Why should you read Flannery O’Connor? - Iseult Gillespie

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Allon Sasson

A garrulous grandmother and a roaming bandit face off on a dirt road.

סבתא פטפטנית ובנדיט משוטט עומדים אחד מול השני על דרך עפר.

A Bible salesman lures a one-legged philosopher into a barn.

מוכר ספרי תנ"ך מפתה פילוסוף בעל רגל אחת לאסם.

A traveling handyman teaches a deaf woman her first word on an old plantation.

תיקונאי מלמד אישה חרשת את המילה הראשונה שלה על מטע עתיק.

From her farm in rural Georgia,

מהחווה שלה בג'ורג'יה הכפרית,

surrounded by a flock of pet birds,

מוקפת בלהקה של ציפורי מחמד,

Flannery O’Connor scribbled tales of outcasts,

פלאנרי אוקונור כתבה מעשיות על מנודים,

intruders and misfits staged in the world she knew best:

פולשים ולא יוצלחים שממוקמים בעולם שהיא הכירה הכי טוב:

the American South.

הדרום האמריקאי.

She published two novels,

היא פרסמה שני רומנים,

but is perhaps best known for her short stories,

אבל היא אולי מוכרת הכי הרבה בזכות הסיפורים הקצרים שלה,

which explored small-town life with stinging language, offbeat humor,

שחוקרים חיים בערים קטנות עם שפה עוקצנית, והומור מוזר,

and delightfully unsavory scenarios.

ותרחישים נפלאים בחוסר הטעם שלהם.

In her spare time O’Connor drew cartoons,

בזמנה החופשי אוקונור ציירה קריקטורות,

and her writing is also brimming with caricature.

וגם הכתיבה שלה מלאה קריקטורות.

In her stories, a mother has a face “as broad and innocent as a cabbage,”

בסיפורים שלה, לאם יש פנים "רחבים ותמימים כמו כרוב",

a man has as much drive as a “floor mop,”

לאיש אחר יש מוטיבציה של "סמרטוט רצפה",

and one woman’s body is shaped like “a funeral urn.”

ולאישה אחת יש גוף בצורת "כד אפר".

The names of her characters are equally sly.

השמות של הדמויות שלה ערמומיים באותה מידה.

Take the story “The Life You Save May be Your Own,”

קחו למשל את הסיפור "החיים שאתם מצילים יכולים להיות שלכם",

where the one-handed drifter Tom Shiftlet wanders into the lives

בו הנווד בעל היד האחת טום שיפטלט נכנס לחיים

of an old woman named Lucynell Crater

של אישה זקנה בשם לוסינל קרייטר

and her deaf and mute daughter.

וביתה החרשת אילמת.

Though Mrs. Crater is self-assured,

למרות שגברת קרטר בטוחה בעצמה,

her isolated home is falling apart.

הבית המבודד שלה מתפרק.

At first, we may be suspicious of Shiftlet’s motives

ראשית, אולי נהיה חשדנים בקשר למניעים של שיפטלט

when he offers to help around the house,

כשהוא מציע לעזור בבית,

but O’Connor soon reveals the old woman to be

אבל אוקונור מגלה במהרה שהאישה הזקנה

just as scheming as her unexpected guest–

זוממת ממש כמו האורח הלא צפוי שלה --

and rattles the reader’s presumptions about who has the upper hand.

ומטלטלת את ההנחות המוקדמות של הקוראים בנוגע לידו של מי על העליונה.

For O’Connor, no subject was off limits.

עבור אוקונור, אף נושא לא היה מחוץ לתחום.

Though she was a devout Catholic,

למרות שהיא היתה קתולית אדוקה,

she wasn’t afraid to explore the possibility

היא לא פחדה לחקור את האפשרויות

of pious thought and unpious behavior

של מחשבה קנאית והתנהגות משוחררת

co-existing in the same person.

שמתקיימים במקביל באותו אדם.

In her novel The Violent Bear it Away,

ברומן שלה "האלימים נושאים את זה הלאה",

the main character grapples with the choice to become a man of God –

הדמות המרכזית מתמודדת עם הבחירה להפוך לאיש אלוהים --

but also sets fires and commits murder.

אבל גם מצית ורוצח.

The book opens with the reluctant prophet in a particularly compromising position:

הספר פותח עם הנבואה המסוייגת במצב מתפשר במיוחד:

“Francis Marion Tarwater’s uncle had been dead for only half a day

"דודתו של פרנסיס מריון טארווטר היה מת רק חצי יום

when the boy got too drunk to finish digging his grave.”

