Taryn Simon: The stories behind the bloodlines

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

This is Shivdutt Yadav,

זהו שיוודוט יאדאב,

and he's from Uttar Pradesh, India.

והוא חי באוטאר פראדש שבהודו.

Now Shivdutt was visiting the local land registry office

שיוודוט ביקר במשרד מרשם הקרקעות המקומי,

in Uttar Pradesh,

באוטאר פראדש,

and he discovered

וגילה שבתיעוד הרשמי הוא רשום כמת.

that official records were listing him as dead.

His land was no longer registered

אדמתו כבר לא היתה רשומה על שמו.

in his name.

His brothers, Chandrabhan and Phoolchand,

שני אחיו, צ'נדראבהאן ופולצ'אנד,

were also listed as dead.

היו גם הם רשומים כמתים.

Family members had bribed officials

בני משפחתם שיחדו את הפקידים

to interrupt the hereditary transfer of land

כדי שאלה יקטעו את תהליך העברת האדמה בירושה

by having the brothers declared dead,

ע"י רישום האחים כמתים,

allowing them to inherit

כדי שהם יוכלו לרשת

their father's share of the ancestral farmland.

את חלקו של אביהם באדמות חוות אבותיהם.

Because of this, all three brothers and their families

עקב כך, כל שלושת האחים יחד עם משפחותיהם

had to vacate their home.

נאלצו לפנות את בתיהם.

According to the Yadav family,

לדברי בני משפחתו של יאדאב,

the local court has been scheduling a case review

בית הדין המקומי קבע מועד לבדיקת עניינם כבר ב-2001,

since 2001,

but a judge has never appeared.

אבל השופט לא הופיע לדיון.

There are several instances in Uttar Pradesh

יש באוטאר פראדש כמה מקרים,

of people dying

של אנשים שמתו לפני שעניינם נבדק כראוי.

before their case is given a proper review.

Shivdutt's father's death and a want for his property

מות אביו של שיוודוט ותאוות-בצע לרכושו

led to this corruption.

הובילו לשחיתות זו.

He was laid to rest in the Ganges River,

הוא הובא למנוחתו האחרונה בנהר הגנגס,

where the dead are cremated along the banks of the river

שם שורפים את המתים לאורך גדות הנהר

or tied to heavy stones and sunk in the water.

או קושרים אותם לסלעים כבדים ומטביעים אותם.

Photographing these brothers

צילום האחים האלה היה חוויה מבלבלת,

was a disorienting exchange

because on paper they don't exist,

כי הם אינם קיימים על הנייר,

and a photograph is so often used as an evidence of life.

והצילום משמש לעתים קרובות כאות חיים.

Yet, these men remain dead.

ובכל זאת, אנשים אלה נותרו מתים.

This quandary led to the title of the project,

הבלבול הזה הוביל לכותרת המיזם הזה,

which considers in many ways

שרואה בכולנו, בדרכים רבות, מתים-חיים

that we are all the living dead

and that we in some ways represent

ושבמובנים מסוימים אנו מייצגים

ghosts of the past and the future.

את רוחות העבר והעתיד.

So this story is the first of 18 chapters

הסיפור הזה הוא הראשון מ-18 פרקי עבודתי החדשה,

in my new body of work titled "A Living Man Declared Dead and Other Chapters."

"החיים שהוכרזו מתים ופרקים נוספים".

And for this work,

ולצורך עבודה זו סיירתי בעולם במשך ארבע שנים

I traveled around the world over a four-year period

researching and recording bloodlines

וחקרתי ותיעדתי שושלות יוחסין

and their related stories.

ואת הסיפורים הקשורים בהם.

I was interested in ideas surrounding fate

התעניינתי ברעיונות סביב נושא הגורל

and whether our fate is determined

ובשאלה האם גורלנו נקבע מראש

by blood, chance or circumstance.

ע"י קשרי-דם, מקריות או הנסיבות.

The subjects I documented

הנושאים שתיעדתי השתרעו מסכסוכים משפחתיים בברזיל

ranged from feuding families in Brazil

to victims of genocide in Bosnia

דרך קורבנות רצח-עם בבוסניה,

to the first woman to hijack an airplane

האישה הראשונה שאי-פעם חטפה מטוס

and the living dead in India.

