How did ancient civilizations make ice cream? - Vivian Jiang

תרגום: dana menahem עריכה: zeeva livshitz

On a hot spring afternoon in 1963,

אחר הצהריים של מעיין חם בשנת 1963,

two men, sent by the American CIA,

שני גברים, שנשלחו על ידי ה-CIA האמריקאי,

snuck into the cafeteria of the Havana Libre Hotel.

התגנבו לקפיטריה של מלון הוואנה ליברה.

Their directive was to retrieve a poison pill from the freezer

ההוראה שלהם הייתה להוציא גלולת רעל מהמקפיא

and slip it into the chocolate milkshake of Fidel Castro,

ולהכניס אותה למילקשייק השוקולד של פידל קסטרו,

the Cuban leader who was known to devour up to 18 scoops of ice cream after lunch.

המנהיג הקובני שהיה ידוע שטורף עד 18 כפות גלידה לאחר ארוחת הצהריים.

While exact details of the story are contested, it's rumored that the pill,

בעוד שהפרטים המדויקים של הסיפור שנויים במחלוקת, השמועה היא כי הגלולה,

however, froze to the freezer coils and broke,

לעומת זאת, קפאה לסלילי המקפיא ונשברה,

foiling the CIA’s plan and granting Castro many more days to satiate his sweet tooth.

סיכלה את תוכנית ה-CIA והעניקה לקסטרו ימים רבים נוספים להשביע את הכמיהה שלו למתוק.

Ice cream has held a unique role in our world’s history, culture, and cravings—

גלידה מילאה תפקיד ייחודי בהיסטוריה, בתרבות ובתשוקה של עולמנו -

but where did it come from?

אבל מאיפה היא הגיעה?

The first accounts of cold desserts and iced drinks date back

הדיווחים הראשונים של קינוחים קרים ומשקאות קרים מתוארכים

as early as the first century.

כבר במאה הראשונה.

In civilizations including ancient Rome, Mughal India, and Tang dynasty China,

בתרבויות כולל רומא העתיקה, הודו המוגולית ושושלת טאנג סין,

these icy treats were mainly enjoyed by the royal elites.

מהפינוקים הקפואים הללו נהנו בעיקר האליטות המלכותיות.

And finding the means to freeze these delicacies wasn’t always easy.

ומציאת האמצעים להקפיא את המטעמים האלה לא תמיד היה קל.

Wealthy Mediterranean nobility sent laborers to trek up high mountains

אצולה ים תיכונית עשירה שלחה פועלים לטיול במעלה הרים גבוהים

to harvest glacial ice and snow.

כדי לקצור קרח ושלג מקרחונים.

Meanwhile, ancient Persians built shallow insulated pools of water

בינתיים, פרסים קדומים בנו בריכות מים מבודדות רדודות

and utilized a technique known as sky cooling.

השתמשו בטכניקה המכונה קירור שמיים.

At night, the shallow pools would naturally radiate heat

בלילה הבריכות הרדודות היו מקרינות באופן טבעי חום

into the dry desert skies,

לשמי המדבר היבשים,

causing them to dip below the ambient temperature and freeze.

וגרמו להן לצלול מתחת לטמפרטורת הסביבה ולקפוא.

Yet the cream-based treat we know today made a much later debut.

עם זאת, הפינוק המבוסס על שמנת שאנו מכירים היום עשה הופעת בכורה מאוחרת בהרבה.

It was originally inspired by sherbet, or sharbat in Arabic,

הוא נוצר במקור בהשראת שרבט, או שרבט בערבית,

an icy drink believed to have originated in Persia,

משקה קפוא שמאמינים כי מקורו בפרס,

and subsequently gained popularity in the Middle Ages.

ולאחר מכן זכה לפופולריות בימי הביניים.

European travelers brought sharbat recipes home,

מטיילים אירופאים הביאו הביתה מתכוני שרבט,

and began creating their own chocolate, pinecone,

והחלו ליצור טעמי שוקולד, אצטרובל,

and even eggplant flavored takes on the refreshment.

ואפילו חצילים משלהם של הכיבוד.

In 1692, Antonio Latini, a Neapolitan chef,

בשנת 1692 רשם אנטוניו לטיני, שף נפוליטני,

recorded a recipe for a unique milk-based version,

מתכון לגרסה ייחודית מבוססת חלב,

which some historians dub the first ice cream.

שכמה היסטוריונים מכנים אותה הגלידה הראשונה.

