Einstein's miracle year - Larry Lagerstrom

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

As 1905 dawned,

כש 1905 החלה,

the soon-to-be 26-year-old Albert Einstein faced life as a failed academic.

אלברט איינשטיין שעמד לחגוג את יום ההולדת 26 עמד לפני חיים כאקדמאי כושל.

Most physicists of the time would have scoffed at the idea

רוב הפיזיקאים בזמנו היו מגכחים מול הרעיון

that this minor civil servant could have much to contribute to science.

שמשרת הציבור השולי הזה יוכל לתרום הרבה למדע.

Yet within the following year,

ועדיין בשנה הבאה,

Einstein would publish not one,

איינשטיין פירסם לא אחד,

not two,

לא שניים,

not three,

לא שלושה,

but four extraordinary papers, each on a different topic,

אלא ארבעה מאמרים יוצאי דופן, כל אחד בנושא אחר,

that were destined to radically transform our understanding of the universe.

שיועדו לשנות רדיקלית את הבנתנו של היקום.

The myth that Einstein had failed math is just that.

המיתוס שאיינשטיין נכשל במתמטיקה הוא בדיוק זה.

He had mastered calculus on his own by the age of 15

הוא שלט בחשבון דיפרנציאלי לבדו בגיל 15

and done well at both his Munich secondary school

והצליח גם בחטיבה של מינכן

and at the Swiss Polytechnic,

וגם בפוליטכניק השווצרי,

where he studied for a math and physics teaching diploma.

בו הוא למד לתעודת הוראה במתמטיקה ופיזיקה.

But skipping classes to spend more time in the lab

אבל דילוג על שיעורים כדי לבלות יותר זמן במעבדה

and neglecting to show proper deference to his professors

ולא לטרוח להראות יחס מתאים לפרופסורים שלו

had derailed his intended career path.

הרידו את כיוון הקרירה שלו מהפסים.

Passed over even for a lab assistant position,

ודילגו עליו אפילו למשרת עוזר מעבדה,

he had to settle for a job at the Swiss patent office,

הוא היה צריך להסתפק בעבודה במשרד הפטנטים השווצרי,

obtained with the help of a friend's father.

שהושגה בעזרת חבר של אביו.

Working six days a week as a patent clerk,

כשעבד שישה ימים בשבוע כפקיד פנטנטים,

Einstein still managed to make some time for physics,

איינשטיין עדיין הצליח להשקיע זמן בפיזיקה,

discussing the latest work with a few close friends,

ודן בעבודה האחרונה עם כמה חברים קרובים,

and publishing a couple of minor papers.

ופירסם מספר מאמרים זניחים.

It came as a major surprise

זו היתה הפתעה גדולה

when in March 1905 he submitted a paper with a shocking hypothesis.

כשבמרץ 1905 הוא הגיש מאמר עם היפותזה מפתיעה.

Despite decades of evidence that light was a wave,

למרות עשורים של עדויות שאור הוא גל,

Einstein proposed that it could, in fact, be a particle,

איינשטיין הציע שהוא יכול להיות, למעשה, חלקיק,

showing that mysterious phenomena, such as the photoelectric effect,

והראה שתופעה מסתורית, כמו האפקט הפוטו אלקטרי,

could be explained by his hypothesis.

יכולה להיות מוסברת על די ההיפותזה הזו.

The idea was derided for years to come,

לרעיון לעגו במשך שנים לאחר מכן,

but Einstein was simply twenty years ahead of his time.

אבל איינשטיין פשוט הקדים את זמנו בעשרים שנה.

Wave-particle duality was slated to become a cornerstone of the quantum revolution.

הדואליות של חלקיק גל נועדה להפוך אבן הפינה של המהפכה הקוואנטית.

Two months later in May, Einstein submitted a second paper,

חודשיים מאוחר יותר במאי, איינשטיין הגיש מאמר שני,

this time tackling the centuries old question of whether atoms actually exist.

הפעם נוגע בשאלה בת מאות שנים שהיא האם האטום באמת קיים.

Though certain theories were built on the idea of invisible atoms,

למרות שתאוריות מסויימות נבנו על הרעיון של האטום הבלתי נראה,

some prominent scientists still believed them to be a useful fiction,

כמה מדענים בולטים עדיין האמינו שהם בדיון יעיל,

rather than actual physical objects.

במקום אובייקט פיזי אמיתי.

But Einstein used an ingenious argument,

אבל איינשטיין השתמש בטיעון גאוני,

showing that the behavior of small particles

והראה שההתנהגות של חלקיקים קטנים

randomly moving around in a liquid, known as Brownian motion,

שנעים באקראיות בנוזל, תנועה שידועה כתנועה בראונית,

could be precisely predicted

יכולה להיות מנובאת במדוייק

by the collisions of millions of invisible atoms.