ועד למתים-החיים של הודו.

In each chapter, you can see the external forces

בכל פרק רואים את הכוחות החיצוניים

of governance, power and territory or religion

של הממשלה, מוקדי הכוח והטריטוריה או הדת

colliding with the internal forces

המתנגשים עם הכוחות הפנימיים

of psychological and physical inheritance.

של המורשת הנפשית והפיזית.

Each work that I make

כל אחת מיצירותי מורכבת משלושה חלקים.

is comprised of three segments.

On the left are one or more portrait panels

משמאל יש לוח דיוקנאות אחד או יותר,

in which I systematically order

שעליו אני מסדרת בשיטתיות את בניה של שושלת מסוימת.

the members of a given bloodline.

This is followed by a text panel, it's designed in scroll form,

אחריו בא לוח טקסט שמתוכנן בצורה נגללת,

in which I construct

שעליו אני יוצרת את העלילה הנידונה.

the narrative at stake.

And then on the right is what I refer to as a footnote panel.

ומימין זהו מבחינתי לוח "הערות שוליים".

It's a space that's more intuitive

זהו מרחב קצת יותר אינטואיטיבי

in which I present fragments of the story,

שבו אני מציגה קטעים מהסיפור,

beginnings of other stories, photographic evidence.

התחלות של סיפורים אחרים, עדויות מצולמות.

And it's meant to kind of reflect

והוא מיועד כאילו לשקף

how we engage with histories or stories on the Internet,

את עיסוקנו בהיסטוריות או בסיפורים באינטרנט, בצורה פחות קווית.

in a less linear form.

So it's more disordered.

כך שהוא יותר מבולגן.

And this disorder is in direct contrast

והבלגן הזה עומד בסתירה ישירה

to the unalterable order of a bloodline.

עם אופיו הבלתי-ניתן-לשינוי של אילן היוחסין.

In my past projects I've often worked in serial form,

במיזמי הקודמים הרביתי לעבוד בצורה טורית,

documenting things that have

ותיעדתי דברים מקיפים-לכאורה

the appearance of being comprehensive

through a determined title and a determined presentation,

עקב כותרת וצורת-הגשה שנקבעו מראש,

but in fact, are fairly abstract.

אך למעשה הם די מופשטים.

In this project I wanted to work in the opposite direction

במיזם זה רציתי לעבוד בכיוון ההפוך

and find an absolute catalog,

ולמצוא איזה קטלוג שלם,

something that I couldn't interrupt, curate or edit by choice.

משהו שלא אוכל לקטוע, לטפל בו או לערכו באופן שרירותי.

This led me to blood.

זה הביא אותי אל קשרי הדם.

A bloodline is determined and ordered.

אילנות היוחסין הם קבועים ומסודרים.

But the project centers

אך המיזם מתמקד בהתנגשות בין הסדר לאי-סדר --

on the collision of order and disorder --

the order of blood butting up against the disorder

הסדר שבקשרי הדם שנתקל באי-סדר

represented in the often chaotic and violent stories

המיוצג בסיפורים הכאוטיים והאלימים לעתים קרובות,

that are the subjects of my chapters.

שהם נושאי הפרקים שלי.

In chapter two, I photograph the descendants of Arthur Ruppin.

בפרק 2 צילמתי את צאצאי ארתור רופין.

He was sent in 1907 to Palestine

הוא נשלח לפלשתינה ב-1907 ע"י ההסתדרות הציונית

by the Zionist organization

to look at areas for Jewish settlement

כדי לחפש אזורים להתיישבות יהודית

and acquire land for Jewish settlement.

ולרכוש אדמה עבור התיישבות יהודית.

He oversaw land acquisition

הוא פיקח על רכישת אדמות

on behalf of the Palestine Land Development Company

מטעם החברה לפיתוח אדמות פלשתינה

whose work led to the establishment

שעבודתה הובילה להקמת מדינה יהודית.

of a Jewish state.

