How to recognize a dystopia - Alex Gendler

איך לזהות דיסטופיה – אלכס גנדלר

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Sigal Tifferet

Have you ever tried to picture an ideal world?

האם אי פעם ניסיתם לדמיין עולם אידאלי?

One without war, poverty, or crime?

ללא מלחמות, עוני או פשע?

If so, you're not alone.

אם כן, אתם לא לבד.

Plato imagined an enlightened republic ruled by philosopher kings,

אpkטון דמיין רפובליקה מוארת שנשלטת על ידי מלכים פילוסופים,

many religions promise bliss in the afterlife,

הרבה דתות מבטיחות אושר אחרי המוות,

and throughout history,

ובמהלך ההסטוריה,

various groups have tried to build paradise on Earth.

קבוצות שונות ניסו לבנות גן עדן עלי אדמות.

Thomas More's 1516 book "Utopia" gave this concept a name,

הספר של תומאס מור מ 1516 "אוטופיה" נתן לרעיון הזה שם,

Greek for "no place."

שפירושו ביוונית "שום מקום."

Though the name suggested impossibility,

למרות שהשם מציע חוסר אפשרות,

modern scientific and political progress

ההתקדמויות המדעיות והפוליטיות המודרניות

raised hopes of these dreams finally becoming reality.

מעלות תקווה שהחלומות האלו יהפכו לבסוף למציאות.

But time and time again, they instead turned into nightmares

אבל שוב ושוב, הם הפכו במקום זה לסיוטים

of war, famine, and oppression.

של מלחמה, רעב ודיכוי.

And as artists began to question utopian thinking,

וכשאמנים התחילו לפקפק בחשיבה האוטופית,

the genre of dystopia, the not good place, was born.

הז'אנר של דיסטופיה, המקום הלא טוב, נולד.

One of the earliest dystopian works is Jonathan Swift's "Gulliver's Travels."

אחת העבודות הדיסטופיות הראשונות היא "מסעות גוליבר" של ג'ונתן סוויפט.

Throughout his journey, Gulliver encounters fictional societies,

במהלך מסעותיו, גוליבר נפגש בחברות דמיוניות,

some of which at first seem impressive, but turn out to be seriously flawed.

כמה מהן נראות מרשימות בהתחלה, אבל מסתבר שהן פגומות מאוד.

On the flying island of Laputa,

על האי המעופף לפוטה,

scientists and social planners pursue extravagant and useless schemes

מדענים ומתכננים חברתיים עובדים על שיטות ראוותניות וחסרות ערך,

while neglecting the practical needs of the people below.

בעודם מזניחים את הצרכים הפרקטיים של האנשים למטה.

And the Houyhnhnm who live in perfectly logical harmony

ולהויונם שחיים בהרמוניה לוגית מושלמת

have no tolerance for the imperfections of actual human beings.

אין שום סובלנות לחוסר שלמות של אנשים אמיתיים.

With his novel, Swift established a blueprint for dystopia,

בספר שלו, סוויפט מייסד תבנית לדיסטופיה,

imagining a world where certain trends in contemporary society

בה הוא מדמיין עולם בו טרנדים מסויימים בחברה המודרנית

are taken to extremes,

נלקחים לקיצון,

exposing their underlying flaws.

מה שחושף את הפגמים המובנים.

And the next few centuries would provide plenty of material.

והמאות הבאות יתנו הרבה חומר.

Industrial technology that promised to free laborers

הטכנולוגיות התעשייתיות שהבטיחו לשחרר את העובדים,

imprisoned them in slums and factories, instead,

כלאו אותם במשכנות עוני ומפעלים, במקום,

while tycoons grew richer than kings.

בעוד הטייקונים נעשו עשירים ממלכים.

By the late 1800's, many feared where such conditions might lead.

עד סוף המאה ה-19, רבים חששו מההשלכות של מצבים כאלה.

H. G. Wells's "The Time Machine" imagined upper classes and workers

"מכונת הזמן" של ה' ג' ווילס תיארה מעמד עליון ופועלים

evolving into separate species,

שהתפתחו למינים שונים,

while Jack London's "The Iron Heel" portrayed a tyrannical oligarchy

בעוד "עקב הפלדה" של ג'ק לונדון מתאר אוליגרכיה טירנית

ruling over impoverished masses.

השולטת על המונים מוזנחים.

The new century brought more exciting and terrifying changes.

המאה החדשה הביאה עוד שינויים מרגשים ומפחידים.

Medical advances made it possible to transcend biological limits

התקדמויות ברפואה אפשרו להתעלות מעל מגבלות ביולוגיות

while mass media allowed instant communication

בעוד המדיה איפשרה תקשורת מיידית

between leaders and the public.

בין מנהיגים והציבור.

In Aldous Huxley's "Brave New World", citizens are genetically engineered

ב"עולם חדש ואמיץ" של אלדוס האקסלי, אזרחים מהונדסים גנטית

and conditioned to perform their social roles.

ומותנים לבצע את תפקידיהם החברתיים.

While propaganda and drugs keep the society happy,

בעוד פרופוגנדה וסמים שומרים על החברה שמחה,

it's clear some crucial human element is lost.

זה ברור שכמה אלמנטים אנושיים חיוניים נאבדים.

