Kate Stone: DJ decks made of... paper

מתרגם: kety eliav מבקר: Ido Dekkers

I love paper, and I love technology,

אני אוהבת נייר, ואני אוהבת טכנולוגיה,

and what I do is I make paper interactive.

ומה שאני עושה הוא להפוך נייר לאינטראקטיבי.

And that's what I say when people ask me what I do,

וזה מה שאני אומרת לאנשים ששואלים אותי מה אני עושה,

but it really confuses most people,

אבל זה די מבלבל את רוב האנשים,

so really, the best way for me to convey it

אז באמת, הצורה הטובה ביותר שאוכל להסביר את זה

is to take the technology and be creative

היא על ידי כך שאקח טכנולוגיה ואהיה יצירתית

and create experiences.

וליצור חוויות.

So I tried to think what I could use for here,

אז ניסיתי לחשוב במה אוכל להשתמש כאן,

and a couple of weeks ago I had a crazy idea

ולפני מספר שבועות היה לי רעיון מטורף

that I wanted to print two DJ decks

שרציתי להדפיס שני מעמדי DJ

and to try and mix some music.

ולנסות ליצור קצת מוזיקה.

And I'm going to try and show that at the end,

ואני הולכת לנסות להראות את זה בסוף,

and the suspense will be as much mine if it works.

והמתח יהיה שלכם כמו גם שלי אם זה באמת יעבוד.

And I'm not a DJ, and I'm not a musician,

ואני לא DJ וגם לא מוזיקאית,

so I'm a little bit scared of that.

אז אני קצת חוששת מזה.

So I think, I found the best way to describe my journey

אז אני חושבת שהדרך הטובה ביותר לתאר את המסע שעברתי

is just to mention a few little things

היא בכך שאציין מספר דברים

that have happened to me throughout my life.

שקרו לי במהלך החיים שלי.

There's three particular things that I've done,

ישנם שלושה דברים מסויימים שעשיתי,

and I'll just describe those first,

ואני אתאר אותם קודם,

and then talk about some of my work.

ואז אסביר קצת על העבודה שלי.

So when I was a kid, I was obsessed with wires,

אז כשהייתי ילדה, הייתי אובססיבית לגבי חוטי חשמל,

and I used to thread them under my carpet

ונהגתי להשחיל אותם בתוך השטיח שלי

and thread them behind the walls

ובתוך הקירות

and have little switches and little speakers,

וחיברתי מתגים ורמקולים קטנים,

and I wanted to make my bedroom be interactive

ורציתי להפוך את חדר השינה שלי לאינטרקטיבי

but kind of all hidden away.

אבל בצורה מוסתרת.

And I was also really interested in wireless as well.

וגם התעניינתי בחשמל אל חוטי.

So I bought one of those little kits that you could get

אז קניתי את אחת הערכות האלה שיכולת לקנות

to make a radio transmitter,

לבנות משדר רדיו,

and I got an old book and I carved out the inside

והשגתי ספר ישן והוצאתי את הפנים שלו

and I hid it inside there,

והחבאתי את המשדר בתוכו,

and then I placed it next to my dad

ואז שמתי אותו ליד אבא שלי

and snuck back to my bedroom and tuned in on the radio

והתחבאתי בחדר שלי והקשבתי לרדיו

so I could eavesdrop.

כך שיכולתי לצוטט.

I was not at all interested in what he was saying.

ובכלל לא התעניינתי במה שהוא אמר.

יותר אהבתי את הרעיון עצמו

It's more that I just liked the idea

of an everyday object

שחפץ יומיומי

having something inside

יחביא בתוכו

and doing something different.

ויעשה משהו שונה.

Several year later,

מספר שנים לאחר מכן,

I managed to successfully fail all of my exams

הצלחתי להיכשל בכל הבחינות שלי

and didn't really leave school with much to show for at all,

וסיימתי את בית הספר בלי שום תעודה,

and my parents, maybe as a reward,

וההורים שלי, אולי כפרס,

bought me what turned out to be

קנו לי את מה שהפך

a one-way ticket to Australia,

לכרטיס בכיוון אחד לאוסטרליה,

and I came back home about four years later.

וחזרתי הביתה בערך ארבע שנים לאחר מכן.

I ended up on a farm in the middle of nowhere.

מצאתי את עצמי בחווה באמצע שום מקום.

It was in far western New South Wales.

זה היה במערב ניו סאות' ווילס.

And this farm was 120,000 acres.

והחווה הזאת התפרסה על 120 אלף דונם.