Through my research at the Zionist Archives in Jerusalem,

במחקר שערכתי בארכיון הציונות בירושלים,

I wanted to look at the early paperwork

רציתי לבחון את הניירת המוקדמת

of the establishment of the Jewish state.

של הקמת המדינה היהודית.

And I found these maps which you see here.

ומצאתי את המפות שאתם רואים כאן.

And these are studies

אלה הם מחקרים

commissioned by the Zionist organization

שהוזמנו ע"י ההסתדרות הציונית

for alternative areas for Jewish settlement.

לאיתור אזורים חלופיים להתיישבות יהודית.

In this, I was interested in the consequences

ובעבודה זו התעניינתי בהשלכות מבחינה הגיאוגרפית

of geography

and imagining how the world would be different

וניסיתי לדמיין איך היה נראה העולם אילו ישראל הוקמה באוגנדה,

if Israel were in Uganda,

שזה מה שהמפות האלה מראות.

which is what these maps demonstrate.

These archives in Jerusalem,

בארכיון הזה בירושלים מנהלים כרטיסיה

they maintain a card index file

of the earliest immigrants and applicants for immigration

של ראשוני העולים ומגישי בקשות העליה

to Palestine, and later Israel,

לפלשתינה, ומאוחר יותר ישראל, מ-1919 ועד 1965.

from 1919 to 1965.

Chapter three:

פרק 3: ג'וזף ניאמוואנדה ג'ורה אונדיג'ו

Joseph Nyamwanda Jura Ondijo

treated patients outside of Kisumu, Kenya

טיפל בחולים ליד העיר קיסומו שבקניה:

for AIDS, tuberculosis, infertility,

חולי איידס, שחפת, עקרות, חולי נפש, אחוזי דיבוק.

mental illness, evil spirits.

He's most often paid for his services

בדרך כלל משלמים לו תמורת שירותיו

in cash, cows or goats.

במזומן, בפרות או בעיזים.

But sometimes when his female patients

אך לעתים, כשאחת החולות שלו אינה יכולה לשלם לו תמורת שירותיו,

can't afford his services,

their families give the women to Jura

המשפחות מוסרות את הנשים לג'ורה בתמורה לטיפול הרפואי.

in exchange for medical treatment.

As a result of these transactions,

כתוצאה מעיסקאות אלה,

Jura has nine wives,

יש לג'ורה תשע נשים,

32 children

32 ילדים

and 63 grandchildren.

ו-63 נכדים.

In his bloodline you see the children and grandchildren here.

בשושלת שלו רואים כאן את ילדיו ונכדיו.

Two of his wives were brought to him

שתיים מנשותיו הובאו אליו כשהן סובלות מעקרות

suffering from infertility

and he cured them,

והוא ריפא אותן. (צחוק)

three for evil spirits,

שלוש - בגלל דיבוק,

one for an asthmatic condition and severe chest pain

אחת סבלה מקצרת ומכאבי חזה קשים

and two wives Ondijo claims he took for love,

ועוד שתי נשים שאונדיג'ו טוען שהוא נשא מתוך אהבה

paying their families a total of 16 cows.

ושילם למשפחותיהן בסך-הכל 16 פרות.

One wife deserted him

אישה אחת נטשה אותו

and another passed away during treatment for evil spirits.

ואחרת נפטרה במהלך טיפול נגד דיבוק.

Polygamy is widely practiced in Kenya.

הפוליגמיה נפוצה מאד בקניה.

It's common among a privileged class

היא עניין שבשגרה בקרב מעמד מיוחס

capable of paying numerous dowries

שמסוגל לשלם נדוניות רבות ולהחזיק במספר בתים.

and keeping multiple homes.

Instances of prominent social and political figures

דמויות חברתיות ופוליטיות בולטות שקיימו מערכות-יחסים פוליגמיות

in polygamous relationships

has led to the perception of polygamy

הובילו לכך שהפוליגמיה נתפשת כסמל לעושר, מעמד וכוח.

as a symbol of wealth, status and power.

You may notice in several of the chapters that I photographed

אולי תשימו לב שבכמה פרקים שצילמתי

there are empty portraits.

יש דיוקנאות ריקים.

These empty portraits represent individuals,

הדיוקנאות הריקים האלה מייצגים פרטים,

living individuals, who couldn't be present.