כשהילד השתכר מדי כדי לגמור לחפור את הקבר שלו."

This leaves a passerby to “drag the body from the breakfast table

זה משאיר את העוברים והשבים "לגרור את הגופה משולחן ארוחת הבוקר

where it was still sitting and bury it […]

שם היא עדיין ישבה ולקבור אותה [...]

with enough dirt on top to keep the dogs from digging it up.”

עם מספיק עפר עליה כדי להרחיק את הכלבים מלחפור אותה."

Though her own politics are still debated,

למרות שהפוליטיקה שלה עדיין בדיון,

O’Connor’s fiction could also be attuned to the racism of the South.

הפיקציה של אוקונור יכולה להיות משוייכת לגזענות של הדרום.

In “Everything that Rises Must Converge,”

ב"כל מה שעולה חייב להתמזג",

she depicts a son raging at his mother’s bigotry.

היא מתארת בן רותח על הגזענות של אימו.

But the story reveals that he has his own blind spots

אבל הסיפור מגלה שיש לו נקודות מבט מתות משלו

and suggests that simply recognizing evil

ומציע שפשוט להכיר ברשע

doesn’t exempt his character from scrutiny.

לא פוטר את הדמות שלו מבחינה עמוקה.

Even as O’Connor probes the most unsavory aspects of humanity,

אפילו כשאוקונור חוקרת את הפנים הכי דוחות של האנושות,

she leaves the door to redemption open a crack.

היא משאירה את הדלת לגאולה פתוחה מעט.

In “A Good Man is Hard to Find,”

ב"קשה למצוא אדם טוב",

she redeems an insufferable grandmother for forgiving a hardened criminal,

היא גואלת את הסבתא שלא ניתן לסבול על שסלחה לפושע קשוח,

even as he closes in on her family.

אפילו כשהוא מתקרב למשפחתה.

Though we might balk at the price the woman pays for this redemption,

למרות שאולי נעצר במחיר שהאישה משלמת על הגאולה הזו,

we’re forced to confront the nuance in moments

אנחנו מוכרחים להתעמת עם הניואנסים ברגעים

we might otherwise consider purely violent or evil.

שאחרת היינו מחשיבים לאלימים או מרושעים לגמרי.

O’Connor’s mastery of the grotesque

השליטה של אוקונור בגרוטסקי

and her explorations of the insularity and superstition of the South

וחקר צרות האופק והדעות הקדומות של הדרום

led her to be classified as a Southern Gothic writer.

הובילו אותה להיות מסווגת ככותבת דרומית גותית.

But her work pushed beyond the purely ridiculous

אבל העבודה שלה דחפה מעבר למגוחך לגמרי

and frightening characteristics associated with the genre

ותכונות מפחידות שמקושרות לג'אנר

to reveal the variety and nuance of human character.

כדי לגלות את המגוון והניואנס של הדמות האנושית.

She knew some of this variety was uncomfortable,

היא ידעה שחלק מהמגוון הזה היה לא נוח,

and that her stories could be an acquired taste –

ושהסיפורים שלה יכולים להיות טעם נרכש --

but she took pleasure in challenging her readers.

אבל היא נהנתה לאתגר את הקוראים שלה.

O’Connor died of lupus at the age of 39,

אוקונור מתה מזאבת בגיל 39,

after the disease had mostly confined her to her farm in Georgia for twelve years.

אחרי שהמחלה הגבילה אותה בעיקר לחווה שלה בג'ורג'יה לשתים עשר שנים.

During those years,

במהלך השנים האלו,

she penned much of her most imaginative work.

היא כתבה את רוב העבודות בעלות הדמיון שלה.

Her ability to flit between revulsion and revelation

היכולת שלה לעבור בין דחיה לגילוי

continues to draw readers to her endlessly surprising fictional worlds.

ממשיכה למשוך קוראים לעולמות הדמיוניים האין סופיים המפתיעים שלה.

As her character Tom Shiftlet notes,

כמו שהדמות שלה טום שיפלט אומרת,

the body is “like a house:

הגוף הוא "כמו בית:

it don’t go anywhere,

הוא לא הולך לשום מקום,

but the spirit, lady, is like an automobile:

אבל הנפש, גבירתי, היא כמו רכב:

always on the move.”

תמיד בתנועה".