An ode to living on Earth | Oliver Jeffers

עריכה: Ido Dekkers

[אוליבר ג'פרס]

[שיר הלל לחיים על כדור הארץ]

שלום.

אני בטוח שעד שאגיע לסוף המשפט הזה,

[Oliver Jeffers]

לפי איך שאני מדבר,

[An ode to living on Earth]

כולכם תבינו שאני ממקום שנקרא

Hello.

כדור הארץ.

I'm sure by the time I get to end of this sentence,

כדור הארץ הוא די נפלא.

הוא הבית של כולנו.

given how I talk,

you'll all have figured out that I'm from a place called

וחיידקים.

אותם [ביפ] מועברים למושב האחורי לעת עתה,

planet Earth.

כי תאמינו או לא, הם לא הדבר היחיד שקורה.

Earth is pretty great.

כוכב הלכת הזה הוא גם ביתם של מכוניות, כרוב ניצנים;

It's home to us.

And germs.

אותם יצורים דגים מוזרים שיש להם פנסים משל עצמם;

Those [blip] take a back seat for the time being,

because believe it or not, they're not the only thing going on.

אומנות, אש,

מטפים,

This planet is also home to cars, brussels sprouts;

חוקים, יונים, בקבוקי בירה,

לימונים ונורות;

those weird fish things that have their own headlights;

פינו נואר ואקמול;

רוחות רפאים, יתושים, פלמינגו, פרחים,

art, fire,

fire extinguishers,

laws, pigeons, bottles of beer,

יוקילילי, מעליות וחתולים,

סרטוני חתולים, אינטרנט;

lemons and light bulbs;

קורות ברזל, בניינים ובטריות,

Pinot noir and paracetamol;

כל היצירתיות והרעיונות היפים, כל החיים...

ghosts, mosquitoes, flamingos, flowers,

ועוד מלא דברים אחרים.

the ukulele, elevators and cats,

פחות או יותר כל מה שאנחנו יודעים ואי פעם שמענו עליו.

cat videos, the internet;

iron beams, buildings and batteries,

זה המקום האהוב עלי, בעצם.

all ingenuity and bright ideas, all known life ...

הכדור הקטן הזה,

and a whole bunch of other stuff.

מרחף לו בחלק הקר והבודד ביקום.

Pretty much everything we know and ever heard of.

המבטא הוא מבלפסט, דרך אגב, שזה...

It's my favorite place, actually.

כאן.

This small orb,

floating in a cold and lonely part of the cosmos.

בערך.

אתם אולי חושבים שאתם מכירים את כדור הארץ הזה,

Oh, the accent is from Belfast, by the way, which is ...

מכיוון שאתם מקומיים.

אבל רוב הסיכויים הם,

here.

שבטח לא חשבתם על הדברים הבסיסיים מזה זמן מה.

Roughly.

You may think you know this planet Earth,

חשבתי שאני יודע את זה.

חשבתי שאני אפילו מומחה.

עד שהייתי צריך להסביר את כל המקום הזה,

as you're from here.

But chances are,

you probably haven't thought about the basics in a while.

ואיך הוא אמור לעבוד,

למישהו שמעולם לא היה כאן לפני כן.

I thought I knew it.

Thought I was an expert, even.

לא מה אתם חושבים,

Until, that is, I had to explain the entire place,

למרות שאבא שלי תמיד אמר

שסימן בטוח לחיים אינטליגנטיים שם בחוץ

and how it's supposed to work,

to someone who had never been here before.

הוא שהם לא טרחו ליצור איתנו קשר.

Not what you might think,

זה בעצם היה הבן הטרי שלי לו ניסיתי להסביר את הדברים.

although my dad always did say

מעולם לא היינו הורים לפני כן,

the sure sign of intelligent life out there

אשתי ואני,

is that they haven't bothered trying to contact us.

וכך התייחסתי אליו כמו לרוב האורחים כשהוא הגיע הביתה בפעם הראשונה,

It was actually my newborn son I was trying to explain things to.

והצעתי לו את הסיור הקבוע.

כאן אתה חי, בן.

We'd never been parents before,

החדר הזה הוא המקום בו אנחנו מכינים אוכל.

my wife and I,

כאן החדר בו אנחנו שומרים את אוסף הכיסאות שלנו, וכן הלאה.

and so treated him like most guests when he arrived home for the first time,

by giving him the tour.

זה מרענן,

להסביר את העולם עובד לבן אפס שנים.

This is where you live, son.

This room is where we make food at.