בני-אדם חיים, שלא יכלו להתייצב לצילום.

And the reasons for their absence are given in my text panel.

והסיבות להעדרם נמסרות בלוח הטקסט.

They include dengue fever,

ביניהן: קדחת דנגי, מאסר, שירות צבאי,

imprisonment, army service,

women not allowed to be photographed

נשים שלא הותר להן להצטלם מסיבות דתיות ותרבותיות.

for religious and cultural reasons.

And in this particular chapter,

ובפרק מסוים זה,

it's children whose mothers

מדובר בילדים שאמהותיהם לא הרשו להם לנסוע לאתר הצילום

wouldn't allow them to travel to the photographic shoot

for fear that their fathers would kidnap them during it.

מחשש שמא אבותיהם יחטפו אותם במהלך הצילומים.

-פרק 4-

Twenty-four European rabbits

עשרים וארבע ארנבונים מצויים

were brought to Australia in 1859

הובאו ב-1859 לאוסטרליה ע"י מתיישב בריטי

by a British settler

for sporting purposes, for hunting.

למטרות ספורט, למטרות ציד.

And within a hundred years,

ותוך מאה שנים,

that population of 24 had exploded to half a billion.

אותם 24 גדלו והתעצמו לחצי מיליארד.

The European rabbit has no natural predators in Australia,

לארנבון המצוי אין באוסטרליה טורפים טבעיים,

and it competes with native wildlife

והוא מתחרה בחיי הבר המקומיים,

and damages native plants

מזיק לצמחים המקומיים ומשחית את הקרקע.

and degrades the land.

Since the 1950s,

מאז שנות ה-50,

Australia has been introducing lethal diseases

אוסטרליה החדירה מחלות קטלניות לאוכלוסיית הבר של הארנבונים

into the wild rabbit population

to control growth.

כדי להשתלט על צמיחתה.

These rabbits were bred at a government facility,

אנרבונים אלה גודלו במתקן ממשלתי,

Biosecurity Queensland,

"ביוסקיוריטי קווינסלנד",

where they bred three bloodlines of rabbits

שבו טופחו שלוש שושלות של ארנבונים,

and have infected them with a lethal disease

הדביקו אותם במחלה קטלנית והם נתונים להשגחה

and are monitoring their progress

to see if it will effectively kill them.

כדי לראות אם זה יהרוג אותם ביעילות.

So they're testing its virulence.

כלומר, בוחנים עד כמה הם קטלניים.

During the course of this trial, all of the rabbits died,

במהלך ניסוי זה מתו כל הארנבונים,

except for a few, which were euthanized.

פרט לאחדים, שזכו להמתת חסד.

Haigh's Chocolate,

"שוקולד הייז", בשיתוף עם "המכון לטיהור אוסטרליה מארנבונים",

in collaboration

with the Foundation for Rabbit-Free Australia,

stopped all production of the Easter Bunny in chocolate

עצר את כל ייצור ארנבוני הפסחא עשויי השוקולד

and has replaced it with the Easter Bilby.

ובמקומם ייצר את בילבי הפסחא.

Now this was done to counter

זה נעשה כתגובת-נגד לחג הארנבונים השנתי,

the annual celebration of rabbits

and presumably make the public more comfortable

בהנחה שהציבור יחוש יותר בנוח לגבי הרג הארנבונים

with the killing of rabbits

and promote an animal that's native to Australia,

וכדי לקדם חיה אוסטרלית מקומית יותר,

and actually an animal that is threatened

למעשה, חיה שנמצאת בסכנת הכחדה בגלל הארנבון המצוי.

by the European rabbit.

In chapter seven, I focus on the effects

בפרק 7 אני מתמקדת בהשפעות שהיו לרצח-עם על שושלת אחת.

of a genocidal act

on one bloodline.

So over a two-day period,

בפרק זמן של יומיים,

six individuals from this bloodline

שישה פרטים משושלת זו

were killed in the Srebrenica massacre.

נהרגו בטבח של סרברניצה.

This is the only work

זו העבודה היחידה

in which I visually represent the dead.

שבה אני מייצגת את המתים ויזואלית.

