Robert Wright: The logic of non-zero-sum progress

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Shahar Kaiser

I've got apparently 18 minutes

מסתבר שיש לי 18 דקות

to convince you that history has a direction, an arrow;

לשכנע אתכם שלהסטוריה יש כיוון -- חץ.

that in some fundamental sense, it's good;

ושבאופן בסיסי, זה דבר טוב;

that the arrow points to something positive.

שהחץ מצביע על משהו חיובי.

Now, when the TED people first approached me about giving this upbeat talk --

עכשיו, כשאנשי TED פנו אלי לראשונה כדי לתת את ההרצאה האופטימית הזו --

(Laughter)

(צחוק)

-- that was before the cartoon of Muhammad had triggered global rioting.

-- זה היה לפני שהקריקטורה של מוחמד הציתה מהומה עולמית.

It was before the avian flu had reached Europe.

זה היה לפני ששפעת העופות הגיעה לאירופה.

It was before Hamas had won the Palestinian election,

זה היה לפני שהחמאס זכה בבחירות לרשות הפלסטינית,

eliciting various counter-measures by Israel.

מה שגרם להרבה צעדי מנע מישראל.

And to be honest, if I had known when I was asked to give this upbeat talk

ובכנות, אם הייתי יודע כשהתבקשתי לתת את ההרצאה האופטימית הזו

that even as I was giving the upbeat talk,

שאפילו בזמן שאני נותן את ההרצאה האופטימית הזו,

the apocalypse would be unfolding --

האפוקליפסה תתקדם --

(Laughter)

(צחוק)

-- I might have said, "Is it okay if I talk about something else?"

-- אולי הייתי אומר, "זה בסדר אם אני אדבר על משהו אחר?"

But I didn't, OK. So we're here. I'll do what I can. I'll do what I can.

אבל לא אמרתי, אז אנחנו כאן. אני אעשה מה שאפשר. אני אעשה מה שאפשר.

I've got to warn you:

אני חייב להזהיר אתכם:

the sense in which my worldview is upbeat has always been kind of subtle,

הדרך בה ההשקפה שלי היא אופטימית תמיד היתה עדינה,

sometimes even elusive.

לפעמים חמקנית.

(Laughter)

(צחוק)

The sense in which I can be uplifting and inspiring --

האופן בו אני יכול להיות מרומם ומעורר השראה --

I mean, there's always been a kind of a certain grim dimension

אני מתכוון, תמיד היה מימד עגום

to the way I try to uplift, so if grim inspiration --

לדרך בה אני מנסה לרומם, אז אם השראה עגומה --

(Laughter)

(צחוק)

-- if grim inspiration is not a contradiction in terms, that is, I'm afraid,

-- אם השראה עגומה היא לא ניגוד מושגים, זאת אומרת, אני חושש,

the most you can hope for. OK, today -- that's if I succeed.

הכי הרבה שאתם יכולים לצפות. אוקיי, היום -- זה אם אני אצליח.

I'll see what I can do. OK?

אני אראה מה אני יכול לעשות. אוקיי?

Now, in one sense,

עכשיו, במובן אחד,

the claim that history has a direction is not that controversial.

הטענה שלהיסטוריה יש כיוון מסויים היא לא כזאת שנוייה במחלוקת.

If you're just talking about social structure,

אם אתם מדברים רק על המבנה החברתי,

OK, clearly that's gotten more complex

אוקיי, ברור שזה נעשה יותר מורכב

a little over the last 10,000 years -- has reached higher and higher levels.

במהלך 10 אלפי השנים האחרונות -- הגיע לרמות גבוהות יותר ויותר.

And in fact, that's actually sustaining

ולמעשה, זה מחזיק

a long-standing trend that predates human beings, OK,

נטייה ארוכת שנים שקודמת לאנושות, אוקיי,

that biological evolution was doing for us.

של מה שהאבולוציה הביולוגית עשתה לנו.

Because what happened in the beginning, this stuff encases itself in a cell,

מפני שמה שקרה בהתחלה, הדבר הזה עטף את עצמו בתא,

then cells start hanging out together in societies.

ואז תאים מתחילים לבלות ביחד בחברות.

Eventually they get so close, they form multicellular organisms,

לבסוף הם מגיעים כל כך קרוב, שהם יוצרים אורגניזמים מרובי תאים,

then you get complex multicellular organisms; they form societies.

ואז מקבלים אורגניזמים מרובי תאים מורכבים; הם יוצרים חברות.

But then at some point, one of these multicellular organisms

אבל אז בנקודה כלשהי, אחד מהאורגניזמים מרובי התאים האלה

does something completely amazing with this stuff, which is

עושה משהו פשוט מדהים עם הדבר הזה, שהוא

it launches a whole second kind of evolution: cultural evolution.

להתחיל סוג שני שלם של אבולוציה: אבולוציה תרבותית.

And amazingly, that evolution sustains the trajectory

ולמרבה הפלא, האבולוציה הזו מקיימת את הכיוון

that biological evolution had established toward greater complexity.