אבל אחרי הצחוקים,

This is the room we keep our collection of chairs, and so on.

וברגע שההכרה שבני אדם חדשים לא יודעים כלום

It's refreshing,

נחה עליך וכמה מעט אתה יודע בעצמך,

explaining how our planet works to a zero-year-old.

הסברת העולם כולו הופך לעניין די מאיים.

But after the laughs,

and once the magnitude that new humans know absolutely nothing

אבל ניסיתי בכל זאת.

אז הסתובבתי במשך אותם שבועות ראשונים,

settles on you and how little you know either,

והסברתי את העולם כפי שאני רואה אותו,

explaining the whole planet becomes quite intimidating.

התחלתי לשים לב לדברים המגוחכים היוצאים מפי.

But I tried anyway.

As I walked around those first few weeks,

ההבחנות הפכו למכתב

narrating the world as I saw it,

המיועד לבני ברגע שילמד לקרוא.

והמכתב הזה הפך לספר

I began to take notes of the ridiculous things I was saying.

לגבי העקרונות הבסיסיים של מה זה להיות בן אדם

The notes slowly morphed into a letter

החי על כדור הארץ במאה ה-21.

intended for my son once he learned to read.

חלק מהדברים ממש ברורים מאליהם.

And that letter became a book

about the basic principles of what it is to be a human

כמו, הכוכב מורכב משני חלקים:

אדמה וים.

living on Earth in the 21st century.

חלק פחות ברורים עד שאתם חושבים עליהם.

Some things are really obvious.

כמו, זמן.

Like, the planet is made of two parts:

דברים יכולים לפעמים לנוע לאט כאן על כדור הארץ.

land and sea.

Some less obvious until you think about them.

אבל לעתים קרובות יותר, הם זזים מהר.

Like, time.

אז נצלו את זמנכם היטב, הוא יעלם לפני שתשימו לב.

Things can sometimes move slowly here on Earth.

או אנשים.

אנשים באים בכל מיני צורות, גדלים וצבעים.

But more often, they move quickly.

So use your time well, it will be gone before you know it.

אנחנו אולי נראים שונה,

מתנהגים באופן שונה ונשמעים שונה,

Or people.

אבל אל תטעו.

כולנו בני אדם.

People come in all different shapes, sizes and colors.

זה לא נעלם מעיני שמכל המקומות ביקום,

We may all look different,

בני אדם חיים רק על כדור הארץ,

act different and sound different,

יכולים לחיות רק על כדור הארץ.

but don't be fooled.

ואפילו אז, רק על חלק מהחלקים היבשים.

We are all people.

It doesn't skip me that of all the places in the universe,

יש רק חלק מאוד קטן של פני הכוכב שלנו

people only live on Earth,

שלמעשה ראוי לחיי אדם,

can only live on Earth.

ובתוך החלק הקטן הזה כולנו חיים.

And even then, only on some of the dry bits.

קל לשכוח כשאתם קרובים לאדמה,

There's only a very small part of the surface of our planet

את הסלעים, העלים, המלט של אדמתנו,

that is actually habitable to human life,

and squeezed in here is where all of us live.

עד כמה המקום צר לתנועה.

It's easy to forget when you're up close to the dirt,

מעיניים קרובות לאדמה,

האופק נראה כאילו הוא נמשך לנצח.

the rocks, the foliage, the concrete of our lands,

just how limited the room for maneuvering is.

אחרי הכל, זהו לא טקס יומיומי

להרהר על מקומנו על הכדור שהוא כדור הארץ

From a set of eyes close to the ground,

ואיפה הכדור הזה בחלל.

the horizon feels like it goes forever.

לא רציתי לספר לבני את אותו סיפור קבוע של ארצות

After all, it's not an every-day ritual

שסיפרו לנו בילדותי בצפון אירלנד.

to consider where we are on the ball of our planet

שאנחנו פשוט מקהילה קטנה,

and where that ball is in space.

המתעלמת מהחיים מחוץ לדאגותיה המידיות.

I didn't want to tell my son the same story of countries

רציתי לנסות ולחוש איך זה לראות את העולם שלנו

that we were told where I was growing up in Northern Ireland.

That we were from just a small parish,

כמערכת אחת, אובייקט אחד,

which ignores life outside its immediate concerns.

התלוי לו בחלל.

כדי לעשות זאת,

I wanted to try to feel what it was like to see our planet

אני צריך לעבור מציורים דו מימדיים בספרים

לפסלים תלת מימדיים ברחוב,

as one system, as a single object,

ואני צריך כמעט 100 מטרים,

hanging in space.