But I only represent those

אך אני מייצגת רק את אלה שנהרגו בטבח של סרברניצה,

that were killed in the Srebrenica massacre,

which is recorded as the largest mass murder in Europe

שתועד כטבח ההמוני הגדול ביותר באירופה

since the Second World War.

מאז מלחמת העולם השניה.

And during this massacre,

במהלך הטבח הזה,

8,000 Bosnian Muslim men and boys

8,000 גברים וילדים מוסלמים בוסניים הוצאו להורג בשיטתיות.

were systematically executed.

So when you look at a detail of this work,

וכשמביטים בפרט מן העבודה הזו,

you can see, the man on the upper-left

רואים שהגבר בצד שמאל למעלה

is the father of the woman sitting next to him.

הוא אביה של האישה שיושבת לידו.

Her name is Zumra.

שמה הוא זומרה.

She is followed by her four children,

לאחר מכן רואים את ארבעת ילדיה,

all of whom were killed in the Srebrenica massacre.

שכולם נרצחו בטבח של סרברניצה.

Following those four children is Zumra's younger sister

ליד ארבעה ילדים אלה נראית אחותה הצעירה של זומרה

who is then followed by her children

וילדיה-שלה, שנרצחו גם הם.

who were killed as well.

During the time I was in Bosnia,

בתקופה בה שהיתי בבוסניה,

the mortal remains of Zumra's eldest son

שרידי גופת בנה הבכור של זומרה חולצו מקבר המונים

were exhumed from a mass grave.

And I was therefore able to photograph

ועלה בידי לצלם את השרידים המחוברים במלואם.

the fully assembled remains.

However, the other individuals

אבל האחרים מיוצגים כאן בשקופיות הכחולות,

are represented by these blue slides,

which show tooth and bone samples

שמראות דגימות של שיניים ועצמות

that were matched to DNA evidence collected from family members

שהותאמו לראיות דנ"א שנאספו מבני המשפחה

to prove they were the identities

כדי להוכיח את זהויות אנשים אלה.

of those individuals.

They've all been given a proper burial,

כולם זכו לקבורה מכובדת,

so what remains are these blue slides

כך שנותרו רק השקופיות הכחולות האלה

at the International Commission for Missing Persons.

שנמצאות בידי ועד הנעדרים הבינלאומי.

These are personal effects

אלה הם חפצים אישיים שהוצאו מקבר המונים

dug up from a mass grave

that are awaiting identification from family members

וממתינים לזיהוי ע"י בני משפחות

and graffiti at the Potochari battery factory,

ואלה ציורי גרפיטי ממפעל הסוללות של פוטוצ'ארי,

which was where the Dutch U.N. soldiers were staying,

שבו שהו חיילי האו"ם ההולנדיים,

and also the Serbian soldiers later

ואחר גם החיילים הסרביים, בתקופת ההוצאות-להורג.

during the times of the executions.

This is video footage used at the Milosevic trial,

זהו סרטון ששימש ראיה במשפטו של מילושביץ,

which from top to bottom

שמראה, מלמעלה למטה, חיילי יחידת "עקרבים" סרבית

shows a Serbian scorpion unit

being blessed by an Orthodox priest

שזוכים לברכתו של כומר אורתודוכסי

before rounding up the boys and men

בטרם אספו את הגברים והילדים ורצחו אותם.

and killing them.

Chapter 15 is more of a performance piece.

פרק 15 עוסק יותר בהופעה מבוימת.

I solicited China's State Council Information Office in 2009

הצלחתי לשדל את משרד מועצת המידע הסיני ב-2009

to select a multi-generational bloodline

לבחור שושלת רב-דורית אחת

to represent China for this project.

שתייצג את סין עבור המיזם הזה.

They chose a large family from Beijing for its size,

הם בחרו משפחה גדולה מפקינג, בשל גודלה,

and they declined to give me

וסירבו למסור לי כל שיקול נוסף לבחירתם.

any further reasoning for their choice.

This is one of the rare situations

זהו אחד המקרים הנדירים שבהם אין לי דיוקנאות ריקים.

where I have no empty portraits.

Everyone showed up.

