The life cycle of a t-shirt - Angel Chang

מחזור החיים של חולצת טי - איינג'ל צ'אנג

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Consider the classic white t-shirt.

חשבו על חולצת הטי הלבנה הקלאסית.

Annually, we sell and buy two billion t-shirts globally,

כל שנה, אנחנו מוכרים וקונים שני מיליארד חולצות טי בעולם,

making it one of the most common garments in the world.

מה שהופך אותה לאחד מפריטי הלבוש הנפוצים בעולם.

But how and where is the average t-shirt made,

אבל איך והיכן מיוצרת חולצת טי ממוצעת?

and what's its environmental impact?

ומהי השפעתה הסביבתית?

Clothing items can vary a lot,

פריטי לבוש יכולים להיות מאוד מגוונים,

but a typical t-shirt begins its life on a farm in America, China, or India

אבל חולצת טי ממוצעת מתחילה את חייה בחווה באמריקה, סין או הודו,

where cotton seeds are sown, irrigated and grown for the fluffy bolls they produce.

שם זרעי כותנה נזרעים, מושקים וגדלים עבור הכדורים הרכים שהם מייצרים.

Self-driving machines carefully harvest these puffs,

מכונות שנוהגות את עצמן קוצרות בזהירות את הכדורים האלה,

an industrial cotton gin mechanically separates the fluffy bolls from the seeds,

מנפטת כותנה תעשייתית מפרידה מכאנית את כדורי הפלאף מהזרעים,

and the cotton lint is pressed into 225-kilogram bales.

והכותנה נדחסת לחבילות בנות 225 קילו.

The cotton plants require a huge quantity of water and pesticides.

צמחי הכותנה דורשים כמות עצומה של מים וחומרי הדברה.

2,700 liters of water are needed to produce the average t-shirt,

2,700 ליטר של מים נדרשים כדי לייצר חולצה ממוצעת,

enough to fill more than 30 bathtubs.

מספיק כדי למלא 30 אמבטיות.

Meanwhile, cotton uses more insecticides and pesticides

בנוסף, על כותנה משתמשים ביותר חומרי הדברה

than any other crop in the world.

מכל גידול אחר בעולם.

These pollutants can be carcinogenic,

המזהמים האלה יכולים להיות מסרטנים,

harm the health of field workers,

פוגעים בבריאות עובדי השדות,

and damage surrounding ecosystems.

ופוגעים במערכות האקולוגיות בסביבה.

Some t-shirts are made of organic cotton grown without pesticides and insecticides,

יש חולצות העשויות מכותנה אורגנית שגדלה ללא חומרי הדברה,

but organic cotton makes up less than 1%

אבל כותנה אורגנית מהווה פחות מ-1%

of the 22.7 million metric tons of cotton produced worldwide.

מ-22.7 מיליון הטונות של כותנה שמיוצרות בעולם.

Once the cotton bales leave the farm,

ברגע שחבילות הכותנה עוזבות את החווה,

textile mills ship them to a spinning facility,

מפעלי טקסטיל שולחים אותן למפעלי טוויה,

usually in China or India,

בדרך כלל בסין או בהודו,

where high-tech machines blend,

שם מכונות משוכללות מערבבות,

card,

מפרידות,

comb,

מסרקות,

pull,

מושכות,

stretch,

מותחות,

and, finally, twist the cotton into snowy ropes of yarn called slivers.

ולבסוף, מסובבות כותנה לחבלים שלגיים של חוטים שנקראים גדילים.

Then, yarns are sent to the mill,

אז, החוטים נשלחים חזרה למפעלים,

where huge circular knitting machines

שם מכונות אריגה עגולות ענקיות

weave them into sheets of rough grayish fabric

אורגות אותם לבדים של בד גס אפרפר

treated with heat and chemicals until they turn soft and white.

שמטופל בחום וכימיקלים עד שהוא הופך לרך ולבן.

Here, the fabric is dipped into commercial bleaches and azo dyes,

פה, הבד נטבל במלבינים תעשייתיים וצבענים,

which make up the vivid coloring in about 70% of textiles.

שיוצרים צבעים חיים בבערך 70% מהבדים.

Unfortunately, some of these contain cancer-causing cadmium,

למרבה הצער, כמה מאלה מכילים מסרטנים כמו קדמיום,

lead,

עופרת,

chromium,

כרום,

and mercury.

וכספית.

Other harmful compounds and chemicals can cause widespread contamination

רכיבים מזיקים אחרים וכימיקלים יכולים לגרום לזיהום נרחב

when released as toxic waste water in rivers and oceans.

כשהם נשפכים כפסולת רעילה לנהרות ולאוקיינוסים.