רחוב ניו יורקי,

To do this,

כדי לבנות מודל ענק של הירח,

I would need to switch from flat drawings for books

כדור הארץ ואנחנו.

to 3D sculpture for the street,

פרויקט זה התרחש בפארק ״היי ליין״ של ניו יורק

and I'd need almost 200 feet,

a New York City block,

בחורף האחרון,

to build a large-scale model of the moon,

בחגיגת 50 שנה של משימת הנחיתה על הירח של אפולו 11

the Earth and us.

אחרי ההתקנה שלו,

This project managed to take place on New York City's High Line park

הייתי יכול לשים קסדת חלל עם הבן שלי

ולהתרומם, כמו אפולו 11 לפני חצי עשור

last winter,

on the 50th anniversary of Apollo 11's mission around the Moon.

לכיוון הירח,

After its installation,

עשינו סיבוב מסביב

I was able to put on a space helmet with my son

והסתכלנו חזרה עלינו.

and launch, like Apollo 11 did half a century ago,

ומה שהרגשתי היה

כמה לבד זה שם בחושך.

towards the Moon.

ואני רק דמיינתי.

We circled around

and looked back at us.

הירח הוא החפץ היחיד

שאפילו בקושי קרוב אלינו

What I felt was

ובקנה המדה של הפרויקט הזה

how lonely it was there in the dark.

כשהעולם שלנו היה בקוטר של 3 מטר,

And I was just pretending.

מאדים, הפלנטה הבאה, יהיה בגודל של כדור יוגה

The Moon is the only object

even remotely close to us.

ובמרחק של כמה קילומטרים.

And at the scale of this project,

אפילו אם לא יכולים לראות גבולות מחלל

where our planet was 10 feet in diameter,

בפסל שלי,

Mars, the next planet, will be the size of a yoga ball

כל גבול היה מצויר.

and a couple of miles away.

אבל במקום לכתוב את השמות של המדינות על האדמה המפוצלת,

Although borders are not visible from space,

אני כתבתי עוד פעם ועוד פעם,

on my sculpture,

״אנשים גרים כאן, אנשים גרים כאן.״

every single border was drawn in.

״אנשים גרים כאן״

But rather than writing the country names on the carved-up land,

ועל הירח, היה כתוב,

I wrote over and over again,

״אף אחד לא גר כאן״

"people live here, people live here."

רוב הזמן, הדברים הכי ברורים

"People live here."

לא ממש ברורים עד שאתם חושבים עליהם

And off on the Moon, it was written,

לראות כל דבר ממרחק מספיק גדול

"No one lives here."

משנה את הכול

Often, the obvious things

כפי שחוו אסטרונאוטים רבים.

aren't all that obvious until you think about them.

ועיניים אנושיות ראו אי פעם את כדור הארץ שלנו

Seeing anything from a vast enough distance

רק מהירח, באמת.

זה די רחוק

changes everything,

as many astronauts have experienced.

לפני שנגיע לקצוות של מערכת השמש שלנו.

ואפילו לכוכבים אחרים, לקבוצות הכוכבים.

And human eyes have only ever seen our Earth

from as far as the Moon, really.

יש למעשה רק נקודה אחת בכל הקוסמוס

It's quite a ways further

before we get to the edges of our own Solar System.

שקיימת בכל קבוצות הכוכבים,

And even out to other stars, to the constellations.

והנוכחות היא

There is actually only one point in the entire cosmos

כאן, כדור הארץ.

התמונות שהרכבנו לאשכולות הכוכבים

that is present in all constellations of stars,

רק הגיוניים מנקודת מבט זו למטה.

and that presence is

here, planet Earth.

הסיפורים שלהם רק הגיוניים כאן על כדור הארץ.

Those pictures we have made up for the clusters of stars

ורק לנו.

only make sense from this point of view down here.

לאנשים.

אנחנו יצורים של סיפורים.

Their stories only make sense here on Earth.

אנחנו הסיפורים שאנחנו מספרים,

And only something to us.

אנחנו הסיפורים שמספרים לנו.

שקלו בקצרה את הסיפור של התרבות האנושית על כדור הארץ.

To people.

We are creatures of stories.

זה מספר על ההמצאה, האלגנטיות,

We are the stories we tell,

we're the stories we're told.

טבע נדיב ומטפח של מין

Consider briefly the story of human civilization on Earth.

שגם ממוקד בעצמו, פגיע

ומגן בהתרסה.