שהאבולוציה הביולוגית קבעה לכיוון מורכבות גדולה יותר.

By cultural evolution we mean the evolution of ideas.

באבולוציה תרבותית אנחנו מתכוונים לאבולוציה של רעיונות.

A lot of you have heard the term "memes." The evolution of technology,

רבים מכם שמעו את המושג "מם". האבולוציה של הטכנולוגיה,

I pay a lot of attention to, so, you know,

לה אני מקדיש הרבה תשומת לב, אז, אתם יודעים,

one of the first things you got was a little hand axe.

אחד הדברים הראשונים שקיבלתם היה גרזן יד קטן.

Generations go by, somebody says, hey, why don't we put it on a stick?

דורות עוברים, ומישהו שואל, היי, למה לא נשים אותו על מקל?

(Laughter)

(צחוק)

Just absolutely delights the little ones.

ופשוט גורם עונג לקטנים.

Next best thing to a video game.

הדבר הכי טוב חוץ ממשחקי וידאו.

This may not seem to impress,

זה אולי לא נראה מרשים,

but technological evolution is progressive, so another 10, 20,000 years,

אבל האבולוציה הטכנולוגית היא פרוגרסיבית, אז עוד 10, 20,000 שנה,

and armaments technology takes you here.

טכנולוגית הנשק לוקחת אתכם לפה.

(Laughter)

(צחוק)

Impressive. And the rate of technological evolution speeds up,

מרשים. והקצב של האבולוציה הטכנולוגית מאיץ,

so a mere quarter of a century after this, you get this, OK.

אז רק רבע מאה אחרי זה, אתם מקבלים את זה, אוקיי,

(Laughter)

(צחוק)

And this.

וזה.

(Laughter)

(צחוק)

I'm sorry -- it was a cheap laugh, but I wanted to find a way

אני מצטער -- זה היה צחוק זול, אבל רציתי למצוא דרך

to transition back to this idea of the unfolding apocalypse,

לעבור בחזרה לרעיון הזה של אפוקליפסה מתגלה,

and I thought that might do it.

וחשבתי שאולי זה יעשה את זה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So, what threatens to happen with this unfolding apocalypse

אוקיי, אז, מה שמאיים לקרות עם האפוקליפסה הקרבה הזו,

is the collapse of global social organization.

זה הקריסה של אירגון חברתי גלובלי.

Now, first let me remind you how much work it took to get us where we are,

עכשיו, ראשית תנו לי להזכיר לכם כמה עבודה זה דרש כדי להביא אותנו למצב בו אנחנו נמצאים,

to be on the brink of true global social organization.

להיות על הסף של ארגון חברתי גלובלי אמיתי.

Originally, you had the most complex societies, the hunter-gatherer village.

במקור, היו לכם את החברות המורכבות ביותר, כפרי הציידים-לקטים.

Stonehenge is the remnant of a chiefdom,

סטונהנג' הוא שריד של ממלכת שהונהגה ע"י צ'יפ,

which is what you get with the invention of agriculture: multi-village polity

שזה מה שמקבלים עם המצאת החקלאות: פוליטיקה רב כפרית

with centralized rule.

עם שלטון מרכזי.

With the invention of writing, you start getting cities. This is blurry. I kind of like that

עם המצאת הכתב, אתם מתחילים לקבל ערים. זה מטושטש. אני די אוהב את זה

because it makes it look like a one-celled organism and reminds you

מפני שזה גורם לזה להראות כאורגניזם חד תאי ומזכיר לכם

how many levels organic organization has already moved through

כמה רמות ארגונים אורגניים כבר עברו

to get to this point. And then you get to, you know, you get empires.

כדי להגיע לנקודה הזו. ואז אתם מגיעים ל... אתם יודעים, אתם מקבלים אימפריות.

I want to stress, you know, social organization can transcend political bounds.

אני רוצה להדגיש, אתם יודעים, ארגון חברתי יכול להתעלות על גבולות פוליטיים.

This is the Silk Road connecting the Chinese Empire and the Roman Empire.

זו דרך המשי שחיברה את האימפריה הסינית לאימפריה הרומית.

So you had social complexity spanning the whole continent,

אז היתה לכם מורכבות חברתית שרוחבה של כל היבשת,

even if no polity did similarly. Today, you've got nation states.

אפילו אם כל אזור היה שונה. היום, יש לכם אומות.

Point is: there's obviously collaboration and organization going on

הנקודה היא, יש בברור שיתוף פעולה וארגון שקורים

beyond national bounds.

מעבר לגבולות מדינתיים.

This is actually just a picture of the earth at night,

זו למעשה תמונה של כדור הארץ בלילה,

and I'm just putting it up because I think it's pretty.

ואני מראה אותה מפני שאני חושב שהיא יפה.

Does kind of convey the sense that this is an integrated system.

זה די מעביר את התחושה שזו מערכת מאוחדת.

