Music and creativity in Ancient Greece - Tim Hansen

תרגום: Ariella Cwikel עריכה: Ido Dekkers

We live in a society

אנחנו חיים בחברה

obsessed with music.

עם אובססיה למוזיקה.

We use music to worship,

אנחנו משתמשים במוזיקה לפולחן,

tell stories,

כדי לספר סיפורים,

to celebrate,

כדי לחגוג,

to work,

כדי לעבוד,

exercise,

להתעמל,

declare our love

להביע את אהבתנו

and sometimes our hatred,

ולפעמים את השנאה שלנו,

and, arguably most importantly,

ואולי הכי חשוב,

to dance.

כדי לרקוד.

And, of course, we play music ourselves

וכמובן, שאנחנו מנגנים מוזיקה בעצמנו

because, well, it's a pleasant thing to do.

בגלל ש... טוב, זה דבר נעים לעשות.

Thousands of years ago in Ancient Greece,

לפני אלפי שנים ביוון העתיקה,

when it came to music,

בכל מה שקשור למוזיקה,

things weren't much different.

הדברים לא היו מאד שונים.

They might have had lyres and tunics

אולי היתה להם הלירה וטוניקות

instead of MP3 players and jeans,

במקום MP3 וג'ינס,

but the Ancient Greeks were just as obsessed

אבל ליוונים העתיקים היתה אובססיה

with music as we are today.

למוזיקה בדיוק כמו שלנו יש היום.

In fact, music was such an important part

למעשה, מוזיקה היתה חלק כה חשוב

of Ancient Greek society

בחברה ביוון העתיקה

that it makes us seem tame by comparison.

שזה גורם לנו להיראות רגועים בהשוואה אליהם.

To really understand just how integral music was

כדי להבין באמת עד כמה מוזיקה היתה אינטגרלית

to the Ancient Greeks,

ליוונים ביוון העתיקה,

let's begin by acquainting ourselves

בואו נתחיל בהיכרות

with a bit of their mythology.

עם חלק קטן מהמיתולוגיה שלהם.

In Ancient Greek mythology,

במיתולוגיה היוונית,

it was believed that human creativity

האמינו שהיצירתיות של בני האדם

was the result of divine inspiration

היתה תוצאה של השראה אלוהית

from a group of goddesses known as the Muses.

שהגיעה מקבוצה של אלות שנקראו המוזות.

While scholars have argued over the years

בעוד מלומדים טענו לאורך השנים

that there are anything between 3 and 13 Muses,

כי יש בין 3 ל-13 מוזות,

the standard number accepted today is 9.

המספר המקובל כיום הוא 9.

Each Muse oversees her own specific area

לכל מוזה אחריות משלה על תחום ספציפי

of artistic expertise,

של מומחיות אמנותית,

ranging from song and dance

החל משירה וריקוד

to history and astronomy.

עד היסטוריה ואסטרונומיה.

It might seem strange to categorize

אולי נראה משונה לקטלג

history and astronomy as creative pursuits,

היסטוריה ואסטרונומיה כמשלח יד יצירתי,

but the Ancient Greeks saw these disciplines

אבל ביוון העתיקה האמינו שהדיסציפלינות האלו

as more than just school subjects.

היו יותר מסתם מקצוע בבית הספר.

These were the hallmarks of civilization

אלו היו חותמות האיכות של תרבות

in what, to their eyes,

במה, שהיה בעיניהם,

was a pretty barbaric world.

עולם די ברברי.

An educated, civilized person

מאדם מחונך ותרבותי

was expected to be proficient

היה מצופה להיות מומחה

in all aspects of creative thought

בכל ההיבטים של חשיבה יצירתית

inspired by the Muses,

שהמוזות נתנו להם השראה,

and the common medium

והאמצעי הנפוץ

through which these disciplines were taught,

ששימש להוראת הדיסציפלינות האלו,

studied,

ללמידה,

and disseminated

וההפצה שלהן

was music.

היה המוזיקה.

You see, it's no coincidence

תבינו, אין זה מקרי

that the word Muse is very similar

שהמילה מוזה דומה מאד

to the word music.

למילה מוזיקה.

It's where the word originates.

זהו המקור של המילה.

Poetry, be it a love poem

שירה, בין אם זו שירת אהבה

or an epic poem about a dragon-slaying hero,

שירה אפית אודות גיבור קוטל-דרקונים,

was sung with a musical accompaniment.

היתה מושרת בליווי מוזיקלי.

Dancing and singing, obviously,

ריקוד ושירה, כמובן,

were accompanied by music.

היו מלווים על ידי מוזיקה.

Theater was always a combination

תאטרון תמיד היה צירוף

of spoken word and music.

של המילה המדוברת ומוזיקה.

History was recounted through song.

היסטוריה תוארה באמצעות שירה.