על ידי התנגשות של מליוני אטומים בלתי נראים.

Experiments soon confirmed Einstein's model,

ניסויים אישרו במהרה את המודל של איינשטיין,

and atomic skeptics threw in the towel.

ומפקפקי האטום נסגו מעמדתם.

The third paper came in June.

המאמר השלישי הגיע ביוני.

For a long time,

במשך זמן רב,

Einstein had been troubled by an inconsistency

איינטשיין היה מטורד מחוסר האחידות

between two fundamental principles of physics.

בין העקרונות הפיזיקליים הבסיסים.

The well established principle of relativity,

הרעיון המבוסס של יחסיות,

going all the way back to Galileo,

שהגיע עוד מימי גלילאו,

stated that absolute motion could not be defined.

טען שתנועה אבסולוטית לא יכולה להיות מוגדרת.

Yet electromagnetic theory, also well established,

בעוד שהתאוריה האלקטרומגנטית, גם היא מבוססת היטב,

asserted that absolute motion did exist.

טענה שתנועה אבסולוטית קיימת.

The discrepancy, and his inability to resolve it,

חוסר ההתאמה, וחוסר היכולת לפתור אותה,

left Einstein in what he described as a state of psychic tension.

השאירו את איינשטיין במה שהוא תאר במצב של לחץ פסיכולוגי.

But one day in May,

אבל יום אחד במאי,

after he had mulled over the puzzle with his friend Michele Besso,

אחרי שהוא חשב על הפאזל עם חברו מישל בסו,

the clouds parted.

העננים התפזרו.

Einstein realized that the contradiction could be resolved

איינשטיין הבין שהניגודיות יכולה להפתר

if it was the speed of light that remained constant,

אם היתה זו מהירות האור שנשארה קבועה,

regardless of reference frame,

בלי קשר לנקודת היחוס,

while both time and space were relative to the observer.

בעוד הזמן והמרחב היו יחסיים לצופה.

It took Einstein only a few weeks to work out the details

לקח לאיינשטיין רק כמה שבועות להגיע לפרטים

and formulate what came to be known as special relativity.

ולנסח את מה שהפך להיות ידוע כתורת היחסות הפרטית.

The theory not only shattered our previous understanding of reality

התאוריה לא רק ניפצה את ההבנה הקודמת שלנו של המציאות

but would also pave the way for technologies,

אלא גם סללה את הדרך לטכנולוגיות,

ranging from particle accelerators,

שנעו ממאיצי חלקיקים,

to the global positioning system.

ללוויני מיקום גלובליים.

One might think that this was enough,

הייתם יכולים לחשוב שזה מספיק,

but in September,

אבל בספטמבר,

a fourth paper arrived as a "by the way" follow-up to the special relativity paper.

מאמר רביעי הגיע כ"דרך אגב" ממשיך למאמר תורת היחסות הפרטית.

Einstein had thought a little bit more about his theory,

איינשטיין חשב מעט יותר על התאוריה שלו,

and realized it also implied that mass and energy,

והבין שמשתמע גם שמאסה ואנרגיה,

one apparently solid and the other supposedly ethereal,

אחת נראתה מוצקה והאחרת כביכול אתרית,

were actually equivalent.

היו למעשה מקבילות.

And their relationship could be expressed in what was to become the most famous

והיחס בינהן יכול להיות מובע במה שהפכה להיות הנוסחה הכי מפורסמת

and consequential equation in history:

והכי משמעותית בהסטוריה:

E=mc^2.

E=mc^2.

Einstein would not become a world famous icon for nearly another fifteen years.

אינשטיין הפך להיות אייקון עולמי מוכר רק לאחר כמעט חמש עשרה שנה.

It was only after his later general theory of relativity was confirmed in 1919

זה היה רק לאחר שתורת היחסות הכללית שלו אושרה ב 1919

by measuring the bending of starlight during a solar eclipse

על ידי מדידת עיקום אור כוכבים במהלך ליקוי חמה

that the press would turn him into a celebrity.

שהעיתונות הפכה אותו לסלבריטי.

But even if he had disappeared back into the patent office

אבל אפילו אם הוא היה נעלם חזרה אל משרד הפטנטים

and accomplished nothing else after 1905,

ולא משיג כלום אחרי 1905,

those four papers of his miracle year

ארבעת המאמרים האלה של שנת הפלא שלו

would have remained the gold standard of startling unexpected genius.

היו נשארים הסטנדרט המוזהב לגאון לא צפוי ומפתיע.