Now, I explained this growth of complexity by reference to something

אוקיי. עכשיו, הסברתי את הגידול במורכבות על ידי יחוס למשהו

called "non-zero sumness."

שנקרא סכום לא אפס.

Assuming that a few of you did not do the assigned reading, very quickly,

בהנחה שחלק מכם לא עשיתם את שיעורי הקריאה שלכם, בזריזות,

the key idea is the distinction between zero-sum games, in which correlations

רעיון המפתח הוא ההבחנה בין שני משחקי סכום אפס, בהם היחסים

are inverse: always a winner and a loser.

הפוכים: תמיד מפסיד ומנצח.

Non-zero-sum games in which correlations can be positive, OK.

משחקי סכום לא אפס בהם היחסים יכולים להיות חיוביים, אוקיי,

So like in tennis, usually it's win-lose;

אז כמו בטניס, בדרך כלל זה הפסד-נצחון,

it always adds up to zero-zero-sum. But if you're playing doubles,

זה תמיד מתחבר לסכום-אפס-אפס, אבל אם משחקים בזוגות,

the person on your side of the net, they're in the same boat as you,

האדם איתך באותו צד של הרשת, הם באותה סירה איתכם,

so you're playing a non-zero-sum game with them.

אז אתם משחקים משחק סכום לא אפס איתם.

It's either for the better or for the worse, OK.

זה או לטובה או לרעה, אוקיי.

A lot of forms of non-zero-sum behavior in the realm of economics and so on

הרבה צורות התנהגות של משחק סכום לא אפס בתחום הכלכלי ועוד

in everyday life often leads to cooperation.

בחיים היום יומיים הרבה פעמים מובילים לשיתוף פעולה.

The argument I make is basically that, well,

הטיעון שאני מעלה הוא בעיקרון, ובכן,

non-zero-sum games have always been part of life.

משחק סכום לא אפס תמיד היה חלק מהחיים.

You have them in hunter-gatherer societies,

יש לכם אותם בחברות ציידים-לקטים,

but then through technological evolution, new forms of technology arise

אבל אז באבולוציה הטכנולוגית, סוגים חדשים של טכנולוגיה מופיעים

that facilitate or encourage the playing of non-zero-sum games,

שמאפשרים או מעודדים משחקים של סכום לא אפס,

involving more people over larger territory.

ומערבים יותר אנשים בטריטוריות גדולות יותר.

Social structure adapts to accommodate this possibility and

המבנה החברתי מתאים את עצמו להכיל את האפשרות הזו

to harness this productive potential, so you get cities, you know,

ולרתום את הפוטנציאל היצרני הזה, אז אתם מקבלים ערים, אתם יודעים,

and you get all the non-zero-sum games you don't think about

ואתם מקבלים את כל משחקי סכום הלא אפס שלא העלתם על דעתכם

that are being played across the world.

שמשוחקים מסביב לעולם.

Like, have you ever thought when you buy a car,

למשל, חשבתם פעם כשאתם קונים מכונית,

how many people on how many different continents contributed

כמה אנשים בכמה יבשות תרמו

to the manufacture of that car? Those are people in effect

ליצור המכונית? אלה אנשים למעשה

you're playing a non-zero-sum game with.

שאיתם משחקים אתם משחק סכום לא אפס.

I mean, there are certainly plenty of them around.

אני מתכוון, יש בהחלט רבים מהם מסביב.

Now, this sounds like an intrinsically upbeat worldview in a way,

עכשיו, זה נשמע כמו מבט עולמי אופטימ מהותי, באופן מסויים,

because when you think of non-zero, you think win-win, you know,

מפני שכשאתם חושבים על לא-אפס, אתם חושבים נצחון-נצחון, אתם יודעים,

that's good. Well, there are a few reasons

זה טוב. ובכן, יש כמה סיבות

that actually it's not intrinsically upbeat.

שלמעשה זה לא עדכני באופן המהותי.

First of all, it can accommodate; it doesn't deny the existence

ראשית, אני יכול להעיר: זה לא נוגד את הקיום

of inequality exploitation war.

של מלחמות ניצול וחוסר שיוויון.

But there's a more fundamental reason

אבל יש סיבה בסיסית יותר

that it's not intrinsically upbeat, because a non-zero-sum game,

שזה לא לגמרי עדכני באופן המהותי, מפני שמשחק סכום לא אפס,

all it tells you for sure is that the fortunes will be correlated for better or worse.

כל מה שזה אומר לכם בבטחון זה שהמזל יהיה מתואם לטוב או לרע.

It doesn't necessarily predict a win-win outcome.

זה לא בהכרח מנבא תוצאה של נצחון-נצחון.