כולם התייצבו לצילום.

You can also see the evolution of the one-child-only policy

רואים גם כיצד המדיניות של "ילד אחד למשפחה"

as it travels through the bloodline.

מתפתחת לאורך השושלת.

Previously known as the Department of Foreign Propaganda,

שמו הקודם היה: "המשרד לתעמולה זרה";

the State Council Information Office

משרד מועצת המידע אחראי לכל פרסומי החוץ של סין.

is responsible for all of China's external publicity operations.

It controls all foreign media and image production

הוא שולט בכל אמצעי התקשורת הזרים והפקת הסרטים מחוץ לסין.

outside of China

from foreign media working within China.

החל מאמצעי התקשורת הזרים שפועלים בתוך סין.

It also monitors the Internet

הוא גם מנטר את האינטרנט

and instructs local media

ומורה לאמצעי התקשורת המקומיים

on how to handle any potentially controversial issues,

איך לטפל בסוגיות בעלות פוטנציאל בעייתי,

including Tibet, ethnic minorities,

כולל טיבט, מיעוטים אתניים, זכויות האדם, דת,

Human Rights, religion,

democracy movements and terrorism.

תנועות דמוקרטיות וטרור.

For the footnote panel in this work,

עבור לוח הערות השוליים של עבודה זו,

this office instructed me

המשרד הזה הורה לצלם

to photograph their central television tower in Beijing.

את מגדל הטלוויזיה המרכזי שלו בבייג'ינג.

And I also photographed the gift bag they gave me

צילמתי גם את שקית המתנה שהם נתנו לי כשעזבתי.

when I left.

(צחוק)

-פרק 11-

These are the descendants of Hans Frank

אלה הם צאצאיו של הנס פרנק,

who was Hitler's personal legal advisor

שהיה היועץ המשפטי האישי של היטלר

and governor general of occupied Poland.

והמושל הכללי של פולין הכבושה.

Now this bloodline includes numerous empty portraits,

אילן היוחסין שלו מכיל הרבה דיוקנאות ריקים,

highlighting a complex relationship

שמדגישים מערכת יחסים מסובכת עם העבר המשפחתי.

to one's family history.

The reasons for these absences

הסיבות להעדרויות אלה כוללות אנשים שסירבו להשתתף.

include people who declined participation.

There's also parents who participated

יש גם הורים שהשתתפו

who wouldn't let their children participate

אך לא הסכימו לילדיהם להשתתף

because they thought they were too young to decide for themselves.

משום שחשבו שהם צעירים מכדי להחליט בעצמם.

Another section of the family

חלק אחר של משפחה זו

presented their clothing, as opposed to their physical presence,

מציג את בגדיהם, במקום את נוכחותם הפיזית,

because they didn't want to be identified

משום שלא רצו להזדהות

with the past that I was highlighting.

עם העבר שאותו הבלטתי.

And finally, another individual

ולבסוף, אדם אחר התיישב בגבו אלי,

sat for me from behind

and later rescinded his participation,

ובהמשך, ביטל את השתתפותו,

so I had to pixelate him out so he's unrecognizable.

כך שהיה עלי לפקסל אותו כדי שלא יזוהה.

In the footnote panel that accompanies this work

בלוח הערות השוליים שמתלווה לעבודה זו

I photographed an official Adolph Hitler postage stamp

צילמתי בול-דואר רשמי של אדולף היטלר

and an imitation of that stamp

יחד עם חיקוי של הבול הזה שהופק ע"י הביון הבריטי

produced by British Intelligence

with Hans Frank's image on it.

ועליו תמונתו של הנס פרנק.

It was released in Poland

הוא הופץ בפולין

to create friction between Frank and Hitler,

כדי ליצור חיכוך בין פרנק והיטלר,

so that Hitler would imagine

כדי שהיטלר יחשוב שפרנק מנסה לתפוס את מקומו.

Frank was trying to usurp his power.

Again, talking about fate,

שוב, אם מזכירים את הגורל,

I was interested in the stories and fate

התעניינתי בסיפוריהן ובגורלן

of particular works of art.

של יצירות אמנות מסוימות.