There were 22,000 sheep,

היו שם 22 אלף כבשים,

and it was about 40 degrees,

וזה היה בערך 40 מעלות,

or 100 or so Fahrenheit.

או 100 וקצת בפרנהייט.

And on this farm there was the farmer, his wife,

ובחווה הזאת היו החוואי, אשתו,

and there was the four-year-old daughter.

והבת שלהם בת ארבע.

And they kind of took me into the farm

והם די אימצו אותי

and showed me what it was like to live and work.

והראו לי מה זה לחיות ולעבוד בחווה.

Obviously, one of the most important things was the sheep,

ברור, אחד מהדברים החשובים ביותר היו הכבשים,

and so my job was, well, pretty much to do everything,

ואז העבודה שלי היתה, די לעשות הכל.

but it was about bringing the sheep back to the homestead.

אבל בעיקר להחזיר את הכבשים למכלאות.

And we'd do that by building fences,

ועשינו את זה באמצעות בניית גדרות,

using motorbikes and horses,

באמצעות אופנועים וסוסים,

and the sheep would make their way all the way back

והכבשים היו מתכנסות חזרה

to the shearing shed for the different seasons.

למכלאות גזיזה של הצמר בעונות השונות.

And what I learned was,

ומה שלמדתי הוא,

although at the time, like everyone else,

שלמרות שבזמנו, כמו כולם,

I thought sheep were pretty stupid

חשבתי שהכבשים הן די טיפשות,

because they didn't do what we wanted them to do,

בגלל שהן סירבו לעשות את מה שרצינו שיעשו,

what I realize now, probably only just in the last few weeks

מה שהבנתי רק בשבועות האחרונים לאחרונה,

looking back, is the sheep weren't stupid at all.

בהסתכלות לאחור, הוא, שהכבשים לא היו טיפשות בכלל.

We'd put them in an environment where they didn't want to be,

שמנו אותם בסביבה שהן לא רצו להיות בה,

and they didn't want to do what we wanted them to do.

והן לא רצו לעשות את מה שרצינו שיעשו.

So the challenge was to try and get them

אז האתגר היה לנסות ולגרום להן

to do what we wanted them to do

לעשות מה שרצינו שהן יעשו

by listening to the weather, the lay of the land,

באמצעות תשומת לב למזג האויר, הטופוגרפיה של הקרקע,

and creating things that would let the sheep flow

ויצירת אמצעים שיגרמו לכבשים לזרום

and go where we wanted them to go.

וללכת להיכן שרצינו שילכו.

Another bunch of years later,

מספר שנים לאחר מכן,

I ended up at Cambridge University

מצאתי את עצמי באוניברסיטת קיימברידג'

at the Cavendish Laboratory in the U.K.

במעבדת קאבנדיש בבריטניה

doing a Ph.D. in physics.

באמצע דוקטורט בפיזיקה,

My Ph.D. was to move electrons around, one at a time.

הדוקטורט שלי היה מחקר שניסה להזיז אלקטרונים, אחד בכל פעם.

And I realize — again, it's kind of these realizations

והבנתי - שוב, זה הסוג הזה של הבנות

looking back as to what I did —

בהסתכלות לאחור על מה שעשיתי -

I realize now that it was pretty much the same

אני מבינה היום שזה בעצם היה די דומה

as moving sheep around.

לניסיון להזיז כבשים.

It really is.

זה באמת דומה.

It's just you do it by changing an environment.

רק שאתה עושה את זה באמצעות שינוי הסביבה.

And that's kind of been a big lesson to me,

וזה היה סוג של לקח חשוב עבורי,

that you can't act on any object.

שאתה לא יכול לפעול על שום אובייקט.

You change its environment, and the object will flow.

אתה משנה את הסביבה שלו והאובייקט מגיב בהתאם.

So we made it very small,

אז הקטנו את הסביבה,

so things were about 30 nanometers in size;

כך שהדברים היו בערך בגודל של 30 ננו-מטר;

making it very cold, so at liquid helium temperatures;

הקפאנו את הסביבה, כך שתגיע לטמפרטורות של הליום נוזלי;

and changing environment by changing the voltage,

ושינוי הסביבה באמצעות שינוי המתח,

and the electrons could make flow around a loop

והאלקטרונים הגיבו על ידי תזוזה מעגלית

one at a time, on and off, a little memory node.

אחד בכל פעם, לחלופין, נדלק וכבה, מעין תנודת זיכרון קטנה.