So, in a way, the question is: on what grounds

אז, בדרך מסויימת, השאלה היא, על איזה בסיס

am I upbeat at all about history? And the answer is,

אני עדכני בכלל לגבי ההסטוריה? והתשובה היא,

first of all, on balance I would say people have played their games

ראשית, באופן שקול הייתי אומר שאנשים שיחקו במשחקים

to more win-win outcomes than lose-lose outcomes. On balance,

יותר לתוצאות נצחון-נצחון מאשר הפסד-הפסד. בסופו של דבר,

I think history is a net positive in the non-zero-sum game department.

אני חושב שההסטוריה היא נטו חיובית במחלקת משחק הסכום לא אפס.

And a testament to this is the thing that most amazes me,

ועדות לכך היא הדבר שהכי מפליא אותי,

most impresses me, and most uplifts me,

הכי מרשים אותי, והכי מרומם אותי,

which is that there is a moral dimension to history;

והיא שיש מימד מוסרי להסטוריה,

there is a moral arrow. We have seen moral progress over time.

יש חץ מוסרי. ראינו התקדמות מוסרית עם הזמן.

2,500 years ago, members of one Greek city-state

לפני 2,500 שנה, תושבי מדינת עיר יוונית

considered members of another Greek city-state subhuman

החשיבו תושבי מדינת עיר אחרת תת אנושיים

and treated them that way. And then this moral revolution arrived,

והתייחסו אליהם כך. ואז המהפכה המוסרית הגיעה,

and they decided that actually, no, Greeks are human beings.

והם החליטו שבעצם, לא, יוונים הם בני אדם.

It's just the Persians who aren't fully human

זה רק הפרסים שלא לגמרי בני אדם

and don't deserve to be treated very nicely.

ולא מגיע להם שיתנהגו אליהם יפה.

But this was progress -- you know, give them credit. And now today,

אבל זו היתה התקדמות -- אתם יודעים, תנו להם קרדיט. ולגבי היום,

we've seen more progress. I think -- I hope -- most people here would say

ראינו יותר התקדמות. אני חושב -- אני מקווה -- רוב האנשים פה היו אומרים

that all people everywhere are human beings,

שכל האנשים בכל מקום הם בני אדם,

deserve to be treated decently,

ומגיע להם שיתיחסו אליהם בצורה הוגנת,

unless they do something horrendous, regardless of race or religion.

אלא אם כן הם עושים משהו ממש נוראי, בלי קשר לגזע או דת.

And you have to read your ancient history to realize what a revolution that has been,

ואתם חייבים לקרוא את ההסטוריה העתיקה כדי להבין איזו מהפכה זו היתה,

OK. This was not a prevalent view,

אוקיי. זו לא היתה נקודת מבט רווחת,

few thousand years ago, and I attribute it to this non-zero-sum dynamic.

לפני כמה אלפי שנים, ואני מייחס את זה לדינמיקת הסכום לא אפס.

I think that's the reason there is as much tolerance toward nationalities,

אני חושב שזו הסיבה שיש כל כך הרבה סובלנות ללאומים,

ethnicities, religions as there is today. If you asked me,

מוצא אתני, דתות, כמו שיש היום, אתם יודעים. אם תשאלו אותי,

you know, why am I not in favor of bombing Japan,

אתם יודעים, למה אני נגד הפצצת יפן,

well, I'm only half-joking when I say they built my car.

ובכן, אני רק חצי מתבדח כשאני אומר שהם בנו את המכונית שלי, אוקיי.

We have this non-zero-sum relationship,

יש לנו את יחסי הסכום לא אפס,

and I think that does lead to a kind of a tolerance to the extent that you realize

ואני חושב שזה מוביל לסוג של סובלנות לצורה שאתם מבינים

that someone else's welfare is positively correlated with yours --

שהרווחה של מישהו אחר קשורה באופן חיובי לשלכם.

you're more likely to cut them a break.

יש יותר סיכוי שתוותרו להם.

I kind of think this is a kind of a business-class morality.

אני חושב שזה סוג של מוסריות מחלקת-עסקים.

Unfortunately, I don't fly trans-Atlantic business class often enough

לצערי, אני לא טס במחלקת עסקים טרנס אטלנטית מספיק

to know, or any other kind of business class really,

כדי לדעת, או כל סוג אחר של מחלקת עסקים למעשה.

but I assume that in business class, you don't hear many expressions of, you know,

אבל אני מניח שבמחלקת עסקים, אתם לא שומעים מספיק תאורים של, אתם יודעים,

bigotry about racial groups or ethnic groups,

צרות אופקים בהקשר של קבוצות גזעיות או אתניות,

because the people who are flying trans-Atlantic business class

מפני שהאנשים שטסים טרנס אטלנטי במחלקת עסקים

are doing business with all these people; they're making money

עושים עסקים עם כל האנשים האלה: הם עושים כסף

off all these people. And I really do think that, in that sense at least,

מכל האנשים האלה. ואני באמת חושב שבמובן הזה לפחות,

capitalism has been a constructive force,

קפיטליזם היה כוח בונה,

and more fundamentally, it's a non-zero-sumness

ובאופן בסיסי יותר, זה סכום לא אפס

that has been a constructive force in expanding people's realm

שהיה כוח בונה בהרחבת המרחב האנושי

of moral awareness. I think the non-zero-sum dynamic,

של מודעות מוסרית, אוקיי. אני חושב שדינמיקת סכום לא אפס,

which is not only economic by any means -- it's not always commerce --

שהיא לא רק כלכלית בשום צורה -- היא לא תמיד מסחרית --

but it has driven us to the verge of a moral truth,

אבל היא דחפה אותנו לסף האמת המוסרית,

which is the fundamental equality of everyone. It has done that.