These paintings were taken by Hans Frank

אלה הם ציורים שנגנבו ע"י הנס פרנק

during the time of the Third Reich.

בתקופת הרייך השלישי.

And I'm interested in the impact of their absence and presence through time.

והתעניינתי בהשפעת העדרן ונוכחותן במרוצת השנים.

They are Leonardo da Vinci's "Lady With an Ermine,"

אלו הם "הגבירה עם החולד" של לאונרדו דה-וינצ'י,

Rembrandt's "Landscape With Good Samaritan"

"נוף עם השומרוני הטוב" של רמברנדט

and Raphael's "Portrait of a Youth,"

ו"דיקונו של צעיר" של רפאל,

which has never been found.

שמעולם לא אותר.

Chapter 12 highlights

פרק 12 מביא את סיפורם

people being born into a battle that is not of their making,

של אנשים שנולדים לתוך קרב שלא הם פתחו בו,

but becomes their own.

אבל הוא הופך לשלהם.

So this is the Ferraz family

אלו הן משפחת פראז ומשפחת נובאז,

and the Novaes family.

And they are in an active blood feud.

והן נתונות בעיצומו של סכסוך דמים.

This feud has been going on since 1991

הסכסוך הזה נמשך מאז 1991

in Northeast Brazil in Pernambuco,

בצפון-מזרח ברזיל, בפרנמבוקו,

and it involved the deaths

ובמהלכו מתו 20 מבני המשפחות

of 20 members of the families

and 40 others associated with the feud,

ו-40 נוספים שהיו מעורבים בסכסוך,

including hired hit men, innocent bystanders

כולל רוצח שכיר, עוברי-אורח חפים מפשע

and friends.

וידידים.

Tensions between these two families date back to 1913

המתחים בין שתי המשפחות הללו החלו ב-1913,

when there was a dispute over local political power.

במאבק על כוח פוליטי מקומי.

But it got violent in the last two decades

אך זה לבש אופי אלים בשני העשורים האחרונים

and includes decapitation

והוא כלל עריפת ראשים ואת מותם של שני ראשי ערים.

and the death of two mayors.

Installed into a protective wall

בחומת המגן שמקיפה את בית הפרברים של לואיס נובאז,

surrounding the suburban home of Louis Novaes,

who's the head of the Novaes family,

ראש משפחת נובאז,

are these turret holes,

מותקנים חרכי ירי אלה, ששימשו לירי ולתצפית.

which were used for shooting and looking.

Brazil's northeast state of Pernambuco

פרנמבוקו, המדינה שבצפון-מזרח ברזיל,

is one of the nation's most violent regions.

היא אחת מהמחוזות הכי אלימים במדינה.

It's rooted in a principle of retributive justice,

מושרש בה מאד העיקרון של צדק גמולי,

or an eye for an eye,

או עין תחת עין,

so retaliatory killings

כך שהרציחות כמעשה-נקם

have led to several deaths in the area.

הובילו למספר מיתות באזור.

This story, like many of the stories in my chapters,

סיפור זה, כסיפורים רבים בפרקים שלי,

reads almost as an archetypal episode,

נקרא כמעט כאבטיפוס של עלילה,

like something out of Shakespeare,

כמו משהו שנכתב ע"י שייקספיר,

that's happening now and will happen again in the future.

שמתרחש בהווה ויתרחש שוב בעתיד.

I'm interested in these ideas of repetition.

אני מתעניינת ברעיונות אלה של חזרה.

So after I returned home, I received word

ואחרי ששבתי הביתה נודע לי שאחד מבני המשפחה

that one member of the family

had been shot 30 times in the face.

נורה 30 פעמים בפניו.

Chapter 17

פרק 17

is an exploration of the absence of a bloodline

בוחן את העדרו של אילן-יוחסין

and the absence of a history.

ואת העדרו של עבר.

Children at this Ukrainian orphanage

ילדי בית היתומים האוקראיני הזה הם בני 6 עד 16.

are between the ages of six and 16.

This piece is ordered by age

החלק הזה מסודר לפי גיל

because it can't be ordered by blood.

כי אי-אפשר לסדרו לפי קשרי הדם.