It tells of the ingenuity, elegance,

אנחנו, האנשים, מגנים על להבת קיומנו

generous and nurturing nature of a species

that is also self-focused, vulnerable

מהיסודות הגולמיים, העצומים מחוץ לשליטתנו,

הגדול שמעבר.

and defiantly protective.

עם זאת, תמיד זו הלהבה שאנחנו מסתכלים עליה.

We, the people, shield the flame of our existence

from the raw, vast elements outside our control,

"לכל מה שאנחנו יודעים,"

כאשר נאמר כהצהרה,

the great beyond.

זה אומר סך כל הידע.

Yet it is always to the flame we look.

אבל כשאומרים זאת אחרת,

“ככל שאנחנו יודעים,”

"For all we know,"

זה אומר שאנחנו לא יודעים בכלל.

when said as a statement,

it means the sum total of all knowledge.

זו הדרמה היפה השברירית של התרבות.

But when said another way,

"for all we know,"

אנחנו השחקנים והצופים של מחזה קוסמי

it means that we do not know at all.

שהוא הכל עבורנו כאן,

This is the beautiful, fragile drama of civilization.

אבל פירושו שום דבר בשום מקום אחר.

אולי אפילו לא כל כך הרבה גם כאן למטה.

We are the actors and spectators of a cosmic play

אם באמת חשבנו על היחסים שלנו עם הסירה שלנו,

that means the world to us here,

עם כדור הארץ שלנו,

but means nothing anywhere else.

זה אולי יותר סיפור של בורות וחמדנות.

Possibly not even that much down here, either.

כפי שקורה עם פאוסטו,

If we truly thought about our relationship with our boat,

אדם שהאמין שבבעלותו הכל

with our Earth,

ויצא לסקר מה היה שלו.

it might be more of a story of ignorance and greed.

הוא טוען בקלות בעלות על פרח,

As is the case with Fausto,

כבשה, עץ ושדה.

a man who believed he owned everything

האגם וההר הוכחו קשים יותר לכיבוש,

and set out to survey what was his.

אבל גם הם נכנעים.

He easily claims ownership of a flower,

זה בניסיון להחזיק את הים הפתוח

a sheep, a tree and a field.

שחמדנותו מוכיחה את ביטולו,

The lake and the mountain prove harder to conquer,

כאשר בהתקף יהירות,

but they, too, surrender.

הוא מטפס על הסיפון להראות לאותו ים מי הבוס.

It is in trying to own the open sea

אבל הוא לא מבין,

where his greed proves his undoing,

מחליק מתחת לגלים, שוקע לתחתית.

when, in a fit of arrogance,

he climbs overboard to show that sea who is boss.

הים היה עצוב בשבילו

אבל המשיך להיות הים.

But he does not understand,

slips beneath the waves, sinks to the bottom.

כמו כל שאר החפצים מהבעלות שלו,

בגלל שגורלו של פאוסטו לא משנה להם.

The sea was sad for him

but carried on being the sea.

על כל החשיבות בקוסמוס שאנו מאמינים שאנחנו מחזיקים,

As do all the other objects of his ownership,

לא יהיה לנו כלום

for the fate of Fausto does not matter to them.

אם לא כדור הארץ הזה.

בזמו שהוא ימשיך להסתובב בשמחה,

For all the importance in the cosmos we believe we hold,

באופן לא מודע בלעדינו.

בכוכב הלכת הזה יש אנשים.

we'd have nothing

if not for this Earth.

חיינו את ימינו,

While it would keep happily spinning,

לפעמים אנחנו מסתכלים כלפי מעלה והחוצה,

obliviously without us.

בעיקר אנו מסתכלים למטה פנימה.

On this planet, there are people.

מבט מעלה ועל ידי ציור קווים בין האורות בשמיים,

We have gone about our days,

sometimes we look up and out,

ניסינו ליצור משהו הגיוני מתוך כאוס.

mostly we look down and in.

במבט למטה, ציירנו קווים ברחבי הארץ כדי לדעת לאן אנו שייכים

Looking up and by drawing lines between the lights in the sky,

ואיפה אנחנו לא.

we've attempted to make sense out of chaos.

אנחנו בעיקר שוכחים שהקווים האלה שמחברים בין הכוכבים

והקווים המחלקים את הארץ

Looking down, we've drawn lines across the land to know where we belong

קיימים רק בראש שלנו.

and where we don't.

גם הם, סיפורים.

We do mostly forget that these lines that connect the stars

אנו מבצעים את השגרות והטקסים היום יומיים שלנו

and those lines that divide the land

על פי הסיפורים להם אנחנו הכי מאמינים,

live only in our heads.