שהיא השוויון הבסיסי של כולם. היא עשתה את זה.

As it has moved global, moved us toward a global level of social organization,

כמו שהיא הניעה גלובלית, הניעה אותנו לעבר רמה גלובלית של ארגון חברתי

it has driven us toward moral truth.

היא הניעה אותנו לעבר אמת מוסרית.

I think that's wonderful.

אני חושב שזה נפלא.

Now, back to the unfolding apocalypse.

עכשיו, בחזרה לאפוקליפסה המתקרבת.

And you may wonder, OK, that's all fine,

ואולי תתהו, אוקיי, כל זה טוב,

sounds great -- moral direction in history --

נשמע נפלא -- כיוון מוסרי בהיסטוריה --

but what about this so-called clash of civilizations? Well, first of all,

אבל מה עם מה שנקרא התנגשות הציויליזציות? ובכן, ראשית,

I would emphasize that it fits into the non-zero-sum framework,

הייתי מדגיש שזה מתאים לתוך מסגרת הסכום לא אפס,

OK. If you look at the relationship

אוקיי. אם תביטו ביחס

between the so-called Muslim world and Western world --

בין מה שנקרא העולם המוסלמי והעולם המערבי --

two terms I don't like, but can't really avoid;

שני מושגים שאני לא אוהב, אבל לא יכול ממש להמנע מהם --

in such a short span of time, they're efficient if nothing else --

במסגרת זמנים קצרה כל כך, הם לכל הפחות יעילים.

it is non-zero-sum. And by that I mean,

זה סכום לא אפס. ובזה אני מתכוון,

if people in the Muslim world get more hateful, more resentful,

אם אנשים בעולם המוסלמי ישנאו יותר, ינטרו טינה יותר,

less happy with their place in the world,

יהיו פחות מאושרים עם מקומם בעולם,

it'll be bad for the West. If they get more happy, it'll be good for the West.

זה יהיה רע למערב. אם הם יהיו מאושרים יותר, זה יהיה טוב למערב.

So that is a non-zero-sum dynamic.

אז זו דינמיקת סכום לא אפס.

And I would say the non-zero-sum dynamic is only going to grow more intense over time

והייתי אומר שדינמיקת הסכום לא אפס רק תתחזק עם הזמן

because of technological trends, but more intense in a kind of negative way.

בגלל מגמות טכנולוגיות, אבל יותר חזקה במובן שלילי.

It's the downside correlation of their fortunes that will become more and more possible.

זה היחס השלילי של גורלותיהם שיהפך לאפשרי יותר ויותר.

And one reason is because of something I call the "growing lethality of hatred."

וסיבה אחת היא בגלל משהו שאני קורא לו הצמיחה של התמותה משנאה.

More and more, it's possible for grassroots hatred abroad

יותר ויותר, זה אפשרי לשורשי השנאה בחו"ל

to manifest itself in the form of organized violence on American soil.

להתגשם בצורה של אלימות מאורגנת על אדמה אמריקאית.

And that's pretty new, and I think it's probably going to get a lot worse

וזה די חדש, ואני חושב שזה כנראה יעשה גרוע יותר

-- this capacity -- because of

-- היכולת -- בגלל

trends in information technology, in technologies that can be used

טרנדים בטכנולוגיות המידע, בטכנולוגיות שאפשר להשתמש בהן

for purposes of munitions like biotechnology and nanotechnology.

למטרות תחמושת כמו ביוטכנולוגיה וננוטכנולוגיה.

We may be hearing more about that today.

אנחנו אולי נשמע יותר על זה היום.

And there's something I worry about especially, which is that

ויש משהו שאני דואג ממנו במיוחד, שהוא,

this dynamic will lead to a kind of a feedback cycle that puts us on a slippery slope.

הדינמיקה הזו תוביל לסוג של מחזור משוב שיציב אותנו על מדרון חלקלק.

What I have in mind is: terrorism happens here; we overreact to it.

מה שאני חושב עליו הוא: טרור קורה פה; אנחנו מגיבים עליו בעוצמה גדולה מדי.

That, you know, we're not sufficiently surgical in our retaliation

זה, אתם יודעים, אנחנו לא מספיק מדוייקים בתגובה שלנו

leads to more hatred abroad, more terrorism.

מוביל ליותר שנאה שם, יותר טרור.