But the best known dystopias were not imaginary at all.

אבל הדיסטופיה הידועה מכל לא היתה דמיונית בכלל.

As Europe suffered unprecedented industrial warfare,

כשאירופה סבלה מלחימה מבוססת תעשייה,

new political movements took power.

תנועות פוליטיות חדשות השתלטו.

Some promised to erase all social distinctions,

כמה הבטיחו למחוק את כל המעמדות החברתיים,

while others sought to unite people around a mythical heritage.

בעוד אחרות רצו לאחד אנשים סביב מסורת מיתית.

The results were real-world dystopias

התוצאות היו דיסטופיות אמיתיות

where life passed under the watchful eye of the State

בהן החיים עברו תחת העין הקפדנית של המדינה

and death came with ruthless efficiency to any who didn't belong.

ומוות הגיע ביעילות חסרת רחמים לכל מי שלא השתייך.

Many writers of the time didn't just observe these horrors,

סופרים רבים באותה תקופה לא רק הבחינו בזוועות האלה,

but lived through them.

אלא חיו אותן.

In his novel "We", Soviet writer Yevgeny Zamyatin described a future

בספרו "אנחנו" הכותב הסובייטי ייבגני זמייטין תאר עתיד

where free will and individuality were eliminated.

בו רצון חופשי ואינדיבידואליות חוסלו.

Banned in the U.S.S.R., the book inspired authors like George Orwell

הספר הוחרם בברית המועצות, אבל נתן השראה לסופרים כמו ג'ורג' אורוול

who fought on the front lines against both fascism and communism.

שנלחם בחזית נגד הפאשיזם והקומוניזם כאחד.

While his novel "Animal Farm" directly mocked the Soviet regime,

בעוד ספרו "חוות החיות" חיקה במדוייק את המשטר הסובייטי,

the classic "1984" was a broader critique of totalitarianism, media, and language.

הקלאסיקה "1984" היתה ביקורת רחבה יותר על הטוטליטריזם, המדיה, והשפה.

And in the U.S.A., Sinclair Lewis's "It Can't Happen Here"

ובארצות הברית, "זה לא יכול לקרות פה" של סינקלר לואיס

envisioned how easily democracy gave way to fascism.

חזה כמה בקלות הדמוקרטיה יכולה להתדרדר לפאשיזם.

In the decades after World War II,

בעשורים אחרי מלחמת העולם השניה,

writers wondered what new technologies

סופרים תהו מה המשמעות של טכנולוגיות חדשות

like atomic energy, artificial intelligence, and space travel

כמו אנרגיה אטומית, בינה מלאכותית, ומסע בחלל

meant for humanity's future.

לעתיד האנושות.

Contrasting with popular visions of shining progress,

בניגוד לדעות פופולריות של התקדמות זוהרת,

dystopian science fiction expanded to films, comics, and games.

מדע בדיוני דיסטופי התרחב לסרטים, קומיקס ומשחקים.

Robots turned against their creators

רובוטים פנו נגד יוצריהם,

while TV screens broadcast deadly mass entertainment.

בעוד מסכי הטלוויזיה שידרו בידור המוני קטלני.

Workers toiled in space colonies above an Earth of depleted resources

עובדים חיו במושבות חלל מעל כדור ארץ הרוס

and overpopulated, crime-plagued cities.

עם ערים צפופות ומלאות בפשע.

Yet politics was never far away.

ועדיין פוליטיקה מעולם לא היתה רחוקה.

Works like "Dr. Strangelove" and "Watchmen" explored the real threat of nuclear war,

עבודות כמו "ד"ר סטריינג'לאב" ו"השען" חקרו את האיום האמיתי של מלחמה גרעינית,

while "V for Vendetta" and "The Handmaid's Tale"

בעוד "V לוונדטה" ו"סיפור העוזרת"

warned how easily our rights could disappear in a crisis.

הזהירו כמה בקלות הזכויות שלנו יכולות להיעלם במשבר.

And today's dystopian fiction continues to reflect modern anxieties

והדיסטופיה הבדיונית של היום ממשיכה לשקף חרדות מודרניות

about inequality,

בנוגע לאי שוויון,

climate change,

שינוי אקלים,

government power,

כוח הממשל,

and global epidemics.

ומחלות גלובליות.

So why bother with all this pessimism?

אז למה לטרוח עם כל הפסימיזם?

Because at their heart, dystopias are cautionary tales,

כי במהותן, דיסטופיות הן סיפורי אזהרה,

not about some particular government or technology,

לא על ממשלות או טכנולוגיות מסויימות,

but the very idea that humanity can be molded into an ideal shape.

אלא על הרעיון עצמו שניתן לעצב את האנושות לצורה אידאלית.

Think back to the perfect world you imagined.

חישבו על העולם המושלם שדמיינתם.

Did you also imagine what it would take to achieve?

האם דמיינתם גם איך הוא יושג?

How would you make people cooperate?

איך תגרמו לאנשים לשתף פעולה?

And how would you make sure it lasted?

ואיך תדאגו שהוא יימשך?

Now take another look.

עכשיו הסתכלו שוב.

Does that world still seem perfect?

האם העולם הזה עדיין נראה מושלם?