האיטי,

zombis are commonly seen as victims deserving of sympathy and care.

זומבים נראים באופן שגרתי כקורבנות שמגיעה להם סימפטיה ויחס טוב.

The zombie underwent a transformation after the US occupation

הזומבים עברו טרנספורמציה אחרי ההשתלטות האמריקאית

of Haiti began in 1915—

של האיטי שהחלה ב 1915 --

this time, through the lens of Western pop culture.

הפעם, דרך העדשה של תרבות הפופ המערבית.

During the occupation, US citizens propagated many racist beliefs

במהלך הכיבוש, אזרחים אמריקאים הנחילו הרבה אמונות גזעניות

about Black Haitian people.

בנוגע לאנשים השחורים בהאיטי.

Among false accounts of devil worship and human sacrifice,

בין תיעודים לא נכונים של אמונה בשטן וקורבנות אנושיים,

zombie stories captured the American imagination.

סיפורי זומבים לכדו את הדמיון האמריקאי.

And in 1932, zombies debuted on the big screen

וב 1932, זומבים פרצו למסך הגדול

in a film called “White Zombie.”

בסרט שנקרא “זומבי לבנים.”

Set in Haiti, the film’s protagonist must rescue his fiancée

הוא התרחש בהאיטי, הגיבור של הסרט חייב להציל את ארוסתו

from an evil vodou master who runs a sugar mill using zombi labor.

ממאסטר הוודו הרשע שמפעיל מפעל סוכר בשימוש בעובדים זומבים.

Notably, the film's main object of sympathy isn't the enslaved workforce,

ואפשר לראות שהמטרה העיקרית של הסימפטיה היא לא לכוח העבודה המשועבד,

but the victimized white woman.

אלא לקרבן הנשי הלבן.

Over the following decades, zombies appeared in many American films,

במהלך העשורים הבאים, זומבים הופיעו בהרבה סרטים אמריקאים,

usually with loose references to Haitian culture,

בדרך כלל עם קישור קלוש לתרבות מהאיטי,

though some veered off to involve aliens and Nazis.

למרות שכמה סטו לערב חייזרים ונאצים.

Then came the wildly influential 1968 film “Night of the Living Dead,”

אז הגיע הסרט המשפיע ב 1968 “ליל המתים החיים,”

in which a group of strangers tries to survive an onslaught

בו קבוצה של זרים מנסה לשרוד מתקפה

of slow-moving, flesh-eating monsters.

של מפלצות אוכלות בשר שנעות באיטיות.

The film’s director remarked that he never envisioned his living dead as zombies.

במאי הסרט העיר שהוא מעולם לא חזה את המתים החיים שלו כזומבים.

Instead, it was the audience who recognized them as such.

במקום, זה היה הקהל שזיהה אותם ככאלה.

But from then on, zombies became linked to an insatiable craving for flesh—

אבל מאז, זומבים הפכו למקושרים לכמיהה הלא ניתנת למילוי לבשר --

with a particular taste for brains added in 1985′s “The Return of the Living Dead.”

עם טעם מיוחד למוחות שהוספה ב“חזרת המתים החיים” ב 1985.

In these and many subsequent films, no sorcerer controls the zombies;

בו ובהרבה סרטים אחריו, אף מכשף לא שלט בזומבים;

they’re the monsters.

הם המפלצות.

And in many iterations, later fueled by 2002′s “28 Days Later,”

ובהרבה חזרות, מתודלקות מאוחר יותר על ידי “28 ימים לאחר מכן” מ 2002,

zombification became a contagious phenomenon.

זומביפיקציה הפכה לתופעה מדבקת.

For decades now, artists around the world have used zombies

במשך עשורים עכשיו, אמנים מסביב לעולם השתמשו בזומבים

to shine a light on the social ills and anxieties of their moment—

כדי להאיר על המחלות החברתיות והחרדות של הרגע --

from consumer culture to the global lack of disaster preparedness.

מתרבות הצריכה למחסור הגלובלי במוכנות לאסונות.

But, in effect, American pop culture also initially erased the zombies origins—

אבל, למעשה, תרבות הפופ האמריקאית מחקה בהתחלה את מקורות הזומבים --

cannibalizing its original significance

עושה קניבליזציה למשמעות המקורית שלהם

and transforming the victim into the monster.

והופכת את הקורבנות למפלצות.