We overreact because being human, we feel like retaliating,

אנחנו מגיבים תגובת יתר בגלל שאנחנו אנושיים, אנחנו מרגישים צורך בתגובת נגד,

and it gets worse and worse and worse.

וזה נעשה יותר ויותר גרוע.

You could call this the positive feedback of negative vibes,

תוכלו לקרוא לזה משוב חיובי של אנרגיות שליליות,

but I think in something so spooky,

אבל אני חושב שבמשהו כל כך מפחיד,

we really shouldn't have the word positive there at all, even in a technical sense.

לא צריכה להיות המילה חיובי בכלל, אפילו במובן הטכני.

So let's call it the death spiral of negativity.

אז בא נקרא לזה ספירלת המוות של השליליות.

(Laughter)

(צחוק)

I assure you if it happens, at the end, both the West

אני מבטיח לכם שאם זה יקרה, בסוף, גם המערב

and the Muslim world will have suffered.

וגם העולם המוסלמי יסבלו. אוקיי.

So, what do we do? Well, first of all, we can do a lot more with arms control,

אז, מה אנחנו עושים? ובכן, ראשית, אנחנו יכולים לעשות הרבה יותר עם פיקוח על נשק,

the international regulation of dangerous technologies.

הפיקוח הבין לאומי של טכנולוגיות מסוכנות.

I have a whole global governance sermon

יש לי דרשה שלמה על פיקוח גלובלי

that I will spare you right now,

שאני אחסוך מכם עכשיו,

because I don't think that's going to be enough anyway, although it's essential.

מפני שאני לא חושב שזה יהיה מספיק בכל אופן, למרות שזה חיוני.

I think we're going to have to have a major round

אני חושב שיצטרך להיות לנו סיבוב גדול של

of moral progress in the world.

התקדמות מוסרית בעולם.

I think you're just going to have to see less hatred among groups,

אני חושב שאתם פשוט תצטרכו לראות פחות שנאה בין קבוצות,

less bigotry, and, you know, racial groups, religious groups, whatever.

פחות דעות קדומות, ואתם יודעים, קבוצות גזעניות, קבוצות דתיות, מה שלא יהיה.

I've got to admit I feel silly saying that.

אני חייב להודות שאני מרגיש טיפשי להגיד את זה.

It sounds so kind of Pollyannaish. I feel like Rodney King, you know,

זה נשמע כל כך סוג של נאיביות. אני מרגיש כמו רודני קינג, אתם יודעים,

saying, why can't we all just get along?

שאומר, למה אנחנו לא יכולים פשוט להסתדר אחד עם השני?

But hey, I don't really see any alternative, given the way I read the situation.

אבל היי, אני לא ממש רואה אלטרנטיבה, בהתחשב בדרך בה אני קורא את המצב.

There's going to have to be moral progress.

תהייה חייבת להיות התקדמות מוסרית, אוקיי.

There's going to have to be a lessening of the amount of hatred in the world,

תהייה חייבת להיות ירידה של כמות השנאה בעולם,

given how dangerous it's becoming.

בהתחשב בכמה מסוכן זה נהייה.

In my defense, I'd say, as naive as this may sound,

להגנתי אני אגיד, למרות שזה נשמע נאיבי,

it's ultimately grounded in cynicism.

זה מבוסס על ציניות.

That is to say --

זה אומר --

(Laughter)

(צחוק)

-- thank you, thank you. That is to say, remember: my whole view

-- תודה לכם, תודה לכם. זה אומר, תזכרו: כל נקודת המבט שלי

of morality is that it boils down to self-interest.

על מוסריות היא שזה מתמצה באינטרס אישי.

It's when people's fortunes are correlated.

זה כשהגורל של אנשים מקושר.

It's when your welfare conduces to mine, that I decide, oh yeah,

זה כשהרווחה שלכם משליכה על שלי שאני מחליט, אוה כן,

I'm all in favor of your welfare. That's what's responsible

אני כולי לטובת הרווחה שלכם. זה מה שאחראי

for this growth of this moral progress so far,

לצמיחה הזו של התקדמות מוסרית עד עכשיו,

and I'm saying we once again have a correlation of fortunes,

ואני אומר ששוב יש לנו יחס בין גורלות.

and if people respond to it intelligently, we will see

ואם אנשים מגיבים לזה בחכמה, נראה

the development of tolerance and so on --

את ההתפתחות של סובלנות ועוד --

the norms that we need, you know.

הנורמות שאנחנו צריכים, אתם יודעים.

We will see the further evolution of this kind of business-class morality.

נראה את ההתקדמות הנוספת של הסוג הזה של מוסריות מחלקת עסקים.

So, these two things, you know, if they get people's attention

אז, שני הדברים האלה, אתם יודעים, אם הם יתפסו את תשומת הלב של האנשים

and drive home the positive correlation and people do what's in their self-interests,

ויניעו את היחס החיובי ואנשים יעשו מה שלטובתם האישית,

which is further the moral evolution,

שזה לקדם את האבולוציה המוסרית,

then they could actually have a constructive effect.