And I wanted to go one step further,

ורציתי לדחוף את זה צעד אחד קדימה,

and I wanted to move one electron on

ורציתי להדליק אלקטרון אחד

and one electron off.

ולכבות אחר.

And I was told that I wouldn't be able to do this,

אמרו לי שלא אוכל לעשות את זה,

which, you know, as we've heard from other people,

שכמו ששמעתם מאנשים אחרים,

that's the thing that makes you do it.

זאת הדרך שגורמת לך לעשות את זה.

והייתי נחושה, והצלחתי להראות שאני יכולה לעשות את זה.

And I was determined, and I managed to show that I could do that.

And a lot of that learning, I think,

וחלק גדול מהלמידה הזאת, אני חושבת,

came from being on that farm,

באה מהחוויה שלי באותה חווה,

because when I was working on the farm,

בגלל שכשעבדתי בחווה,

we'd have to use what was around us,

נאלצנו להשתמש במה שהיה מסביבנו,

we'd have to use the environment,

נאלצנו להשתמש בסביבה,

and there was no such thing

ולא היה כזה דבר

as something can't be done,

כמו משהו בלתי אפשרי,

because you're in an environment where,

בגלל שהיינו בסביבה בה,

if you can't do what you need to do,

אם אתה לא יכול לבצע את המשימה שאתה צריך לעשות,

you can die, and, you know,

אתה יכול למות, ואתם יודעים,

I had seen that sort of thing happen.

ראיתי דברים כאלה קורים.

So now my obsession is printing,

אז עכשיו האובססיה שלי היא בדפוס.

and I'm really fascinated by the idea

ואני ממש מהופנטת מהרעיון

of using conventional printing processes,

של שימוש בתהליכי דפוס קונבנציונאליים,

so the types of print that are used to create

כך שסוגי הדפוס בהם אנחנו משתמשים ליצור

many of the things around us

הרבה מהדברים שסביבנו

to make paper and card interactive.

להפוך נייר וקרטון לאינטרקטיביים.

When I spoke to some printers when I started doing this

כשדיברתי עם כמה מדפיסים כשהתחלתי להתעניין בזה

and told them what I wanted to do,

ואמרתי להם מה רציתי לעשות,

which was to print conductive inks onto paper,

שזה להדפיס דיו מוליך חשמל על נייר,

they told me it couldn't be done,

הם אמרו לי שזה בלתי אפשרי,

again, that kind of favorite thing.

שוב, האמירה החביבה עלי.

So I got about 10 credit cards and loans

אז השגתי בערך 10 כרטיסי אשראי והלוואות

and got myself very close to bankruptcy, really,

וכמעט הגעתי לפשיטת רגל, באמת,

and bought myself this huge printing press,

וקניתי מכונת דפוס ענקית,

which I had no idea how to use at all.

שלא היה לי שום מושג איך לתפעל אותה בכלל.

It was about five meters long,

היא היתה בערך באורך של 5 מטרים,

and I covered myself and the floor with ink

וכיסיתי את עצמי ואת הרצפה בדיו

and made a massive mess, but I learned to print.

ועשיתי בלאגן עצום, אבל למדתי להדפיס.

And then I took it back to the printers and showed them what I've done,

ואז לקחתי את זה חזרה למדפיסים והראיתי להם מה עשיתי,

and they were like, "Of course you can do that.

והם אמרו, "ברור שאת יכולה לעשות את זה,

למה לא באת אלינו מכלתחילה?"

Why didn't you come here in the first place?"

That's always the case.

זה תמיד מה שקורה.

So what we do is we take conventional printing presses,

אז מה שאנחנו עושים, אנחנו לוקחים מכונות דפוס רגילות,

we make conductive inks,

אנחנו מכינים דיו מוליך חשמל

and run those through a press, and basically

ומדפיסים אתו במכונה כך שבעצם

just letting hundreds of thousands of electrons flow

אנחנו נותנים למאות אלפי אלקטרונים לזרום

through pieces of paper

דרך חתיכות נייר

so we can make that paper interactive.

כך שאנחנו יכולים להפוך את הנייר לאינטרקטיבי.

And it's pretty simple, really.

וזה די פשוט, באמת.

It's just a collection of things that have been done before,

זה פשוט אוסף של פעולות שנעשו בעבר,

but bringing them together in a different way.

אבל קיבוץ שלהן באופן שונה.