In a 12-month period when I was at the orphanage,

בכל 12 החודשים בהם שהיתי בבית היתומים,

only one child had been adopted.

אומץ רק ילד אחד.

Children have to leave the orphanage at age 16,

על הילדים לעזוב את בית היתומים בגיל 16,

despite the fact that there's often nowhere for them to go.

חרף העובדה שלעתים קרובות אין להם אל מי ללכת.

It's commonly reported in Ukraine

באוקראינה מרבים לדווח בחדשות

that children, when leaving the orphanage

על ילדים, שעם עזיבת בית היתומים

are targeted for human trafficking,

שימשו יעד לסחר בבני-אדם,

child pornography and prostitution.

ולפורנוגרפיה וזנות בילדים.

Many have to turn to criminal activity for their survival,

רבים נאלצים להפוך לפושעים כדי לשרוד,

and high rates of suicide are recorded.

וגם תועדו שיעורי התאבדות גבוהים.

This is a boys' bedroom.

זהו חדר השינה של הבנים.

There's an insufficient supply of beds at the orphanage

בבית היתומים אין מספיק מיטות וגם לא מספיק בגדים חמים.

and not enough warm clothing.

Children bathe infrequently

הילדים מתרחצים לעתים נדירות

because the hot water isn't turned on until October.

כי את המים החמים לא פותחים לפני אוקטובר.

This is a girls' bedroom.

זהו חדר שינה של הבנות.

And the director listed the orphanage's most urgent needs

המנהל אמר שהצרכים הכי דחופים של היתומים

as an industrial size washing machine and dryer,

הם מכונת כביסה ומייבש תעשייתיים,

four vacuum cleaners, two computers,

ארבעה שואבי-אבק, שני מחשבים,

a video projector, a copy machine,

מקרן וידאו, מכונת צילום,

winter shoes and a dentist's drill.

נעלי חורף ומקדחה של רופא שיניים.

This photograph, which I took at the orphanage of one of the classrooms,

צילום זה, שצילמתי באחת הכיתות של בית היתומים,

shows a sign which I had translated when I got home.

מראה שלט, שאותו תרגמתי בשובי הביתה.

And it reads: "Those who do not know their past

השלט אומר: "מי שאינו מכיר את עברו

are not worthy of their future."

"אינו ראוי לעתידו."

There are many more chapters in this project.

יש עוד פרקים רבים במיזם הזה.

This is just an abridged rendering

זו רק מהדורה מקוצרת של יותר מאלף תמונות.

of over a thousand images.

And this mass pile of images and stories

וערימת התמונות והסיפורים הענקית הזאת

forms an archive.

מהווה ארכיון.

And within this accumulation of images and texts,

ובתוך כל מצבור התמונות והטקסטים,

I'm struggling to find patterns

אני נאבקת למצוא תבניות

and imagine that the narratives that surround the lives we lead

ומדמיינת שהעלילות שסובבות את חיינו

are just as coded as blood itself.

כתובות בצופן, ממש כמו קשרי הדם עצמם.

But archives exist

אבל הארכיונים קיימים

because there's something that can't necessarily be articulated.

כי יש משהו שלא בהכרח ניתן לבטאו בבהירות.

Something is said in the gaps

דבר-מה נאמר בפערים

between all the information that's collected.

שקיימים בכל המידע שאספנו -

And there's this relentless persistence

הלא הוא ההתמדה העקשנית

of birth and death

של הלידה והמוות

and an unending collection of stories in between.

והאוסף האינסופי של סיפורים שמתרחשים ביניהם.

It's almost machine-like

זה כמעט מזכיר מכונה:

the way people are born and people die,

הדרך בה אנשים נולדים ומתים,

and the stories keep coming and coming.

ונוצרים עוד ועוד סיפורים.

And in this, I'm considering,

ובכך אני רואה

is this actual accumulation

את ההצטברות האמיתית שמובילה למעין אבולוציה,

leading to some sort of evolution,

or are we on repeat

ואולי בעצם אנו חיים בחזרה מתמדת של סרט הקלטה,

over and over again?

שוב ושוב ושוב?

Thank you.

תודה לכם.

[מחיאות כפיים]

(Applause)