In the 18th century, ice cream expanded its reach

במאה ה-18 הגלידה הרחיבה את טווח ההגעה שלה

as these recipes set sail alongside European settlers to North America.

כאשר מתכונים אלה הפליגו לצד מתיישבים אירופאים לצפון אמריקה.

Yet it was still mainly enjoyed by the upper classes

עם זאת, עדיין נהנו ממנו בעיקר המעמדות הגבוהים

as the process to make it was quite laborious,

מכיוון שהתהליך להכנתו היה די מייגע,

and its main ingredients— sugar, salt, and cream— were expensive.

והמרכיבים העיקריים שלו - סוכר, מלח ושמנת - היו יקרים.

George Washington is said to have spent the equivalent of $6,600

אומרים שג‘ורג’ וושינגטון הוציא סכום שווה ערך ל-6,600 דולרים

in today’s dollars on ice cream in one summer alone.

של ימינו על גלידה בקיץ אחד בלבד.

It was on American soil that the frozen dessert entered its golden age,

הקינוח הקפוא נכנס לעידן הזהב שלו על אדמת אמריקה,

as inventors and entrepreneurs began to engineer ways to bring it to the masses.

כאשר ממציאים ויזמים החלו להנדס דרכים להביא אותו להמונים.

In Philadelphia in 1843, Nancy Johnson patented

בפילדלפיה בשנת 1843, ננסי ג’ונסון רשמה פטנט

a revolutionary ice cream-making machine featuring a crank and beater,

על מכונה מהפכנית לייצור גלידה הכוללת ארכובה ומקצף,

which made the process easier for any home cook.

מה שהקל את התהליך עבור כל טבח ביתי.

And storing ice cream was no longer an obstacle, as by the mid-1830s,

ואחסון גלידה כבר לא היווה מכשול, שכן באמצע שנות ה-30 של המאה ה-19

New England businessman “Ice King” Frederic Tudor

איש עסקים בניו אינגלנד “מלך הקרח” פרדריק טיודור

had greatly improved the ice trade,

שיפר מאוד את סחר הקרח,

shipping thousands of tons of ice to households across the globe.

והעביר אלפי טונות של קרח למשקי בית ברחבי העולם.

Soon, ice cream was on every street corner.

עד מהרה, גלידה הייתה בכל פינת רחוב.

In the late 1880s, political turmoil brought Italian immigrants to cities

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, סערה פוליטית הביאה מהגרים איטלקים לערים

like London, Glasgow, and New York,

כמו לונדון, גלזגו וניו יורק,

where many took up jobs as street vendors selling licks of ice cream

שם רבים קיבלו עבודות כרוכלי רחוב שמוכרים ליקוקים של גלידה

for roughly a penny each.

בכמעט אגורה כל אחד.

Meanwhile, American druggists discovered the appeal of combining soda,

בינתיים, רוקחים אמריקאים גילו את המשיכה של שילוב סודה,

a drink thought to have therapeutic properties at the time,

משקה שנחשב כבעל תכונות טיפוליות באותה תקופה,

with ice cream,

עם גלידה,

and a new social spot was born: the soda fountain.

ונולדה נקודה חברתית חדשה: מזרקת הסודה.

When the sale of alcohol was banned in 1920,

כאשר נאסרה מכירת אלכוהול בשנת 1920,

many American saloons reinvented themselves as soda fountains,

סלונים אמריקאים רבים המציאו את עצמם מחדש כמזרקות סודה,

and breweries like Anheuser-Busch and Yuengling

ומבשלות בירה כמו אנהאוזר-בוש ויונגלינג

pivoted to producing ice cream.

פנו לייצור גלידה.

At the same time, refrigeration technology was improving rapidly.

במקביל, טכנולוגיית הקירור השתפרה במהירות.

By the end of World War II,

בסוף מלחמת העולם השנייה,

the average American home had a freezer that could house a quart of ice cream.

בבית האמריקאי הממוצע היה מקפיא שיכול להכיל ליטר גלידה.

Even trucks could be equipped with freezers full of frozen treats.

אפילו משאיות יכולות להיות מצוידות במקפיאים מלאים בפינוקים קפואים.

Today, ice cream continues to take on new forms.

כיום, הגלידה ממשיכה ללבוש צורות חדשות.

And while some of its mysteries may never be solved,

ולמרות שחלק מהתעלומות שלה לעולם לא ייפתרו,

one thing is certain: our love for ice cream will never thaw.

דבר אחד בטוח: האהבה שלנו לגלידה לעולם לא תפשיר.