So we have a piece of paper with conductive ink on,

אז יש לנו חתיכת נייר עם דיו מוליך חשמל עליה,

and then add onto that a small circuit board with a couple of chips,

ואז אנחנו מוסיפים לזה לוח מעגלים קטן עם מספר שבבים,

one to run some capacitive touch software,

אחד שיפעיל תוכניות מגע,

so we know where we've touched it,

כך שנדע איפה נגענו בנייר,

and the other to run, quite often,

והשני שיבצע, לעתים קרובות,

some wireless software so the piece of paper can connect.

תוכניות אל חוטיות כך שהנייר יכול להתקשר.

So I'll just describe a couple of things that we've created.

אז אני רק אתאר מספר דברים שיצרנו.

There's lots of different things we've created.

ישנם הרבה דברים שונים שיצרנו.

זהו אחד מהם, בגלל שאני אוהבת עוגות.

This is one of them, because I love cake.

And this one, it's a large poster,

וזה, כרזה ענקית,

and you touch it and it has a little speaker behind it,

ואתה נוגע בה ויש לה רמקול קטן מאחור,

and the poster talks to you when you touch it

והכרזה מדברת אתך כשאתה נוגע בה

and asks you a series of questions,

ושואלת אותך סדרה של שאלות,

and it works out your perfect cake.

והיא מסכמת את העוגה המושלמת בשבילך.

But it doesn't tell you the cake there and then.

אבל היא לא מגלה לך את העוגה על המקום.

It uploads a picture,

היא מעלה תמונה,

and the reason why it chose that cake for you,

ואת הסיבה למה היא בחרה בעוגה הזאת עבורך,

to our Facebook page and to Twitter.

לדף הפייסבוק שלנו ולטוויטר.

So we're trying to create that connection

אז אנחנו מנסים ליצור את הקישור הזה

between the physical and the digital,

בין הפיזי והדיגיטלי,

but have it not looking on a screen,

אבל כזה שלא יעלה על מסך,

and just looking like a regular poster.

ויראה כמו כרזה רגילה.

We've worked with a bunch of universities on a project

עבדנו בשיתוף עם כמה אוניברסיטאות על פרוייקט

looking at interactive newsprint.

שבוחן את הרעיון של עיתונות אינטרקטיבית.

So for example, we've created a newspaper,

אז לדוגמא, יצרנו עיתון,

a regular newspaper.

עיתון רגיל.

You can wear a pair of headphones that are connected to it wirelessly,

אתה יכול לחבוש אוזניות שמקושרות אליו באופן אל חוטי,

and when you touch it, you can hear the music

וכשאתה נוגע בו, אתה יכול לשמוע את המוזיקה

that's described on the top, which is something you can't read.

שמתוארת למעלה, שהוא משהו שאתה לא יכול לקרוא.

אתה יכול לשמוע מסיבת עיתונאים

You can hear a press conference

as well as reading what the editor has determined

כמו גם לקרוא מה העורך קבע לגביה

that press conference was about.

נושא מסיבת העיתונאים לדעת העורך.

And you can press a Facebook "like" button

ואתה יכול ללחוץ על כפתור "לייק" של פייסבוק

or you can vote on something as well.

או אתה יכול להצביע על נושא מסוים.

Something else that we created,

משהו נוסף שיצרנו,

and this was an idea that I had a couple of years ago,

וזה היה רעיון שהיה לי לפני כמה שנים,

and so we've done a project on this.

אז הפכנו אותו לפרוייקט.

It was for funding from the government

זה היה עבור מימון ממשלתי

for user-centered design for energy-efficient buildings,

לעיצוב של מבנים חוסכי אנרגיה שיהיה ממוקד משתמש,

difficult to say, and something I had no idea what it was

הרבה מילים, ומשהו שלא היה לי מושג מה זה אומר

when I went into the workshop, but quickly learned.

כשנכנסתי לסדנא, אבל למדתי במהירות.

And we wanted to try and encourage people

ורצינו לנסות ולעודד אנשים

to use energy better.

להשתמש באנרגיה בצורה יותר חסכונית.

And I really liked the idea that, instead of looking at dials

וממש אהבתי את הרעיון שבמקום להסתכל במחוגים

and reading things to say --

ולקרוא שלטים שיגידו -

looking at your energy usage,

תסתכל ברמת השימוש באנרגיה שלך.

I wanted to create a poster that was wirelessly connected

רציתי ליצור כרזה שתהיה מקושרת באופן אל חוטי

and had color-changing inks on it,

ושהיה בה דיו מחליף צבעים,

וככה אם אופן השימוש באנרגיה שלך הוא טוב,

and so if your energy usage was trending better,

than the leaves would appear and the rabbits would appear

אז העלים יופיעו והארנבים יופיעו

and all would be good.