ובימים אלה, הסיפור משתנה כשאנחנו כותבים את זה.

They, too, are stories.

יש המון פחד בסיפור הנוכחי הזה,

We carry out our everyday routines and rituals

ועד לאחרונה,

הסיפורים שנראו שיש להם הכי הרבה כוח

according to the stories we most believe in,

הם אלה של מרירות,

and these days, the story is changing as we write it.

איך הכל השתבש אצלנו באופן אינדיבידואלי וקולקטיבי.

There is a lot of fear in this current story,

זה היה מעורר השראה לצפייה איך הטוב ביותר מגיע מהגרוע ביותר.

and until recently,

the stories that seemed to have the most power

איך אנשים מתעוררים בתקופה זו של חשבון נפש עולמי

are those of bitterness,

of how it had all gone wrong for us individually and collectively.

להבנה שהקשרים זה עם זה

It has been inspiring to watch how the best comes from the worst.

הם חלק מהדברים הכי חשובים שיש לנו

How people are waking up in this time of global reckoning

אבל לקחת צעד אחורה.

על כל מה שנאלצנו לקונן,

to the realization that our connections with each other

אנחנו מבלים מעט מאוד בלהנות מהדבר הגדול ביותר

are some of the most important things we have.

שאי פעם הלך לנו טוב.

But stepping back.

שאנחנו בכלל כאו במקום הראשון

שאנחנו חיים בכלל.

For all we've had to lament,

we spend very little time relishing the single biggest thing

שאנחנו עדיין חיים.

לפני מיליון וחצי שנה, אחרי שמצאנו קופסת גפרורים

that has ever gone right for us.

עדיין לא לגמרי שרפנו את הבית.

That we are here in the first place,

that we are alive at all.

עדיין לא.

That we are still alive.

הסיכויים להיות כאן הן אינפיניטסימליים

A million and a half years after finding a box of matches,

ועדיין הנה אנחנו.

סכנות והכל.

we haven't totally burned the house down.

מעולם לא היו יותר אנשים החיים על כדור הארץ .

Yet.

שמשתמשים ביותר.

The chances of being here are infinitesimal.

וזה נעשה ברור שהמערכות הישנות

Yet here we are.

שהמצאנו בשבילנו

Perils and all.

There have never been more people living on Earth.

כבר מיושנות.

ואנחנו צריכים לבנות חדשות.

Using more stuff.

אם זה לא החיידקים,

And it's become obvious that many of the old systems

האש שלנו יכולה לחנוק אותנו די בקרוב.

we invented for ourselves

are obsolete.

כשאנחנו רואים את גלגלי התעשייה מגיעים לעצירה,

And we have to build new ones.

ומכונות ההתקדמות משתתקות,

If it wasn't germs,

our collective fire might suffocate us before long.

יש לנו את ההזדמנויות הכי משוגעות

ללחוץ על כפתור ה״אתחול.

As we watch the wheels of industry grind to a halt,

לקחת דרך שונה.

the machinery of progress become silent,

הנה אנחנו על כדור הארץ.

we have the wildest of opportunities

והחיים על כדור הארץ הם דבר נפלא.

to hit the reset button.

זה נראה גדול, העולם הזה,

אבל יש הרבה מאיתנו כאן.

To take a different path.

Here we are on Earth.

שבעה וחצי מיליארד בספירה באחרונה,

And life on Earth is a wonderful thing.

עם יותר אנשים שמצטרפים כל יום.

It looks big, this Earth,

אפילו כך,

but there are lots of us on here.

עדיין יש מספיק לכולם,

Seven and a half billion at last count,

אם כולנו נחלוק קצת.

with more showing up every day.

אז בבקשה,

היו נחמדים.

Even so,

there is still enough for everyone,

כשחושבים על זה בדרך אחרת,

if we all share a little.

אם כדור הארץ הוא המקום היחיד,

שבו אנשים יכולים לחיות, זה בעצם המקום הכי פחות בודד ביקום.

So please,

be kind.

יש מספיק אנשים שיכולים לאהוב אותנו

When you think of it another way,

if Earth is the only place where people live,

ומספיק אנשים לאהוב.

it's actually the least lonely place in the universe.

אנחנו צריכים אחד את השני.

אנחנו יודעים את זה עכשיו, יותר מהכל.

There are plenty of people to be loved by

לילה טוב.

and plenty of people to love.

We need each other.

We know that now, more than ever.

Good night.