Technologies are now so advanced in some countries

הטכנולוגיות כיום כה מתקדמות בכמה מדינות,

that the entire process of growing and producing fabric

שכל תהליך גידול ויצור הבד

barely touches a human hand.

בקושי דורש מגע יד אדם.

But only up until this point.

אבל רק עד לנקודה הזו.

After the finished cloth travels to factories,

לאחר שהבד המוגמר מגיע למפעלים,

often in Bangladesh, China, India, or Turkey,

בדרך-כלל בבנגלדש, סין, הודו או טורקיה,

human labor is still required to stitch them up into t-shirts,

נדרש כוח אדם כדי לתפור אותו לחולצות טי,

intricate work that machines just can't do.

עבודה מורכבת שמכונות עדיין לא יכולות לבצע.

This process has its own problems.

לתהליך הזה יש בעיות משלו.

Bangladesh, for example,

בנגלדש לדוגמה,

which has surpassed China as the world's biggest exporter of cotton t-shirts,

שעברה את סין כיצואנית הגדולה ביותר של חולצות טי,

employs 4.5 million people in the t-shirt industry,

מעסיקה 4.5 מיליון איש בתעשיה,

but they typically face poor conditions and low wages.

אבל הם בדרך-כלל עובדים בתנאים עלובים ובשכר נמוך.

After manufacture, all those t-shirts travel by ship, train, and truck

אחרי היצור, כל החולצות האלו נשלחות באניה, רכבת ומשאית

to be sold in high-income countries,

להימכר במדינות עם הכנסה גבוהה,

a process that gives cotton an enormous carbon footprint.

תהליך שנותן לכותנה עקבת פחמן עצומה.

Some countries produce their own clothing domestically,

כמה מדינות מייצרות את הביגוד שלהן באופן מקומי,

which cuts out this polluting stage,

מה שמוריד את השלב המזהם הזה,

but generally, apparel production accounts for 10% of global carbon emissions.

אבל באופן כללי, יצור בגדים מהווה 10% מפליטות הפחמן הגלובליות.

And it's escalating.

וזה מחמיר.

Cheaper garments and the public's willingness to buy

בגדים זולים יותר והמוכנות הציבורית לקנות

boosted global production from 1994 to 2014 by 400%

העלתה את היצור הגלובלי מ-1994 ל-2014 ב-400%

to around 80 billion garments each year.

לבערך 80 מיליארד בגדים כל שנה.

Finally, in a consumer's home,

לבסוף, בבית הצרכן,

the t-shirt goes through one of the most resource-intensive phases of its lifetime.

חולצת הטי עוברת את אחד התהליכים דורשי המשאבים הכי משמעותיים בחייה.

In America, for instance,

באמריקה לדוגמה,

the average household does nearly 400 loads of laundry per year

בבית הממוצע מפעילים כמעט 400 מכונות כביסה בשנה

each using about 40 gallons of water.

כל אחת משתמשת ב-160 ליטר מים.

Washing machines and dryers both use energy,

מכונות כביסה ומייבשים משתמשים באנרגיה,

with dryers requiring five to six times more than washers.

כשהמייבשים דורשים פי חמשה עד ששה ממכונות הכביסה.

This dramatic shift in clothing consumption over the last 20 years,

השינוי הדרמטי בצריכת הביגוד ב-20 השנים האחרונות,

driven by large corporations and the trend of fast fashion

שמונע על ידי החברות הגדולות והטרנדים של אופנה מהירה,

has cost the environment,

פגע בסביבה,

the health of farmers,

בבריאות החקלאים,

and driven questionable human labor practices.

והניע מנהגי העסקה מפוקפקים.

It's also turned fashion into the second largest polluter in the world after oil.

זה גם הפך את האופנה למזהמת השניה בגודלה בעולם, אחרי נפט.

But there are things we can do.

אבל יש מה לעשות.

Consider shopping secondhand.

שקלו קניית בגדים יד שניה.

Try to look for textiles made from recycled or organic fabrics.

נסו לחפש בדים שעשויים מבדים אורגניים או ממוחזרים.

Wash clothes less and line dry to save resources.

כבסו בגדים פחות, ויבשו בתליה כדי לחסוך במשאבים.

Instead of throwing them away at the end of their life,

במקום לזרוק אותן בסוף חייהן,

donate, recycle, or reuse them as cleaning rags.

תרמו, מחזרו, או השתמשו בהן מחדש כבדי ניקיון.

And, finally, you might ask yourself,

ולבסוף, אולי תשאלו את עצמכם,

how many t-shirts and articles of clothing will you consume over your lifetime,

כמה חולצות ופריטי לבוש תצרכו במהלך חייכם,

and what will be their combined impact on the world?

ומה תהיה השפעתן הכוללת על העולם?