אז יוכל להיות להם בעצם אפקט בונה.

And that's why I lump growing lethality of hatred

ולכן אני מדבר על עליה בתמותה משנאה

and death spiral of negativity under the general rubric,

וספירלת המוות של השליליות מתחת לרובריקה המרכזית:

reasons to be cheerful.

סיבה להיות שמח.

(Laughter)

(צחוק)

Doing the best I can, OK.

עושה את הטוב ביותר שאני יכול, אוקיי.

(Laughter)

(צחוק)

I never called myself Mr. Uplift.

מעולם לא קראתי לעצמי מר מרומם.

I'm just doing what I can here.

אני רק עושה מה שאני יכול כאן.

(Laughter)

(צחוק)

Now, launching a moral revolution has got to be hard, right?

עכשיו, שיגור מהפכה מוסרית חייב להיות קשה, נכון?

I mean, what do you do?

אני מתכוון, מה עושים?

And I think the answer is a lot of different people

ואני חושב שהתשובה היא הרבה אנשים שונים

are going to have to do a lot of different things.

יצטרכו לעשות הרבה דברים שונים.

We all start where we are. Speaking as an American

כולנו מתחילים היכן שאנחנו. וכאמריקאי

who has children whose security 10, 20, 30 years down the road

שיש לו ילדים שלבטחון שלהם עוד 10, 20, 30 שנה בהמשך הדרך

I worry about -- what I personally want to start out doing

אני דואג -- מה שאני אישית רוצה להתחיל לעשות

is figuring out why so many people around the world hate us, OK.

זה להבין למה כל כך הרבה אנשים בעולם שונאים אותנו, אוקיי.

I think that's a worthy research project myself.

אני חושב שזה מחקר ראוי.

I also like it because it's an intrinsically kind of morally redeeming exercise.

הייתי רוצה את זה גם כי זה תרגיל מוסרי מתגמל בבסיסו,

Because to understand why somebody

מפני שכדי להבין למה מישהו

in a very different culture does something --

בתרבות שונה מאוד עושה משהו --

somebody you're kind of viewing as alien,

מישהו שאתם די מחשיבים כחייזר --

who's doing things you consider strange

שעושה דברים שאתם מחשיבים כמוזרים

in a culture you consider strange -- to really understand why they do

בתרבות שאתם מחשיבים כמוזרה, כדי להבין באמת למה הם עושים

the things they do is a morally redeeming accomplishment,

את הדברים שהם עושים זה השג מוסרי מתגמל

because you've got to relate their experience to yours.

מפני שאתם צריכים ליחס את ההתנסויות שלהם לשלכם.

To really understand it, you've got to say, "Oh, I get it.

כדי באמת להבין את זה, אתם צריכים להגיד, "אוה, אני מבין.

So when they feel resentful, it's kind of like

אז כשהם מרגישים טינה, זה כמו

the way I feel resentful when this happens,

שאני מרגיש טינה כשזה קורה,

and for somewhat the same reasons." That's true understanding.

ובערך מאותן סיבות". זו הבנה אמיתית.

And I think that is an expansion of your moral compass when you manage to do that.

ואני חושב שזו הרחבה של המצפן המוסרי שלכם, כשאתם מצליחים לעשות את זה.

It's especially hard to do when people hate you, OK,

זה בעיקר קשה לעשות כשאנשים שונאים אתכם, אוקיי,

because you don't really, in a sense, want

מפני שאתם לא באמת רוצים

to completely understand why people hate you.

להבין בצורה מלאה למה אנשים שונאים אתכם.

I mean, you want to hear the reason, but you don't want to be able to relate to it.

אני מתכוון, אתם רוצים לשמוע את הסיבה, אבל אתם לא רוצים להיות מסוגלים להתייחס לזה.

You don't want it to make sense, right? (Laughter)

אתם לא רוצים שזה יהיה הגיוני, נכון?

You don't want to say, "Well, yeah, I can kind of understand

אתם לא רוצים להגיד, "ובכן, כן, אני די יכול להבין

how a human being in those circumstances

איך בן אדם בנסיבות מסויימות

would hate the country I live in." That's not a pleasant thing,

ישנא את המדינה בה אני חיי. "זה לא דבר נעים,

but I think it's something that we're going to have to get used to and

אבל אני חושב שזה משהו שנצטרך להתרגל אליו

work on. Now, I want to stress that to understand, you know --

ולעבוד עליו. עכשיו, אני רוצה להדגיש שלהבין, אתם יודעים,

there are people who don't like this whole business of understanding

יש אנשים שלא אוהבים את כל העסק הזה של הבנה

the grassroots, the root causes of things; they don't want to know

של השורשים, הסיבות הבסיסיות לדברים; הם לא רוצים לדעת

why people hate us. I want to understand it.

למה אנשים שונאים אותנו. אני רוצה להבין את זה.