Even the study of astronomy

אפילו לימודי אסטרונומיה

was linked to the same physical principles

היו קשורים לעקרונות פיזיקליים זהים

as musical harmony,

לאלו של הרמוניה מוזיקלית,

such as the belief held by many Greek thinkers

כמו האמונה שהחזיקו הוגים יוונים רבים

that each of the planets and stars

כי כל אחת מהפלנטות והכוכבים

created their own unique sound

יוצרים צליל ייחודי משלהם

as they traveled through the cosmos,

בעוד הם נעים דרך היקום,

thrumming like an enormous guitar string

פורטים ומהדהדים כמו מיתר גיטרה עצום

light-years long.

באורך שנות-אור.

However, music pervaded more aspects of their lives

אולם, המוזיקה חדרה להיבטים אחרים של חייהם

than just education.

ולא רק לחינוך.

Ancient Greeks considered music

ביוון העתיקה החשיבו מוזיקה

to be the basis for understanding

להיות הבסיס להבנה

the fundamental interconnectedness

של קישוריות בסיסית

of all things in the universe.

של כל הדברים ביקום.

This concept of connectivity

המושג הזה של חיבוריות

is known as harmonia,

נקרא הרמוניה,

and it's where we get the word harmony.

ומשם מגיעה המילה הרמוניה ("הרמוני" באנגלית).

Music was used as a form of medicine

מוזיקה שמשה כאמצעי לריפוי

to treat illnesses and physical complaints,

לטיפול במחלות ותלונות פיזיות,

as a vital accompaniment to sporting contests,

היוותה ליווי חיוני לתחרויות ספורט,

and as a means to keep workers in time

וכאמצעי לשמור על קצב של עובדים

as they toiled away on monotonous or menial tasks.

בעודם עמלים על מטלות מונוטוניות או בזויות.

One of the most important applications

אחד היישומים החשובים ביותר

of music in Ancient Greek society

של מוזיקה בחברה היוונית העתיקה

is found in the belief

מצויה באמונה

that music can affect a person's ethos.

שמוזיקה יכולה להשפיע על האתוס של בן אדם.

A word we still use today,

זו מילה שאנחנו עדיין משתמשים בה היום,

ethos is a person's guiding beliefs

אתוס הוא האמונה המנחה של אדם

or personal ethics,

או אתיקה אישית,

the way that one behaves

הצורה שבה אדם מתנהג

towards oneself and others.

כלפי עצמו והאחרים.

The Greek philosopher Plato,

הפילוסוף היווני אפלטון,

one of the most famous

מהמפורסמים

and influential Greek thinkers of the time,

והמשפיעים שבהוגים היוונים בזמנו,

asserted that music had a direct effect

טען כי למוזיקה יש השפעה ישירה

on a person's ethos.

על האתוס של אדם.

Certain kinds of music

סוגי מוזיקה מסוימים

could incite a person to violence

עשויים לעורר אלימות באדם

while others could placate a person

בעוד אחרים יכולים להרגיע אותו

into a benign, unthinking stupor.

עד לערפול חושים נעים.

According to Plato,

לדברי אפלטון,

only very specific types of music

רק סוג מסוים מאד של מוזיקה

were beneficial to a person's ethos.

היה בעל ערך לאתוס של אדם.

One should only listen to music

עלינו להאזין רק למוזיקה

that promotes intelligence,

שמקדמת אינטליגנציה,

self-discipline,

משמעת עצמית,

and courage,

ואומץ,

and all other kinds of music must be avoided.

ויש להימנע מכל שאר סוגי המוזיקה.

Furthermore, Plato fervently denounced

יתרה מזאת, אפלטון הוקיע בלהט

any music that deviated

כל מוזיקה שסטטה

from established musical conventions,

ממוסכמות מוזיקליות מבוססות,

fearing that doing so

מחשש שאם לא כך

would lead to the degradation

יוביל הדבר לביזוי

of the standards of civilization,

הסטנדרטים של התרבות,

the corruption of youth,

ההשחתה של הנוער,

and eventually complete and utter anarchy.

ולבסוף תוביל לאנרכיה גמורה.

While Plato's fears can seem extreme,

בעוד החשש של אפלטון נדמה כקיצוני,

this argument has appeared in modern times

זהו הטיעון שהופיע בזמנים המודרניים

to condemn musical trends

כדי להוקיע סגנונות מוזיקליים

such as jazz or punk or rap.

כמו ג'ז, או פאנק, או ראפ.

What do you think Plato would say

מה אתם חושבים שאפלטון היה אומר

about the music you listen to?

על המוזיקה שאתם מאזינים לה?

Is it beneficial to your ethos,

האם היא מועילה לאתוס שלכם,

or will it degenerate you

או האם היא מורידה אתכם לרמה

into a gibbering, amoral barbarian?

של ברברי קשקשן ולא מוסרי?