והכל טוב.

And if it wasn't, then there'd be graffiti

ואם לא, אז יופיע גרפיטי

and the leaves would fall off the trees.

והעלים יפלו מהעצים.

כך שהכרזה גורמת לך לראות משהו

So it was trying to make you look after something

in your immediate environment,

שנמצא בסביבה המיידית שלך,

which you don't want to see not looking so good,

שאתה לא רוצה שיראה לא טוב,

rather than expecting people to do things

מאז הציפיה שאנשים יעשו דברים

in the local environment because of the effect

בסביבה הקרובה בגלל ההשפעה

that it has a long way off.

שיש להם על הטווח הרחוק.

And I think, kind of like going back to the farm,

ואני חושבת, בערך כמו שוב בחווה,

it's about how to let people do what you want them to do

מדובר בכלים שיביאו אנשים לעשות את מה שאתה רוצה שהם יעשו

rather than making people do what you want them to do.

מאשר לגרום להם שיעשו את מה שאתה רוצה שיעשו.

Okay.

אוקיי.

So this is the bit I'm really scared of.

אז זה החלק שאני ממש מפחדת ממנו.

So a couple of things I've created are,

אז חלק מהדברים שיצרתי הם,

there's a poster over here

יש כרזה שם

that you can play drums on.

שאפשר לתופף עליה.

And I am not a musician. It seemed like a good idea at the time.

ואני לא מוזיקאית. זה היה נראה כמו רעיון טוב בזמנו.

If anyone wants to try and play drums, then they can.

אם מישהו רוצה לתופף על תופים, הם יכולים.

I'll just describe how this works.

אני אסביר איך זה עובד.

This poster is wirelessly connected to my cell phone,

הכרזה הזאת מחובר באופן אל חוטי לטלפון הנייד שלי,

and when you touch it, it connects to the app.

וכשאתה נוגע בה, היא מתחברת לאפליקציה.

(Drums)

(תופים)

And it has really good response time.

ויש לזה זמן תגובה ממש טוב.

It's using Bluetooth 4, so it's pretty instantaneous.

זה משתמש בבלו תוט' 4, אז זה די מיידי,

Okay. Thanks.

אוקיי, תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

And there's a couple of other things.

ויש עוד כמה דברים.

So this one is like a sound board,

אז זה כמו לוח צלילים,

so you can touch it, and I just love these horrible noises.

אז אתה יכול לגעת בזה, ואני פשוט מתה על הצלילים הנוראיים האלה.

(Sirens, explosions, breaking glass)

(סירנות, התפוצצויות, זכוכית מתנפצת)

Okay, and this is a D.J. turntable.

אוקיי, וזה פטיפון DJ.

So it's wirelessly linked to my iPad,

והוא מקושר באופן אל חוטי לאייפד שלי,

and this is a software that's running on the iPad.

וזאת תוכנה שפועלת על האייפד.

Oh, yes. I just love doing that.

אה, כן, אני מתה על זה.

I'm not a D.J., though, but I just always wanted to do that.

אני לא DJ, אבל תמיד רציתי לעשות את זה.

(Scratching)

(שריטה)

So I have a crossfader, and I have the two decks.

אז יש לי לוח עמעום, ויש לי שני לוחות.

So I've made some new technology,

אז המצאתי טכנולוגיה חדשה,

and I love things being creative,

ואני מתה על יצירה של דברים,

and I love working with creative people.

ואני אוהבת לעבוד עם אנשים יצירתיים.

So my 15-year-old niece, she's amazing,

אז האחיינית שלי בת ה-15, היא מדהימה,

and she's called Charlotte,

וקוראים לה שרלוט,

and I asked her to record something,

ביקשתי ממנה להקליט משהו,

and I worked with a friend called Elliot

ועבדתי עם חבר שקוראים לו אליוט

to put some beats together.

לאסוף כמה ביטים.

So this is my niece, Charlotte.

אז זאת האחיינית שלי שרלוט.

(Music)

(מוזיקה)

Yay!

יש!

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So that's pretty much what I do.

אז זה פחות או יותר מה שאני עושה.

I just love bringing technology together,

אני פשוט אוהבת לחבר טכנולוגיות,

having a lot of fun, being creative.

לכייף, להיות יצירתית.

But it's not about the technology.

אבל לא רק מדובר בטכנולוגיה.

It's just about, I want to create some great experiences.

זה פשוט, אני רוצה ליצור חוויות מעולות.

So thank you very much.

אז תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)