The reason you're trying to understand why they hate us,

הסיבה שאתם רוצים להבין למה הם שונאים אותנו,

is to get them to quit hating us. The idea

זה כדי לגרום להם להפסיק לשנוא אותנו, אוקיי. הרעיון

when you go through this moral exercise of really coming to appreciate

כשאתם עוברים את תרגיל המוסרי של באמת להתחיל להעריך

their humanity and better understand them, is part of an effort

את האנושיות שלהם ולהבין אותם טוב יותר, זה חלק ממאמץ

to get them to appreciate your humanity in the long run.

כדי לגרום להם להעריך את האנושיות שלכם בטווח הארוך.

I think it's the first step toward that. That's the long-term goal.

אני חושב שזה השלב הראשון בכיוון הזה. זה המטרה לטווח הארוך.

There are people who worry about this, and in fact,

יש אנשים שמודאגים מזה, ולמעשה,

I, myself, apparently, was denounced on national TV

אני עצמי, מסתבר, הוקעתי בטלוויזיה

a couple of nights ago because of an op-ed I'd written.

לפני כמה לילות בגלל מאמר שכתבתי.

It was kind of along these lines, and the allegation was

זה היה בערך בסגנון השורות האלו, והטענה היתה

that I have, quote, "affection for terrorists."

שיש לי - ציטוט - "חיבה לטרוריסטים."

Now, the good news is that the person who said it was Ann Coulter.

עכשיו, החדשות הטובות הן שהאדם שאמר את זה היתה אן קולטר, אוקיי.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I mean, if you've got to have an enemy, do make it Ann Coulter.

אני מתכוון, אם צריך להיות לכם אוייב, בחרו את אן קולטר.

(Laughter)

(צחוק)

But it's not a crazy concern, OK, because understanding behavior

אבל זו לא דאגה מטורפת, אוקיי, מפני שלהבין התנהגות

can lead to a kind of empathy,

יכולה להוביל לסוג של אמפטיה,

and it can make it a little harder to deliver tough love, and so on.

וזה יכול לעשות את זה קצת יותר קשה להעביר אהבה קשוחה, וכו'.

But I think we're a lot closer to erring on the side of not comprehending

אבל אני חושב שאנחנו הרבה יותר קרובים להתלות על הצד של חוסר הבנה

the situation clearly enough, than in comprehending it so clearly

של המצב בבהירות מספיקה, מאשר הבנה כל כך טובה שלו

that we just can't, you know, get the army out to kill terrorists.

שאנחנו פשוט לא יכולים, אתם יודעים, לגרום לצבא להרוג טרוריסטים.

So I'm not really worried about it. So --

אז אני לא באמת מודאג מזה. אז --

(Laughter)

(צחוק)

-- I mean, we're going to have to work on a lot of fronts,

-- אני מתכוון, אנחנו נצטרך לעבוד בהרבה חזיתות, אוקיי,

but if we succeed -- if we succeed -- then once again,

אבל אם נצליח -- אם נצליח -- אז שוב,

non-zero-sumness and the recognition of non-zero-sum dynamics

סכום לא אפס וההכרה של דינמיקת סכום לא אפס

will have forced us to a higher moral level.

ידחפו אותנו לרמה מוסרית גבוהה יותר.

And a kind of saving higher moral level,

וסוג של שמירה על רמה מוסרית גבוהה יותר,

something that kind of literally saves the world.

משהו שממש מציל את העולם.

If you look at the word "salvation" in the Bible --

אם תביטו במילה "גאולה" בתנ"ך --

the Christian usage that we're familiar with --

השימוש הנוצרי שאנחנו מכירים,

saving souls, that people go to heaven -- that's actually a latecomer.

הצלת נפשות, האנשים הולכים לגן עדן -- זה למעשה כניסה מאוחרת.

The original meaning of the word "salvation" in the Bible is about saving the social system.

הפירוש המקורי של המילה גאולה בתנ"ך מדבר על הצלת סביבות חברתיות.

"Yahweh is our Savior" means "He has saved the nation of Israel,"

"ה' הוא מושיענו," משמעו "הוא הציל את אומת ישראל,"

which at the time, was a pretty high-level social organization.

שבאותו זמן, היה ארגון חברתי ברמה מאוד גבוהה.

Now, social organization has reached the global level, and I guess,

עכשיו, ארגונים חברתיים הגיעו לרמה הגלובלית, ואני מניח,

if there's good news I can say I'm bringing you, it's just that

שאם יש חדשות טובות שאני מביא לכם, זה רק

all the salvation of the world requires is the intelligent pursuit

שכל הגאולה בעולם דורשת את המרדף התבוני

of self-interests in a disciplined and careful way.

של אינטרס אישי בצורה זהירה וממושמעת.

It's going to be hard. I say we give it a shot anyway

זה עומד להיות קשה. אני אומר שניתן לזה סיכוי בכל מקרה

because we've just come too far to screw it up now.

מפני שפשוט הגענו רחוק מדי כדי לדפוק את זה עכשיו.

Thanks.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)